תביעה זו עניינה עתירת התובעים לקבלתו של פיצוי, מהנתבע, נוכח טענתם בדבר הפרת הוראות חוק איסור לשון הרע התשכ"ה 1965 (להלן: "חוק איסור לשון הרע").
1. בכתב התביעה, טענו התובעים כי הנתבע פרסם שני מכתבים, אשר היה בהם כדי להוציא דיבתם רעה, כמו גם לשים מי מהם לקלס, לבוז או ללעג וכן לפגוע במטה לחמם.
המכתב הראשון הינו זה אשר נשלח ביום 8.2.2012 לראש המועצה האזורית לב השרון ויקרא להלן "המכתב הראשון";
המכתב השני הינו זה אשר נשלח בתגובה למכתב התראה של ב"כ התובעים, ואשר על-פי הסיפא של אותו מכתב, הופץ לכל חברי מליאת המועצה. מכתב זה יקרא להלן "המכתב השני".
2. במסגרת כתב ההגנה הועלו על ידי הנתבע טענות מקדמיות רבות אשר כללו, בין היתר, העדרה של עילה, היות המכתבים בגדר מסמכים אשר נערכו במסגרת הליך משפטי ומשכך מוגנים בפני תביעה מכוח הוראות חוק איסור לשון הרע, וכי עומדת לנתבע חסינות בפני התביעה דנן– כמי שהינו עובד ציבור (מכוח היותו חבר מליאה), ועל פי הוראות פקודת הנזיקין ותקנות הנזיקין (חסינות עובדי ציבור) התשס"ן-2006.
בהתייחס לתובעים 2-3 נטען כי מקום בו מדובר בתאגידים לא ניתן לפסוק פיצוי סטטוטורי בהעדר הוכחת נזק.
3. לגופו של עניין טען הנתבע כי מקור התביעה ברצונם של התובעים להלך עליו אימים כמי שהינו איש ציבור, ולמנוע ממנו מלבצע את תפקידו, לרבות הדחתם של התובעים או מי מהם מתפקידם כיועצים המשפטיים של המועצה האזורית לב השרון.
לשיטת הנתבע, לא אך שלא נפל גל פגם בדרך התנהלותו מול וביחס לתובעים, אלא כי היו אלו התובעים אשר פעלו תוך ניגוד עניינים ובניגוד לחובתם על פי דין, ומשכך דין תביעתם להיות מסולקת.
הוסיף הנתבע וטען כי מתקיימות במקרה דנן הגנות הוראות חוק איסור לשון הרע, ואף מכוחן יש להורות על דחיית התביעה כנגדו, לרבות טענת ההגנה: "אמת דיברתי", כמו גם היות הפרסום בגדר פרסום מותר ומוגן.
רקע עובדתי:
4. התובעים או מי מהם שימשו כיועצים המשפטיים של המועצה האזורית לב השרון, לאורך שנים ועד לשנת 2012 לערך.
הנתבע שימש כנבחר ציבור וחבר במליאה של המועצה האזורית לב השרון בזמנים הרלוונטיים לתביעה זו.
6. לה"ה יהודה ואיילת גרוס ניתן היתר בנייה בשנת 2009 לערך, אשר כלל בחובו גם היתר לבנייה של עליית גג.
במסגרת תהליך הבנייה, התקבלה תלונה אנונימית על פיה גובה הגג חורג מההיתר.
בהמשך, הוצא צו הפסקת עבודה, שאז הוגשה בקשה חדשה להיתר הכוללת בקשה להקלה לעניין גובה הגג.
הבקשה התקבלה על אף התנגדויות אשר הוגשו, לרבות זו של הנתבע אשר אף החזיק בידו חוות דעת של איש מקצוע לעניין זה.
על החלטה זו הוגשו עררים, בין היתר על ידי הנתבע, אשר התקבלו בתחילת חודש יולי 2010.
ביום 13.7.2010 הוגש כתב אישום כנגד ה"ה גרוס, כאשר מדינת ישראל- היועץ המשפטי לממשלה יוצג על ידי עוה"ד שגיא טנא, ממשרד התובעים.
7. במהלך שנת 2011 התנהל דין ודברים בין גורמים שונים ממשרד התובעים 2-3 לבין עורכות הדין שרון כהן ואיילת גרוס – אשר עניינו שיתוף פעולה במתן שירותים משפטיים בתחום של הוצאה לפועל וגבייה.
