החלטה
לפניי בקשה לסילוק התביעה על הסף מחמת העדר סמכות עניינית.
רקע וטענות הצדדים
התובעת (להלן: המשיבה) הגישה נגד הנתבע ( להלן: המבקש) תביעה כספית על סך 91,719 ₪. כפי שנטען בכתב התביעה, ביום 28.10.11 הכירה המשיבה את המבקש ונוצרה ביניהם מערכת יחסית חברית. המשיבה הוסיפה וטענה, כי הלוותה למבקש כספים על מנת לסלק את חובותיו ולממן הוצאות משפטיות שונות, וזאת בהתאם לבקשת המבקש ותוך התחייבותו להחזיר למשיבה את הכספים במלואם. על אף התחייבותו הנ"ל של המבקש, כך נטען, הוא לא שילם למשיבה מאומה , ומכאן תביעתה זו ( להלן: התביעה).
המבקש הגיש את בקשתו דנן, בה הוא עותר לסילוק התביעה שהוגשה נגדו על הסף. לטענתו, בית משפט זה נעדר סמכות עניינית לדון בתביעה מאחר שהסמכות היא לבית המשפט לענייני משפחה, בשל הקרבה המשפחתית, היות הצדדים בני זוג לשעבר, ובשל מהות הסכסוך ביניהם. המבקש הוסיף, כי הצדדים ניהלו מערכת יחסים זוגית והתגוררו יחדיו תקופה ארוכה, אולם, סכסוך שהתגלע ביניהם הוביל לפרידתם והיה המניע מאחורי הגשת התביעה.
המשיבה מתנגדת לבקשה. לטענתה, המבקש לא צירף תצהיר לבקשתו וזאת על אף שנסמך בה על טענות עובדתיות בדבר מהות הקשר שהיה בינו לבין המשיבה. זו האחרונה מוסיפה, כי מדובר בתביעה שנתונה לסמכותו של בית משפט זה, מאחר שעסקינן בתביעה אזרחית גרידא להחזר הלוואות שנתנה המשיבה למבקש תוך ניצול תום ליבה על ידו, ואין עסקינן בסכסוך שבין בני משפחה. זאת ועוד, נטען כי קיום קשר חברי בינה לבין המבקש אינו מקנה ליחסים ביניהם מעמד של בני משפחה. הצדדים, כך נטען, לא נישאו , לא היו בגדר ידועים בציבור, והם אף ידעו כי אינם מתאימים זה לזה, ומשכך, הניסיון שלהם לבנות קשר זוגי לא צלח.
דיון והכרעה
לאחר עיון בבקשה, בתגובה, ובכל המסמכים הרלבנטיים הגעתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה, לעניין הטענה להיעדר סמכות עניינית, להתקבל.
אקדים ואומר, כי ההכרעה בנתונים העובדתיים לגבי הסמכות העניינית, נעשית על פי כתבי הטענות של הצדדים, כאשר ראש וראשון להם הוא כתב התביעה (רע"א 1839/13 עמי קולפניצקי נ' ישראל קולפניצקי, בפסקה 5 ( פורסם במאגרים) ). לפיכך, מאחר ששאלת הסמכות נגזרת מתוך העובדות הכלולות בכתב התביעה, העדר תצהיר מטעם המבקש אינו פוגם בבקשתו.
הוראת החוק הרלבנטית לענייננו מצויה בסעיף 1(2) לחוק בתי המשפט לענייני משפחה, התשנ"ה- 1995 ( להלן: החוק) , הקובע כי סכסוך אזרחי יתברר בבית המשפט לענייני משפחה בהתקיים שני תנאים מצטברים, הראשון, שהתובענה תוגש נגד בן משפחה או נגד עזבונו, התנאי השני הינו שעילתה של התובענה הינו סכסוך בתוך המשפחה.
"בן משפחה" הוגדר אף הוא בסעיף 1(2) לחוק, וכולל " בן זוגו, לרבות הידועה בציבור כאישתו, בן זוגו לשעבר, בן זוגו שנישואיו עמו פקעו ובלבד שנושא התובענה נובע מהקשר שהיה ביניהם בתקופה שבה היו בני זוג...".
המבקש טוען, כאמור, כי הוא והמשיבה היו בני זוג- ידועים בציבור, וככאלה, חלות עליהם הוראות החוק. שאלת ההגדרה של בני זוג כ "ידועים בציבור", נדונה בהרחבה על ידי בתי המשפט. הפסיקה קבעה שני תנאים לצורך קביעת היות זוג ידועים בציבור והם : חיי אישות וניהול משק בית משותף. המדובר בשני תנאים מצטברים השזורים זה בזה, אשר הנטל להוכחתם מוטל על הטוען להיותו " ידוע בציבור" ( ע"א 107/87 אלון נ. מנדלסון, פ"ד מג(1) 431, בעמ' 434 ; ע"א 714/88 שנצר נ. ריבלין, מה(2), 89, בעמ' 97). ראוי לציין, כי הפסיקה מתווה מבחנים גמישים לעניין ההכרה בבני זוג כידועים בציבור, משכך, יש לבחון כל מקרה על-פי נסיבותיו, מתוך ראייה כוללת של העובדות, התחקות אחרי אומד דעתם של הצדדים, ומתוך סקירת מערכת היחסים על פי המרכיבים השונים והמאפיינים המתקיימים בהם ( ע"א 79/83 היועץ המשפטי לממשלה נ. סוזן שוקרן, לט(2) 690, בעמ' 694).
