לב ואח' נ' ש.ק.ד. בונים אחרת בע"מ ואח'

פתח דבר

1.         לפניי תביעה כספית בסך של 1,400,000 ₪ לקבלת פיצוי בגין נזקים לא ממוניים וליקויי בניה שנתגלו בבית מגורים אשר נבנה בשיטת הבניה הקלה ע"י הנתבעת 1, ש.ק.ד בונים אחרת בע"מ (להלן: "החברה" או "הנתבעת") עבור התובעים בקיבוץ כנרת.

2.         התובעים הם בני זוג והורים לחמישה ילדים, תושבי קיבוץ כנרת. הנתבעת היא חברה קבלנית העוסקת בתחום הבניה. הנתבע 3, מר שלמה המאירי (להלן: "שלמה"), הוא בעל המניות והדירקטור היחיד של החברה. התביעה הוגשה גם נגד הנתבע 2, מר עודד המאירי (להלן: "עודד"), וזאת בטענה כי הוא ושלמה חבים אישית, ביחד ולחוד עם החברה, בתשלום פיצויים לתובעים בגין ליקויי הבניה.  

3.         בחודש יולי 2016 נערך ונחתם בין התובעים לבין הנתבעת הסכם "ייצור והרכבת בית", ולפיו התחייבה החברה לייצר, לבנות ולהרכיב בית מגורים צמוד קרקע בשטח של 150 מ"ר על מגרש שבבעלות התובעים והשוכן בקיבוץ כנרת, וזאת בתמורה לתשלום סך של 909,000 ₪ בתוספת מע"מ (ראו: סע' 4 להסכם המעודכן; סע' 12 ונספח 3 לתצהירי התובעים). אין חולק כי הבניה הושלמה והחזקה בבית המגורים נמסרה לתובעים ביום 15.3.18.

4.         יצוין כבר עתה, כי כל צד תמך את עמדתו בחוות דעת של מומחים מטעמו. התובעים הגישו חוות דעת ערוכה בידי המהנדס, מר י' שולץ (להלן: "המומחה שולץ"), אשר קבע כי הליקויים שנמצאו בבית התובעים נובעים מבעיות תכנון וביצוע בשלב יסודות המבנה והקמת הכלונסאות ועליהם אחראית הנתבעת מכוח הסכם ההתקשרות והוראות הדין. מנגד, הגישו הנתבעים שתי חוות דעת מטעמם: הראשונה מטעם המהנדס, מר ר' שטרנברג (להלן: "המומחה שטרנברג") והשנייה של המהנדס, מר ח' חוראני (להלן: "המומחה חוראני"), אשר הסירו אחריות מהנתבעים לליקויים הנטענים ע"י התובעים והמומחה מטעמם. לאור הפער בין חוות דעת המומחים מטעם הצדדים, מונה ביום 1.6.20, בהסכמת הצדדים ותוך שמירה על חוות הדעת מטעמם, המהנדס יואל בן עזרא, כמומחה מטעם ביהמ"ש  (להלן: "מומחה ביהמ"ש" או "המומחה בן עזרא"). על קביעותיו ומסקנותיו של מוחה ביהמ"ש אעמוד בהרחבה בהמשך, אך בתמצית קבע מומחה ביהמ"ש כי המבנה כולו ניזוק כתוצאה משקיעת היסודות, מקור הליקויים הוא בכשלים בתכנון ובביצוע של המבנה וכי הליקויים אינם ניתנים לתיקון ויש להרוס את מבנה המגורים ולבנות אותו מחדש.

עיקר טענות התובעים 

5.         התובעים טענו כי הנתבעים הפרו את חוזה הבניה והוראות הדין ואף פעלו ברשלנות, עת נטלו על עצמם את כל שלבי התכנון והבניה של הבית ומסרוהו רבוי בליקויים חמורים, העלימו מידע ומסמכים מהותיים הנוגעים לתכנון הבית ובנייתו, חרף דרישות התובעים לקבל עותק מהם, ואף דחו הניסיונות לבדיקת הליקויים והטיפול בהם בתואנה שבית המגורים חף מליקויים. משכך, יש להטיל על הנתבעים, ביחד ולחוד, אחריות לליקויים שנתגלו במבנה המגורים, זאת מכוח הוראות הדין והסכם ההתקשרות, שבגדרו הם הוגדרו כ-"קבלן עד מפתח", קרי קבלן האמון על הטיפול בכל שלבי הבניה (תכנון, ביצוע ועד המסירה), ולרבות עבודות ההכנה, יציקת הכלונסאות, יציקת משטח הבטון, הריצוף ובניית הגג. בהקשר זה יצוין, כי כתב התביעה מונה שורה של עילות תביעה וביניהן עוולת הרשלנות והפרות של חוק המכר (דירות), חוזה ההתקשרות וחובת תום הלב בשלב המו"מ.  

6.        כפי שצוין לעיל, ביקשו התובעים להטיל חיוב אישי על הנתבעים 2-3, בין היתר, בטענה למצגי שווא, שבאו לידי ביטוי בהצגת הנתבעת כחברה עתירת ניסיון בבניית מבנים בשיטת הבניה הקלה, זאת לצד הצהרה כוזבת בהסכם ההתקשרות כי יש לנתבעת רישיון קבלן רשום, כשבפועל עבדה הנתבעת תחת מספר רישיון רשום ששייך לחברה אחרת שבבעלות עודד, והכל תוך ערבוב חברות. עוד הציג עודד את עצמו כיו"ר החברה, כמומחה לבניה מתקדמת וכחלוץ בתחום, כאשר בפועל הוא אינו רשום במרשמי החברה, לא כבעל מניות ולא כדירקטור, ואילו שלמה הרשום ככזה הוא איש קש המחזיק פורמאלית במניות החברה כדי להסוות את זהות בעל המניות האמיתי. כן נטען כי עודד הסתיר מהתובעים, כי הוא הורשע בפלילים לפני כריתת הסכם ההתקשרות. הוא נדון בהמשך לעונש מאסר בפועל, ועקב כך הוא הפר את התחייבותו האישית כלפי התובעים לפקח בעצמו על הבניה. בהעלמת מידע רלוונטי ומהותי מהתובעים, הפר עודד את חובת תום הלב בשלב המשא ומתן. התובעים ביססו את הטענה לאחריותם האישית של הנתבעים 2-3 על הוראת סעיף 6 לחוק החברות, עקרון הרמת מסך ההתאגדות, פקודת הנזיקין והפרת חובת תום הלב.

7.         אשר לגורמי הכשל שגרמו לליקויי הבניה, סמכו התובעים את יתדותיהם על חוות דעתו של מומחה ביהמ"ש, אשר קיבל באופן מלא את עמדת התובעים (כך נטען) לעניין הנזק והאחראי לו, וקביעותיו אלה מהווים בסיס לפסיקת רכיב הפיצוי הלא ממוני שאליו עתרו התובעים בתביעתם. התובעים ביקשו כי ביהמ"ש יאמץ, ככתבה וכלשונה, את חוות דעת המומחה מטעמו, על כל רבדיה, ובכלל זה גורמי הכשל הנעוצים בתכנון ובביצוע יסודות המבנה, היקף הליקויים, זהות האחראי להם, וכן הסעד הנכון במקרה דנן ולפיו יש להרוס את בית המגורים ולבנות אותו מחדש. התובעים הוסיפו וטענו כי יש לקבל את מסקנת מומחה ביהמ"ש, כי עבודות הניקוז המהוות חלק מעבודות הפיתוח, הגם שבוצעו ברמה בינונית, אינן הגורם לליקויים שנמצאו בבית המגורים ושהנתבעת אחראית להם.

8.         בסיכומיהם דחו התובעים את ניסיון הנתבעים להטיל דופי אישי ומקצועי במומחה ביהמ"ש, עת הציגו במהלך חקירתו הנגדית פסקי דין שניתנו ע"י בתי משפט שונים ובהם התייחסות למומחה ביהמ"ש. בהקשר זה טוענים התובעים, כי מדובר במקרים בהם המומחה בן עזרא נתן חוות דעת פרטיות מטעם בעל דין, ולא מתוקף מינויו כמומחה בית משפט, על המשמעות הנגזרת מכך; בעוד שבענייננו מדובר במינויו כמומחה מטעם בימ"ש. התובעים הוסיפו והפנו לפסיקה אחרת בה אימצו בתי המשפט את חוות דעתו של המומחה בן עזרא מתוקף מינויו כמומחה מטעם ביהמ"ש, ומכל מקום נטען כי דחיית קביעותיו בחוות דעת אחרות שניתנו על ידו במקרים אחרים אינה מהווה טעם לסטייה מחוות דעתו שנתן בתיק דנן כמומחה מטעם בימ"ש.

9.         לטענת הנתבעים כי מומחה ביהמ"ש נעדר מומחיות בתחום הביסוס, השיבו התובעים כי לאור הכשרתו כקונסטרוקטור, מוסמך מומחה ביהמ"ש להתייחס גם לסוגיית הביסוס. כן תקפו התובעים את עיתוי העלאת טענה זו, לאחר שבקשת הנתבעים למינוי מומחה נוסף ופסילת מומחה ביהמ"ש נדחתה, ושעה שהטענה לחוסר הכשרה ומומחיות בתחום הביסוס והקרקע לא הועלתה קודם לכן, אף לא בבית המשפט המחוזי שדן בבקשת רשות ערעור שהגישו הנתבעים על ההחלטה לדחות בקשתם למינוי מומחה נוסף כאמור.

10.        אשר לסעדים המבוקשים, עתרו התובעים לפיצוי כספי בגין הליקויים במבנה המגורים לאחר מסירתו לידיהם, וכן שאר נזקים ממוניים ולא ממוניים נוספים, לפי שתי חלופות: הראשונה: השבת כל התמורה ששולמה לנתבעים עבור הבית בסך של 1,063,530 ₪ כולל מע"מ, בצירוף ריבית והפרשי הצמדה ממועד קבלת התשלום ועד מועד פסק הדין; פיצוי עבור השבת הקרקע לקדמותה תכנון והיטלים בסך 275,000 ₪, וכן נזק לא ממוני בסך 60,000 ₪ ; השנייה:  פיצוי בגובה ההפרש בין בית תקין וראוי למגורים לבין בית הלקוי שסופק, בסך 1,200,000 ₪, ופיצוי בגין עוגמת נפש בסך 200,000 ₪, ובסה"כ לפי שתי החלופות 1,400,000 ₪. בסיכומיהם, עתרו התובעים לחיוב הנתבעים בהוצאות ניהול ההליך בסך 77,000 ₪, וכן שכ"ט עו"ד בשיעור 20% מהפיצוי שייפסק בתוספת מע"מ כחוק.

עיקר טענות הנתבעים

11.        הנתבעים חולקים על תחולת חוק המכר (דירות), התשל"ג-1973 על ההתקשרות שבין הצדדים, ולדידם מדובר בהסכם לשירותי בניה, כשהקרקע היא בבעלות המזמינים התובעים, והנתבעת היא בגדר "ספק", וככזו אין היא באה בגדר "קבלן" או "מוכר", על הנגזר מכך מבחינת החובות שבדין. לשיטתם, הצדדים הסכימו לתחולת הוראות מסוימות מחוק המכר דירות על ההתקשרות ביניהם, והעוסקות אך בתקופת האחריות והבדק, תוך שהוחרגו עבודות הפיתוח והסביבה של הבית, כקבוע בסעיף 1.1 להסכם והמפרט הטכני.

12.        לטענת הנתבעים, הואיל ומונה מומחה מטעם ביהמ"ש מבלי שהם וויתרו על חוות דעת המומחים מטעמם, ומשבחרו התובעים שלא להגיש את חוות דעת המומחה מטעמם כראיה בתיק ואף נמנעו מלחקור את מומחי הנתבעים, הרי חוות דעת מומחי הנתבעים הן חוות הדעת היחידות שהוגשו בתיק והעומדות מול חוות דעתו של מומחה ביהמ"ש, שאותה ביקשו הנתבעים לפסול ולאמץ תחתיה את חוות דעת המומחים מטעמם: הראשונה של המומחה שטרנברג (מיום 25.11.18) והשנייה של המומחה חוראני (מיום 27.1.20), ואשר בשתיהן נקבע כי ליקויים שנתגלו בבית המגורים מקורם בעבודות אשר באחריות התובעים: עבודות הפיתוח והניקוז שביצע קבלן מטעם התובעים במגרש לאחר שהמבנה כבר עבר לחזקתם של האחרונים, ואשר הוחרגו מפורשות מההתקשרות ההסכמית שבין התובעים לנתבעת; וכן חפירת ניסיון שבוצעה בהיקף הבית ובמהלכה נשברו ארגזי הקלקר וחדר מילוי מפיתוח השטח אל תוך חלל הארגזים ופגע בעקרון ההפרדה שמאפשר תזוזות בקרקע. אשר לסדקים במעטפת הבית, המומחה שטרנברג קבע כי הם ניתנים לתיקון ע"י מילוי ועלותם נאמדה על ידו בסך של 5,250 ₪ + מע"מ. הנתבעים ביקשו לאמץ את מתווה התיקון המוצע ע"י המומחה חוראני, שאינו מחייב הריסת המבנה, כך שבשלב הראשון תטופל בעיית הניקוז, איטום פני הקרקע ותיקון ארגזי ההפרדה מהקרקע, ועם השלמתו ייחל תהליך התייצבות שיארך שנה – שנתיים; ובשלב השני יבוצע תיקון מקיף של הסדקים והנזקים החזותיים ע"י מילוי וחידוש צבע.

13.        בסיכומיהם, תקפו הנתבעים הן את מומחה ביהמ"ש והן את חוות דעתו ומסקנותיו. לטענתם, מומחה ביהמ"ש הגיע למסקנות מתחום ביסוס וקרקע, וחיווה דעתו בנושאים שאינם בתחום מומחיותו והעוסקים בשקיעת יסודות המבנה, שעה שהוא בעל תעודת רשוי בענף הנדסה אזרחית, במדור מבנים, ולא במדור קרקע וביסוס שהוא המדור הרלוונטי. עוד נטען כי מומחיותו בתחום הבניה הקלה היא מינורית. בהקשר זה, הפנו הנתבעים לפסיקה בה נדרשו בתי המשפט להכשרתו ומקצועיותו של המומחה בן עזרא, כטעם לסטייה מהממצאים שבחוות דעתו. אשר למסקנות גופן, טענו הנתבעים כי הן שגויות ולא מבוססות. כן נטען כי מומחה ביהמ"ש לא בדק את הקרקע ולא את היסודות, וכל בדיקותיו היו ויזואליות ושל מסמכים.

14.        אשר לאחריות הנתבעים 2-3, נטען אין מקום לחיובם אישי משום שהם לא היו צד להתקשרות החוזית עם התובעים. עוד נטען כי לא מתקיימים בענייננו התנאים להרמת מסך ההתאגדות בהתאם לסעיף 6 לחוק החברות, כאשר בפסיקה נקבע כי הדבר נעשה במקרים חריגים בלבד, שאין המקרה שלפנינו נמנה עליהם, במיוחד שלא הוכח כי הנתבעים 2-3 ביצעו מעשה או מחדל העונה על המונח "הכוונה להרע, להונות, לקפח או לחבל" בעבודות החברה. הנתבעים הוסיפו כי הניסיון המאולץ לקשור בין הרשעת עודד בעבירות שבוצעו לפני שנים, לבין המחלוקת המהותית בתיק דנן הנוגעת למקור הנזקים שנתגלו בבית התובעים וזהות האחראי להם, אינו מהווה טעם להרמת מסך ההתאגדות, זאת בהעדר קשר בין אופן רישום המניות או הרשעת אורגן החברה לבין הנזקים הנטענים בתביעה דנן. בהקשר זה נטען כי התובעים ידעו קודם לתחילת הבניה כי עודד ירצה עונש מאסר, אך לא מחו על כך בזמן אמת ולא ביקשו לשנות מתנאי ההתקשרות. כן נטען כי עודד נכח בשלב היציקות ולא הוכחה השפעת היעדרותו הקצרה מעבודות הבניה על טיב הביצוע וקצב התקדמות הבניה. הנתבעים דחו טענת התובעים, כי עודד התחייב ללוות אישית את הבניה, והראיה לכך שהתובעים שכרו מפקח מטעמם על הבניה.      

15.        יוער כי הצדדים העלו בסיכומיהם טענות הנוגעות למפקח שהתובעים שכרו את שירותיו במהלך הבניה. בעניין זה יוטעם כי התביעה הוגשה נגד הנתבעת ששימשה כקבלן ומפקח עליון על הבניה ומטעמה הועסקו המהנדס ומתכן השלד. הנתבעים לא הגישו הודעת צד שלישי נגד המפקח, שנשכר כאמור ע"י התובעים, ואף לא נגד אנשי המקצוע מטעמם שעסקו כאמור בבניה, ומשכך הדיון כאן מתמקד במישור היחסים בין בעלי הדין שלפניי בלבד.

דיון והכרעה

16.        לאחר עיון בכתובים, שקילת טענות הצדדים ובחינת הראיות שהונחו לפניי, הגעתי לכלל מסקנה כי דין התביעה להתקבל, תוך חיוב הנתבעים 1-3, ביחד ולחוד, בתשלום פיצויים לתובעים עבור הנזקים שבבית המגורים אשר נבנה ע"י הנתבעת. להלן הנימוקים העומדים ביסוד מסקנה זו.

