1.בפניי תביעה כספית ע"ס 606,228 ₪.
2.התובע טוען כי הנתבע הוליך אותו שולל וניהל מולו משא ומתן שלא בתום לב תוך ביצוע עבירות של תרמית ומצג שווא רשלני, והכל בנוגע להשכרת נכס לתובע הממוקם ברחוב xxx, קריית חיים.
3.התובע טוען כי הנתבע השכיר לו את הנכס הנ"ל לצורך ניהול העסק (מספרה), ואילו הנתבע טוען כי השכיר לו דירת מגורים על- פי הסכם בכתב.
4.בתיק נשמעו מלוא ראיות הצדדים. מטעם התובע העיד הוא בעצמו, וכן העידו ארבעה עדים נוספים: הגב' ענבר רפאלי, הגב' מירב יפרח, מר ירון ציוני וכן מר רוביו רוני. מטעם הנתבע העיד הוא בעצמו ולא הביא עדים נוספים. הוגשו סיכומים בכתב.
5.כבר אציין כי לאחר למידה של מלוא החומר בתיק ביהמ"ש, וכן בחינת סל הראיות שהוגש והחקירה הנגדית של העדים, אני קובע כי דין התביעה להידחות מן הנימוק המרכזי שהתובע היה מודע במהלך ניהול מו"מ לשם כריתת חוזה השכירות כי הייעוד של הנכס הינו דירת מגורים וכי הוא נוטל על עצמו את הסיכון של פתיחת עסק באותו נכס. בין היתר יש לציין בזיקה לכך כי לטענת התובע מלבד חוזה השכירות בכתב לפיו שכר דירת מגורים, הוסכם כי ייחתם מזכר נוסף וסמוי בו יצוין כי התובע ינהל באותו נכס עסק של מספרה, וכי מסמך זה יופקד בידי עורך דין.
6.להלן אפרט את טענות התובע בתיק זה. התובע הינו מעצב שיער עצמאי מזה כ – 30 שנה והיה לו חלום לפתוח מספרה יוקרתית המשלבת סלון לכלות ושירותי טיפוח וקוסמטיקה.
7.בתחילת שנת 2010 נודע לתובע כי קיים נכס הממוקם ברח' xxx קריית חיים ולאחר שניגש למקום הבחין בשלט גדול שהנכס מוצע להשכרה עם פרטיו של הנתבע. התובע התרשם לטובה מהמקום בגלל הפוטנציאל של המיקום ברחוב מרכזי ועל כן ניגש לנהל משא ומתן עם הנתבע.
8.התובע טוען כי הסביר לנתבע בפגישתם כי הוא מתכוון להשקיע במקום סכום גדול וכי יחתום על הסכם שכירות עם אופציה לעשר שנים לפחות ומוכן לשלם דמי שכירות כמתחייב מניהול עסק באותו מקום בסך 6,000 ₪ כדרישתו של הנתבע.
9.בהמשך לכך, הסכימו הצדדים להיפגש ולחתום על הסכם שכירות בכתב שתחילתו מיום 1/7/10. באותה פגישה הבהיר הנתבע לתובע כי משיקולי מס הוא מבקש שהסכם השכירות יציין כי מדובר בהשכרת דירה ולא עסק של מספרה, כאשר במקביל הנתבע מסכים לחתום על מסמך פנימי ולפיו הוא מאשר הפעלת מספרה באותו נכס על מנת שהתובע יהיה מכוסה מבחינה זו.
10.התובע טוען כי הנתבע אמר באותה פגישה שהוא ידאג לכל האישורים הדרושים לשם הפעלת העסק באותו מקום, למרות שבהסכם השכירות בכתב צוין כי מדובר בדירת מגורים.
11.התובע הסכים למהלך הנ"ל, כולל תשלום דמי שכירות בסך 6,000 ₪ והכל תוך הבטחה של הנתבע כי הוא יחתום על מסמך בכתב נוסף אשר יופקד בידיו הנאמנות של עורך דין ובו יירשם כי התובע משקיע כסף רב בנכס הנ"ל לשם ניהולו כמספרה והכל בהסכמת הנתבע.
12.לגרסת התובע נמנע הנתבע מחתימה על המזכר הנוסף. התובע עשה שיפוצים במושכר בהשקעה כספית ניכרת של מאות אלפי שקלים במהלך כ – 3 חודשים. לאחר שפתח את המספרה התברר לתובע כי הנתבע פתח בדירה התחתונה קזינו לא חוקי, דבר שהבריח ממנו לקוחות ובהמשך לכך נשרף אותו קזינו והאש פגעה קשות במספרה וגרמה לה נזק כבד.
