בפניי תובענה לביטול/ הפחתת מזונות הקטינים אשר הוגשה על ידי התובע (להלן: "התובע" ו/או "האב") כנגד הנתבעת (להלן: "הנתבעת" ו/או "האם").
- רקע ועובדות שאינן במחלוקת
- הצדדים, בני זוג לשעבר, יהודים, נישאו ביום XX.XX.2010 ומנישואיהם נולדו ילדיהם הבת, כבת 12 וחצי לערך והבן, כבן אחת עשרה.
- בין היתר התנהלו בעבר בפניי מספר הליכים בעניינם של הצדדים ומזונות הקטינים נקבעו בהסכמה במסגרת דיון שהתקיים בפניי ביום 06/10/2014 בתיק 41173-11-13.
- בפסק הדין בתביעת המזונות, שניתן בהסכמה, נקבע כי האב יישא במזונות הקטינים בסך של 3,900 ₪ (1,850 ₪ לכל קטין) בצירוף מחצית הוצאות חינוך והוצאות רפואיות חריגות.
- האב הגיש תביעתו זו להפחתת מזונות הקטינים.
- במקביל, הגיש האב תביעה נוספת במסגרת תיק 39654-06-21 לאכיפת הסדרי ראייה, בטענה כי זמני השהות שנקבעו על פי פסק הדין שניתן בעניין הצדדים, אינם מתקיימים כלל. ניסיונות לחידוש הקשר לא צלחו ובסופו של יום נמחק התיק לאכיפת הסדרי שהייה לאחר שהתרשמתי כי האב זנח ההליך.
- טענות התובע
- המזונות שנקבעו בפסק הדין מיום 06/10/2024 בסך של 3,900 ₪, (1,850 ₪ לכל קטין) בצירוף מחציות, נקבעו בהסכמה בסיועו של בית משפט והועמדו על הרף הגבוה.
- זמני השהות שנקבעו בהסכמה בין הצדדים, היו בימים ראשון ורביעי בין השעות 16:00-20:30 לסירוגין וכיום אינם מתקיימים כלל, שכן האם מסכלת אותם, מסיתה את הקטינה כנגד האב ואף פעלה לשנות את שם משפחתו של בנו הקטין בבית ספר.
- מזונות הקטינים מעולם לא נדונו לגופו של עניין ומעולם לא נבחנו במישור העובדתי ומשכך, עסקינן בתביעה ראשונית של הקטינים.
- מעת הגשת התביעה הורע מצבו, הוא נישא בשנית ונולדו לו שני ילדים נוספים ויש להתחשב בהוצאה זו.
- ידו אינה משגת לשלם סכום המזונות שנקבע. במועד התביעה הקודמת עבד אצל אמו והשתכר כ- 8,500 ₪ וכיום הוא מובטל ולפני פיטוריו עבד כמוכר בקיוסק. הוא מצוי בחובות ומתקיים מיד לפה. מקבל קצבת אבטלה בסך של כ- 4,266 ₪. הוא נדרש לשלם דמי שכירות על דירתו הנוכחית בסך של 4,000 ₪ ולשלם הוצאות רבות נוספות לרבות הוצאות עבור בניו הקטינים מנישואיו הנוכחיים.
- הקטינים ילדים מרדנים, אינם מכירים באב ומסרבים לשוחח עמו וקיים ביניהם נתק מוחלט ולפיכך, יש לבטל המזונות.
- בסיכומיו הוסיף וטען כי עבר תאונת אופנוע, אשר הרעה מצבו ופגעה ביכולת השתכרותו. עוד הוסיף בסיכומיו כי ניהל הליך גירושין עם אשתו השנייה ונאלץ כיום לשאת בדמי מזונות של ארבעת ילדיו.
- התובעת עובדת בעיריית ... מרוויחה בין 7,000 ₪ -12,000 ₪.
