שיתוק ביד ימין לא נגרם בשל רשלנות רפואית בעת הלידה

1.         התביעה היא לפיצוי, לפי פקודת הנזיקין, בגין נזקי גוף שנגרמו לטענת התובעים, לתובעת מס' 1 (להלן: התובעת ), עקב רשלנות רפואית בעת לידתה.

            אין חולק כי לתובעת שיתוק ע"ש ארב בידה הימנית.

            המחלוקת מתמקדת בשאלה אם הנזק נגרם בעת הלידה, או נגרם עוד בעת היות העובר ברחם האם, כתוצאה מאופן תנוחתו. כמו כן, ובכפוף להכרעה בשאלת החבות חלוקים הצדדים גם בשאלת גובה הפיצוי המגיע לתובעים.

2.         אעיר כבר בשלב זה של פסק הדין, שבתיק זה הייתה משמעות מכרעת לשמיעת ראיות. במהלכם, ולאחר בדיקתם ובחינתם בשלב כתיבת פסק הדין - בהבחנה ממועד מתן ההצעה התיק - התעוררו קשיים בנוגע לשאלת החבות.

            בטרם הושלמה כתיבת פסק הדין, נקראו הצדדים לדיון נוסף בניסיון להביא להסדר של פשרה, תוך שבית המשפט הבהיר, כי אין עוד לעמוד על ההצעה שניתנה. משלא הושג הסדר, אין אלא ליתן פסק דין.

            בסופו של דבר, הגעתי למסקנה, כי דין התביעה להידחות.

הרקע :

3.         התובעת מס' 2 (להלן: האם ), ילידת 1966, נשואה ואם ל- 5 ילדים, אושפזה בבית החולים ביום 19/12/1995, בתום השבוע ה-40 להריונה הרביעי, במחלקת נשים ויולדות. לטענת התובעים, כמפורט בכתב התביעה, חל סיבוך בשלב שליפת ראש העובר. בעקבות זאת החליט הצוות המיילד להתערב ולסייע בהוצאת העובר, על ידי משיכת ראש העובר. אלא שמשיכת ראש העובר, נעשתה בכיוון ההפוך לזה שאליו היה הראש מסתובב מעצמו, כתוצאה מכך נגרמה לו תקיעת כתף ימין.

            אין ברישומי הליך הלידה כל רישום המעיד על סיבוך בעת הלידה. 

            למרות האמור אין מחלוקת כי לתובעת נותרה נכות רפואית. על פי חוות דעת מטעם התובעים (ד"ר ברוסקין), שיעור נכותה, בתחום האורטופדי 20%, ואילו על פי חוות הדעת מטעם הנתבעת (ד"ר רינות) נכותה הצמיתה של התובעת עומדת על 10%, כלומר כדי מחצית סעיף 31(1)(א) לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה), תשט"ז- 1956.

4.         התובעת מס' 2 הייתה במעקב הריון בטיפת חלב. שם נבדקה 14 פעמים על ידי אחיות ו- 6 פעמים על ידי רופא. בבדיקות הרוטיניות לא נמצאו ממצאים ראויים לציון. ב- 5/6/95 הייתה האם בחדר המיון עקב דימום קל. בבדיקה לא נמצאה סטייה מהנורמה. החלבון העוברי היה תקין וכמו כן האולטרסאונד ב- 23/8/95, כאשר העובר היה בשבוע ה- 23, היה תקין.

            ביום הלידה, 19/12/95, התקבלה התובעת 2 בחדר הלידה בבית חולים רמב"ם. היא נבדקה לראשונה בשעה 9:00, כשאז נמצאה פתיחה של 9 סמ' ומחיקה של 100%. היולדת נבדקה פעם נוספת בשעה 9:45 נמצאה פתיחה כמעט שלמה. ראש העובר התקדם מהספינה הראשונה לספינה השנייה. הלידה הייתה בשעה 10:03. המיילדות שקיבלו את הלידה היו: בטי גרינברג ואנה דחדקריס.  בגיליון הלידה רשום כי העובר (מין נקבה) נולד בלידה רגילה במשקל של  4,060 גרם בציון אפגר 10/10. המהלך לאחר הלידה היה תקין. לא רשום בגיליון הלידה שהייתה דיסטוציה של הכתפיים או סיבוך אחר בזמן הלידה.

לעומת זאת, בגיליון התינוק רשום כי נולדה ילדה עם שיתוק ע"ש ארב בגפה הימנית העליונה, וכי קיבלה חיסון נגד הפטיטיס.

בהתאם למכתב הרפואי מקופת חולים מ- 23/5/96 סובלת התובעת משיתוק ע"ש ארב בגפה הימנית העליונה ומקבלת טיפול פיזיוטרפי.

5.         מן ההיסטוריה של היולדת עולה, כי האם ילדה את הילד הראשון בניתוח קיסרי. לאחר מכן ילדה שני ילדים בלידות רגילות. במקרה דנן הייתה הערכה שמשקל העובר 3,400 גרם. בלידות הקודמות כאשר הייתה הערכה שהילוד קטן מ- 4,000 גרם, לא הייתה הוראה לביצוע בניתוח קיסרי מראש ואף לא במהלך הלידה. 

טענות בעלי הדין :

6.         לטענת התובעים, הנזק נגרם לתובעת בעת הלידה, ועקב רשלנות הגורמים הרפואיים.  רשלנותה של הנתבעת, התבטאה בכך ש" מקבלת הלידה" עובר למועד הלידה עצמה הייתה בחדר האחות המתלמדת בלבד, למרות שקודם לכן היו שתי אחיות, באופן שלאחות המוסמכת הבכירה, הצטרפה האחות המתלמדת (להלן: האחות אנה ). לפיכך, יש לקבוע, לטענתם, כי היא זו שקיבלה את הלידה.

בהעדר ניסיון נדרש לאחות אנה, יש להוסיף ולקבוע לטענת התובעים, כי הוכחה התרשלות של האחות אנה, באופן קבלת היילוד, בעת הלידה. לחלופין וככל שנדרש, בקשו התובעים להפעיל את הכלל הראייתי, לפי סעיף 41 לפקודת הנזיקין "הדבר מדבר בעדו". 

7.         לטענת הנתבעת, השיתוק נגרם לתובעת בעודה עובר ברחם, כתוצאה מלחץ אפשרי או תנוחה לא רגילה של העובר, כך שאין קשר בין הנכות לבין הליך הלידה. עוד טוענת הנתבעת, כי בחינת קבלת הלידה על שלביה, לא מצביעה על כל התרשלות. על-פי הנוהלים המנחים ועל-פי ההתנהגות בפועל, אין לידה המתבצעת ללא נוכחות מדריכה. לגוף המחלוקת, מדובר בתהליך לידה רגיל. כל המיילדות יודעות שלא צריך לסובב הפוך את הראש. רק כשהראש בחוץ, ועל פי צורתו ניתן לדעת לאיזה כיוון ניתן לסובב אותו.  בפועל לא הוכח, כי אכן נעשה סיבוב ראש בעת הלידה, אשר גרם לנכות.