בעניין:
קטין, יליד 2011
ע"י אפוטרופא לדין, עו"ד גלית ביטון לנקרי
- בפניי בקשת רשות ערעור על החלטת בית משפט לענייני משפחה בקריות (כב' השופטת שירי היימן) מיום 29/5/19 ב-תמ"ש 52922-03-18 הקשור לתיק תנ"ז 40069-07-18 (להלן: "ההחלטה קמא"), במסגרתן קבע כי זמני השהות של המבקש עם הקטין ייפסקו לאלתר וכי המבקש ייפגש עם הקטין במרכז הקשר ב..., וזאת עד החלטה אחרת.
רקע והחלטת השופט קמא
- המבקש (להלן: "המבקש" או "האב") והמשיבה (להלן: "המשיבה" או "האם") מעולם לא נישאו זה לזו. בסמוך לסיום הקשר הזוגי ביניהם הרתה המשיבה בהריון לא מתוכנן. לאחר לידת הקטין, בשנת 2011, נקבע כי המשיבה תהיה המשמורנית והמבקש ראה את הקטין במסגרת זמני שהות.
- בין המבקש למשיבה התגלעו חילוקי דעות באשר לזמני השהות וגורמי הרווחה נכנסו לתמונה. ההורים טופלו ברווחה במשך יותר מארבע שנים וקיבלו מענה טיפולי הכולל טיפולים דיאדיים והדרכות הורים. לפני כשנתיים יצאו מרצונם לדרך עצמאית כאשר בהתחלה הסתדרו אולם בשנה האחרונה ההורים חזרו לדפוס של מאבק חריג וקיצוני על הקטין, שכלל חוסר אמון מוחלט, האשמות הדדיות בדבר פגיעות בקטין וכן הסתה נגד ההורה האחר.
- ביום 13.8.18 הוכרז הקטין כ"קטין נזקק" בהסכמת הצדדים ונקבעו דרכי טיפול. כחלק מדרכי הטיפול נקבע כי:
א. הקטין יעבור אבחון מקיף לבירור מצבו הנפשי;
ב. עו"ס לחוק הנוער ועו"ס לס"ד יקבעו את זמני השהות בהתאם לטובתו של הקטין;
ג. נאסר על ההורים לערב את הקטין בהליך המשפטי. הובהר להם כי עליהם לאפשר לקטין לבלות עם ההורה האחר בצורה חופשית ונטולת לחצים, ונאסר עליהם להתערב בנעשה בביתו של האחר, כאשר הקטין שוהה עמו.
- עוד נקבע כי זמני השהות ימשיכו ויתקיימו במתכונת שהייתה נהוגה עד הכרזת הנזקקות, דהיינו הקטין ישהה עם האב בימים ב' ו- ד' מסיום הלימודים, כולל לינה, כאשר האב יחזיר אותו לבית ספר למחרת וכל סוף שבוע שני, מיום שישי מסיום הלימודים ועד יום ראשון בבוקר.
- יצויין כי האב לא שיתף פעולה עם תהליך האבחון של הקטין ורק לאחר התערבות בית המשפט קמא וכן בית משפט זה (כב' השופטים אספרנצה אלון וניצן סילמן, בשני הליכי רמ"ש שונים), התאפשר הליך אבחון הקטין והמלצותיו הוגשו לבימ"ש קמא.
- ביום 30.12.18 הוגש לביהמ"ש קמא סיכום תהליך הערכה מהיחידה לשלום הילד והמלצות טיפוליות. עיקר המסקנות היו כדלקמן:
א. מאז ינקות נמצא הקטין במצב בלתי אפשרי והוא קרוע בין שני הוריו;
ב. הסכסוך בין ההורים כה עוצמתי עד כדי סיכון התפתחותו הרגשית והקוגניטיבית של הקטין אשר נתון בלחצים בלתי סבירים;
ג. הקטין זקוק ליציבות וקביעות בחייו. המעברים התכופים בין הבתים, הסכסוך בין ההורים והמסרים המבלבלים מחריפים עד מאוד את תחושת הערעור וחוסר הביטחון שלו;
ד. הקטין זקוק ליציבות בחייו כתנאי מקדים ליישום שאר ההמלצות הטיפוליות.
