שריף עביד נ' יניב אינסל - עו"ד ואח'

 בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בנצרת (כבוד השופט ערפאת טאהא) בתיק פר"ק 24522-05-17 מיום 8.3.2018 במסגרתה נדחה על סף ערעור המבקש על החלטת הנאמן לחברה בהליכי הבראה מחמת איחור במועד הגשתו.

רקע

1. ביום 11.5.2017 הגיש אהרון אטדגי, מנהלה ובעל השליטה במשיבה 3, חברה שעיסוקה עבודות בנייה ותשתיות (להלן: "בעל השליטה" ו-"החברה", בהתאמה) בקשה למתן צו הקפאת הליכים לפי סעיף 350ב לחוק החברות, התשנ"ט-1999 במסגרת בקשת הבראה לחברה. ביום 17.5.2017 הוציא בית המשפט המחוזי בנצרת (כב' השופט עאטף עיילבוני) צו הקפאת הליכים בעניינה של החברה, והמשיב 1 מונה כנאמן לחברה בתקופת הקפאת ההליכים וכן נאמן לנכסי בעל השליטה (להלן: "הנאמן"). בגדרו של צו הקפאת ההליכים נקבע כי על נושי החברה להגיש תביעות חוב תוך 60 ימים מפרסום הצו וכי נושה "שלא יגיש את תביעת החוב כאמור, ייראה כמי שזנח את תביעתו". הודעות בדבר הקפאת ההליכים פורסמו בעיתונים שונים למחרת מתן הצו ובמסגרת הודעות אלו פורסם כי על נושי החברה להגיש תביעות חוב לא יאוחר מיום 18.7.2017.

2. המבקש בהליך שלפניי החזיק שבעה שיקים בסך כולל של 230,854 ש"ח מאת החברה בגין שירות שטבעו לא צוין בבקשה. מועד פירעונם של השיקים משתנה אך הוא נע בין יום 30.3.2017 ליום 30.6.2017. עוד ביום 31.3.2017 חזרו שני שיקים, בסך של 78,515 ש"ח מסיבת "אין כיסוי מספיק". חרף האמור, לא הגיש המבקש תביעת חוב במועד. ביום 13.12.2017, בחלוף שבעה חודשים מיום מתן הצו וחמישה חודשים מהמועד האחרון להגשת תביעות חוב, הגיש המבקש תביעת חוב נגד החברה בסך 230,854 ש"ח, ולצידה בקשה להארכת מועד להגשת תביעת חוב. במסגרת בקשת הארכת המועד טען המבקש כי לא ידע על אודות החלטת בית המשפט בדבר הקפאת ההליכים וכי החברה או מי מטעמה לא יידעו אותו בדבר ההחלטה או בדבר הצורך להגיש תביעת חוב עד ליום 18.7.2017. עוד נטען כי יש לנקוט בעניינים מסוג זה בגישה מקלה וכי הארכת המועד לא תפגע בהליך הקפאת ההליכים ולא תגרום לפגיעה בנושים שכן טרם גובש הסדר נושים וממילא לא חולק דיבידנד.

3. ביום 17.12.2017 ניתנה החלטת הנאמן אשר דחתה את הבקשה להארכת מועד להגשת תביעת החוב של המבקש. נימוקי הנאמן היו כי צו הקפאת ההליכים פורסם בהתאם לדין; כי חילול השיקים היה צריך לעורר חשדות כבדים אצל המבקש בדבר מצבה הכלכלי של החברה; כי המבקש אינו עומד בטעמים המצדיקים קבלה של תביעת חוב שהוגשה באיחור; וכי הליכי ההקפאה מצויים בשלבים מתקדמים, תביעות החוב הוכרעו, התקיימה אסיפת נושים וקיימת הסתמכות מצד הנושים על מצבת החובות של החברה. 

