רע"א 40300-11-14 חייר נ' דשנים וחומרים כימיים בע''מ ואח'

זו בקשת רשות ערעור על החלטת בית משפט השלום (השופט אחסאן כנעאן) מיום 11.11.14 ב דחה בקשה ל"ששנות החלטה לפיה ויתר התובע על עדותו של פרופ' קטן ועם סיום ראיותיו הכריז "אלו עדי". המשיבות 1 ו-4 מתנגדות לבקשה.

כאמור, זו בקשת רשות ערעור על ההחלטה מיום 11.11.14, ולא על החלטות קודמות. ממילא, הנחת העבודה היא שההחלטות הקודמות בתיק, שלא הוגשה בגינן בקשת רשות ערעור, הן בעלות תוקף ויש לכבדן. כך, ההחלטה מיום 8.1.12, שבה החליט בית המשפט שחוות דעתו של פרופ' קטן תצורף לכתב התביעה, והתובע יהיה רשאי להביא אותה כראיה מטעמו, והחלטת בית המשפט מיום 9.4.14, לפיה משוויתר התובע על העדת פרופ' קטן, למרות שחקירתו נדרשה לפי החלטות קודמות, הוא לא ייחקר בחקירה נגדית, וחוות דעתו לא תשמש עוד כראיה מטעם התובע. אציין, כי החלטה זו ניתנה לאחר שהמבקש, כשהוא מיוצג על ידי ב"כ המבקש החתומה על בקשה זו שבפני, ביקש להחזיר לו את הפקדון שהפקיד לשכר טירחת המומחה, מכיוון שהתובע מוותר על העדתו.

המבקש לא נמנע מלהעלות בבקשתו שלל טענות שאין להן קשר להחלטה מיום 11.11.14, כגון הטענה שהמומחה שמונה על ידי בית המשפט אינו המומחה המתאים. להסיר ספק, זו טענה שנטענה ונדחתה כבר על ידי בית המשפט לפני חודשים רבים.

לא בית המשפט ויתר על עדותו של פרופ' קטן, אלא המבקש עצמו, לאחר שידע שחקירתו של פרופ' קטן היא תנאי לקבלת חוות דעתו. בית המשפט רק אישר את התוצאה הזו שהיתה ברורה וידועה, הן לפי החלטות קודמות והן לפי הדין. עתה, לאחר שנשמעו עדי הנתבעים וחקירת המומחה של בית המשפט, חשבה ב"כ המבקש מחדש, והגיעה למסקנה שהיא אינה מוותרת על עדותו של פרופ' קטן.

אני דוחה את הטענה שהיה שינוי כלשהוא מאז 9.4.14, מועד בו אישר בית המשפט קמא את הודעת המבקש על ויתור על עדות פרופ' קטן, שתוצאתה ויתור על חוות דעתו. אני דוחה את טענת המבקש, כאילו מי שטיפל בהליך היה עורך דין ממשרד ב"כ המבקש, וכשב"כ המבקש נכנסה לטיפול בתיק הגיעה למסקנה שהודעה זו היתה שגויה. ראשית, זה לא משנה מי במשרד ב"כ המבקש מטפל בתיק. הזכויות אינן משתנות עם החלפת התפקידים במשרד ב"כ המבקש. אין זה אפשרי שכל הודעה תהיה תקפה רק אם כל עורכי הדין במשרד חתמו עליה. שנית, כעולה מהמסמכים בתיק, ב"כ המבקש החתומה על הבקשה לרשות ערעור היא שטיפלה בתיק גם לפני 9.4.14 וגם לאחר מכן. היא שהגישה את הבקשה לוותר על עדותו של פרופ' קטן.

אני דוחה גם את טענת המבקש, כאילו באת כוחו לא שמה לב להחלטה מיום 8.1.12 ולכן טעתה בתום לב, או כאילו נאלצה לוותר על עדותו של פרופ' קטן מטעם חיצוני כלשהוא. באת כוחו של המבקש ידעה היטב על ההחלטה מיום 8.1.12, ואף טענה לפיה, וככל שבחרה לוותר על עדותו של פרופ' קטן, היה זה לאחר שידעה את התוצאות של ויתור כזה. מכל מקום, אף לפי בקשתה, כל העובדות והשיקולים היו ידועים לה, אם לא לפני ההחלטה מיום 9.4.14, הרי מייד לאחר מכן. המבקש לא תקף החלטה זו, ומאחר שלא השתנה דבר מאז ועד הגשת הבקשה לשינוי, בדין דחה בית המשפט את הבקשה.

אציין, כי בית המשפט ציין בהחלטתו שרשלנות של עו"ד אינה סיבה לביטול הכרזה קודמת. מוטב היה שלא לדבר על רשלנות של עו"ד. לפי הבקשה שהיתה בפניו, אין ראיה לרשלנות של עו"ד. עו"ד שקל את שיקוליו המקצועיים וויתר על חוות דעת. אין מקום שבית משפט יקבע שזו רשלנות, בהעדר ראיות ובהעדר טיעון בענין זה. העובדה שהיום חושב עורך הדין אחרת אינה אומרת שמה שחשב קודם היה רשלנות. אפשר ששתי העמדות אינן רשלנות. מכל מקום, בית המשפט קמא צדק בהחלטתו שאינן בבקשה נימוק המצדיק ביטול הויתור של המבקש על העדת פרופ' קטן, בשלב זה של שמיעת הראיות.

על כן, אני דוחה את הבקשה לרשות ערעור. המבקש ישלם לכל אחד מהמשיבות 1 ו- 4 הוצאות משפט בסך 2,360 ₪. המזכירות תעביר למשיבות סכום זה מתוך העירבון שהופקד ותחזיר את היתרה למבקש.