המערכת ההסכמית

17.        כפי שכבר צוין לעיל, בחודש יולי 2016 נחתם בין התובעים לנתבעת הסכם ולפיו הזמינו התובעים מהנתבעת ייצור והרכבת בית מגורים בבניה מתקדמת לפי "שיטת ש.ק.ד בע"מ" על מגרש התובעים ובהתאם לתכניות ומפרט המצורפים להסכם וזאת בתמורה לתשלום סכום של 909 אלף ₪ (ראו: סע' 21 לכתב התביעה; סע' 27 לכתב ההגנה; נספח 3 לתצהיר התובעים; סע' 3 ונספח 1 לתצהיר הנתבעים וכן סע' 4 להסכם המעודכן, הוא הסכם המחייב לצרכי דיוננו כאן). מהוראות ההסכם ניתן ללמוד, כי הנתבעת התחייבה לייצר ולבנות בית מגורים בשיטת הבניה הקלה החל משלב התכנון, הייצור, ההובלה, ההרכבה על המקרקעין והחיבור לקרקע. לשם כך, היא העסיקה אנשי מקצוע מטעמה והם עודד, אוסאמה דוכי וטרי סולומון. בעוד שבהיתר הבניה (נספח 2 לתצהיר הנתבעים) נרשם, כי מר סולומון טרי הוא "עורך הבקשה" ואוסמה דוכי הוא "מהנדס", בתצהיר תשובות לשאלון ששוגר לנתבעים הוגדרו בעלי תפקידים אלה ע"י האחרונים באופן שונה, כך שמהנדס הקונסטרוקציה של המבנה היה מר אוסאמה דוכי והשכלתו הנדסאי בנין, מר טרי סלומון היה האדריכל של הבניה ועודד שימש כמנהל העבודה בפרויקט (ת/1 ; תשובה לשאלה מס' 1).

18.        הצדדים הסדירו את פרטי ההזמנה של מבנה המגורים בהסכם וקבעו, בין השאר, כי "גודלו, צורתו, הרכבתו, חיבורו למקרקעין וכל פרטי הבית האחרים לרבות אביזרים, מתקנים ופרטי גימור, יוגדרו במפרט המצורף להסכם" (סעיף 2.1 להסכם). כן נקבע כי מדידת המגרש, סימון פינות הבית ותוכניות אזמד ע"י מודד מוסמך, בדיקת בטונים, איטום ממ"ד ואינסטלציה (לפי דרישות הועדה לבניה) וצילום תכניות ישולמו ע"י המזמינים, קרי התובעים (סע' 1.5 להסכם). 

19.אין חולק כי צו התחלת עבודה ניתן ביום 30.4.17 (נספח 3 לתצהיר הנתבעים), מועד שממנו מחויבת הייתה הנתבעת להתחיל בייצור והרכבת הבית על המקרקעין (סע' 3.1 להסכם), הכוללים את השלבים הבאים (סע' 3.2 להסכם): גמר יסודות (שלב א'); רצפת בטון וממ"ד, ייצור אלמנטים והרכבת השלד לפני גג (שלב ב'); גג, גמר חשמל, מים וביוב, ביצוע שלב א' של העבודה (שלב ג'); שפכטל, צבע ראשון וריצוף (שלב ד'); כלים סניטרים וגמר יושלם תוך 120 יום מתחילת צה"ע (שלב ה'). יוער בהקשר זה כי הגם שנטענו טענות הדדיות לעניין העמידה בלוחות הזמנים של שלבי העבודה השונים (סע' 27 לכתב התביעה; סע' 29 לכתב ההגנה), לא עתרו התובעים לסעד כלשהוא בגין אי עמידה בלוח זמנים, ומשכך טענות אלו אינן במוקד המחלוקת המצריכה הכרעה בתיק דנן.

20.עוד מעלה העיון בהסכם, כי הואיל ומדובר בהתקשרות למתן שירותי קבלנות, החילו הצדדים מראש על ההתקשרות ביניהם את דיני המכר בהתאם לחוק המכר (דירות), תשל"ג- 1973 (להלן: "חוק המכר"), בכך שקבעו כי "מסכימים הצדדים, כי ההוראות המחייבות בחוק המכר הקובעות, את תקופת האחריות ותקופת הבדק בגין ליקויים ואי התאמות, כמפורט בחוק המכר, יחולו על הסכם זה" (סע' 7.3 להסכם). בסעיף 7.4 להסכם קבעו הצדדים כי "תיקון הליקויים יעשה בתום השנה או בתום תקופה הקבועה בתוספת לחוק המכר (דירות) תשל"ג 1973 או בתום זמן סביר לאחר מועדים אלה, אשר לגביו יוסכם בין הצדדים מראש ובכתב ובלבד שליקויים אשר אינם מאפשרים מגורים סבירים, יתוקנו בתוך 10 ימים לאחר קבלת הודעה מאת המזמין אודות קיומם". עוד הסכימו הצדדים כי אחריות הספק 3 שנים מעבר לחוק המכר (סעיף 7.5 להסכם). משכך, מושתקים הנתבעים מהעלאת טענות הנוגדות הסכמות אלו, כאשר ממילא הליקויים שהתגלו הם בגדר אי-התאמה יסודית, כמשמעה בחוק המכר דירות, כפי שעוד יבואר בהמשך.

21.        זאת ועוד, בהסכם עצמו אין התייחסות לזהות הגורם עליו יחולו עבודות הפיתוח, והדבר עוגן במסגרת המפרט הטכני (נספח 1 לתצהיר הנתבעים), עת נכתב בפרק "הקדמה" כי "מפרט טכני זה אינו כולל עבודת חפירה, פיתוח, חניה, מסתור כביסה, פח אשפה, וכדומה ו/או אם מצוין אחרת". כן צוין בפרק "הערה" שבדף האחרון למפרט הטכני כי "כל עבודות הפיתוח, שבילים, קירות תמך, מדרגות וחיבורים לבית יתאמו עם חברת ש.ק.ד בונים אחרת. עבודות שיבצעו בלי תאום מראש תהיה על אחריות המזמין" (הדגשה הוספה - ש.נ.). מהוראה זו ניתן ללמוד, כי אף אם הנתבעת לא נטלה על עצמה את ביצוע עבודות הפיתוח, הרי הסרת האחריות בגין עבודות אלה מעל כתפיה של הנתבעת היא רק למקרה בו העבודות הנ"ל בוצעו ללא תיאום עמה.

22.        עיקרי המפרט הטכני הדרושים להכרעה בתביעה דנן מתייחסים להקמת בית חד קומתי, כשגודל קומת הקרקע 1.5 ק"מ, וכשהוא מורכב על מסד בטון ואלמנטים הבנויים מקונסטרוקציית עץ וגג הבנוי מקורות עץ. בפרק "מסד" שבמפרט הטכני צוינו יסודות ורצפת בטון תלויה בהתאם להנחיות מהנדס קונסטרוקציה (סעיפים 1-3 למפרט). עוד התוכניות שצירפו הנתבעים התייחסו לקומת הכניסה והחזיתות, אך לא מצאתי בהן תכנית מסד בטון. המפרט הטכני נחשב כחלק בלתי נפרד מהתקשרות החוזית ועליו חתומים שני הצדדים. 

23.        למבנה המגורים מושא דיוננו הוצא היתר בניה מסוג "בניה קלה" בחודש אפריל 2017 ובלבד שהבניה תתבצע בהתאם לתקנות התכנון והבניה (בקשה להיתר, תנאיו ואגרות), התש"ל-1970 והנספחים החתומים והמאושרים המצורפים להיתר. מהבקשה להיתר עולה, כי היא נערכה ע"י מר סולומון טרי, ובה נרשם כי המהנדס הוא דוכי אוסאמה. בהקשר זה יצוין, כי למעט היתר הבניה, לא הגישו הנתבעים את תיק הבניה של הנכס כראיה מטעמם, ותחת זאת הם הסתפקו בלהפנות להתכתבויות הנתבעת עם המפקח מטעם התובעים, וכן לדו"ח יועץ קרקע וביסוס של מר טרביה איאד, שנערך עבור משפחה אחרת (משפחת אלפסי) באותו מגרש עליו בנוי בית המגורים של התובעים. דו"ח הביסוס, המהווה דו"ח כללי- "דוח קרקע לכנרת", גולה ע"י הנתבעים רק במענה לדרישת מפקח התובעים לקבל לידיו את מתווה הכלונסאות של מבנה התובעים (חלק מנספח 15 לתצהיר הנתבעים).

24.        לא יכולה להיות מחלוקת, כי חברה קבלנית הנוטלת על עצמה את ייצור המבנה, הקמתו וחיבורו למקרקעין, היא  הנושאת כלפי המזמין באחריות לסיכונים הנובעים מייצור ובניה זו ושאותם יכלה לחזות. בענייננו, אחריות הנתבעת נובעת מכך, שהיא זו שהתוותה את דרכי הקמת המבנה בשיטת הבניה הקלה, והיא זו ששכרה את שירותיהם של אנשי מקצוע שפעלו מטעמה, וביניהם ההנדסאי, מר אוסאמה דוכי, והאדריכל, מר טדי סולומון, שהגישו את הבקשה להיתר הבניה והכינו את התוכניות. כמו כן, הייתה הנתבעת אמונה על הפן הביצועי של הקמת המבנה בשטח (ראו: ע"א 6341/12 יהלומית פרץ עבודות בניה ופיתוח בע"מ נ' טלי ויצחק בן צבי (27.01.14)). בכל שרשרת הפעולות הכלולות בהסכם ההתקשרות, ובכלל זה תחום התכנון, הייצור, ההקמה והחיבור של המבנה למקרקעין, צריכה הנתבעת לעמוד בכל תחומי האחריות הנ"ל, עד לביצוע המתאים, ולרבות אחריות לאי התאמה במבנה. בעניין זה נפסק, והצדדים אף עיגנו זאת במסגרת ההסכם שביניהם, כי חוק המכר דירות נותן ממשות לאחריות זו, בכך שהוא מטיל על מוכר הדירה את האחריות כלפי הקונה במקרה בו מתגלה "אי התאמה" בדירה בתקופת הבדק או בתקופת האחריות, לפי העניין (סעיף 4 לחוק המכר דירות). לא אחת עוגנה חובתה של חברת בניה, שהיא גם המשווקת, המתכננת וקבלנית הביצוע, להקמתו של מבנה, וחובה זו מקבלת משנה תוקף במצב בו מדובר בסיכונים הנוגעים להיבטים בטיחותיים, זאת בנוסף לאחריותה לאיכות הכללית של הממכר, שאז מידת ההקפדה עם חברת הבניה אף מתעצמת. חובה זו אף כוללת הגדרת תחומי האחריות שלה כלפי המתקשרים עמה בהסכם בגין השלבים השונים של הבניה.

25.        במקרה שלפנינו, הנתבעת לא ערכה אבחנה בין שלבי תכנון המבנה לבין שלבי הביצוע, לרבות בשאלת הגורמים האחראים מטעמה על כל אחד מהשלבים האלה. יוצא, אפוא, שהיא לא רק אחראית על מעשיהם של הגורמים המקצועיים מטעמה, בהסתמכותם על תכנית השלד ודו"ח הביסוס, אלא היא אף אחראית על בדיקת התאמתם של אלה לעבודות המתבצעות בשטח, ובכלל זה בחינת עומקו של כולונס בטרם יציקתו. לעניין זה, אין נפקא מינה שמדובר במבנה אשר הוקם בבניה קלה, שעה שרצפת המבנה מבטון כפופה לעקרונות התכנוניים של יציקת מבנה בטון וקידוחי הכלונס. הנתבעת נטלה על עצמה אחריות חוזית לתכנון הבית והקמתו בשיטת הבניה הלא קונבנציונאלית, זאת בשים לב לכך שיסודות המבנה עם יציקה מבטון ועם יסודות בקרקע, ובכך- היא כפופה להוראות הדין המוסדרות בחוק התכנון והבניה ותקנותיו המסדירות את הדרישות לביצוע יציקה מבטון ויסודות בקרקע. במצב דברים זה, מוטלת חובה על הנתבעת לבצע את עבודות ביסוס המבנה בקרקע מסוג חרסיתית בהתאם לדו"ח יועץ הקרקע במתווה הכללי שלו, ובמקרה של דרישה להפעלת חריג שהדו"ח מכיר בו עקרונית, יש לפעול לקבלת אישור הפעלת החריג, לרבות על ידי זימון יועץ הקרקע לשטח, כפי שהוא בעצמו כתב בדו"ח (ראו והשוו: ת"א (מחוזי ב"ש) 190/92 חידקל חברה לבנין בע"מ נ' החברה המרכזית לפיתוח חוף הנגב (3.3.1996)). בענייננו, קביעותיו של מומחה ביהמ"ש מצביעות על כשלים בתכנון של המבנה, שהאחריות בגינם רובצת לפתחה של הנתבעת (ראו והשוו: ת"א (מחוזי י-ם) 1042/97 אברמוביץ נ' סולל בונה בע"מ (11.4.05)).

26.        מקור נוסף לאחריות הנתבעת הוא הסכם ההתקשרות המטיל עליה את החובה החוזית לבצע את תכנון שלד הבניין, ולרבות תכנית הקמתו על מסד בטון (נספחים 1-2 לתצהיר הנתבעים). חובה זו אף מעוגנת בסעיף 15.02 לתקנות התכנון והבניה (בקשה להיתר, תנאיו ואגרות), התש"ל-1970 ובו הוגדרו תפקידיו של מתכנן שלד, ובין היתר, החובה לערוך את החישובים הסטטיים לפי הכללים והרמה המקצועית הנהוגים אותה שעה בנדון ולפי הוראות כל דין הנוגע לענין זה; לערוך ביקורת על ביצועה של הבניה, נושא ההיתר המבוקש, כדי להבטיח שהשלד ייבנה לפי הכללים והרמה המקצועית הנהוגים אותה שעה בנדון וכל דין הנוגע לענין ובהתאם לחישובים הסטטיים כפי שהוגשו, וזאת במסגרת אחריות לפיקוח עליון על הקמת שלד הבנין; להגיש לוועדה המקומית, עם גמר הקמת השלד, חישובים סטטיים חדשים אם במהלך הקמת השלד חלו בו שינויים מהותיים, או חישובים סטטיים מתוקנים, אם חלו בו במהלך ההקמה שינויים שאינם מהותיים והמחייבים תיקון החישובים המקוריים; וכן לשמור את תכנית הקונסטרוקציה בתום הבניה לתקופה של לא פחות מעשר שנים. זאת ועוד, סעיף 15.03 לתקנות הנ"ל מורה כי "נקבע בזה לענין סעיף 63 לפקודת הנזיקין, כי החיובים שהוטלו על מתכנן שלד הבנין לפי חלק זה שהוטלו גם להגנתם של אלה העלולים להיפגע על ידי אי קיומם". בענייננו, הבית, יסודותיו ומסד הבטון שלו תוכננו ובוצעו ע"י הנתבעת, באמצעות אנשי מקצוע מטעמה, ולכן האחריות רובצת על כתפיה גם בגין הכשלים התכנוניים והביצועיים שנפלו בו.

27.הנתבעת צירפה כראיה מטעמה את תכניות בית התובעים (נספח 17 לתצהיר הנתבעים), שכללו "תכנית רצפה", "קורות רצפה" עמו פרט כולונס, תכנית גג, קירות, תכנית חשמל, תכנית קומת כניסה ועוד, כאשר לענייננו חשובות בעיקר שתי התכניות הראשונות. הגם שהנתבעת טענה כי צירפה תכניות שעל בסיסן נבנה הבית (עבודות שהן חלק מאחריותה עפ"י ההסכם והמצורף לו - ראו: סעיף 1 למפרט - תיאור העבודה - הבית יורכב על מסד בטון; סע' 3 למפרט - מסד - יסודות ורצפת בטון תלויה בהתאם להנחיות מהנדס הקונסטרוקציה), התגלה עד מהרה כי מסמכים אלה שונו במהלך בניית הבית, ולעניין זה ראו למשל השינוי בתקרת הביניים (ת/1 ; מענה לשאלה 2). הנתבעת הודתה בתצהיר תשובות לשאלון ששיגרו אליה התובעים (ת/1 ; מענה לשאלה מס' 3), כי היא לא ערכה יומני עבודה. מחדל זה שלל ממומחה ביהמ"ש את היכולת להתחקות אחר שלבי הביצוע של השלב הקריטי בחיבור המבנה לקרקע, וכן מנע האפשרות מבית המשפט להפעיל ביקורת שיפוטית לו מסמכים אלה הוכנו בזמן אמת והוצגו לפניו. עניין זה פועל לחובת הנתבעת ברוח הפסיקה הקיימת הקובעת, כי תיעוד מהלך פרויקט בניה באמצעות ניהול יומני עבודה הוא נוהג מקובל ביחסים שבין קבלן, מזמין ומפקח, שכן כתוצאה מאי ניהול יומני עבודה לא קיים תיעוד לעבודות שנעשו בזמן אמת בשלב הביצוע (ת"א (חי') 613/94 נוה הרודיון בע"צמ נ' פ.ד.ד חברת מגורים (21.08.00); כן ראו והשוו: ע"א (מחוזי חי') 6953-12-20 אס. אנד אר שיקום מבנים בע"מ נ' וייצמן (3.3.21)).

28.        זאת ועוד, הנתבעת לא חלקה על כך, שהיא ביצעה את פרטי החיבור של המבנה, והדבר אף מעוגן בהסכם ההתקשרות עם התובעים. כשנדרשה להבהיר כיצד היא חיברה את הקירות לרצפה, מסרה הנתבעת בתצהיר התשובות לשאלון, כי היא ביצעה זאת באמצעות זוויות מפלדה עם ג'מפו לרצפת בטון (ראו: ת/1; מענה לשאלה 4.2).

29.        על יסוד כל האמור לעיל, אני קובעת כי הנתבעת הפרה את חובותיה על פי הסכם ההתקשרות והוראות הדין, לתכנן כראוי את יסודות המבנה ורצפתו, ולפקח על ביצוע ראוי של בנייתו, באמצעות חיבור האלמנטים השונים שלו, זאת משעסקינן במבנה קל המחובר לרצפה יצוקה המחוברת לקרקע באמצעות כלונסאות.

