ש. נ' פ.

מבוא

1. בפני תביעה על סך 112,731 ₪ בגין הפרת הבטחת נישואין.

   התביעה משותפת לכלה - התובעת 1 ולהוריה, אשר נשאו בחלק מההוצאות. סכום התביעה כולל החזר ההוצאות ששילמו עבור מסיבת האירוסין ובגין ביטול החתונה, כמו כן נתבע סכום של עוגמת נפש (50,000 ₪ לתובעת ו-5,000 ₪ לכל אחד מהוריה), וכן נתבע החזר הוצאות שונות שנשאה בהן התובעת עבור הנתבע, במהלך הקשר ביניהם שארך כשנתיים לפני החתונה, הוצאות כמו תשלום בגין השלמת בגרויות של הנתבע, הוצאות שני טלפונים ניידים ודוחות חניה.

2. מדובר בבני זוג מהמגזר הדתי, שהכירו עוד כשהיו בני 16.5. בהיותם בני 19 לערך, התובעת עבדה בחב' תקשורת ולמדה משפטים, הנתבע למד וגר בישיבה באזור מגורי התובעת, הנתבע נסמך על כספי התובעת במהלך שנות חברותם, אף כי השתדל מפעם לפעם לעבוד בעבודות מזדמנות. הוריו התגרשו, אמו נישאה לאחר ומטפלת ב-10 ילדים, כך שהפרוטה אינה מצויה בכיסה.

3. האירוסין התקיימו בחודש אפריל 2009, החתונה נקבעה ליום 09.09.09. היה זה תאריך לועזי מיוחד שמצא חן בעיני התובעת.

    

4. שבועיים לפני החתונה היא בוטלה. התובעת טענה כי הנתבע ביטל החתונה במפתיע, ואילו הנתבע טען בתחילה (בכתב ההגנה שמאומת בתצהיר) כי היתה זו החלטה משותפת, למרות שהיסס משלב האירוסין, בהמשך הרגיש שעשה מקח טעות נוכח תכונותיה של התובעת שנגלו לו אחרי האירוסין, ולכן לטעמו הוא לא הפר הבטחת נישואין, אם כי בתחילה נכון היה לשאת במחצית העלות של חלק מההוצאות. בעדותו המאוחרת בפני, טען כי התובעת היא זו שביטלה את החתונה, ואילו הוא רק רצה לדחות את המועד עד שמצבו הכלכלי יתבסס, דחייה ללא מועד.

    

5. המחלוקת בין הצדדים נוגעת אם כן לשאלה מי ביטל את החתונה, ואם היה זה הנתבע, האם הוא צריך לשאת בהוצאות נוספות מעבר לאלו שכבר נשאה משפחתו בהן טרם הביטול: 5,000 ₪ לאולם, 500 ₪ לצלם במסיבת האירוסין ו-1,000 ₪ ע"ח מחיר השמלה.

    

6. בנקודה זו, נוכח דלות הראיות להוכחת ההוצאות שהוצאו, ובהינתן כי אין מחלוקת שנגרמו הוצאות ואלו הוצאו, אציין כי ניתן באופן עקרוני לפנות לסמכות בית המשפט לפסוק פיצוי על פי אומדן, אך זה צריך להיעשות במשורה ובלבד שסופקו נתונים המאפשרים זאת. ראו ע"א 8588/06 דלג'ו נ' אכ"א לפיתוח בע"מ (פורסם בנבו 11.11.10).

     

    ההליך המשפטי

7. התביעה התנהלה בעצלתיים כשהצדדים מרבים בבקשות ארכה ודחיה למיניהן, תצהירי עדות ראשית הוגשו בחלוף כמעט שלוש שנים , או אז פרש המותב הקודם לגמלאות והתביעה הועברה למותב זה.

