תביעת התובעת להשבת כספים אשר שולמו מאת הנתבעת לספק בזמן היותו של הספק בפירוק.
תשתית עובדתית
במהלך שנת 2015 פנתה התובעת אל חברת "תדהר מרכז רפואי להשתלות שיניים בע"מ" (להלן: "הספק"), והתקשרה עמה בעסקת אשראי שבוצעה באמצעות הנתבעת, אשר פעלה בעסקה כ"מנפיק", כמשמעותו על-פי חוק כרטיסי חיוב, התשמ"ו–1986. העסקה שאליה התחייב הספק כללה ששה טיפולי שיניים. לפי המפרט, התמורה אמורה היתה להיפרע לספק באמצעות המנפיק, בארבעה תשלומים, ובסך כולל של 12,298 ש"ח.
לאחר שבוצעו שני טיפולים מתוך הששה, נכנס הספק להליך פירוק (פר"ק (מחוזי ת"א 40932-12-15). התובעת, אשר הגיעה למרפאה ומצאה אותה סגורה, פנתה לנתבעת כדי לעצור את התשלומים לספק, לאחר ששני תשלומים שולמו ושניים עוד היו אמורים להשתלם.
אין מחלוקת כי הנתבעת התנתה את עצירת התשלומים בהצגת מסמך מאת הספק התוחם את השירות שניתן עד כה – בכסף, וזאת על-מנת שהנתבעת תשתכנע כי התקיים "כישלון תמורה חלקי קצוב". לטענת הנתבעת, קובעים נהליה שניתן לזכות את הלקוחה-התובעת רק בהתקיים "כישלון תמורה חלקי קצוב", ומשום כך נדרש המסמך כאמור. מן המסמכים עולה כי הן התובעת והן הנתבעת ידעו כי קיימים הליכי פירוק כנגד הספק – הליכים אשר נפתחו מספר ימים עובר להודעה – וכי הן הנתבעת והן התובעת פנו למפרק על-מנת לקבל את המסמך הקוצב את השירות שניתן, אך לא קיבלו דבר.
התובעת העידה כי פנתה למפרק, אך הלה סירב למסור לידה את המסמכים המעידים על הטיפול שקיבלה אל מול התשלומים ששולמו. הואיל ומסמך זה לא הומצא, ונהפוך הוא, הומצאה דרישה שלא לעצור את התשלומים, העבירה הנתבעת את התשלומים לספק – כלומר לתיק הפירוק.
מעדות התובעת עולה כי לאחר שסורבה על-ידי הנתבעת, ונותרה ללא כסף, ללא טיפולי שיניים וללא מסמך הקוצב בכסף את השירות שקיבלה מתוך העסקה, נענתה להצעתו של המפרק וקיבלה את יתרת טיפולי השיניים מאת תאגיד חדש, אשר רכש את הספק שהיה בפירוק. יתרת טיפולים זו הותנתה בתוספת תשלום משמעותית – כ-7,000 ש"ח, וזו שולמה על-ידי התובעת.
התובעת תבעה את שני התשלומים שהועברו על-ידי הנתבעת לתיק הפירוק, את ההוצאות שהיו לה לדרישת עצירת התשלומים מן הנתבעת, וכן את הנזק הגופני הכרוך בהיותה ללא שיניים זמן ממושך.
הליכים שלאחר הדיון בבית-המשפט
בהינתן ההליך המיוחד של התביעה הקטנה מחד גיסא, והטענות החלקיות שנשמעו מאידך גיסא, אִפשר בית-המשפט לצדדים לתקן את כתבי הטענות ולסכם מחדש. התובעת אכן תיקנה את כתב תביעתה והוסיפה תשלום נוסף שנגבה ממנה. הנתבעת לא הגישה כתב הגנה מתוקן, אלא חזרה על טענותיה במסמך שהגישה ביום 23/02/2017 והנושא את הכותרת "תגובה לבקשה מס' 5". בית-המשפט נתן הזדמנות נוספת לתגובה ולהגשת כתב הגנה מתוקן (החלטה מיום 25/02/2017), אך ללא הועיל – כתב הגנה מתוקן לא הוגש.
רק בשל סיבה זו ראוי היה לתת פסק-דין בהיעדר הגנה, אך היות שהתקיים דיון אחד, מצא בית-המשפט להיזקק לטענות הצדדים, אף שהיו חסרות, כפי שיפורט להלן.