חוות הדעת המומחים מטעם הצדדים ומשקלן

30.        כאמור התובעים תמכו את תביעתם בחוות דעת הנדסית מיום 2.5.19, ערוכה בידי המומחה שולץ, אשר קבע כי מדובר בבית לקוי מיסודו, שאינו ראוי למגורים סבירים ועם בעיות הנדסיות קשות הנובעות מתכנון וביצוע בשלב יסודות המבנה והנחת הכלונסאות. עוד ציין המומחה שולץ כי כשלים אלה פוגעים ביציבות המבנה וגורמים לתזוזתו. עוד הוא מצא כי לאור הליקויים החמורים הקיימים בבית אין למעשה כל טעם בתיקון המבנה. 

31.        מנגד הגישו הנתבעים שתי חוות דעת מטעמם: הראשונה מיום 25.11.18, ערוכה ע"י המהנדס שטרנברג, מומחה להנדסה אזרחית, אשר העריך את עלויות תיקון הליקויים בבית בסך של כ- 5,000 ₪ ; והשנייה מיום 27.1.20 - חוות דעת של חוראני, מומחה בתחום הנדסה אזרחית ומהנדס גיאוטכני (קרקע וביסוס). יצוין כבר עתה כי שני מומחי הנתבעים לא זומנו לעדות בבית המשפט.

32.        לפי חוות דעת המומחה שטרנברג, הבית נבנה על גבי רפסודת בטון המונחת על כלונסאות בעומק 8-9 מ', אשר הופרדה ע"י ארגזי פוליביד ועליהן נוצקה רפסדת בטון. משכך, תכנית קונסטרוקציה זו מסוגלת לשאת מבנה קונבנציונאלי בן קומה אחת, וכך לעניין שלד הבניה. המומחה שטרנברג לא יכול היה להתייחס לסטיות ואי התאמות בהעדר הצגה של תכניות הבניה המאושרות, ולעניין הבטון הוא נסמך על עמידתו בדרישות התקן. גם בעניין הסדקים והניתוק אישר המומחה שטרנברג דבר קיומו של 'נתק' בין הרפסודה לקירות הטרומיים, לרבות הימצאות סדק אופקי,  בעוד שיתר הסדקים שאיתר היו קוסמטיים שאינם מלמדים על סדיקה חריגה. עוד סבר המומחה שטרנברג, כי מאחר והבניה הקלה ניצבת על רפסודת בטון בעובי 25 ס"מ, הנשענת על כלונסאות, לא קיים חשש ליציבות המבנה וקריסתו. המומחה שטרנברג אישר בחוות דעתו קיומה של 'שקיעה' בפינה הדרום מזרחית של המבנה, אך לשיטתו מדובר בשקיעה זניחה בשל הרפסודה אשר נוצרה מקונסולידציה טבעית של כל אלמנט כבד המבוסס על קרקע, קונסולידציה אשר הסתיימה כבר, באופן המאפשר ביצוע תיקונים. המומחה שטרנברג התייחס גם להגבהת מפלס הגינה והשיפוע שנוצר והמחייב את התובעים בהנמכתו למניעת זרימת וחלחול המים לכיוון יסודות המבנה.

33.        המומחה חוראני ציין בסעיף 2 לחוות דעתו, כי הוא בדק את המעטפת החיצונית של הבית והפיתוח מסביב, באופן ויזואלי במעמד ביקורו במבנה ביום 5.1.20, אך הוא לא נכנס לשטח הבית. בתמצית, קבע המומחה חוראני כי תכנון וביצוע המבנה ע"י הנתבעת נראה תקין וסביר (סע' 9.4 לחוות הדעת). אשר למקור הסדקים שאותרו במבנה גם ע"י המומחה חוראני (אם כי בהיקף מצומצם יותר), קבע האחרון כי הם נעוצים בשני גורמים שהאחריות בגינם רובצת לחובת התובעים והם: שבירת ארגזי ההפרדה מהקרקע ודחיפת מילויים לחלל ההפרדה; יצירת תנאי ניקוז גרועים והצטברות מים מתחת לרצפת המבנה (סע' 9.1 -9.3 לחוות הדעת). המומחה חוראני בחן את תכנית קירות המבנה ותכנית רצפה וקורות קשר + פרט כולונס, והתייחסותו המפורטת לנתונים מתכנון וביצוע המבנה ע"י הנתבעת, נעשה כמפורט בסעיף 6 לחוות דעתו. בהקשר זה גרס המומחה חוראני כי תכנון הכלונסאות, כפי שנעשה ע"י הנתבעת, עונה לדרישת ת"י 940. הוא ביסס מסקנתו זועל 3 נדבכים: הראשון - ארגזי ההפרדה מהקרקע הם של חברת פוליביד לקרקע תופחת; השני - אורך הכלונסאות בתכנית היסודות 8-10 מטר. לפי ת"י 940, סעיף 3.7.3.1 ב', המהנדס רשאי להקטין את עומק הכלונסאות בחתך קרקע הכולל חדירה לסלע. עוד ציין המומחה חוראני, כי תיאור חתך הקרקע לפי דו"ח הביסוס של טרביה הוא שעומק השכבה בסלע בזלת צריך להיות מעל 7 מ'. עוד נרשם בו כי "קידוח ניסיון שבוצע במגרש לעומק של 8 מ'". בהינתן האמור, כתב המומחה חוראני כי "עם זאת, לפי חברת שקד, בפועל בוצעו כלונסאות בעומק 10 מטר למרות החדירה לשכבות עם שברי סלע בזלת" (ראו פירוט וטבלה בסעיף 6.1.2 לחוות הדעת). השלישי - מנת הזיון האורכי בכלונסאות בקוטר 50 ס"מ, 7 מוטות בקוטר 16 מ"מ, עומדת בהטרחות המתיחה המקסימליים לפי ת"י 940, לפי הנחת מקדם קרקע המחמירה ביותר, גם במצב של כלונסאות עם אפס עומס קבוע.

34.        כאמור איש מהמומחים מטעם הצדדים לא זומן לחקירה בבית המשפט. בעוד שהתובעים סמכו את ידיהם על חוות דעתו של מומחה ביהמ"ש, ביקשו הנתבעים לאמץ את חוות דעת המומחים מטעמם, וזקפו לחובת התובעים את אי זימונם של האחרונים לחקירה נגדית בבית המשפט, ומכך ביקשו לגזור הסכמת התובעים לאמור בחוות דעת אלו. כן ניסו הנתבעים לשכנע בסיכומיהם מדוע יש להעדיף חוות דעת המומחים מטעמם על פני חוות דעתו של מומחה ביהמ"ש. כן הם טענו כי התובעים בחרו שלא להגיש חוות דעת המומחה שולץ כראיה מטעמם בתיק. אשר לטענה אחרונה זו אומר כי מוטב אם לא הייתה נטענת, שכן חוות דעת המומחה שולץ צורפה לתצהירי העדות הראשית מטעם התובעים.

35.        אשר לעניין מעמד חוות הדעת המומחים מטעם הצדדים לאור אי זימונם לחקירה בבית המשפט, אבהיר כי הדין החל על ענייננו בהקשר זה הוא תקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 (להלן: "התקנות הישנות"), זאת לאור הוראת המעבר הקבועה בתקנה 180(ג) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט-2018 (להלן: "התקנות החדשות"), שלא מחילה את פרק י"ד לתקנות החדשות על הליכים שנפתחו ערב יום תחילת התקנות החדשות. עסקינן בתובענה משנת 2019, כשצו מינוי מומחה ביהמ"ש ניתן בשנת 2020, כל זאת בטרם נכנסו התקנות החדשות לתוקפן, ומשכך סוגיית זימון המומחים מטעם הצדדים מוכרעת על פי התקנות הישנות. 

36.        על-פי ההסדר שהיה קיים בתקנה 130 לתקנות הישנות, כאשר מומחה ביהמ"ש מתמנה בהסכמה, בגדר תקנה 130(ג) לתקנות הנ"ל, יש בכך כדי לייתר הגשת חוות דעת המומחים מטעם הצדדים, בעוד שכאשר המינוי נעשה שלא בהסכמה, הצדדים רשאים להציג חוות דעת המומחים מטעמם. לעניין זה נפסק, כי למרות שבמבט ראשון נראה כי להבחנה בין שני המצבים אין נפקות של ממש, הרי שבמישור המעשי, ההבדל בין שני המצבים מצטמצם, לאור האמור בתקנה 130(ב) לתקנות הישנות. ראשית, גם כאשר מומחה בית המשפט התמנה שלא בהסכמת הצדדים, ברירת המחדל הדיונית היא, שהמומחים מטעם בעלי הדין לא ייחקרו. שנית, גם אם ביקש בעל דין לחקור את מומחי הצדדים, או מי מהם, החקירה תיעשה "באופן ובהיקף כפי שיקבע בית המשפט בהתחשב בנסיבות הענין, ובשים לב לחוות דעתו של המומחה מטעם בית המשפט ולעדותו". הסיבה לכך היא, שבמצב הדברים הרגיל בית המשפט ממילא נותן משקל נכבד לחוות דעת המומחה מטעמו, וזאת לאחר שהצדדים כבר הגישו חוות דעת מטעמם. עוד נפסק, כי במצב בו צד מבקש לשמור את זכותו להגיש חוות דעת מומחה מטעמו, על אף מינוי מומחה מטעם בית המשפט, צריך להבהיר עמדתו זו, שאם לא כן, יראו את שתיקתו כהסכמה, וכך נעשה בענייננו שעה שהצדדים הודיעו על כוונתם לשמר את חוות הדעת מטעמם (רע"א 4255/13 ירון שמעוני שחם מהנדסים יועצים בע"מ נ' א.א הנדסה ותכנון מדרונות בע"מ (28.8.13)); כן ראו והשוו: תקנה 88(ג) לתקנות החדשות, ששימרה את התקנות הישנות בסוגיית זימון מומחים שהגישו חוות דעת מטעם בעלי הדין במקרה בו מונה מומחה מטעם בית המשפט באותו עניין. מומחים אלה מטעם הצדדים לא ייחקרו, זולת אם הודיע בעל דין על רצונו לחקור את כולם או מקצתם). 

37.        ובחזרה לענייננו - מאחר ומונה מומחה מטעם ביהמ"ש, תוך הסכמה על שמירת חוות הדעת מטעם בעלי הדין, על מנת להבטיח התייצבותם לחקירה, על הצד המעוניין לחקור אותם, להודיע על רצונו לכך ולהגיש בקשה מתאימה. ודוק, שני הצדדים לא הגישו בקשה לזימון מי מהמומחים שנתנו חוות דעת מטעמם, עובר לישיבת ההוכחות בתיק, ובהעדר הודעה או בקשה כזו, המומחים לא התייצבו לישיבת ההוכחות שהתקיימה בתיק. לאור זאת, נותרה בידי ביהמ"ש ההכרעה בדבר המשקל שיש לייחס לחוות הדעת הללו אל מול חוות דעתו של מומחה ביהמ"ש (ראו: וויתור ב"כ התובעים על חקירת המומחים מטעם הנתבעים בעמ' 25 ש' 1 לפרוטוקול). אוסיף ואומר, כי אין לקבל טענת הנתבעים לעניין המעמד של חוות דעת המומחה שולץ מטעם התובעים, והטעם בשלו הם לא עתרו לזימונו לחקירה בבית המשפט, בשים לב לכך שחוות הדעת של שולץ צורפה כאמור לתצהירי העדות הראשית של התובעים (נספחים 6 ו-8 לתצהירי התובעים).

מעמדה של חוות דעת מומחה בימ"ש; טענות הנתבעים לחריגה ממומחיות ושיקולי מהימנות

38.        בטרם אדון בקביעות מומחה בימ"ש לעניין הכשלים וזהות האחראי להם, אתייחס תחילה לטענות הנתבעים המופנות כלפי מומחה ביהמ"ש בשני מישורים: הראשון  - ייחוס מהימנות אפסית למומחה ביהמ"ש לאור פסקי דין שקיימים בעניינו; והשני - חריגת מומחה ביהמ"ש מסמכותו, עת התייחס לסוגיית הביסוס שאינה בתחום מומחיות והכשרתו המקצועית. אומר כבר עתה, כי ראיתי לדחות שתי הטענות הנ"ל, כמבואר להלן.

39.        אפתח בפסקי הדין שצירפו הנתבעים, ואשר העיון בהם מעלה כי בן עזרא נתן חוות דעת מטעם בעלי הדין, ובכך למעשה שיקף את עמדת בעלי הדין באותם הליכים, ואין בקביעותיו שם כדי לפגום במהימנותו ובמקצועיותו של בן עזרא, שעה שהוא ממלא כאן תפקיד של מומחה מטעם ביהמ"ש, על כל הכרוך בכך.

40.        אשר לטענת הנתבעים בדבר העדר מומחיות, בן עזרא נתבקש על פי צו המינוי שניתן בתיק דנן להכריע במחלוקות העולות מכתבי הטענות ומחוות דעת המומחים שהגישו הצדדים (ראו: צו המינוי מיום 1.6.20). על-פי נתוני השכלתו המצוינים בחוות דעתו, תחום מומחיותו של בן עזרא הוא בהנדסה אזרחית - מהנדס רשום ומהנדס רשוי - מדור מבנים. עוד צוין בחוות הדעת, כי מהנדס מבנים עוסק בתכנון קונסטרוקציות בטון ופלדה למבני מגורים ומבני ציבור, ייעוץ בנושאי רישוי הבנייה, עריכת חוות דעת בנושאי רישוי וביקורת מבנים. כידוע, תחום ההנדסה האזרחית, כולל בחובו תחומי משנה, הרלוונטיים לענייננו הם הנדסת מבנים והנדסה גיאוטכנית/ביסוס. הנדסת מבנים עוסקת בתכנון הקונסטרוקציה של מבנים שונים (מבני מגורים, מבנים ציבוריים, אולמות, גשרים, מבני תעשייה ואחסנה, מגדלי מים ועוד), וכן חישוב חוזק המבנה, יציבותו, ביסוסו ועמידתו בהטרחות שונות, כולל רוח ורעידות אדמה, שיקולי חיסכון במשקל, עלות ושיקולי ביצוע. תחום התמחות זה (רשוי במדור מבנים) מתיר למהנדס לתכנן כל מבנה. לעומתו, תחום ההנדסה הגיאוטכנית עוסק בהנדסת קרקע וביסוס, תוך התייחסות לקרקע, סלע ומים תת-קרקעיים והקשר לתכנון, ביצוע ותפקוד פרויקטים בהנדסה אזרחית.

41.       במישור המהותי, מומחה בימ"ש, שהינו כאמור מהנדס רשוי במדור מבנים, מוסמך לבדוק את המבנה על מערכת הקונסטרוקציה שלו, יציבותו ובחינת התאמת הביצוע והבינוי הכולל במבנה, זאת בהתאם לסעיף 2(1) לתוספת הראשונה לתקנות המהנדסים והאדריכלים (רישוי וייחוד פעולות), התשכ"ז-1967. הטעם לכך מצוי בסעיף 3 לתקנות הנ"ל, שכותרתו "ייחוד פעולות", והקובע כי "הפעולות האמורות בתוספת הראשונה הן פעולות שיוחדו למהנדס רשוי או לאדריכל רשוי לענין סעיף 12 לחוק, לפי המדור שבו הוא רשום בפנקס המהנדסים והאדריכלים, כל אימת שהן נעשות בשביל מי שאינו מהנדס או אדריכל רשוי ובתמורה, ולגבי הגשת תכנית לשם רישוי על פי כל דין- אף אם נעשתה בלי תמורה". עוד קובע סעיף  2(1), לתוספת הראשונה כי הפעולות שייוחדו למהנדס רשוי הרשום במדור להנדסת מבנים הן "... בין היתר – בבנייני מגורים; קביעת עקרונות מערכת הקונסטרוקציה של מבנה; הכנת תכניות הקובעות עקרונות ליציבות המבנה והגשתן לרשות מוסמכת; למעט ביצוע פעולות כאמור לגבי מבנה פשוט; חישוב יציבות המבנה, להוציא חישובים סטטיים מרחביים, למעט חישוב יציבות המבנה לגבי מבנה פשוט; חישובים סטטיים מרחביים; תיאום ותכנון הכולל של מערכות המבנה; תיאום הביצוע הכולל במבנה; פיקוח עליון על הביצוע, קבלת מבנה ואישורו; הכנת מפרטים".

42.        טעם נוסף לדחיית טענות הנתבעת מקורן במישור הדיוני. התנהלותה הדיונית של הנתבעת בהליך דנן היתה פגומה. מצד אחד, עת פנו אליה התובעים בתאריך 19.8.18, לאחר שמומחה מטעמם בדק את המבנה לאחר מסירתו ובטרם הגשת התביעה (ראו: דו"ח בדיקה וביקורת ערוך ע"י המהנדס אלכס גולדנברג; נספח 3 לכתב התביעה) ודרשו מינוי מומחה מטעם הנתבעת בתחום הביסוס לבדיקת יסודות המבנה, היא לא עשתה כן, ומלבד הזמנת חוות דעת מהמומחה שטרנברג חודשים לאחר פניית התובעים אליה, לא בדקה הנתבעת אם הכשל שגרם לליקויים במבנה מקורו בתחום הביסוס (ראו: מכתב ההתראה; נספח 7 לתצהיר התובעים - סעיף 15). אמנם, המומחה חוראני הוא בעל מומחיות בתחום הביסוס, אך חוות דעתו נערכה רק לאחר הגשת התביעה דנן, וממילא הוא לא בדק את הנכס, כפי המצוין בחוות דעתו.

43.        כמו כן, ניסיון הנתבעים להתנער מהאמור בדו"ח הביסוס של טרביה, משום שהוא לבית אחר (משפחת אלפסי) ולא לבית התובעים, דינו להיכשל, שכן היו אלה הנתבעים אשר צירפו את דו"ח הביסוס הנ"ל כראיה לתצהירי העדות הראשית מטעמם. ללמדך כי הם עצמם ראו שדו"ח הביסוס רלוונטי גם לביתם של התובעים, וכך גם עשו כל המומחים בהליך דנן, לרבות מומחה ביהמ"ש. משום כך, טענות הנתבעים בסיכומיהם לעניין דו"ח הביסוס גובלות בחוסר תום לב דיוני, ודינן דחייה.

