1.הנתבעת היא מדינת ישראל – משרד הבריאות המרכז הרפואי לגליל.
2.לטענת התובעת, ביום 23.9.22 גילתה בהפתעה כי בן זוגה מאושפז במחלקת טיפול נמרץ. לטענתה, שמה פניה לבקרו בבית החולים (להלן: "מר ש."). ואולם, המאבטח מטעם הנתבעת מנע ממנה להיכנס לבקרו, וזאת בטענה כי ישנו צו האוסר את כניסתה לחדר, וכי הדבר אושר על ידי היועצת המשפטית של הנתבעת.
3.התובעת טוענת, כי מצד אחד טען המאבטח שישנו צו אשר אוסר עליה להיכנס לבקר את מר ש., ומהצד השני טוען המאבטח כי ישנה רשימת מבקרים המורשים לבקרו וכי היא לא מופיעה ברשימה.
4.התובעת טוענת כי ביקשה מהמאבטח שימסור לה עותק של הצו אשר אוסר כניסתה של התובעת לחדרו של מר ש., והמאבטח ציין כי מדובר בייפוי כוח מתמשך של בנותיו של מר ש., אשר מכוחו אסרו את כניסתה של התובעת. המאבטח ציין בפני התובעת כי ככל תינתן לה הסכמה להיכנס לחדר רק בתנאי שתביא צו מבית המשפט או מהמשטרה.
5.לטענת התובעת, הנתבעת איימה עליה כי ככל שלא תעזוב את בית החולים יזמינו לה משטרה.
6.התובעת טוענת כי הנתבעת פעלה בניגוד לחוק יסוד כבוד האדם וחירותו, ובהתנהגותה גרמה הנתבעת לתובעת עוגמת נפש רבה ועל כן עותרת התובעת לבית המשפט לחייב את הנתבעת לפצות אותה בסך 30,000 ₪ בצירוף הוצאות משפט.
7. מנגד, טוענת הנתבעת, כי התובעת הגיעה לבקר את ש. מחוץ לשעות הביקור שנקבעו במחלקה לטיפול נמרץ. משהציגה את עצמה התובעת כרעייתו של ש., בדק המאבטח מטעם הנתבעת את האפשרות להכניסה לחדר של ש., אך נענה בשלילה.
8.הנתבעת טוענת, כי המאבטח ניגש למר ש. בעצמו, ושאל אותו לגבי הכנסתה של התובעת. מר ש. מסר למאבטח כי בנותיו הן שאחראיות על כניסת המבקרים והן מחזיקות בייפוי כוח מתמשך. כך שרק הן מחליטות מי רשאי לבקרו, ושגם הוא בעצמו כלל לא מעוניין בביקורה של התובעת. דברים אלו הועברו לתובעת והוסבר לה כי היא יכולה לבקר את מר ש. בשעות הביקור הרגילות.
9.לטענת הנתבעת, המאבטח הסביר לתובעת את נוהל כניסת המבקרים במחלקה לטיפול נמרץ וגם ביקש ממנה שתעיין בשעות הרשומות בסמוך לדלת הכניסה של המחלקה. הנתבעת מדגישה שגם בהיעדר קיומו של ייפוי הכוח, עדיין התובעת לא יכולה להיכנס למחלקה לאחר שעות הביקור.
10.לאחר עיון בטענות הצדדים ובראיות, הגעתי לכלל מסקנה כי דין התביעה להידחות. להלן טעמיי לכך;
11.בהתאם לחוק זכויות החולה, תשנ"ו-1996 סעיף 9:
"קבלת מבקרים - מטופל המאושפז במוסד רפואי רשאי לקבל מבקרים בזמנים ועל פי הסדרים שקבע מנהל המוסד הרפואי."
12.במסגרת חוק זכויות החולה, סעיף 10, תחת הכותרת: "שמירה על כבודו ופרטיותו של המטופל" נאמר כדלקמן:
"מטפל, כל מי שעובד בפיקוחו של המטפל וכן כל עובד אחר של המוסד הרפואי ישמרו על כבודו ועל פרטיותו של המטופל בכל שלבי הטיפול הרפואי."
13.במסגרת נוהל פנימי של הנתבעת באשר להנחיות עבודה לטיפול נמרץ כללי צוין, כי שעות הביקור בערב יהיו בין 19:00 לשעה 20:00. וכן נאמר שהמאבטח יקפיד על זמני הביקור ופינוי המבקרים.
14. בענייננו, לפי מיטב התרשמותי, התובעת הגיעה לבקר את החולה אשר שהה במחלקת טיפול נמרץ שלא בשעות הביקור. יצוין כי גם בהתאם לגרסתה, היא הגיעה בסמוך לסוף שעת הביקור שהינה 20:000 :
"זה היה לפני השעה שמונה בערב, סמוך, עשר דקות לפני ושעות הביקור עד שמונה בערב. הצלחתי להגיע עשר דקות לפני, בכניסה לבית חולים עיכבו אותי וכבר זיהו אותי. אני מגיעה למחלקה של טיפול נמרץ ומבינה שהולך להיות לי סרט"
15.ואולם בהסתייע בעדותו של קצין הביטחון שאדי הצילום המצורף לראיות התובע מעיד כי התרחשות המקרה הינה לאחר 20:00 שכן שעת הצילום במכשיר הפלאפון שבו אוחז קצין הביטחון מראה 20:11.
16.בהתאם לחוזר 11/2007 הרי שעל הנהלת בית החולים לקבוע כללים להסדרת ביקורי אורחים וזאת לפי שיקול דעתם. מנהל מוסד רפואי צריך לשים את ליבו כי יונהגו "זמני ביקור קבועים" וכן כי יונהגו הסדרי כניסה מבקרים למחלקות מיוחדות כגון מחלקת טיפול נמרץ.
17.משמע קציני הביטחון פעלו לפי הנהלים ועל כן אין למצוא פסול בהחלטתם שלא להתיר את כניסת התובעת.
18.יתר על כן, קציני הביטחון פעלו מתוך כיבוד זכויות החולה. בראש ובראשונה הם פעלו לפי הוראות בנותיו של החולה אשר צוידו בייפוי כוח ממנו. ונעלה מכך, המאבטח שאדי שוחח עם החולה בעצמו, וזה אמר לו שלא להתיר כניסתה של התובעת. אני נותן אמון בעדות המאבטח.
19.סבורני כי במצב בו החולה יכול לקבוע מי ייכנס לבקרו ומי לא, יש לכבד את רצון החולה בהתאם לחוק יסוד כבוד האדם וחרותו, ולפיו בין השאר "כל אדם זכאי לפרטיות ולצנעת חייו." וכן "אין נכנסים לרשות היחיד של אדם שלא בהסכמתו".
20.בעניין ה"פ (באר שבע) 1030-95 ישראל גלעד נ' מרכז רפואי סורוקה , פ"מ תשנ"ו(1) 441 נאמר כדלקמן:
"אדרבה, דווקא אדם הנמצא במצב פגיע, עקב ליקוי בריאותי, זקוק להגנה מירבית על האוטונומיה שלו. רצונו של אדם - כבודו".
21.מכל המקובץ לא נפל כל פגם בהתנהגות הנתבעת לרבות מאבטחיה. אי לכך התביעה תידחה. בנסיבות, ולאחר ששקלתי הדבר, כל צד יישא בהוצאותיו.
זכות בקשת רשות ערעור תוך 15 יום
ניתן היום, ט"ו אייר תשפ"ד, 23 מאי 2024, בהעדר הצדדים.
