שרוני נ' לוי ואח'

פסק דין

1.לפניי תביעה כספית בגין נזקי רכוש בתאונת דרכים מיום 9.11.10.

2.אין בין הצדדים מחלוקת ממשית על אירוע התאונה. התאונה אירעה כאשר התובע נהג ברכבו בכביש החוף ונעצר. או אז, רכב נהוג ע"י הנתבע 1 פגע בו מאחורנית.

3.הנתבע לא הכחיש את אחריותו לאירוע התאונה (שהרי עסקינן בפגיעה מאחורנית), אלא טען שלא נגרם נזק ולמצער לא נגרם נזק בשיעור שהתובע טוען.

4.לאחר ששמעתי את הצדדים, מצאתי לקבל את התביעה, ולפסוק לתובע את הנזק לפי חוות דעת השמאי, ושכ"ט שמאי.

מאחר שעסקינן בנזקי רכוש, אין מקום ברגיל לפיצוי בגין עוגמת נפש, ומקרה זה אינו חורג מהרגיל. עם זאת, התובע זכאי להוצאותיו בגין בזבוז הזמן וההוצאות להן נדרש לצורך טיפול בנזקים.

5.אינני מקבלת את טענת הנתבעים כאילו לא נגרם נזק או שמי מהאנשים שנסעו ברכב הנתבע "לא ראו נזק". מונחת בפניי חוות דעת שמאי. מדובר באיש מקצוע, שבדק את הרכב בסמוך לאחר התרחשות התאונה. לא זו אף זו, מדובר בשמאי שאינו "מטעם התובע", אלא שמאי שהתובע פנה אליו לפי הפנייתה של הנתבעת 2, שהיא מבטחת שני הרכבים.

מכאן, שיש בפני ביהמ"ש ראיות לתאונה, שאינה מוכחשת, וחוות דעת מקצועית ונייטרלית באשר לנזקים.

בנסיבות אלו, טוב היה עושה הנתבע לו הסכים מלכתחילה לשלם את הנזק, שאינו נזק גבוה במיוחד.

באשר לנושא אי התיקון או רכיב המע"מ: הנזק הוא אכן נזק קל, פחות מ-1,500 ₪. אין מחלוקת שרכב יכול לנסוע גם ללא תיקון נזק כזה. מהצד השני, אין שום סיבה לקפח את התובע בכך שלא ישולם לו נזקו, משום שטרם בחר לתקן. ההנחה היא, שגם אם הרכב לא יתוקן, הרי בעת מכירתו, מוכר שהינו תם לב יצטרך לפרט את עובדת התאונה והנזק שיש להפחית מערך הרכב.

כך או כך, מדובר בנזק מוכח.

6.אשר על כן, אני מחייבת את הנתבע לשלם לתובע סך של 2,023 ₪ (נזק לפי חוו"ד שמאי וכן שכ"ט שמאי), ובצירוף הוצאות המשפט וההוצאות השונות שנגרמו לו בגין התאונה בסך של 500 ₪.

סכומים אלה ישולמו בתוך 30 ימים מהיום, שאם לא כן ישאו הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד למועד התשלום בפועל.

7.התביעה כנגד הנתבעת 2 נדחית, מהטעם שהסכום שפסקתי נמוך מסכום ההשתתפות העצמית.

בנסיבות העניין, אין צו להוצאות לטובת הנתבעת 2.

8.רשות ערעור לביהמ"ש המחוזי (מרכז) בתוך 15 ימים.

ניתן והודע היום י"ב אלול תשע"א, 11/09/2011 במעמד הנוכחים.

מירב בן-ארי, שופטת