44.        על האמור אוסיף, כי הנתבעים העלו טענותיהם לעניין העדר מומחיות של מומחה ביהמ"ש רק שלב החקירה הנגדית ובמסגרת הסיכומים מטעמם, וכאשר הבקשה לשינוי זהות המומחה שהגישו הנתבעים קודם לכן לא נשענה על טעמים הנוגעים להכשרתו המקצועית של מומחה ביהמ"ש, או טעמים לעניין תת מומחיות הדרושה למינוי מומחה בתביעה דנן, אלא בוססה על טענה לחשש לניגוד עניינים.

45.        זאת ועוד, הזמן הרב שחלף מאז מתן ההחלטה הדוחה את בקשתם לשינוי זהות המומחה שמונה מחמת טענת ניגוד ענייניים בחודש יוני 2020, ולאחריה החלטת ערכאת הערעור מיום 10.8.20 במסגרת רע"א 17045-08-20 שאשררה החלטה זו, ובהמשך חוות הדעת של מומחה ביהמ"ש שהומצאה בחודש אוקטובר 2020, ועד לשלב שמיעת הראיות והגשת הסיכומים בתיק, מהווה בנסיבות העניין שיהוי רבתי ומשמעותי בהעלאת טענה זו. יודגש בהקשר זה, כי עתירת הנתבעים לפניי ולפני ערכאת הערעור הייתה להחלפת המומחה בן עזרא במומחה אחר, שאף הוא מהנדס, ולא עתירה למינוי מומחה חלופי בתחום הביסוס. אוסיף כי גם במעמד ביקור מומחה ביהמ"ש בנכס, בו נכח גם המומחה חוראני, וגם בשלב משלוח שאלות ההבהרה למומחה ביהמ"ש ע"י הנתבעים, לא השמיעו האחרונים כל טענה כי מומחה ביהמ"ש נעדר מומחיות בתחום ביסוס וקרקע. אם לא די בכך, גם בעתירתם לצרף חוות דעת נוספת מטעמם, שלישית במספר, הם ביקשו היתר להגיש חוות דעת של מהנדס ולא חוות דעת של יועץ קרקע. כך גם, בשלב בו נדונה בקשת התובעים למתן סעד זמני, לא טענו הנתבעים דבר לעניין תחום המומחיות הדרוש לצורך בחינת המחלוקות המקצועיות הניטשות בתיק זה. כך הוא המצב בשלב הגשת תצהירי העדות הראשית מטעם הנתבעים (חודש יוני 2021), ובו לא נשמעה מפי הנתבעים טרוניה באשר לתחום המומחיות הדרוש לשם הכרעה בשאלת הליקויים הקיימים בבית התובעים.  

46.        עוד ראיתי לדחות את טענת הנתבעים באשר למשקל האפסי שיש לייחס לחוות דעתו של מומחה ביהמ"ש, משום שזה האחרון חסר מומחיות בתחום ביסוס וקרקע, משמצאתי כי בהיותו מהנדס במדור מבנים, מוסמך הוא לבחון ולקבוע ממצאים בשאלת היציבות של המבנה והכשלים שמצא בתכנון, בביצוע ובחיבור שלו אל המקרקעין. בסיכומיהם טענו הנתבעים, כי תחום מומחיותו של בן עזרא כמהנדס רשוי במדור מבנים, אינו התחום המתאים, או למצער המספק, לצורך ההכרעה במחלוקות המקצועיות בין הצדדים, מכיוון שהמומחיות הנדרשת במקרה שלפנינו היא במדור קרקע וביסוס, תחום מומחיות שבן עזרא חסר הסמכה בו. משכך, אין משקל למסקנות מומחה ביהמ"ש מתחום הביסוס והקרקע ושקיעת היסודות, משהוא נעדר הכשרה בתחום זה (כך נטען). מצאתי לדחות טיעון זה, שכן על פי התפיסה הקיימת בפסיקה, מומחה אינו מחויב להיות מומחה באותה תת התמחות ספציפית עליה הגיש את חוות דעתו (ת"א (ת"א) 1171/89 זלוצין נ' דיור לעולה בע"מ (13.1.1999); ע"א 1772/99 זכריה זלוצקין נ' דיור לעולה בע"מ (04.06.2001)). משקלה (להבדיל מקבילותה) של חוות הדעת בתחום הספציפי יהיה גדול יותר במצב בו מונחות לפני בית המשפט שתי חוות דעת, אחת של מומחה כללי ואחת של מומחה בתחום ספציפי. בהקשר זה נפסק כי "אין קביעה כי יש תת-התמחות שאינה מנת חלקו של המומחה, אומרת כי אין לקבל חוות דעתו של אותו מומחה המתייחסת לאותן תת התמחויות. כל המשמעות של קיומן של אותן תת התמחויות היא שכאשר בפני בית משפט שתי חוות דעת, אחת של המומחה הכללי והשניה של מי שהתמחה בתחום צר יותר, עשוי בית המשפט ליתן משקל יתר לחוות הדעת התחומה של תת המומחיות".

47.        במקרה שלפנינו, שוכנעתי כי מומחה בית המשפט הינו בר סמכא לחוות דעה ולקבוע  ממצאים ומסקנות בתחום הביסוס והקרקע, מכוח הכשרתו כמהנדס אזרחי רשוי במדור מבנים, כאשר אין בעובדה כי הוא נעדר תת מומחיות בתחום הביסוס והקרקע, זאת לצד התנהלותם הדיונית של הנתבעים כפי שתוארה לעיל, על מנת לפגום בקבילותה ומשקלה של חוות דעת זו. עוד יוטעם כי המשקל הראייתי שמצאתי לתת לחוות דעתו של המומחה חוראני הוא נמוך, זאת בעיקר משום שלא זומן כאמור לעדות בבית המשפט, ועקב כך לא הועמדה חוות דעתו במבחן החקירה הנגדית. 

48.        בבחינת למעלה מהנדרש, אוסיף ואומר כי אין מקום למינוי מומחה נוסף בתחום ייעוץ הקרקע, כתת מומחיות בתחום ההנדסה, הגם שאפשרות זו קיימת אף בשלבים מתקדמים או סופיים של הליך משפטי, כחריג ובמקרים יוצאי דופן בלבד (ראו והשוו: רע"א 4382/08 הועדה המקומית לתכנון ולבניה דרום השרון נ' ד"ר מיכל רוטשליד (30.4.09); רע"א 2565/07 טלנית תעשיות סחר נדל"ן ופיננסים בע"מ נ' נציגות הבית המשותף ברח' לוי אשכול 108 בת"א (25.03.07)), וזאת מן הטעמים הדיוניים והמהותיים שעליהם עמדתי בהרחבה למעלה. איני סבורה, כי מינוי של מומחה נוסף בתחום ביסוס הקרקע נחוץ להכרעה בענייננו, ויש בידי להכריע במחלוקות שבין הצדדים, תוך הישענות על חוות דעתו של מומחה ביהמ"ש, שהינו בעל מומחיות בתחום הקונסטרוקציה, ביסוס וחוזק המבנה, כאשר יש באופן בו תקפו הנתבעים את חוות הדעת על מנת להביא לדחיית טענותיהם ביחס לחוות הדעת, כפי המפורט לעיל.

49.        לסיכום פרק זה - אין בעצם העובדה שמומחה ביהמ"ש, שהינו מהנדס מבנים הנעדר תת-מומחיות בתחום הביסוס והקרקע, כדי לשלול את כשירותו להכריע במחלוקות המקצועיות שבמוקד התביעה דנן, ואין בכך כדי לקבוע כי הוא אינו בר סמכא ליתן חוות דעת בעניינים שבליבת המחלוקת בין הצדדים. 

הכשלים בבית מגורי התובעים עפ"י חוות דעת מומחה ביהמ"ש

50.        נפסק לא אחת, כי ההכרעה בסכסוכים שעניינם ליקויי בניה מחייבת בדיקה ובחינה מקצועית של הסוגיות שבמחלוקת, ולצורך כך נוהג בית המשפט להיעזר במומחה מקצועי המתבקש לחוות דעתו באותן סוגיות. לבית המשפט שמור, כמובן, שיקול הדעת בשאלה באיזו מידה יש לאמץ את מסקנותיו של המומחה שמונה מטעמו. כידוע, משנתקבלה חוות דעת ניטרלית של מומחה שמונה מטעם ביהמ"ש, שיש בה ניסיון רציני להתמודד עם הבעיות המקצועיות הרבות המובאות בפניו, יש לקבל אותה, גם אם לא כל מה שנקבע בה הוא לטעמם ולרוחם של כל הצדדים, וגם אם ניתן להצביע על טעויות או על אפשרויות של קביעות אחרות בנושאים אלה או אחרים (ע"א 6540/05 סולל בונה בע"מ נ' אברמוביץ אבנר (1.12.08); ע"א 558/96 חברת שיכון עובדים בע"מ נ' רוזנטל (2.11.1998); ע"א 5602/03 סגל נ' שיכון ופיתוח לישראל בע"מ (22.8.05)).

51.        עם זאת, ההחלטה אם לסמוך על ראיה מסוימת היא עניין לבית המשפט ששמע את הראיות לענות בו (ע"א 2688/95 יצחק פנחס נ' כרם מהנדסים (31.3.1997)). אם בית המשפט סבור, שאין בחוות דעתו של המומחה תשובה מספקת לכל השאלות שהוצגו לפניו, או לחלקן, או שאין לסמוך על חוות דעתו בעניינים מסוימים, עליו לשקול אם אין מקום לקבל ראיות ע"י מינוי מומחה נוסף או לאפשר לצדדים להביא ראיות מטעמם (ע"א 332/80 חיטרמן נ' מוצרים כימיים בע"מ (24.1.1983). הערכות מומחה (לעומת העובדות שבחוות דעתו), ככלל, ואף בתחומים מקצועיים בפרט, נתונות לביקורת והן אינו חסינות מפני ביקורת עניינית בדרכים המשפטיות המקובלות, קרי חקירת המומחה על חוות דעתו, והעלאת טיעונים כנגד קביעותיו (ע"א 558/96 הנ"ל). ההלכה הפסוקה קובעת, כי על אף שמומחה מטעם ביהמ"ש נהנה מאמון רב הנובע מחזקת התקינות והמקצועיות המיוחסות לו, חוות דעתו אינה כובלת את בית המשפט, ואינה מאפשרת לשופט להתפרק מעול ההכרעה. בית המשפט מוסמך לאמץ חוות דעת מומחה מטעמו, או בהינתן סיבה המצדיקה זאת - לדחות אותה או חלקים בה (רע"א 2380/12 ט.ר. הנדסה אזרחית נ' החברה הכלכלית לאשקלון (1.5.2012)). לא אחת נפסק, כי בית המשפט הוא המכריע על סמך הראיות שבפניו, והוא רשאי לאמץ מסקנות המומחים, לדחותן כולן או חלקן, ואין נפקא מינה אם מדובר במומחים מטעם הצדדים או במומחים מטעם בית המשפט (ע"א 3079/08 מדינת ישראל נ' הקדש קרן עזרה ע"ש יעקב הייטנר (4.7.12); רע"א 3356/12 מוסך פ.י.א צפון בע"מ נ' י.ל הסעים 2000 (24.5.12)).

52.מן הכלל אל הפרט: במקרה שלפנינו ראיתי לאמץ את קביעות מומחה ביהמ"ש, משמצאתי כי חוות דעתו מציגה עמדה אובייקטיבית ומקצועית, ובהעדרם של טעמים כבדי משקל המצדיקים סטייה ממנה. מומחה ביהמ"ש תיאר את מצב המבנה שהקימה הנתבעת ועמד על העקרונות, הגורמים והשיקולים הרלוונטיים לממצאיו ומסקנותיו בדבר הכשל התכנוני והביצועי שמצא במבנה ואשר תולדתו בביסוס שאינו עומד בדרישות חוק ותקנות התכנון והבניה, והעדר דוקומנטציה חרף החובה לערוך אותה בזמן אמת, תוך שהוא התייחס לגורמי הכשל, חומרתם ומקורם. כן הוא סתר את טענת הנתבעים הן בעניין גורמי הכשל התכנוניים והביצועיים והן לעניין סוגיית ארגזי ההפרדה והפיתוח. מומחה בימ"ש עמד מאחורי חוות דעתו הן בתשובותיו לשאלות ההבהרה והן בחקירתו הנגדית בבית המשפט. עוד הוא הסביר את דרישות התקן החל על תכנית הקונסטרוקציה של המבנה, ואף הוסיף ונימק מדוע אין בנסיבות העניין להורות על ביצוע תיקונים של המבנה ויש להרוס אותו ולבנותו מחדש - תשובותיו היו ענייניות ונימוקיו היו משכנעים. 

53.        מומחה ביהמ"ש ביקר בנכס ובביקורו זה אף נכח המומחה חוראני מטעם הנתבעים (ראו: סע' 1 לחוות הדעת). מומחה ביהמ"ש מצא כי במועד הביקור כל המבנה ניזוק כתוצאה משקיעת היסודות, שהתבטאה בתזוזה אנכית של היסודות (ראו פירוט רחב בעמ' 1-55 לחוות הדעת). הוא בחן בחוות דעתו את "תכנית הקונס' ו-"גורמי הכשל", וכן התייחס לדו"ח הביסוס של טרביה, שאין חולק, אף לפי חוות דעת המומחה חוראני, כי דו"ח זה שימש את הנתבעת לביסוס המבנה. עוד ציין מומחה ביהמ"ש, כי הצדדים לא מסרו לו כל מסמך המעיד על ביקור מהנדס קרקע בשטח ועל השלמת המידע לגבי 'חתך הקרקע', זאת בניגוד למה שנקבע בסעיף 2 לדו"ח יועץ הקרקע, או כל עדות לביצוע ביקורת בתחילת עבודות הביסוס, כדרישת יועץ הקרקע בסעיף 5 לאותו דו"ח. מומחה בימ"ש הוסיף וציין, כי אף לא הומצא לו מסמך המתעד כנדרש את עומק הקידוח בכלונסאות בזמן אמת, רישום שיש לערוך בעת הביצוע, וגם לא אישור של יועץ קרקע על גבי תכנית הביסוס, כמקובל, או בדיקה סונית (ראו: סע' 12 לחוות הדעת), והדבר מעיד על העדר מעורבות של יועץ הקרקע בביסוס המבנה ואי זימונו לאתר בשלבי הביצוע. כן התייחס מומחה ביהמ"ש לשכבות הקרקע בהתאם לחתכי הקרקע על פי דו"ח הביסוס, ומשמעותם מבחינה קוטר, אורך ותסבולת הכולונס (סע' 13-14 לחוות הדעת), ובחינתם אלה אל מול "פרט הכולוס", כפי שצורף ע"י הנתבעת, ועקב כך הוא הגיע למסקנה כי תכנון פרטי הכלונסאות בוצע בניגוד לדו"ח הקרקע.

54.        להלן הכשלים התכנוניים עליהם עמד מומחה בימ"ש בחוות דעתו והדיון בהם:

א.         כשל בעומק ובמספר הכלונסאות ושקיעת המבנה: בעוד שבדו"ח הביסוס נכתב שעומק הכלונס יהיה לפחות 10 מ' (עם אופציה להעמקה, בהתאם לחתך הקרקע ולעומסים), בתכנית הביסוס נקבע עומק מ- 8 עד 10 בלבד. בהקשר זה הדגיש מומחה בימ"ש, כי לא נמסר מסמך כלשהו מיועץ הקרקע אשר מאשר  הקטנת העומק של היסודות מ- 8 מ' עד 10 מ' (סע' 15 לחוות הדעת). בדומה למומחה חוראני, גם מומחה ביהמ"ש נסמך על סעיף 3.7.3.1 ב' לתקן הישראלי 940, אך בעניין זה הוא ציין כי הדרישה ליסודות בעומק של 10 מ' בקרקע תופחת קיימת ככלל בסעיף הנ"ל הקובע, כי "עומק הכלונסאות יהיה לפחות 19 מ' מתחת לפני הקרקע". משכך, תכנון היסודות תוך אפשרות הקטנתם ל- 8 מ' הוא בניגוד לכלל שבתקן. מומחה בימ"ש גם התייחס לחריג עליו נשען המומחה חוראני בחוות דעתו, ואישר את הבסיס העובדתי להחלת חריג זה מבחינת נתוני הקרקע, בהיותה קרקע חרסיתית בעומק עד 5 מ', שתחתיה שכבת סלע קרטון ותחתיה סלע בזלת. מאחר ובענייננו אין  מידע בדו"ח הקרקע אם מדובר בשכבת קרטון חלש או חזק, במצב כזה אין יכולת למהנדס המתכנן לשקול בהיבט ההנדסי את ההיתכנות של הקטנת הכלונס במידה כלשהיא. לפי מומחה בימ"ש, הן הכלל והן החריג מצאו ביטוי בדו"ח יועץ הקרקע, ובו נקבע כי על סמך חתך הקרקע והתקן, עומק הכלונס יהיה לפחות 10 מ'. בדו"ח הקרקע לא הותר להקטין 'קוטר' הכלונס מ-40 ס"מ (הכלל) ל- 35 ס"מ (החריג), וגם לא להקטין את 'עומק' הכלונס מ-10  מ' (הכלל) לעומק הפחות מכך (החריג).

