הנשיא א' גרוניס:
1. לפנינו ערעור על פסק דינו של בית המשפט לענינים מינהליים בחיפה (כבוד השופטת ר' למלשטריך-לטר) מיום 11.4.2013. בפסק הדין נדחתה עתירת המערערת בה השיגה על ההחלטה לשבצה למוסד חינוך מיוחד מסוים, והתבקשה הקצאת משאבים מהמשיבים לליוויה ולמימון הסעתה למוסד לימודי אחר מזה שאליו שובצה.
2. המערערת הינה ילדה בת כארבע וחצי שנים. היא לוקה בראייתה ומוכרת בדרגת נכות 100%. המערערת מתגוררת במועצה המקומית בסמ"ה (להלן - המועצה). מאז חודש ספטמבר 2010 ביקרה המערערת בגן בפתח-תקווה, המיועד לילדים עם עיוורון או לקות ראייה (להלן - הגן בפתח-תקווה). לאחר שמלאו לה שלוש שנים, עת חל עליה חוק חינוך מיוחד, התשמ"ח-1988 (להלן - חוק חינוך מיוחד), נבחנה זכאותה של המערערת להשמתה במוסד לחינוך מיוחד על-פי החוק האמור. ביום 28.5.2012 קבעה ועדת ההשמה לפי חוק חינוך מיוחד כי המערערת זכאית לחינוך מיוחד וכי המסגרת המתאימה לצרכיה היא גן לילדים עיוורים. לאחר מכן, הובא עניינה בפני צוות שיבוץ לפי חוזר מנכ"ל משרד החינוך תשנ"ט/8(א) "שיבוץ תלמידים במסגרות החינוך המיוחד" (8.4.1999) (להלן - חוזר המנכ"ל), לשם שיבוצה במוסד חינוכי ספציפי. ביום 26.6.2012 החליט הצוות האמור כי המערערת תשובץ בשנת הלימודים 2013-2012 לגן לילדים כבדי ראייה ועיוורים באום אל פאחם (להלן - הגן באום אל פאחם). על אף האמור, שלח ראש המועצה שני מכתבים, האחד לגן בפתח-תקווה והשני לעיריית פתח-תקווה, בהם נכתב כי מאושרים לימודיה של המערערת בגן בפתח-תקווה בשנת הלימודים 2013-2012. הורי המערערת רשמו אותה לגן בפתח-תקווה לשנת הלימודים 2013-2012 והיא החלה בלימודיה שם. משהוגש למועצה חשבון בגין עלויות הסעת המערערת לגן בפתח-תקווה, היא סירבה לשלמו. או אז פנה אבי המערערת לגורמים שונים אצל המשיב 2, אך טענותיו נגד החלטות ועדת ההשמה וצוות השיבוץ נדחו. בעקבות זאת, עתרה המערערת, באמצעות הוריה, לבית המשפט לענינים מינהליים בחיפה.
3. בעתירה ביקשה המערערת, באמצעות הוריה, שהם האפוטרופוסים עליה, כי ייקבע שהיא זכאית ללמוד בשנת הלימודים 2013-2012 בגן בפתח-תקווה, וכי היא זכאית למימון הסעתה לשם ולליווי מבוגר לפי חוק הסעה בטיחותית לילדים ולפעוטות עם מוגבלות, התשנ"ד-1994 (להלן - חוק הסעה בטיחותית). ההורים הלינו על החלטות ועדת ההשמה וצוות השיבוץ וההליכים שניהלו. בין היתר, נטען על-ידם כי לא התקבלה אצלם ההחלטה של צוות השיבוץ, כנדרש לפי חוזר המנכ"ל. לדברי הורי המערערת, רק לאחר שהיא החלה ללמוד בגן בפתח-תקווה, נודע להם כי שובצה לגן באום אל פאחם, והעברתה בשלב זה מהגן הייתה כרוכה בפגיעה חמורה בטובתה. בפסק הדין נקבע, כי החלטת צוות השיבוץ הייתה סבירה. בית המשפט קבע כי הגן באום אל פאחם הינו מסגרת המתאימה לצרכי המערערת, כפי שנקבעו על-ידי ועדת ההשמה, ואשר קרוב למקום מגוריה יותר מהגן בפתח-תקווה. זאת, בשים לב להוראת סעיף 3 לחוק חינוך מיוחד, לפיה משלא נמצא לילד עם צרכים מיוחדים מוסד מתאים במקום מגוריו, הוא ישולב במוסד מתאים קרוב ככל הניתן לשם. בהקשר זה צוין, כי יש לאזן בין רצונם של ההורים, הנוגע לטעמי נוחות ויציבות המערערת, לבין מגבלות התקציב הציבורי, וכי הסעת המערערת לגן בפתח-תקווה תגדיל את הוצאות הנסיעה באופן משמעותי. בית המשפט קבע כי לא הוכח כי החלטת צוות השיבוץ נשלחה למערערת, כנדרש. אולם, לדעתו, לא נפלו בהחלטה פגמים המצדיקים התערבות שיפוטית בה. עוד נקבע כי ראש המועצה חרג מסמכות ומהרשאה במכתביו בעניינה של המערערת, ואין לראות מכתבים אלה כהתחייבות כספית של המועצה. לעניין זה צוין, כי ייתכן שיש מקום לתביעה של המערערת נגד ראש המועצה באופן אישי. בית המשפט העיר, כמו כן, כי לא נערך כל מכרז להסעות לגן בפתח-תקווה. בסיכומו של דבר, העתירה נדחתה ושיבוצה של המערערת לגן באום אל פאחם נותר על כנו. עם זאת, נקבע כי המשיבה 1 איננה פטורה מהשתתפות במימון הסעתה של המערערת בשווי הסכומים בהם הייתה נושאת אילו הייתה לומדת בגן באום אל פאחם. על פסק דין זה הוגש הערעור שלפנינו.
4. בערעור, שהוגש בחודש מאי האחרון, היינו במהלך שנת הלימודים 2012-2013, מבוקש להיענות לסעדים שהתבקשו בעתירת המערערת אשר צוינו לעיל. לחלופין, מבוקש להחזיר את הדיון בעניינה לבית משפט קמא על מנת שימנה מומחה שיבחן האם נכון היה לשבצה לגן באום אל פאחם, ולא לגן בפתח-תקווה. עוד ולחלופין, מבקשת המערערת, באמצעות הוריה, כי ייקבע שהיא תמשיך ללמוד בגן בפתח-תקווה אף בשנת הלימודים הקרובה וכי ייבחן מחדש שיבוצה. הורי המערערת טוענים כי יש לפסול את החלטת צוות השיבוץ בשל אי-רישום פרוטוקול הדיון ואי מסירת הודעה להורי המערערת על החלטתו, שלדבריהם, אף גרמה לה נזק והובילה לכך שהיא החלה ללמוד בגן בפתח-תקווה בשנת הלימודים 2013-2012. בהקשר זה, נטען כי היה על בית משפט קמא להתחשב בפגיעה שתיגרם למערערת בשל העברתה לגן אחר במהלך שנת הלימודים. בנוסף, נטען כי לא נערך איזון ראוי בין טובתה של המערערת לבין מגבלות התקציב. לפי הטענה, לא ניתן היה לקבוע כי הגן באום אל פאחם הוא המתאים לצרכיה של המערערת מבלי לערוך בדיקה או לקבל חוות דעת של מומחה בשאלה האם הגן האמור מתאים לצרכיה יותר מהגן בפתח-תקווה. עוד נטען כי קיימים הבדלים משמעותיים בין הגן בפתח-תקווה לבין הגן באום אל פאחם וטובתה של המערערת מחייבת את המשך לימודיה בגן הראשון. לבסוף, נטען כי בנסיבות העניין, אין זה סביר ואין זה מידתי להשית את עלויות ההסעה על הורי המערערת, אלא יש לחייב את המועצה לשאת בעלויות אלה.
5. המשיבה 1, המועצה, טוענת כי יש לדחות את הערעור. לדבריה, החלטת צוות השיבוץ עומדת בדרישות חוק חינוך מיוחד והיא סבירה ועניינית. לטענתה, אין הצדקה לחייב את המועצה להשתתף בעלויות הסעת המערערת לגן בפתח-תקווה. היא מציינת כי הורי המערערת היו מודעים להחלטת צוות השיבוץ, אך בחרו לשלוח אותה לגן בפתח-תקווה תוך התעלמות מהחלטה זו. בנוסף, מדגישה המועצה כי הורי המערערת רכשו שירותי הסעה בעלות גבוהה. להערכת המשיבה 1, עלויות הסעת המערערת לגן בפתח-תקווה עומדות על כ-180,000 ש"ח (כנראה שהכוונה לעלות בשנת הלימודים 2013-2012). כל זאת ללא תיאום עימה, ללא קבלת אישורה לכך ובניגוד לנהלים ולדיני המכרזים. לבסוף, מבהירה המשיבה 1 כי ראש המועצה אינו מוסמך להכריע בדבר שיבוץ לגן מיוחד.
6. המשיב 2 טוען אף הוא כי יש לדחות את הערעור. לדעתו, בצדק נקבע כי החלטת צוות השיבוץ בעניינה של המערערת הייתה החלטה סבירה התואמת את הוראות חוק חינוך מיוחד ואת נהלי משרד החינוך וכי לא נפלו בה פגמים המצדיקים התערבות שיפוטית בה. על כן, נטען כי אין מקום להורות למשיבים לשנות מהחלטת צוות השיבוץ ולהשתתף בהוצאות הסעת המערערת מביתה לגן בפתח-תקווה. המשיב 2 טוען עוד כי יש לאזן בין השיקולים הנוגעים לנוחות ויציבות המערערת למול מגבלות התקציב הציבורי. המשיב 2 סובר כי הוראות חוק חינוך מיוחד יוצרות איזון ראוי בקובען כי שיבוצו של ילד בעל צרכים מיוחדים למסגרת חינוכית ייקבע תחילה על-פי סוג המסגרת המתאימה, והבחירה בין מספר מסגרות מתאימות תיעשה על-פי קרבת המוסד למקום מגורי הילד. המשיב 2 טוען כי הגן באום אל פאחם מותאם לצרכי המערערת וכי ההחלטה לשבצה בו תואמת להחלטת ועדת ההשמה בעניינה. בנוסף, הוא מדגיש כי הגן האמור מצוי במרחק של כ-13 ק"מ מביתה של המערערת, בעוד שהגן בפתח-תקווה מרוחק ממנו כ-58 ק"מ, ולדבריו, הפער בין עלויות ההסעה לשני הגנים הוא עצום. בנוסף, לשיטתו של המשיב 2, אף אם נפלו פגמים דיוניים מסוימים בהתנהלות הרשות המקומית ביחס להחלטת צוות השיבוץ, הרי שאין הם מצדיקים לבטל את ההחלטה ולחייב את המשיב 2 להשתתף בעלות הסעת המערערת לגן בפתח-תקווה. בהקשר זה נטען, כי הורי המערערת שלחוה לגן בפתח-תקווה על דעת עצמם ואף אם לא היו מודעים להחלטת צוות השיבוץ, היה עליהם לפנות לבירור תוצאות הדיון בעניינה, עליו ידעו. באשר למכתביו של ראש המועצה, נטען כי מדובר בפעולה בחוסר סמכות ותוך חריגה מהרשאה. לדברי המשיב 2, אין בכוחם של המכתבים הנ"ל לחייבו להשתתף במימון הסעתה של המערערת לגן בפתח-תקווה, באופן שאינו מתיישב עם הוראות הדין ועם החלטת צוות השיבוץ. לבסוף, מזהיר המשיב 2 מהשלכות הרוחב של קבלת הערעור.
7. בדיון שנערך בפנינו, הציע אבי המערערת כפשרה, כי המערערת תמשיך ללמוד בגן בפתח-תקווה והמשיבים יישאו בעלויות הסעתה, בשיעור שהיו משלמים בגין הסעתה לגן באום אל פאחם. ההצעה נדחתה על-ידי המשיב 2. לטענתו היענות להצעה תהווה חריגה בלתי מוצדקת מנהליו ויהיה בה כדי לשקף הסכמה למצב בו איש הישר בעיניו יעשה, תוך התעלמות מעמדת גורמי המקצוע בדבר טובת הילדה. בנוסף, מציין המשיב 2 את השלכות הרוחב הבעייתיות האפשריות של מהלך כאמור וטוען כי עלות הסעתה של המערערת לגן באום אל פאחם הינה אפסית, שכן ממילא צפויות להתבצע הסעות לשם של ילדים נוספים מיישובה. יש לציין, כי בא כוחה של המערערת מסר בכתב לאחר הדיון שבפנינו שלדברי בא כוח המשיבה 1, אין המשיבה 1 מתנגדת כי המערערת תלמד בגן בפתח-תקווה לפי הצעת הפשרה, והיא מסכימה לממן 25% מעלויות הסעתה כאמור.
