פסק דין
סגן הנשיא, השופט י. גריל [אב"ד] והשופטת ב. בר-זיו:
בפנינו ערעור על גזר דינו של בית משפט השלום בחדרה (כבוד השופט אהוד קפלן) בת.פ. 21588-03-11 מיום 2.1.13.
המערער הורשע , על פי הודאתו, בעבירות של יצוא, יבוא מסחר, הספקת סמים מסוכנים, עבירה לפי סעיף 13 לפקודת הסמים המסוכנים (נוסח חדש) תשל"ג- 1973 (שני אישומים), החזקת נשק שלא כדין – עבירה לפי סעיף 144(א) לחוק העונשין, תשל"ז- 1977 (להלן: "החוק") והחזקת נכס חשוד כגנוב- עבירה לפי סעיף 413 לחוק.
בית משפט קמא גזר על המערער עונש מאסר בפועל למשך 15 חודשים, מאסר על תנאי למשך 10 חודשים, שלא יעבור בתקופה של 3 שנים ממועד שחרורו מן המאסר עבירה על פקודת הסמים שעונשה מאסר שנתיים ומעלה, ומאסר על תנאי למשך 5 חודשים, שלא יעבור בתקופה של 3 שנים ממועד שחרורו עבירה של החזקת נשק. כמו כן נפסל המערער מלקבל או להחזיק רישיון נהיגה למשך שנתיים מיום שחרורו.
המערער גם הוכרז כ"סוחר סמים".
בהודעת הערעור טען ב"כ המערער כי שגה בית משפט קמא כאשר לא נתן את המשקל הראוי לדרך הארוכה שעבר המערער בהליך שיקומו ולהמלצות שרות המבחן. ב"כ המערער טען כי שליחת המערער למאסר בשלב זה תשים לאל את כל מאמצי השיקום של המערער עד היום ותמנע ממנו להפוך לאדם שומר חוק בעתיד.
בהחלטה מיום 4.3.13 קבענו כי:
"מבלי להביע דעה בשלב זה – אנו סבורים כי ראוי לאפשר למערער להמשיך בהליך השיקום ,תוך ניסיון השתלבות בחברה, תחת פיקוח שירות המבחן , לתקופה נוספת. בתום התקופה, נבקש לקבל תסקיר משלים משרות המבחן, שלאחריו נאפשר לב"כ הצדדים לשוב ולטעון בפנינו ונשקול הכרעתנו, לאור כל החומר שיעמוד בפנינו".
ביום 7.7.13 התקבל תסקיר משלים של שרות המבחן ובו נאמר כי המערער המשיך במסלול השיקומי, השתלב במסגרת תעסוקתית ונמנע מפעילות פלילית. שרות המבחן שב והמליץ להעמיד את המערער בצו מבחן למשך שנה ולהטלת צו של"צ בהיקף של 400 שעות.
שרות המבחן הוסיף וציין כי במידה וביהמ"ש ייעתר להמלצה להטלת של"צ כחלופה עונשית לעבודות שרות, אזי על פי תוכנית שתואמה עבורו, המערער יידרש לבצע את צו השל"צ במסגרת עיריית חדרה.
בישיבת יום 11.7.13 חזרו ב"כ הצדדים וטענו בפנינו, לאחר שעיינו בתסקיר המשלים. ב"כ המערער ביקש לאמץ את המלצות שרות המבחן וכן ביקש להטיל על המערער פסילת רישיון הנהיגה לתקופה קצרה מ- 12 חודשים, על מנת שהמערער לא יידרש לעבור הליך רישוי חדש. ב"כ המשיבה טענה כי עמדת המשיבה לא השתנתה גם לאור התסקיר המשלים וכי מקומו של השיקום יכול לבוא לידי ביטוי באורך תקופת המאסר ולא בביטול כליל של המאסר בפועל.
נציין, כי כבר בישיבה מיום 28.2.13, שמענו את טיעוני שני הצדדים והם גם הגישו לעיוננו אסופות פסיקה, שעניינן בעיקר השלכות ההליך השיקומי.
לאחר ששקלנו את טענות הצדדים והאמור בתסקירי שרות המבחן – אנו סבורים כי בעניינו של המערער ראוי להעדיף את הפן השיקומי.
המערער עבר הליך טיפולי בהוסטל וכבר בתסקיר שהונח בפני בימ"ש קמא נאמר כי חל שינוי באורח חייו של המערער (שעד מעצרו ניהל אורח חיים עברייני והורשע בחמש הרשעות). שרות המבחן ציין כי הוא עבר הליך טיפולי ממושך, של שנה ושלושה חודשים, וכי "התנהלותו של איתי במסגרת הקהילה וההוסטל, מעידים על נכונות לשיקום ועל אימוץ ערכים ודפוסים תקינים, מתוך רצון להשתלב בחברה הנורמטיבית". מאז התסקיר הנ"ל חלפו עוד כשישה חודשים ושרות המבחן ציין כי "ניכר שהמערער מבטא כמיהה לניהול אורח חיים נורמטיבי הכולל תפקוד תעסוקתי והתמקדות בבניית התא המשפחתי שהקים, על רקע המיאוס באורח החיים השולי שניהל עד למעצרו בתיק הנדון וההכרה במחירים האישיים והמשפטיים שבהם נשא לאורך השנים בהם נטה למעורבות בפלילים".
ככל שעונש המאסר מאחורי סורג ובריח יישאר בעינו – עלול כל הליך השיקום ללכת לטימיון וכפי שנאמר בע"פ 4041/06 אשורוב נ. מדינת ישראל (פסק דין מיום 16.11.06):
"ואכן, נראה לנו כי לנוכח התהליך הממושך שעבר המערער, ואף שזו רק תחילתה של דרך ארוכה שעלולה להיות רצופה במכשולים, לא יהא זה נכון לשלוח את המערער לשאת בעונש מאסר מאחורי סורג ובריח, בעיקר משום גילו הצעיר, והאפשרות כי עדיין ניתן לבלום את התדרדרותו לחיי פשע".
גם בערעור פלילי 1903/13 חמודה עיאשה נגד מדינת ישראל (פסק דין מיום 14.7.13) נקבע ע"י כב' השופטת ארבל כי יש ליתן משקל לפוטנציאל שיקומי של נאשם וכי הסיכוי של ממש להשתקם מצדיק חריגה ממתחם ענישה שנקבע (במשתמע – מעונש שראוי להטיל על נאשם בגין העבירות שביצע).
במסגרת שיקולינו לקחנו בחשבון גם את העובדה שבמהלך תקופת מעצרו הפך המערער לאב.
שרות המבחן המליץ, בין היתר, להימנע משלילת רישיון הנהיגה של המערער, בשים לב לכך שבמסגרת מקום עבודתו של המערער נדרשה ניידות.