- יש להתחשב בהלכה הפסוקה שנקבעה בבע"מ 919/15 ויש לנקוט בעמדה הקיימת בבתי משפט לענייני משפחה לפיה יש לחלק את הנטל בין שני ההורים ואין זה הוגן שהורה אחד יישא בנטל.
- משכך, יש לקבל התביעה ולהורות על הפחתת המזונות.
- טענות הנתבעת
- המדובר בתביעה שדינה דחייה. התובע לא צרף אסמכתאות לתמיכה בתביעתו בכלל ואסמכתא לשינוי המהותי בפרט.
- התובע עושה שימוש לרעה בהליכי משפט על מנת להראות כי נעדר יכולת כלכלית.
- התובע התנתק באופן מוחלט ומכוון מילדיו ואילו היא ובני משפחתה מעולם לא פעלו על מנת להרחיקו.
- פסק הדין למזונות שניתן בעניינם של הצדדים, ניתן במסגרת דיון הוכחות שניתן בהסכמת הצדדים ובנוכחות הצדדים ובאי כוחם. המזונות נבחנו לגופו של עניין ולאור הראיות שהוצגו על ידי הצדדים ויש לדחות הטענה לפיה מדובר בפסק דין שניתן במחטף וללא דיון ענייני.
- נשוא המשמורת הוסדר על ידי הצדדים בעצמם וללא סיוע בית משפט ובפועל אלו מעולם לא קוימו.
- היא לא הסיתה הקטינים כנגדו, פעלה לקרב האב לקטינים, התחננה שיבוא לראותם וכאשר הדבר לא צלח, תרה אף לסנקציה.
- התובע מסתיר הכנסותיו. צרף תלושי שכר ומסמכים מפוברקים.
- התובע לא צרף ולו ראשית ראייה בנוגע לשוני בשכרו וככל שחל שינוי כלשהו, הרי הוא שינוי לטובה. הוא עובד בעסק המשפחתי, מקבל משכורת מתחת לרדאר מהוריו, מדיח עדים. הוא ובני משפחתו מרמים את המדינה במסגרת הליכים המתנהלים כנגדם.
- בסיכומיה הוסיפה וטענה כי לא הוכיח כל שינוי נסיבות. הוא אינו נושא בהוצאות ואלו משולמות על ידי הוריו האמידים. כך נרכש רכבו על ידי הוריו. הוא לא הוכיח כי נושא בחובות פרט לסכומים שחייב לנתבעת. לא הוכיח כי משלם עבור שכירות ועוד.
- הולדת ילד נוסף, אין בה בכדי להוות שינוי נסיבות מהותי.
- התובע טוען טענות עובדתיות סותרות ולא הוכיח כי ילדיו מתנהגים כלפיו בצורה מחפירה. לא שיתף פעולה בהליך שהגיש לחידוש הקשר עם ילדיו ומדובר בהליך למראית עין בלבד והוא אף זנח אותו בסיכומיו.
- התובע לא עמד בדרישות תקנות בית משפט לענייני משפחה (סדרי דין), התשפ"א-2020, לא צרף הרצאת פרטים עדכנית.
- דיון והכרעה
- טענות האב על מנת להפחית המזונות התבססו על שני טיעונים. האחד, כי מדובר בתביעה ראשונית של הקטינים והשני, כי מדובר בשינוי נסיבות המצדיק ביטול/ הפחתת המזונות.
- בבג"ץ 4407/12 פלוני נ' בית הדין הגדול לערעורים, פ"ד סו (1) 369, חזר כבוד השופט עמית על הרציונאל הקיים בבסיס הלכה ביחס ל'תביעה ראשונית של קטינים' ולפיו: "הרציונאל שבסיס מוסד התביעה העצמאית, הוא ההנחה היא כי בלהט ההתכתשות בין ההורים, נזנח עניינו של הקטין, ועל מנת להבטיח טובתו, אל לנו להסתפק בהסכם אליו הגיעו הוריו של הקטין, ולכן נדרש בית המשפט לתהות על קנקנו של ההסכם ולוודא שהוא אכן תואם את טובת הקטין ועונה באופן ראוי לצרכיו..."
