וש"ר
ועדת שחרורים
|
32869-01-20
30/01/2020
|
בפני חברי הוועדה:
1. זיוה הרמן - יו"ר הוועדה 2. גברת אורית שפירא- הימן - חברת ועדה 3. גב' אסנת חיות - חברת ועדה 4. רס"מ הילה עמרם - נציגת שב"ס
|
- נגד - |
מבקשים:
נוחי דנקנר (אסיר) עו"ד שני אילוז עו"ד מיכל רוזן עוזר עו"ד טל אנגלנדר
|
משיבים:
מדינת ישראל
.
נוכחים:
האסיר שני אילוז מיכל רוזן עוזר ו טל אנגלנדר
האסיר בעצמו עו"ד גבי פאר
|
החלטה |
בפנינו בקשה להורות על שחרורו המוקדם של האסיר, ובקצירת העומר נעבור על עיקרי הבקשה והטיעונים אשר נשמעו בפנינו.
ביום 5.12.16 נגזר דינו של האסיר בבימ"ש המחוזי בת"א והוטל עליו עונש מאסר בפועל לתקופה של 24 חודשים, לצד קנס כספי בסך 800,000 ₪. פסק דין זה הגיע לערעור בפני ביהמ"ש העליון וביום 29.8.2018 קיבל ביהמ"ש העליון את ערעור המדינה על גזר הדין של האסיר וקבע כי עונש המאסר בפועל יעמוד על 36 חודשים, מאחר ומצא כי החומרה היתרה בעבירות שבוצעו מחייבת החמרה בעונש. וכך כתב, בין היתר, כבוד השופט ניל הנדל, כי העבירות אותן ביצע האסיר הינן בבחינת "מעשה פלילי המאופיין בתחכום מעין זה אינו זועק "עבירה אני" בנבדל למשל מעבירת שוד מזוין...". והוא מוסיף ומבהיר כי פגיעה במנגנון התמחור של מניות באמצעות עיוות המידע הקיים ע"י משקיעים הינן פגיעה בכל שוק ההון. חומרתן הרבה של העבירות הכלכליות, יסודה במידת התחכום הגלום בביצוען והמורכבות שבחשיפתן, ועיקר העיקרים – מדובר בנזק עצום ורב שהן גורמות למשק הכלכלי ולחברה. מדובר בעבירות המבוצעות ע"י מי שיש לו גישה למוקדי השפעה וכוח ומנצל לרעה את האמון שניתן בו ומנהל את כספם של האחרים תוך ביצוע מעשי עבירה עד כי עבירות אלה שוות בחומרתן לעבירות המבוצעות בכוח הזרוע. אם בכך לא די מדגיש כבוד השופט הנדל: "לאור האמור לעיל ובבחינת נסיבות המקרה שבענייננו – כאשר מדובר... בפרשת תרמית וניירות ערך חריגה בחומרתה, בהיקפה ובמידת פגיעתה בערכים המוגנים, אין בידי להסכים למתחמי הענישה שנקבעו...". לכן הוא הגיע למסקנה כי העונש חייב להיות חמור מזה שנפסק באופן שייתן משקל הולם לשיקולי הרתעת היחיד והרבים.
ביום 13.1.2020 חתם כבוד נשיא המדינה על חנינה והעמיד את עונש המאסר על 31 חודשים פלוס 7 ימים. היום, כאמור, מוגשת בפנינו בקשה להורות על קיצור עונשו של האסיר במסגרת החוק המאפשר לוועדת שחרורים לקצר את עונש המאסר ולקבוע כי האסיר ירצה תקופה של שני שליש מהעונש שנגזר עליו.