4. ביום 29.1.2018 הגיש המבקש ערעור על החלטת הנאמן אשר דחתה את בקשתו להארכת מועד, בה חזר על טענותיו כפי שהועלו בפני הנאמן. עוד צוין כי המבקש לקח חלק באסיפת הנושים שהתקיימה ביום 6.12.2017 ועל כן הנושים הנוספים שנכחו בישיבה ידעו על קיומו של המבקש ועל גובה החוב של החברה כלפיו. עוד נטען כי סכום תביעתו של המבקש הינו זניח ו-"אין לו השפעה על הנושים האחרים". 

5. הנאמן הגיש בקשה למחיקת הערעור על הסף מן הטעם שהערעור לא הוגש במועד. נטען כי בהתאם לתקנה 76(ד) לתקנות פשיטת הרגל, תשמ"ה-1985 (להלן: "תקנות פשיטת הרגל") היה על המבקש להגיש את ערעורו על החלטת הנאמן תוך 15 ימים ממועד קבלת החלטת הנאמן בבקשה. הואיל והחלטת הנאמן ניתנה ביום 17.12.2017 ונמסרה למבקש באותו יום היה על המבקש להגיש את ערעורו ביום 1.1.2018 ולא ביום 29.1.2018 כפי שהוגש בפועל. עוד נטען כי המבקש כלל לא הגיש בקשה להארכת מועד להגשת הערעור וממילא לא הצביע על טעמים מיוחדים המצדיקים הארכת המועד המבוקשת, כנדרש על פי דין. בתגובה לבקשת הנאמן למחיקה על הסף טען המבקש כי החלטת הנאמן בתביעת החוב נעשתה לגופם של דברים ועל כן המועד להגשת ערעור על החלטתו הינו 45 ימים ולא 15 ימים בלבד.

6. החלטת בית המשפט המחוזי בבקשה לסילוק הערעור על הסף ניתנה ביום 8.3.2018 במסגרתה הורה בית המשפט על קבלת הבקשה ומחיקת הערעור על הסף. נקבע כי בהתאם לתקנה 76(ד) לתקנות פשיטת הרגל, המועד להגשת ערעור על החלטת הנאמן בתביעת חוב הוא 15 ימים מיום מתן החלטת הנאמן, ואין יסוד לטענת המבקש כי עמדו לו 45 ימים להגשת ערעורו. עוד נקבע כי אין בסיס לטענת המבקש לפיה תביעתו הוכרעה לגופם של דברים, שכן עיון בהחלטת הנאמן מעלה כי הסיבה לדחיית תביעת החוב הייתה מועד הגשתה באיחור של תביעת החוב בכחמישה חודשים. בית המשפט הוסיף וקבע כי משעה שמועד הגשת הערעור נקבע בדבר חקיקה היה על המבקש להצביע על טעם מיוחד המצדיק את הארכת המועד אולם המבקש לא הצביע על טעם כלשהו, לא כל שכן על טעם מיוחד, המצדיק את הארכת המועד להגשת הערעור. זאת כאשר מדובר באיחור ניכר של כחודש ימים. בית המשפט המחוזי הוסיף, מעבר לדרוש, כי מאז הגשת הערעור אושר הסדר הנושים על ידי אסיפות הנושים השונות ועל ידי בית המשפט וכי בנסיבות אלו הארכת המועד להגשת ערעור על החלטת הנאמן עלולה לסרבל את הליכי ההקפאה, להחזיר את הגלגל לאחור ולגרום לפגיעה בנושים ובציפיותיהם.

7. על החלטה זו נסובה בקשת רשות הערעור שלפניי. ודוק, ההחלטה מושא הבקשה איננה החלטת הנאמן לדחות על הסף את תביעת החוב שהגיש המבקש מחמת איחור בהגשתה (בהקשר זה עסקינן בבחינת החלטה שיפוטית או מעין שיפוטית בגלגול שלישי) כי אם החלטת בית המשפט המחוזי שלא לדון בערעור (בהקשר זה עסקינן בבחינת החלטה שיפוטית בגלגול שני).