אם כן, מוסד התביעה העצמאית, נועד בראש ובראשונה לדאוג לצרכי הקטין, מתוך הבנה שיכול ובמסגרת ההסכם הכולל אליו הגיעו הצדדים, נזנחו צרכי הקטין.
המדובר בהלכה ביחס לתביעות ראשונית שבאה לשמור על זכויות הקטינים ובוודאי שלא לפגוע בזכויותיהם. אין זה המקרה שבפניי, אין מדובר על צרכי הקטין, אלא צרכי האב, המבקש להפחית את מזונות ילדיו הקטינים על מנת להפחית גובה המזונות אותו נדרש לשלם עבורם. משכך, ברי האב אינו רשאי לתבוע בשם הקטינים, בעת שלמעשה מבקש הוא להקטין את גובה המזונות הנפסק עבורם.
- למעלה מן הצורך, אף אם הייתי נדרשת לטענת האב ורואה התביעה כתביעה עצמאית של הקטינים, הרי שבהתאם לפסיקה לעיל, על בית משפט לערוך מבחן דו שלבי הכולל כאמור שני שלבים, השלב הראשון, בא לבחון האם התקיים דיון במזונות הקטינים, כאשר בהיעדר אינדיקציה אחרת, נקודת המוצא היא שבית משפט בחן את עניינם של הקטינים כאשר אישר את ההסכם.
עוד נקבע בפסק הדין לעיל כי "כוחה של נקודת המוצא 'חזק' יותר כאשר בית המשפט אף גילה מעורבות בהסכם'. עם זאת, נוכח סמכותו של בית המשפט לענייני משפחה לאשר הסכם גירושין גם מבלי שהוגשה תביעה, חזקה על בית המשפט כי גם במסגרת אישור הסכם שלא היה מעורב בגיבושו, בחן בית המשפט אם יש בהסכם מענה לצרכי הקטינים. אם התמלאה דרישה זו, בכך מסתיים מסענו והתביעה תיבחן במסלול של תביעה לשינוי מזונות עקב שינוי נסיבות מהותי".
- השלב השני אותו על בית משפט לבחון, ככל שצולחים את השלב הראשון, הוא בחינה בפועל, האם אכן הקטינים קופחו בסכום המזונות. במסגרת זו על בית משפט לבחון את גילאי הקטינים, צרכיהם הבסיסיים, צרכיהם המיוחדים והכנסות ההורים. ככל שמתברר כי הקטינים לא קופחו במזונות שנקבעו, ברי כי אין לפתוח ההסכם.
- בעניין הנדון, מזונות הקטינים נבחנו על ידי בית המשפט במסגרת דיון שהתקיים בתביעת מזונות שהגישה האם בתיק 59416-01-14, לאחר שהצדדים ערכו ביניהם הסכם גירושין מיום 03/10/13 (שככל הנראה לא אושר בבית משפט או בית הדין) ובו הועמדו מזונות הקטינים על סך של 3,000 ₪. משלא הגיעו הצדדים להסכמות בדיון הראשון שנקבע בתיק, הוא נקבע לישיבת הוכחות.
בדיון מיום 06/10/2014, התקיים דיון מחוץ לפרוטוקול, שלאחריו ובמסגרת הדיון בתיק, הגיעו הצדדים להסכמה בדבר גובה מזונות הקטינים והסכמה זו קבלה תוקף של פסק דין.
משכך ושעה שמדובר בהסכם אליו הגיעו הצדדים במעורבות בית משפט ובהיעדר ראייה אחרת, ברי כי נבחנו כלל צרכי הקטינים ודי בכך בכדי לדחות הטענה לפיה לא נבחנו צרכי הקטינים.
