רע"א 3068-15 חברת דואר ישראל בע"מ נ' טנוס

           בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בירושלים (כב' השופטת ת' בזק-רפפורט) בת"צ 52304-05-14 מיום 26.3.2015 בה התקבלה בקשה לאישור תובענה ייצוגית שהגיש המשיב נגד המבקשת.

1. המשיב הגיש ביום 8.6.2014 בקשה לאישור תובענה ייצוגית נגד המבקשת בה נטען כי היא מציעה ללקוחותיה לשלם סכום נוסף על מנת שפריטי הדואר אותם הם שולחים יגיעו ליעדם ביום העבודה העוקב ליום המשלוח (להלן:שירות דואר 24 או השירות), אך זאת מבלי ליידע אותם שתקן האיכות שנקבע ברישיונה לשירות המדובר (להלן: תקן האיכות או התקן) מחייב אותה למסור את פריטי הדואר בתוך פרק הזמן המובטח רק ב- 87% מהמקרים. ביום 26.3.2015 קיבל בית המשפט קמא את בקשת האישור והתיר למשיב לנהל תובענה ייצוגית נגד המבקשת.

1. בהחלטתו, קבע בית המשפט קמא כי המידע אודות תקן האיכות שנקבע לשירות דואר 24 הוא מהותי ללקוח ועל כן נדרשת חברת הדואר להביא אותו לידיעתו לפני רכישתו של השירות. בית המשפט קמא דחה את טענתה של המבקשת לפיה לא חלה עליה חובת יידוע כאמור מן הטעם שברור ללקוחות כי ייתכנו מקרים בהם המכתב לא יגיע ליעדו בתוך פרק הזמן המובטח. לעניין זה קבע בית המשפט קמא כי אף שאין ציפייה שהמכתבים הנשלחים באמצעות שירות דואר 24 תמיד יגיעו ליעדם בתוך יום אחד, מקום שבו נקבע בתקן האיכות של השירות כי בחלק לא זניח מהמקרים אין חובה להעביר את המכתב ליעדו בתוך פרק הזמן האמור יש ליידע על כך את הצרכן.

           בית המשפט קמא הוסיף וקבע כי המבקשת לא עשתה די כדי ליידע את לקוחותיה אודות תקן האיכות ועמד על כך שנמנעה מלהצהיר באופן מפורש כי היא מוסרת ומפרסמת מידע בנוגע לתקן בסניפיה, כפי שהיא נדרשת לעשות על פי תנאי רישיונה. בית המשפט קמא ציין כי המבקשת ניסתה להיתלות בהקשר זה באמור בבקשת אישור נוספת שהוגשה בעניין שירות דואר 24 (ת"צ (חיפה) 46529-02-12 איצקוביץ נ' חברת דואר ישראל בע"מ (24.6.2014) (להלן: ענייןאיצקוביץ)) בה אישר המבקש כי הוא מודע לקיומו של תקן האיכות מתוך דף הסבר בנוגע לשירות אותו קרא, ולהסיק מכך כי בזמן הגשת הבקשה הקודמת בעניין איצקוביץ פורסם דף ההסבר המדובר בסניפי הדואר. ואולם, כך קבע בית המשפט קמא, אין די בטענה זו על מנת להדוף את טענתו המפורשת של המשיב לפיה לא מפורסם בסניפי הדואר כל מידע בנוגע לתקן האיכות של השירות. בית המשפט קמא עמד על כך שאמנם המבקשת מפרסמת את תקן האיכות באתר האינטרנט שלה ואולם, כך נקבע, בפרסום זה לא די שכן אין לצפות מאדם שיעיין באתר האינטרנט של המבקשת טרם רכישת השירות בסניף הדואר, מה עוד שישנן אוכלוסיות רבות הנזקקות לשירותי המבקשת שאין להן גישה לרשת האינטרנט. בנסיבות אלו, כך קבע בית המשפט קמא, סביר שייקבע כי חברי הקבוצה הוטעו על ידי המבקשת וכי נגרמו להם נזקים כתוצאה מכך.

