שועה נ' משרד העבודה והרווחה תל אביב ואח'

החלטה

בקשה נוספת לעיקול זמני, לאחר שבקשה קודמת נדחתה.

גם הבקשה הנוכחית דינה להידחות. ככל שהתביעה מבוססת על הטענה כי המבקש לא היה בגדר מפגר ולא היה אמור כלל להימצא במוסד שנוהל בשעתו על ידי המשיבה, הרי שטענה זו על פניה אינה מקימה עילה כנגד המשיבה אלא כנגד הנתבעת מס' 1, מדינת ישראל. המשיבה אינה מחליטה מי יבוא בשערי המוסד שניהלה. היא אינה עורכת אבחון לחוסים במוסד, ואינה מאבחנת אותם כמי שלוקים בפיגור או כמי שאינם לוקים בו. אבחונו של אדם כמפגר מתבצע על ידי ועדת אבחון הפועלת מכח חוק. גם השמתו של אדם (בגיר או קטין) במוסד מסוג המוסד שניהלה והפעילה המשיבה אינו החלטה של המשיבה אלא של גורמי הרווחה. לכך יש להוסיף שהעובדה שוועדת אבחון קבעה לכאורה שבעת בדיקתו לאחרונה של המבקש (בשנת 2003) תפקודו אינו תפקוד ברמה של פיגור אינה מוכיחה בהכרח כי בעת שהופנה למוסד של המשיבה לא היה ברמת תפקוד של פיגור, ולו קל.

בכל הנוגע לקורותיו של המבקש בעת שהותו במוסד, גם כעת אין בפניי אלא טענות כוללניות לגמרי. ההפניות בבקשה הנוכחית לסעיפים מסויימים בתצהירו של המבקש ובתצהירים נוספים אין בה כדי להועיל. אין בכל אלה כל טענה קונקרטית למעשה תקיפה, מינית או אחרת, של המבקש בידי מי מאנשי הצוות, וממילא גם אין כל פרטים (מהות המעשה, מועדו ולו בקירוב וכיוצא באלה). גם תיאור התנאים והאוירה הכלליים במוסד כוללני ונטול כל פירוט, ובחלקו אף בעייתי לכאורה. מכאן שעילת התביעה כנגד המשיבה (הנתבעת 2) רחוקה מלהיות מוכחת לכאורה בראיות שבפניי גם כעת, ומקל וחומר שזהו המצב כאשר עסקינן בסכום התביעה העומד כזכור על 20 מיליוני ₪.

המסקנה היא כי גם כעת לא ניתן לומר שהמבקש עומד בתנאי הראשון להטלת עיקול זמני כמבוקש על ידו, והוא קיומן של ראיות מהימנות לכאורה לעילת התביעה (תקנה 362(א), החלה על כל הסעדים הזמניים). יש לזכור כי עיקול זמני הוא פגיעה (אמנם חלקית) בזכות הקנין שהיא זכות חוקתית, לבקשתו של מי שאמנם הגיש תביעה אולם טרם שזו הוכרעה והתקבלה. מכאן הדרישה לקיומן של ראיות מהימנות לכאורה לעילת התביעה כ"תנאי סף" למתן סעד זמני בכלל ועיקול זמני בפרט. מי שאינו עומד בתנאי ראשון זה אינו יכול להיוושע משיקולים של מאזן הנוחות ושל חשש להכבדה על ביצוע פסק הדין לכשיינתן.

בשולי הדברים אעיר כי כפי שכבר נכתב בהחלטה הקודמת, לשכת רישום המקרקעין אינה "מחזיק". כמו כן לא ניתן להטיל עיקול זמני על "כל הנובע" מהערת אזהרה, משום שלא ניתן לדעת מה מעוקל ובידי מי מצוי המעוקל הזה.

הבקשה נדחית. בהינתן העובדה שמדובר בבקשה שניה היה ראוי לחייב המבקש בהוצאות לטובת אוצר המדינה (אין לפסוק הוצאות לזכות המשיבה, משלא נתבקשה תגובתה), אולם בהינתן נסיבות חייו של המבקש גם בעת הזו החלטתי שלא לעשות כן, לפנים משורת הדין.

החלטה זו ניתנה בסמכותי כרשם.

ניתן היום, ד' שבט תשע"א, 09 ינואר 2011, בהעדר הצדדים.