- בפניי ערעור על פסק דינו של בית משפט לנוער בבית משפט השלום בחיפה (כב' השופטת הבכירה עדנה בן לוי) בתנ"ז 7881-07-13 מיום 10.12.15 (להלן: "פסק הדין").
- בפסק הדין קמא קבע בית המשפט קמא כדלקמן:
א. מעבר להסכמת המערערת להכרזת הנזקקות של הקטינים, התקיימו במקרה דנן, לנוכח הזנחת הטיפול בקטינים עת היו במשמורת המערערת, עילות נזקקות לפי חוק הנוער (טיפול והשגחה), התש"ך - 1960 (להלן: "חוק הנוער"), כדלקמן:
סעיף 2(2) לחוק – "האחראי על הקטין אינו מסוגל לטפל בו או להשגיח עליו או שהוא מזניח את הטיפול או ההשגחה".
סעיף 2(6) לחוק – "שלומו הגופני או הנפשי נפגע או עלול להפגע מכל סיבה אחרת".
ב. על אף שנקודת המוצא היא שכל ילד צריך לגדול בבית הוריו, במקרה דנן לא חל שינוי אצל המערערת, ואין מנוס מהוצאות הקטינים למסגרות חוץ ביתיות.
ג. יש לאמץ את הערכתו של ד"ר רוני סרור , פסיכולוג קליני, אשר ערך בדיקת מסוגלות הורית להורי הקטינים, והתרשמותו מהאם (המערערת) היתה כי במצבה הנוכחי היא אינה מסוגלת לטפל בילדים. רק לאחר טיפול רגשי ארוך טווח, חידוש הקשר עם הקטינים בצורה הדרגתית ותחת בקרה, יהיה ניתן לשקול החזרת הקטינים למשמורת האם.
ד. גם פסיכולוגית קלינית מטעם המערערת, הגב' כרמיה אוריין, סברה כי יש מקום להחזיר את המשמורת על שני הקטינים 4 ו – 5 (הילדים הקטנים ביותר) לאם, אך זאת רק לאחר כניסת האם להליך טיפולי ממשי , מעמיק וממושך, דבר שלטעמה של השופטת קמא טרם התקיים.
ה. לאור כל אלה סיכמה השופטת קמא את מסקנתה, כי כיום אין למערערת מסוגלות הורית הנדרשת לגידול ילדיה כראוי. רק לאחר שתעבור טיפול מעמיק וארוך טווח על ידי איש טיפול מוסמך ובהתאם לשיפור שיחול אצלה, יהיה ניתן לבחון כל החלטה שהתקבלה לגבי כל אחד מהקטינים.
- לאור כל אלה, כאמור, הושארה הכרזת הנזקקות על כל הקטינים, ונדחתה בקשת המערערת להחזרת הקטינים 4,5 למשמורתה.
- ראוי לציין כי הקטינים 1-3 מצויים במשמורת אביהם, והקטינים 4-5 במשמורת משפחת אומנה.
עוד ראוי לציין, כי מעבר לבחינת הכרזת הנזקקות של כל הקטינים, לא בחנה השופטת קמא במסגרת פסק הדין קמא את משמורת האב על הקטינים 1-3 שכן המשיבה ציינה שבנדון מתנהל הליך בבית משפט למשפחה (סעיף 7 לפסק הדין. כן ראה עדותה של המערערת בבית משפט קמא עמ' 58 לפרוטוקול שורות 31-32; עמ' 59 לפרוטוקול שורות 6-9).
הודעת הערעור
- בהודעת הערעור "תוקפת" המערערת את פסק הדין, כמעט על כל מסקנותיו וקביעותיו, ותמצית טענותיה כדלקמן:
א. המערערת יצאה נגד קביעת הכרזת הנזקקות, הגם שהיתה בהסכמתה, ונגד ממצאי השופטת קמא כשהחליטה לגופם של דברים, לאחר שמיעת ראיות, כי קיימות עילות נזקקות.