לתיק בית המשפט הוגש הסכם שותפות הנושא תאריך 16.3.2011 , כאשר התובעת 3 הינה צד אחד להסכם וחב' גרוס כהן-חברת עורכי דין ביסוד, הינה הצד האחר.
לטענת התובעים, נוכח אילוצים שונים הנוגעים בעיקר לעורכת הדין גרוס, לא החלה הפעילות המשותפת בחודש מרץ 2011 אלא רק בחודש ספטמבר 2011.
8. התובעים או מי מהם פנו ליועץ המשפטי לממשלה ועדכנו בדבר הנתונים המפורטים בסעיף 7 לעיל, ובסוף חודש מרץ 2011 התקבלה הנחיית הפרקליטות להעברת הטיפול המשפטי בכתב האישום דלעיל לעורך דין חלופי, וזאת בהינתן הצהרת התובעים בדבר כוונתם להתקשר בקשרי עבודה שוטפים עם עורכת הדין גרוס.
9. ביום 5.12.2011 התקיימה ישיבת מליאה של המועצה האזורית לב השרון במסגרתה הועלו על ידי הנתבע טענות קשות כנגד התובעים מקום בו מחד פעל משרדם כתובע בהליכים פליליים שונים כנגד נאשמים אשר נטען לגביהם כי הפרו את הוראות חוקי התכנון והבנייה, ומאידך – התנהל משא ומתן עסקי עם אחת מאותן נאשמות, היא עורכת הדין גרוס. ישיבה זו התקיימה בהמשך לישיבת הנהלה של המועצה.
התובע 1 התייחס לטענות כלפיו במהלך אותה ישיבה לרבות העובדה כי נתן הודעה מתאימה לראש המועצה, כמו גם נמנע מהמשך טיפול בתיק, וזאת כבר מספר חודשים קודם לכן.
אציין כי ביחס לאותה ישיבה הוצגו בפני שלושה פרוטוקולים שונים. מכולם עלה כי התקבלה החלטה בדבר החלפת הייצוג המשפטי של המועצה האזורית, כך שהתובעים או מי מהם לא ימשיכו במתן שירות זה.
המרצת הפתיחה לעניין המכרז למינויו של מנהל/ת מח' חינוך
10. ביום 1.11.2011 או בסמוך לכך, הוגשה על ידי הנתבע, יחד עם ה"ה סלטון ולהב המרצת פתיחה כנגד המועצה האזורית לב השרון, ראש המועצה, סגן ראש המועצה, גב' רונית רופא-הדרי והממונה על הרשויות המקומיות במשרד הפנים.
במסגרת המרצת הפתיחה התבקש בית המשפט להורות כי הגב' רופא אינה עומדת בתנאי הסף המאפשרים לה להשתתף במכרז או להתמנות כמנהלת מח' החינוך של המועצה האזורית, וכי המועצה פעלה ופועלת שלא כדין על מנת להכשיר את המינוי.
הליך זה ייקרא להלן : "המרצת הפתיחה".
11. ביום 17.1.2012 התקיים דיון בהמרצת הפתיחה במסגרתו הגיעו הצדדים לכלל הסכמות דיוניות להן ניתן תוקף של פסק דין.
האירועים הנוגעים לאותו מכרז וההליך המשפטי המתייחס להמרצת הפתיחה כונו על ידי הנתבע – "פרשת רופא".
12. בתאריכים ה- 8.2.2012 וה- 23.2.2012, נשלחו המכתב הראשון והמכתב השני .
13. ביום 2.4.2012 הוגשה על ידי הנתבע, יחד עם ה"ה סלטון ולהב, עתירה מנהלית (להלן: "העתירה המנהלית") ובמסגרתה עתרו כי בית המשפט יורה למועצה האזורית לב השרון לקיים את החלטת מליאת המועצה המורה על הפסקת העסקתם של התובעים.
הנתבע מצא להתייחס לאירועים הנוגעים המתייחסים למשפחת גרוס ולהדברות עם התובעים לעניין שיתוף הפעולה ביניהם כ- "פרשת גרוס".
15. לאחר שחזרתי ונתתי דעתי לכתבי הטענות, לתצהירים, לעדויות לראיות שצורפו לתיק בית המשפט ולסיכומי הצדדים, באתי כלל מסקנה כי דין התביעה להתקבל בחלקה. טעמיי והיקף החלטתי להלן;
קדימון :
15. אקדים ואציין כי מקום בו מדובר בתביעה בהתאם להוראות חוק איסור לשון הרע, ועת כי בעלי הדין הינם עורכי דין, סברתי כי נכון יהיה לנסות ולבחון אפשרות הגעת הצדדים להסדר אשר ייתר את הצורך בהכרעה לגופה. למרבית הצער לא עלה הדבר בידי, ולא נותר לי אלא להידרש לכתיבתן של השורות הבאות.
