רשות השידור ירושלים נ' בוקובזה

החלטה

1.התובעת הגישה בקשה לביצוע תביעה בלשכת ההוצאה לפועל בירושלים בגין חוב אגרת טלויזיה.

2.על פי הנטען בכתב התביעה ונספחיו רכש הנתבע מקלט טלויזיה ביום 7.2.03.

החוב מתייחס לאגרת הטלויזיה בגין השנים 2003-2007. סכום החוב נכון למועד הגשת התביעה, לרבות הצמדה וקנס עמד ע"ס של 3,109 ₪.

3. על פי רישומי תיק ההוצאה לפועל נמסרה האזהרה לידי הנתבע בביתו שבמושב כסלון ביום 5.2.10 והמועד האחרון להגשת ההתנגדות לביצוע התביעה היה ביום 7.3.10.

4.הנתבע לא הגיש את ההתנגדות במועד ורק ביום 12.10.10 הגיש את הבקשה הנוכחית בו עתר להארכת מועד להגשת ההתנגדות ואילה צירף את ההתנגדות וזאת כנראה לאחר שהתובעת פעלה במסגרת תיק ההוצאה לפועל לגביית החוב.

5.במסגרת תצהירו התומך בבקשה טען הנתבע לעניין הבקשה להארכת מועד כי מאחר והיה עסוק בגירושיו מאשתו אשר אף היא נתבעת בתיק זה, הוא מבקש לקבל את הבקשה.

6.לגוף התביעה טען הנתבע לכי לא היתה לו טלויזיה ואין לו גם כיום טלויזיה והוא אף פנה לתובעת עקב דרישתה לתשלום האגרה וביקש כי ישלחו נציג מטעמה על מנת לאמת את טענותיו.

7.בתגובת התובעת נטען כי בנסיבות העניין הוכחה מסירה כדין של האזהרה וזאת בהסתמך בין היתר על אישור המסירה ותצהירו של המוסר וכן לאור העובדה כי אין מחלוקת כי הנתבע מתגורר בכתובת המצוינת על ידו.

עוד מוסיפה התובעת וטוענת כי הטלויזיה שנרכשה בהתאם לנספח א' היתה דרך המכרז של המדינה וככל שהנתבע העבירה לאחר או סילקה מביתו, היה עליו לדווח על כך בהתאם להוראות החוק הרלוונטית, על מנת שיהא פטור מתשלום האגרה, הליך שלא נטען כי נעשה במועד כלשהו.

התובעת טוענת עוד כי אין בנימוקו הנ"ל של הנתבע כדי להוות טעם מיוחד להארכת מועד.

8.מחקירתו הנגדית של הנתבע עולה כי הנתבע התגרש במהלך שנת 2004. מכאן שהליך הגירושין הסתיים עוד לפני הגשת התביעה והמצאת האזהרה. כך שנימוק זה משמיט את הנימוק היחידי להארכת המועד.

עוד עולה מחקירתו הנגדית כי עם גירושיו היה בדירה מכשיר טלויזיה והוא זרק אותו.

9.לאחר עיון בחומר שבתיק ולאחר ששקלתי את טענות הצדדים, הגעתי לכלל מקנה כי דין הבקשות להידחות.

הבקשה להארכת מועד הוגשה כשמונה חודשים לאחר ביצוע מסירת האזהרה מטעם לשכת ההוצאה לפועל.

מאחר והנתבע לא סתר את האמור בתצהיר המוסר ואף לא ביקש לזמנו לחקירה ולאור הודעתו כי הוא ובנו ובני משפחתו גרים כל אחד ביחידה אחרת בבית המגורים, שוכנעתי במידה הראויה כי המצאת האזהרה היתה כדין.

אף טענת הנתבע כי היה עסוק בגירושיו התבררה כלא נכונה, שכן אלה הסתיימו מספר שנים בטרם הוגשה התביעה.

די באמור לעיל על מנת לדחות את הבקשה להארכת מועד.

אף גרסת הגנתו לגוף התביעה אינה יכולה לעמוד. מתברר כי בטרם גירושיו החזיק הנתבע בדירתו מקלט טלויזיה. הנתבע לא ציין את המועד בו השליך את הטלויזיה וברור אף כי לא הודיע על כך לתובעת כמתחייב מהחוק.

10.לאור האמור לעיל, הבקשות להארכת מועד וההתנגדות לביצוע התביעה נדחות.