ב. עוד התנגדה לאימוץ מסקנותיו של ד"ר רוני סרור, כי במצבה הנוכחי המערערת אינה בעלת מסוגלות הורית, תוך התעלמות מעדותו כי הוא רואה את התפקיד שלו לעזור לרשויות הרווחה.
ג. כן התרעמה על התעלמות ביהמ"ש קמא מתלונות המערערת נגד אב הקטינים ואלימות שהפעיל כלפיה, ושלמרות זאת הותיר את משמורת הקטינים 1-3 בידי האב.
ד. טעה ביהמ"ש קמא כשלא קיבל את עמדתה של המומחית מטעם המערערת, הפסיכולוגית כרמיה אוריין.
ה. טעה ביהמ"ש קמא כאשר קבע את הידלדלות כוחותיה של המערערת, תוך התעלמות מהעומס שהוטל עליה ללא עזרה מגורמים מבחוץ, פטירת אימה ולידה שעברה.
ו. המערערת הלינה על התעלמות ביהמ"ש קמא מהיותה בטיפול ב"שלום הילד" בו התמידה כמעט שנה.
ז. עוד הלינה המערערת על קביעות שונות בפסק הדין הנוגעות למצבה הכלכלי ו/או התפקודי של המערערת במהלך השנים מאז התערבות גורמי הרווחה, הכרזת הנזקקות, הוצאת הקטינים למשמורת ועד ליום מתן פסק הדין.
- טרם שאעסוק בטענות מטעם הצדדים האחרים לערעור זה, אציין את שציינו המשיבים 1,2 בעיקרי הטיעון מטעמם, כי המערערת לא הגישה כלל סיכומים לביהמ"ש קמא, בניגוד להוראות השופטת קמא.
לכן, לטעמם יש לדחות את הערעור על הסף מטעם זה, שכן טענה שהועלתה בכתב הטענות אך לא הועלתה בסיכומים כדין טענה שנזנחה, ובית המשפט לא ישעה לה.
שאלתי את ב"כ המערערת בנקודה זו במסגרת הדיון שהתקיים והוא השיב, כי הוא הכין סיכומים אך הוא צריך לבדוק אם הוגשו או לא הוגשו (עמ' 7 לפרוטוקול יום 29.2.16 שורות 8-9).
בכל אופן, לא ראיתי לנכון שלא לדון בערעור גופו, אפילו לא הוגשו סיכומים בתיק קמא. משהחליטה השופטת קמא להתעלם מעובדת אי הגשת סיכומי המערערת ונתנה פסק דין בהסתמך על החומר הקיים, לרבות ניהול הוכחות, יש לבחון פסק דין זה לגופו.
עיקרי טיעון מטעם ב"כ היועץ המשפטי לממשלה
- היועץ המשפטי לממשלה ביקש בעיקרי הטיעון מטעמו לדחות ערעור זה מכל הטעמים שיפורטו להלן.
- היועמ"ש הדגיש כי פסק הדין ניתן לאחר הליך הוכחות שהתקיים לבקשת המערערת, לאחר שהקטינים כבר הוכרזו כקטינים נזקקים ביום 1.4.12.
- פסק הדין נשוא הערעור מעמיק , מקיף ונרחב , וניתן לאחר הליך הוכחות ארוך שהתנהל בבית משפט קמא במסגרתו נשמעו עדים והוגש חומר ראיות רב.
- בית המשפט קמא נתח בהרחבה את חומר הראיות שהובא בפניו, ואין מקום להתערב במסקנותיו.
- רקע הנזקקות הוכח היטב בבית משפט קמא לרבות הזנחת הקטינים על ידי המערערת עת היו הקטינים במשמורתה. בית המשפט קמא קיבל כמהימנים את דברי המטפלים, ובצדק קבע כי מתקיימות במקרה דנן עילות הנזקקות.
