קונסטנטין נ' ארליך ואח'

פסק דין

1. עניינה של התביעה שלפניי בתאונת דרכים שהתרחשה ביום 5.5.13 בתל אביב.

2. לטענת התובע, נסע בדרך מנחם בגין בתל אביב בנתיב האמצעי מתוך שלושה מצפון לדרום. בהתקרבו לצומת שאול המלך, החליט לפתע רכב הנתבעות לעבור מנתיבו לנתיב נסיעתו של התובע, אשר ניסה לברוח ימינה אך לא הצליח למנוע את התאונה ונגרם נזק לצדו השמאלי של רכב התובע.

3. הנתבעות הגישו כתב הגנה ובו טענו כי רכבם נסע על כביש מנחם בגין. במהלך הנסיעה בפקק תנועה, הבחינה הנתבעת 1 במראה ברכב התובע נוסע מאחור בחוסר זהירות ועובר בין הנתיבים. הנתבעת 1 נסעה בנתיב השני מצד שמאל מבין ארבעה נתיבים ורכב התובע נסע בנתיב אחד מימינה, קרי בנתיב השלישי מצד שמאל. לפתע, סטה רכב התובע לעבר נתיב נסיעתה של הנתבעת 1 ופגע בחלקו האחורי בפגוש צד ימין. הנתבעת טענה כי התאונה התרחשה על רחוב מנחם בגין ולא קרוב לצומת שאול המלך. הנתבעת טענה כי לרכבה נגרם נזק קל בלבד. בנוסף, נטען כי התובע לא הציג קבלה בגין תיקון נזקיו ועל כן תביעתו היא גלובאלית.

4. במהלך הדיון שנערך בפני, העיד התובע וחזר על גרסתו לפיה נסע בנתיב השני משמאל. לפתע, הנתבעת 1 שנסעה בנתיב השמאלי סטתה לעבר נתיב נסיעתו. התובע טען כי ביקש לברוח ימינה אך מאחר והרכבים עמדו בפקק תנועה הדבר לא היה אפשרי וכך ארעה התאונה. התובע הודה כי טעה בצומת אותה תיאר בכתב התביעה מאחר ושם הצומת לא היה ידוע לו. התובע העיד כי עמו ברכב ישבה חברתו שלאחר התאונה צילמה את הרכבים. התובע טען כי תמונות הנזקים מעידות כי רכב הנתבעות פגע ברכבו. בנוסף, טען כי מיקום רכבן של הנתבעות לאחר התאונה בצורה אלכסונית, מעיד כי רכב הנתבעות שנסע בנתיב השמאלי סטה לנתיב נסיעתו ולאחר התאונה עמד באלכסון.

עדה מטעם התובע העידה כי נסעו בנתיב השני משמאל כשלפתע רכב הנתבעות שנסע בנתיב השמאלי ביותר סטה לנתיב נסיעתם ופגע ברכבם. העדה טענה כי לאחר התאונה צילמה את הרכבים.

5. הנתבעת 1 העידה וטענה כי נסעה בפקק תנועה בנתיב השני משמאל והתובע נסע בנתיב השלישי משמאל. הנתבעת 1 טענה כי לפני התאונה הבחינה במראה כי התובע נוסע במהירות. לפתע, סטה התובע לעבר נתיב נסיעתה ופגע בחלק האחורי של רכבה. הנתבעת 1 טענה כי התובע היה בגפו ולא הבחינה בחברתו ברכב.

6. לאחר ששקלתי את טענות הצדדים וראיותיהם, אני מעדיפה את גרסתו של התובע ולפיכך, יש לדעתי לקבל את התביעה ולחייב את הנתבעות בהוצאות התובע, הכל כפי שיפורט להלן.

ראשית, התרשמתי מעדותו של התובע והיא מהימנה בעיני. התובע חזר בעקביות על גרסתו לפיה רכבו נסע בנתיב השני משמאל כשלפתע רכב הנתבעות שנסע בנתיב השמאלי סטה לעברו ופגע ברכבו. לא מצאתי מקום להטיל אשם תורם מהטעם שהתובע טען שמדובר היה בפקק ולא היה באפשרותו "לברוח" ימינה ולמנוע את התאונה. שנית, עדותו נתמכה בעדותה הקוהרנטית והעקבית של חברתו.

שלישית, תמונות הנזק מתיישבות עם גרסת התובע לפיה התאונה ארעה באופן שתיאר קרי, פגיעה של חלקו האחורי של רכב הנתבעות ברכבו של התובע תוך הותרת סימנים תואמים על רכבו.

לפיכך, סבורה אני כי היה הנתבעת 1 להבחין באמצעות המראה ברכב הנמצא מצד ימין ולנקוט באמצעים הדרושים ע"מ שלא לסטות לעבר נתיב נסיעתו ולפגוע בו.

באשר לנזק – לאור תמונות הנזקים התואמות את גרסת התובע לאופן קרות התאונה, מצאתי מקום לקבל חוו"ד השמאי כראיה לגובה הנזק. ברם, יש להפחית גובה המע"מ מאחר והרכב לא תוקן.

7. סוף דבר, התביעה מתקבלת. הנני מורה לנתבעות לשלם לתובע סך של 3,230 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מיום הגשת התביעה 20.6.13 ועד לביצוע התשלום בפועל.

בהתחשב בנסיבות העניין, יישאו הנתבעות בהוצאות משפט בסך 500 ₪, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מיום מתן פסק הדין ועד לתשלום בפועל.

בקשת רשות ערעור לבית המשפט המחוזי בתוך 15 יום.

ניתן היום, כ"ג כסלו תשע"ד, 26 נובמבר 2013, בהעדר הצדדים.