    

   פסק דין חלקי

8. על סמך גרסתו של הנתבע בכתב ההגנה ובתצהירו, ועל מנת להפחית בהוצאות משפט צפויות הסכימה באת כוחו בדיון המסכם לפני הוכחות, מיום 10.1.16, שיינתן פסק דין חלקי בסך 10,000 ₪ "בפריסה מקסימאלית של תשלומים", בדיון לא נכח הנתבע, אלא אמו שנתבעה בתחילה אף היא. באותו דיון השתכנעו התובעים למחוק את האם ובעלה. שלושה עורכי דין שמונו ע"י הסיוע המשפטי ייצגו את כל בעלי הדין, לרבות הורי התובעת, שהסתבר בעת שמיעת הראיות כי בתחילה שכרו שירותי עו"ד פרטי, אך משנודעה להם זכאותם, החליפו אותו. (ואני תמהה מה היו שיקולי הסיוע המשפטי לספק עורך דין להורי הכלה שיזמו התביעה, על חשבון המדינה).

    

9. הנתבע חויב לשלם 10,000 ₪ ב-10 תשלומים חודשיים והוא עמד בכך. בתחילה ניסה לבטל את פסק הדין החלקי, הוא פיטר את באת כוחו מהסיוע המשפטי, או שזו התפטרה בעצמה, מה שלא הפריע ללשכת הסיוע המשפטי להעניק למי שעובד בחו"ל ייצוג משפטי נוסף. עד למינוי עו"ד אחר, הגיש הנתבע בעצמו בקשת ארכה להגשת רשות ערעור לצורך איסוף ראיות ומסמכים, בקשה זו נדחתה אף ללא קבלת תגובה מהצד שכנגד, משום ש"פסק הדין של בית משפט קמא ניתן בהסכמה וכיצד ניתן לערער עליו" ומשום ש"ערכאת הערעור אינה זירה למקצה שיפורים וראיות חדשות". (רע"א 418-02-16, מיום 18.2.16).

    

10. לאחר שנדחתה בקשתו הודיע הנתבע כי יכבד את פסק הדין החלקי אך הבהיר כי מעולם לא מסר שהוא זה שהפר את הבטחת הנישואין "אלא ההפרה נעשתה במשותף ובהסכמה הדדית של שניהם יחד לאחר שהגיעו למסקנה כי אינם מתאימים זה לזו. ממילא יטען הנתבע כי הפרת הבטחת הנישואין וכל המשתמע מכך לרבות עוגמת הנפש הינם מנת חלקם של שני הצדדים בשווה". (מסמך שהגיש ביום 24.5.16).

     

11. התביעה נקבעה לשמיעת ראיות, אולם סמוך למועד ביקש הנתבע לדחותו משום שרק ימים ספורים לפני כן קיבל מהסיוע המשפטי ייצוג על ידי עו"ד אחר. בסופו של יום נשמעו הראיות ביום 17.7.17 ובאותו מועד נשמעו גם סיכומי הצדדים בע"פ.

     

     

    דיון בראיות והכרעה

12. מטעם התובעים העידו התובעת ואמה. התובעת העידה באופן ברור ועקבי. כיום היא נשואה ואם לשלושה, את השיהוי בן השנתיים בהגשת התביעה הסבירה בחוסר היכולת הכלכלית שלה לשלם לאולם האירועים את הסכום שהגיע לו, בעקבות ביטול האירוע וחתימתה על הסכם תשלומים, שלא עמדה בו. על פי עדותה ביטול החתונה גרם לה משבר נפשי והיא נמנעה מללכת לעבודה ולאחר מכן התפטרה. רק אחרי ששילמה התובעת את החוב בתיק ההוצאה לפועל שפתחו נגדה, שנתיים לאחר ביטול החתונה, הגישה התביעה.