- ההמלצות הטיפוליות כללו הגברת הפיקוח והתמיכה במשפחה ויצירת שקט ויציבות עבור הקטין, באמצעות תכנית טיפול מערכתית והסדרת זמני השהות בכל אחד מהבתים; אבחון פסיכו-דיאגנוסטי לקטין; טיפול פרטני מלווה בהדרכת הורים.
- ביום 17.4.19 הוגשו האבחון הפסיכו-דיאגנוסטי (להלן: "האבחון") והמלצות בנוגע לקטין.
מסיכום האבחון עולה כי:
"עולמו הפנימי של [הקטין] מאובחן ברמות גבוהות של חרדה, דכדוך וריקנות. ניכר שהוא שרוי תחת עומס מחשבתי ורגשי בלתי נסבל, אך מרגיש שאינו יכול לתקשר ולבטא אותו כלפי חוץ, והוא נותר מוצף ובודד... נראה כי אינו חש כי מקבל מענה מותאם ורגיש לצרכיו. כמו כן, הדמויות ההוריות אינן נחוות כשומרות ומגנות, עד שהוא חש כי חסרה לו פונקציה הורית בעולמו הפנימי ושהוא חשוף ביתר שאת לסכנות מבחוץ...
[הקטין] חש עצמו קרוע בין שתי הדמויות ההוריות, שהחיבור ביניהם מעורר בו אימה וחרדה גדולה. מאחר והחיבור ביניהם נחווה כמסוכן, הוא חש כי עליו לפצל עצמו בין הוריו ולהזדהות באופן מוחלט עם ההורה איתו הוא נמצא בדיאדה, ללא יכולת לבטא או לפתח עמדה שונה משל עצמו. כתוצאה מכך הוא מתקשה לפתח זהות עצמית ועקבית, יחידה ויציבה איתה הוא יכול לנוע בעולם בכלל ומבית אמו לבית אביו בפרט... אנו מתרשמים ש[הקטין] יוכל להיתרם רבות מטיפול פרטני, בו יוכל לקבל מרחב רגשי והתפתחותי נקי מקונפליקט לו הוא כמה וזקוק לצורך בריאותו הנפשי. במקביל הכרחי שההורים יקבלו הדרכה הורית. על מנת שהטיפול הרגשי יהיה אפקטיבי, הוא חייב לבוא במקביל לשינוי במציאות חייו של [הקטין], באופן שיצמצם ככל האפשר את הקונפליקט בין ההורים ואת מעורבותו במאבקי הכוח ביניהם. ללא שינוי מהותי במציאות זו הסיכון להמשך התפתחותו הרגשי, הנפשית והקוגניטיבית של [הקטין] רק ילך ויחמיר".
ההמלצות כללו טיפול פרטני מלווה בהדרכת הורים; יצירת מסגרת הסדרי ראיה ברורה ומסודרת שתצמצם ככל האפשר את הקונפליקט בין ההורים, תשחרר את הקטין מכפל הנאמנויות ותשים את צרכיו במרכז.
- ביום 7.5.19 הגיש עו"ס לחוק הנוער תוכנית טיפולית כדלקמן: טיפול פסיכולוגי לקטין בתחנת חוץ הגליל בשילוב הדרכת הורים. כן הומלץ כי בשל השפעות שליליות של המעברים בין ההורים יצומצמו זמני השהות של הקטין עם האב כך שילון אצלו פעם בשבוע ובכל סופ"ש שני וכן יבלה עם האב יום נוסף באמצע השבוע בשעות אחה"צ למשך 3 שעות. ביום 8.5.19 ניתן תוקף של החלטה להמלצות אלו על ידי בית משפט קמא.
