קבלת ערעור על הוצאת קטינה ממשמורת האם

לפניי ערעור על החלטתו של בית המשפט לנוער (כב' השופטת טובה פרי) מיום 21.4.21 שהורה על הוצאת שני ילדיהם הקטינים של המערערת והמשיב 1 למסגרת חוץ ביתית.

א.     רקע עובדתי כללי

1. למערערת (להלן גם: האם) ולמשיב 1 (להלן גם: האב) יש שני ילדים קטינים: א' יליד 2013 (להלן: הקטין) וב' ילידת 2014 (להלן: הקטינה). לאם בן נוסף בן 5, מאב אחר, אשר מתגורר עמה.

2. בחודש נובמבר 2019, בעקבות התערבות גורמי הטיפול, הוחלט שהקטינים ישהו אצל האב ויתקיים קשר סדיר בינם לבין האם.

3. ביום 24.11.20 הגישה המשיבה 2 (להלן: הרווחה) בקשה לבית המשפט קמא שבמסגרתה התבקש בית המשפט לאשר את הוצאתם הזמנית של הקטינים ממשמורת הוריהם, על רקע דיווחים קשים אודות מצבם וחשד להזנחה ולאלימות כלפיהם. באותה עת התקבלו דיווחים מהשכנים של האב, שהאב משאיר את הקטינים לבד והם גם לא מגיעים באופן סדיר למסגרות החינוך. כמו כן דווח מהמועדונית שבה שהו הקטינים, שהם חווים אלימות ואף רעב בבית האב.

4. בדיון חירום שהתקיים בבית משפט קמא ביום 25.11.20, הורה בית המשפט על הוצאת הקטינים ממרכז חירום ומונה להם אפוטרופא לדין. בו ביום, שולבו הקטינים במרכז חירום הדסים לצורך הגנה, אבחון וטיפול (להלן: מרכז החירום).

5. ביום 28.2.21 התכנסה ועדת תכנון טיפול בעניין הקטינים. הומלץ שהקטינה תהיה תחת צו השגחה במשמורת האם, בכפוף לשיתוף פעולה מצידה ומתן מעטפת טיפולית מצד גורמי הטיפול. ביחס לקטין הומלץ שהוא יוצא ממשמורת ההורים ויושם במשמורת רשות הסעד שתקבע את מקום חסותו.

6. ביום 2.3.21 הגישה הרווחה בקשת נזקקות ביחס לקטינים.

7. ביום 24.3.21 התקיים דיון בבית המשפט קמא. בדיון התברר שקיימת מחלוקת בין אנשי המקצוע בדבר דרכי הטיפול שיש להעניק לקטינים. מרכז החירום וגורמי טיפול נוספים המליצו להוציא את שני הקטינים למסגרת פנימייתית יחדיו בעוד העו"ס לחוק הנוער סברה שיש להפריד בין הקטינים באופן שהקטין יועבר לפנימייה ואילו הקטינה תשהה אצל האם.

8. העו"ס טענה בדיון בבית משפט קמא שהיא חרדה למצבה הרגשי של הקטינה אם לא תשוב למשמורת האם. לדבריה, הקטין הסתגל למסגרת מרכז החירום והוא מקבל באופן חיובי את ההצעה שיעבור לפנימייה. התנהגותו ומאפייניו הרגשיים דורשים יותר משאבים טיפוליים והוריים מאלו של הקטינה, היות שהוא אלים יותר, סובל מהתפרצויות זעם ובעל קשיים בוויסות עצמי ובעיות התנהגות. העו"ס סברה שהאם לא תוכל להתמודד עם גידולו של הקטין בביתה ואולם אין הצדקה טיפולית להוצאת הקטינה ממשמורתה. העו"ס ציינה שהקטינה מביעה געגועים קשים לאמה ומבקשת לחזור לבית האם.

9. בית המשפט קמא פגש בשני הקטינים וביום 21.4.21 ניתנה החלטתו לפיה יש להוציא את שני הקטינים ממשמורת הוריהם ולהעבירם למשמורת רשות הסעד שתקבע את מקום חסותם (להלן: ההחלטה).

10. האם לא השלימה עם ההחלטה והגישה ערעור. גם האב הצטרף לעמדת האם לפיה יש להותיר את המשמורת של הקטינים אצל האם.