המסגרת הנורמטיבית
על-מנת להכריע בשאלת חבותה של הנתבעת בנזקי התובעת יש לבחון שתי שאלות משפטיות:
השאלה הראשונה: האם חובת המנפיק לעצור את יתרת התשלומים לספק נוכח הליך חדלות פירעון של הספק ולהשיבם ללקוח קיימת רק נוכח כישלון תמורה קצוב, או שדי בכישלון תמורה חלקי שאינו קצוב?
השאלה השנייה: האם הסכמת התובעת להשלמת הטיפולים כנגד תוספת תשלום שוללת את זכות חבות הנתבעת כמנפיק בנקודת הזמן שבה נודע למנפיק על הליך חדלות הפירעון?
נדון עתה בשאלות הללו, שהאחת משליכה על השנייה, כפי שיבואר להלן.
היקפה של חובת המנפיק לעצור תשלומים נוכח חדלות פירעון
נוסחו של סעיף 10 לחוק כרטיסי חיוב מחייב מנפיק להפסיק מלחייב את הלקוח בגין עסקה, בהתקיים תנאים מצטברים של ביטול על-ידי הלקוח והעדר אספקה, ואף פוטר אותו מאחריות כלפי ספק בתנאים מסוימים, וכן מוסר בידו את הזכות לשוב ולחייב את הלקוח אם הסתבר שהלקוח הטעה אותו בקשר להתקיימות תנאי הסעיף.
נוסחו של סעיף 10א, שתוקן ב-2008, מחייב את המנפיק לעצור תשלומים לספק הנמצא בהליכי חדלות פירעון, ולהשיבם ללקוח.
ההיסטוריה של דיני כרטיסי החיוב מצביעה על שינוי בגישת המחוקק, שינוי אשר נראה לי כי אינו משתקף כלל בטיעוני הנתבעת. טיעונים אלה משקפים בעליל את המצב כפי שהיה לפני שנת 2008.
המצב המשפטי לפני שנת 2008
ראשית החוק במסקנות ועדה בדיקת הבעיות המשפטיות של כרטיסי האשראי שמונתה בשנת 1980 בידי שר המשפטים דאז, שמואל תמיר, בראשותו של פרופ׳ אהרן ברק, שופט בית-המשפט העליון (כתוארו דאז), ושהביאה לחקיקתו של החוק בשנת 1986.
עמדת הוועדה ביקשה לסייג כאמור את זכות הלקוח לבטל חיוב עקב כישלון תמורה מלא בעסקת היסוד שבין הספק ללקוח, מפני שסברה כי הדבר עלול לפגוע לצמצם את השימוש בכרטיסי חיוב, שהיה אז בראשית דרכו.
המצב המשפטי לאחר שנת 2008
כאמור, בשנת 2008 תוקן סעיף 10א, וזו לשונו:
מיום 4.8.1994
תיקון מס' 1
ס"ח תשנ"ד מס' 1476 מיום 4.8.1994 עמ' 265 (ה"ח 2188)
10.(א)הוסכם בין לקוח לבין ספק, בעסקה שנעשתה באמצעות כרטיס אשראי, כי תמורת העסקה או חלקה תשולם כעבור שלושים וחמישה ימים או יותר מיום עשיית העסקה, יפסיק המנפיק, בהקדם האפשרי, לחייב את הלקוח בשל אותה עסקה, אם הודיע הלקוח בכתב למנפיק שהנכס שנרכש באותה עסקה לא סופק לו ושהוא ביטל את העסקה עם הספק. לענין סעיף זה אין נפקה מינה מי נותן את האשראי ללקוח לצורך ביצוע העסקה.
(ב)הוראות סעיף קטן (א) יחולו על המנפיק, גם אם מי שהציג לו את המסמך המעיד על העסקה באמצעות כרטיס אשראי, אינו הספק שהתקשר בעסקה עם הלקוח.
(ג)אין בהוראות סעיף קטן (א) כדי לגרוע מזכותו של המנפיק לחזור ולחייב את הלקוח בשל אותה עסקה, אם נוכח שהנכס שנרכש באותה עסקה סופק ללקוח או שהלקוח לא ביטל את העסקה; המנפיק ימסור ללקוח הודעה המפרטת את הנימוקים לחיוב, לפחות חמישה עשר ימים לפני החיוב בפועל, וימסור ללקוח, לפי דרישתו, עותקי מסמכים שבידו לענין זה.
