ששון נ' מדינת ישראל

החלטה

לפני בקשת המבקש לפי סעיף 230 לחוק סדר הדין הפלילי, [נוסח משולב] התשמ"ב – 1982 (להלן: "חסד"פ") העותר להאריך לו המועד להישפט על דו"ח – הודעת תשלום קנס מס' 90501383211, שעניינה מהירות, בטענה כי לא הוא עבר את העבירה נשוא הדו"ח.

לאחר עיון בבקשה ובתגובתה השלילית של המשיבה, הגעתי למסקנות הבאות:

1.בתאריך 3.4.13, נשלח הדו"ח המקורי אל המבקש, לפי כתובתו ברחוב הרצל 7 יהוד וזאת בדואר רשום, אך היא הוחזרה לידי השולח בתאריך 28.4.13, בהערה: "לא נדרש".

בתאריך 16.9.13 נשלחה אל המבקש לפי אותה כתובת הודעת כפל קנס אשר נתקבלה על ידו.

2.לטענתו, עקב משבר נישואין, נאלץ לעזוב את דירת מגוריו ולהתגורר במקום אחר ומטעם זה לא קיבל את הודעת התשלום המקורית. הסברו של המבקש אינו הסבר המניח את הדעת, שכן כל אזרח ישראלי מחוייב על פי חוק להודיע על כל שינוי כתובת, על מנת שדברי דואר יגיעו לידיו כסדרם.

מתברר שהמבקש עשה דין לעצמו, ולא הודיע למשרד הפנים או למשרד הרישוי על שינוי כתובתו כמתחייב.

3.בפועל, בהתנהגותו של המבקש כמתוארת לעיל, אין כדי לסתור חזקת המסירה על פי תקנה 44א לתקנות סדר הדין הפלילי ויש לראות את מסירת הדו"ח המקורי כאילו נתקבל על ידו.

4.לפי סעיף 229(ח2) לחסד"פ, עם חלוף המועדים לפי סעיף 229(א) לחסד"פ, רואים במבקש בנסיבות העניין, כמי ש- "הורשע" על ידי בית המשפט ונגזר דינו לתשלום הקנס נשוא הדו"ח.

5.ביטול "הרשעה" כאמור, הינה על פי כללי סעיף 130(ח) לחסד"פ, דהיינו הגשת הבקשה לביטול תוך 30 יום מתום 90 הימים לפי סעיף 229(א) לחסד"פ, דהיינו עד ולא יאוחר מיום 8.8.13, תוך הדגשת עיוות הדין שעלול להיגרם למבקש, אם תידחה בקשתו.

6.פניית המבקש לא נעשתה במועד ואין בעובדה שעזב מקום מגוריו ללא מתן כתובת מגוריו החדשים כדי להוות הסבר מניח את דעתו למחדל זה, וגם לא מצאתי בתוכן הבקשה כי הנהגת בפועל – הגב' יוסף סמירה - מודה שהיא נהגה ברכב נשוא הדו"ח מ"ר 16-600-60.

7.בנסיבות האמורות, לא מצאתי בבקשת המבקש הנימוקים המיוחדים ואחרים הנדרשים על פי סעיף 230 לחסד"פ, והחלטתי להעדיף עיקרון סופיות הדיון וייעילותו על פי הלכת רע"פ 2096/07 רייני נ. מדינת ישראל, ולפיכך דוחה הבקשה.

המזכירות תשלח החלטה זו אל הצדדים.

ניתנה היום, ו' טבת תשע"ד, 09 דצמבר 2013, בהעדר הצדדים.