ב.         תמצית ההחלטה

1. קיימת מחלוקת משמעותית בין גורמי הטיפול. צוות הטיפול במרכז החירום המליץ במפורש על השמת שני הקטינים במסגרת חוץ ביתית ולדעתו יש למצוא מסגרת אחת לשניהם על מנת שיישמר ביניהם הקשר. המלצות אלו ניתנו על סמך אבחונים שנערכו לקטינים במרכז החירום. לעומת זאת, העו"ס לחוק הנוער סברה שאין לאמץ המלצות אלו ויש לאבחן בין שני הקטינים. לטענתה, הקטין הסתגל בצורה טובה למסגרת החוץ ביתית לעומת הקטינה שיש לה קושי להימצא במרחק מהאם וניתן יהיה לסייע לאם במסגרת הקהילה על מנת שתטפל בה כראוי.

2. אם תאומץ המלצת העו"ס, כך שהקטינה תשוב למשמורת האם והקטין יוצא למסגרת חוץ ביתית, הדבר יגרום לתחושות קשות אצל הקטין, במיוחד שעה שגם הוא מביע רצון לשוב לביתו. כמו כן, מהדיווחים עולה שמצב הקטינים היה קשה גם בתקופה שהם שהו בבית האם. דווח למשל שבעת שהקטין היה בבית האם, הוא היה מגיע למועדונית מוזנח ומורעב.

3. בית המשפט קמא קבע כי:

"אין בפניי כל אסמכתא לכך שמי מהמשיבים מסוגל לדאוג היום לצרכיהם של הקטינים באופן מיטבי ולקיים שגרה יציבה כפי שקבע עו"ס לחוק נוער... התרשמתי כי אין בידי המשיבים לספק צרכיהם של הקטינים והשארתם במשמורת מי מהמשיבים עלולה לפגוע בשלמותם והתפתחותם העתידית התקינה. כמו כן התרשמתי כי השמת הקטינים יחדיו באותה מסגרת חוץ ביתית תוכל לתרום לתחושת בטחון ויציבות... הוצאת הקטינים ממשמורת המשיבים נעשית בשלב זה כצעד אחרון והכל על פי טובת הקטינים".

4. לאור זאת, החליט בית המשפט קמא שהקטינים יוצאו ממשמורת ההורים ויושמו במשמורת רשות הסעד שתקבע את מקום חסותם. כמו כן ניתנו הוראות בדבר המשך הטיפולים שעל הקטינים לקבל.

ג.          תמצית טענות המערערת והמשיב 1

1. לאחר שניתנה ההחלטה, התכנסה ועדת תכנון וטיפול ביום 29.4.21 והרווחה הודיעה על שינוי עמדתה המקורית לגבי דרכי הטיפול, במובן זה שהיא מסכימה שיש להוציא גם את הקטינה למסגרת חוץ ביתית, כפי שקבע בית המשפט קמא.

2. הרווחה שינתה את המלצותיה ללא כל הסבר ונימוק מקצועי, וכאשר היא נשאלה על-ידי באי כוח ההורים מדוע חל שינוי בעמדתה, מסרה להם העו"ס שהשינוי בעמדה נכפה עליה על-ידי יחידת הפיקוח.

3. שגה בית המשפט קמא כשלא נתן משקל ראוי לעמדת העו"ס, המכירה את המערערת עוד משנת 2016 והיא מכירה גם את השינוי שעברה האם, כך שהיא יכולה כיום לגדל את ילדיה. האם מגדלת היום בן נוסף והיא דואגת לכל צרכיו. כפי שאף ציינה כב' השופטת פרי בבית המשפט קמא (עמ' 8 לפרוטוקול):

"אם האמא מסוגלת לתת לאחד, היא מסוגלת לתת לשניים. אני לא עושה הפרדה... או ששני הילדים יוצאים למסגרת חוץ ביתית או ששניהם נשארים אצל האמא. אני לא עושה הפרדה ביניהם. אני לא רואה הבחנה בנזקקות".  

4. שגה בית המשפט קמא שעה שלא נתן את המשקל הראוי לעובדה שלא הוצעה מעטפת טיפולית לצורך ליווי האם ככל שהילדים יושבו אליה. היה על בית המשפט קמא לבחון אלטרנטיבה טיפולית בבית האם.