- זאת ועוד, אף אם טענת האב הייתה מתקבלת, הרי שהאב לא טען דבר בדבר קיפוח צרכיהם. כל טענתו לעניין זה התמצתה בטענה לפיה המזונות לא נדונו לגופו של עניין.
משכך ובהיעדר טענה בדבר קיפוח צרכי הקטינים, הרי שדין הטענה לתביעה ראשונית להידחות, שעה שלא עמד האב בהוכחת השלב השני הנדרש לצורף בחינת עילת התביעה העצמאית.
בנוסף, אף לו היה טוען האב כי קופחו צרכי הקטינים בעת פסיקת מזונותיהם, הרי שבהתאם להלכה ושעה שרף המזונות עומד על סכום הנע בין 1,600-2,200 ₪ ולקטינים נפסק סך של 1,850 ₪, ברי כי לא קופחו צרכיהם.
- א. אם כן, דין הטענה לפיה המדובר בתביעה ראשונית של הקטינים להידחות ואפנה
כעת לטענתו הנוספת של האב, לפיה המדובר בשינוי נסיבות מהותי המצדיק הפחתת/ ביטול המזונות.
הלכה פסוקה היא כי פסקי דין למזונות הינם בגדר החריג לעיקרון סופיות הדיון ובמקרים בהם יוכח שינוי נסיבות מהותי ביחס למצב שהיה בעבר, תתאפשר התדיינות חוזרת בענייני המזונות.
ב. בבע"מ 7670/18 פלונית נ' פלוני (פורסם במאגרים משפטיים) (להלן: "הלכת פלונית") נקבע כי הלכת בע"מ 919/15 כשלעצמה אין בה עילה לפתיחת פסקי דין חלוטים בענייני מזונות ויש להותיר על כנו את המבחן המחמיר שהוחל ערב פסיקתו של בע"מ 919/15 ולפיו, יש להוכיח שינוי נסיבות מהותי לשם דיון מחודש בענייני מזונות קטינים.
כן נקבע כי : "אין בהלכת בע"מ 919/15 כדי לשנות, לרכך או להשפיע על מבחן שינוי הנסיבות המהותי בתביעה להפחתת מזונות שנקבעו...".
ג. עוד נקבע בהלכת פלונית, שגם כאשר יוכח כי חל שינוי נסיבות מהותי המצדיק דיון מחודש במזונות, הרי שעל בית משפט לשקול בזהירות את היקף הפתיחה של הרכיב בו חל שינוי נסיבות מהותי וביחס אליו בלבד, יש לפסוק בהתאם לתנאים שנקבעו בהלכת בע"מ 919/15.
ד. בעניין הנדון, עסקינן בהסכם גירושין שקיבל תוקף של פסק דין טרם תחולתו של בע"מ 919/15 וככל שייקבע כי קיים שינוי נסיבות מהותי, הרי שאין להתעלם מההלכה שנקבעה בו ובכל מקרה, על התובע להוכיח שינוי מהותי שחל בנסיבות לצורך קבלת טענותיו ובחינה מחודשת של מזונות הקטינים.
ה. מה ייחשב אם כן כשינוי נסיבות מהותי?
בהתאם לפסיקה , הצורך "בשינוי נסיבות מהותי", חל הן כאשר מדובר בפסק דין שניתן לאחר הליך משפטי והן במקרה שמדובר בפסק דין שאישר את ההסכמות אליהן הגיעו הצדדים ואין להבחין ביניהם, ראו הלכת פלונית לעיל.
- אם כן, על התובע הפחתת מזונות להוכיח שינוי נסיבות מהותי שלא ניתן היה לצפותו מראש בעת שניתן פסק הדין למזונות. הנסיבות החדשות צריכות להצביע על שינוי מהותי היורד לשורשו של פסק הדין שניתן ואין די בשינוי כשלעצמו (ראו למשל: ע"א 177/81 גלעדי נ' גלעדי, פ"ד לו (3) 179; ע"א 363/81 פייגה נ' פייגה, פ"ד לו (3) 187; בג"ץ 4407/12 פלוני נ' בית הדין הרבני הגדול לערעורים, פ"ד סו (1) 369).
