שאלת ייצוג בהליכי התנגדות לצו קיום צוואה

1. בפני בקשת רשות ערעור על מספר החלטות של בית המשפט לענייני משפחה באשדוד בתמ"ש 40400-07-13, שניתנו על ידי כב' השופטת ענת אלפסי בימים 25.12.15 ו - 28.12.15.

2. המנוחים, מ' ו-י' ת', התגוררו במשק 18 במושב ***** (להלן - "המשק"). ביום 28.6.13 חתמו המנוחים על צוואה בפניהם של עו"ד אריה חיימסון וכב' השופט (כתוארו היום) ג'ורג' אמוראי, לפיה הם מותירים את כל רכושם לבנם ח.ס. (להלן - "המשיב"). המנוח הלך לעולמו ביום 18.5.98 ולאחר מותו נרשמו הזכויות במשק על שם המנוחה. ביום 17.3.12 הלכה המנוחה לעולמה.

ביום 14.11.12 הגיש המשיב בקשה לקיום צוואת המנוחים. שבעת ילדיהם האחרים של המנוחים (להלן - "הנתבעים") הגישו התנגדויות לבקשה לקיום צוואה, בהן טענו, בין היתר, כי המנוחה מינתה את בתה ש.כ. כבת ממשיכה, וההליך בעניין זה הושלם עד תום. ביום 29.1.13 הועברו ההתנגדויות לידון בפני בית המשפט לענייני משפחה באשדוד. ביום 21.7.13 הגיש המשיב תביעה נגד הנתבעים, מושב ******, רמ"י והסוכנות היהודית לארץ ישראל, בה עתר לסעד הצהרתי לפיו אין תוקף למינוי בן ממשיך שנעשה על ידי המנוחה וכי על זכויות המנוחה במשק לעבור אליו; כן תבע תשלום דמי שימוש ראויים ואת הכנסות המשק מאז יום פטירת המנוחה ועד ליום הגשת התביעה. בהתאם להסדר הדיוני בין הצדדים, אוחדו התביעות יחד. התיק מצוי היום בשלב מתקדם של דיוני ההוכחות בו ועו"ד חיימסון, כעורך הצוואה, צפוי להעיד בתיק ביום 3.4.16.

3. ביום 6.12.15 הגישו הנתבעים בקשה לפסול את משרדו של עו"ד חיימסון מלייצג את המשיב. יוער, כי עו"ד אייל סודאי, ממשרדו של עו"ד חיימסון, יצג את המשיב מאז תחילת ההליכים בעניין צוואת המנוחים והנתבעים אף הגישו תלונה בעניין זה לועדת האתיקה של לשכת עורכי הדין, אלא שזו נדחתה ביום 31.10.13 לאחר שנקבע כי "עו"ד סודאי אייל לא היה שותף לעריכת הצוואה ולא היה חלק מהמשרד במועד עריכת הצוואה".

המבקשים טענו בפני בית המשפט קמא, שמאחר ועו"ד חיימסון הוא שערך את צוואת המנוחים והיה אחד משני העדים לה, ייצוגו בתיק זה הינו גובל בניגוד עניינים חמור שעלול לסכל את חשיפת האמת ועשיית הצדק. המשיב טען, כי אין מקום להגשת הבקשה בשלב המתקדם בו מצוי הדיון, ובפרט מאחר ובקשה זהה הוגשה לועדת האתיקה של לשכת עורכי הדין ונדחתה. עוד הדגיש, כי עו"ד סודאי לא היה שותף במשרד, עת נערכה הצוואה, ו עו"ד חיימסון עצמו אינו שותף פעיל במשרד זה למעלה מעשור.

ביום 25.12.15 דחה בית המשפט קמא את הבקשה. נקבע, כי אמנם כלל 36(א) לכללי לשכת עורכי הדין (אתיקה מקצועית), תשמ"ו - 1986 (להלן - "כללי האתיקה") קובע, כי עורך דין אינו יכול לייצג אדם בהליכים משפטיים אם הוא עומד להעיד מטעם אותו אדם בהליך; עם זאת, במקרה שכאן עורך הדין המייצג אינו מי שערך את הצוואה, כאשר בעת שנערכה הצוואה עו"ד סודאי כלל לא עבד במשרד וכיום עו"ד חיימסון אינו עוד שותף פעיל במשרד. על כן, גם אם עו"ד חיימסון היה מוזמן לעדות לא היה בכך להעמיד את עו"ד סודאי בניגוד עניינים.