ב"כ המדינה, בטיעונים ארוכים ובהירים, מסכים לבקשה כי נורה על שחרורו המוקדם של האסיר. על מנת לעגן את ההסכמה הוא מציג בפנינו שורה של נימוקים אשר הביאו להחלטה זו, ועל הכתב נעלה את הדברים בסדר שנטענו. ראשית, כך מציג ב"כ היועמ"ש את הדברים, תרומתו של האסיר לחברה, עברו נקי ואף שותפו לעבירות זכה לחנינת נשיא המדינה ולקיצור עונש בוועדת שחרורים. בחודשים האחרונים עבר האסיר תקופה קשה באשר נפתח נגדו תיק חקירה במהלך מאסרו, הוא הועבר מכלא מעשיהו לבית מעצר ניצן, וחופשותיו הופסקו. בסופו של יום, הוחלט כי יש מקום לסגור את תיק החקירה ואין בו כדי להפריע לשחרור מוקדם. סוף דבר, כך קובע ב"כ היועמ"ש, יש מקום לבחון אם התנאים הקבועים בסעיפים 3 ו-9 לחוק שחרור על תנאי ממאסר, תשס"א – 2001 מאפשר היענות לבקשה לשחרור מוקדם ועל כך משיב בחיוב. האסיר משתף פעולה עם גורמי שב"ס, אין לו עבירות משמעת והתנהגותו במהלך המאסר הייתה תקינה וחיובית. בקבוצות הטיפוליות השתתף האסיר בכל המפגשים, הוא השמיע קול דומיננטי והשפיע בצורה חיובית על המשתתפים האחרים להם עזר בהתנהלותו הפתוחה והמשתפת. הוא יוצא לחופשות ועובדה זו מלמדת על רמת האמון ששב"ס נותנים בו. האסיר לוקח אחריות על ביצוע העבירה, שחרורו המוקדם לא יסכן את שלום הציבור והוא יוכל להמשיך את ההליך הטיפולי בו החל בכלא במסגרת רש"א.
ב"כ האסיר מצטרפת לדברי ב"כ היועמ"ש ומדגישה כי האסיר עבר דרך ארוכה ומשמעותית בתהליך טיפולו בכלא, והצליח להרים את נטל השכנוע המזכה אותו בשחרור מוקדם. מצבו הרפואי הינו בכי רע, הוא עומד בפני ניתוח רפואי קשה וברי לה כי האחריות שלקח על עצמו יש בה די. עם שחרורו הוא יטופל ע"י רש"א גם טיפול פרטני וגם טיפול קבוצתי והוא לוקח על עצמו להתייצב בפני כל גורם טיפולי לו יידרש.
שלא כדרכנו, נעתרנו לבקשה לשמוע את דברי האסיר בפתח הדיון והוא פרש בפנינו את משנתו תוך מתן משקל להליך השינוי שעבר במסגרת הטיפול לו זכה במהלך שהותו בבית הסוהר והוא מודה לרשויות הכליאה על העזרה שהושיטו לו, על הרגישות וההגינות בהתייחסות אליו. לדבריו, היום הוא מבין כי העבירות שביצע היו עבירות חמורות, הוא מתחרט על מעשיו ורואה במהלכיו טעות חמורה ביותר "פעלתי בפזיזות" כך אמר, ובניגוד לדרך בה נהגתי עד אותו יום מר ונמהר. כל חיי הייתי איש שומר חוק, הגון וישר, מאמין בחוק ובבתי המשפט.
לאחר שקראנו את כל החומר שבפנינו ושמענו בהרחבה יתרה את דברי באי כוח הצדדים והאסיר בעצמו, הגענו למסקנה כי עלינו לכבד את אותו מעין הסדר אליו הגיעו הצדדים, המבקשים בצוותא כי נורה על שחרור מוקדם.
בין יתר השיקולים שקלנו את הוראות סעיף 9 לחוק, הגענו למסקנה כי אין בשחרורו של האסיר סכנה לשלום הציבור, התנהגותו החיובית במהלך המאסר, התכנית הטיפולית לה זכה בין כותלי הכלא הייתה ממשית וברת משקל ותכנית רש"א יש בה כדי להוות המשך טיפול ושיקום.
אשר על כן, אנו מורים על שחרורו המוקדם של האסיר בתנאים הבאים: