רשלנות בביצוע בדיקת רכב – לא התגלתה תקלה בראש מנוע

רקע עובדתי ועיקר טענות הצדדים

1. התובע ערך אצל הנתבעת בדיקה מיום 31/12/12 לרכב משומש שביקש לרכוש.

    

2. לטענתו, הנתבעת התרשלה בבדיקה או במידע שמסרה לתובע בדו"ח הבדיקה (נספח א' לכתב התביעה) ובשיחת הסיכום עם הבוחן, בכך שלא ציינה קיומה של תקלה בראש המנוע. התובע רכש את הרכב על סמך דו"ח הבדיקה. התקלה בראש המנוע התגלתה לו כבר למחרת הבדיקה, ביום 1/1/13. התובע פנה לנתבעת ולבקשתו של מר פאר מטעם הנתבעת, אף המציא את הרכב לבדיקתו. הרכב שהה אצל הנתבעת בימים 3/1/13-6/1/13 ואולם כשחזר התובע לקחתו הודיע לו מר פאר כי הנתבעת אינה מוכנה לטפל בו. מכאן התביעה.

    

3. התביעה היא על סך של 36,940 ₪ כדלקמן: השבת עלויות תיקון ראש המנוע (10,187 ₪) ותיקונים נוספים שלא התגלו בבדיקה (4,488 ₪), החזר הוצאות גרירת הרכב ונסיעות במונית (1,500 ₪), השבת עלות הבדיקה (765 ₪) ופיצוי בגין עוגמת נפש ואובדן ימי עבודה (20,000 ₪).

    

4. הנתבעת דוחה את טענות התובע. לטענתה, מדובר ברכב משומש שגמא 323,000 ק"מ ומתוך עיון בדו"ח הבדיקה עולה כי 10 מערכות מתוך 13 נמצאו לא תקינות. למעט מערכות פליטה, מחוונים וצמיגים, בכל שאר המערכות נמצאו תקלות. לתובע נמסר כל המידע הנחוץ וביחס למנוע, בפרט. בנוסף, מצוין בהערות כי על משמעות הליקויים חומרתם והערכת מחירי התיקון יש לפנות למוסך מורשה או לשמאי רכב לפי העניין. עוד סבורה הנתבעת כי העובדה שהתובע לא תבע את המוכר ולא ביקש לבטל את העסקה וכד' מעלה תמיהה ומלמדת כי ידע היטב מה מצבו של הרכב וקנה אותו לאחר הפחתת סכום משמעותי מהמחיר בשל מצבו כפי שבא לידי ביטוי בבדיקה. לטענת הנתבעת, בדקה את הרכב ומצאה כי התקלה אינה באחריותה וכי הפרטים שנרשמו בדו"ח הבדיקה הם מספיקים ונכונים. מסיבה זו, נמנעה מלטפל ברכב.

    

   הראיות

5. ההוכחות בתיק התקיימו ביום 29/6/14 (עדי התובע) וביום 30/6/14 (עדי הנתבעת וסיכומים).

    

6. התובע הגיש תצהיר מטעמו וכן תצהירים של שני עדים נוספים - האחד נכח בשיחת הסיכום עם הבודק והשני, ערך עבורו חוו"ד ביחס לליקויים בבדיקה. הנ"ל נחקרו על תצהיריהם.

    

7. הנתבעת הגישה תצהיר של מר ניסן פאר, הוא התצהיר לתמיכה בכתב ההגנה שהוגש בסדר דין מהיר. מר פאר נחקר על תצהירו.