4. ביום 12.01.16 הגישו שניים מהנתבעים, ש.כ. ו-א.ס. (להלן - "המבקשים") את הבקשה שכאן. לטענתם, כבר מלכתחילה סברו כי אין מקום שמשרדו של עו"ד חיימסון יצג את המשיב, מפאת ניגוד עניינים, ועל כן הגישו תלונה לועדת האתיקה; לאחר שזו נדחתה נוכחו לדעת, לקושי הנובע מניגוד עניינים והחליטו להגיש תלונה נוספת ולפנות לבית המשפט קמא בעניין זה. המבקשים עומדים על כך, כי עו"ד חיימסון אינו יכול לייצג מי מהצדדים מאחר ויש לו אינטרס אישי להוכיח כי הצוואה שערך הינה כשרה, מה עוד שהוא חב בחובת נאמנות כלפי כלל היורשים על פי דין ואינו יכול לייצג אחד מהם נגד האחרים, באופן המעמיד אותו בניגוד עניינים מול חובתו למנוחים להוציא את האמת לאור. לעמדת המבקשים, אין משקל לעובדה כי עו"ד חיימסון עצמו אינן מי שמייצג את המשיב, שכן עניינו של עו"ד סודאי - השותף במשרדו - זהה לעניינו של עו"ד חיימסון. בדומה, אין משמעות לשאלה האם עו"ד סודאי היה שותפו של עו"ד חיימסון בעת שנערכה הצוואה, שכן נקודת הכובד הינה המצב בהווה, וכיום עו"ד סודאי יודע, כי שותפו ערך את הצוואה. אם בית המשפט בבאר שבע בחר שלא לדון בתיק זה, מאחר והעורך השני של הצוואה מכהן בו כשופט - על אחת כמה וכמה, שאין מקום לכך ששותף במשרדו של עורך הצוואה ייצג בתיק. עוד מפנים המבקשים לת"ע (נצ') 22402-09-12 פ.ז. נ' א.ס (פורסם בנבו) (7.5.13) בו נאסר יצוג של עו"ד בנסיבות דומות.

המבקשים מוסיפים ומשיגים על החלטות דיוניות של בית המשפט קמא, מיום 28.12.15. לטענתם, בית המשפט קמא קטע את חקירתו של המשיב ללא הצדקה, וזאת על אף שהסתבר כי החקירה מניבה תוצאות. ישנה חשיבות רבה לחקירתו של המשיב, שלו המידע העיקרי הנוגע לנסיבות עריכת הצוואה. עוד מלינים הם על כך שלא התאפשר להם לחקור את המשיב על אמירותיו בהקלטות ולהגיש קלטות אלה; לטענתם, גם אם הקלטות לא הומצאו לצד שכנגד ניתן היה לדחות את הדיון על מנת לאפשר את המצאתם, מה עוד שהוגשה בקשה להותירם חסויים, כך שמלכתחילה לא היה המשיב אמור להיחשף אליהם טרם חקירתו. הקלטות אלה הינן ראיה מהותית אשר יש בהן כדי לחשוף את האמת.

המבקשים סבורים כי יש חשיבות ליתן רשות ערעור ולהכריע כבר כעת בסוגיות אלה, ולא להמתין לערעור על פסק הדין הסופי, שכן אז יהיה קשה יותר להשיב את המצב לקדמותו באם יסתבר כי ההחלטות היו שגויות.

5. דין הבקשה להידחות, אף מבלי להידרש לתגובה.

6. המבקשים טענו ארוכות, כי אין מקום לכך שמשרדו של עו"ד חיימסון ייצג את המשיב מאחר והוא זה שערך את הצוואה.