על-פי מסקנות מומחה ביהמ"ש, עומק הכלונס בתכנית שערך אוסאמה דוכי נוגד את הוראות התקן, כל זאת בהעדר ראיה או אסמכתא מטעם יועץ הקרקע, כי הוא אכן אישר עומק כלונס של 8 כחריג. בחוות הדעת ציין מומחה ביהמ"ש ובצדק, כי עומק הכלונסאות הוא עניין עובדתי הטעון הוכחה, וכי בהעדר תיעוד בזמן אמת באשר לעומקי החפירה, אין לפנינו אלא את תכנית הביצוע (סע' 39 לחוות הדעת). לעומת זאת, נסמך המומחה חוראני על דברי הנתבעים וציין כי "נמסר לו" שעומק הכלונסאות הוא 10. במענה לשאלות ההבהרה ששלחו אליו הנתבעים (ראו: מענה לשאלות מס' 2-5) סיפק מומחה ביהמ"ש תשובות לעניין הבדיקות שביצע וציין, כי הוא בדק את הבית בדיקה ויזואלית וביצע מדידות פשוטות ובדיקת תכניות המבנה, ואף ביאר כי הוא לא ביצע 'חפירת גישוש' וכי הוא לא ביצע בדיקת 'גילוי יסודות', מהטעם שהם כבר נמצאים בעומק הקרקע, ועל מנת לערוך בדיקה שכזו יש להרוס את הבית. מומחה ביהמ"ש אמנם אישר כי לא ביצע בדיקה סונית, אך הסביר כי בדיקה זו היא באחריות המתכנן/הקבלן, וכי מועד ביצועה הוא לאחר יציקת הכלונסאות ולפני יציקת הרצפה, ומשום כך כיום אין אפשרות לבדוק את עומק הכלונס, גם לא בשיטה סונית. עוד מסר מומחה ביהמ"ש, כי בדיקת יסודות המבנה והקרקע נעשית לפי תכנית ונתונים שנאספו משלב הביצוע, וכי במקרה דנן נתונים אלה לא נאספו, ולכן לא היה ניתן לבדוק אותם (ראו:  תשובת המומחה לשאלה מס' 16).

עוד ביאר מומחה ביהמ"ש בחקירתו הנגדית, כי משלא הוצג לפניו רישום לעניין עומק הכלונסאות, שהאחריות לערוך אותו בזמן אמת במועד ביצוע החפירות והיציקה של הכלונסאות מוטל על שכמי הנתבעת, הוא ערך את חוות דעתו בהתאם לעומק הכלונסאות הרשום בתכנית שהוא 8-10 מ'. כן הוא הבהיר שכיום אין אפשרות לבצע חפירה לחשיפת הכלונסאות לצורך בדיקת עומקם בדיעבד,  שמשמעותה הריסת הבית לשם ביצוע הבדיקה האמורה (ראו: עדות מומחה ביהמ"ש בעמ' 18 לפרוטוקול). מומחה ביהמ"ש אישר, כי הוא בדק את הכלונסאות ואת התכנון הכולל של המבנה, לרבות שקיעת הכלונסאות, זאת עפ"י ניתוק המבנה ולפי סדקים, ובהתבסס על התכנית ועל ממצאים ויזואליים. אשר לעומק הכלונסאות, העיד מומחה ביהמ"ש כי לא ביצע בדיקה שכאמור אינה אפשרית כיום, משום שהחשיפה של הכלונס היום משמעה הריסת המבנה, וכי במועד החשיפה יאבד המבנה את התמיכה שלו (ראו: עדות מומחה ביהמ"ש בעמ' 19 לפרוטוקול). מומחה ביהמ"ש הסביר בעדותו, כי השקיעה של הבית הייתה ביסודות של המבנה (שהם בצדדים שלו ולא במרכזו). כן הוא ציין כי בבניה קונבנציונאלית, 38 טון נחשב לעומס על המבנה (עמ' 20 לפרוטוקול ש' 16 ואילך). מומחה ביהמ"ש ביאר בעדותו מדוע ההנחה של הנתבעים לעניין היתכנות השקיעה של הבית במלואו, ולא רק בחלקיו הצדדיים, אינה נכונה, וזאת בשל סוג הקרקע שאינה תופחת במלואה, לצד העובדה בדבר העדרו של תיעוד של כל כלונס בפועל. מפאת חשיבותם, אביא להלן את דבריו של מומחה ביהמ"ש בעניין זה: "אי אפשר לדעת את זה בגללך. כל המידע שחסר לנו כדי שנוכל להתחיל לנתח את התנודות בהשוואה לתכונות הקרקע, חסר, כי הנתבעת לא רשמה את עומק כלונסאות ולא זימנה את יועץ הקרקע להשלמת דוח הקרקע ולא עשתה דוח סוני שמודד את עומק הכלונסאות לאחר היציקה ולפני שיוצקים את הרצפה. עוד מידע שחסר לנו, וחסר בכל המקרים, זה מדידת הלחות בקרקע כל כלונס וכלונס. מה שאתה אומר זה אופייני למבנים קלים ולא רלוונטי למקרה שלנו". (הדגשה הוספה - ש.נ. ; עמ' 20 ש' 28-32 לפרוטוקול ועמ' 21, ש' 1-15).

מומחה ביהמ"ש העיד, כי אין תקנים ייעודיים לבניה קלה, וממילא הליקויים אינם בבניה הקלה אלא ביסודות המבנה, וכי הנתבעים לא הראו אחרת בעניין זה אף לא בחוות דעת המומחה חוראני, כאשר לא הפנו לתקינה ייעודית לבנייה קלה (ראו: תשובות המומחה לשאלה מס' 14). לאמור בחוות דעתו של מומחה בימ"ש ניתן למצוא תימוכין בחוות דעת המומחה שולץ (נספח 8 לתצהירי התובעים) הן לעניין עומק הכלונס, אורכו, והעומס על הכלונס, ובה נקבע כי כלונס עם עומק קטן בקרקע חרסיתית עשוי להישלף או להיקרע כתוצאה מתפיחת הקרקע; כי אורך כלונס צריך להיות לפחות 10 מטר, הדבר חמור כאשר עומק הכלונס הוא קטן וכאשר חלק מהכלונסאות עם עומס קטן מ- 10 טון (ראו בהרחבה עמ' 4 לחוות דעתו של שולץ). על ממצאים אלה, מתווספת קביעת מומחה ביהמ"ש בדבר אי קיומה של דרישה להפרדה ע"י שרוול בחלק העליון של הכלונס, בניגוד לת"י 940.1 סעיף 3.7.3.1(א), הפרדה המקטינה באופן משמעותי את החיכוך בין הכלונס לבין הקרקע העליונה התופחת בקרקע חרסיתית (הסעיף האמור קובע כי יש למנוע התרחבות קוטר הכלונס עד לעומק 2 מ' לפחות מפני הקרקע, בעזרת שרוול קרטון או פלסטיק או כל אמצעי אחר).

לאור ממצאים אלה, ובשים לב לכך שהמומחה חוראני לא בדק בעצמו את עומק הכלונס, וכל קביעותיו בחוות דעתו נשענו על דברים שמסרו לו הנתבעים לעניין עומק הכלונס, ללא ביסוס או תימוכין בתיעוד כלשהוא, הרי לא הונח בפניי טעם מבורר וחריג המצדיק סטייה מקביעות מומחה ביהמ"ש לעניין זה, ובמיוחד נוכח העדרו כאמור של התיעוד הדרוש במסגרת ההליך המשפטי.

ב.         מבנה קונבנציונאלי רגיש לתנודות קרקע: נדבך נוסף עליו נשען מומחה ביהמ"ש בעת עריכת חוות דעתו עוסק בסוג המבנה, היינו לפי שיטת הבניה הקלה. בעניין זה ציין מומחה ביהמ"ש, כי מאחר ועסקינן במבנה קל הרגיש לתזוזות הקרקע, השקילה המתבקשת היא דווקא העמקת הכלונסאות ולא הקטנתם, במטרה לעגנם בשכבת הסלע והקטנת הסיכון לשליפתם, בהתאם לכלל הביסוס המוגדר בסעיף 3.7.3.1(א) לת"י 940.1 הקובע כי "שיטת הביסוס המומלצת בקרקע תופחת היא באמצעות כלונסאות המעוגנים בשכבות העמוקות, שאינן מושפעות משינויים בתכולת הרטיבות". לגישה זו נמצא תימוכין גם בחוות דעתו של המומחה שולץ (עמ' 4) לעניין עומק ואורך הכלונס והעומס שעליו בקרקע חרסיתית, לעומת חוות דעתו של המומחה חוראני מטעם הנתבעים שאין בה כל התייחסות לנדבך זה.

לצד קביעה זו, מצא מומחה ביהמ"ש כשל תכנוני וביצועי בריבוי הכלונסאות. הוא קבע כי הנתבעת לא קיימה את דרישת צמצום כלונסאות שבתקן הישראלי 940.1, סעיף 3.7.3.2(ה). לפי סעיף זה, במבנים קלים יש להקטין עד כמה שאפשר את שטח המגע בין קרקע שהיא בעלת פוטנציאל תפיחה גבוה לבין היסודות, על ידי הקטנת מספר היסודות עד למינימום הסביר האפשרי. בפועל, במבנה התובעים יש 15 כלונסאות על שטח בן 150 מ"ר, כאשר מחצית מהכלונסאות הם עם עומס קטן מאוד, באופן היוצר סיכון גבוה של 'שליפה'. לפי מומחה בימ"ש, ניתן לצמצם את מספר הכלונסאות ל-10 ויצירת עומס זהה על כל כלונס, ע"י שינוי הסכמה הסטטית של התקרה. כן מצא מומחה ביהמ"ש ליקוי בפסיעת החישוקים, המתבטא בהעדר התאמה בין דרישת יועץ הקרקע, לפיה בעומק 3 מ' ואילך הפסיעה תהיה 15 ס"מ, לעומת זאת על פי הפרט עמדה על 17 ס"מ.

ג.          העדר הגנה על ארגזי ההפרדה תחת רצפת הבטון בניגוד לת"י 940.1 סעיף 3.7.3.2(ב): סעיף זה קובע, כי יש להגן על חלל ההפרדה באמצעים מתאימים למניעת חדירת קרקע לתוך החלל לאורך כל חיי המבנה. קביעה זו תואמת את מסקנתו של המומחה שולץ, ולפיה היה צריך לתכנן את ארגזי ההפרדה באופן שימנע את מעיכתם כתוצאה מלחץ עפר צידי, זאת לאחר שמצא בבדיקה שביצע כי הארגזים נמעכו לחלוטין (נספח 8 לתצהיר התובעים ; עמ' 4 לחוות הדעת). לעניין הבדיקות האפשריות בדיעבד, השיב מומחה ביהמ"ש לשאלות ההבהרה כי ביצוע חפירה צידית אפשרית רק ביחס לארגזים הצדדיים, אך לא לארגזי ההפרדה שמתחת לרצפה (ראו: מענה  לשאלה מס' 11). בחקירתו הנגדית הוא הסביר, כי הפגיעה בארגזים הייתה כשל תכנוני, שהתבטא בכך שהמהנדס לא תכנן בורות קשר שיורדים למטה ובורות סמויים בגובה התקרה. כן הוא שלל את התיזה של הנתבעים, כי הפגיעה בארגזים נגרמה עקב עבודות קבלניות. לשיטת מומחה ביהמ"ש, תכנון רצפה ללא קורות יורדות מהווה פגם תכנוני, ובמצב כזה הפגיעה הנטענת בארגזים ע"י קבלן הפיתוח הייתה מביאה לכל היותר לפגיעה באותו רכיב שנפגע, אך לא פגיעה בארגזים, כך שהאחריות להבטיח קיומה של הגנה על הארגזים מוטלת על הנתבעת, דבר שלא בוצע על ידה (ראו: עדות מומחה ביהמ"ש בעמ' 22 לפרוטוקול, ש' 1-24).

ד.         עומס על היסודות: בדיקת מומחה ביהמ"ש העלתה כי העומס על היסודות נע בין 4 -38 טון, והדבר מהווה כשל תכנוני וביצועי. מסקנה זו מתיישבת עם קביעתו של המומחה שולץ, ולפיה חלק מהכלונסאות נמצא עם עומס קטן מ-10 טון, וכי הדבר מהווה כשל משום שהוא יוצר עומס על היסודות (ראו: נספח 8 לתצהירי התובעים, עמ' 4 לחוות הדעת). מומחה בהימ"ש הסביר, כי עומס זה על היסודות, בהינתן כל הכשלים שנמנו למעלה, הביא לשקיעת המבנה ולניתוק של רצפת הבטון. בחקירתו הנגדית הוא השיב, כי עם שקיעת הרצפה ניתק מבנה העץ ממקומו, כשחיבור הקורות והרצפה ליסודות נמצא מתחת לרצפה היצוקה. לגישתו, ניכרת שקיעה ויזואלית ביסודות, ואף אם נכונה היא ההנחה של הנתבעת כי הרצפה התעוותה עקב לחץ עליה, הרי אין שינוי במסקנה כי מדובר בכשל תכנוני/ביצועי המצוי באחריותה של הנתבעת (ראו: תשובה לשאלה מס'  8, על כלל סעיפי המשנה; וכן הסבריו של מומחה ביהמ"ש לעניין הנתק ההיקפי בהיקף כל המבנה ולא באופן נקודתי; עמ' 22 לפרוטוקול, ש' 25-32).

ה.         הסדקים במבנה: מומחה ביהמ"ש איתר במבנה התובעים סדקים עד 35 מ"מ (עמ' 63-65 לחוות הדעת). עוד הוא מצא, כי תכנון היסודות תוך הפחתה משמעותית מדרישות התקן ודו"ח הקרקע, שנועדו למנוע את סדיקת המבנה, הביאה להקמת מבנה מתעוות ונסדק. כן הסביר הלה בתשובותיו לשאלות ההבהרה, כי מיקומם של הסדקים הוא בקיר חוץ וברצפת הבטון, כאשר אין מקום לבחון סדיקה עוברת בניה קלה, גם משום שעפ"י פרטי הבניה הקרום הפנימי והחיצוני אינו אחיד, באופן המבטל כל השוואה בין פנים לחוץ (ראו: תשובות לשאלות ההבהרה מס' 9-10). מומחה ביהמ"ש הוסיף, כי הטבלה עליה נסמך המומחה חוראני אינה ישימה למקרה הנוכחי, משום שהיא עוסקת במבנים קונבנציונאליים, ואין בה כדי לבטא כשל במבנה כאופציה (ראו: מענה לשאלה מס' 17). לגישתו, האחריות למציאת פתרון תכנוני ספציפי התואם את דרישות התקן וכללי ההנדסה, מוטל על המהנדס, קרי הנתבעת ואוסאמה דוכי מטעמה, ובמקרה הנוכחי תכנון זה חורג בפרמטרים רבים מדרישות התקן, מדו"ח הקרקע, ומכללי הנדסה רלוונטיים לביסוס בקרקע תופחת. כן מצא מומחה ביהמ"ש, כי חומרת הסדקים במקרה הנוכחי מלמדת שמדובר במבנה שאינו ראוי לשימוש. לשיטת מומחה ביהמ"ש, הסברה של הנתבעת, כי סדקים בחומרה שהתגלתה במבנה דנן, בהינתן סוג הקרקע (תופחת), הם דבר טבעי, מחייבת את המסקנה כי אין לבנות מבנה קל בקרקע בתנאים שלעיל. לגישתו, במקרה הנוכחי אמנם מדובר בקרקע חרסיתית, אך תנאיה אינם קיצוניים. משכך, אילו מילאה הנתבעת אחר הוראות יועץ הקרקע והוראות התקן, לא היו נגרמים סדקים בחומרה שהתגלתה בבית התובעים.

מומחה בימ"ש אף חלק על קביעות המומחה  חוראני בשני מישורים:  האחד - הטבלה עליה נסמך המומחה חוראני, כחריג, מתייחסת למבנה עם שלד בטון מזוין וקירות בלוקים, ולא למבנה קל עם אלמנטים נוספים (רצפת בטון, קירות עץ וציפוי גבס), והדבר כתוב במפורש בסעיף הרלוונטי, אך לא צוין ע"י המומחה חוראני בחוות דעתו. משלא צורפה הטבלה במלואה ע"י האחרון (סע' 5.3 לחוות הדעת), ומשזה לא נחקר כאמור על חוות דעתו, אין לקבוע כי לטבלה זו והעולה ממנה, יש תחולה על המקרה דנן, באופן המצדיק סטייה מקביעת מומחה בימ"ש. מומחה ביהמ"ש הסביר כי בטבלה זו נכתב שהיא מתייחסת ל- "קירות בני", בעוד שהקירות בענייננו אינם  "קירות בני", ודבריו בעניין זה לא נסתרו. השני - הטבלה האמורה מתייחסת לליקויים חזותיים ולא כשלים יסודיים. אין בטבלה כדי לבחון טיב היסודות, לעומת הקושי בתיקון הסדקים עצמם. במצב בו סיבת הסדיקה היא כשל בביסוס, הרי אין ערך לתיקון הסדקים, והיא אינה תחליף לניתוח הנדסי של הביסוס, ומכל מקום טבלה זו מסתמכת על ההנחה, שהמבנה מתוכנן כהלכה ושהסדקים יציבים, מה שלא קיים במקרה הנוכחי. בפועל, נמדדו סדקים מרביים עד 35 מ"מ, שאף הם מהווים עפ"י הטבלה נזק בטיחותי המחייב תיקון יסודי בשל הפגיעה בשלד.

הכשלים התכנוניים הנוגעים לניקוז היו 'חמורים' מתנאי הניקוז שנמצאו 'בינוניים'

55.        כבר עמדנו על כך, כי טענת הנתבעים היא שהליקויים במבנה הם מעשי ידיהם של התובעים, קרי תנאי ניקוז גרועים והעדר הפרדה מהקרקע. על כך השיב מומחה ביהמ"ש, כי שני הכשלים הללו שמצא המומחה חוראני הם כשלים תכנוניים המתווספים ליתר הכשלים שנמנו לעיל. כן הוא חלק על קביעתו של המומחה חוראני, כי שיפוע הקרקע הוא תוצר של תנאי ניקוז גרועים להם אחראים התובעים, והסביר כי הגם שקיימת תלולית אדמה היוצרת שיפוע קרקע לכיוון המבנה (בחלק המערבי של הקיר הדרומי ובחצר המערבית), לשיטתו, תנאי קרקע אלה אינם תנאי ניקוז גרועים, אם כי בינוניים, והם טובים יותר מאשר הקבוע בתכנית ההיתר (בה אין שיפוע לניקוז), והם במדרג חומרה פחותה מהליקוי שהנתבעת אחראית לו בהיבט ניקוז שטח הגג ללא מרזבים (ראו: עמ' 3 למפרט הטכני; וכן סע' 35-37 לחוות הדעת). ממצאיו של מומחה ביהמ"ש עולים בקנה אחד עם מסקנותיו של המומחה שולץ לעניין הרחקת מי הגשמים והשיפועים של הקרקע ולהעדר מרזבים של גג המבנה שהחריפו את הבעיה אך לא יצרו אותה (עמ' 4 לחוות הדעת). 

