רשות המיסים, היחידה המשפטית אזור מרכז ותיקים מיוחדים נ' אבו אלקיעאן(עציר) ואח'

החלטה

הבקשה

1.לפניי בקשת הנאשמים, לצרף לחומר הראיות צילום ספח של צ'ק הכולל העתק צ'ק, וכן תדפיס פירוט תנועות בחשבון, מבנק מזרחי טפחות.

הרקע

2.סמוך לפני הדיון האחרון, בו תמה שמיעת הראיות בתיק והתיק נקבע לסיכומים, ביקשו הסנגורים צו לפי סעיף 108 לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], התשמ"ב-1982 בנוגע למספר מסמכים. בקשתם נדונה בתום הדיון, נעתרתי לה באופן חלקי ובצו שנתתי בתאריך 29.01.14 הוריתי לבנק מזרחי-טפחות, להמציא לידי הסנגורים צילום של שני צ'קים, אותם ביקשו לקבל ולהגיש כראייה מטעם ההגנה.

הגשת המסמכים נושאי הבקשה

3.בתאריך 26.02.14, לאחר שהבנק הודיע כי הצ'קים הושבו לסניף המציג, ולא ניתן לספק צילום שלהם, הודיעו הסנגורים לבית המשפט שלאור תשובת הבנק, עשה נאשם 1 מאמצים כבירים והצליח למצוא צילום של אחד הצ'קים המבוקשים והספח שלו, והריהם מוגשים לבית המשפט. להודעה צורף צילום של הספח, הכולל גם את מה שנחזה להיות העתק מהצ'ק עצמו (ע"ס 18100 ₪, לפקודת עולם הבנייה פ. ובניו) [יחד יכונו אלה הספח].

תגובת המאשימה

4.למהלך זה התנגדה המאשימה נחרצות. ראשית, טענה, אין מדובר במסמכים אותם התיר בית המשפט להגיש באמצעות הצו שניתן. שנית, לא מדובר בצילומי הצ'קים עצמם, אלא רק הספח - ראייה אשר הייתה בחזקת ההגנה לאורך כל התקופה, ולא הוגשה לבית המשפט בשום שלב במהלך ניהול התיק. המאשימה הזכירה כי בשלב ההוכחות בתיק, העיד חוקר מטעמה, על בסיס מסמכים שהוצגו כראיות (ת/7, ת/40 ו-ת/65), שהשוואה שערכו החוקרים בין צ'קים מקוריים שהוזמנו מהבנק לבין ספחי אותם צ'קים והעתקי הצ'קים שנשמרו בחברה, העלתה אי התאמה בין שמות המוטבים בשני המסמכים. בעוד שבספחים שנותרו בחברה נרשמו כמוטבים קבלני המשנה עימם טען נאשם 1 שעבד, הרי שבצ'קים המקוריים שנמצאו בבנק נרשמו כמוטבים בני משפחה שונים של נאשם 1. פער זה מטיל צל כבד מאד על אמינות המסמך שההגנה מבקשת להגיש ועל היכולת להתבסס על הספח המוצג כאמיתי וכמשקף נכונה את הצ'ק המקורי.עוד התנגדה המאשימה לעצם ה"מחטף", קרי: הגשת הספח, שכאמור אינו מצוי בגדר המסמכים שלגביהם ניתן הצו, לבית המשפט, מבלי לבקש רשות, תוך "קביעת עובדות בשטח". כן קבלה המאשימה על איכות הצילום הגרועה, כשרוב הצילום ככולו היה שחור ולא קריא.

הגשת מסמך נוסף מטעם ההגנה

5.בהמשך, בתאריך 06.03.14, הגישו הסנגורים מחדש צילום של הספח המוזכר, צילום של תגובת הבנק, ולהם צירף גם דף חשבון בנק, שלדבריו מציג את תנועת הצ'ק, שהספח שלו הוגש (לכאורה) לבית המשפט. בדף החשבון מפורט כי בתאריך 01.03.09 נפרע צ'ק ע"ס 18,100 ₪, וצ'ק זה חזר בתאריך 02.03.19 ב"החזר שיק טכני" (מספר אסמכתא 1143961).