- שבועיים לאחר ההחלטה לעיל בדבר צמצום זמני השהות, דיווחה האפוטרופא לדין לבית משפט קמא כי האב הפעיל מניפולציות על הקטין, בכך שהתקשר לאפוטרופוס לדין וטען שהקטין מסרב לשוב לבית אמו; כן דיווחה כי למרות הטלת הסנקציה הקודמת בגין הפרת זמני שהות, ממשיך האב להפר את ההחלטה השיפוטית, לערב את הקטין במהות הסכסוך וליצור אצלו כפל נאמנות שפוגע בנפשו. על כן התבקש בימ"ש קמא להטיל סנקציות כספיות משמעותיות על כל הפרה של זמני השהות ע"י האב.
לאור דיווח זה נקבע דיון בבימ"ש קמא במעמד הצדדים, עו"ס לחוק הנוער, עו"ס לס"ד ואפוטרופא לדין שהתקיים ביום 29.5.19.
- במהלך הדיון, דיווחו הגורמים השונים כדלקמן.
עו"ס לחוק הנוער דיווח כי לתוכנית זמני השהות החדשה יש השלכות לא טובות, בעיות וקשיים רבים במעברים. השעות והזמנים לא כובדו והילד חזר שבור מפגישה עם האב לאור דברים שנאמרו לו. כן ציין כי המאבק עדיין בעיצומו וכי האב מערב את המשטרה. לדבריו האב אינו מפנים כי מצב הקטין אינו טוב.
לשאלת ב"כ האם ענה עו"ס לחוק הנוער כי עדיין לא המליץ על מפגשים מפוקחים מאחר וחלפו רק שבועיים מאז יישום התוכנית החדשה ולאור אמונתו כי האב, לאחר שקרא את חוות הדעת המקצועיות על מצבו הנפשי הקשה של הקטין, יעשה ככל יכולתו לשפר את ההורות שלו כדי להרגיע את הילד, אך אם הדברים ימשיכו כך לא יהסס להמליץ על העברת המפגשים בין האב לקטין במרכז קשר.
האפוטרופוס לדין דיווחה לביהמ"ש כי הקטין בסיכון גדול מאוד מבחינת התרסקות נפשית. כי צמצום זמני השהות לא שינה דבר מבחינת ההתנהלות של האב. האב אינו רואה עצמו נפרד מהקטין, משתמש בו וההסתה היא הסתה גלויה. במציאות זו, כאשר הילד עלול לקרוס נפשית, המלצתה היא לקיים את המפגשים בין האב לקטין במרכז קשר.
בסיום דבריה קם עו"ס לחוק הנוער והביע את דעתו כי לאור דיווח אפוטרופא לדין על ההתנהלות בשבועיים האחרונים, אין מקום למשוך זמן ויש צורך בפיקוח ישיר של מרכז קשר עד לקבלת המלצה אחרת.
- בתום הדיון נתנה השופטת קמא את החלטתה בעניין. להלן החלק האופרטיבי של ההחלטה קמא:
"לאחר ששמעתי את הצדדים, עיינתי בהמלצות האבחון, שמעתי את המלצות עו"ס לס"ד, עו"ס לחוק הנוער ואפוטרופא לדין, אני סבורה כי מצבו של הקטין מחייב התערבות מיידית ומתן שקט לקטין. מאחר ונראה כי האב אינו מסוגל לשמור על הגבולות הנדרשים, ממשיך ומערב את הקטין בסכסוך, חושף את הקטין למעורבות משטרתית ללא צורך, אינו מקפיד על זמני השהות ובכך ממשיך ומסכן את מצבו הנפשי של הקטין, יש מקום להפסקה מיידית של זמני שהות חופשיים בין האב לבין הקטין והעברתם לזמני שהות תחת פיקוח, עד אשר תתקבל חוות דעת מטעם גורמי הרווחה אודות מהות האינטראקציה בין האב לבין הקטין ועד אשר יתחיל הטיפול הרגשי לו זקוק הקטין.
אשר על כן, אני קובעת כי זמני השהות בין האב לבין הקטין ייפסקו לאלתר.
האב יפגוש את הקטין במרכז קשר, בהתאם ללוח הזמנים של מרכז הקשר.
הקטין יתחיל בטיפול רגשי ב[...].
