הצדדים ופתח דבר
מונח בפני ערעור על החלטת כב' רשמת ההוצל"פ מיכל שכנר (להלן – כב' רשמת ההוצל"פ), מיום 11.12.14, אשר קיבלה בקשה על דרך טענת "פרעתי", שהגיש המשיב, וחייבה את המערער בתשלום הוצאות משפט בסך 3,000 ₪ (להלן – ההחלטה). המדובר במי שהיו בעלי תפקידים בעיריית גבעת שמואל וניהלו הליכי משפטיים בתביעות לשון הרע. ביום 12.3.09 ניתן פסק דין בת"א 50353/06 לפיו חויב המערער לשלם למשיב סך של 48,000 ₪. ביום 14.7.09 ניתן פסק דין בת"א 32814/07 במסגרתו חויב המשיב לשלם למערער סך של 14,000 ₪. פסק הדין בת"א 32814/07 הוא זה שהוגש לביצוע בתיק ההוצל"פ בעניינינו (להלן – פסק הדין). בשנת 2008, במסגרת תיק פש"ר(מחוזי ת"א-יפו) 1794/09, הגיש בנק המזרחי בע"מ בקשה להכריז על המערער פושט רגל (להלן – תיק הפש"ר). ביום 1.7.08 ניתן צו כינוס ביחס למערער. ביום 8.1.14 קיבל המערער במסגרת תיק הפש"ר הפטר על חובותיו – לרבות על החוב הפסוק אותו הוא חב למשיב (להלן – ההפטר). מספר חודשים לאחר קבלת ההפטר, פנה המערער ללשכת ההוצל"פ וביקש להוציא לפועל את פסק הדין ולגבות מהמשיב את הסכום שנפסק לטובתו בסך 14,000 ₪. בתיק זה הגיש המשיב – החייב בתיק ההוצל"פ - בקשה על דרך טענת "פרעתי". רשמת ההוצל"פ קיבלה את הבקשה, והורתה על סגירת תיק ההוצל"פ. החלטה זו היא ההחלטה עליה הוגש הערעור דנן. טענות המערערבחודש יוני 2009, הגיש המשיב לתיק הפש"ר תביעת חוב בסך של 48,620 ₪. ביהמ"ש המחוזי, שדן בהליכי הפש"ר, דן בתביעת החוב והחליט לקבלה, למרות שהוגשה באיחור. תביעת החוב, שהגיש המשיב, התבטלה מכוח ההפטר שקיבל המערער על חובותיו. במסגרת הליכי הפש"ר לא הגיש המשיב למנהל המיוחד ו/או לביהמ"ש בקשה לקיזוז חובו למערער כנגד חובו של המערער למשיב. משלא הוגשה בקשה לקיזוז, ממילא לא הוצג עותק של בקשה מעין זו בפני כב' רשמת ההוצל"פ. טעתה כב' רשמת ההוצל"פ, כאשר קיבלה את הבקשה. ביום 24.7.09 שיגר המשיב למנהל המיוחד מכתב ובו ציין, כי זכה בתביעה נגד המערער בסך של 48,000 ₪, ושאל, האם ניתן לקזז בין החובות. המדובר בשאלה בלבד. לא ניתן להסיק ממכתב זה על הגשת הודעת קיזוז בפועל. אכן, בסופו של דבר החובות לא קוזזו זה כנגד זה. הדבר מעיד על אי הגשת הודעת קיזוז. טעתה, איפוא, כב' רשמת ההוצל"פ, כאשר קבעה, שהוגשה הודעת קיזוז ע"י המשיב. עוד טעתה כב' רשמת ההוצל"פ, כאשר קבעה, שמחיקתה של תביעת החוב לא פוגעת בזכותו של המשיב לעריכת קיזוז. המערער טוען, כי טענת הקיזוז יכולה להיטען רק במסגרת הליכי פשיטת הרגל ובפני המנהל המיוחד. טעתה כב' רשמת ההוצל"פ, כאשר קבעה, שהמערער לא יידע את המשיב בעניין הליכי הפש"ר. כבר בחודש יוני 2009 הגיש המשיב תביעת