16. מטעמים לא ברורים מצאו שני הצדדים להעלות במסגרת התצהירים, העדויות והסיכומים טענות החורגות במידה רבה מאלו הנקובות בכתבי הטענות, ומאלו להם אני נדרשת לצורך ההכרעה בתיק זה.
עת נדרשתי לסוגיות לגופן, אני חוזרת ומבהירה, כפי שנאמר לצדדים מספר פעמים במסגרת הדיון, כי ההכרעה בסכסוך תעשה על בסיס המחלוקות העולות מתוך כתבי הטענות, ואלו בלבד. הרחבת חזית לא תותר, ואין בהעדר התייחסות לטענות אלו כדי הבעת דעה ביחס אליהן.
באופן דומה מצאתי להתייחס לטיעון אשר מצא דרכו בהודעות ובקשות מאוחרות להגשת הסיכומים.
17. במסגרת כתב ההגנה הועלו על ידי הנתבע מספר רב של טענות מקדמיות, אשר מכוחן טען לסילוק התביעה על הסף, הגם כי לא הוגשה בקשה בעניין זה.
באשר לטענות אשר חייבו בירור עובדתי - המקום להידרש לאלו, לא היה במסגרת הליך מקדמי. באשר לטענות אשר לא חייבו בירור עובדתי, לא מצאתי באלו כדי להביא למסקנה על פיה יש להורות על סילוק התביעה.
18. לטענת הנתבע היה מקום לראות את המכתבים נשוא התביעה כאלו אשר נערכו במסגרת ולצורך הליך משפטי. משכך, ובהתאם להוראות הדין, יש לדחות את התביעה.
אין ממש בטענות אלו.
לא כל מכתב אשר יכול וצורף בהמשך כנספח להליך משפטי הוא מכתב אשר יש לראותו ככזה אשר חוסה תחת הגנות חוק איסור לשון הרע או כזה אשר נערך לצורך הליך משפטי.
עוד אציין כי חלק לא מבוטל מהמכתב הראשון עוסק בשאלת דרך התנהלות התובעים באירועים הנוגעים למינוייה של הגב' רופא למנהלת מח' החינוך.
בהתייחס לסוגיה זו, מדובר בהליך משפטי אשר הסתיים מספר שבועות קודם לכן, תוך התחייבות מפורשת של הנתבע עצמו כי לא תועלה על ידו טענה לעניין התנהלות המועצה ביחס לכך.
בנסיבות אלו לא ניתן לקבל את טענות הנתבע על פיהן היה המכתב מיועד לצורך ניהולו של הליך משפטי עתידי.
על מנת להסיר כל ספק יובהר כי מהראיות אשר הוצגו על ידי שני הצדדים עלה כי החלטת המליאה בדבר הפסקת מתן השירות המשפטי על ידי התובעים למועצה האזורית לב השרון התבססה על טענות לעניין מערך היחסים שבין התובעים לבין עורכת הדין גרוס, וזאת בלבד.
19. הוסיף הנתבע וטען כי עומדת לו חסינות מכוח הוראות פקודת הנזיקין כמו גם תקנות הנזיקין (אחריות עובדי ציבור) תשס"ו -2006. אין הנתבע עומד בתנאי הוראות הפקודה או התקנות לצורך מתן אותה חסינות, בין היתר, עת כי לא הוגשו הבקשות המתאימות לצורך הכרה באותה חסינות על ידי הגורמים הרלוונטיים.
הוראות חוק איסור לשון הרע
20. על בעל דין העותר לפסיקתו של פיצוי מכוח הפרת הוראות חוק איסור לשון הרע, להרים את הנטל ולהוכיח כי מתקיימים כלל התנאים הקבועים בדין לצורך פסיקתו של אותו פיצוי.
21. מדובר בתנאים מצטברים הכוללים בעיקר את הרכיבים הבאים:
- דבר קיומו של "פרסום" של שני המכתבים, כמשמעות מונח זה בחוק איסור לשון הרע;
- בפרסום/ים יש כדי לבזות, להשפיל, או לפגוע בתובעים או מי מהם;
- אין המדובר בפרסום מותר, בהתאם להוראות סעיף 13 לחוק איסור הרע;
- לא מתקיימות במקרה דנן ההגנות הנקובות בהוראות חוק איסור לשון הרע.