- בצדק, ובצורה מבוססת, קבע בית המשפט קמא כי המערערת נעדרת במצבה דהיום מסוגלות הורית. כך הוא המצב אפילו לפי חוות דעת הפסיכולוגית מטעמה של המערערת, אשר התנתה
את החזרת הקטינים 4-5 למשמורת האם בטיפול פסיכולוגי שתקבל, ותיבחן התקדמותה.
בכל מקרה חוות דעתה של הפסיכולוגית התבססה על מידע שסופק לה מידי המערערת בלבד,
כפי שעולה מעדותה.
- כעולה מעדותה של המערערת, מעבר להבעת רצון לקבל את הקטינים 4-5 למשמורתה , היא לא הביאה כל ראיה לסתור את היותם של הקטינים נזקקים, ולהציג שינוי שחל במצבה או בתפקודה אשר יש בו כדי לשנות את המצב ולבטל את הכרזת הנזקקות, תוך השבת הקטינים, או לפחות את הקטינים 4-5, למשמורתה.
כבעבר, גם היום, המערערת אינה מגלה כל תובנה לגבי ליקויים בתפקודה ההורי ואינה מקבלת כל אחריות להתנהלותה הלקויה ולכשלים בהורותה שגרמו נזק רב לילדיה.
כל זה מלמד על חוסר תובנת המערערת לגבי מורכבות מצבם הרגשי של הקטינים וצרכיהם.
- בין הורי הקטינים שוררת מערכת מורכבת וסבוכה, המלמדת על חוסר יכולת לפעול יחדיו לגידול הילדים.
הסכסוך הקשה בין ההורים בא לידי ביטוי באירועים קשים, תוך שהקטינים נחשפים לכך וקיימת דאגה לשלומם הנפשי.
קיום הכרזת הנזקקות וצו ההשגחה בעניינם של הקטינים 1-3, מותיר את מחלקת הרווחה במעורבות אינטנסיבית עם ההורים, הדרושה לנוכח מורכבות היחסים ביניהם, על מנת לסייע לקטינים אלה לקבל את המסגרת היציבה ביותר שניתן לתת להם.
- בית המשפט קמא בפסק דינו , התבסס על החומר הרב אשר הובא בפניו, מצא את עדויותיהם של גורמי הטיפול שהעידו בפניו כמהימנים ואימץ את המלצותיהם.
פסק הדין מנומק, מעוגן ומבוסס על חוות דעת, הערכות והמלצות טיפוליות.
לכן אין מקום להתערב בו ובקביעותיו.
עיקרי טיעון מטעם האפוטרופוס לדין
- האפוטרופוס לדין של הקטינים, גם ביקש בעיקרי הטיעון מטעמו לדחות את הערעור תוך שהוא מציין כדלקמן:
א. פסק הדין קמא מנומק ומבוסס היטב, הן לעניין עילות הנזקקות והכרזת כל הקטינים כנזקקים, והן לעניין הוצאת הקטינים ממשמורת אימם.
ב. חוסר יכולתה של המערערת להתמודד עם מצבי לחץ הביאו את הקטינים שהיו במשמורתה למצבי סיכון והזנחה קיצוניים, שהותירו נזקים אצל הקטינים שנצפו על ידי אנשי מקצוע.
מצוקתה הנפשית של המערערת טרם חלפה, ולא תחלוף ללא טיפול רגשי מעמיק וארוך טווח, אפילו בהתאם לדעתה של הפסיכולוגית מטעמה של המערערת.
ג. השבת הקטינים למערערת כבר בשלב זה, הוא בגדר ניסוי מסוכן בנפשם, אשר אינו סביר בנסיבות דנן ואינו מגן על האינטרסים של הקטינים.