2. בית המשפט קמא דחה את טענתה של המבקשת לפיה פסק הדין בעניין איצקוביץ בו נדחתה הבקשה הקודמת יוצר מעשה בית דין כלפי המשיב ומונע ממנו מלנהל נגדה תובענה ייצוגית בנוגע לשירות דואר 24, בקבעו כי הטענות שמעלה המשיב כלל לא נדונו ולא הוכרעו בעניין איצקוביץ. לבסוף, דחה בית המשפט קמא את טענת המבקשת לפיה המשיב צמצם את יריעת המחלוקת אך ורק לטענה לפיה היעדר פרסום תקן האיכות באתר האינטרנט שלה מהווה מחדל מטעה מצדה. לעניין זה קבע בית המשפט קמא כי אמנם באחד מסעיפי בקשת האישור התנסח המשיב בצורה בלתי מדוייקת ובאופן שניתן להבין ממנו כי בקשת האישור נוגעת אך ורק לפרסומי המבקשת באינטרנט. ואולם, כך נקבע, מקריאת בקשת האישור כולה עולה בבירור כי היא מתייחסת גם לסוגיית היעדר פרסום תקן האיכות בסניפי הדואר. בהקשר זה ציין בית המשפט קמא כי נוכח טענתה של המבקשת לפיה בשל אופן ניסוחה של בקשת האישור היא טעתה לחשוב כי הבקשה אינה עוסקת בשאלת היעדר פרסום התקן בסניפיה ניתנה לה הזדמנות להגיש תגובה משלימה בנושא. ואולם, כך קבע בית המשפט קמא, המבקשת לא הוסיפה בתגובתה המשלימה דבר על מה שכבר נאמר בתגובתה המקורית לבקשת האישור ולפיכך אין נפקות מעשית לטענותיה בעניין זה.

           מהטעמים האמורים קיבל בית המשפט קמא את בקשת האישור והתיר למשיב לנהל תובענה ייצוגית נגד המבקשת בשם ככלל לקוחותיה של המבקשת אשר השתמשו בשירות דואר 24 מיום תחילתו ועד למועד אישור התובענה ולא היו מודעים לתקן האיכות של השירות, ובעילות של הפרת חובה חקוקה, הטעיה צרכנית וחוזית, אי גילוי נאות, עשיית עושר ולא במשפט, הפרת חובת ההגינות ותום הלב לפי דיני החוזים, פגיעה באוטונומיה הצרכנית, ורשלנות.

3. לטענת המבקשת בית המשפט קמא התעלם מכך שעד לחודש מאי 2012 היה לשירות דואר 24 תקן איכות שונה מהתקן הקיים כיום ולפיו הייתה חובה להעביר ליעדם בתוך יום אחד 95% מפריטי הדואר שנשלחו באמצעות השירות (להלן: התקן הקודם). ואולם, כך נטען, על אף שוני מהותי זה בין התקן הקודם והתקן הנוכחי, ועל אף שעילת תביעתו של המשיב מבוססת על התקן הנוכחי בלבד, הכליל בית המשפט קמא בקבוצת התובעים המיוצגת גם לקוחות שהשתמשו בשירות כאשר התקן הקודם היה בתוקף, וזאת מבלי שערך כל דיון במשמעות שהייתה לשינוי בתקן לגבי עילות התביעה הנטענות. המבקשת מוסיפה וטוענת כי שגה בית המשפט קמא משדחה את טענתה לפיה המשיב צמצם את יריעת המחלוקת לטענה בנוגע לפרסומיה באינטרנט וקיבל את בקשת האישור על יסוד טענות שכלל לא נטענו על ידי המשיב. עוד נטען על ידי המבקשת כי שגה בית המשפט קמא משקבע כי לא טענה מפורשות כי היא מוסרת ומפרסמת בסניפיה מידע בנוגע לתקן האיכות. לטענתה, לא רק שטענה זאת מפורשות אלא שגם הציגה ראיות מוצקות לכך. מנגד, כך נטען, המשיב לא הביא כל ראיה לטענתו הנגדית לפיה לא מפורסם בסניפי הדואר מידע בנוגע לתקן והסתפק בהעלאת טענות סתמיות וכלליות בנושא. בנוסף, טוענת המבקשת כי המשיב לא הוכיח כי ישנם אנשים אשר לא היו משתמשים בשירות לו היו מודעים לקיומו של תקן האיכות, ולשיטתה שגה בית המשפט קמא משהניח את קיומה של קבוצת תובעים כאמור. עוד נטען כי בית המשפט קמא שגה כאשר התיר למשיב לנהל נגדה תובענה ייצוגית במספר רב של עילות מבלי שבחן האם יסודותיהן של עילות אלו מתקיימים במקרה דנן. לבסוף, טוענת המבקשת כי שגה בית המשפט קמא משדחה את טענתה לפיה פסק הדין בעניין איצקוביץ יצר מעשה בית דין כלפי המשיב המונע ממנו מלהעלות כלפיה טענות בנוגע לשירות דואר 24.