    

8. אציין כי ביום ההוכחות השני התייצב לדיון גם הבודק, ערן (הבודק), מטעם הנתבעת. ב"כ הנתבעת טען כי בעקבות עדותו של התובע למד על קיומו של אחר שערך את הבדיקה ומסר לו את הדו"ח. מסתבר שמדובר במי שאינו עובד עוד במקום ואף על פי כן, הוא אותר והתייצב. למותר לציין כי בישיבה מקדמית מיום 25/11/13 הצהיר ב"כ הנתבעת כי מטעמו יעיד עד אחד בלבד, הוא מר פאר. לא הוגשה כל בקשה להעדתו של עד נוסף קודם לבקשה בע"פ בפתח דיון ההוכחות השני ולא הועלתה אפשרות שכזו. ב"כ התובע התנגד לכך מטעמים רבים ובין היתר ציין, כי מדובר בהרחבת חזית שכן גרסת התובע כי לא מר פאר הוא שבדק את הרכב, עלתה במפורש במסגרת הישיבה המקדמית וכביטוי לה, מצויה בפרוטוקול תשובתו של ב"כ הנתבעת, שלפיה לגרסתה הבודק היה ניסן פאר (עמ' 1 ש' 11). לאחר שהקשיתי על ב"כ הנתבעת והבהרתי כי לא אתיר העדתו של הבודק, בשים לב לכך שאנו מצויים בשלהי ההוכחות (כבר נשמעו עדי התובע) ומדובר בתיק סדר דין מהיר שבו מוגשות הראיות סימולטנית ומשלא ניתן הסבר סביר לכך שלא הוגש תצהירו של הבודק, שעה שנקבע כי הראיות יוגשו בתצהיר ואף לא ניתן הסבר סביר לכך שלא ניתן תצהיר מטעמו ולך שהעד אותר רק עתה, בין יום 29/6 ליום 30/6 - שחרר ב"כ הנתבעת את העד והוא לא נשמע.

    

   דיון והכרעה

9. לאחר ששמעתי את הראיות, אני מקבלת את התביעה בחלקה.

    

10. הוכח שהנתבעת התרשלה כלפי התובע בעריכת דו"ח הבדיקה ובמידע שמסרה לו. רכיבי הנזק שנתבעו, הוכחו בחלקם. הכל כמבואר להלן.

     

11. כך נרשם בטופס הבדיקה ביחס למערכות מנוע מערכת הקירור, מערכת הדלק ומערכת הצתה, כולם יחדיו (ס' 1-4 לדו"ח): "בלאי פנימי גבוה- לתקן מנוע, רעש מערכת תזמון ושסתומים, נזילות שמן, סימני קורוזיה במעברי מים וראש מנוע, מנוע שורף שמן, תושבות מנוע פגומות, להחליף רצועה/שרשרת תזמון לי הוראות יצרן, ניקוי ותיקון מערכת הקירור, משאבת דלק פגומה/עשן יתר, סיבובי מנוע א יציבים, הזרקת דלק לקויה" [ההדגשה כאן ובכל מקום אחר, היא שלי - י.ב].

     

12. התקלה שהתגלתה לתובע ברכב כבר ביום למחרת הבדיקה, הצריכה תיקון ראש המנוע.

     

13. כפי שעולה מעדותו של מר פאר מטעם הנתבעת, את הבדיקה ערך בודק בשם ערן, תוך שיתוף כזה או אחר עמו. כך העיד מר פאר: "אני וערן בדקנו יחד. האוטו על ליפט ויש עוד שתי מכוניות, אם ערן נתקבל בבעיה, קורא לי. בסוף הבדיקה עוברים על כל מה שבדקנו ביחד". מי שעשה את שיחת הסיכום עם התובע הוא הבודק ערן, שהקריא לתובע את הדו"ח (עמ' 26 ש' 7-17 עמ' 24 ש' 14-15, 28-29, עמ' 25 ש' 14-18).

     

14. לפי עדותו של מר פאר, במהלך הבדיקה ערן בא ושאל אותו שאלות, כדלקמן:

     

    "ש.ת. על מה שאל אותי - אני משיב עד כמה שאני זוכר היו בעיות של חום עולה ויורד בצורה דרסטית. שזה בד"כ לא מתאים. אין מקרים כאלו. זה יכול להיות מאוד תופעה של מעבר מים בתוך ראש מנוע שרק בתחילת הדרך.

    ש. איפה הביטוי לזה.

