1.בפניי תביעה לתשלום פיצויים בשל פרסום לשון הרע כנגד התובעות.
א – הצדדים, הרקע ועילת התביעה
2.התובעת 1 (להלן: "התובעת"), הינה גננת בהכשרתה, ועוסקת במקצועה מזה 30 שנה (דברי התובעת בעמ' 12, ש' 4-5). התובעת 2 הנה חברה שהתאגדה כדין ועוסקת בהפעלת גן ילדים ופעוטון הנושא את השם: "הגן המשפחתי" (להלן: "הגן"). הגן נמצא ברחוב x בשכונת נווה שאנן בחיפה, ופועל משנת 1995. לפני שהקימה את הגן ניהלה התובעת בביתה משפחתון שנקרא "xx". בשנת 1995 הקימה את הגן, כדבריה "זה הבייבי שלי, הקמתי אותו מאפס" (דברי התובעת עמ' 12, ש' 4-5).
3.הגן מנוהל על ידי התובעת, ובו 3 כיתות גיל, החל מגיל 3.5 חודשים ועד לגיל גן חובה. לכל קבוצה מובילת כיתה וסייעת. התובעת היא הגננת היחידה בגן והיא אחראית על קבוצת הילדים הבוגרים. על התינוקיה אחראית גב' ר.ג., בתה של התובעת, ועל קבוצת הביניים (שנה ושמונה חודשים עד שנתיים ושמונה חודשים) גב' מאיה וולף (עדות מאיה וולף, עמ' 17, ש' 21-23; עמ' 18, ש' 3-12; דברי התובעת בעמ' 9, ש' 26-27). בשנת 2017 החלה התובעת אף להפעיל צהרון במסגרת הגן (עמ' 52, ש' 11-12). התובעת אספה את הילדים לצהרון מגן חובה עירוני סמוך (עדות התובעת בעמ' 74, ש' 8-23). שלושת הכיתות פועלות במתחם אחד (דברי התובעת בעמ' 9, ש' 26-27).
4.הנתבעים, למעט הנתבעות 1 ו-11, הם הורים לילדים אשר פקדו את הגן עד נובמבר 2017 או סמוך לכך.
5.באפריל 2017 פנתה הנתבעת 2, בשם מספר הורים בגן, לדפנה הראל, אשר הייתה אותה עת בוועד ההורים של הגן, בבקשה לכנס אסיפת הורים בעניין התזונה בגן (תלונות על אורז שרוף ואוכל מעובד, ללא פירות וירקות – בשונה מהתפריט שפרסמה התובעת, נספח 1 לתצהיר הנתבעת 2, נ/24; סעיף 13 לתצהיר הנתבעת 2) והתוכן הלימודי (תכנים לא ראויים בטלויזיה, תלונה שהועלתה על-ידי הנתבעת 8) (חילופי הדברים בין הנתבעת 2 לבין דפנה הראל הוגשו וסומנו נ/1; לעניין העיסוק באסיפה בתלונות על אורז שרוף ראו גם עדותו של הנתבע 4, עמ' 150, ש' 35 – עמ' 151, ש'4). האסיפה התקיימה במאי 2017. למרות שהוקלטה על-ידי הנתבע 4 (עמ' 151, ש' 9-12), לא הוגשה ההקלטה.
במהלך האסיפה שיבחה הנתבעת 1 את התובעת ואמרה כי בכל הפעמים בהן הייתה בגן "היה אוכל מצוין ובשפע ..." ושהילדים שלה מאד אוהבים את האוכל של התובעת (סעיף 18 לתצהירה, נ/9; לעניין זה ראו גם עדותה של הנתבעת 2 בעמ' 158, ש' 1-7).
לא הועלו טענות ולא הובאו ראיות באשר לשינוי בתזונה ו/או בתכנים הלימודיים לאחר אותה ישיבה.
6.הנתבעת 1 הנה אם לארבעה ילדים אותם היא מחנכת בחינוך ביתי. לדבריה, נוצר קשר בינה לבין התובעת בשנת 2015 (עמ' 91, ש' 18-23). ממועד זה החלה לפקוד את הגן מעת לעת, עם ילדיה, לכשעתיים (09:00-09:30 – 11:00-11:30), בין השאר על מנת שישתתפו בחוג התעמלות (עמ' 91, ש' 24-26). הנתבעת 1 הגיעה לגן, לדבריה, בין אפס לשתי פעמים בשבוע (עמ' 91, ש' 31-32; עמ' 92, ש' 24). כן סייעה לתובעת בעת הצורך (כגון לאחר שפוטרה הסייעת מירב צ'צ'קין), בהכנת כיבוד לאירועים והפעלת חוג בישול בגן.