הדיווחים על הזנחת הקטינים קיימים עוד בשנת 2009, קודם שילדה המערערת שניים מילדיה, וניתן באופן סביר להניח שהזנחת הקטינים לא נולדה ביום בו הגיע דיווח ראשון למערכת הרווחה.
ישיבת יום 29.2.16
- קיימתי דיון בערעור בנוכחות הצדדים ביום 29.2.16.
בדיון זה חזר כל צד על עמדותיו, וחידד כדלקמן:
א. ב"כ המערערת סבר כי בית המשפט לא נתן את פסק הדין על בסיס המצב בהווה אלא
על בסיס המצב בעבר, והדבר אינו תקין.
עוד ציין ב"כ המערערת, כי כשבית המשפט קמא דיבר על הידלדלות כוחות המערערת, הוא לא לקח בחשבון את פטירת אמה באותה עת, לידת תינוק נוסף ללא קבלת מזונות וסבל מאלימות אביהם של הקטינים.
ב. האפוטרופוס לדין הדגיש כי הכרזת הנזקקות אינה בגדר דקלרציה בלבד, אלא מדובר בכלי מעשי שנועד לקבוע דרכי טיפול בקטינים. בשלב זה אין שום בסיס לשינוי דרכי הטיפול, ובוודאי שלא לגבי הקטינים 4-5 הנמצאים במשפחת אומנה.
קטינים אלה במצב טוב ומקבלים את מלוא הטיפול וההשגחה להם הם זקוקים וגם הדיווחים מגני הילדים טובים (עובדה שגם עולה בקנה אחד עם תסקירים מעודכנים לגבי מצב הקטינים, שהוכנו לקראת הערעור, ושצורפו לעיקרי הטיעון מטעם היועמ"ש).
באשר לקטינים 1-3 הנמצאים במשמורת האב – סבור האפוטרופוס לדין כי פסק הדין התמקד בהשבת המשמורת של הקטינים 4-5 לידי המבקשת וזה היה המוקד בבקשתה של המערערת.
בכל אופן הוא איננו רואה סיבה לשנות את הכרזת הנזקקות לגבי הקטינים 1-3, שכן הם נמצאים בסיכון.
ג. ב"כ היועמ"ש חזרה על עמדתה, כי הגם שאין מחלוקת שילדים צריכים לגדול עם הוריהם, הרי במקרה דנן, על אף שמלכתחילה הכרזת הנזקקות היתה בהסכמת המערערת, נבחן הדבר גם על ידי בית המשפט קמא בהליך שנשמעו בו עדים והובאו ראיות, גם על ידי המערערת.
בנדון הפנתה ב"כ היועמ"ש בעיקרי הטעון מטעמה, כי המערערת עצמה מיקדה את בקשתה בפני בית משפט קמא לקבל את המשמורת על הקטינים 4-5 ולא לגבי הקטינים 1-3.
לכן סבורה ב"כ היועמ"ש כי הערעור עצמו גם צריך להתמקד בקטינים 4-5 בלבד.
- בישיבת יום 29.2.16 נכח גם מר אבנר ספורן, עו"ס משפחות צעירות מטעם המחלקה לשירותים חברתיים, שהתבקש לטפל בהורי הקטינים.
הוא ציין כי יום קודם הוא שוחח עם תומר, המטפל של המערערת במסגרת "שלום הילד", אשר היא המסגרת הטיפולית המלווה את המערערת מאז חודש מרץ 2015.
תומר התקשר אליו להביע את דאגתו לכך שהמערערת כבר 3 שבועות לא מגיעה לטיפול. הוא משאיר לה הודעות על כך והיא אינה חוזרת אליו. תומר מסר שהתרשם שהמערערת פרשה מטיפול.
- בישיבת יום 29.2.16 גם נכחה הגב' עתמאנה סוניה, עו"ס חוק הנוער, שציינה שהקטינים 1-3 גרים כיום בבית האב. היא ציינה שהמשמורת לגבי קטינים אלה נקבעה בבית המשפט לענייני משפחה, ובהסכמת המערערת.