עו"ס לחוק הנוער ידווח לביהמ"ש על התקדמות הטיפול בתוך 30 יום, כולל המלצות לגבי המפגשים בין האב לקטין".
בגין החלטה זו הוגשה בקשת רשות הערעור דנן.
עיקר טענות המבקש בבקשה
- להלן תמצית טענות המבקש בבקשת רשות הערעור:
שגה בימ"ש קמא עת הורה על הפסקת זמני השהות בין המבקש לקטין וקיומם במרכז הקשר בלבד, מהסיבות כדלקמן:
א. הקטין אכן זקוק לזמני שהות מסודרים וברורים כפי שהומלץ באבחון, אולם לא נכתב באבחון כי יש למנוע קשר בין המבקש לקטין – ולא דובר כלל על הצורך בקיום זמני השהות במרכז הקשר בלבד.
ב. אך שבועיים עובר למועד הדיון קמא, הוחל בביצועה של תכנית זמני שהות חדשה שקיבלה תוקף החלטת בימ"ש קמא. עוד בטרם יבש הדיו על ההחלטה קמא מיום 8.5.19, שינה בימ"ש קמא את עמדתו והורה על קיום מפגשי המבקש והקטין במרכז הקשר בלבד.
ג. שינוי עמדת בימ"ש קמא בא לאחר שהאפוטרופא לדין הציגה עמדתה הלא מבוססת, נמהרת וחסרת הצדקה, ואף גרמה לעו"ס לחוק נוער לשנות את עמדתו באמצע הדיון ותוך כדי התנהלותו.
ד. בימ"ש קמא התעלם ממכלול הנסיבות והנתונים בתיק קמא ונתן פסיקתו תוך שהוא פוגע בקטין ומעניש את המבקש.
הדיון מיום 24.6.19
- בקשת רשות הערעור הוגשה ביום 19.6.19. לאחר שעיינתי בבקשת רשות הערעור על נספחיה, החלטתי לקיים בה דיון בהקדם בנוכחות הצדדים ובאי כוחם.
- הדיון התקיים ביום 24.6.19 ובמהלכו טענו הצדדים את טיעוניהם (לא הוגשו כתבי טענות בכתב, למעט נימוקי המבקש במסגרת בקשת רשות הערעור) וכן שמעו את הצעת בית המשפט, כדלהלן.
- במסגרת דיון זה הצעתי לשקול, כי זמני השהות עם הקטין ימשכו במתכונת המצומצמת שנקבעה בהחלטה קמא מיום 8.5.19 (בהמלצת העו"ס לסדרי דין בעקבות המלצות האבחון), ורק ככל שהדבר לא יצלח (והדבר ייבחן במהלך התקופה הקרובה), יופנה האב למפגשים עם הקטין במרכז הקשר. אציין כי המלצתי זאת ניתנה בעיקר לאור העובדה, כי הדיון ביום 29.5.19 לא נועד לעסוק בשאלת הפסקת זמני השהות (המצומצמים) ומעבר למרכז קשר, ולמעשה העיסוק בסוגיה זו, וההחלטה קמא, ניתנו לכאורה ללא הכנה מספקת של המבקש לדיון בנקודה זאת.
- ב"כ המבקש קיבלה את הצעת בית המשפט ודווחה כי המבקש ראה את הקטין במרכז הקשר כפעמיים מאז ההחלטה קמא. וזאת במקום פעם עד פעמיים בשבוע, כפי שהיה עד ההחלטה קמא. היא חזרה על התנגדותה לאימוץ עמדת האפוטרופא לדין, כי המפגשים בין האב לקטין ייערכו במרכז הקשר בלבד. לשאלות בית המשפט השיבה כי האב הפנים את העובדה שככל שיסתבר כי איננו מקפיד על זמני השהות, או ככל שיסתבר שממריד הקטין או מאיים עליו בכל דרך, סופו להגיע למרכז קשר. כן השיבה כי האב מבין את אפשרות הסנקציה הכספית ככל שלא יקפיד על זמני השהות ככתבם וכלשונם, והתנהלות נאותה מול הקטין לנוכח קשייו, כמפורט באבחון.