56.        יתר על כן, בהסכם ההתקשרות אין התייחסות לביצוע עבודות הפיתוח והגורם האחראי להן, והתייחסות היחידה לכך נמצאת רק בהקדמה ובדף האחרון של המפרט הטכני ובהם נכתב: "הקדמה: [...] מפרט טכני זה אינו כולל עבודת חפירה, פיתוח, חניה, מסתור כביסה, פח אשפה, וכדומה ו/או אם מצוין אחרת". עוד נכתב בסיפא של המפרט הטכני: "הערה: כל עבודות הפיתוח, שבילים, קירות תמך, מדרגות וחיבורים לבית יתאמו עם חברת ש.ק.ד בונים אחרת. עבודות שיבצעו בלי תאום מראש תהיה על אחריותו של המזמין". התובעת נחקרה בעניין עבודות הפיתוח רק בתמציתיות, ובעדותה היא מסרה כי קבלן הפיתוח היה מטעם הקיבוץ אשר נשא בתשלום שכרו. התובעת אמנם אישרה את האמור בדף האחרון של המפרט הטכני לעניין עבודות הפיתוח, אך לא מצאתי כל סתירה בין עדותה זו לבין האמור במפרט עצמו (ראו: עדות התובעת בעמ' 30 לפרוטוקול, ש' 26-32 ועמ' 31, ש' 1). עודד אישר את עדותה זו של התובעת, עת מסר בחקירה נגדית כי "את הפיתוח עשה הקיבוץ ולא אנחנו כולל הנקזים" (עמ' 49 לפרוטוקול ש' 22).

57.        יודגש כי אין באמור לעיל משום סתירה לקביעות מומחה ביהמ"ש, שכן בחקירתו הנגדית הוא הסביר מדוע תנאי הקרקע אינם גרועים, הגם שבתנאי הניקוז כפי שנעשו בשטח, נוצר מצב שהמים נקזים מצידי המגרש אל מרכזו, משום שהם לא נקווים בתוך המגרש, אלא עוברים הלאה למגרש הבא. אף בהנחה, כי אלה הם תנאי הניקוז הנחשבים לגרועים, סבר מומחה ביהמ"ש כי היה על מתכנן הבית להתמודד עימם בעת התכנון (ראו: עדות מומחה ביהמ"ש בעמ' 23 לפרוטוקול ש' 3-15). בהקשר זה הוא העיד, כי היה מודע לטענת הנתבעים לעניין הגורם שביצע את עבודות הפיתוח, ואף נשאל בחקירתו הנגדית לעניין הוראות ההסכם והמפרט הטכני, ומסקנתו בהיבט ההנדסי אינה סותרת את הוראות ההסכם והאחריות החוזית שנטלה הנתבעת על עצמה בגדרו, עת השיב כי "אני יודע שהפיתוח, ששכבת הקרקע העליונה נעשה על ידי הדיירים והתייחסתי לכך בחוות דעתי. בזמן הביקור, נציגי הנתבעת אמרו את זה שהפיתוח של הקרקע נעשה על ידי התובעים עצמם ומכך ניתן להסיק לשיטתם שהניקוז הוא באחריות התובעים, אבל אני חושב אחר ופירטתי שאם הניקוז הוא קריטי ליציבות הבניין, אי אפשר להותיר אותו למישהו אחר והוא באחריות הקונסטרוקטור וגם כתבתי שתנאי הקרקע והניקוז לא גרועים, לא טובים אמנם, אבל גם לא גרועים" (עדות מומחה ביהמ"ש בעמ' 18 לפרוטוקול).

58.        אמנם, בסעיף 1.1. להסכם ועמ' 5 למפרט הטכני, עבודות הפיתוח והסביבה של הבית הוחרגו מהם. ברם, הסרת האחריות מכתפי הנתבעת בעניין זה היא רק למקרים בהם בוצעו העבודות ללא תיאום עמה, והדבר אף מתיישב עם האחריות שנטלה על עצמה הנתבעת כמפקח עליון על תכנון והקמת המבנה, כך שאם עבודות הניקוז בוצעו ללא התאמה לתנאי הקרקע או התכניות, שומה היה עליה להתריע על כך, ומשלא נטען על ידה, כי עבודות הפיתוח נעשו ללא תיאום עמה, במובחן מטענה לעניין טיב העבודות, קרסה למעשה הגנתה של הנתבעת בהקשר זה. לאמור מתווספות מסקנות מומחה ביהמ"ש בדבר השוליות של הליקוי בתנאי הניקוז, לעומת שלל ליקויי התכנון והביצוע שנתגלו במבנה וגורמי הליקויים שבו.

59.        מכל המקובץ לעיל עולה, כי על פי חוות דעתו המפורטת של מומחה ביהמ"ש, עבודות הפיתוח לא היו הגורם העיקרי למצב התכנוני של הבית. לשיטת המומחה, מדובר בבית שנמצא במצב של "דעיכה", קרי התרחבות הסדקים והופעת חדשים, ככל שהזמן חולף (ראו: עדות המומחה בעמ' 20 לפרוטוקול). לאמור נמצא חיזוק גם בחוות הדעת של אינג' גולדיאל שהזמינו התובעים 3 חודשים לאחר מסירת החזקה במבנה לידיהם (נספח 6 לתצהירי התובעים), וכן בחוות דעתו של המומחה שולץ, אשר ביקר במבנה בחודש דצמבר 2018 ובחודש מרץ 2019. בשתי חוות דעת אלה נכתב כי בביקורים שערכו שני המומחים הנ"ל אובחנו סדקים, שקיעות ותזוזות רבות בכל חלקי המבנה, באופן שאינו תואם את גילו החדש של המבנה, וכי הסדקים שנצפו במבנה הם כתוצאה מתזוזות הבדליות במבנה, שמקורם הוא בתכנון ובביצוע לקוי או בשילוב שני גורמים אלה (עמ' 2 לחוות דעת שולץ; נספח 8 לתצהירי התובעים; ראו תמונות המתעדות את חומרת הליקויים, הסדקים והרווח במבנה).

אחריות הנתבעת

60.        מחומר הראיות שהונח בתיק מתבקשת המסקנה, כי הנתבעת הפרה את הסכם ההתקשרות, משסיפקה מבנה שנתגלו בו ליקויים בטיחותיים, ואשר נבנה בהתבסס על תכניות שלא עמדו בתנאי החוק, התקן ודו"ח הקרקע, ותוך הפחתה ממשית מהדרישות המוסדרות בהם שנועדו למנוע את סדיקת המבנה, כאשר בשל אופי המבנה היה ראוי להחמיר עם כל דרישה שבתקן, ובעיקר צמצום ממשי של מספר הכלונסאות והעמקתם ל- 12 מ', כקביעת מומחה ביהמ"ש.

61.        הנתבעת נושאת באחריות לליקויים אלה מכוח היותה מתכנן שלד הבניין, כשאין רלוונטיות אם האלמנטים שעל השלד אינם עשויים מבטון, וככזו מוטלת עליה האחריות לתכנן, לבצע יציקה של רצפת המבנה ויסודותיו בהתאם לחוק, התקנות והתקנים החלים בנסיבות העניין. כאמור, ה"ה אוסאמה דוכי וטרי סולומון נרשמו בבקשת היתר הבניה כמהנדס ועורך הבקשה, בהתאמה. תקנות התכנון והבניה (בקשה להיתר תנאיו ואגרות), התש"ל -1970 הסדירו הקמתו של מבנה יביל ארעי המיועד למגורים (ראו: חלק י"ט, תקנה 19.00), שאורך חייו לפחות 10 שנים, הדורש היתר. אין בהוראות אותו פרק כדי לגרוע מהאמור בפרק ט"ו העוסק ב"יציבות הבנין", והמחיל על עורך הבקשה להיתר חובת הגשת חישובים סטטיים, מינוי אחראי לביצוע השלד, עריכת ביקורת על ביצוע הבניה, הגשת חישוביים לשינויים, לשמור את תכנית הקונסטרוקציה וכיוצ"ב, כאשר הפטור מחובת הגשת חישובים סטטיים הוא חריג וחל רק במקרה בו מבוקש היתר לעבודה שאינה משפיעה על יציבותו של הבניין או חלק ממנו (תקנה 15.00(ג)).

62.        "מתכנן שלד הבנין" הוגדר בתקנות התכנון והבניה (בקשה להיתר, תנאיו ואגרות), התש"ל-1970 כ"מי שהורשה להגיש חישובים סטטיים לרשות מוסמכת על פי תקנות המהנדסים, ושחתם על הבקשה להיתר ועל נספחיה כאחראי לתכנון שלד הבניין נושא הבקשה ולביצוע פיקוח עליון על הקמתו". "חישובים סטטיים" הם "חישובים הנדסיים, שיש בהם להוכיח את יציבותו של בנין ויציבות ביסוסו". "שלד" מוגדר בתקנות כ"כל חלקי הבניין הנושאים ומעבירים עומסים מכל סוג לקרקע הנושאת את הבנין והדרושים להבטחת יציבותו" (תקנה 1).

תקנה 15.02 לתקנות התכנון והבניה (בקשה להיתר) שכותרתה "תפקידי מתכנן שלד הבניין" קובעת "שמתכנן שלד הבניין חייב- (1) לערוך את החישובים הסטטיים לפי הכללים והרמה המקצועית הנהוגים אותה שעה בנדון ולפי הוראות כל דין הנוגע לענין זה; (3) לערוך ביקורת על ביצועה של הבניה, נושא ההיתר המבוקש, כדי להבטיח שהשלד ייבנה לפי הכללים והרמה המקצועית הנהוגים אותה שעה בנדון וכל דין הנוגע לענין ובהתאם לחישובים הסטטיים כפי שהוגשו; וזאת במסגרת אחריותו לפיקוח עליון על הקמת שלד הבנין; (4) להגיש לוועדה המקומית, עם גמר הקמת השלד, חישובים סטטיים חדשים אם במהלך הקמת השלד חלו בו שינויים מהותיים, או חישובים סטטיים מתוקנים אם חלו בו במהלך ההקמה שינויים שאינם מהותיים והמחייבים תיקון החישובים המקוריים; (5) לדאוג לכך שתכנית הקונסטרוקציה תהיה בידי מנהל העבודה באתר הבניה; (6) לשמור את תכנית הקונסטרוקציה בתום הבניה, לתקופה של לא פחות מעשר שנים במקום בישראל שיודיע עליו לועדה המקומית או לנהוג בה בדרך אחרת שתחליט עליה הועדה המקומית על פי בקשתו".

"הפרטים הטכניים" של החישובים הסטטיים מפורטים בתקנה 15.12 לתקנות הנ"ל הקובעת כי: "... (3) נתוני הביסוס כמפורט להלן (א) סוג הקרקע; (ב) מאמצים מותרים לביסוס; (ג) נתונים אחרים שיש להם חשיבות לסוג הבנין, כגון; מקדמי לחץ עפר, מקדמי חיכוך, ספרות מצע ...(ד) מקורות המידע, כגון: קידוחי נסיון, המלצת מהנדסי קרקע, תקן ישראלי ת"י 940". כן ראו סימן ב' לתקנות, לרבות תקנה 5.04(א) ו- 5.05 העוסקות בחובת בדיקת הקרקע עליה יוקם שלד, בהתאם לתקן הישראלי 940 הדן בביסוס לבניינים. (להרחבה בדבר אחריות מתכנן השלד לאופן הקמת מבנה ואבטחת הביסוס שלו, לרבות מטרת סקר הקרקע לצורך תכנון ביסוס המבנה ראו ע"א (חי') 66685-05-20 ד.א דוראל נדל"ן יזום (2005) בע"מ נ' גלי אמיר (10.1.2021); וכן ת"א (מחוזי –חיפה) 3071-07-16 טלי אבשלום נ' אחים כאתבי בע"מ (30.6.20)).

63.        חובותיו של מתכנן שלד הבניין לקבל חוות דעת יועץ קרקע בטרם תכנון השלד, לבצע בדיקה של הקרקע כדי לקבוע את עומק הכלונסאות הנדרש, ולהתאים את היקף המידע שיש לאסוף לעניין הקרקע לנסיבות, מעוגנות גם בפסיקת בתי המשפט (ראו: ע"א 6373/96 ניסנבוים נ' סימונה (16.5.1999); ע"א מחוזי-נצ') 1164/04 נחום נ' גל (1.12.05); ע"פ 9815/07 אליהו רון נ' מדינת ישראל (26.11.08)). חובות אלה הן חוקיות ומקצועיות גם על פי התקן הישראלי 940, וחלות גם כשמדובר בתוספת בנייה (ראו והשוו: ת"א (שלום פ"ת) 9827-07-10 יעקב רודיטי נ' ברוך (2.9.2014)). הנתבעת הייתה אחראית כלפי התובעים על הכנת תכנית קונסטרוקציה מתאימה, בחירת אנשי מקצוע בעלי הכשרה מתאימה, והכנת עבודות התכנון והביסוס וביצוען עפ"י המתחייב והנדרש, והיא הפרה חובות אלה  כפי שהוכח בחומר הראיות שהונח לפניי (ראו והשוו: ע"א (נצ') 1224/06 עלי חאמד נ' חסן (8.10.07)).

64.        בענייננו, מוטלות על הנתבעת, באמצעות אנשי המקצוע מטעמה, החובות לתכנון הקונסטרוקציה של המבנה והביסוס שלו, בטרם חיבור המבנה היביל המיועד למגורים אליו, לקבלת חוות דעת יועץ קרקע בטרם תכנון השלד, לבצע בדיקה של הקרקע כדי לקבוע את עומק הכלונסאות הנדרש, לבצע קידוחי ניסיון, לבדוק הביצוע ולשמור מסמכים המתעדים את שלבי התכנון והביצוע, זאת משעסקינן בקונסטרוקציה של מבנה, ושלל החובות שנמנו לעיל מעוגנות בחוק התכנון והבניה ותקנותיו, לרבות ת"י 940, והן כוללות גם את החובה לבצע חקירת קרקע על מנת לקבוע את עומק היסודות, העומסים על היסודות ונתוני המבנה, לשם חיזוי התנהגות המבנה לא רק בשלב הביצוע, אלא לאורך כל תקופת השירות המתוכננת של המבנה, במטרה להבטיח יציבות המבנה, וחקירה זו מתבצעת באמצעות סקר הקרקע וקידוחי ניסיון. כן מוטלת על מתכנן השלד החובה לבחון בעצמו את התאמת תכניות העבודה לדרישות התקן.

65.        למקרא חומר הראיות ולמשמע העדויות הוכח, כי הנתבעת לא פעלה בהתאם להוראות תקן 940 ותקנות התכנון שלעיל. אמנם התכנון הקונסטרוקטיבי בוצע לאחר קבלת דו"ח יועץ קרקע, ואולם דו"ח זה מתייחס למבנה שכן, ולא למבנה התובעים, באופן המעצים מחובת זימון יועץ הקרקע לאתר בתחילת ביצוע הבניה. עוד הוכח כי הנתבעת לא קיבלה אישור לקיצור עומק הכלונסאות. כמו כן, היא לא פעלה להבטיח כי התוכניות על השינוי שנעשה בהן (נספח ג'; פרט ביסוס של הכלונס) קיבלו אישור יועץ הקרקע, וכי התאימו לתנאי השטח של מגרש ביתם של התובעים ולשיטת הבניה המתועשת.

66.        על הנתבעת מוטלת חובה, הן הסכמית והן חוקית, לבצע בקרה להבטחת התאמת ביצוע הבניה באתר, למסמכי ההיתר על נספחיו, ובכלל זה התאמה לתכנית הקונסטרוקציה, לרבות ביקורת על אופן ביצוע האלמנטים הראשיים של שלד הבניין, ולענייננו יסודות המבנה ורצפתו. הנתבעת לא מילאה אחר חובות אלה, ועקב כך דבק כשל בביצוע ביסוס המבנה, בהיבט התכנוני והביצועי, שהנתבעת אחראית לו, זאת בנוסף על החובה לבצע תיעוד של שלב הביצוע לביסוס יסודות המבנה, גם בשל החובה המוטלת על מתכנן השלד לבצע את הפיקוח העליון, חובות אשר מוסדרות בחוק.

67.        משהתחייבה הנתבעת, באמצעות מהנדס מטעמה, להקים מבנה ולהכין עבורו תכנית קונסטרוקציה, הרי מוטלת עליה החובה להכין תכנית קונסטרוקציה תוך התחשבות בחוזק המבנה המיועד, יציבותו, ביסוסו ועמידותו, והיא גם אחראית על הבניה, איכותה וטיבה ולרבות ביצוע קידוחי ניסיון בשלב תכנון הביסוס, וזאת טרם חיבור האלמנטים של המבנה הקל אל רצפת הבטון ויסודותיה.