חוב וביום 24.7.09 פנה למנהל המיוחד. דהיינו, המשיב ידע ולקח חלק פעיל בהליכי הפש"ר כ-4 שנים לפני שקיבל המערער את ההפטר. חובו של המשיב למערער התגבש, רק לאחר שנפתחו הליכי הפש"ר וכשישה חודשים לאחר שניתן צו הכינוס. לא מדובר בחוב שניתן לקיזוז. על המשיב היה להמתין לקבל ההפטר ואז לפנות בהליכי הוצל"פ לגביית החוב. טענות המשיבהמערער לא יידע את המשיב באשר להליכי הפש"ר. המערער לא יידע את הגורמים הרלוונטיים בתיק הפש"ר באשר לזכותו של המערער לקבל כספים מכוח פסק הדין. רק כאשר פתח המשיב בהליכי הוצל"פ לגביית החוב הפסוק עפ"י פסק הדין שניתן לזכותו, נודע למשיב אודות קיומו של צו כינוס נכסים תלוי ועומד נגד המערער, אשר ניתן במסגרת תיק הפש"ר. בנסיבות העניין הגיש המשיב למנהל המיוחד תביעת חוב ובקשת ארכה להגשתה. תביעת החוב התקבלה. יש לדחות את טענת המערער, ולפיה תביעת החוב נמחקה. אכן, בית המשפט המחוזי קיבל באופן חלקי את בקשת המערער למחיקת תביעת החוב, אלא שקבע, כי אם יוותרו בקופת הכינוס כספים לחלוקה לנושים, שאינם בדין קדימה, תיבדק תביעת החוב שנית. המערער אישר בדיון שנערך בפני כב' רשמת ההוצל"פ, כי לא דיווח במסגרת הליכי הפש"ר על קיומו של פסק הדין, שמכוחו פתח את תיק ההוצל"פ, ועל פיו היה זכאי לכספים מהמשיב. ההליכים בת"א 32814/07 הנ"ל נפתחו בשנת 2006, צו הכינוס נגד המערער ניתן ביום 24.12.07 ואילו פסק הדין ניתן ביום 12.3.09. בהתאם להוראות פקודת פשיטת הרגל וצו הכינוס עצמו, היתה מוטלת על המערער חובה לדווח על צו הכינוס, שהוצא נגדו במסגרת ההליכים בת"א 32814/07 הנ"ל, עוד בטרם ניתן פסק הדין. המערער לא דיווח על כך. המנהל המיוחד לא פעל לגביית פסק הדין וזאת רק בשל הודעת הקיזוז. דיון והכרעהפתח דבר וההחלטה נשוא הערעורכאמור לעיל, מונח בפני ערעור על החלטת כב' רשמת ההוצל"פ מיום 11.12.14, אשר קיבלה את בקשת המשיב על דרך טענת ה"פרעתי", והורתה על סגירת תיק ההוצל"פ, שנפתח ע"י המערער. בבואנו לדון בערעור על החלטה, יש לזכור, כי ערכאת הערעור נוטה שלא להתערב בקביעות עובדתיות, שנקבעו ע"י הערכאה הקודמת. בעניין זה ראה רע"א 4730/15, מ.נ כנאען מבנים לתעשיות ובתי מלאכה נ' קרייטיב וריפוי סנטר בע"מ, ניתן ביום 03.08.2015; רע"פ 4150/15, בר כוכבא נ' מדינת ישראל, ניתן ביום 18.6.2015; רע"פ 3092/15, שרון נ' מדינת ישראל, ניתן ביום 5.5.2015. משפרסנו את המסגרת המשפטית בגדרה אנו פועלים, להלן אביא החלקים הרלוונטיים מתוך ההחלטה: "אין חולק בין הצדדים כי הזוכה לא יידע את החייב באשר להליכי הפש"ר ואף לא יידע את תיק הפש"ר באשר לזכותו לקבל כספים מכוח פסה"ד המחייב....החייב אף ביקש לקזז את פסה"ד המחייב מפסה"ד המזכה....