8. זכאותו של ילד בעל צרכים מיוחדים לחינוך מיוחד חינם נקבעה בסעיף 3 לחוק האמור. וכך נקבע שם:
"ילד בעל צרכים מיוחדים זכאי לחינוך מיוחד חינם במוסד לחינוך מיוחד באזור מגוריו; לא נמצא מוסד כאמור באזור מגוריו, אחראית רשות החינוך המקומית למתן חינוך מיוחד לילד במוסד מתאים, קרוב ככל האפשר לאזור מגוריו, אף אם המוסד נמצא בתחום שיפוטה של רשות מקומית אחרת."
[ההדגשה נוספה, א' ג']
קביעת המוסד החינוכי המתאים לילד עם צרכים מיוחדים נעשית בשני שלבים. בשלב ראשון, נדרשת הכרעה של ועדת השמה לפי חוק חינוך מיוחד בדבר זכאותו של הילד לחינוך מיוחד ועצם השמתו במוסד לחינוך מיוחד (ראו סעיפים 7-5 לחוק חינוך מיוחד). לאחר מכן, יש לקבל החלטה בעניין שיבוץ הילד למסגרת חינוכית ספציפית. החלטה זו מצויה באחריות רשות החינוך המקומית שבתחום שיפוטה מתגורר הילד, והיא נעשית לפי הנהלים שנקבעו בחוזר המנכ"ל (ראו סעיף 1.1 לחוזר המנכ"ל). על-פי סעיף 2 לחוזר המנכ"ל, ההחלטה בעניין זה מתקבלת על-ידי צוות שיבוץ כמוגדר שם. צוות זה נדרש לשבץ את התלמידים למסגרות חינוך מיוחד על-פי החלטה של ועדת ההשמה. במקרה שלא נמצאה עבור ילד עם צרכים מיוחדים מסגרת חינוך הולמת בתחום הרשות המקומית בה הוא מתגורר, על הצוות לקבל החלטה בדבר הפנייתו למסגרת חינוכית ברשות מקומית אחרת (סעיף 2.3.2(ג) לחוזר המנכ"ל). יוער, כי בסעיף הנ"ל נקבע כי בחינת האפשרות לשיבוץ תלמיד ברשות מקומית שאיננה סמוכה לרשות המקומית בה מתגורר התלמיד, מחייבת התייעצות מוקדמת עם הגורם הממונה על ההסעות במחוז. בחוזר המנכ"ל נקבעו גם נהלי העבודה של צוות השיבוץ והשיקולים שעליו להביא בחשבון בהחלטתו. כך, עליו להתחשב, בין היתר, במרחק בין המסגרת החינוכית למקום מגוריו של הילד, בהתאם להוראת סעיף 3 לחוק חינוך מיוחד בעניין זה (ראו סעיף 2.5.2 לחוזר המנכ"ל). עוד נדרש הצוות לשקול שיקולים הנוגעים לאפיון החריגות של הילד כפי שקבעה ועדת ההשמה, גילו וצרכיו המיוחדים. בהקשר זה נקבע כי "יש להעדיף את שיבוץ הילד במסגרת חינוך מיוחד ההולמת במידה מרבית מאפיינים אלה, בכפיפות לאמור לעיל" (סעיף 2.5.3 לחוזר המנכ"ל).
9. המערערת הוכרה, כפי שצוין, על-ידי ועדת ההשמה כזכאית לחינוך מיוחד ונקבע כי המסגרת המתאימה לצרכיה היא גן לילדים עיוורים. צוות השיבוץ שדן בעניינה החליט כי המוסד החינוכי המתאים לה, בהתחשב במכלול השיקולים הרלוונטיים, הינו הגן באום אל פאחם. חברי צוות השיבוץ באותו מקרה היו מנהל מחלקת החינוך במועצה, פסיכולוג המועצה ונציג משרד החינוך ויש להניח כי כל אחד מהם תרם לדיון את חלקו בתחום עיסוקו. החלטתו של צוות השיבוץ נבחנה, כאמור, על-ידי בית המשפט לענינים מינהליים, שקבע, כי ההחלטה סבירה ואין מקום להתערב בה. אף אנו סבורים, כי בהתחשב בהוראות הדין שתוארו לעיל, לא ניתן לקבוע כי החלטת צוות השיבוץ בעניינה של המערערת נגועה בפגם המצדיק התערבות שיפוטית.