מיום 6.12.2008
תיקון מס' 4
ס"ח תשס"ח מס' 2176 מיום 6.8.2008 עמ' 815 (ה"ח 294)
תשלום נדחה הפסקת תשלום בשל אי-הספקה
10.(א)הוסכם בין לקוח לבין ספק, בעסקה שנעשתה באמצעות כרטיס אשראי, כי תמורת העסקה או חלקה תשולם כעבור שלושים וחמישה ימים או יותר מיום עשיית העסקה, יפסיק המנפיק, בהקדם האפשרי, לחייב את הלקוח בשל אותה עסקה, אם הודיע הלקוח בכתב למנפיק שהנכס שנרכש באותה עסקה לא סופק לו ושהוא ביטל את העסקה. לענין סעיף זה אין נפקה מינה מי נותן את האשראי ללקוח לצורך ביצוע העסקה.
(א)הודיע לקוח למנפיק, בכתב, לגבי עסקה שנעשתה בינו לבין ספק באמצעות כרטיס אשראי, כי מתקיימים שניים אלה, יפסיק המנפיק לחייב את הלקוח בשל אותה עסקה, במועד קבלת ההודעה:
(1)הנכס שנרכש בעסקה לא סופק אף שחלף מועד ההספקה שעליו הוסכם בין הלקוח לבין הספק, ואם מועד ההספקה כאמור טרם חלף – הספק הפסיק, דרך קבע, לספק נכסים מסוגו של הנכס שנרכש בעסקה;
(2)הלקוח ביטל את העסקה.
(א1)המנפיק לא יהיה אחראי לנזק אם פעל בתום לב ובלא התרשלות על פי הודעת הלקוח כאמור בסעיף קטן (א).
(א2)לעניין סעיף זה אין נפקא מינה מי נתן את האשראי ללקוח לצורך ביצוע העסקה; ואולם הוראות סעיף קטן (א) לא יחולו על עסקה בתשלום אחד, שהספק קיבל את מלוא תמורתה טרם הודעת הלקוח כאמור באותו סעיף קטן, ומי שנתן לספק אשראי בשל אותה עסקה אינו יכול להיפרע מהספק בדרך של קיזוז.
(ב)הוראות סעיף קטן (א) יחולו על המנפיק, גם אם מי שהציג לו את המסמך המעיד על העסקה באמצעות כרטיס אשראי, אינו הספק שהתקשר בעסקה עם הלקוח.
(ג)אין בהוראות סעיף קטן (א) כדי לגרוע מזכותו של המנפיק לחזור ולחייב את הלקוח בשל אותה עסקה, אם נוכח שהנכס שנרכש באותה עסקה סופק ללקוח סופק ללקוח במועד ההספקה שסוכם, שהספק לא הפסיק, דרך קבע, לספק נכסים מסוגו של הנכס שנרכש בעסקה, או שהלקוח לא ביטל את העסקה; המנפיק ימסור ללקוח הודעה המפרטת את הנימוקים לחיוב, לפחות חמישה עשר ימים לפני החיוב בפועל, וימסור ללקוח, לפי דרישתו, עותקי מסמכים שבידו לענין זה.10א.(א)בלי לגרוע מהוראות סעיף 10, הובא לידיעת מנפיק כי נעשתה עסקה בין ספק לבין לקוח באמצעות כרטיס אשראי וכי הוגשה לבית משפט בקשה למתן צו לכינוס נכסים, צו פירוק או צו פשיטת רגל, נגד הספק, וכן הומצאה לו בקשת הצו האמור, יפסיק המנפיק לזכות את הספק בשל אותה עסקה החל במועד שבו נודע לו על הגשת הבקשה עד למועד ההחלטה בה (בסעיף זה – תקופת הפסקת הזיכוי); ניתן צו כאמור, ישיב המנפיק ללקוח, בהקדם האפשרי אך לא יאוחר מעשרה ימי עסקים מיום מתן הצו, את התשלומים שגבה ממנו בשל אותה עסקה במהלך תקופת הפסקת הזיכוי.