    ת. סימני קורוזיה במעברי מים בראש מנוע, סעיף מס' 4". (עמ' 27 ש' 5-10)

     

15. עולה מכאן שבבדיקה נמצאה תופעה של חום עולה ויורד בצורה דרסטית, תופעה שבסבירות גבוהה מצביעה על בעיה של מעבר מים בראש המנוע. לטענת הנתבעת, תקלה זו באה לידי בדו"ח באבחנה שנרשמה בו: "סימני קורוזיה במעברי מים וראש מנוע".

     

16. אלא שמתוך עיון "בהוראת נוהל מחייבת - מדדים לבדיקת רכב לצרכי קניה ומכירה" של משרד התחבורה שהגישה הנתבעת (נ/1) עולה, כי ביחס לתקלה מסוג זה שנמצאה במנוע ברכב התובע, האבחנה כפי שצריכה להירשם בטופס הסיכום האחיד היא "סימני דליפה בין ראש מנוע והבלוק" (ראו נספח 2 לנוהל: "שם המערכת הנבדקת: מנוע - מס' סידורי 1"). להבדיל, "קורוזיה וסימני נזילה בחיבורים" או "קורוזיה בית טרמוסטט" היא אבחנה שצריך לרשום אותה בטופס הסיכום האחיד ביחס למערכת הקירור (במסגרת מס' סידורי 2).

     

17. מנהל הנתבעת נשאל מדוע לא נרשמה בבדיקה האבחנה הנחוצה בהתאם להוראת משרד התחבורה נ/1 הנ"ל. תשובתו איננה מניחה את הדעת כלל וכלל. על מנת לסבר את האוזן היא מובאת כלשונה:

     

    "ש. מפנה למה שאמרת בדוח 'סימני קורוזיה [במעברי מים] וראש מנוע'. סימני קורוזיה הם לא הפגם בראש מנוע שדורש את הטיפול שהרכב של התובע עבר. מפנה לנספח 2 לאותו נוהל של משרד התחבורה, וכאשר יש פגם בראש המנוע אתה צריך לרשום את מה שכתוב כאן, סימני דליפה בין ראש המנוע והבלוק. ולא סימני קורוזיה. כי סימני קורוזיה זה פשוט מאוד כתמים כמו של עובש על המקום.

     

    [...]

     

    ש. אם משרד התחבורה מצא לנכון בנוהל שלו להורות לכם הבוחנים לרשום בצורה מפורשת בדוח שלכם שיש סימני דליפה בראש המנוע והבלוק, יש לכם אפשרות לבדוק ולמצוא את זה בלי לפרק בורג.

    ת. לא תמיד.

     

    לשאלת בימ"ש:

    מה היה בתיק הזה. ראית סימני דליפה.

    ת. או.קיי.

    ש. למה לא רשמת את זה. רשמת סימני קורוזיה.

    ת. סימני קורוזיה וסימני דליפה זה אותו דבר.

    ש. בעמוד הבא [להוראות נ/1, הכוונה לנספח המתייחס לאבחנות ביחס למערכת הקירור, מס' סידורי 2 - י.ב] רשום קורוזיה.

    ת. יש מכוניות אפילו חדשות לגמרי שאנו לפעמים רואים מן סימן של קורוזיה ודליפה בין הבלוק והראש. זה משהו שהתחיל והפסיק במכוניות חדשות לגמרי. זה לא הסיבה להתחיל להוריד ראש בשביל זה.

    ש. למה לא לרשום סימני דליפה.

    ת. בשבילי קורוזיה וסימני דליפה זה אותו דבר. בתור בוחן זה אותו דבר".

     

18. במקום אחר בעדותו חזר ואישר מר פאר, כי לממצא שלפיו מחוג החום עלה וירד בצורה דרסטית, אין ביטוי בדו"ח וחזר ואישר כי משמעותו בסבירות גבוהה היא מעבר מים לתוך ראש המנוע:

    "ש. בתוך הדו"ח יש ממצא, תכתובת שערכת או ערן ערך לממצא שהמחוג שיחק.