הוסיפה וציינה הגב' ע., כי שלושת הקטינים מטופלים כיום טיפול רגשי אינטנסיבי, תוך שתוף פעולה עם האב.
דיון והכרעה
- לאחר שעיינתי בפסק הדין המפורט והמנומק, בהודעת הערעור על טענותיה ונימוקיה, בעיקרי הטיעון מטעם היועמ"ש והאפוטרופוס לדין, ולאחר שקיימתי דיון בנוכחות הצדדים, שוכנעתי כי דין הערעור להידחות.
הכרזת הנזקקות של הקטינים
- כאמור, בית המשפט קמא בחן היטב את שאלת הכרזת הנזקקות של הקטינים, תוך שהוא פורס ומתאר את מצבם הגרוע והמוזנח של הקטינים עובר להכרזתם ולאחר מכן, עד להוצאתם ממשמורת המערערת.
- תיאור מצב הדברים כפי שנעשה בפסק הדין, בהרחבה תוך ירידה לפרטים, תוך הצגת עמדותיהם והתרשמותם של גורמי הטיפול ומתן אמון בעדותם, שכנעה גם אותי כי קיימות עילות הכרזת הקטינים כנזקקים לפי סעיפים 2(2) ו – 2(6) לחוק הנוער כמפורט בהרחבה בפסק הדין.
- על הכרזת הנזקקות בכלל ועל עילות הנזקקות 2(2) ו-2(6) לחוק הנוער נאמר בפסיקה כדלקמן:
” "... חוק הנוער (טיפול והשגחה), התש"ך-1960 נועד לתת סמכויות נרחבות בידי רשויות הסעד להפעיל אמצעי טיפול והשגחה על קטינים נזקקים. המושג "קטין נזקק" בסעיף 2 לחוק מוגדר על פי חלופות שונות, שהקו המאפיין אותן הוא היותו של הקטין עזוב, מוזנח, מעורב בפלילים או נתון להשפעה רעה או עבריינית, משוטט או פושט יד או מקום ששלומו הגופני או הנפשי נמצא בסכנה. סיווג הקטין כקטין נזקק, מופנה אפוא בעיקרו, לילדים המצויים במצבי מצוקה קשים ביותר, כשמתלווה לכך פגיעה בהתפתחותם הטבעית והבריאה (דנ"א 6041/02 פלונית ואח׳ נ׳ פלוני ואח׳, פ"ד נח(6), 246).
בהתקיים אחת מהחלופות המפורטות בסעיף 2 ניתן להכריז על הקטין כנזקק....
עילת הנזקקות הקבועה בסעיף 2(2)לחוק קמה כאשר 'האחראי על הקטין אינו מסוגל לטפל בו או להשגיח עליו או שהוא מזניח את הטיפול או ההשגחה'. יכולתו של ההורה לדאוג לילדו כראוי נבחנת על פי שני מבחנים חלופיים: האחד - סובייקטיבי - אם ההורה רוצה לדאוג לקטין, והשני -אובייקטיבי: אם הוא מסוגל לכך. אי עמידה של ההורה באחד משני המבחנים עלולה להביא להכרזת הקטין כנזקק. המפתח להפעלת סמכויות ביהמ"ש אינו מצוי, אפוא, דווקא בדעתו ובעמדתו של האחראי, אלא במבחנים אובייקטיביים על פיהם נבחנת התנהגותו ויחסו לקטין. הסיבות העומדות בבסיס חוסר היכולת של האחראי על הקטין, בין אם הן סיבות אישיות ובין אם אחרות, אינן רלוונטיות, שכן הדגש בסעיף הינו על התוצאה, קרי: על חוסר היכולת של ההורה, אשר בעטיו נגרם נזק לקטין. סעיף 2(2) לחוק אף אינו דורש הוכחה, כי האחראי על הקטין נעדר מסוגלות הורית אלא די לו לבית משפט שנוכח שהאחראי על קטין אינו עומד באחריותו ובמשימת ההורות ואינו ממלא את חובותיו.