(ב)בית משפט הדן בבקשה למתן צו כאמור בסעיף קטן (א), רשאי לקבוע כי המנפיק יחזור ויזכה את הספק בשל אותה עסקה, אם שוכנע שהנכס שנרכש בעסקה סופק ללקוח או כי אין במתן צו כאמור כדי לפגוע בלקוח; בית המשפט רשאי לשמוע לעניין זה את עמדתו של הממונה על הגנת הצרכן והסחר ההוגן, כמשמעותו בחוק הגנת הצרכן, התשמ"א-1981.
(ג)אין בהוראות סעיף זה כדי לגרוע מזכותו של המנפיק לחזור ולזכות את הספק בשל אותה עסקה, אם נוכח שהנכס שנרכש בעסקה סופק ללקוח; המנפיק ימסור ללקוח הודעה המפרטת את הנימוקים לזיכוי הספק, לפחות חמישה עשר ימים לפני הזיכוי בפועל, וימסור ללקוח, לפי דרישתו, עותקי מסמכים שבידו לעניין זה.
הנה כי כן, בשנת 2008 שינה המחוקק את גישתו הכללית ברוח ההתפתחויות הכלכליות של הזמן. הנוהג הכלכלי אשר נעשו אמצעי תשלום ומימון מרכזי בשוק כמובא בדברי ההסבר של הצעת החוק:
בעקבות התפתחות שוק כרטיסי חיוב אשר הפך במהלך השנים שחלפו מאז חקיקת החוק, לשוק איתן ומבוסס, נבחן מחדש ההסדר בענין זה והוחלט לשנותו. מוצע אפוא להחליף את ההוראה הקבועה [...] סעיף נועד למנוע את חיובו של הלקוח בתשלום בעבור נכס שלא סופק לו
מוצע להגן על הלקוח מפני מקרה של אי ־ הספקה של נכס שנרכש באמצעות כרטיס חיוב, הנובעת מחדלות פירעון של הספק או של מי שמוטל עליו לספק את הנכס גם אם אינו הספק . במקרה זה קיים חשש כי הלקוח יידרש להמשיך ולשלם בעבור מוצר או שירות אשר סביר להניח, שלא יסופקו לו לפיכך נקבע בסעיף קטן (א) המוצע שאם הוגשה בקשה למתן צו כינוס נכסים, צו פירוק או צו פשיטת רגל נגד הספק או נגד מי שמוטל עליו לספק את הנכס, על המנפיק להפסיק לזכות את הספק בשל אותה עסקה עד למועד ההכרעה בבקשת הצו לאחר מתן הצו, ישיב המנפיק ללקוח את הכספים שגבה ממנו החל במועד שבו נודע לספק על הגשת הבקשה לצו ועד למועד ההחלטה בה.
סעיף קטן (ב) המוצע מסמיך את בית המשפט לקבוע כי המנפיק יעביר לספק את התשלומים שגבה מהלקוח, על אף הוראות סעיף קטן (א), בשני מקרים: אם שוכנע שהנכס סופק ללקוח או שהלקוח לא ייפגע כתוצאה מחדלות הפירעון של הספק או של מי שמוטל עליו לספק את הנכס באותה עסקה שיקול הדעת המוקנה לבית המשפט נועד למנוע פגיעה בספק במקרים שבהם הלקוח לא ייפגע מהליכי חדלות הפירעון. בית המשפט רשאי לשמוע, לעניין זה, את עמדת הממונה על הגנת הצרכן והסחר ההוגן כדי לבחון את החשש של פגיעה בלקוחות אם יזכה המנפיק את הספק.
(ה"ח הממשלה מס' 294 מיום 07/05/2007)
הליכי הפירוק ויחסם לתביעה זו
במקרה שבו מתנהל הליך נוסף, שיש בו כדי להשליך על ההליך המצוי בפני בית-משפט זה, יש להביא את ההחלטות הרלוונטיות בהליך הנוסף, ואם נוצר מעשה בית-דין, יש לטעון טענה זו, בליווי החלטת בית-המשפט שלפירוק, אם אכן נוצר מעשה בית-דין כלשהו.
נוסח הסעיף במקרה זה ברור; ראשית, יש לעצור את התשלומים לספק, ורק בשלב שני יכולים הספק (או המפרק הנכנס בנעליו) או חברת האשראי לפנות אל בית-המשפט שלפירוק על-מנת לקבל הוראה מתאימה, כאמור בסעיף 10א(ב). זאת ניתן ללמוד מן המילים המפורשות: "יחזור ויזכה". כוונת המחוקק הברורה הייתה שיש לעצור את התשלומים לספק, אך ניתן לחזור ולזכותו אם כך הורה בית-המשפט.
