רפאילוב ואח' נ' בית הספר לנהיגה איציק אברהם ואח'

פסק דין

התביעה:

1.התובע ביקש ללמוד נהיגה על אופנוע בבית-הספר הנתבע. לשם כך נרשם בתאריך 02/11/10 ללימוד נהיגה, שילם 200 ₪, וקיבל מהנתבע חוברת לימוד תיאוריה. לטענת התובע, הסך של 200 ₪ שימשו כפיקדון, אשר הובטח כי יוחזר לו לאחר שיחזיר לנתבע את החוברת.

2.לאחר שהתובע למד 8 שיעורים של חצי שעה כל שיעור, ואשר ניתנו לו במהלך שני מפגשים, שכל אחד מהם אָרַך שעתיים, נדרש לשלם תמורת השיעורים שכבר ניתנו לו. התובע מחה וטען, כי הוסכם שהתשלום יתבצע בסיום הלימודים, היינו עם קבלת רישיון הנהיגה, אך לבסוף הביע נכונות לשלם; משביקש לברר גובה התשלומים, נאמר לו ע"י פקידה בשם דיאנה סכום חוב, שלטעמו גבוה ואינו תואם למספר השיעורים שכבר עשה.

לתמיהתו, הפקידה טענה, כי מספר השיעורים שכבר ניתנו לו הוא 16, ולא 8.

3.לאחר ויכוחים ושיחות רבות נאותה פקידת הנתבע להעמיד את דרישת התשלום על 12 שיעורים; ולאחר שהתובע לא קיבל זאת, הדרישה הופחתה ל-10 שיעורים, אך התובע עמד בסירובו.

התובע טען עוד, כי העיכוב בהוצאת רישיון לאופנוע (כשישה חודשים עד להגשת התביעה), גורם לו הפסד של כ-1,000 ₪ נטו במשכורתו החודשית. לטענתו, בהיותו שוטר במקצועו, זכאי הוא לתוספת שכר בסך 1,000 ₪ (לנטו), באם יהא ברשותו רישיון לנהוג באופנוע. מכאן תביעת התובע לתשלום סך 10,000 ₪.

4.הנתבע טען בהגנתו, כי הוסכם עם התובע לקבל 20 שיעורי נהיגה, מבחן נהיגה מעשי חינם, ומבחן נהיגה פנימי חינם, בתמורה כוללת של 1,500 ₪.

הנתבע מצרף להגנתו לאותו הסכם התקשרות שהעתקו אף צורף לתביעה.

עוד טען הנתבע, התובע ביצע 14 שיעורי נהיגה, במחיר של 80 ₪ לשיעור; ולאחר קיזוז הסך של 200 ₪ ששולמו על חשבון, יתרת חובו לנתבע עמדה על סך 920 ₪ (בטעות, ככל הנראה, צוין כי היתרה עמדה על 950 ₪).

משום כך, אף הגיש הנתבע תביעה שכנגד לחייב את התובע בתשלום 950 ₪ (כאמור, צ"ל, 920 ₪).

5.הנני נותן אמון מלא בגרסת התובע, כי אכן הספיק לבצע רק 8 שיעורי נהיגה, ולא מעבר לכך.

כן, הנני מקבל גרסת התובע, כי עפ"י המוסכם, היה עליו לשלם את התמורה עם השלמת 20 שיעורים ומבחן נהיגה, אם-כי לא בכפוף לקבלת רישיון נהיגה. גרסתו זו נתמכת אף בהסכם בכתב אליו הפנו הצדדים.

אינני מקבל טענת נציגת הנתבע בעדותה בפניי שההסכם אינו מתייחס למועד התשלום.

כך נרשם בהסכם:

"הערה: לאחר סיום 20 שיעורים של חצי שעה וטסט, התלמיד ישלם ע"פ המחירון...".

עמידת הנתבע, אפוא, על כך שהתובע יקדים תשלום ע"ח השיעורים, שכבר קיבל, בטרם השלים 20 שיעורים וטסט, הייתה בניגוד להסכמות, ומהווה הפרה של תנאי ההסכם, אך משנאות התובע להקדים תשלום, ניתן לראות בהסכמה זו, כהסכמה מאוחרת, המשנה תנאי התשלום.

6.מאידך, לא מצאתי בחומר הראיות שהובא בפניי, הצדקה לצעד החד-צדדי בו נקט התובע, עת החליט להפסיק להגיע לשם קבלת השיעורים המעשיים.

אף מתמליל השיחה שהקליט התובע במשרדי הנתבע (ת/1), עולה, כי הוא זה שנמנע מלהגיע יותר לשם קבלת שיעורי נהיגה.

מכאן, סבורני, כי משהגיעה ההתקשרות לסיום, על התובע לשאת בתמורה המוסכמת עבור 8 שיעורי נהיגה, לפי תעריף של 80 ₪ לשיעור, ובסך-הכול, 640 ₪.