10. ניתן להבין את רצונם של הורי המערערת להבטיח כי היא תשובץ במסגרת החינוכית שהם סבורים כי היא הטובה ביותר עבורה. הדבר אך טבעי הוא. עם זאת, אין זה מתפקידו של בית המשפט להכריע מהי מסגרת זו והאם מוסד חינוכי אחד עדיף על פני מוסד חינוכי אחר. המדובר בהחלטה מקצועית במהותה, המחייבת מומחיות, מסוג ההחלטות שבית המשפט אינו נוהג להתערב בהן ((ראו בג"צ 68/07 רובינסון נ' משרד האוצר - הלשכה לשיקום נכים, פיסקה 5 (9.8.2007; בג"צ 2621/04 זולטק נ' שר התעשיה, המסחר והתעסוקה, פיסקה 7, 30.1.2006)). בעת הפעלת ביקורת שיפוטית על החלטות רשויות המינהל, בודק בית המשפט את חוקיות ההחלטה המינהלית על-פי עילות הביקורת של המשפט המינהלי. אין הוא בא בנעלי הרשות ואין הוא שם את שיקול דעתו תחת שיקול דעתה של הרשות המוסמכת לקבל את ההחלטה (ראו, למשל, בג"צ 10013/03 ראש עיריית סכנין נ' המועצה הארצית לתו"ב - הולנת"ע, פיסקה 8 (21.7.2004)). לפיכך, כל עוד החלטת הרשות, ובמקרה זה צוות השיבוץ, איננה נגועה בחוסר סבירות קיצוני, לא יתערב בית המשפט בהחלטתה (ראו, בג"צ 194/93 שגב נ' שר החוץ, פ"ד מט(5) 57, 63-62 (1995)). דברים אלה נכונים ביתר שאת מקום שההחלטה המינהלית מושתתת על חוות דעת של גורמים מקצועיים. בהקשר זה, ראוי לציין כי בבר"מ 3186/06 מדינת ישראל נ' עין דור, פ"ד נח(4) 754, 766 (2004), הבהיר בית משפט זה כי "מינוי מומחה על-ידי בית משפט לענינים מינהליים אינו עולה בקנה אחד עם כללי הביקורת השיפוטית על מעשי המינהל". בנוסף, נקבע שם כי במקרה שמתעוררת מחלוקת בין מומחים מטעם הרשות ובין מומחים מטעם האזרח, אין זה מתפקידו של בית המשפט להחליף את שיקול דעתו של הגורם המוסמך בשיקול דעתו הוא (שם, עמ' 767).
לאור זאת, לא נמצא, אפוא, מקום להתערבותנו בהחלטתו של צוות השיבוץ בעניינה של המערערת, הן בהתייחס לשנת הלימודים 2013-2012 והן בהתייחס לשנת הלימודים הקרובה, שמתחילה מחר. עוד יוער, כי אף אם נניח כי נכונות הטענות בדבר הפגמים שנפלו בהליך שערך צוות השיבוץ ובמסירת החלטתו לידי הורי המערערת, בנסיבות העניין, אין בכך כדי לשנות ממסקנתנו האמורה.
11. נותר לדון במשמעות הנגזרת מדברים אלה לעניין הנשיאה בעלויות הסעת המערערת לגן. חוזר מנכ"ל משרד החינוך תשס"ז/8(ג) "הסעות תלמידים ועובדי הוראה למוסדות חינוך רשמיים" (1.4.2007) (להלן - חוזר ההסעות) קובע הוראות, בין היתר, בעניין זכאות תלמידי החינוך המיוחד להשתתפות בהוצאות ההסעה למוסדות החינוך בהם הם לומדים. בסעיף 2.3.(ג) לחוזר הנ"ל נקבע כך:
(1) "המשרד משתתף בהוצאות הסעה של תלמידי החינוך המיוחד גילאי 3-21 לבתי ספר רשמיים, לבתי ספר "מוכרים שאינם רשמיים" ולגני ילדים, על פי החלטת ועדת השמה/ערר וועדת שיבוץ, לפי הדוגמה המופיעה בנספח א ובכפיפות לאישורי ועדת ההסעות המחוזית.
...
(2) הסעת תלמיד בחינוך המיוחד תאושר על סמך החלטת ועדת שיבוץ הפועלת ברשות המקומית שהתלמיד מתגורר בתחומה.