מגמתו של הסעיף הינה צרכנית ברורה, וזאת ניתן ללמוד מן האפשרות לשמוע את עמדתו של הממונה על הגנת הצרכן והסחר ההוגן.
מסקנה
לא הובאה בפני טענה או ראיה כי הליך שכזה בוצע ולפיכך צריכה הייתה הנתבעת לעצור מיידית את החיובים, ובהעדר הוראה אחרת מבית-המשפט שלפרוק – להשיבם לתובעת.
מכאן אף נענית מאליה השאלה השנייה; ברי כי בנסיבות שבהן הפרה הנתבעת את חובתה החקוקה לזכות את התובעת, ואף דרשה ממנה, שלא כדין, ראיות ומסמכים מגורם שלישי, אשר אין לו עניין אלא לקבל את הכספים לקופת הפירוק, ניתן להבין את ניסיונותיה של התובעת לצמצם את נזקה ככל האפשר, ובפרט נוכח העובדה שבהיעדר הטיפולים, סבלה סבל פיזי רב, ואף הייתה ללא שיניה למשך תקופה משמעותית. כן ברור כי אין הנתבעת יכולה להיבנות מטענות בדבר נהליה הפנימיים, כאשר החוק קובע סדר קדימויות קוגנטי וברור, ואם לא עדכנה הנתבעת נהליה לאחר שינוי החקיקה (כפי שאף לא עדכנה טענותיה בפני בית-משפט זה), אין להלין אלא על עצמה.
קביעה זו ניתנת בידיעה כי ייתכן שהיא נשענת על ראיות חסרות, שכן תיק הפירוק חסום לעיון, והצדדים לא הביאו בפני בית-המשפט כול טענה למעשה בית-דין שתשליך על הליך זה. ואולם, אין לו לדיין אלא את שעיניו רואות, וטענת מעשה בית-דין, שייתכן ויכולה הייתה לעמוד לנתבעת מכוח תיק הפירוק, לא הוכחה על-ידיה בהחלטה מתאימה של בית-המשפט שלפירוק.
אשר על כן, יש לקבל את טענותיה של התובעת בדבר הפרת חובתה של הנתבעת לעצור את התשלומים ולהשיבם.
סעדים
בקביעת הסעדים מצא בית-המשפט לנכון להתחשב בנתונים הבאים:
1. התובעת שילמה 12,298 ש"ח, לפי המפרט מטעם חב' תדהר, ו-7,000 ש"ח למרפאתו של ד"ר עמשה, לצורך השלמת הטיפולים, לאחר פנייתה למפרק, כפי שהעידה;
2.על-פי כרטיס המטופל שהוגש מטעם התובעת, ועל-פי עדותה, קיבלה התובעת עד לתחילת הליכי הפירוק טיפול בשווי של 5,374 ש"ח, ועד הפירוק חויבה כבר בשני תשלומים בסך כולל של 6,149 ש"ח;
3. מן התובעת נשללה יכולת הבחירה אם לשאת ולתת עם המפרק או לקבל בחזרה מהנתבעת את השלומים המגיעים לה על-פי סעיף 10א(א);
4. כאב וסבל, אשר נגזרים מן התקופה שחלפה עד להשלמת הטיפול הרפואי, על דרך של הערכה ואומדן;
5. הוצאות פנייה לייעוץ משפטי וניסיון להשגת הוכחה לכשלון תמורה חלקי קצוב;
6. שיעור התשלומים שלא נעצרו ושלא הוחזרו על-ידי הנתבעת בניגוד לחובתה החקוקה הוא 6,125 ש"ח.
לאור האמור, קובע בית-המשפט כי הנתבעת תשיב לתובעת סך של 6,125 ש"ח.
כמו כן, תפצה הנתבעת את התובעת בגין הוצאותיה וכאביה פיצוי בסך של 3,000 ש"ח.
סכומים אלה ישאו הפרשי ריבית חוקית והצמדה החל מיום 17/01/2016.
לצדדים זכות לבקש רשות ערעור מאת בית-המשפט המחוזי בתוך 15 ימים.
ניתן היום, ד' ניסן תשע"ז, 31 מרץ 2017, בהעדר הצדדים.
