שמאי מקרקעין נ' מגרפטה

פסק דין

1. התובעת, גב' תמר אלוני, היא אלמנתו ויורשתו של שמאי המקרקעין, מר ירמיהו אלוני ז"ל (להלן: המנוח).

התובעת טוענת כי הנתבע, מר דוד מגרפטה, הזמין ממשרד המנוח שמאות בעניין ירידת הערך של נכס, ברח' דב גרונר ברעננה, כתוצאה ממתן תוקף לתכנית על פי חוק התכנון והבנייה, התשכ"ה – 1965.

התביעה נסבה על שכר טרחת שמאי, אשר לטענת התובעת היה על הנתבע לשלם עבור עבודת השמאות האמורה, בהתאם להסכם שכר טרחה שעליו חתם במהלך חודש דצמבר 2003 (להלן: הסכם השכ"ט של הנתבע).

מנגד טוען הנתבע כי סיכם עם המנוח שלא ייגבה ממנו שכר טרחה עבור עבודת השמאות האמורה, וכי על הסכם השכ"ט של הנתבע הוא חתם רק כערב לאחיו, מר דניאל מגרפטה,

שהנכס שלו מצוי אף הוא באותו מקום, ואשר הוא זה שהיה צריך לשלם למשרד המנוח את שכר טרחת השמאי עבור העבודה שבה מדובר.

2. מר רוני בנצלוביץ – המצהיר מטעם התובעת – הוא כלכלן ושמאי מקרקעין, אשר ערך מטעם משרדו של המנוח את חוות הדעת המקצועיות שהוזמנו, לגבי ירידת הערך של נכסיהם של הנתבע ושל אחיו. מר בנצלוביץ היה אף מי שליווה את עניין קביעת הפיצוי בגין ירידת הערך של נכסי הנתבע ואחיו, לאורך השנים 2003 עד 2009, החל מעריכת חוות הדעת האמורות, דרך ההליכים במוסדות התכנון, לרבות הייצוג לפני השמאי המכריע, ועד לגיבוש סכום הפיצוי ותשלומו לנתבע ולאחיו על ידי עיריית רעננה. לפיכך בקיא מר בנצלוביץ בפרטי העניין שבמחלוקת.

3.מר בנצלוביץ מוסר בתצהירו כי בדצמבר 2003 הזמין הנתבע אצל משרד המנוח בדיקה של תכנית בניין עיר רע/1/365 ואומדן של ירידת הערך כתוצאה מאישורה.

העבודה כללה אף ייצוג הפן השמאי של התביעה לפני ועדת הערר ולפני השמאי המכריע.

הסכם השכ"ט של הנתבע צורף כנספח ב' לתצהירו של בנצלוביץ.

בהסכם השכ"ט של הנתבע הועמד שכר טרחת השמאי על 6% ומע"מ משווי הפיצוי בגין התביעה,

ונקבע בו כי שכר הטרחה האמור ישולם עם קבלת הפיצוי.

מר בנצלוביץ ממשיך ומוסר בתצהירו כי חוות דעתו הוגשה ביום 19.12.03, ובה נאמדה ירידת הערך לנכסו של הנתבע בסך 244,260 ₪, נכון למועד הקובע (שהוא 21.12.00, מועד אישור התכנית; להלן: המועד הקובע).

ביום 21.2.07 מונה על ידי ועדת ערר מחוז מרכז שמאי מכריע, והוא קבע כי ירידת הערך עומדת על סך 200,000 ₪.

על בסיס חוות הדעת של השמאי המכריע שילמה עיריית רעננה, ביום 14.9.08 את סכום הפיצוי בגין ירידת ערך הנכס.

סכום הפיצוי בגין ירידת הערך לגבי בית הנתבע עמד על סך 366,557 ₪ (סכום הפיצוי, על פי חוות הדעת של השמאי המכריע, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מהמועד הקובע ועד מועד התשלום על ידי העיריייה).

בהתאם להסכם השכ"ט של הנתבע, היה על הנתבע לשלם לתובעת 6% מסכום הפיצוי, אשר נכון למועד הגשת התביעה עומדים על סך 26,959 ₪.

התובעת טוענת כי הנתבע לא שילם את שכר הטרחה, למרות מספר פניות אליו, ועל כן הוגשה התביעה.

4.הנתבע טוען כי ביתו, שעבורו נערכה חוות הדעת על ידי משרד המנוח, שייך לאשתו, ולא לו. אין צורך להיכנס לעניין זה, כיוון שגם הנתבע אינו מכחיש כי ההתקשרות בינו לבין המנוח - לצורך עריכת הבדיקה והשומה לעניין ירידת ערך הנכסים בגין אישור התכנית המדוברת – נעשתה על ידו, וכי הוא זה שחתם על הסכם שכר הטרחה והזמין את העבודה במשרד המנוח, גם לגבי הבית שמשוייך אליו ואשר לטענתו שייך לאשתו.

בחקירה הנגדית של מר בנצלוביץ עימת אותו הנתבע עם טענתו כי הבית מושא השומה לא היה שייך לו. מר בנצלוביץ השיב כי בעת עריכת ההסכם טרם היתה אפשרות לבדוק מי רשום בטאבו כבעל הנכס. בדיעבד התברר כי הבית שייך לנתבע ולאשתו רוסנה יחדיו, אך הנתבע הוא שהזמין את העבודה וחתם על הסכם השכ"ט של הנתבע.