ע"א 549/75 פלונים נ׳ היועץ המשפטי לממשלה, פ"ד ל(1) 459 ;ע"א 511/62נהרי נ׳ רודנקו, פ"ד יז(4) 2702 ; ע"א 594/84פלונית נ׳ לשכת העבודה והרווחה, פ"ד לט(2) 570 ; אלי שרון "קטינים בסיכון", נבו הוצאה לאור, עמי 217, 219-221.
עילת הנזקקות הקבועה בסעיף 2(6) לחוק קמה כאשר "שלומו הגופני או הנפשי נפגע או עלול להיפגע מכל סיבה אחרת". ב"עילת סל" זו, ניתן לכלול בה כל דבר שיש בו כדי לפגוע בשלומו הגופני או הנפשי של קטין או מסכן אותו, לרבות חשש לסכנה כזו. סכנה זו אינה חייבת להיות ממשית או מיידית ודי בכך ששלומו של הקטין "עלול" להיפגע מכל סיבה שהיא. לצורך הוכחת עילת הנזקקות לפי סעיף 2(6) אין צורך בהוכחת אי מסוגלות הורית של ההורי , שכן במרכז עילת נזקקות זו עומד מצבו של הקטין (עמ' 1034/01 (ת"א)פלוני נ׳ פלונית, ניתן ביום 17/01/02)..."
(ציטוט מענ"א (ת"א) 58088-06-13 י.ק. ואח' נ' לינדה מורדוך עו"ס לחוק הנוער (פסק דין מיום 30.9.13, כב' השופט שוחט – פורסם בנבו).
- עיון בחומר שהונח לפני ביהמ"ש קמא, המפורט גם בפסק הדין, מלמד כי החלטת הכרזת הנזקקות בהתאם לסעיפים 2(2) ו-2(6) לחוק הנוער, בדין יסודה.
מצבם של הקטינים טרם התערבות גורמי הטיפול לימד על הזנחה קשה תוך התגוררות בדירה מוזנחת.
יחסי הורי הקטינים גם לימד על מורכבות לא פשוטה, והדבר השפיע לרעה על הטיפול בקטינים.
כל אלה מלמדים כי התקיימו התנאים להכרזת הקטינים כנזקקים לפי הסעיפים הנ"ל.
- טענות המערערת בערעורה כנגד מצב עובדתי זה, של הזנחה קשה של הקטינים עובר להכרזתם כנזקקים, ו/או על אודות הסיבות שהביאו להידלדלות כוחותיה של המערערת בטיפול בקטינים, לא שכנעו אותי.
כידוע ערכת הערעור אינה נוטה להתערב בקביעות עובדתיות וקביעות מהימנות של בית משפט קמא, אלא במקרים חריגים.
המקרה דנן אינו בגדר מקרה חריג, ואין מקום להתערב בקביעות עובדתיות ובקביעות מהימנות של בית המשפט קמא (הזנחה קשה של הקטינים, יחסים מורכבים של המערערת עם אבי הקטינים והתגוררות בדירה מוזנחת), עליהן ביסס את קביעתו בדבר עילות הכרזת הקטינים כנזקקים.
- ביטול הכרזת הנזקקות במצב הקטינים דהיום, כאשר כבר נמצאים במסגרות טיפול מתאימות, מבלי שהמערערת תשכנע ותוכיח בכתובים כי חל שינוי במצבה הרגשי ובמסוגלותה ההורית, ולנוכח המצב שתואר ובוסס בפסק הדין על אודות מצבם המוזנח של הקטינים קודם הכרזת הקטינים כנזקקים והוצאתם ממשמורת אימם, יהווה ניסיון לא ראוי על גבם של הקטינים.