- בית משפט יידרש לשינוי שיעור המזונות בהתקיים שלושה תנאים מצטברים: אין זה צודק להותיר את פסק הדין על כנו לאור שינוי הנסיבות המהותי שחל; הצדדים הותירו מראש פתח לשנות את פסק הדין ככל שיחול שינוי נסיבות מהותי, אם במפורש ואם מכללא; על מבקש שינוי הנסיבות לפעול בתום לב ובניקיון כפיים (ראו ע"א 442/83 קם נ' קם, פ"ד לח (1) )767.
- מן הכלל אל הפרט
כאמור לעיל, טענותיו של האב בדבר שינוי נסיבות מתייחסות מגלמות מספר טיעונים, הוא נישא מחדש ונולדו לו שני ילדים; בעת עריכת ההסכם הוא השתכר מעל 8,500 ₪, הוא מובטל מיום 18/01/2021 ובעת הגשת התביעה קיבל דמי אבטלה בסך 4,266 ₪ ; תאונת אופנוע הרעה את מצבו הכלכלי; הוא משלם דמי שכירות בסך של 4,000 ₪ ונושא בכל הוצאות הבית; הוא נמצא בהליך גירושין ונאלץ לשאת במזונות ארבעת ילדיו; שכרה של האם גבוה ויש לבצע איזונים.
אדרש אם כן לכלל טענות האב, אחת אחת.
- הוא נישא מחדש ונולדו לו ילדים
האב טען כי נישא מחדש ולו ולאשתו שני ילדים נוספים. האב כאמור, טען כי הולדת ילדים עשויה להוות נסיבה בפני עצמה העשויה להוות שינוי נסיבות מהותי.
אומר כבר עתה, כי בניגוד לנטען על ידי האב, בפסיקה נקבע כי נישואין והולדת ילדים הינה אפשרות צפויה במהלך עריכת ההסכם אף אם לא היתה ידועה ולא ניתן לראות בה שינוי נסיבות המצדיק בחינת מזונות הקטינים מחדש (ראו לעניין זה ע"א 381/86 אבין נ' אבין, פורסם במאגרים משפטיים ביום 31/12/1986.
אם כן, אין בהולדת ילדים חדשים, דבר שהיה צפוי אף אם לא ידוע, נסיבה חדשה המצדיקה בחינה נוספת של מזונות הקטינים.
בהתייחס לטענה לפיה הוא נמצא בהליך גירושין מאשתו הנוכחית ומותב זה אף ניהל ההליכים בעניינם, לא מצאתי מקום להידרש להליכים אחרים שהתקיימו בפניי במסגרת הליך זה ואדרש רק לראיות שהוצגו במסגרת ההליך דנן.
מעיון בדפי החשבון שצרף התובע, עולה כי הוא מעביר סך של כ- 3,700 ₪- 3,800 ₪ לאשתו השנייה. המדובר בסכומים שממילא הגיוני שנשא בהם התובע בעת שחי עם אשתו והיה עליו לצפות חובתו לכלכל ילדיו הנוספים בעת שערך ההסכם.
זאת ועוד, המדובר בסכומים זהים לסכומים בהם נושא כעת התובע ולא ברור לי מדוע חשב כי ילדיו מנישואיו השניים זכאים למזונות בסך של כ- 3,800 ₪ ואילו ילדיו מנישואיו הראשונים אינם זכאים לכך או זכאים לסכום אחר, נמוך יותר.
- מצבו הכלכלי השתנה לרעה
לטענת האב, בעת עריכת ההסכם, שקיבל תוקף של פסק דין, העריך כי יוכל לעמוד בתשלום המזונות, שכן באותה העת השתכר כ- 8,500 ₪. כיום הוא מובטל מיום 18/01/2021. טרם פיטוריו עבד בקיוסק וכטכנאי. מאז ההסכם הורע מצבו הכלכלי, הוא קיבל דמי אבטלה בסך של 4,266 ₪ ואין לו מקור הכנסה נוסף. עוד טען כי עבר תאונת אופנוע שהרעה את מצבו.