4. המשיב מצידו סומך את ידיו על החלטתו של בית המשפט קמא ולטענתו דין בקשת רשות הערעור להידחות. לטענתו, אין יסוד לטענת המבקשת לפיה הוא צמצם את טענותיו אך ורק לעניין פרסום תקן האיכות באינטרנט והוא סבור כי העלה בבקשת האישור באופן ברור ומפורש את הטענה לפיה חלה על המבקשת חובה למסור ולפרסם בסניפיה מידע אודות התקן. כמו כן, דוחה המשיב את טענות המבקשת לפיה הוא לא הוכיח את עילות התביעה ולטענתו המבקשת עצמה הודתה כי בניגוד גמור לתנאי רישיונה היא אינה מוסרת או מפרסמת בסניפיה מידע בנוגע לתקן. בנסיבות אלו, כך נטען, צדק בית המשפט קמא משקבע כי ישנו סיכוי סביר שהשאלות המתעוררות בבקשת האישור יוכרעו לטובת קבוצת התובעים המיוצגת. בנוסף טוען המשיב כי פסק הדין בעניין איצקוביץ אינו חוסם אותו מלנהל תובענה ייצוגית נגד המבקשת בנוגע לשירות דואר 24, שכן הטענות המועלות על ידו בבקשת האישור לא נדונו ולא הוכרעו בפסק דין זה.

5. דין בקשת רשות הערעור להידחות.

           השאלות המרכזיות המתעוררות בהליכים דנן הן האם הייתה מוטלת על המבקשת חובה למסור ולפרסם מידע אודות תקן האיכות של שירות דואר 24 בסניפיה, וככל שהייתה מוטלת עליה חובה כאמור האם הפרה אותה והאם נגרם כתוצאה מכך ללקוחותיה נזק. בית המשפט קמא קבע כי ישנו סיכוי סביר ששאלות אלו יוכרעו לטובת קבוצת התובעים המיוצגת ולא מצאתי עילה להתערב במסקנתו זו. אשר לחובתה של המבקשת למסור ולפרסם מידע בסניפיה אודות תקן השירות, הרי שזו מעוגנת בתנאי רישיונה המורה מפורשות כי עליה ליידע את מי שמבקש לרכוש את שירות דואר 24 אודות תקן האיכות "באשנב ובאמצעות פרסום ביחידות הדואר" (ראו: התיקון לרישיונה של המבקשת משנת 2012 אשר צורף כנספח 4 לתגובת המבקשת לבקשת האישור שצורפה כנספח 8 לבקשות רשות הערעור). בנוסף, מקובלת עלי קביעתו של בית המשפט קמא לפיה חובה זו מוטלת על המבקשת לכאורה גם מכוחו של איסור ההטעיה הקבוע בסעיף 2(א) לחוק הגנת הצרכן, תשמ"א-1981.

6. כמו כן, מקובלת עלי קביעתו של בית המשפט קמא לפיה ישנו סיכוי סביר שיקבע כי המבקשת הפרה את חובתה למסור ולפרסם בסניפיה מידע בנוגע לתקן האיכות. המבקשת טענה אמנם כי היא מוסרת ומפרסמת בסניפיה מידע אודות תקן האיכות (ראו: סעיף 6.1 להודעתה המשלימה של המבקשת מיום 25.2.2015 שצורפה כנספח 14 לבקשת רשות הערעור), אך מהראיות אותן הציגה בתמיכה לטענה זו עולה, לכאורה, תמונה הפוכה. כך, בתמיכה לטענותיה מפנה המבקשת לאמור בבקשת האישור שהוגשה בעניין איצקוביץ, ממנה עולה לטענתה כי בתקופה הרלבנטית לבקשה זו היא חילקה בסניפיה דפי הסבר אודות השירות בהם צוין דבר קיומו של תקן האיכות. ואולם, המבקש בעניין איצקוביץ אינו מפרט בבקשתו כיצד הגיע לידיו דף ההסבר אליו הוא מתייחס והוא אף מוסיף וטוען כי המידע אודות תקן האיכות "לא נמסר לצרכן במועד הרלבנטי - מועד בו יוכל לשקול האם לרכוש את השירות" (ראו: סעיף 2(ב.6) לבקשה הקודמת שצורפה כנספח 4 לבקשת רשות הערעור).

7. ראיה נוספת עליה נסמכת המבקשת בהקשר זה היא דף הנחיות אותו הוציאה, המוכיח לטענתה כי היא מנחה את עובדיה ליידע לקוחות המעוניינים לרכוש את השירות בדבר קיומו של תקן האיכות (נספח 1 להודעתה המשלימה של המבקשת מיום 25.2.2015 שצורפה כנספח 14 לבקשת רשות הערעור). אלא שספק אם במסמך זה יצאה המבקשת ידי חובת היידוע החלה עליה.