בנוסף – צודקים האפוטרופוס לדין והיועמ"ש בטענתם כי המשך הכרזת הנזקקים מאפשר את המשך הטיפול בקטינים, את המשך מעורבות גורמי הטיפול בתמונה בטיפול בקטינים ומעורבות הדוקה ביחסי הורי הקטינים, המורכבים כשלעצמם.
- בנסיבות אלה, לא שוכנעתי כי נפלה טעות בפסק דינו של בית משפט קמא בכל הנוגע להכרזת הקטינים כנזקקים בהתאם לעילות שבסעיפים 2(2) ו-2(6) לחוק הנוער, ואני דוחה את הערעור הנוגע לקיומן של עילות הנזקקות על אודות הקטינים דנן.
המשמורת על הקטינים:
- ראוי לציין כי הדיון בבית המשפט קמא אכן התמקד בבקשתה של המערערת להשיב את המשמורת על הקטינים 4-5 לידיה.
בצדק, טענה ב"כ היועמ"ש כי זה היה עיקר הבקשה של המערערת כפי שאף הציגה אותה במסגרת הדיון ובמהלך עתירתה הנגדית (עמ' 58 לפרוטוקול שורות 31-32; עמ' 59 לפרוטוקול שורות 6-8).
זו גם הסיבה שהשופטת קמא קבעה בסעיף 7 לפסק הדין כי -
"בקשת המשיבה נשוא החלטה זו היא כי הקטינים דוד ותאיר יוחזרו למשמורתה. הבקשה איננה מתייחסת למ', נ' וא', לגביהם, לדברי המשיבה, מתנהל הליך בבית המשפט למשפחה".
- עיון בפסק הדין מלמד כי השופטת קמא בחנה את שאלת מסוגלותה ההורית של המערערת בצורה יסודית, תוך ניתוח כל הראיות שבפניה , ותוך מתן אמון בגרסתו של ד"ר רוני סרור, הפסיכולוג שביצע בדיקת מסוגלות הורית להורי הקטינים, עת שהו במסגרות טיפוליות לאחר הוצאתם מבית המערערת.
- בחוות דעתו של הפסיכולוג רוני סרור, שאת מסקנותיו אימצה למעשה השופטת קמא, יש התייחסות להתרשמות מהאם/המערערת, הרואה פחות את צרכיהם הרגשיים של הקטינים, מייחסת הבנות לא נכונות להתנהגויותיהם וכתוצאה מכך מזניחה את הצרכים הרגשיים שלהם.
לאור כך המליץ ד"ר סרור על טיפול רגשי ארוך טווח למערערת, שבלעדיו המערערת נעדרת מסוגלות הורית, וגם לאחריו חידוש הקשר עם הקטינים צריך להיות בצורה הדרגתית, איטית ותחת בקרה.
- למעשה, וגם זאת ציינה השופטת קמא בפסק הדין, הפסיכולוגית מטעם המערערת ד"ר כרמיה אוריין, שאף נחקרה חקירה נגדית על חוות דעתה, סברה אף היא כי ניתן יהיה להחזיר את הקטינים לידי המערערת רק לאחר קבלת טיפול אישי, שבלעדיו היא נעדרת (כיום) מסוגלות הורית (ראה סעיף 65 לפסה"ד).
- בנדון לכאורה יש תמימות דעים בין המומחים, ד"ר סרור וד"ר כרמיה, כי במצבה היום, ללא טפול רגשי מתאים, המערערת נעדרת מסוגלות הורית.
- במצב דברים זה, לא מצאתי כל טעות בקביעתה של השופטת קמא בפסק הדין, כי נכון להיום, בטרם קבלת טפול רגשי ארוך ומעמיק, בפיקוח שירותי הרווחה, המערערת נעדרת מסוגלות הורית לטפל בקטינים, ואין מקום להורות על השבתתם למשמורתה.