     

13. אמה של התובעת שנעדרה מן הארץ וחזרה בעקבות ביטול החתונה, ידעה על ההכנות והתשלומים ששילמה בתה בהתאם לדבריה, בשיחות טלפון שניהלו, ולכן אין בעדות זו כדי להוות ראיה עצמאית, לבד מתשלומים שהאם שילמה במו ידיה, כמו לצלם החתונה בגין ביטול האירוע ועבור מסיבת האירוסין. לא היו ברשות התובעים קבלות, על אף שמסיבת האירוסין התקיימה באולם וניתנה קבלה. הטענה כי עו"ד הקודם איבד אותם, יתכן והיא נכונה, אך היו לתובעים שנים! כדי לשחזר קבלות בדרך של פניה לספקים השונים, אך זאת לא עשו.

     

14. מטעם הנתבע העיד הנתבע בלבד. אמו שהגישה תצהיר, בעת שנתבעה, לא התייצבה להעיד. הנתבע סבר שלא היה צורך בכך, על אף שלטענתו שיתף את אמו בהתלבטויות או אפילו בהצהרתו החד משמעית כי חתונה לא תתקיים ב-9.9.09, הצהרה שאינה סבירה, בהתחשב בהתנהגות אמו שהודיעה מידית לאולם ב-27.8.09 שהחתונה לא תתקיים, ולהבנתי הודעתה היתה בסמוך לידיעתה, אחרת, מדוע לא עשתה זאת קודם, אלא אם ביקש הנתבע ממנה שלא לפעול, מה שפועל לרעתו בבחינת תום ליבו והתנהגותו בחמשת החודשים משלב האירוסין ועד סמוך לחתונה.

     

15. לתצהיר הנתבע צורפה קבלה על סך 5,000 ₪ ששילמה אמו לאולם, ואשר התובעת אישרה זאת, אך הבהירה כי מהסכום שתבעה ניכתה סכום זה. היא שילמה את ההפרש - 8,650 ₪ בצירוף הוצאות משפט וריביות שנצברו בשל אי תשלום במועד ופתיחת תיק הוצל"פ, ובסך כולל של 14,031 ₪. אישור כי זה הסכום ששולם לא צורף לתצהירי התובעים, אלא העתק מכתב התביעה וטופס פתיחת תיק הוצל"פ שאינו נוקב בסכום זה. אני מאמינה לתובעת כי אכן שילמה סכום זה, אלא שנשאלת השאלה מדוע היא זכאית להחזר מלא והאם לא היתה אמורה להקטין נזקיה, לקחת הלוואה ולסלק החוב לאולם והרי זה ניאות לפרוס לתשלומים, אולם התובעת לא עמדה ולו בתשלום הראשון שהסכימה עמו.

     

16. גם בנוגע להוצאות שהוציאו התובעים בנוגע למסיבת האירוסין, לא הוצגה כל אסמכתא, אף כי ברור שהוצאה הוצאה כלשהי. על פי עדות אם התובעת, מחירה של מנה "משהו בין 70 ל-80 שקל למנה" (פרו' עמ' 19 ש' 7 ), כמות המוזמנים עמדה על 80-100 אנשים, ולכן אומדן ההוצאה על הצד הנמוך שלה מגיע לסך של 5,600 ₪. מסכום זה יש לקזז את שווי המתנות שנותרו ברשות התובעת, בין בכסף ובין במתנה, שהרי ניתן היה להחזיר, לקבל זיכוי או להשתמש, במה שממילא היה נחוץ. בנסיבות אלו, גם אם יימצא הנתבע חייב, אין לחייבו בכל סכום בנוגע למסיבת האירוסין.

     

17. בענין שמלת הכלה, הנתבע טען כי סבתו נתנה לאמו 1,000 ₪ כהשתתפות, מדובר בתופרת שהיתה מכרה של הסבתא, ולכן גם לתובע לא היתה כל ראיה לתשלום זה, בכל מקרה, תביעת התובעת היא לגבי יתרת התשלום שהיא נשאה בו ובהנחה שהתופרת שניתן היה לקבל ממנה אישור, לא גבתה יותר מהמוסכם, הרי שאין משמעות לסכום שטוען לו הנתבע ולהעדר הראיה בדבר תשלומו, אותו הדבר לגבי 500 ₪ ששילמה אמו לצלם מסיבת האירוסין, וגם זאת עשתה מכסף שניתן כמתנת אירוסין.