בענייננו, המשיבה איננה מכחישה את קיום הקשר עם המבקש שנמשך ביניהם כשנה ( סעיף 4 ו- 10 לכתב התביעה ). המשיבה אף מאשרת, כי היא והמבקש עברו להתגורר יחדיו בדירתה (סעיף 6 לכתב התביעה וסעיף 10 לתגובה ). אכן, לא כל זוג חברים המתגוררים בדירה משותפת ייחשבו לידועים בציבור, ואולם, עסקינן בשני בני זוג בוגרים וגרושים, אשר מסכת העובדות החלקית שהוצגה בכתב התביעה מעידה אודות אומד דעתם ומלמדת כי נרקם ביניהם קשר ואמון הדוקים לרבות ניהול משק בית משותף. המסקנה מתבקשת ומתחזקת דווקא לאור אקט ההלוואה בסכום נכבד של 91,719 ₪, שמחזקת את מסקנתי כי אקט זה מקורו במערכת יחסים זוגית יותר מאשר במסגרת יחסים חבריים גרידא.
באשר לתנאי השני בדבר מהות הסכסוך נשוא התביעה, על מנת לקבוע כי עילתה של תביעה הינו סכסוך בתוך המשפחה נדרש שהסכסוך האזרחי או מקורו הם ביחסי המשפחה. אין הכרח כי הסיבה הבלעדית לתובענה תהא הסכסוך המשפחתי, אך צריך שהסכסוך המשפחתי תרם תרומה משמעותית לגיבושה של עילת התביעה ( רע"א 6558/99 חבס נ' חבס פ"ד נד(4) 337, בעמ' 344).
ועוד, במסגרת בדיקתו יהא על בית המשפט לבחון את הפן האובייקטיבי ואת הפן הסובייקטיבי של הסכסוך. במסגרת הפן האובייקטיבי של התביעה, יש לאתר את גורמי הסכסוך השונים, ולבחון אם לגורמים המשפחתיים הייתה השפעה חשובה להיווצרות עילת התביעה. במסגרת בדיקת הפן הסובייקטיבי, יש לבחון את התייחסות הצדדים עצמם לסכסוך, וכיצד הם משקיפים עליו, אם כסכסוך בעל אופי משפחתי או כמחלוקת שעיקרה אזרחית ( פרשת חבס לעיל בעמ' 344 ; ראו גם: ע"א 1662/99 חיים נ. חיים פ"ד נו(6) 295, עמ' 308).
במקרה דנן, עיון בכתבי הטענות מעלה, כי הסכסוך בין המבקש למשיבה, בקשר לתקופה ששררו ביניהם יחסי זוגיות, כרוך באופן דומיננטי במהות היחסים הזוגיים ביניהם. במה דברים אמורים? הכספים שנתנה המשיבה למבקש, כטענתה, לא ניתנו על רקע עסקי אלא ככל הנראה על רקע מערכת היחסים הזוגית שביניהם ולנוכח קיומה. היינו, אלמלא התקיימו בין השניים חיים משותפים, לא בוצעה הענקת הכספים ולא הייתה באה לעולם עילת התביעה. מסקנתי זו מתחזקת נוכח העובדה, כי בין הצדדים לא נעשה הסכם בכתב להחזרת הכספים , אלא המשיבה התבססה, לכאורה, על האמון ששרר אז בין הצדדים. לא זאת אף זאת, המשיבה ביטלה המחאת זכות שחתם המבקש לטובתה, שכנטען בכתב התביעה נועדה להבטחת החזרת הכספים, וזאת לאור יחסיהם של הצדדים ונוכח האמון שביניהם (סעיף 16- 18 לכתב התביעה). אמון האופייני למערכת יחסים זוגית ו/או משפחתית ולא למערכת יחסים עסקית של לווה מלווה. ועוד , נראה על פני הדברים , כי החזרת הלוואה התבקשה , כביכול, ביתר דחיפות, בעקבות פירוק היחסים בין בעלי הדין ( סעיף 20 לכתב התביעה) . הגם, שבנסיבות לא מעורבים בסכסוך גורמים אחרים שאינם חלק מהמשפחה ( סעיף 22 לכתב התביעה).
לאור האמור לעיל, מתוך בחינת מכלול הנסיבות , סבורני, כי הסכסוך שבין הצדדים נוגע ליחסים הזוגיים הרבה יותר מנגיעתו באינטרסים כלכליים, וכי עילתה של התביעה דנא הינה סכסוך בתוך המשפחה, כך שבית המשפט לענייני משפחה הוא בעל הסמכות העניינית לדון בתביעה.
למען הבהירות אוסיף, כי בשלב זה, אין באמור כדי לקבוע מסמרות בשאלת מתן סכומי הכסף למבקש, ככל שניתנו, אם כהלוואה אם כמתנה.
אשר על כן, אני מורה על העברת הדיון בתיק זה לבית משפט לענייני משפחה בקריות.
עניין ההוצאות יילקח בחשבון בסוף ההליך.