מנגד, טענה הנתבעת כי התובע לא הציג כל ראייה על פגיעה בכושר השתכרותו וכי נמנע ממנו לעסוק בתחום מומחיותו- מחשבים והתקנת מצלמות ושערים חשמליים; הוא לא הציג כל ראייה שחל שינוי בהכנסתו בתשע שנים האחרונות ואף בהליך הקודם הצהיר כי שכרו עומד על 5,800 ₪ כמתקין שערים חשמליים אצל הוריו. על אף האמור הצהיר במסגרת הדיון כי בעבר הרוויח כעשרת אלפים ₪; תדפיסי העו"ש האחרונים שהגיש מתעדים הפקדות רבות של מזומנים. הוא אינו נושא בהוצאות כלשהן ואלו ממומנות על ידי הוריו האמידים; חשבון הבנק שלו ביתרת זכות של כ- 11,633 ₪; הוא רכש את רכבו באמצעות כספי הוריו; לא הציג כל ראייה לפיה נושא בחובות וכדי להכשיר טענותיו לחובות, נטל הלוואה בסך 20,000 ₪ כשנה לאחר פתיחת ההליך דנן.; לא צרף הרצאת פרטים ולפיכך, יש להעמיד שכרו כטענתה על סך של 40,000 ₪. הוא שכר משרדי עו"ד פרטיים לצורך ייצוגו בהליכי הוצל"פ ויש לו עודף כסף.
אכן, חרף העובדה שמדובר בתביעה שהוגשה על ידי התובע, התובע לא בחר שצרף תלושי שכר לכתב תביעתו. תלושי שכר לתקופה מצומצמת עד מאד וחרף בקשות רבות שהוגשו על ידי הנתבעת, הוגשו לשישה חודשים בלבד. בתגובותיו טען התובע כי אלו התלושים בלבד שברשותו. כאמור לעיל, המדובר בתלושי שכר לתקופה של שישה חודשים בלבד.
לא מצאתי כל הסבר הגיוני שהתובע שמנהל ההליך מזה למעלה משנתיים אינו מחזיק תלושי שכר עדכניים ואינו מציגם בתיק בית המשפט חרף בקשות והחלטות בעניין.
זאת ועוד, עיון בתדפיסי חשבון העו"ש של התובע שגם הם צורפו לאחר בקשות רבות מצד הנתבעת, מלמד כי הצהרותיו אינן מתיישבות עם הסכומים שהופקדו בחשבון. כך לדוגמא הועבר לחשבונו של התובע סך של 14.4.22 סך של 6,000 ₪ ממר י.מ; סך של 3,000 ₪ במזומן הופקד לחשבונו ביום 19/04/2022; סך של 6,000 ₪ הופקד בחשבונו ביום 13/05/2022 ממר י.מ; סך של 2,400 ₪ הועבר לחשבונו ביום 20/05/2022; סך של 6,000 ₪ הופקד לחשבונו ממר י.מ ביום 13/06/2022 וסך של 2,400 ₪ הועבר במזומן לחשבונו ביום 20/06/2023 ורק בחודשים הללו נכנס לחשבונו סך הנע בין 8,500 ₪- 9,000 ₪ בחודש.
המדובר בסכומים שאינם מתיישבים עם הצהרותיו של התובע בדבר הכנסותיו. עת טען כי פרט לקצבת אבטלה בגובה של 4,266 ₪ לא היתה לו הכנסה ממקור אחר. עוד טען בסיכומיו כי עבר תאונת אופנוע ופגעה ביכולת השתכרותו, אלא שמדובר בטענה שלא הוכחה ואינה נתמכת בראיות ודינה להידחות.