לאחר שעיינתי בחומר המצוי בתיק, אני סבורה כי יש לקבל את טענת הקיזוז ולקזז את החוב בפסה"ד המחייב מפסה"ד המזכה וזאת מכוח הוראות סעיף 74א' לפקודת פשיטת הרגל [נוסח חדש], התש"ם-1980. החייב פנה במספר בקשות שונות למנהל המיוחד ולכנ"ר וביקש לבצע קיזוז. ראה בקשת החייב למנהל המיוחד מיום 28.6.09 ראה גם מכתבו של החייב לכנ"ר מיום 25.5.10, שם ביקש החייב לבצע קיזוז ואף ביום 11.12.14 שלח המנהל המיוחד אישור לתיק זה לפיו קיבל בזמנו מכתב הנושא תאריך 24.7.09 בו ביקש החייב לבצע קיזוז. העובדה שתביעת החוב של החייב בסופו של דבר לא התקבלה, איננה צריכה לשמש לו לרועץ. הסיבה שהתביעה לא התקבלה היתה בשל האיחור במועד שהוגשה שנבע מהתנהגותו של הזוכה אשר לא טרח לדווח לחייב על היותו בהליכי פש"ר ואף לא טרח לדווח לתיק הפש"ר על התביעה וזאת בניגוד לחובתו לעשות כן ע"פ פקודת הפש"ר". כבר בפתח הדברים יאמר – הצדק עם המשיב. דין טענות המערער להידחות. להלן אתייחס לכל אחת מטענות המערער לגופן: דיווח המערער אודות הליכי הפש"רביחס להכרעת כב' רשמת ההוצל"פ כי "הזוכה לא יידע את החייב באשר להליכי הפש"ר ואף לא יידע את תיק הפש"ר באשר לזכותו לקבל כספים מכוח פסה"ד המחייב". ראשית, מדובר בקביעה עובדתית של הערכאה הדיונית, שערכאת הערעור תיטה שלא להתערב בה בנקל, כאמור לעיל. גם לגופו של עניין נראה, כי המערער עצמו אישר, שלא הצהיר במסגרת הליכי הפש"ר על קיומו של פסק הדין ולא הביא לידיעתו של המנהל המיוחד את דבר קיומו של פסק הדין, שמכוחו עומדת לו זכות לקבלת כספים מהמשיב. בעניין זה ראה עדותו של המערער בפני כב' רשמת ההוצל"פ בדיון ביום 11.12.14 (נספח א לעיקרי הטיעון מטעם המערער, עמ' 3-4 לפרוטוקול): "לא היתה לי שום בעיה להצהיר על פסה"ד, מאחר והוא מופיע גם כעובד ציבור וגם פרטי התביעה שלו נחתכה לשתיים באותו מס' תיק והגענו לפשרה כי השלטון התחלף. בינתיים עו"ד שלי ייצג אותי בשם יעקב פרידמן והוא נפטר וכל המסמכים היו אצלו במשרד והעניין נשכח. עו"ד שעכשיו הגיש תביעת דיבה נגד החייב גילה שיש פס"ד שלא מומש וכתבתי זאת במכתב שלי וכך הגעתי לתביעה, שכחתי מפסה"ד והייתי טרוד, התחיל הליך הכינוס שהייתי שקוע רק בו. הליך הכינוס התמשך בגלל החייב ועוד מישהו כמוהו שניסה לפתוח את הליך הכינוס. לא היתה לי שום בעיה להצהיר על זה אז" (ההדגשות אינן במקור – נ"ש). בכל המסמכים, שהוצגו בפני, לא מצאתי עדות לכך שהמערער הודיע במסגרת ההליכים בת"א 50353/06 על קיומם של הליכי פש"ר המתנהלים נגדו ועל קיומו של צו הכינוס. בנסיבות אלו, הן לנוכח אי קיום ראיה להוכחת מתן הודעה אודות הליכי הפש"ר, והן לנוכח הודאתו – כמעט במפורש – של המערער, ולפיה