- ב"כ משיבה 1 התנגדה לבקשת רשות הערעור וכן התנגדה להצעת ביהמ"ש לעיל. לטענתה האב הוזהר ואף הושתו עליו סנקציות אך הוא "מצפצף" על בית המשפט ועל כל החלטותיו, אף לעניין זמני השהות ולא מכבדם כלל. האב יוצר מצוקה אמתית אצל הקטין ומפעיל עליו מניפולציות, ולכן ההתנגדות להחזרת זמני השהות לקדמותם.
- ב"כ משיבה 2 התנגדה אף היא, הן למבוקש בבקשת רשות הערעור והן להצעת ביהמ"ש. לגרסתה, במהלך הדיון בבימ"ש קמא הוצגו בפניי עו"ס לחוק נוער עובדות אשר לא היה מודע להן ולכן שינה את עמדתו במהלך הדיון. היא הודתה כי בכל הקשור לבחינת זמני השהות המצומצמים, שבועיים זה לא פרק זמן ארוך המאפשר לבחון שינוי, אולם גם בשבועיים אלו האב הפר את זמני השהות שנקבעו, והתנהלות האב במפגשים עם הקטין פגעה בקטין. האב לא מפנים את מצוקת הקטין. לשאלת בית המשפט ענתה כי לדעתה לא "דילגו" על שלב בכך שעברו להיפגש רק במרכז הקשר כי לדידה, בהמלצות האבחון שנערך הומלץ על צמצום זמני השהות וצוין כי הקטין זקוק למסגרת קבועה ומסודרת של מפגשים עם האב, שתצמצם ככל הניתן את הקונפליקט בין ההורים. מרכז הקשר משמש מסגרת מפקחת כאמור.
- האפוטרופא לדין הוסיפה, כי אין מחלוקת שהאב אוהב מאד את הקטין אך הוא לא מצליח ליצור נפרדות ממנו ומערב אותו בסכסוך עם משיבה 1, האם, ובכך גורם למצוקה מאד גדולה בקרב הקטין. בין הקטין לאם שורר קשר טוב וכך עם אחיו (מקשר קודם של האם). היא חזרה על האמור באבחון והביעה דעתה כי יש לנסות את המפגשים דרך מרכז הקשר לתקופת רגיעה של 3-4 חודשים לטובת הקטין. לאחר שיפור, ישובו המפגשים להיות כשהיו.
- עו"ס לס"ד דיווח כי מינקותו, הקטין פגש את האב במרכז קשר ורק לאחר ארבע וחצי שנים, במהלכן ההורים והקטין טופלו בקשת הטיפולים הקיימת, יצאו לדרך עצמאית. במשך כשנתיים הכל היה בסדר ואז בין ההורים פרץ סכסוך והקטין שב לעין הסערה כדבריו. זמני השהות המקוריים נקבעו על ידי ההורים והם אינטנסיביים עבור הקטין, שנאלץ לשהות הרבה בנסיעות, ולכן המליץ לקצר את זמני השהות ובכך להקל על הקטין. לדבריו, הקטין מוסת בעיקר על ידי המבקש אך גם האם איננה "טלית שכולה תכלת". לטענתו, מרכז הקשר זה כלי טיפולי ולא עונש או סנקציה, ונועד לאפשר לקטין תקופת מה של שקט ורגיעה ללא הסתה. לשאלת בית המשפט ענה כי האב אינו משתף פעולה ולא מקבל טיפול חרף המלצות האבחון, מאחר שהאב כועס על שירותי הרווחה, לא מאמין בהם ומתייחס אליהם כאל אויביו.