     

18. בענין ביטול הצלם שהוזמן לחתונה, על פי תצהיר התובעת היא שילמה 4,500 ₪ (ס' 7 לתצהירה), הנתבע מאשר כי דובר בצלם יקר במיוחד אשר דרש 9,000 ₪ עבור צילום האירוע (ס' 12 לכתב ההגנה), ולכן סביר כי עלות הביטול בהתראה קצרה עמדה על 50%.

     

    מי ביטל את החתונה?

19. גרסאות הנתבע בנוגע לנסיבות ביטול החתונה לא היו לגמרי עקביות. בכתב הגנתו טען כי היתה זו החלטה משותפת, וכי מלכתחילה היסס בנוגע לחתונה ועיתויה, לא רק משום שלא היה בשל לכך, אלא גם משום שהתגלה פן חדש שלא הכיר באישיותה של התובעת כמי שמסכסכת בינו לבין חבריו, כמי שהיא בעלת "ריב ומדון" (ס' 17 לתצהיר), ואילו בבית המשפט נעלמו כל פגמיה של התובעת, היא היתה אהבת חייו, הוא רצה להתחתן, החלטת החתונה היתה משותפת ולא חד צדדית כפי שטען קודם לכן, וכל שביקש הוא דחייה כדי להתבסס כלכלית.

     

20. בתצהירו ביקש הנתבע לבסס את הטענה בדבר אופיה המניפולטיבי של התובעת ולכן צרף מכתב שכתבה לו בשלב שבין האירוסין לביטול החתונה, לאחר שככל הנראה ניסה לבטל את החתונה. הוא מאשר כי "היו דיבורים על ביטול או לחילופין דחיית החתונה" (ס' 17) נוסח מתחמק משהו, אולם מקריאת המכתב ששלחה לו התובעת, מתחזקת ההבנה כי "הדיבורים על ביטול" החתונה באו אך ורק מצדו של הנתבע, ולא מדובר בהחלטה משותפת כפי שניסה להציג בתחילה, ובוודאי שלא החלטה חד צדדית של התובעת, כפי שטען בחקירתו הנגדית (עמ' 22, ש' 27-31).

     

    וכך נכתב (כתב היד מהצילום לא ברור):

    "כנראה זה הצעד האחרון שאני חייבת לעשות אני לא יתחתן עם בן אדם שלא רוצה אותי בחיים לא השפילו אותי כמו שאתה משפיל אותי ואם לא רצית אותי היית צריך לעשות את זה לפני שאתה מתחתן איתי ואם כל מה שאני בשבילך זה כסף אני לא רוצה להיות שלך..אני מבינה שהחברים שלך תפסו לי את המקום ואני גם מבינה שהכסף יותר חשוב מהכל. אם היית ....לפני שהיינו קובעים חתונה לא הייתי נשארת איתך מתמודדת ולא עושה את מה שאני הולכת עכשיו לעשות. אני מקווה שתסלח לי..אני אתפלל עליך למעלה אוהבתותך המון ושוב מצטערת... נ.ב. תמסור סליחה להורים שלי..."

    התובעת הסבירה בחקירתה הנגדית: "זה היה דיבורים ואיומים כאלה מתוך מצבי הרגיש. לא איומים, עוד פעם זה כדי לתת לאדם תחושה של אני לבד, אתה משפיל אותי, הייתי בודדה בארץ". (פרו' עמ' 11).