נמנע מלדווח במסגרת הליכי הפש"ר אודות קיומו של פסק הדין לזכותו, בדין קבעה כב' רשמת ההוצל"פ, כי המערער לא דיווח במסגרת התביעה על קיומו של צו הכינוס וכן לא דיווח במסגרת הליכי הפש"ר אודות קיומו של פסק הדין. לפיכך דין טענותיו של המערער בעניין זה להידחות. קיזוזמקובלת עלי קביעתה של כב' רשמת ההוצל"פ כי "החייב אף ביקש לקזז את פסה"ד המחייב מפסה"ד המזכה". גם בעניין זה יאמר כי מדובר בהכרעה עובדתית, שערכאת הערעור נוטה שלא להתערב בה. הכרעתה של כב' רשמת ההוצל"פ בעניין טענת הקיזוז מקובלת עלי גם לגופו של עניין. ביום 23.6.09 שיגר המשיב תביעת חוב בתיק הפש"ר שם ציין המשיב, כי המערער חב לו חוב בסך 48,620 ₪ בגין פסק דין חלוט (נספח ג לכתב הערעור): "אני מצהיר בזה כי היה החייב חייב והוא עודנו חייב לי סך של 48,620 ₪ שקלים (במילים... ) בעד פסק דין חלוט בת.א (שלום-ת"א) 50353/06 מיום 12.3.09". בתצהיר שצורף לבקשת הארכת המועד להגשת תביעת החוב ציין המשיב, פעם נוספת, את החוב שנפסק לטובתו (נספח ג לכתב הערעור): "2. ביום 12.3.09 ניתן פסק דין לטובתי בת.א. 50353/06, בו חוייב החייב לשלם לי פיצוי בסך 40,000 ₪, הוצאות משפט בסך 4,000 ₪ ושכר טרחת עו"ד בסך 4,000 ₪ בתוספת מע"מ כדין". ביום 24.7.09 שיגר המשיב למנהל המיוחד שמונה על נכסי המערער מכתב, בו ביקש לבצע את הקיזוז בין שני החובות הפסוקים (להלן – מכתב הקיזוז), וכך נכתב שם (נספח ד לכתב הערעור): "4. אני זכיתי בתביעת דיבה בסך 48000 שח כנגדו הוא זכה ב 14000 שח בתביעה כנגדי האם ניתן לקזז זה תמורת זה" (כך במקור- נ"ש). המנהל המיוחד, אישר את קבלת מכתב הקיזוז (ראה נספח ו לכתב הערעור). זאת ועוד, ביום 25.5.10 שיגר ב"כ המשיב (להלן – עו"ד ריקה) מכתב לכנ"ר בעניין תביעת החוב, שהגיש המשיב נגד המערער. העתק מהמכתב נשלח גם למנהל המיוחד. במכתב, שנשלח כשלוש שנים וחצי בטרם קיבל המערער הפטר בעניין חובותיו, ציין עו"ד ריקה את החוב הפסוק לטובת המשיב וכן ציין בפירוש, כי המשיב מסר הודעת קיזוז, וכך נכתב במכתב הנ"ל (נספח ה לכתב הערעור): "4. אוסיף ואציין, כי ביום 07.03.2010 פנה מרשי פעם נוספת למנהל המיוחד והפנה תשומת ליבו לעובדה כי טרם קיבל הודעה כלשהי בקשר עם בדיקת תביעת החוב על ו/או אישורה, כמו גם מסר הודעת קיזוז ביחס לכספים שחויב לשלם לחייב בהתאם להסכם פשרה שקיבלת תוקף של פסק דין במסגרת ת"א 32814/07" (ההדגשה לא במקור – נ"ש). חמשת המסמכים שנזכרו לעיל מלמדים, כי המשיב הביא לידיעת המנהל המיוחד את זכותו לקבלת כספים מהמערער ואף ציין במפורש את בקשתו לבצע קיזוז בין החובות הפסוקים. בנסיבות העניין, מקובלת עלי מסקנת כב' רשמת ההוצל"פ, כי בפעולות