68.        האחריות החוקית לבדיקת הקרקע לפני תכנון השלד במבנה, ששכבת הביסוס שלו בנויה מיסודות יצוקים בבטון, מוטלת על מתכנן השלד, ובענייננו הנתבעת ואנשי המקצוע מטעמה (ראו נספח 2 לתצהיר הנתבעים). הנתבעת הסתפקה בהגשת היתר הבניה ללא נספחיו, ואף לא דאגה לצרף את תיק הבניין (ראו והשוו: ת"א (חי') 2306-01-12 חן גת נ' אליהו פת (28.11.14)). הנתבעת לא הוכיחה כי הזמינה יועץ הקרקע או כי ביצעה חפירות מדגמיות או קידוחי ניסיון, לא כל שכן, אין בנמצא כל תיעוד באשר לעומק הכלונסאות, דפי מדידות של אורך הכלונסאות, או יומני עבודה. יתרה מכך, הנתבעת לא הציגה כל תיעוד של שכבות הקרקע ומיקום הכלונסאות בפועל, ואף דרישות שהופנו אליה ע"י המומחים מטעם התובעים (גולדנברג ושולץ), התובעים בעצמם וכן מומחה ביהמ"ש, כלל לא נענו (ראו: סע' 39-41 לתצהיר התובעים).

69.        יוטעם כי חובת נוכחותו של יועץ קרקע מעוגנת היטב בדו"ח הביסוס, הוראות ת"י 940.1 ובהלכה הפסוקה. הנתבעים לא הגישו תצהיר עדות ראשית מטעם יועץ הקרקע ואף לא ביקשו לזמנו לעדות בהליך, ומחדלם זה פועל לחובתם, במיוחד לאור האמור בדו"ח הביסוס ובהוראות התקן החל על מסגרת דיון זה (ראו: תשובות המומחה לשאלת הבהרה מס' 12). מומחה ביהמ"ש לא קבע כי נפל פגם בהנחיות שהופיעו בדו"ח ביסוס הקרקע, וקביעתו הייתה שתכנון פרטי הכלונסאות בוצע בניגוד לדוח יועץ הקרקע, מבלי שנערך תיעוד בעת ביצוע הכלונסאות, ומבלי שזומן יועץ הקרקע בשלב ביצוע ביסוס המבנה. מכאן, הנזק שנגרם למבנה נעוץ בכך, שהנתבעת לא פעלה על פי הוראות דו"ח ביסוס הקרקע עליו היא נסמכת בניהול הגנתה בהליך דנן, משלא הוכיחה כאמור כי היא הזמינה את יועץ הקרקע לפקח על הקידוחים ויציקת הכלונס, לא הראתה כי קיבלה את אישורו להחלת החריג, בדמות הקטנת עומק היסודות ל-8 מ', ולא הציגה כל דוקומנטציה מטעמה ביחס לשלב הביצוע של יציקת היסודות מבטון של המבנה שבבניה קלה (ראו והשוו: ת"א 37946/05 מגיד כתריאל נ' קדם ארזים בע"מ (26.6.16), פיסקה 26; וכן ת"א (ב"ש) 8532/90 בלומנפלד נ' בסיל (13.12.1998)).

70.        ההקפדה שבעתיים על מילוי הוראות הדין, על התכנון ועל הביצוע בבניית בתים, הוכרה בפסיקת בית המשפט העליון שקבע, כי בניה שלא כדין איננה רק כזאת שנבנתה בלא היתר, אלא גם שנבנתה ברשלנות ויצרה סיכון (חוות דעת השופט א' רובינשטיין בע"א 6341/12 שלעיל, פיסקה 53(א)), ולהשקפתי הלכה זו חלה גם בבניה קלה למטרת מגורים שעפ"י תקנות התכנון נועדה לשרת לתקופה שלא תפחת מ-10 שנים. במקרה שלפנינו, הנתבעת לא הראתה כי היא פעלה על פי דו"ח יועץ הקרקע, לא כל שכן, על פי החריג שמוסדר עקרונית בדו"ח זה, דבר המקים חזקה עובדתית ולפיה אם היה מוצג התיעוד בדבר הביצוע בפועל של היציקות של הכלונס וביסוס המבנה, היה תוכנו נזקף לחובת הנתבעת.

71.        על האמור אוסיף כי הנתבעת הגדילה לעשות, כאשר נמנעה מלצרף כל תיעוד המאמת את שלב הביצוע, ובמיוחד שלב יציקת הכלונסאות והביסוס של הקרקע; כגון, דף מעקב לביצוע כלונסאות ויציקה של שכבת הבטון, ואף לא זימנה אנשי המקצוע שפעלו מטעמה בתכנון הקונסטרוקציה (אוסאמה דוכי וטרי סולומון). היא לא עשתה כן בשלב ניהול ההליך דנן, ואף לא בשלב שקדם לכך, עוד בשנים 2018-2019, עת פנו אליה התובעים במכתבי התראה, לאחר שקיבלו לידיהם שתי חוות דעת של מומחים מטעמם, ובהם דרשו, בין היתר, להעביר לעיונם את תכנית הכלונסאות ותכנית הרצפה, דפי מדידה של אורך הכלונסאות, יומני עבודה באתר ואישורי יציקה של מתכנן הקונסטרוקציה לכל היציקות ועוד (נספחים 8-11 לתצהיר התובעים; כן ראו: מכתב תשובה של הנתבעת מיום 21.2.19).

72.זאת ועוד, הנתבעת אף לא צירפה תצהירי עדות ראשית מטעם מגיש בקשת ההיתר ומי שהיה אמון מטעמה על השלב התכנוני, קרי דוכי וסולומון. בעניין זה יצוין כי על פי ההיתר שהוגש למוסדות התכנון מופיע אוסאמה דוכי כ-"מהנדס", בעוד שלפי נתוני השכלתו הוא הנדסאי במקצועו, ולא היה בעדותו של עודד כדי לתת הסבר המניח את הדעת לשוני האמור (עמ' 45-46 לפרוטוקול; נספח 2 לתצהיר עודד) בהקשר זה אומר, כי אין בידי לקבל את ההסבר שניתן ע"י הנתבעים ולפיו מדובר בטעות סופר, שעה שלא רק על גבי היתר הבניה נרשם הכיתוב "מהנדס" לצד שמו של אוסאמה דוכי, אלא גם באתר האינטרנט של הנתבעת בו מופיע אוסאמה דוכי כ"מהנדס" ראשי של החברה (ראו: נספח 2 לתצהירי התובעים), וכאשר אוסאמה דוכי לא נתן תצהיר עדות ראשית מטעם הנתבעים, ואף לא מסר עדות כעד מטעם ההגנה, ומחדל ראייתי זה פועל לרעת הנתבעים. כאשר נשאל עודד מדוע לא הוגש תצהיר עדות ראשית מטעם אוסאמה דוכי, שהכין את התכניות שעל יסודן הוקם בית המגורים של התובעים, לרבות תכנית הקונסטרוקציה, ומדוע הוא לא הוזמן למתן עדות בביהמ"ש, לא ידע הלה לתת תשובה מספקת לשאלות אלה (עמ' 47 לפרוטוקול, ש' 1-10).

73.המחדלים שנמנו לעיל אף אינם מתיישבים עם התפקיד שלקחה הנתבעת על עצמה בהסכם ההתקשרות, היינו תפקיד "מפקח עליון" ואחראי על הביצוע והבקרה, והכוללים בין השאר חובת נוכחות ותיעוד של יציקת יסודות המבנה ובחינת התאמת הביצוע לתוכנית הקונסטרוקציה (ראו: תקנה 4(1) לתקנות התכנון והבניה (פיקוח עליון על הבניה), תשנ"ב-1992). עודד אישר בחקירתו הנגדית, כי מלבד תכנית הבית וחזיתות המבנה (שלושת הדפים הראשונים) שהועברו למזמינים במועד ההתקשרות ההסכמית, כל יתר תכניות העבודה שבהן פירוט מדויק של האלמנטים לבניית המבנה, לא הועברו לתובעים בזמן אמת, אלא רק במסגרת ההליך המשפטי ולאחר דרישה (עדות עודד בעמ' 48 לפרוטוקול). כאן יודגש, כי משלא הזמינו הנתבעים את אוסאמה דוכי כאמור למתן עדות בבית המשפט, לא הייתה לתובעים האפשרות לחקור על השלב התכנוני בו נפל פגם וכשל על פי חוות דעת מומחה בימ"ש.

74.        אמנם הוכח בפניי כי עודד נכח בשלב הראשון של קידוח היסודות (ראו: עדות התובעת בעמ' 31 לפרוטוקול ש' 25-31). ברם, אין בכך כדי להוכיח כי הנתבעת מילאה את החובות המוטלות עליה בשלב התכנון והביצוע, זאת בשים לב לכך שעודד נמנע בעדותו מלמסור מועד מדויק בו הוא נכח בשטח (עמ' 42-43 לפרוטוקול), בהעדר גרסה מפורטת וסדורה בתצהירו בנושא זה, ובהעדר ראיות כאמור באשר לשלב החפירות ויציקת הכלונסאות.

75.        על כל אלה אוסיף, כי סימני הנזק שהתגלו בבית התובעים מלמדים על שקיעת המבנה, ניתוק רצפת הבטון, וסדיקה בלתי מבוטלת במבנה בקיר חוץ וברצפת הבטון, שכולם מתיישבים עם מסקנת מומחה ביהמ"ש כי מקור הליקויים הוא כשל בתכנון עבודות הביסוס, בפגימה בתכניות הביצוע של הבית בביסוס רצפת הבטון שלו. הנתבעת הצהירה בהסכם ההתקשרות, שיש לה את הידע הדרוש למתן שירותי תכנון הנדסי להקמת מבנה בבניה מתועשת, תוך שידעה כי המבנה יוקם על קרקע חרסיתית בעלת תכונות מיוחדות. משום כך, היה מחובתה לבצע את היסודות ושכבת הרצפה של המבנה בעומק הדרוש של הכלונסאות, באופן שימנע את ניתוק האלמנטים של המבנה מהרצפה שלו ושקיעתו, כפי שאירע במקרה הנוכחי, ועל ידי אי תכנון וביצוע של 'בורת קשר' ומנגנוני הגנה על דופן הארגזים. 

76.        סיכומם של דברים - התובעים השכילו להוכיח כי הליקויים הרבים והחמורים שנמצאו בבית המגורים שבנתה הנתבעת עבורם, ליקויים שמבחינת טיבם, סוגם וחומרתם אינם תואמים את העובדה כי מדובר במבנה חדש, מקורם הוא בכשל בתכנון היסודות ובשלב הביצוע של בניית המבנה, ככל שהם נוגעים ליסודות, העדר הגנה על הארגזים, ואי ביצוע ניקוז של הגג. כן הראו התובעים כי הכשלים התכנוניים בניקוז היו חמורים מתנאי הניקוז שנמצאו בינוניים. עוד נמצאת הנתבעת אחראית במישור ההסכמי, עת אפשרה ביצוע עבודות פיתוח מבלי שדאגה שהן יתאימו למצב הקרקע החרסיתית. שעה שעסקינן בשקיעה של יסודות המבנה, ניתוק הרצפה מיתר האלמנטים שבמבנה וסדקים חמורים בהיקף בלתי מבוטל, הרי לא מדובר בחוסר התאמה זניחה, אלא באי התאמה מהותית, כהגדרתה בסעיף 11(3) לחוק המכר, התשכ"ח-1968 הקובע כי "המוכר לא קיים את חיוביו, אם מסר - ... (3) נכס שאין בו האיכות או התכונות הדרושות לשימושו הרגיל או המסחרי או למטרה מיוחדת המשתמעת מן ההסכם". הנתבעת הפרה את הסכם ההתקשרות, סעיף 7 שבו, לא מילאה אחריותה מכוח חוק המכר דירות, סעיף 4 שבו, וכן הפרה את אחריותה מכוח פקודת הנזיקין, סע' 35 שבו.

77.        על האמור אוסיף, כי חוות דעתו של מומחה ביהמ"ש עמדה במבחן החקירה הנגדית והנתבעים לא הצליחו לקעקע את מסקנותיו של המומחה, במיוחד ככל שהיא עוסקת בליקויים שנתגלו במבנה והגורמים לליקויים אלה, אשר מקורם בכשלי תכנון וביצוע, שלהם אחראית הנתבעת בהתאם להתקשרות ההסכמית והוראות הדין. כן הוכח במקרה שלפנינו הקשר הסיבתי בין הפרת החובה החוזית לנזקים הנטענים. מדובר בחוות דעת מפורטת, סדורה היטב ומקצועית. מומחה ביהמ"ש השיב לשאלות ההבהרה ונתן הסברים מספקים ומשכנעים במעמד חקירתו הנגדית, כאשר מנגד לא הניחו הנתבעים לפניי טעמים המצדיקים סטייה מקביעותיו של מומחה ביהמ"ש, ולא קעקעו את ממצאיו ומסקנותיו ביחס לשורת הכשלים שדבקו בתכנון ובביצוע של המבנה דנן.

הסעד הראוי במקרה דנן הוא הריסת המבנה ובנייתו מחדש ולא ביצוע תיקונים

78.        התובעים עתרו לסעדים כספיים שהסתכמו בסך של 1,400,000 ₪ לפי הפירוט הבא: ביטול ההסכם, השבת מלוא התמורה ששולמה עבור הבית בסך של 1,063,530 ₪ כולל מע"מ, פיצוי עבור השבת הקרקע לקדמותה, תכנון והיטלים בסך של 275 אלף ₪, ועוגמת נפש בסך 60 אלף ₪. לחלופין פיצוי בסך 1,200,000 ₪, השווה להפרש בין בית תקין וראוי למגורים לבין הבית הלקוי שסופק; ופיצוי נוסף בגין עוגמת נפש בסך 200 אלף ₪ ובתוספת שערוך. על הסכומים שלעיל ביקשו התובעים להוסיף תשלום שכ"ט עו"ד בשיעור 20% מהסכום שייפסק בתוספת מע"מ, וכן הוצאות משפט בסך כולל של 77,200 ₪ (ראו: סע' 67 לסיכומים). בהקשר זה, סמכו התובעים את ידיהם על חוות דעתו של מומחה ביהמ"ש, אשר העריך כי לצורך תיקון הליקויים נדרש להרוס את כל המבנה ולבנותו מחדש. את אומדן ביצוע העבודה העריך מומחה ביהמ"ש בסך של 1,165,000 ₪, לא כולל פיקוח הנדסי בשיעור 10% ומע"מ. 

79.        מנגד חלקו הנתבעים על אומדן מומחה ביהמ"ש וטענו, כי ככל שתתקבל התביעה יש להורות על ביצוע תיקון הליקויים, ולא הריסת המבנה ובנייתו מחדש, כל זאת לאחר שהתובעים יטפלו בפיתוח בהתאם למתווה של המומחה חוראני (סעיף 9 לחוות הדעת), ולפיו יש לבצע תחילה תיקון של גורמי הנזק אשר באחריות התובעים, קרי טיפול בארגזי ההפרדה ושיפור תנאי ניקוז ע"י הנמכת פני הפיתוח והגינון, איטום פני הקרקע בהיקף המבנה וטיפול בכל מוקדי ההרטבה, ורק לאחר השלמת תהליך זה יש תקופת המתנה בת שנה-שנתיים לביצוע מעקב תזוזות בסדקים עד להתייצבותם, ורק אז ניתן לבצע תיקון מקיף של הסדקים ע"י מילוי וחידוש צבע וגמר (סע' 72-75 לסיכומי הנתבעים).

80.        אפתח אומר, כי ראיתי להעדיף את עמדת מומחה ביהמ"ש בדבר ההריסה והבניה מחדש על פני עמדת הנתבעים הדוגלת בתיקון הליקויים, ולהלן הטעמים שעמדו ביסוד קביעה זו. 

81.        מומחה ביהמ"ש ערך בחוות דעתו פירוט לעלויות ההריסה והבניה מחדש של המבנה: עלויות תכנון בסך 75 אלף ₪, לא כולל אגרות והיטלים; עלות פירוק המבנה הקל, ניסור, חציבה ופינוי רצפת בטון, השפלת יסודות קיימים וסילוק פסולת בסך 90 אלף ₪; עלות קו ביוב חדש בסך 10 אלף ₪; עלות בנייה מחדש בסך 900 אלף ₪. סה"כ 1,075,000 ₪. המחירים אינם כוללים פיקוח הנדסי בשיעור 10% ומע"מ כחוק. כן קבע מומחה ביהמ"ש כי משך הביצוע לאחר הוצאת היתר בניה הוא שנה.

82.        לאחר שבחנתי את המתווים השונים שהוצעו לפתרון הליקויים, לאחר שנתתי את דעתי למוקדי הליקויים ומידת חומרתם, ושעיקרם בתכנון וביצוע הבניה ולא בתנאי הפיתוח והניקוז, ולאחר ששקלתי את דברי מומחה בימ"ש במעמד חקירתו הנגדית בפניי, לא שוכנעתי כי קביעות מומחה ביהמ"ש בעניין אומדן ההריסה וההקמה מחדש נסתרו, או כי יש להעדיף את הפתרון שהוצע ע"י המומחה חוראני מטעם הנתבעים, משזה האחרון לא ביקר במבנה, לא בדק אותו ולא נחקר כאמור על חוות דעתו. בעניין זה מצאתי לאמץ את חוות דעתו של מומחה בימ"ש, לא רק בשל המעמד המיוחד שהיא נהנית ממנו, אלא גם משום שחוות הדעת בנושא האומדן כאמור לא הופרכה ומשלא הוצג ע"י הנתבעים חישוב נגדי לאומדן העלויות שבהן נקב מומחה ביהמ"ש.