    ת. לא. זה תופעה של מעבר מים לתוך המנוע, לתוך הראש. חום עולה ויורד. עובדה שהוא נסע והאוטו לא תקע אותו". (עמ' 30 ש' 32)

     

19. הנה כי כן, התקלה שנמצאה בבדיקה - סימני דליפה בראש מנוע - לא צוינה בדו"ח או לכל הפחות לא צוינה באופן שבו היא צריכה להופיע בו בהתאם להוראות משרד התחבורה. לא צוינה גם העובדה שמחוג החום עלה וירד בצורה דרסטית.

     

20. בעדותו של מר פאר עלה נסיון לטעון שבדיקת ראש המנוע כרוכה בפירוק שאינו חלק מהבדיקה או כי לא ניתן היה לאבחן את הנזק ללא פירוק ראש המנוע ועל כן, גם מטעם זה פטורה הנתבעת מאחריות לכך שאין בדו"ח ביטוי לפגם בראש המנוע. אין בטענה ממש. גם אם נכונה טענת הנתבעת, אזי לפי הוראות משרד התחבורה, בפרק 14 לדו"ח ("הערות כלליות") היה על הנתבעת לציין "להוריד ראש מנוע ולחזור לבדיקה". יתר על כן, קיימת גם אבחנה מסוג של "מצב כללי ירוד ברכב". גם בה לא נעשה שימוש אף שהנתבעת טוענת, כי באופן כללי, מדובר ברכב שמתוך הבדיקה עולה כי אינו תקין ברוב המכריע של המערכות שנבדקו.

     

21. מהטעמים לעיל הוכח, כי הנתבעת התרשלה בעריכת דו"ח הבדיקה. הנתבעת לא ציינה תקלה משמעותית בראש המנוע ("סימני דליפה בין ראש המנוע והבלוק"); לא ציינה את הממצא של חום עולה או יורד בצורה דרסטית; ולא ציינה כל הערה אחרת, שהיה בה כדי להביא לידיעת התובע את הממצא, כגון: הוראה להביא את הרכב לבדיקה לאחר פירוק ראש המנוע.

     

22. אציין בנוסף ולמעלה מן הצורך, כי מהראיות עולה כי הבדיקה נערכה ע"י ערן שאינו בודק מוסמך ומידת הפיקוח והשליטה של הבודק המוסמך, מר פאר, על הבדיקה, שלטענתו נעשתה בצוותא חדא, איננה מניחה את הדעת.

     

23. לא מצאתי ממש ביתר טענות הנתבעת, שנועדו להסיר מעליה אחריות לרשלנות זו, והן נדחות לרבות הטענות לסתירות לכאורה בגרסת התובע.

     

24. למען לא יחסר אציין במפורש, כי אני דוחה את הטענה שהיה על התובע להימנע מרכישת הרכב נוכח כל הליקויים שצויינו בדו"ח או כי היה עליו להבין ממנו ובשל הקילומטרא'ז הגבוה, כי מצבו של הרכב בכי רע. אין בכל אלה ואין באבחנות שכן נרשמו, כדי לכסות על חסרונן של האבחנות שלא נרשמו ועל כך שהדו"ח אינו מביא בפני התובע את ממצאי הבדיקה כהוויתם. מדובר בממצאים מהותיים וחשובים. בוודאי שאין הדו"ח מביא אותם באופן שבו צריך להביא לפי הוראות משרד התחבורה (נ/1). אציין, כי הנתבעת היא שהגישה את הוראות משרד התחבורה ואין חולק, כי היא מחוייבת בהן. בכל מקרה, לכל הפחות, הן בבחינת ראיה כבדת משקל שלא נסתרה, ביחס לסטנדרט העבודה המקצועי הסביר.

     

25. נוכח האמור, אין צורך להידרש לטענות נוספות של התובע לביסוס אחריות הנתבעת.

     

26. התובע זכאי לפיצוי על כל נזקיו שנגרמו עקב כך שהמידע ביחס לפגם בראש המנוע לא נמסר לו. הנזק שנגרם לתובע עקב כך הוא הצורך לבצע את התיקון בראש המנוע מייד בסמוך לאחר הרכישה. הכל מבלי שהתובע יכול היה להביא את עלות התיקון בחשבון בעת רכישת הרכב ולהביא לכך שהמוכר יפחית ממחיר המכירה את עלות התיקון (ככל שהיה רוכש אותו).