בנסיבות אלו, איני מקבלת את הצהרות התובע בדבר גובה הכנסותיו. עם זאת, אין מקום לקבל גם את טענת הנתבעת לפיה יש להעמיד הכנסתו על סך של 40,000 ₪ בהיעדר תימוכין לכך. משכך ונוכח הסכומים שהופקדו בחשבון הבנק ולא נמצא להם הסבר; העובדה שלא הוצגו בפניי תלושי שכר עדכניים חרף בקשות הנתבעת ובמיוחד בשים לב לכך שנטל ההוכחה להוכיח תביעתו, מוטל על התובע, מצאתי מקום להעמיד את שכרו של התובע לכל הפחות כגובה השכר הממוצע במשק לעובדים שכירים ישראלים לפי פרסומי הלמ"ס בסך של 13,295 ₪, נכון ליום 03/08/2023.
במצב דברים זה וחרף הנטען על ידי התובע, לא התרשמתי כי אכן מצבו הכלכלי של התובע הורע ואני סבורה כי העובדה שלא הוצגו תלושי שכר עדכניים, חרף סכומים משמעותיים הנכנסים לחשבונו, לרבות סכומים במזומן, ללא הסבר לכך, מעידה כי רב הנסתר על הגלוי בכל הנוגע להכנסות התובע ונראה כי הימנעות זו, נועדה למנוע מבית משפט להגיע לחקר האמת.
משכך, אני דוחה הטענה לפיה הורע מצבו הכלכלי של התובע.
זאת ועוד, הגם שהתובע צרף מספר חוזי שכירות על סך של 2,650 ₪ ואף צרף אסמכתא להעברת כספים על סך של 5,300 ₪ ביום 20/02/2022, הרי שלא צורפו אסמכתאות להעברת הכספים בפועל מחשבונו. מכאן ניתן להניח שתי הנחות או כטענת הנתבעת לפיה מדובר בהסכמים פיקטיביים שנועדו לשרת אך את ההליך השיפוטי והתובע אינו מתגורר בדירה או לחילופין, התובע משלם הסכום ממקורות הכנסה נוספים שלא דווחו לבית משפט. כך או כך, התרשמתי כי התובע אינו מגלה כלל הכנסותיו ומנסה להציג מצג שווא לבית המשפט אודות כלל הכנסותיו ובכל מקרה, לא הוכח כי נושא בהוצאות מדור בסך של 4,000 ₪.
- שכרה של האם גבוה
התובע טען כי שכרה של הנתבעת עלה, בהסתמך על הצהרותיה של הנתבעת במעמד הדיון עת ציינה כי היא עובדת משמרות ושכרה יכול לנוע בין 12,000 ₪ נטו ל- 7,000 ₪ (ראו עמוד 14 לפרוטוקול, שורות 32-33).
עם זאת, עיון בעשרת תלושי השכר שצרפה הנתבעת מלמד כי אכן שכרה עשוי להגיע לסך של 12,000 ₪, אלא שמדובר בפעמים בודדות בלבד (פעמיים במשך עשרה חודשים) ולרוב שכרה נמוך מכך. ממוצע תלושי השכר שצרפה עומד על סך כ- 8,500 ₪ ברוטו וסך של כ- 7,000 ₪ נטו.
הנתבעת נמקה זאת בטענה כי התובע אינו חולק את זמני השהות עמה כלל וכלל ואף הסבירה כי יכולה להרוויח הרבה יותר ככל שחלוקת זמני השהות תהא שוויונית, שכן במקרה זה תוכל לעבוד שעות רבות יותר. עוד הגדילה הנתבעת ואמרה בדיון שתהא מוכנה לוותר על מזונות הקטינים ובלבד שהתובע יחלוק עמה זמני שהות שוויוניים (ראו עמוד 16 לפרוטוקול, שורות 8-10) אלא שהתובע סרב לכך.
