שלמה א. אנג'ל נ' כהן עופר קופי פור יו בע"מ ואח'

החלטה

1. בפני התנגדות לביצוע שטר המתייחסת לשני שטרי חוב אותם עשתה הנתבעת מס' 1 לטובת התובעת ואשר להתחייבות הנתבעת מס' 1 בהם ערבים הנתבעים מס' 2-3.

שטרי החוב האמורים הוגשו לביצוע בשני תיקי הוצאה לפועל נפרדים ולכשהועבר הדיון אל בית המשפט נפתחו בגינם שני תיקי תובענה נפרדים. בהסכמת הצדדים הורתי על איחוד הדיון בשתי התובענות, וזאת הואיל ועסקינן באותם הצדדים ובסוגיות דומות הן עובדתית והן משפטית.

2. אין חולק, כי ההתנגדות לביצוע שטר בגין אחד השטרות הוגשה בתוך פרק הזמן הקצוב בדין ואילו האחרת הוגשה בחלוף פרק זמן זה.

הנתבעים מבקשים להאריך את פרק הזמן הקצוב בדין לשם הגשת התנגדותם, אשר הוגשה באיחור, וזאת נוכח טענתם, כי בין בא כוחם לבא כוח התובעת הוסכם שפרק זמן זה יוארך עד חלוף 20 יום מהודעת ב"כ התובעת, שהמשא ומתן שהתנהל בין הצדדים לא צלח.

התובעת מודה, כי התנהלו מגעים בין ב"כ הצדדים, אך לשיטת התובעת לא סוכם בין באי כוח הצדדים על עיכוב הליכים כלשהו, או על הארכת פרק הזמן הקצוב בדין לשם הגשת התנגדות לביצוע שטר, אשר אליבא דהתובעת הסתיים ביום 11.10.09. בפועל הוגשה ההתנגדות לביצוע שטר רק במחצית השנייה של חודש נובמבר 2009, וזאת לאחר שביום 29.10.09 נמסר לנתבע מס' 2, כי הוטל עיקול על חשבונות הנתבעים בבנק במסגרת הליכי ההוצל"פ שננקטו לשם ביצוע השטר.

3. ב"כ הצדדים לא נחקרו על תצהיריהם, ולפיכך גרסתם לא נסתרה. לא נסתרה איפוא גרסת הנתבעים, כי בא כוחם הבין שהתובעת מסכימה להארכת פרק הזמן הקצוב בדין לשם הגשת ההתנגדות לביצוע שטר. כן לא נסתרה הטענה, כי ב"כ הנתבעים לא קיבל לידיו את הודעת ב"כ התובעת, מיום 8.9.10, המתרה שהליכי ההוצאה לפועל יעוכבו אך אם ייכרת בין הצדדים הסכם בדבר הסדרת החוב נשוא השטר.

די באמור כדי להוות טעם סביר המסביר את מחדל הנתבעים להגיש התנגדותם לביצוע שטר במועד, וזאת אף אם אניח שאכן התובעת כלל לא התכוונה להסכים להארכת פרק הזמן הקצוב בדין לשם הגשת ההתנגדות.

4. אניח, כי אכן טעה ב"כ הנתבעים בחושבו שכל עוד מנהלים הצדדים משא ומתן אין מרשיו נדרשים להגיש הגנתם. אך טעות זו מצטרפת לנסיבות העניין בהן ממילא לא ננקטו הליכי הוצאה לפועל משך כחודשים ממועד המצאת האזהרה בדבר פתיחת תיק ההוצאה לפועל (מפאת פגרות ההוצאה לפועל שיש בהן כדי להאריך את פרק הזמן הקצוב לשם הגשת התנגדות), ולפיכך לא נראה שיש בטעות זו כדי להצביע על כל שהנתבעים ויתרו על זכותם להתנגד לביצוע השטר.