- עו"ס לחוק הנוער התייחס לשינוי עמדתו במהלך הדיון קמא ואמר כי במהלך אותו דיון שמע לראשונה על "סאגה" נוספת כלשונו, במהלכה האב עירב את המשטרה וגרם לקטין מצוקה רבה. על כן ומתוך דאגה לשלום הקטין, שינה המלצתו ותמך בבקשת האפוטרופא לדין, בהעברת המפגשים למרכז הקשר. לטענתו מרכז הקשר איננו עונש כי אם לטובת הקטין וכן האב, שיעבור במסגרת המפגשים הכוונה לה זקוק ביחסיו עם הקטין. לשאלת בית המשפט ענה כי האבחון המליץ על טיפול פרטני להורים במסגרתו יושם דגש על תפקודם ההורי (ולא טיפול אישי בבעיות הפרט). כיום הקטין מופנה לטיפול פסיכולוגי אישי בשירות הציבורי וכל אחד מההורים יצטרף לטיפול ויקבל הדרכה הורית.
- לדיון הצטרף מר זוהר גורן אהרון, עובד סוציאלי קליני, פסיכוטרפיסט ומטפל משפחתי במסגרת פרטית (מרכז "עוצמות"), אשר מטפל באב, והוזמן לדיון ביוזמת האב. לא התרתי לו להיות נוכח לאורך כל הדיון (שנערך בדלתיים סגורות כמתחייב בחוק) אלא המתין בחוץ ונקרא להצטרף לקראת הסוף וציין כדלקמן:
א. האב פנה למרכז עוצמות באופן עצמאי לפני כחצי שנה והחל שם בהדרכה הורית, מפגש בשבוע. לדבריו קיימת אצל האב בעיית אמון בגורמי הטיפול הציבוריים.
ב. הוא מודע לקשיים שיש לאב עם הקטין וקרא את האבחונים, התסקיר ופרוטוקול הדיון קמא מיום 29.5.19.
ג. הוא סבור כי חלקים חיוביים בהתנהלות האב מול הקטין לא באו לידי ביטוי בממצאי גורמי הטיפול.
ד. הוא סבור כי קטיעת זמני השהות של הקטין עם אביו ומעבר למרכז הקשר פוגעים בקטין.
ה. לדעתו יש צורך במציאת מטפל מוסכם על ההורים כדי להיבנות מטיפול אפקטיבי. האב לא מתנגד לטיפול – עובדה שפנה ביוזמתו למרכז "עוצמות" שם מטופל – אלא מתנגד ספציפית לטיפול ב"מרכז לשלום הילד" בו איבד אמון.
- לבסוף שמעתי את האב, המבקש. הוא סיפר כי הקטין זהו בנו היחיד ובלית ברירה מסכים לזמני השהות המקוצרים. הוא מודה כי "יש תקלות" בכל הנוגע לשמירת זמני השהות אך טוען כי מוכן לפעול לפי החלטות בית המשפט. כן מסר, שהוא מוכן לקבל טיפול הורי במסגרת השירות הציבורי ולשתף פעולה עם הדרכה הורית ככל שזו תוצע לו. לדבריו, "אף אחד לא הציע לי עד היום" הדרכה הורית.
דיון והכרעה
- לאחר עיון בבקשת רשות הערעור, בתיק קמא ולאחר שמיעת הצדדים בדיון בפניי, החלטתי ליתן רשות ערעור מכוח סמכותי על פי סעיף 410 לתקנות סדר הדין האזרחי, לדון בבקשה כבערעור ולקבל הערעור, במובן זה שאני מורה על החזרת זמני השהות (המצומצמים) כפי שנקבעו בהחלטת ביהמ"ש קמא מיום 8.5.19.
להלן אפרט נימוקיי.
- אני מסכים עם גישת גורמי הטיפול והרווחה, שטענו בפניי כי מרכז הקשר אינו מהווה עונש או סנקציה להורה (או לקטין) בתגובה להתנהלותו. אכן במקרים מתאימים קיימת חשיבות עליונה למרכז הקשר – המהווה כלי חשוב לבניית הקשר בין הורים לילדים, בהיותו "מסגרת מוגנת, תומכת ומקצועית לקיום מפגשים בין הורים לילדיהם במצבים של קונפליקטים במשפחה על רקע של פירוד, גירושין או אלימות וסיכון. מרכז הקשר נועד לבנייה והבניה מחדש של קשר בין הורים לילדיהם כשקשר זה אינו מתקיים בצורה עצמאית. המגמה היא לבנות, במידת האפשר, תכנית טיפול שתאפשר בצורה הדרגתית, לפי הצרכים והיכולות של הילדים ושל ההורים, לעבור מהסדרי ראייה במסגרת מוגנת להסדרי ראייה עצמאיים וקבועים בקהילה, לבד מן המקרים שיחייבו פיקוח צמוד זמן ממושך" (מתוך תע"ס 3.36, משרד הרווחה והשירותים החברתיים 5.3.2009).
