-
לפניי תביעה אזרחית נגררת להרשעה בפלילים שהגישו התובעים, הוריו של המנוח ב.א. בעקבות הרשעת הנתבע בהריגת בנם. התביעה הוגשה על ידי התובעים כיורשים של המנוח.
-
הנתבע הורשע במסגרת הסדר טיעון לאחר שהודה בעובדות כתב אישום מתוקן שהוגש נגדו.
-
ביום 1.7.19 ניתנה החלטה על הגשת תצהירי עדות ראשית. התובעים הגישו תצהירי עדות ראשית. הנתבע בחר שלא להגיש תצהירים.
-
בקדם המשפט אשר התקיים ביום 6.1.20, השיב הנתבע לשאלות בית המשפט בנוגע לאירוע. לאחר מכן הסכימו ב"כ הצדדים לסכם את טענותיהם בעל פה, על סמך החומר המצוי בתיק, ונשמעו סיכומי הצדדים.
-
על פי עובדות כתב האישום המתוקן, בתאריך 20.10.16 בשעה 03:00 לפנות בוקר שהו ברחבת המתנ"ס השכונתי בעיר רחובות הנתבע, ס.ב., חברתה ש.ג. אחרים ובהם ד.ק. והמנוח.
בין הנתבע ובין ס.ב. שררו יחסי חברות אישית.
בשלב מסוים החל דין ודברים בין ש.ג. לבין ד.ק. תוך שש.ג. מטיחה האשמות בד.ק. הנוגעות גם למנוח. ד.ק. עזב את המקום וזמן קצר לאחר מכן שב עם המנוח.
עם הגעתם למקום, התחדשו חילופי הדברים.
הנתבע, אשר נשא עמו סכין מטבח ביקש מהצדדים להירגע.
בהמשך, ובנסיבות אשר אינן ברורות, החלו המנוח וס.ב., חברתו של הנתבע, להתקוטט תוך חילופי דברים שכללו גם מהלומות.
בעת שהשניים התקוטטו ונפלו על הקרקע, כאשר המנוח היה מעל לס.ב., התערב הנתבע ודקר את המנוח בגופו באמצעות הסכין שלוש דקירות וכן פצע אותו בגופו וגרם לו לחתכים נוספים.
מיד לאחר מכן הנתבע נטל לידיו אבן, חזר אל המקום בו שכב המנוח, השליכה לעברו ונמלט מהמקום.
כתוצאה ממעשיו של הנתבע נגרמו למנוח שלושה פצעי דקירה, בחזה משמאל, בגב, במפשעה וכן פציעות חתך נוספות. המנוח נפטר מפצעיו בבית חולים קפלן זמן קצר לאחר האירוע.
-
משהורשע הנתבע בהריגה אין מחלוקת בין הצדדים לגבי אחריותו לפצות את התובעים. המחלוקת נוגעת לשאלה האם יש לייחס למנוח אשם תורם ולגובה הפיצוי.
אשם תורם
-
מתשובות הנתבע לשאלות בית המשפט עלה כי במקום התפתח ריב בין ש.ג. לבין ד.ב. בעקבות האשמות שהאשימה ש.ג. את ד.ב. וכי לריב הצטרפו חבריו של ד.ב., וביניהם המנוח, וחברתו של הנתבע, ס.ב. (עמוד 4 לפרוטוקול).
הנתבע ניסה להפריד בין כולם, וכאשר לא הצליח, עשה מה שעשה (עמוד 5 לפרוטוקול).
לשאלה מדוע התקוטטו המנוח וחברתו של הנתבע השיב הנתבע כי הריב התפתח בין כולם והם היו שתויים. בזמן שהוא דקר את המנוח, שכב המנוח על ס.ב. ונתן לה מכות. הנתבע לא זכר מי התחיל בריב, המנוח עם ס.ב. או ס.ב. עם המנוח (עמוד 5 לפרוטוקול).
-
כפי שנפסק, האשם התורם מהווה הגנה למזיק לא מפני עצם האחריות בנזיקין, אלא מפני החובה לפצות את הניזוק על מלוא נזקיו. בקביעת קיומו של אשם תורם יש לבחון את התנהגות הניזוק בנסיבות העניין ולחלק את האחריות לפגיעה על פי מבחן האשמה המוסרית, דהיינו יש להשוות ולהעריך את מידתם ומשקלם של מעשיו ומחדליו של כל צד (ע"א 7130/01 סולל בונה בנין ותשתית בע"מ נ' תנעמי, פ"ד נח(1) 1 (2003)).