5. על פי ההלכה הפסוקה, הוצאת ילד מרשות הוריו ללא הסכמתם, נעשית רק במקרה קיצוני וכמוצא אחרון. היה על הרווחה לעמוד על המלצתה המקורית ולא לשנות את עמדתה, דבר הנוגד את טובת הקטינים.

6. כמו כן, הקטינה אינה עומדת בקריטריון גיל לשילובה בפנימייה ועד היום לא התקבל אישור חריג להשמתה בפנימייה.

7. האב תומך בכך שהקטינים יושבו לבית האם והוא מצטרף לעמדת האם לפיה יש לבטל את צו ההוצאה ממשמורת ולהורות על השגחה בקהילה והותרת הקטינים יחדיו במשמורת האם.

ד.         תמצית טענות המשיבה 2 ו-3

1. אין מקום להתערב בהחלטה. ההחלטה נסמכת על המלצות מרכז החירום. מרכז החירום אף קבע שהקטינים אינם מתאימים לשילוב באומנה.

2. לאחר שהפיקוח עיין בכל החומרים המקצועיים, הוא סבר שהחלטת בית המשפט קמא נכונה וצודקת בנסיבות העניין ולכן לא הוגש ערעור מטעמו.

3. הפיקוח הוא המכריע במקרה של מחלוקת מקצועית בין גורמי הטיפול ולכן עמדתו הטיפולית היא הקובעת.

4. ביום 29.4.21 התכנסה שוב ועדת תכנון וטיפול שבמסגרתה הוחלט שלא להגיש ערעור מטעם הרווחה והוכנה תכנית טיפול להעברת הקטינים למסגרת פנימייתית. תכנית הטיפול תואמת את המלצות מרכז החירום שיש להוציא את הקטינים ממשמורת הוריהם.

5. האפוטרופא לדין סבורה אף היא שיש לדחות את הערעור. לדבריה, מהאבחון הפסיכו דיאגנוסטי שנערך לקטינה במרכז החירום עולה תמונה מורכבת של תפקוד גבוה לצד קשיים רגשיים משמעותיים וכן הצפה רגשית וחשיפה לתכנים לא מותאמים. נמצא שעולמה הרגשי של הקטינה הוא חרדתי ויש לה קושי בוויסות רגשותיה. הסביבה המשפחתית נכשלה ביכולתה להוות עבורה גורם מווסת ומעבד. באבחון אף עלה שהקטינה עסוקה בתכנים מיניים והיא נמצאת בסיכון לפגיעה משמעותית בהתפתחותה הרגשית ולפגיעה מינית ועל כן מומלץ להוציאה למסגרת חוץ ביתית.

6. האפוטרופא לדין תמכה ותומכת בהמלצת גורמי הטיפול במרכז החירום, מאחר שרק במסגרת פנימייתית יוכלו הקטינים לקבל מענה מקיף לצרכיהם הרגשיים המורכבים.

7. הורי הקטינים לא מסוגלים לספק לקטינים את צרכיהם הבסיסיים והרגשיים. הם מגלים חוסר תובנה למורכבות הרגשית וההתנהגותית של כל אחד מהקטינים ובצורך שלהם בטיפול. התכנית הטיפולית בקהילה לא צלחה ולכן טובתם מחייבת הוצאה למסגרת חוץ ביתית ואין להתערב בהחלטה.

ה.         דיון והכרעה

1. לאחר עיון בטענות הצדדים בכתב ולאחר ששמעתי את טענות הצדדים בעל פה בדיון שהתקיים היום, אני סבור שיש לקבל את הערעור בחלקו.

2. בכל הנוגע לקטין – קיימת תמימות דעים בין אנשי המקצוע שלא ניתן להשיב את הקטין לבית אמו ועליו לעבור למסגרת חוץ ביתית. אציין כי בדיון היום האפוטרופא לדין ציינה כי הקטין מצפה להשמתו בפנימייה. לאור הקשיים הרבים שיש לקטין, אשר לדאבון הלב עולים על הקשיים שיש לקטינה, נראה שהאם לא מסוגלת להעניק לו את הנדרש ולכן אין מקום להתערב בהחלטת בית המשפט קמא בכל הנוגע אליו וצו ההוצאה ממשמורת האם צריך לעמוד בתוקפו ביחס אליו.