- לא מצאתי כל ממש גם בטענתה של המערערת כי ביהמ"ש קמא התעלם מהעובדה שד"ר סרור ציין בעדותו כי הוא רואה את תפקידו לעזור לרשויות הרווחה.
לא ירדתי לסוף דעתו של ב"כ המערערת מה בין זה ובין אימוץ קביעותיו ומסקנותיו של ד"ר סרור, תוך שביהמ"ש מתרשם מעדותו במישרין, עדות שנתמכה בעדויות גורמי הטיפול, ואין כל סיבה בגין כך לגרוע ממשקל חוות דעתו ועדותו.
- סבורני כי המסקנה בדבר חוסר מסוגלותה ההורית של המבקשת כיום, טרם קבלת טפול מתאים, עולה גם מהדיווח שמסר לבית משפט זה במסגרת ישיבת הערעור מר אבנר ספורן (עו"ס משפחות צעירות מטעם המחלקה לשירותים חברתיים), כי המערערת הפסיקה להגיע בתקופה האחרונה לטפולים במסגרת שלום הילד, למרות הודעות חוזרות ונשנות מצד הגורם המטפל כי תשוב לטפול (עמ' 5 לפרוטוקול ש' 7-13).
היינו – אפילו היום לא הפנימה המערערת לכאורה את חשיבות הטיפול לו היא זקוקה בכדי להחזיר הקטינים למשמורתה.
סוף דבר
- לאור כל האמור לעיל, שוכנעתי כי דין הערעור להידחות הן לעניין עילות ההכרזה המוצדקות והן לעניין הקביעה בדבר חוסר מסוגלותה ההורית של המערערת נכון להיום, ודחיית בקשתה לקבלת משמורת על הקטינים, או לפחות על הקטינים 4,5.
- אכן, כפי שגם ציינה באת כוח היועמ"ש, השאיפה היא כי ילדים יגדלו אצל הוריהם, אך זאת כשהוריהם מסוגלים לכך. כאשר ההורה אינו מקיים כראוי את חובותיו יש לנקוט בפעולות לשם הגנה על הילד ורווחתו.
השאלה שבית המשפט צריך לשאול עצמו במצב דברים זה היא – האם החזרת הילדים למשמורת הוריהם עלולה לפגוע בטובתם. זהו קו ההתחלה וזהו גם קו הסיום.
השווה לעניין זה:
דנ"א 6041/02 פלונית נ' פלוני פ"ד נח(6) 246.
דנ"א 7015/94 היועמ"ש נ' פלונית פ"ד נ(1) 48.
- החלטה על השבת הקטינים למשמורת האם/המערערת צריכה להיות מבוססת על אדנים מוצקים, בכדי להימנע מהליך ניסויי בילדים על סמך הצהרות לא מבוססות של האם.
ככל שהמערערת באמת ובתמים רוצה לבטל את עילות הנזקקות ו/או לקבל את המשמורת על הקטינים חזרה לידיה, ואין סיבה לפקפק כי זה באמת רצונה, עליה לעשות מעשה.
המעשה שהיא צריכה לעשות, הוא לשתף פעולה עם גורמי הרווחה, ללכת לטפול רגשי ארוך ומעמיק ולשמור על קשר רציף עם כל הקטינים, לרבות אלה שבמשמורת האב.
ככל שכך תעשה, סבורני כי תוכל בסופו של יום לא רק לבטל את עילות הנזקקות אלא גם לקבל את המשמורת על הקטינים, כולם או חלקם, חזרה לידיה.
- לאור כל זאת אני מורה על דחיית הערעור.
- אין צו להוצאות.
המזכירות תעביר פסק דין זה לצדדים.
פסק דין זה מותר לפרסום תוך השמטת שמות הצדדים ופרטים מזהים אחרים.
ניתן היום, כ"ג אדר א' תשע"ו, 03 מרץ 2016, בהעדר הצדדים.