יחד עם זאת, לא כל קושי בהתנהלות הורה מול ילדו מחייב הפסקת זמני השהות ומעבר לפגישות במרכז הקשר, שם מטבע הדברים נפגעת במידה מסויימת זכותו ההורית של ההורה המופנה, בין היתר בגלל הפסקת זמני השהות והגבלת כמות הפגישות בין ההורה לילד (פעם בשבוע למשך שעה אחת, בגלל מחסור בכח אדם, כפי שציין העו"ס לסדרי דין במסגרת ישיבת יום 24.6.19, עמ' 6 לפרו' שו' 11-12).
לכן לטעמי, יש לנקוט בצעד זה של מפגשים במרכז הקשר רק לאחר שנבחנו ומוצו כל האמצעים ודרכי הטיפול האחרים.
- מכאו עולה השאלה, האם במקרה דנן נבחנו ומוצו כל האמצעים ודרכי הטיפול האחרים?
לטעמי התשובה שלילית, ואבהיר זאת להלן.
- כפי שפורט לעיל, עובר לישיבת יום 29.5.19 סברו גורמי הטיפול והאפוטרופא לדין כי ראוי לעבור למתכונת זמני השהות המצומצמת, ולא המליצו על הפסקת זמני השהות כליל ומעבר למפגשים מפוקחים במרכז הקשר.
הדיון קמא ביום 29.5.19 נקבע בהחלטת השופטת קמא לנוכח בקשת האפוטרופא לדין, להטיל על האב סנקציות כספיות בגין הפרת זמני השהות במתכונת המצומצמת שאושרה בהחלטת בית משפט קמא ביום 8.5.19.
היינו, מטרת הדיון קמא מלכתחילה לא היתה לבחון את הפסקת זמני השהות של המבקש עם הקטין והעברתם למפגשים במרכז הקשר.
יותר מזה - העו"ס לחוק הנוער אף סבר בתחילת הדיון קמא כי יש להמשיך בזמני השהות המצומצמים, ולבחון אותם לאחר תקופת זמן יותר ממושכת, שכן חלפו רק שבועיים מהתחלתם. רק לאחר ששמע את האפוטרופא לדין, הודיע לבימ"ש קמא כי שינה את דעתו וכי תומך בהפסקת זמני השהות והעברת מפגשי האב עם הקטין למרכז הקשר.
- התמונה הנשקפת מהדיון קמא לא ברורה ולא קוהרנטית. מחד גיסא שבועיים בלבד עובר לדיון קמא צומצמו זמני השהות של הקטין אצל האב במטרה להקל על הקטין, הן במעברים והן בנסיעות הכרוכות בלינה אצל האב. צמצום זה נקבע בהחלטת בימ"ש קמא ועל דעת גורמי הרווחה והאפוטרופא לדין. מאידך גיסא נראה כי לא נבחנה במידה מספקת המתכונת המצומצמת של זמני שמא בכל אופן תשפר המצב. הרי העו"ס לחוק הנוער עצמו סבר בתחילת הדיון קמא כי תקופת הזמן שחלפה מאז תחילת זמני השהות המצומצמים (שבועיים) אין די בה בכדי לבחון שיפור במצב.
- לא זו אף זו – האבחון המליץ אמנם על צמצום זמני השהות בכדי לתת יציבות בחיי הקטין, אך באותה נשימה המליץ על טיפול להורים, שלצערי לא התקיים בצורה מסודרת ומפוקחת על ידי גורמי הטיפול.