     

21. לאחר ששמעתי את הצדדים והתרשמתי מכנות התובעת ואופן עדותה, ומנגד מעדותו הפתלתלה של הנתבע, שלא הלמה את דבריו הקודמים בכתב ההגנה ובתצהירו, אני קובעת כי התובעת הוכיחה שהנתבע הוא זה שהפר את הבטחת הנישואין, וכי באותה עת היא נפגעה מכך עד עומקי נשמתה הצעירה. העובדה שהתאוששה עד מהרה, נישאה בתוך חודשים ספורים והמשיכה בחייה, אין בה כדי לפטור את הנתבע מלשאת בהוצאות שנגרמו בעקבות החלטתו, אלא לכל היותר, כדי להפחית מגובה הפיצוי בגין הנזק הלא ממוני, שגם כך אינו גבוה על פי הפסיקה.

     

    הפרת הבטחת נישואין – הדין הנוהג

     

22. העילה של הפרת הבטחת נישואין מקורה בדיני החוזים האנגליים. גם לאחר שחוק החוזים (חלק כללי), תשל"ג-1973, קבע את עצמאותו, הכיר בית המשפט העליון בעילה זו. מדובר בתביעה חוזית, להבדיל מתביעת נזיקין בעילת תרמית או מצג שווא, לגביה נקבע כי "אפשר לזכות בפיצוי בגין הפרת הבטחת נישואין גם בהיעדר כל כוונה לרמות מצד המבטיח". (ע"א 647/89 ראלף שיפברג נ' תמר אבטליון, פ''ד מו(2) 169, והפסיקה שם, וכן עוד פסיקה מרחיבה בעניין הכוונה בהפרת הבטחת נישואין תא (טב') 23996-04-10 מיטל פחימת נ' גילי אביכזר 20.06.2012 [נבו]).

     

23. מצד שני, בכל הנוגע לנזק הלא ממוני, בשל הייחודיות של העילה וחוסר האהדה לעילת תביעה זו כפי שהובעה עוד מקדמת דנא, נפסקים סכומים בגין עוגמת נפש במשורה, ראו ע"א 5587/93 ד' נחמני נ' ר' נחמני, נ(4) 661 [נבו].

    בפסק הדין המנחה בעניין הפרת הבטחת נישואין, ע"א 5258/98 פלונית נגד פלוני, פ"ד נח (6) 209 הצביע כבוד השופט ריבלין על הקושי בפסיקת פיצויים לא ממוניים בגין הפרתה של הבטחת נישואין, והאנומליה בהשוואה לדין שאינו מקנה עילת תביעה בגין נזקים נפשיים הכרוכים בהליכי גירושין, הגם שבדרך כלל פרוק קשר נישואין כרוך בסבל נפשי העולה לאין ערוך על הנזק הנפשי שבהפרתה של הבטחת נישואין.

    ראו גם בע"א 647/89 ראלף שיפרברג נ' תמר אבטליון שנזכר לעיל, שם נאמר:

    "צודק המערער בטענתו, כי הלכה פסוקה היא, כי "הפיצוי על הפרת הבטחת נישואין צריך להיות צנוע ביותר..."... בניגוד להפרת הסכמים מסחריים, במקרה של הפרת הבטחת נישואין אין הנפגע זוכה לפיצויים המעמידים אותו במצב שהוא היה אילו המפר קיים את החוזה, אלא פוסקים על הנזק הספציפי וכן על הנזק הכללי שנגרם לנפגע עקבות ההפרה...".

     

    מהכלל אל הפרט

24. יישום ההלכה הנוהגת על נסיבות המקרה שלפני, מביאות אותי למסקנות הבאות:

    ראשית, עילת התביעה היא של בן הזוג שהבטחת הנישואין הופרה, ולא של בני משפחתו, ולכן הורי התובעת אינם זכאים לפיצוי בגין עוגמת הנפש שנגרמה להם, אף כי אין לי ספק שאכן נגרמה. טענת ב"כ התובעים לפיה הציג הנתבע מצג שווא רשלני כלפי ההורים, אין לה על מה לסמוך מבחינה משפטית ועובדתית, שהרי לא מדובר ברשלנות, אלא בהפרת הבטחת נישואין – חוזה בין החתן והכלה המיועדים ולא בינו לבין בני משפחתה, ומכל מקום, טענה זו לא נטענה בכתב התביעה ומהווה הרחבת חזית.