           בדף ההנחיות המדובר, תחת הכותרת "דגשים לשירות" מופיעות ההנחיות הבאות:

• במקרים בהם דואר ישראל לא עמדה בתקן האיכות של השירות ובמידה שהשולח פנה עד 14 יום מתאריך המשלוח, יוחזרו לשולח על פי בקשתו דמי המשלוח.
• ידעו את השולח כי ייתכן ודבר הדואר בשירות 24 לא יימסר בתיבת הנמען בשל גודלו.
• ניתן לקבל הנחה בתעריף במשלוח כמותי מעל 1,000 פריטים במשלוח אחד

           לטענת המבקשת ההנחיה הראשונה מבין השלוש מלמדת כי עובדיה מונחים ליידע את הלקוחות בסניף אודות תקן האיכות. אלא שלשון ההנחיה כפשוטה מוליכה לכאורה אל המסקנה כי אין מדובר בהוראה ליידע את הלקוח אודות תקן האיכות אלא בהנחיה כיצד לפעול במצבים שבהם פריט דואר שנשלח במסגרת השירות לא הגיע ליעדו בתוך יום עבודה אחד. מסקנה זו מתחזקת, לכאורה, בהינתן העובדה שההנחיה הראשונה להבדיל מן השנייה אינה מכילה הוראת יידוע מפורשת. כמו כן, ניתן לתהות מדוע לא צירפה המבקשת בעניין זה תצהיר של אחר מעובדיה לתמיכה בגרסתה. בנסיבות אלו, אין מקום להתערב במסקנתו של בית המשפט קמא לפיה סביר שיקבע כי בתקופה שמאז כניסתו לתוקף של תקן האיכות הנוכחי הפרה המבקשת את חובות היידוע והפרסום החלות עליה בקשר לשירות דואר 24, וכי כתוצאה מכך נגרם לחברי קבוצת התובעים המיוצגת נזק. באשר לתקופה בה חל התקן הקודם, חזקה על בית המשפט קמא כי יוסיף ויבחן את טענות הצדדים בעניין זה ויכריע בהן לגופן במסגרת פסק הדין שיינתן בתובענה הייצוגית, תוך תיחום התקופה הרלוונטית להליך.

8. טענת המבקשת לפיה בית המשפט קמא קיבל את בקשת האישור על יסוד טענות שלא נטענו על ידי המשיב אין בה ממש שכן מבקשת האישור עולה בבירור כי המשיב מלין בה על כך שהמבקשת אינה מוסרת ואינה מפרסמת בסניפיה מידע אודות תקן האיכות וטוען כי מדובר בהטעיה (ראו, למשל, סעיפים 10 ו- 17 לבקשת האישור שצורפה כנספח 7 לבקשת רשות הערעור). טענת המבקשת לפיה פסק הדין שניתן בעניין איצקוביץ מקים מעשה בית דין כלפי המשיב המונע ממנו לנהל תובענה ייצוגית נגדה אף היא דינה להידחות. השאלה האם דחייתה של בקשה לאישור תובענה ייצוגית מקימה מעשה בית דין כלפי שאר חברי הקבוצה, טרם הוכרעה בפסיקה (ראו: רע"א 6340/07 עיריית תל אביב נ' טיומקין, בפסקה 28 (‏13.2.2011)). ואולם, מקובלת עלי מסקנתו של בית המשפט קמא לפיה הטענות שהעלה המשיב בבקשת האישור דנן לא נדונו וממילא לא הוכרעו בעניין איצקוביץ וכי מטעם זה לא קם מכוחו, על פני הדברים, מעשה בית דין המשתיק את הבקשה דנן (ראו והשוו: ע"א 2505/06 בקר נ' סלקום ישראל בע"מ, בפסקה 17 (09.12.2008)).

9. הטענות נוספות שהעלתה המבקשת בבקשת רשות הערעור אינן מצדיקות התערבות בהחלטתו של בית המשפט קמא בלא צורך לדון בהן לגופן (ראו: רע"א 8761/09 סלקום ישראל בע"מ נ' פתאל (6.5.2010)).

           אשר על כן, בקשת רשות הערעור נדחית.

           המבקשת תשלם למשיב הוצאות משפט ושכר טרחת עורך דין בבקשה בסך 25,000 ש"ח.

           ניתנה היום, ‏י"ט באלול התשע"ה (‏3.9.2015).

_________________________

העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח.   15030680_V09.doc   עא

מרכז מידע, טל' 077-2703333 ; אתר אינטרנט,  www.court.gov.il