התובע לא טרח לציין מה היה הגידול בשכרה של הנתבעת ואף לא הביא כל תימוכין לכך ועליו נטל הראייה. למעלה מן הצורך ולאחר שעיינתי בתלושי השכר שצורפו לכתב תביעתה הקודם, מצאתי כי שכרה ברוטו במועד הגשת תביעתה למזונות הקטינים בנובמבר 2013 עמד בערך על סך של כ- 4,450 ₪ ושכרה נטו עמד על סך של כ- 4,000 ₪ לחודש.
אומנם, המדובר בגידול של כ- 3,000 ₪, אולם שעה שמדובר בתביעה שהוגשה לפני כמעט עשר שנים (ביום 21/11/2013), לא מצאתי כי מדובר בפער משמעותי בשכרה אלא בגידול טבעי במהלך עשר השנים שחלפו מאז שהוגשה תביעתה למזונות הקטינים.
משכך, אני דוחה הטענה לפיה שכרה של הנתבעת עלה.
- זאת ועוד, התובע טען בכתב תביעתו כי ילדיו הקטינים מורדים ויש לבטל מזונותיהם. המדובר בטענה שנזנחה בסיכומיו ודי בכך בכדי לדחותה. לא זו אף זו, התובע הגיש במקביל לתביעתו זו תביעה לאכיפת זמני שהות במסגרת תיק 39654-06-21. במסגרת ההליך נשלחו הצדדים ליחידת הסיוע ולא התרשמתי כי היה שיתוף פעולה מצידו. כך גם נשלחו הצדדים למטפלת משפחתית פרטית, אליה פנתה האם ואף נפגשה עמה לפגישת היכרות ואילו האב לא שיתף פעולה בטענה כי אינו מצליח לעמוד בעלות.
הפנייה נוספת לתחנה לטיפול זוגי ומשפחתי לא הניבה תוצאות ובסופו של יום, התרשמתי כי התובע זנח ההליך וביום 05/01/2023 הוריתי על מחיקתו.
כך או כך, בהיעדר כל ראייה לטענתו זו ושעה שלא התרשמתי כי הוכחה והאב הוא שאינו מקיים כל קשר עם ילדיו, אינו עושה מאמץ לחדשו, נראה כי מדובר בתביעה שהוגשה רק לצורך הליך ביטול/ הפחתת מזונות ונזנחה בסיכומים. משכך, דינה דחייה.
- בנוסף, יצוין כי כאמור, מדובר באב שנמצא בנתק מוחלט מילדיו וזאת על אף שנקבעו בעבר זמני שהות שקיבלו תוקף של פסק דין. האב בעצמו העיד כי הילדים לא ראו אותו כארבע שנים (עמוד 12 לפרוטוקול, שורות 18-19) ובוודאי שאין כל הצדקה להפחית המזונות ולכאורה אף נראה כי מדובר בשינוי נסיבות הפועל לחובת התובע.
כך גם לא מצאתי ממש ביתר טענות התובע ואין להידרש להן.
- סוף דבר
אם כן, כלל העובדות אליהן מפנה התובע, אין בהן בכדי להוות שינוי נסיבות מהותי המצדיק קבלת תביעת התובע. בנסיבות אלו, אין להידרש כלל לטענתו בדבר תחולת הפסיקה בהתאם להוראות בע"מ 919/15.
משכך, דין תביעתו להידחות וכך הינני מורה.
התובע יישא בהוצאות הנתבעת בגין ניהול ההליך בסך של 7,500 ₪.
ההוצאות ישולמו תוך 30 יום, שאם לא כן, יישאו הפרשי ריבית והצמדה כחוק.
המזכירות תמציא העתק פסק הדין לעיון הצדדים ותסגור התיק.
פסק הדין מותר לפרסום בשינויי הגנה ונוסח בלבד.
ניתן היום, ט"ז אב תשפ"ג, 03 אוגוסט 2023, בהעדר הצדדים.