ככל שיוכחו כל אלו, יהא מקום להוסיף ולהידרש לסוגיית הנזק.
פרסום
22. אין חולק כי המכתב הראשון נשלח לראש המועצה האזורית לב השרון. משכך – וביחס למכתב הראשון הוכח דבר קיומו של פרסום, עת כי בהתאם להוראות הדין ופסיקתו של כב' בית המשפט העליון, די בפרסום לאדם בודד.
23. המכתב השני , נשלח לידי ב"כ התובעים, עורך הדין פוזנר, וזאת בתגובה למכתב התראה.
הנתבע הוסיף וציין בסיפא של מכתבו כי העתק מכתב התגובה, נשלח במקביל לכל חברי המליאה.
ואולם, במסגרת כתב ההגנה טען הנתבע כי הגם והתכוון לשלוח את המכתב לכל חברי המליאה, לא עשה כן בפועל.
24. משכך, נדרשתי לשאלת עצם קיומו של "פרסום" בכל הנוגע למכתב השני.
אוסיף ואבהיר, נוכח הנקוב בסיכומי הצדדים, כי אין כל חשיבות לסיבה או המקור לאי הפרסום (כטענת הנתבע), אלא כי לצורך ההליך אשר בפני היה מקום להתחיל ולבחון, האם אכן בוצע הפרסום, אם לאו.
לעניין זה, ולאחר שנתתי דעתי לכלל הראיות אשר הוצגו על ידי הצדדים, אני מוצאת כי התובעים לא הרימו את הנטל להוכיח כי המכתב אכן הומצא ליתר חברי המליאה, ומשכך לא מתקיים ביחס למכתב זה, התנאי של "פרסום".
אומנם, מקום בו הנתבע מצא לנכון לציין בסיפא של מכתבו כי העתקו יועבר לצדדים שלישיים, יש בכך כדי ללמד כי לכאורה אכן אלו היו פני הדברים. עם זאת, אין המדובר בראייה חלוטה אשר אינה ניתנת לסתירה.
במקרה דנן שאלת המצאת אותו מכתב לחברי המליאה היא שאלה עובדתית אשר הדרך לקבלת תשובה ברורה ועניינית ביחס אליה, הייתה לכאורה פשוטה מאוד.
במסגרת הסיכומים שבו התובעים והפנו לעדותו של התובע , לסבירות , לעדויות נסיבתיות כאלו ואחרות ואפילו לטענה על פיה פנו התובעים (או מי מהם) לנמעני המכתב לצורך הקטנת הנזק הנובע ממנו. רק פעולה פשוטה, ברורה וחד משמעית לא נעשתה על ידי התובעים – וזוהי הבאת עד כלשהו אשר יכול היה להעיד כי אכן נחשף למכתב השני קודם להגשת התביעה.
מטעם הנתבע הוגשו לתיק בית המשפט תצהיריהם של ה"ה עורך דין גדעון כהן, מר רונן סלטון, ומר רן להב – שלושתם חברי המועצה האזורית.
לאחר שהנתבע ויתר על עדותם, עתרו התובעים לזימונם.
מצאתי את זכרונו של עורך דין גדעון כהן במסגרת חקירתו הנגדית כבררני, ואת עדותו של מר רונן סלטון כחסרה . המשקל הראייתי שניתן היה לתת לעדותם של עדים אלו, היה מוגבל. עם זאת, עדותו של מר להב נמצאה על ידי כמהימנה וסדורה.
עובדתית - איש משלושת העדים אשר נמנו לעיל לא אישר כי קיבל לידיו את המכתב השני קודם להגשת כתב התביעה בתיק זה. עוה"ד כהן טען בתצהירו כי למיטב זכרונו נחשף למכתב רק לאחר הגשת כתב התביעה (סעיף 16 לתצהירו), מר סלטון טען במפורש כי ראה את המכתבים יחד עם העתק כתב התביעה (סעיף 27 לתצהירו), ומר להב אשר זומן לעדות טען כי נחשף למכתבים נשוא התביעה אך בדיעבד.
למעשה, על אף חקירה נגדית ארוכה של שלושת העדים, לא עלה מעדותם כי קיבלו לידיהם את המכתב השני קודם למועד הגשת תביעה זו.