7.באוקטובר 2017 הגיעה לאוזני הנתבעת 2 שמועה כי "משהו בהסעות מהגן לא בסדר" והוצע לה לבדוק. הנתבע 3 ניסה מספר פעמים לעקוב אחר איסוף הילדים לצהרון, ללא הצלחה. לבסוף, צילמה הנתבעת 2 ממרפסת חברה שדירתה מצויה מול הגן ביום 15.10.2017 את התובעת מגיעה עם רכבה (מיצובישי אאוטלנדר הכולל מקומות לשבעה נוסעים, כולל נהג) לגן. מהרכב ירדו שבעה ילדים (סעיפים 22-24 לתצהיר הנתבעת 2, נ/24; עמ' ש' 153, ש' 13-14).
8.בו ביום פתח הנתבע 3 קבוצה להורי ילדי הצהרון ופרסם במסגרתה את הסרטון שצילמה הנתבעת 2 (סעיף 32 לתצהיר הנתבעת 2, נ/24). ביום 17.10.2017 נערכה אסיפת הורים לילדי הצהרון, במסגרתה התעמתו ההורים עם התובעת לגבי הסעת הילדים. התובעת התנצלה בפני ההורים והבטיחה כי הדבר לא יישנה. באותה ישיבה הודיעו הנתבעים 2-3 כי הם מוציאים את ארבעת ילדיהם מהגן. אליהם הצטרפו הנתבעים 3-4 והנתבע 9 (סעיפים 33-35 לתצהיר הנתבעת 2, נ/24).
9.בנוסף, הגישו הנתבעים נגד התובעת תלונה למשטרה (סעיפים 25-26 לתצהיר הנתבעת 2, נ/24). בעקבות התלונה הוגש נגד התובעת כתב אישום במסגרתו הואשמה כי ביום 15.10.2017 נהגה ברכבה כשהיא מסיעה 7 נוסעים, מספר העולה על המספר המותר על פי רישיון הרכב (שישה) וכן כי הסיעה ילדים כשהילד השביעי ללא התקן ריסון (פ"ל 6216-07-18, כתב האישום ופרוטוקול הדיון צורפו כנספח 2 לתצהיר הנתבעת 2, נ/24). התובעת הורשעה, על פי הודאתה. יצוין כי במהלך הדיון נכחו הנתבעים או חלקם, בא כוח הנתבעים אותה עת וכן הנתבעת 2 אף דיברו וביקשו להכביד בעונשה של התובעת.
10.כן הגישו הנתבעים או חלקם תלונות כנגד התובעות למשרד הבריאות, משרד החינוך, עיריית חיפה, משרד החקלאות, מס הכנסה ושירותי הכבאות (עדות הנתבע 4, בעמ' 149, ש' 26-33).
11.לדברי הנתבעת 2, לאחר דברים אלה נודעו לה עובדות חדשות (כמפורט בסעיף 40 לתצהירה, נ/24). כן נוצר קשר בין הנתבעים או חלקם לבין הנתבעת 1, אשר מסרה אף היא מידע באשר למתרחש בגן בזמן אמת (סעיף 45 לתצהיר הנתבעת 2, נ/24). אשר על כן, פרסמה הנתבעת 2 ביום 9.11.2017 (שעה 11:30) פוסט בדף הפייסבוק שלה (עדותה בעמ' 11, ש' 21-22, להלן: "הפרסום" או "הפוסט"). כן פורסם הפוסט בקבוצת "הורים בחיפה" (סעיף 48 לתצהיר הנתבעת 2, נ/24). הפרסום זכה למאות שיתופים (share) (לדברי הנתבע 4 זכה הפרסום ל- 647 שיתופים, עדותו בעמ' 148, ש' 28; לדברי הנתבעת 2 זכה הפרסום ל-470 שיתופים, עמ' 165, ש' 3-4) ולתגובות שונות. הנתבעים 1, 3, 5, 6, 7 שיתפו את הפוסט בדפי הפייסבוק שלהם, בצירוף תגובות.
בגין פרסום הפוסט הוגשה התביעה.
ב - הפרסום
12.וזו לשון הפוסט שפרסמה הנתבעת 2:
"אני מבקשת שתשתפו כמה שיותר שזה יגיע למקומות הנכונים כדי שנוכל לעשות שינוי. אני כותבת את הפוסט הזה ממקום של כאב ושברון לב, כדי שתבינו את מה שאנחנו הבנו מאוחר מדי ....