רע"צ
בית משפט השלום פתח תקווה
|
14798-02-18
01/07/2018
|
בפני השופטת:
מירב כפיר
|
- נגד - |
מבקש:
אילן דסאו
|
משיבה:
מ.א. נתנאל חברה לבנין ולעבודות ציבוריות בע"מ
|
פסק דין |
לפני בקשת רשות ערעור על החלטת רשמת ההוצל"פ (כלנית ברגמן- שפירא) מיום 18/1/18 לפיה:
"ככל שלחייב טענות בהתייחס לניסוח הפסיקתא ולאיפה ואיפה בין רכיב השכר המקורי למתוקן, עליו לעתור לערכאה המוסמכת. בקשת החייב נדחית".
יצויין כי החלטה זו ניתנה כהמשך להחלטת כב' הרשמת בבקשת המבקש בטענת פרעתי, בה נטענו שתי טענות. הטענה הראשונה בבקשת הפרעתי התקבלה והטענה השנייה הייתה כי יש טעות בפסיקתא ששימשה בסיס לפתיחת התיק באופן שאינו תואם את פסה"ד.
משלא דנה הרשמת בטענה השנייה בהחלטתה בבקשה בטענת פרעתי, ניתנה החלטת מה-18/1/18 בה נדחתה בקשת החייב כאמור בסיפא להחלטה, וזאת לאחר שהרשמת הנכבדה ביקשה תחשיב לתיק.
כבר עתה אציין כי ההחלטה מה-18/1/18 מהווה המשך להחלטת הרשמת בטענת פרעתי ואזי היא חלק ממנה והערעור על החלטה זו הוא בזכות.
משלא הוגש ערעור במועד דין הבקשה להידחות.
גם בקשת רשות הערעור הוגשה ללא תצהיר בצידה בניגוד לתקנה 119(ה) לתקנות ההוצאה לפועל, תש"ם-1979 וגם בשל כך דינה של הבקשה להידחות.
אמנם תקנה 410א לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 מקנה לביהמ"ש סמכות בשיקול דעת להפוך את הבקשה לערעור, אם טעה המבקש, אולם בעניינינו בהתחשב בכך שהמבקש עומד על דעתו כי לא היה מקום להגשת ערעור (בתגובה שהגיש) ובהתחשב בכך שדין הערעור ממילא היה להידחות, לא מצאתי מקום לדון בבקשה כבערעור.
מכל מקום, בהתאם לאמור, דין הבקשה להידחות.
טענות החייב לגופו של עניין הן כי כאשר בדק את תיק ההוצל"פ מצא כי הפסיקתא שנחתמה ע"י כב' השופטת מני-גור ב-29/8/10 אינה תואמת את פסה"ד שניתן ע"י כב' השופטת ב-5/7/10 וע"כ היה על רשם ההוצל"פ להורות על תיקון הטעות החישובית בתיק.
בעניין זה ייאמר כי לרשם ההוצל"פ אין סמכות לבחון את הפסיקתא שניתנה ע"י כב' ביהמ"ש אלא רק ליישם אותה ועל כן בדין לא דנה הרשמת בטענת החייב לעניין הטעות בפסיקתא ודחתה את הבקשה.
ההפניה לפסקי הדין המאוזכרים בבר"ע אינה רלוונטית.
פסה"ד בעניין צביה צורף (ע"א 519/59) אינו עוסק כלל בסמכותו של רשם ההוצל"פ.
פסה"ד בעניין מיידנברג (ע"א (ת"א) 1274/05) צוטט באופן חלקי אשר אינו משקף את מהות ההחלטה.
בפסה"ד בעניין מיידנברג נקבע מפורשות כי הרשם אינו מוסמך לבחון את החלטות ביהמ"ש אלא רק ליישם אותן.
באותו עניין נתן הרשם פרשנות לפסה"ד אשר שינתה את האמור בו ולכן התקבל הערעור.
בעניינינו הפסיקתא משקפת את האמור בפסה"ד ומשחתם עליה ביהמ"ש הרי שככל שהמבקש חפץ לטעון אחרת, היה עליו לערער על פסה"ד במועדים הקבועים בחוק.
לא ניתן היום שמונה שנים לאחר מתן פסה"ד לשנות האמור בו, באמצעות פניה לרשם ההוצל"פ בבקשה לתיקון טעות.