3. שונה הדבר ביחס לקטינה. כידוע, הוצאת קטין ממשמורת הוריו צריכה להיעשות במשורה ורק כאשר לא ניתן בשום אופן להשאיר את הקטין אצל הוריו על אף עזרה וסיוע מטעם גורמי הרווחה. כפי שנקבע בבע"מ 8721/13 פלונית נ' המחלקה לשירותים חברתיים (12.1.14):

"אכן למותר לציין כי הוצאת קטין ממשמורת הוריו הוא צעד קיצוני אשר ננקט על-ידי הרשויות, מקום בו אין דרך אחרת להבטיח את טובת הקטין... וכי "ככלל מקומו של קטין עם הוריו מולידיו, אליהם קשור הוא בקשר הדם שלא ניתן לנתקו, ואשר ביכולתם ליתן לו תחושת שייכות שהיא חיונית לרגש הביטחון הקיומי ולהתפתחותו כאדם".

4. במקרה דנן לא ניתן הסבר משכנע מדוע שינתה הרווחה את עמדתה לפיה ניתן להותיר את הקטינה אצל האם. בפרוטוקול הוועדה לתכנון וטיפול שהתכנסה ביום 29.4.21, לאחר מתן פסק הדין, לא נמצא הסבר מדוע העמדה שונתה. גם בדיון היום לא קיבלתי הסברים מספקים מדוע הרווחה, אשר סברה עד לפני כחודש וחצי שניתן להותיר את הקטינה אצל האם, שינתה את עמדתה לאחר מתן פסק הדין. לא ניתן הסבר מדוע הנימוקים שהעו"ס העלתה בדיון בבית המשפט קמא לא תקפים כיום. אפילו ב"כ הרווחה מסרה בדיון כי: "אני לא יודעת מה הנימוקים" (עמ' 3 שורה 19).

5. בין היתר, ציינה העו"ס בבית המשפט קמא כי:

"מאז קליטת הילדים במרכז ההורים מאוד משתפים פעולה, מגיעים בקביעות למרכז לביקורים... הם חוזרים בזמן ולא היו דיווחים מדאיגים על הביקורים. ההורים משתפים פעולה, מגיע לשיחות כשצריך" (עמ' 4 שורות 7-10).

בנוסף טענה העו"ס בבית משפט קמא כי:

"הקטינה לא כל כך הצליחה להסתגל, חל שיפור אבל היא מביעה געגועים לאמא שלה, מבקשת לחזור הביתה, חלק מהאמירות של הגעגועים הביתה לווי באקטים לא פשוטים מבחינתה והיא ידעה שנוכל לסייע לה גם בתוך הבית בהנחה שההורים יקפידו על יציבות בשגרה שלה והכל בהתאם להמלצות" (עמ' 6 שורות 3-6)

6. האפוטרופא לדין אף ציינה בדיון שהיא ביקרה אתמול את הקטינים וקיימת רגרסיה אצלם. לדבריה, הקטינים נמצאים במצב שבו ילדים אחרים עוברים לפנימיות או למשפחות אומנה ואילו הם נותרים במרכז החירום כבר תקופה ארוכה מחודש נובמבר 2020 והדבר נותן אותותיו במצבם הנפשי (עמ' 4 שורות 16-18).

7. כמו כן, בית המשפט קמא לא נתן דעתו לכך שהאם מגדלת ילד אחר מאב אחר וביחס לילד זה לא ננקטו שום הליכים על-ידי רשויות הרווחה. הדבר מלמד לכאורה שהרווחה סבורה שהאם מסוגלת לטפל ולו בילד זה שהוא בן 5 היום. לכן, יש לתת לאם הזדמנות לקחת אחריות ולגדל את הקטינה בביתה, תוך סיפוק כל צרכיה. הקשיים של הקטינה פחותים מהקשיים של הקטין ויש לאפשר לאם הזדמנות לממש את אימהותה ולהוכיח כי היא מסוגלת לטפל בקטינה, כפי שהיא עושה עם בן נוסף. האתגר של הטיפול בקטינה קטן יותר מהאתגר של הטיפול בקטין, שלו יש בעיות מורכבות יותר.