5. בשולי הדברים אעיר, כי כאמור לא נסתרה טענת הנתבעים שבין ב"כ הצדדים נכרת הסכם דיוני בדבר הארכת פרק הזמן הקצוב לשם הגשת ההתנגדות לביצוע שטר. כן יש להוסיף, כי הנתבעים הגישו התנגדותם לביצוע שטר זמן קצר לאחר שננקטו כנגדם הליכי הוצאה לפועל, ולפיכך דומה אף שאינטרס התובעת לסופיות הדיון "חלש" בנסיבות העניין.

6. יש אף לזכור, כי עסקינן בהליך בערכאה ראשונה ובמקרה כגון דא יש מקום להעדיף את בירור המחלוקת לגופה תוך נטייה לגלות גמישות בפרוצדורה, וזאת מקום שבעל הדין המבקש את אותה גמישות לא הפגין זלזול ואין בכך משום פגיעה קשה באינטרס בעל הדין האחר לסופיות הדיון. השוו: רע"א 9073/01 פרנקו-סידי נ' הרשות המוסמכת לפי חוק נכי רדיפות הנאצים (פורסם במאגרים), בש"א (מחוזי-י-ם) 3036/03 פריפר טבעי בע"מ נ' שניאור ואח' (פורסם במאגרים); ע"א (מחוזי י-ם) 1356/00 הדיה נ' פלדמן, (פורסם במאגרים) פסקה 21 לפס"ד; בר"ע (מחוזי י-ם) מזר נ' בנדלר (פורסם במאגרים).

סופם של דברים הוא, כי מתקבלת בזה הבקשה להארכת המועד.

7. באשר להתנגדות לביצוע שטר לגופה טוענים הנתבעים, בין יתר טענותיהם, כי השטרות נשוא ההליך דנן ניתנו לתובעת בגין התקשרות עסקית אחרת וקודמת שבינם או בין מי מהם לבין התובעת. זאת למדים הנתבעים, בין היתר, מכך שהמועד המצוין על פני השטרות, יום 1.1.2007, מוקדם לטענתם למועד תחילת ההתקשרות בגינה נוצר החוב נשוא ההליך דנן.

8. לשם הבהרת טענת הנתבעים בעניין זה יאמר, כי השטרות נשוא ההליך דנן הוגשו בגין יתרת חוב שנוצרה לנתבעת מס' 1 בגין סחורה אותה סיפקה לה התובעת עבור עסקים בישובים אלעד וכפר סבא. ברם, כאמור, לטענת הנתבעים, הנתמכת באסמכתאות, התקשרותם עם התובעת בגין העסקים באלעד וכפר סבא החלה רק בשלהי חודש יולי 2007, קרי – למעלה מחצי שנה לאחר עשיית שטרי החוב.

9. אין מחלוקת, כי התובעת היא זו שמילאה את סכום החוב הרשום בשטרות, וזאת לטענה על פי ההרשאה שניתנה לה.

ברם, לטענת הנתבעים השטרות ניתנו בגין עסק אחר, קודם לתחילת הפעלת העסקים בגינם נוצר החוב נשוא השטרות שהוגשו לביצוע וההרשאה שניתנה לתובעת להשלים את השטרות נשוא ההליך דנן התייחסה לחובות שנוצרו אך בגין אותו עסק קודם בגינו ניתנו כנטען השטרות.

10. ככל שתוכח טענת הנתבעים בדבר חריגה מהרשאה תעמוד להם הגנה מפני התביעה על פי השטרות. אבאר להלן.

עסקינן בסוגית השלמת פרטים מהותיים החסרים בשטר. סוגיה זו מוסדרת בסעיף 19לפקודת השטרות (נוסח חדש), הדן במילוי פרטים מהותיים החסרים בשטר, והקובע כדלקמן:

"(א) היה השטר חסר פרט מהותי, האדם המחזיק בו יש לו רשות לכאורה להשלים את החסר ככל שנראה לו.

(ב) מסמך כאמור שהושלם תוך זמן סביר ובדיוק לפי ההרשאה שניתנה יהיה אכיף על כל אדם שנעשה צד לו לפני ההשלמה...".