תגובת המאשימה

6.גם לכך התנגדה המאשימה. לשיטתה, מדובר בראיות שאינן כלולות בצו שנתתי. מדובר בראיות ישנות, הנמצאות בחזקת ההגנה מזה זמן רב, הן הוגשו ללא אישור ובשיהוי רב מאוד, לאחר שחלף המועד שבו היה על ההגנה להגישם (שכן בניגוד לצ'קים המבוקשים בצו, צילום הספח ותדפיס חשבון הבנק הם ראיות שלא היה צורך בצו כדי לאתרן). המאשימה הדגישה כי אחד הטעמים שהציגה ההגנה לכך שיש להעתר לבקשתה, אף בשלב מאוחר זה, היא שמדובר ברשומה מוסדית, על מעמדה המיוחד, ולכן לא תגרם פגיעה במשפט. ואולם - אין כל ספק שצילום הספח שהוגש אינו בא בגדר רשומה מוסדית. עוד הזכירה המאשימה, שבעת מתן הצו ציינה המאשימה שאם ימצאו הצ'קים, תרצה לחקור את מנהלת החשבונות בשאלה מדוע אין זכר לצ'קים הללו בהנהלת החשבונות. בית המשפט קבע שאכן יותר לה לעשות כן, אם ימצאו הצ'קים, והמאשימה חוזרת על הערתה בנוגע לאי מציאת זכר לצ'ק המדובר בהנהלת החשבונות.

תשובת ההגנה

7.לטענת הסנגורים, לאחר שניסו להשיג את הצ'קים המבוקשים, אך כשלו בכך משום שהבנק השיב את הצ'קים לבנק המציג ולא שמר העתק שלהם, שקדה ההגנה על חיפוש הראייה המשנית הטובה ביותר, אשר לשיטתם הינה ספח הצ'ק, הכולל גם העתק הצ'ק, וכן דף החשבון. לגרסת הסנגורים, דף החשבון הוא רשומה מוסדית של תאגיד בנקאי. לגבי תלונות המאשימה על איכות הצילום, הודיע הסנגור כי יגיש את העתקי המקור לבית המשפט (וכך עשה).

דיון והכרעה

8.לאחר ששקלתי את טיעוני הצדדים, איני מקבלת את המסמכים הנוספים כראיות. אציין, שללשכתי הוגש המקור של המסמכים, ולכן אין צורך לדון בטענה המתייחסת לאיכות הצילום, כטעם להתנגדות. אלה טעמי:

אשר לספח:

ראשית, בניגוד לצ'קים המקוריים, אשר הוריתי בצו להמציאם מהבנק, צילום הספח המדובר, שמולא בכתב יד ככל הנראה על ידי הנאשם או מי מעובדי אחת הנאשמות, אינו בגדר רשומה מוסדית, שמתקיימים בה תנאי סעיף 36(א) לפקודת הראיות [נוסח חדש], התשל"א-1971, ובודאי שאינו רשומה מוסדית של תאגיד בנקאי, ודומה שאין צורך להרחיב בעניין זה. צודקת המאשימה שאחד הטעמים המשמעותיים שעמדו בבסיס החלטתי להתיר הגשת הצ'קים בשלב כה מאוחר של המשפט היה המעמד המיוחד שיש לרשומה מוסדית של בנק. ברי, שהספח המדובר אינו נהנה ממעמד זה.

שנית, המסמכים שהומצאו כעת נמצאים בחזקת ההגנה מזה זמן רב מאד, ולא שמעתי כל הסבר מניח את הדעת מדוע לא מצא נאשם 1 לנכון להמציאם במועד מוקדם יותר - בין בחקירתו ברשות המיסים ובין במהלך פרשת ההגנה. העובדה שרק עתה התברר שלבנק אין העתקים מהצ'קים אינה יכולה לשמש הסבר, מה גם, שאף הבקשה לפנות לבנק באה בשלב מאוחר למדי בתיק - לאחר תום הבאת הראיות. העיתוי המאוחר והלא מוסבר משמש אף הוא שיקול נגד התרת ההגשה. נוסף על אלה, לא נאמר היכן נמצאו המסמכים, אלא רק ש"לאחר מאמצים כבירים הצליח הנאשם למצוא צילום אחד הצ'קים".