8. אני מודע לכך שתיווצר הפרדה בין הקטינה לקטין, דבר שעלול לפגוע בהם. יחד עם זאת, אני סבור שלאור מצבו הקשה יותר של הקטין, ביחס אליו, אין מנוס מהוצאתו מבית האם לאור המורכבות בטיפולו וקשייו הרבים. לגביו, אין מוצא אחר. ברם, זכותה של הקטינה לגדול אם אמה, גוברת על הנזק שעלול להיגרם מההפרדה בין הקטינים.

9. לפיכך, יש לאפשר לאם תקופת מבחן שבמסגרתה הקטינה תושב לבית אמה והרווחה תעקוב באמצעות צו השגחה אחר טיפולה של האם בקטינה. כפי שציינה העו"ס בדיון, על האם להבין שהטיפול בקטינה מחייב השקעה אינטנסיבית. על האם להביא את הקטינה לקבלת טיפול רגשי, לקחת אותה כל ערב מהמועדונית לא יאוחר מהשעה 18:00 והיא אף תצטרך לקבל הדרכה הורית שוטפת. בנוסף, הקטינה תצטרך להגיע למעקב פסיכיאטרי ועליה לקבל טיפול תרופתי כגון ריטלין לצורך התמודדות עם הפרעת הקשב, בהתאם להמלצת הרופא. ב"כ האם מסרה בדיון שהאם מבינה את הדרישות והיא  מתחייבת לפעול כך, להביא את הקטינה לטיפולים ולמלא אחר הוראות הרופאים, לרבות אם יידרש שהקטינה תיטול ריטלין (עמ' 5 שורות 12-13).

10. אכן, ייתכן שחשש הרווחה והאפוטרופא יתממש והניסיון לא יצלח. הדבר יביא למעבר נוסף ולטלטול מיותר של הקטינה. אין להקל ראש בשיקול זה. יחד עם זאת, הענקת סיכוי להשבת הקטינה לאמה, צריך לגבור על חשש זה. ניתוק הקטינה שהיא כיום בת שש מאמה, צריך להיעשות רק כשכלו כל הקיצין ואין עצה ואין תבונה אלא בהעברה לפנימייה. כפי שהעו"ס סברה בבית המשפט קמא, זה אינו המצב כיום ויש לאפשר לאם עוד הזדמנות. טובת הקטינה מחייבת ניסיון נוסף זה.

11. לפיכך, לאחר שתערך הכנה מתאימה לקטינה ע"י גורמי הטיפול, היא תושב לבית האם וזאת לתקופת מבחן שתארך עד ליום 1.8.21. ככל שהרווחה תסבור בתום תקופה כי הניסיון לא צלח ויש להוציא את הקטינה ממשמורת ההורים כפי שקבע בית המשפט קמא בהחלטה, תוגש בקשה מתאימה לבית המשפט קמא, אשר יחליט האם יש להורות על הוצאתה ממשמורת ההורים והעברתה למקום חסות. אציין כי לאחר הדיון הודיעה ב"כ הרווחה שהתקבל אישור להעברת הקטינים לפנימייה.

12. יש לאפשר לאם להוכיח את יכולותיה ההוריות ותקוותי כי היא לא תאכזב, תטפל היטב בקטינה, תשתף פעולה באופן מלא עם גורמי הרווחה ותדאג לכל צרכיה הרפואיים של הקטינה. העו"ס מכירה את המשפחה תקופה ארוכה ומשהיא סברה בבית המשפט קמא שיש לאפשר לאם עוד הזדמנות, יש לאמץ גישה זו.

13. סיכומו של דבר: הערעור מתקבל בחלקו במובן זה שצו ההוצאה ממשמורת של הקטינה יומר לצו השגחה לתקופת ניסיון כמפורט לעיל. ברור כי אם יתברר עוד לפני יום 1.8.21 שיש מקום להוציא את הקטינה מבית האם, רשאית כמובן הרווחה להגיש בקשה מתאימה לבית המשפט קמא. ביחס לקטין, הערעור נדחה.

14. בנסיבות העניין, אין צו להוצאות.

15. פסק הדין מותר לפרסום בכפוף להשמטת כל הפרטים המזהים.

ניתן היום,  כ"ט אייר תשפ"א, 11 מאי 2021, בהעדר הצדדים.

חתימה