25. בנוסף, בן הזוג הנפגע זכאי להחזר הוצאות שהוציא על סמך הבטחת הנישואין, ולכן הוצאות כמו נשיאה בתשלום טלפון נייד של הנתבע או בתשלום שכר לימוד עבורו, הן בגדר מתנות שניתנו לנתבע במהלך חברותם, אף בטרם קבעו להינשא ואם הוא מסרב להחזירם, הרי שהדיון בסוגיה זו צריך להיות לפי חוק המתנה, תשכ"ח- 1968 או עשיית עושר שלא במשפט, ולא בעילת הפרת הבטחת נישואין.

    סוף דבר

26. אני מקבלת את תביעת התובעת וקובעת כי הנתבע הפר את הבטחת הנישואין, איני באה אליו בטרוניה על כך שלא אזר אומץ לעשות זאת בשלב מוקדם יותר, טרם נקבע מועד ואולי טרם מסיבת האירוסין, נוכח גילו הצעיר והיותו מבולבל וחסר תמיכה כלכלית או אחרת מצד משפחתו, העובדה שלאחר מכן גם הסיר הכיפה מראשו וחזר בשאלה (עמ' 24 ש' 25), תומכת בסערת הנפש שהיה מצוי בה באותה עת, יחד עם זאת, אין בכך כדי לפטור אותו מהוצאות שהוצאו לחינם ומעוגמת הנפש שגרם לתובעת, לפיכך אני מחייבת את הנתבע בהוצאות הבאות:

    • החזר חלקי בגין התשלום לאולם האירועים - 8,650 ₪.

    • החזר בגין תשלום שמלת הכלה -  4,000 ₪

      (התובע אישר שעלתה 4,000 ₪, פרו' עמ' 22 ש' 21, משלא הוכיח ששילם 1,000 ₪ על ידי אמו או סבתו, נותר הסכום בעינו).

    • החזר בגין ביטול צלם החתונה - 4,500 ₪

    • עוגמת נפש לתובעת - 10,000 ₪

      סה"כ 27,150 ש"ח

       

      מסכום זה יש לנכות 10,000 ₪ שהנתבע נשא בעקבות פסק הדין החלקי, נותר אם כן לנתבע לשלם סך של 17,150 ₪. לסכום זה יצורפו הפרשי הצמדה וריבית מיום מתן פסק הדין ועד התשלום בפועל.

      איני פוסקת הוצאות משפט לתובעת, באשר זו לא הוכיחה הוצאתם בפועל. הצהרתו של ב"כ ההורים שמקבל שכרו מהסיוע המשפטי כי הוא זכאי לשכר טרחה גם בשם התובעת, אותה הוא מייצג באופן פרטי, אינה מתקבלת על דעתי, לא נוספה לעורך הדין טרחה, מה עוד שלא ייצג אותה בשלבים מוקדמים, אלא בישיבת ההוכחות בלבד.

       

27. אני דוחה את תביעת ההורים בגין עוגמת הנפש, בהעדר עילת תביעה. את התביעה להחזר הוצאות האירוסין ששילמו ההורים דחיתי גם כן, ולכן תביעת ההורים כולה נדחית, על אף שאולי היה מקום לחייבם בהוצאות, איני עושה כן, הן בשל אחריותו הכוללת של הנתבע לקרות האירוע שבשלו הוגשה התביעה, והן משום שההורים לא נשאו בהוצאות משפט, אלא הסיוע המשפטי, ואף ניתן פטור לתשלום האגרה (את תמיהתי בענין שיקולי הסיוע המשפטי במתן ייצוג לתובעים ולנתבע, הבעתי כבר לעיל).

     

     ניתן היום, כ"ט תמוז תשע"ז, 23 יולי 2017, בהעדר הצדדים.