שמעוני נ' הנתיב המהיר בע"מ

1. במועדים הרלוונטיים לערר, הייתה העוררת הבעלים הרשום של רכב XXX (להלן: "הרכב"). המשיבה, בעלת זיכיון לפי חוק נתיבים מהירים, התש"ס – 2000 (להלן: "החוק"), חייבה את העוררת בחיוב אגרה בסך 28 ₪ בגין שימוש שנעשה בנתיב המהיר לתל אביב (להלן: "הנתיב המהיר") ביום 8.2015 (להלן: "הנסיעה") וכן בסך 28 ₪ כחיוב פיצוי והחזר הוצאות (להלן: "פו"ה"), כמשמעותו בחוק ובתקנות נתיבים מהירים (אופן החיוב בתשלום אגרה ואכיפת תשלומים), תשע"א – 2010 (להלן: "התקנות") מן הטעם שהנסיעה בוצעה מבלי שהרכב היה רשום במסגרת מנוי ומבלי ששולם על הנסיעה במהלכה.
2. ביום 9.2016 פתחה המשיבה נגד העוררת תיק הוצל"פ (מס' 5109120916, להלן: "תיק ההוצל"פ"), עקב אי תשלום החשבון שהופק לגבי הסכומים הנ"ל (להלן: "החשבון". נספח 1 לתגובת המשיבה) והדבר גרם להוספת הפרשי הצמדה, ריבית ושכ"ט עו"ד עד שהחוב עלה כדי כ-608 ₪ נכון למועד פתיחת התיק.

לעניין זה נזכיר, כי לפי סעיף 5 לחוק [בשילוב חוק כביש אגרה (כביש ארצי לישראל) התשנ"ה – 1995, כמפורט בסעיף] למשיבה סמכות לפתוח תיק הוצל"פ ביחס לחוב שלא שולם והפך חלוט ("חוב חלוט", לפי סעיף ההגדרות הוא חוב שלא הוגש לגביו ערר תוך המועד שנקצב לכך או שהערר לגביו נדחה ולא ניתן לערעור עוד).

3. קודם שנפרט את טענות הצדדים, נוסיף בתמצית מילות רקע ביחס לדרך ההפעלה של פרויקט הנתיב המהיר (להרחבה יתירה בכל הנוגע להפעלת הפרויקט והתשתית התחיקתית וההסכמית שמכוחה הוא פועל, ראו בפסק הדין שניתן בערר 30/2011 בעניין סיוון חן וכן בערר 164/2011 בעניין צבי ניסים ולביאה). פרויקט הנתיב המהיר בנוי משלושה חלקים מרכזיים: קטע דרך ראשון שתחילתו באזור מחלף בן גוריון, ממזרח למערב, וסופו בנקודת פיצול, סמוכה למחלף שפירים, שבה ניתן לרדת מן הנתיב לגשר המוביל אל החלק השני של הפרויקט, שהוא מתחם הכולל את משרדי המשיבה, מרכז בקרה, חניון גדול, מערך הסעות "חנה וסע", נקודות ביקורת למתן פטורים, עמדות תשלום ועוד (להלן: "החניון"). לחניון ניתן להגיע הן מן המקטע הראשון, באמצעות הגשר, כאמור, אך גם מן הכיוון הנגדי של כביש 1, מכיוון מערב למזר וכך קרה בנסיעה הרלוונטית שבה לא נעשה שימוש במקטע הראשון. החלק השלישי (להלן: "המקטע השני"), שלאורכו בוצעה הנסיעה הרלוונטית, הוא המשכו הישיר של המקטע הראשון אך ניתן להיכנס אליו גם מן החניון, הוא קטע הדרך שתחילתו באזור היציאה מן החניון וסופו באזור מחלף קיבוץ גלויות, בואכה תל אביב.
4. בכתב הערר טענה העוררת בין היתר כי "בתחילת חודש 9/16 קיבלתי מכתב מאת משרד עו"ד חן פישר דרישה לתשלום ... 35 + הוצאות הגיע ל 47.96 ₪ התקשרנו מייד ... משיחה עם אילנית היא דרשה 690 ₪ ... הסברנו לה שלא קיבלנו שום מכתב וגם לא ידענו על שום נסיעה כזו ... רכב ששימש עוד אנשים ... לטענת אילנית שנשלח דואר רשום ואף נתקבל אז מבירור העניין בדואר המכתב הגיע ונשלח לתיבת דואר של אולם אירועים ולא אני קיבלתי או חתמתי ...". העוררת מוסיפה דברים אודות מצבה שאיננו קל לטענתה, וקובלת על ה"קפיצה" בשיעור החוב. לכתב הערר צורף צילום מכתב דרישה מאת ב"כ המשיבה לעוררת, נושא תאריך 2.8.2016 (להלן: "מכתב הדרישה"). במסגרת תצהיר שהוגש בשלב מאוחר יותר בהתאם להחלטה שנתנה, הצהירה העוררת כי החשבון הגיע לכתובת "XXX" שם עובד בעלה. העוררת ציינה כי עקב "היכרות אישית של הדוור ו/או אנשי הדואר את המכתבים שלי ושל בן זוגי הם מניחים בתיבת האולם מאחר ואין לנו כתובת מסודרת ... אף על פי שהדואר שרשום על גבי המעטפה הינה כתובת שונה".
5. בתגובתה טענה המשיבה כטענת סף שדין הערר להידחות מחמת היות החוב חלוט ואיחור בהגשתו ומחמת העדר עילה. לחלופין ולגופו של עניין טענה המשיבה בין היתר טענות אלה –