מדברי האב במהלך הדיון בפניי, כמפורט לעיל, עולה כי לא הוצעה לו הדרכה הורית במסגרת השירות הציבורי וכי היה נענה לה, לו הוצעה לו. לא נעלמו מעיניי דברי העו"ס לסדרי דין כי האב לא קיבל כל טיפול או הדרכה מאז האבחון מחמת העדר שיתוף של האב, המתייחס לגורמי הטיפול הציבוריים כאל אוייב שלו. גם המטפל הפרטי שלו, מר גורן, ציין בפניי, כמתואר לעיל, כי האב לא נותן אמון בגורמי הטיפול הציבוריים. יחד עם זאת האב הביע רצונו מלכתחילה בטיפול פרטי, ואף פנה ביוזמתו למרכז "עוצמות" וקבלת הדרכה הורית במסגרת פרטית מזה כחצי שנה, עובדה המצביעה לכאורה על מוטיבציה ללמוד ולהשתפר, ועל אופק חיובי בהתנהלותו.
מכאן כי היה על גורמי הטיפול להקשיב לרצונו זה של האב, ולשתף פעולה עם מטפל פרטי מתאים ומוסמך שיבחר, וזאת בכדי להיטיב את הקשר בין האב לקטין, לשמרו ולבססו ובכך לשמר את זמני השהות. הדבר משרת גם את טובת הקטין (נזכיר כי המטפל מר גורן ציין בפני, כי הפסקת זמני השהות וקיום פגישות במרכז הקשר פוגעים בקטין).
כאמור לעיל, הפסקת זמני השהות וקיום מפגשים במרכז קשר היא דרך פעולה ראויה, רק לאחר שמוצו דרכי פעולה וטיפול אחרים, שיעזרו בשימור זמני השהות. במקרה דנן סבורני, כי טרם מוצה במידה מספקת האפיק הטיפולי לאב במסגרת זמני השהות המצומצמים, ואפילו אפיק טיפולי פרטי. נדגיש כי האב הדגיש בפני כי יסכים לממן טיפול פרטי לו ולילד.
- אין בדבריי אלה להפחית מחומרת מצב הדברים הקיים ביחסי ההורים והקטין כמשתקף מהאבחון, מדברי גורמי הטיפול, ב"כ היועמ"ש והאפוטרופא לדין.
האב התחייב בפניי להפנים הדברים, להשתפר ולקבל טיפול הורי (והוא אכן מקבל טיפול כזה, כמתואר בדברי המטפל, מר גורן, בפני).
סבורני כי במצב הדברים המתואר לעיל יש לתת לאב הזדמנות נוספת לבסס יחסיו עם הקטין בצורה ראויה, תוך השארת הסכסוך בינו לבין האם מחוץ למסגרת יחסיו עם הקטין. על האב להישמע לדברי גורמי הטיפול ולהקפיד על קיום זמני השהות.
ככל שלא יעשה כך, סביר כי יומלץ אז, ובצדק, לבית משפט קמא לשקול הפסקת זמני השהות בינו לבין הקטין וקיום מפגשים במרכז הקשר.
- לאור כל האמור לעיל, שוכנעתי לקבל את הערעור ולהורות על החזרת זמני השהות (המצומצמים) על כנם, תוך שאני מורה לגורמי הטיפול לשתף פעולה ולהיות בקשר עם המטפל מר גורן בטיפול באב.
הטיפול הרגשי לקטין עליו הורתה השופטת קמא בהחלטה קמא ימשיך כסדרו.
- גורמי הטיפול והאפוטרופא לדין יעקבו אחר התנהלות האב ביחסיו עם הקטין במסגרת זמני השהות, וככל שימצאו התנהלות לא תקינה של האב, יפנו בבקשה מתאימה לבית משפט קמא.
- אין צו להוצאות.
המזכירות תעביר פסק דין זה לצדדים.
פסק דין זה מותר לפרסום תוך השמטת שנות הצדדים וכל פרט מזהה אחר.
ניתן היום, כ"ג סיוון תשע"ט, 26 יוני 2019, בהעדר הצדדים.