13.בהמשך לכך הופתע התובע שנציגים של וועדת הבנייה של העירייה הגיעו ומסרו צו סגירה לעסק בגלל ניהולו ללא רישיון.
14.מצבו הכלכלי של התובע החל להתדרדר תוך חילול הרבה שיקים שפיזר לצדדי ג' ולאחר מכן אף נקלע להליך של פשיטת רגל.
15.התובע טוען כי נגרמו לו הנזקים הבאים:
- השקעה כספית במספרה ובסלון הכלות – סך של 356,228 ₪.
- אובדן רווחים על פי אומדן כללי בסך 100,000 ₪.
- עגמת נפש לרבות פשיטת רגל ובושות שנגרמו לתובע בסך 150,000 ₪.
הסכום הכולל של התביעה הינו 606,228 ₪.
16.על רקע כל התיאור הנ"ל טוען התובע כי הנתבע חייב לפצות אותו בגין מלוא נזקיו וזאת לפי העילות הבאות: עילות מתחום דיני החוזים (ניהול משא ומתן בחוסר תום לב בוטה וכן הטעיה); עילות מדיני הנזיקין (תרמית ומצג שווא רשלני).
17.הנתבע דוחה לחלוטין את טענות התובע ומציין כי מדובר בתביעה אשר נולדה בחטא. בפתח טיעוניו הדגיש הנתבע כי התובע השתהה עם הגשת תביעתו שנים רבות והגיש אותה על סף התיישנות, ולא בכדי. מדובר בתביעה שאין לה כל בסיס עובדתי ו/או משפטי ודינה להידחות.
18.הנתבע טוען כי השכיר לתובע על פי הסכם בכתב דירת מגורים ברח' xxx בקריית חיים. הסכם השכירות מדבר בעד עצמו הן לגבי תכליתו והן לגבי החובות הכספיים שהוטלו על התובע וכן מועד סיומו.
19.מאחר והתובע הפר את הסכם השכירות, נאלץ הנתבע לפנות בתביעה לסעד של פינוי אשר התנהלה בבית משפט השלום בחיפה. בתיק הנ"ל הושג הסכם פשרה לפיו פונה התובע מהנכס. הנתבע הדגיש בטיעוניו כי בתביעה לפינוי מושכר הוא טען כי התובע הפר את ההסכם ולא עמד בתשלום דמי השכירות וכן טען כי התובע הפר את ההסכם בכך שבמקום להשתמש בדירה למגורים הוא עשה שימוש חורג בדמות של מספרה וזאת בניגוד מוחלט להסכם.
20.הנתבע ציין כי התובע נקלע לקשיים כלכליים, דבר שהביאו לפשיטת רגל בסופו של יום. כנראה שלאחר שקיבל הפטר מחובותיו על פי הליך של פשיטת רגל, הוא בחר להגיש את התביעה לעיל על סף התיישנות על מנת לשקם את מצבו הכלכלי בהעדר כל בסיס חוקי.
21.הנתבע דוחה מכל וכל את טענות התובע כי הוסכם על חתימה על מזכר נוסף בכתב (מלבד הסכם השכירות) ובו יסוכמו הצדדים על שימוש בדירה כמספרה תוך השקעה כספית ניכרת על ידי התובע.
22.כפי שציינתי בפתח הדברים, נחה דעתי לדחות את התביעה מאחר ושוכנעתי כי התובע היה מודע לכל ההליך של ההגבלות שניתן לעשות בשימוש באותו מושכר והוא החליט באופן מודע לקחת את הסיכון לעשות שימוש במושכר בתור מספרה בניגוד לייעוד של המושכר הנ"ל וללא רישיון כדין.
23.טענת התובע לפיה הוסכם כי ייחתם מזכר בכתב במקביל להסכם השכירות ובו יתחייב הנתבע לאפשר הפעלת עסק במושכר הנ"ל וכן ידאג לקבלת האישורים תוך ציון העובדה שהתובע משקיע באותו מושכר כסף רב – טענה זו אינה יכולה להוליד עילת תביעה לזכות התובע, גם אם ייקבע בסופו של יום כי אכן כך היה.
24.הוכח על פי הראיות (ואין על כך חולק) כי החתימה על ההסכם נעשתה בנוכחות עורך דינו של התובע. התובע מצדו מדגיש כי זכרון הדברים הנוסף היה אמור להיות מופקד בידיו הנאמנות של עורך הדין. עם כל הכבוד הראוי נראה לי כי העלאת טיעון זה הינו, לכל הפחות, "לא כשר". שכן, מדובר בטענה לפיה שני הצדדים ישתפו פעולה על מנת לרמות את רשויות החוק בכך שדירה המיועדת למגורים תושכר לניהול עסק שלא כדין, בהסכמה הדדית, תוך הפקדת מסמך בכתב המאשר זאת בידיו של עורך דין (שאמור היה לתת עצה חוקית שהדבר בלתי אפשרי).