     

27. נותר עוד לדון ברכיבי הנזק שנתבעו.

     

28. התובע הוכיח כי תיקן את ראש המנוע והוכיח את עלות התיקון בחשבונית מס/קבלה שצירף בנספח ב' לכתב התביעה בסך של 10,187 ₪. מתוך עיון בקבלה עולה כי הוחלפו הבלמים וצלחות בלם. בעניין זה לא מצאתי שהוכחה רשלנות בבדיקה ויש לנכות רכיבים אלה מסכום החשבונית (1,144.845 ₪. סכום הניכוי כולל חלפים, עבודה והנחה של 5% שקיבל התובע ובתוספת מע"מ). על הנתבעת לשלם לתובע בגין רכיב זה סך של 9,042.155 ₪.

     

29. התביעה בראש הנזק של תיקונים נוספים ותקלות שלא התגלו בבדיקה נדחית, באשר לא הוכח כי הנתבעת התרשלה באי רישום תקלות אלה בדו"ח.

     

30. התביעה בראש הנזק של גרירת הרכב 3 פעמים ונסיעה במונית נדחית אף היא, בהעדר ראיות להוכחתה (מעבר לגרסת התובע שהינה עדות יחידה של בעל דין).

     

31. התביעה להשבת עלות הבדיקה, נדחית. פסיקת הפיצויים בגין הנזק שנגרם עקב רשלנות בעריכת הדו"ח מביאה את התובע למצב שבו היה מצוי אילולא התרשלה כלפיו הנתבעת. התובע זכאי לשיפוי על נזקיו אך הוא צריך לשאת בעלות הבדיקה. אחרת, מצבו טוב יותר מזה שהיה לולא ההתרשלות.

     

32. באשר לפסיקת פיצויים בגין עוגמת נפש ואובדן ימי עבודה. אובדן ימי עבודה לא הוכח. יחד עם זאת, הוכח כי נגרמה לתובע עוגמת נפש רבה בשל מחדלי הנתבעת בעריכת הדו"ח ובאי מסירת מלוא המידע הדרוש לתובע, שחיש מהר הושבת רכבו והוא נאלץ לתקנו בסכומים לא מבוטלים שלא תכנן להוציאם, כמו גם בהתנהלותה לאחר מכן, שעה שביקשה ממנו להביא אליה את הרכב שנשאר אצלה מספר ימים, אך סירבה בסופו של דבר לבצע כל טיפול, הסירה מעליה כל אחריות למרות הפגם שנפל בדו"ח כמפורט לעיל, והשיבה את פניו ריקם. אני מעמידה את הפיצוי בראש נזק זה על סך של 3,000 ₪.

     

33. מדובר בתביעה שהתנהלה בסדר דין מהיר ופסק הדין תמציתי בהתאם.

     

34. סוף דבר: התביעה מתקבלת בחלקה. אני מחייבת את הנתבעת לשלם לתובע את הסכומים המצטברים הבאים: 1. סך של 9,042.155 בצירוף ה"ה וריבית כדין ממועד הגשת התביעה (10/3/13) ועד לתשלום המלא בפועל.  2. עוגמת נפש בסך של 3,000 ₪ נכון ליום מתן פסק הדין. 3. החזר האגרה בצירוף ה"ה וריבית כדין מיום ששולמה ועוד שכר העד מטעמו (1000 ₪). 4. שכ"ט עו"ד בסך של 2,500 ₪ שנפסק בשים לב לתוצאות פסק הדין, להיקף הראיות שנדרש התובע להמציא ולכל נסיבות העניין.

     

    דו"ח הבדיקה המקורי יושב ע"י המזכירות לידי ב"כ התובע

    המזכירות תדוור לב"כ הצדדים

    ניתן היום, כ"א אלול תשע"ד' אלול תשע"ד, 16 ספטמבר 2014, בהעדר הצדדים.