החשבון נמסר לעוררת בדואר רשום ביום 20.8.2015, כמופיע בפלט חברת הדואר שצורף (נספח 2 לתגובה) . הערר הוגש באיחור של כשנה וחודשיים. המשיבה לא הסתפקה במשלוח החשבון (שנמסר) אלא שלחה גם מכתב התראה ביום 7.1.16 ולאחר מכן את מכתב הדרישה הנ"ל מיום 2.8.16, שנשלח בפועל ביום 3.8.16 (צורפה אסמכתא מדפוס בארי על משלוח דואר כמותי). ממילא, טוענת המשיבה, היא עשתה די על מנת להתריע בפני העוררת קודם לפתיחת תיק ההוצל"פ. רק ביום 15.9.16 יצר בעלה של העוררת קשר לאחר שקיבל את מכתב הדרישה והוסבר לו אודות החוב שאותו סירב לשלם. בשיחות מאוחרות יותר טען בעלה של העוררת כי הכתובת אליה נשלחו המכתבים והחשבון, "שיטה 314/3 טבריה 1441800" (להלן: "הכתובת הרשומה") היא כתובת מקום עבודתו שלשם מגיעים דברי דואר של בני הזוג בעוד הם מתגוררים בכתובת אחרת.

6. דיון בערר בפנינו התקיים ביום 12.9.2017 ונשמעה בו עדות בעלה של העוררת שהצהיר שהעובדות ידועות לו מידיעה אישית.

מר שמעוני אישר שלעוררת לא היה מספר טלפון מעודכן במודיעין בזק (144). הוא ציין כי את מכתב הדרישה קיבל יום לפני שהתקשר לב"כ המשיבה. בהתייחס לכך שהכתב הערר נכתב כי המכתב התקבל ב"תחילת ספטמבר" בעוד השיחה בוצעה ב15.9.16 השיב "עד ל-15-20 לספטמבר זה תחילת חודש מבחינתנו".

לשאלה מדוע לא עודכנה במשרד הפנים כתובת המגורים שלהם, השיב

"יש לנו את הכתובת שלנו...פשוט בגלל שבטבריה מכירים אותנו, כל מה שעל שם משפחת שמעוני מכניסים לתיבה של האולם...יש הפנייה בדואר של עקוב אחרי ולכן הם שמים אצלי בתיבה באולם". מר שמעוני אישר כי הכתובת הרשומה, אליה נשלחה החשבונית זו כתובת ביתם. במענה לשאלה בעניין זה השיב – "באולם יש לנו תיבה עם מספר. היות ומכירים אותנו ואנחנו משפחה מוכרת, כל מה שרשום משפחת שמעוני הם מפנים אוטומטית לתיבה ולא מפנים את הדוורים לחלק בבית".

לעניין שירות דואר עוקב שנטען שהופעל, ציין מר שמעוני – "עשינו שירות עקוב אחרי, לא לאולם, לבית. הייתי גר בשיטה, ועברתי לרחוב שקד".

לאחר שמיעת העדות סיכמו הצדדים את טענותיהם. במסגרת סיכומיה טענה המשיבה בין היתר כי נוכח האמור בתצהיר העוררת שאין לה כתובת מסודרת ו/או תא דואר אישי, אזי ככל שקיבלה את מכתב ההתראה באיחור, הרי זה מסיבות הקשורות בה וחלה בעניין חזקת המסירה. המשיבה הוסיפה כי אין כל בסיס בדין ובוודאי לא בשורת הצדק וההיגיון לחייב את המשיבה ליצור קשר טלפוני עם העוררת ובטח במקרה בו החשבונית נמסרה בדואר רשום ונשלחו לאותה הכתובת שני מכתבי התראה נוספים. לעניין זה ציינה המשיבה שבכל מקרה העוררת לא עדכנה מספר טלפון במודיעין בזק.

מר שמעוני בסיכומיו חזר על טענות שהועלו בכתבי הטענות ובעדותו והוסיף שאילו היו מתקשרים אליהם היה החוב משולם מיידית. כן הטעים כי אם קיים אישור של דואר רשום אפשר לראות שלא העוררת היא שמושכת את הדואר. מר שמעוני ציין כי הוא עובד באולם האירועים, "זה אולם של המשפחה ולכן הדברים מגיעים לשם".

דיון

7. לעניין טענת המשיבה שדין ערר להידחות על הסף מחמת איחור בהגשתו, דינה דחייה. בכל הנוגע לחיובים שבחשבון המקורי, העוררת אינה כופרת בהם וממילא אין רלוונטיות לשאלה האם קיים איחור לגביהם. לגבי עצם פתיחת תיק ההוצל"פ והחיובים שבאו לעולם עם פתיחתו, אין איחור.

הטענה שהערר אינו מגלה עילה מלכתחילה, דינה דחייה אף היא. הערר כולל טענות שככל שתתקבלנה עשויות להביא להתערבות הוועדה בפעולות שנקטה המשיבה ופרט הטענה שהעוררת לא קבלה כל התראה קודם לפתיחת תיק ההוצל"פ.

עם זאת, כפי שיפורט, מצאנו שדין הערר להידחות לגופו.