אלו ביקש המשיב "לקזז את פסה"ד המחייב מפסה"ד המזכה" ודין טענות המערער בעניין זה להידחות. תום לב וחובת הצדק זאת ועוד, יש לדחות את טענת המערער ביחס לקבלת טענת ה"פרעתי" גם מטעמים של תום לב וחובת הצדק. בהחלטה מיום 24.12.07 בתיק הפש"ר, חייב בית המשפט המחוזי את המערער לדווח לכנ"ר על נכסיו והכנסותיו. וכך נכתב שם (נספח א לעיקרי הטיעון מטעם המשיב, עמ' 5 לפרוטוקול, שורות 3-5): "4. על החייב (המערער כאן – נ"ש) להגיש תוך 7 ימים דו"ח לכנ"ר על מצב נכסיו, הכנסותיו, הוצאותיו וחובותיו על פי דין. כמו כן, יגיש החייב לכנ"ר דו"ח חודשי על הכנסותיו והוצאותיו במועדים שיקבעו ע"י הכנ"ר". כפי שפורט לעיל, המערער אישר בעצמו, כי לא דיווח בתיק הפש"ר על קיומו של פסק הדין, אותו הגיש לביצוע במסגרת תיק ההוצל"פ. זאת, למרות ההוראה המפורשת, שניתנה לו בהחלטתו הנ"ל של ביהמ"ש. בפסק הדין מיום 8.1.14 שסיים את תיק הפש"ר, קיבל המערער את ההפטר, וכך נכתב בפסק הדין בתיק הפש"ר (נספח ב לכתב הערעור, עמ' 2 לפרוטוקול, שורות 22-23): "ניתן בזאת פסק הדין לפיו החייב מופטר מחובותיו שעילתם טרם צו הכינוס". מן המפורסמות היא, שהפטר ניתן לחייב תם לב, במטרה לאפשר לו לפתוח "דף חדש" (ראה ע"א 6021/06, פיגון נ' כונס הנכסים הרשמי, ניתן ביום 9.8.09). צו ההפטר, כאמור לעיל, ניתן לחייב שצבר את חובותיו בתום לב וכן לחייב שניהל את הליכי הפש"ר בתום לב. בעניין זה ראה האמור בפש"ר (מחוזי-חיפה) 13631-01-09, פראן נ' כונס נכסים רשמי מחוז חיפה, ניתן ביום 21.07.2015: "הנכונות לאזן בין אינטרס החייב ואינטרס נושיו קמה אך בחייב תם לב, בעוד שחייב, שצבר חובותיו בחוסר תום לב או נהג בחוסר תום לב במהלך הליכי פשיטת הרגל, אינו ראוי להגנת הליכי פשיטת רגל ומתן הפטר ואינו זכאי כי עניינם של הנושים, במיצוי אינטרס נשייתם כלפיו, ייגרע". בעניינינו, המערער פעל בחוסר תום לב, כאשר נמנע מלדווח על קיומו של פסק הדין, שעמד לזכותו, וזאת בניגוד להוראת ביהמ"ש. המסקנה המתבקשת מהתנהלות זו היא, שמערער חיכה לשעת כושר בה יופטר מחובותיו, מחד, ויבקש להוציא אל הפועל פסק דין שניתן לזכותו, מאידך. מדובר בהתנהלות הנגועה בחוסר תום לב.
סיכומם של דברים, משהתקבלה הטענה, ולפיה הוגשה הודעת קיזוז על ידי המשיב, ולפיה קיזז את חובו של המערער כלפיו כנגד החוב, שהוא חב למערער, ולנוכח ההתנהלות חסרת תום הלב של המערער בכל הנוגע לחובו של המשיב כלפיו, דין הערעור להידחות.
המערער ישא בהוצאות המשיב ובשכר טרחת בא כוחו בסך כולל של 5,000 ₪ בצרוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד התשלום המלא בפועל.
ניתן היום, א' אלול תשע"ה, 16 אוגוסט 2015, בהעדר הצדדים.