83.        מומחה ביהמ"ש נדרש בחקירתו הנגדית לנושא ההריסה וההקמה מחדש, והעדפתו על פני פתרון תיקון הליקויים, וכך הוא העיד: "בלתי אפשרי [...] זה פי שלוש עלויות מאשר להרוס את הבית. אין אפשרות אחרת חוץ מאשר להרוס. גם אם אני ארצה לשמר בניין זה בלתי אפשרי טכנית. זה לא רק העומק, אלא התכנון של כל הבטונים. הדבר הכי חשוב שאמרת זה שבמסגרת התיקונים יהיו עבודות פיתוח נכונות בנושא הניקוז. אני לא חושב שהניקוז הוא לב העניין. אם כן, למה לא עשית את זה מבעוד מועד" (עמ' 23 לפרוטוקול, ש' 16-31 והמשך בעמ' 24). חוות הדעת של מומחה ביהמ"ש נמצאת מידתית ומפורטת והיא משקפת נאמנה את עלויות ההריסה ללא הפרזה. לחומרת הליקויים ולכך שתיקונם הוא בלתי ישים, זאת בהינתן תזוזות ההבדליות המתמשכות במבנה והניתוק של האלמנטים השונים מרצפת הבטון שלו, ניתן למצוא עיגון גם בחוות דעתו של המומחה שולץ, אשר ביקר בנכס ומצא כי הליקויים אינם ניתנים לתיקון בשל התזוזות במבנה שאינן ניתנות למניעה או עצירה (עמ' 3 לחוות דעת שולץ). עוד הוא מצא כי מדובר במבנה הסובל מבעיות הנדסיות קשות הנובעות מכשלים בתכנון ובביצוע, וכי תיקון הליקויים אינו הסעד המתאים, משום שביצועו לא ישרוד מעבר לזמן קצר, שלאחריו יחזור המבנה למצבו הקשה (עמ' 15 לחוות הדעת ; כן ראו והשוו: ע"א

84.לאור כל האמור לעיל, משנמצאה הנתבעת אחראית בגין תכנון וביצוע לקוי של הקמת וחיבור המבנה לקרקע, חבה היא בפיצוי התובעים בגין עלויות ההריסה של המבנה, לרבות עלויות הפירוק והפינוי, עלויות תכנון המבנה מחדש, אגרות והיטלים, עלויות קו ביוב חדש ועלויות בנייה מחדש. לעניין זה, יש להדגיש כי הנתבעים למעשה נמנעו מלחקור את מומחה בית המשפט על חוות דעתו לעניין אופן חישוב העלויות, ומשכך חזקה עליהם כי הם מקבלים את ממצאיו ומסקנותיו בנושא זה, ואין בעובדה שהם העמידו אותו בחקירה נגדית לעניין טיב הסעד (תיקון לעומת הריסה) על מנת לסייע בידם. לפיכך, הנני מאמצת את העלויות והמחירים שנקבעו בסעיף 42 לחוות דעת מומחה ביהמ"ש. כן אני מקבלת את קביעת מומחה ביהמ"ש בדבר תוספת התייקרויות התשומות בשיעור 5% (ראו: עדות המומחה בעמ' 24 לפרוטוקול ש' 10-22).

85.        מעבר לעלויות המנויות לעיל שנקבעו כאמור ע"י מומחה ביהמ"ש, עתרו התובעים לפסיקת פיצוי בגין נזק לא ממוני.

86.בע"א 5602/03 סגל נ' שיכון ופתוח לישראל בע"מ (28.02.05) נפסק כי התכלית של פיצוי זה בתביעות שעניינן ליקויי בניה היא "להעמיד את הניזוק במצב בו היה נמצא אלמלא אירעה ההפרה והנזק שנגרם בעקבותיה. בקביעת שיעור הפיצויים בגין עגמת הנפש בגין ליקויי בניה יילקחו בחשבון, בין היתר, טיב הנכס בו נפלו הליקויים - האם מדובר בדירת מגורים, במבנה עסקי או אחר; מה טיב הליקויים, מידת חומרתם, מידת השפעתם על חיי היומיום בדירה; התנהלות הצדדים עובר להליך המשפטי ובמהלכו; עלות תיקון הליקויים ועוד".

87.שקלתי את טענות הצדדים, בחנתי את נסיבות המקרה, התחשבתי בחומרת הליקויים וטיבם ואשר כללו סדקים, רטיבות ואף ניתוק של המבנה מיתר האלמנטים שלו, שקיעתו; ליקויים שהם בעלי חומרה גבוהה; משך התקופה בה סבלו התובעים מליקויים אלה מאז מועד הופעתם בחודש יוני 2018, קרי 3 חודשים לאחר מסירת הבית לידיהם; פניות התובעים אל הנתבעת קודם להגשת התביעה, בצירוף דו"ח הליקויים שערך המהנדס גולדאל מחברת "הנדסה ביקורת מבנים בע"מ" מחודש יולי 2018, שהצביע על סדקים העשויים להעיד על שקיעת המבנה, תזוזתו, אי יציבותו, ועד שתואמה בדיקה של המבנה ע"י הנתבעת באמצעות נציגיה בחודשים 8/18 עד 11/18, המלמדים על כך שהתובעים עמדו בחובת הדיווח על ליקויים ועמדו על זכות התיקון המוקנית להם מכוח חוק המכר דירות והסכם ההתקשרות ואפשרו לנתבעת לבחון קיומה של הפרה יסודית, סוגה טיבה ותיקונה. כן הבאתי בחשבון את מצבו הגרוע של הבית, כפי שהוא משתקף ברורות מהתמונות שצורפו לחוות הדעת השונות של כלל המומחים בתיק, ובכלל זה חוות דעתו של מומחה ביהמ"ש. זאת ועוד, התחשבתי בסבל ובעוגמת הנפש שהיו מנת חלקם של התובעים והמתלווים למגורים בבית שמצבו בכי רע.

88.        לאור שלל השיקולים שמניתי לעיל, אני פוסקת לתובעים פיצוי בגין נזק לא ממוני בסך של 53,000 ₪.

89.לסיכום, להלן הסעדים הכספיים להם זכאים התובעים בגין נזקיהם:

א.עלויות התכנון בסך 75 אלף ₪; לא כולל אגרות והיטלים שישולמו בכפוף להצגת אסמכתאות בדבר הוצאתם ע"י התובעים;  

ב.עלות פירוק המבנה הקל, ניסור, חציבה ופינוי רצפת בטון, השפלת יסודות קיימים וסילוק פסולת בסך 90 אלף ₪;

ג.עלות קו ביוב חדש בסך 10 אלף ₪;

ד.עלות בנייה מחדש בסך 900 אלף ₪.

ה.פיקוח הנדסי בשיעור 10% ומע"מ כחוק.

ו.תוספת התייקרויות התשומות בשיעור 5%.

ז.פיצוי בגין נזק לא ממוני בסך של 53 אלף ₪.

חיוב הנתבעים 2-3 בחובות החברה הנתבעת באופן אישי

90.אקדים את המאוחר ואומר, כי התובעים הצליחו להצביע על עילה ספציפית שמכוחה ניתן להטיל חיוב אישי על הנתבעים 2-3 ואף הניחו לפניי תשתית ראייתית להוכחת יסודותיה של עילה זו.

91.כידוע, הרמת מסך ההתאגדות אינה מהווה מקור עצמאי לאחריות אישית, שכן האחריות המקורית היא של החברה עצמה, כאשר רק בתנאים מסוימים ניתן להרחיב את מעגל היריבות ולהטיל אחריות גם על בעלי מניות בחברה. הכלל הרווח במשפטנו הוא כי התאגיד, כאישיות משפטית נפרדת, נושא באחריות לעוולות ואף לעבירות פליליות, אולם בכך אין כדי לשלול את האחריות האישית של בני האדם הפועלים בתאגיד, גם לגבי עוולות נזיקיות שהאורגן קיים את יסודותיהן, וכך גם לגבי הפרת החובה לנהוג בתום לב במשא ומתן. הקונסטרוקציה המשפטית הנוספת היא מודל האחריות האישית של נושאי המשרה, שלפיה פעולתו העוולתית של האורגן מקימה אחריות אישית כפולה: ראשית - אחריות אישית של החברה ; ושנית - אחריות אישית של האורגן (להרחבה ראו: ע"א 7991/07 רפאלי נ' רזין (12.04.11), פסקה 18 ואילך). שכן, נושא משרה בתאגיד אינו יכול להסתתר מאחורי האישיות המשפטית הנפרדת של התאגיד, מקום בו ביצע הוא עצמו מעשה המנוגד להוראות הדין החלות עליו כלפי אדם אחר. מודל האחריות האישית קובע, כי לנושא משרה בחברה אין חסינות להפרת חובה בדין שביצע באופן אישי אך משום שהוא אורגן של החברה, ואחריות זו אף חלה על ניהול משא ומתן לקראת כריתתו של חוזה.

92.כידוע, על חברת בניה ומנהליה מוטלת החובה להסתייע בצוות מומחים, לקיים פיקוח מתמיד על עבודות הבניה ולתקן כל ליקוי בעת התהוותו, או תוך זמן סביר לכך. בידיה של חברת הבניה אף לאתר ליקויים ומחובתה לדאוג לפיקוח ולביקורת בכל שלבי הבניה, על ידי היעזרות בבעלי מקצוע מנוסים שיש בידיהם למנוע את היווצרות הליקויים (ראו והשוו: ת"א (מחוזי י-ם) 762/93 זימין אניה נ' אשר ממן (18.10.2000); ת"א (מחוזי י-ם) 873/93 רפאל נ' ממן אשר בע"מ (ניתן ביום 6.6.1999); וכן ע"א 752/78 בריטיש קנדיאן בילדרס בע"מ נ' אורן (17.8.1981)).

93.ובחזרה לענייננו - אחריותו של עודד לליקויי הבניה שהתגלו בבית התובעים מקורה בכך, שהוא היה המנהל האחראי על הבניה, ללא תלות בשאלה אם היו לו מניות בה, אם לאו. עודד היה ללא תואר או הכשרה בהנדסה, ואף אחראי להעסקת אנשי מקצוע נעדרי הכשרה וכישורים בתחום הדרוש, וכן לניהול מו"מ שלא בתום לב, מבלי לגלות לתובעים כי הורשע בפלילים וכי היה צפוי לרצות עונש מאסר בתקופה הרלוונטית להתקשרות ההסכמית ולעבודות הבניה, כשהמשמעות המעשית לכך הייתה הפקדת העבודות בידיהם של גורמים אחרים בחברה הנתבעת, במיוחד כאשר מדובר בבניה בעלת אופי ייחודי. כן העלים עודד מהתובעים כי החברה הנתבעת פועלת תוך שימוש במספר קבלן רשום השייך לחברה אחרת. הדבר מקבל משנה חומרה, משום שגם בחוזה עצמו השתמשה הנתבעת במספר קבלן רשום של חברה אחרת, מבלי שהדבר הובהר כדבעי בחוזה, ותוך הצגת מצג שווא בפני התובעים - מזמיני העבודות. נוסף לכך, הציג עודד בפני התובעים מצג שווא ההכשרה של המהנדס המועסק בשירותיה של החברה הנתבעת, ואשר היה אמון על ביצוע עבודות התכנון של הבית והכנת תכנית הקונסרוקציה (הנדסאי בניין שאינו מהנדס ואינו קונסטרוקטור). מדובר במסירת מידע שגוי ובלתי מדויק החותר תחת מהות ההתקשרות לה התחייבה הנתבעת לספק במישור ההסכמי (ראו: סע' 35-36 לפקודת הנזיקין [נוסח חדש]; וכן ראו והשוו: ע"א 148/82 גליק נ' ארמן (3.6.1991)). הדברים מקבלים משנה תוקף שעה שמצגי השווא המתוארים לעיל מצאו את ביטויים באתר האינטרנט של החברה הנתבעת (ראו: דף אתר האינטרנט שצורף כראיה לתצהירי התובעים).

94.על האמור יש להוסיף, כי אף שעודד היה הרוח החיה מאחורי החברה וההתקשרות החוזית, מניות החברה הועברו לשלמה, אחיו של עודד, כל זאת במטרה להמשיך את פעילות החברה, מבלי שהיה לשלמה ידע או מעורבות של ממש בפעילות זו. מחקירתו הנגדית של שלמה עלה, כי הוא פעל כאיש קש בעת רכישת הפעילות העסקית של החברה ומניותיו של עודד בה, ללא מסמך בכתב וללא בקשה לרישום החברה כקבלן רשום, כאשר תפקידו בחברה היה פורמאלי בלבד (ראו: עדות שלמה בעמ' 36-39 לפרוטוקול). בהמשך, הוחזרו מניות החברה לעודד (ככל הנראה בשנת 2018).

95.בע"א 230/80 פנידר חברה להשקעות פתוח ובנין בע"מ נ' קסטרו (9.3.81) הכיר בית המשפט העליון באפשרות חיובו של דירקטור באופן אישי בתשלום פיצויים למזמין עבודות בניה של דירה, בשל ניהול מו"מ שלא בתום לב מכוח סעיף 12 לחוק החוזים (חלק כללי), משום שאדם שפועל בשמו של תאגיד כאחד האורגנים שלו איננו מפסיק לשאת באחריות בגין מעשיו הוא, כאחד האדם. הטלת אחריות זו אפשרית באותם מקרים בהם התבטאה רשלנות זו של מנהל חברה בפיקוח בלתי נאות על הבניה, באופן שהביא לבניית מבנה לקוי, ובענייננו רשלנות זו התבטאה בשלושה המישורים של התכנון, הביצוע והפיקוח המוטל על כתפיו של עודד בתפקידו כמנהל עבודה וכמי שאחראי לכך, שהמבנה יוקם על ידי מי שיש לו ידע והכשרה מקצועית לכך, וכן בהיותו יו"ר החברה כפי שהדבר הופיע בדף האינטרנט של החברה ובו נרשם כי "כל הבתים והמבנים שנבנו ע"י החברה נעשו תחת פיקוחו המתמיד של עודד", דבר המחזק את גרסת התובעים לעניין מצג השווא שהציג בפניהם עודד בשלב ניהול המו"מ לקראת כריתתו של חוזה ההתקשרות, וכן היותו הרוח החיה מאחורי ההתקשרות שלהם עם החברה (ע"א 725/78 בריטיש קנדיאן בילדרס בע"מ נ' אורן (17.8.1981); ע"א 451/66 קורנפלד נ' שמואלוב (7.03.1967)).

96.בנסיבות אלה, הפר עודד את חובת תום הלב במשא ומתן, תוך עשיית שימוש לרעה באישיות המשפטית של החברה הנתבעת, תוך נטילת סיכון בלתי סביר ביחס ליכולות החברה למלא אחר ההסכם, השימוש בתעודת קבלן רשום של חברה אחרת מבלי לגלות זאת לתובעים, אי גילוי עובדת הרשעתו בפלילים והצפי לריצוי עונש מאסר, שיש בהם כדי לפגום באחריות שנטל עודד על עצמו כמנהל עבודה של הבניה, המצג בעניין ההכשרה של מכין תכנית הקונסטרוקציה (הנדסאי ולא מהנדס) והעברת המניות של עודד בחברה אל שלמה ששימש בנסיבות העניין כאיש קש.

97.לאור מכלול הטעמים שמניתי לעיל ומשקלם המצטבר, אני מורה על חיוב הנתבעים 2-3 באופן אישי בחוב הפסוק.

סוף דבר

98.לשיטה אחרונה, התביעה מתקבלת. אני מחייבת את הנתבעים, יחד ולחוד, לשלם לתובעים את הסכומים הבאים:

א.עלויות התכנון בסך 75,000 ₪; לא כולל אגרות והיטלים שישולמו בכפוף להצגת אסמכתאות בדבר הוצאתם ;  

ב.עלות פירוק המבנה הקל, ניסור, חציבה ופינוי רצפת בטון, השפלת יסודות קיימים וסילוק פסולת בסך 90,000 ₪;

ג.עלות קו ביוב חדש בסך 10,000 ₪;

ד.עלות בנייה מחדש בסך 900,000 ₪;

ה.פיקוח הנדסי בשיעור 10% ומע"מ כחוק.

ו.תוספת התייקרויות התשומות בשיעור 5%.

ז.פיצוי בגין נזק לא ממוני בסך של 53,000 ₪.

99.עוד אני מחייבת את הנתבעים, יחד ולחוד, לשלם לתובעים הוצאות משפט בגין אגרה ששולמה משוערכת להיום, עלות שתי חוות דעת מטעם התובעים בכפוף להצגת אסמכתא בדבר התשלום, חלקם בשכרו של מומחה בית המשפט, בתוספת הפרשי הצמדה וריבית כחוק על ההוצאות ואגרת בית המשפט מיום הוצאתן ועד התשלום המלא בפועל; ובנוסף לכך שכ"ט עו"ד בשיעור 20% מהפיצוי שנפסק לעיל בתוספת מע"מ כחוק, זאת בהינתן הסכם שכ"ט וסבירותו ביחס להיקף עבודה שהושקעה בתיק, וכן בהתחשב בהתנהלות הנתבעים בהליך דנן.

100.הסכומים הנ"ל ישולמו תוך 30 יום מיום המצאת פסק הדין לנתבעים, שאם לא כן , יישאו הפרשי הצמדה וריבית כחוק החל מהיום ועד מועד התשלום המלא בפועל.

101.אשר לעתירת התובעים לפיצול סעדים (בקשה מס' 53), לאחר ששקלתי את טענות הצדדים, ניתן בזה היתר לפיצול סעדים חלקי לסעיפים 3(א) ו- (ב) לבקשה והם: פיצוי בגין הצורך במגורים חלופיים בתקופת בניית הבית החדש; וכן פיצוי בגין הוצאות מעבר. זאת, לאחר שנתתי את דעתי לבקשת התובעים בסוגיית הדיור החלופי לאור ממצאי מומחה ביהמ"ש (ראו: בקשה מס' 26 והדיון מיום 3.11.20). הבקשה למתן היתר לפיצול סעדים בדמות עוגמת נפש ופיצויים עבור הריסת מחוברים של קבע וגידול עלויות בניה ממועד מתן פסק הדין ועד מועד סיום הבניה, נדחית בזה, לאור קביעות מומחה ביהמ"ש בנושאים אלה שעליהם עמדתי לעיל במסגרת פסק דין זה.

102.המזכירות תמציא העתק פסק הדין לצדדים.

ניתן היום, י"ב תמוז תשפ"ב, 11 יולי 2022, בהעדר הצדדים.