-
הנסיבות בהן פרצה הקטטה לא ברורות. כמו כן לא ברור האם המנוח הוא זה שהחל את ההתקוטטות עם חברתו של הנתבע או שנגרר אליה. בנסיבות אלה, ועל רקע מעשיו החמורים של הנתבע, לא מצאתי כי יש לייחס למנוח אשם תורם.
-
אני דוחה את טענת ב"כ הנתבע לפיה בקביעת גובה הפיצוי יש להתחשב בעובדה שהנתבע נגרר לתגרה שמלכתחילה לא היה חלק ממנה, נדון ל- 14 שנים בכלא, וכאשר ישתחרר מהכלא, פסק דין בסכום גבוה יכביד עליו ולא יאפשר לו להשתקם.
הפיצוי על פי דיני הנזיקין ניתן על בסיס עיקרון השבת המצב לקדמותו, ועל בסיס עיקרון זה יחושבו הפיצויים.
הנזק
-
המנוח יליד 1.1.98. הוא נהרג ביום 20.10.16 בהיותו בן 18.
אובדן השתכרות בשנים האבודות
-
המנוח למד במגמת חשמל בתיכון ברחובות וסיים כתה י"ב. במקביל השתתף בקורס מדריכים צעירים והתנדב במתנ"ס בשכונה ברחובות. עובר לתאונה הוא המתין לגיוסו לצה"ל.
במועד בו הוא נהרג טרם גיבש המנוח את מסלול חייו המקצועיים.
בנסיבות אלה יש לערוך את חישוב אובדן ההשתכרות על בסיס השכר הממוצע במשק (ע"א 10064/02 מגדל חברה לביטוח בע"מ נ' רים אבו חנא, פ"ד ס(3) 13 (2005); רע"א 7490/11 פחרי נ' חאג' (28.12.11)).
השכר הרלבנטי הוא השכר הממוצע במשק כולל עובדים זרים (ע"א 267/12 דוידנקו נ' הפול – המאגר הישראלי לביטוח רכב בע"מ (2.7.12)).
-
הנתון האחרון של השכר הממוצע במשק, כולל עובדים זרים, שפורסם עומד על 10,218 ₪.
-
את אובדן ההשתכרות בשנים האבודות יש לחשב על בסיס 30% מהשכר הממוצע, מגיל 21 ועד גיל 67 (ע"א 10990/05 פינץ נ' הראל חברה לביטוח בע"מ (11.4.06)).
-
אלמלא נהרג, היה המנוח מגיע לגיל 21 ביום 1.1.19.
-
בגין אובדן השתכרות מיום 1.1.19 ועד היום, אני פוסקת לתובעים פיצוי בסך 36,785 ₪.
-
בגין אובדן השתכרות מהיום ועד שהיה המנוח מגיע לגיל 67 (45 שנים) אני פוסקת לתובעים פיצוי בסך 907,754 ₪. החישוב נערך על בסיס מקדם היוון: 296.129.
כאב וסבל וקיצור תוחלת חיים
-
בגין כאב וסבל וקיצור תוחלת חיים אני פוסקת לתובעים פיצוי בסך 900,000 ₪.
הוצאות קבורה ומצבה
-
אני פוסקת לתובעים פיצוי בסך 15,000 ₪ בגין הוצאות קבורה ומצבה.
-
על פי סעיף 81(2) לפקודת הנזיקין [נוסח חדש], לא זכאים התובעים לפיצוי בגין הוצאות אבל. ראו לעניין זה גם את ע"א 813/81 ציון חברה לביטוח בע"מ נ' עזבון בוסקילה, פ"ד לח(4) 785 (1985) ו-ע"א 9603/10 עזבון גולן נ' קרנית קרן לפיצוי נפגעי תאונות דרכים (21.6.11).
ניכויים
-
מהפיצוי שנפסק יש לנכות את הפיצוי שנפסק למשפחת המנוח במסגרת ההליך הפלילי בסך 80,000 ₪.
סיכום
-
אני פוסקת לתובעים את הסכומים הבאים:
-
אובדן השתכרות בשנים האבודות – 944,539 ₪
-
כאב וסבל וקיצור תוחלת חיים - 900,000 ₪
-
הוצאות קבורה ומצבה - 15,000 ₪
סה"כ 1,859,539 ₪
בניכוי 80,000 ₪
סה"כ 1,779,539 ₪
-
הנתבע ישלם לתובעים פיצוי בסך 1,779,539 ₪ בצירוף שכ"ט עו"ד בסכום של 400,000 ₪.
-
כמו כן יישא הנתבע בהוצאות המשפט בהן נשאו התובעים, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית ממועד כל הוצאה ועד ההחזר בפועל.
ניתן היום, י"ז טבת תש"פ, 14 ינואר 2020, בהעדר הצדדים.