25.מבלי להאריך בכתובים אציין כי אכן הוכח בפניי שהנכס הנ"ל היה מושכר לחנות בגדים בטרם התעניין בו התובע (ראו עדותו של עד התביעה מס' 3 מר ירון עציוני). כמו כן, הוכח בפניי כי לאחר שהתובע פינה את המושכר הנ"ל הוא הושכר למכון כושר (ראו עדותו של עד התביעה מס' 4 מר רוביו רוני). כמו כן, הוכח כי קרובת משפחה של התובע בדקה אפשרות לשכור חדר במספרה בתור קוסמטיקאית (ראו עדותה של עדת תביע המס' 1 גב' ענבל רפאלי). יחד עם זאת, אין בכך כדי לשנות את המסקנה המשפטית המתבקשת שהתובע בחר לשכור נכס המיועד למגורים ולהפעיל בו עסק של מספרה שלא כדין, תוך נטילת סיכון שהדבר יתגלה ואף ייתקל בהליך משפטי מול רשויות החוק לסגירת המקום הנ"ל בהעדר אישורים כנדרש.
26.לא נעלמו מעיניי ההקלטות שהגיש התובע כראיות מטעמו ועליהן חזר בא כוחו בסיכומיו. יחד עם זאת, הקלטות האלה מלמדות כי אכן שני הצדדים ידעו שהתובע ינהל בעסק מספרה, אם כי אין בהן כדי להצמיח עילת תביעה, כאשר התובע היה שותף מלא לאותו תכנון לרמות את רשויות החוק.
27.כלל ידוע הינו שמעילה בת עוולה לא תצמח עילת תביעה. בגין כך נופלת תביעה זו שבפניי. לא ניתן לתת תמיכה משפטית לטענותיו של התובע וליצור עילת תביעה נגד הנתבע, כאשר התובע בחר, במודע, לשכור נכס ביודעו שלא ניתן לנהל בו עסק, רק מאחר וחשב שיש לו פוטנציאל עסקי טוב (היותו ממוקם בכביש ראשי ובמקום מבטיח).
28.אכן, כפי שניתן ללמוד מהאמור לעיל, הנתבע כאיש עסקים ידע שהתובע מתכוון להפעיל שם עסק של מספרה וחרף זאת הוא הסכים להשכיר לתובע את הנכס תוך שצוין בהסכם השכירות שהוא ישמש לדירת מגורים. אף יותר מכך, יש בסיס ראייתי לכך שהנתבע כנראה "הרגיע" את התובע באומרו שאם הוא ייחד חלק מהמושכר לדירה וחלק לעסק "אף אחד לא יעשה לו בעיות". עדיין אין בכל אלה כדי לשנות את תמונת המצב לפיה התובע בליווי עורך דין מטעמו הסכים לחתום על הסכם שכירות עבור דירת מגורים ולהשקיע באותו נכס סכום נכבד לשם הפעלתו כמספרה מבלי שהדבר חוקי בהתאם לייעוד של הנכס ולחוקי העזר של הרשות המקומית.
29.טענת הנתבע כי גרסת התובע בדבר קיום יותר מפגישה אחת בחתימת ההסכם הינה טענה חדשה שלא בא זכרה בכתב התביעה ולא בתצהירים, היא טענה מבוססת ראייתית. יחד עם זאת, אין בנתון זה כשלעצמו כדי לשנות מהקביעה המרכזית בפסק דין זה ולפיה התובע פעל בסיכון כלכלי מובהק מתוך מודעות מלאה למהלכים מול הנתבע, כאשר התובע מלווה על ידי עורך דין.
30.מכל האמור לעיל, אני קובע כי התובע לא הוכיח עילת תביעה נגד הנתבע וכי, במכלול הנסיבות, אין לו להלין אלא על עצמו בנזק הכספי הכבד שנגרם לו.
31.אשר על כן, אני מורה על דחיית התביעה. לאור הנימוק שעמד בבסיס התביעה אני נמנע מפסיקת הוצאות.
המזכירות תעביר העתק מפסק הדין אל ב"כ הצדדים.
ניתן היום, י"ז חשוון תשפ"א, 04 נובמבר 2020, בהעדר הצדדים.