כאמור, התובעים מצדם לא מצאו לבקש לזמן עד אחר, כלשהו, לרבות חברי מליאה אשר לא היו שותפים לאיזה מההליכים המשפטיים בהם נקטו הנתבע ומי מהעדים, ואשר יכול היה לאשר דבר קבלתו של המכתב השני.
זה המקום לציין כי מהעדויות השונות עלה כי המועצה מונה כ-18 חברים.
נוכח טענות הנתבע כי לא הפיץ את המכתב, והקלות בה ניתן היה לכאורה להפריך טענותיו אלו, ניתן וראוי היה לצפות כי התובעים יזמנו לעדות ולו עד יחיד, אשר יכול היה להצביע על דבר קבלת מכתבו השני של הנתבע, קודם להגשת כתב התביעה.
מקום בו בחרו התובעים שלא לעשות כן, עומדת התנהלות זו שלהם, לחובתם.
מקום בו נטען על ידי הנתבע כי המכתב השני לא הומצא ליתר חברי המועצה, ולא הונחה בפני ראייה אחרת כלשהי המלמדת כי המכתב אכן התקבל בידיו של צד שלישי כלשהו וזאת למעט עדותו של התובע (אשר אין בה די), לא מצאתי כי ניתן לקבוע כי התובעים הרימו את הנטל להוכיח דבר פרסומו של אותו מכתב.
מקום בו השתכנעתי, על בסיס הראיות הקיימות, כי לא הוכח כי המכתב השני נשלח בפועל (יהא הטעם לכך אשר יהא), והגם כי אני ערה למחלוקת שהועלתה על ידי הצדדים במסגרת הסיכומים לעניין נטלי ראייה, לא נדרשתי להכרעה בכך כפי שהיה מתבקש אילו היו כפות המאזניים מאוזנות.
לשון הרע
25. במסגרת סעיף 1 לחוק איסור לשון הרע נקבע כי לשון הרע היא דבר אשר פרסומו עלול להשפיל אדם בעיני הבריות או לעשותו מטרה לשנאה, לבוז או ללעג מצדם, לבזות אדם בשל מעשים התנהגות או תכונות המיוחסות לו, או לפגוע במשרתו, בעסקו או משלח ידו של אדם.
26. מקום בו נמצא כי הפרסום היחיד מתייחס למכתב הראשון של הנתבע לראש המועצה אקדים ואצטט את הפרסום (תוכנו של המכתב בלבד).
"1. מאז התקבלה החלטת המועצה על דרך הפסקת העסקתו של משרד עורך דין וילצ'יק, עקב פרשת גרוס, לא ארע דבר ולא חלה כל התקדמות.
2. אגב, לטעמים להפסקת העסקתו של משרד וילצ'יק, יש להוסיף את התנהלות המשרד בפרשת רופא ולהלן אסביר:-
א. היועץ המשפטי לרשות מקומית הוא אחד משומרי הסף, ותפקידם לדאוג להתנהלות חוקית של המועצה. הוא בוודאי לא אמור למנוע חשיפתם של עובדות חמורות המגיעות לכאורה על פי הבנתי עד כדי הטיית מכרז. נהפוך הוא, עליו להיות הראשון לחשיפתם.
ב. דומה כי בפרשת "רופא" חטא היועץ המשפטי של המועצה והפך עצמו לפרקליטם של ראש המועצה ושל עובדיה, בכך שמנע חשיפתם של העבודות החמורות הרלוונטיות, אשר כאמור מגיעות לכאורה כדי הטיית מכרז.
3. אתכבד להודיעך כי היה ובישיבה הקרובה לא ידווח על הפסקת הייצוג ומציאת משרד אחר, אשקול הגשת תובענה מתאימה.
4. צר לי אך כנראה זו הדרך היחידה שאתה מבין.
5. אין באמור כדי למעט מכל טענות או זכות /ואו כדי להוות השתק או מניעה מלטעון כל טענה ו/או כדי להוות פירוט ממצה של טענות או תביעות. "...
27. באמור במכתב זה יש כדי לפגוע באופן ברור, ומהותי, במשרתו ובמשלח ידו של התובע 1, כמו גם כדי לבזות אותו ואת משרדו.
מקום בו נטען כלפי מאן דהוא כי הוא מנע מתוקף תפקידו חשיפתן של עובדות חמורות, המגיעות כדי הטיית מכרז, ולמעשה נתן ידו לכך – נהיר כי יש באמירות אלו כדי להציג את נושא המכתב (במקרה זה התובע 1) באור שלילי מאוד, וכדי לפגוע בשמו הטוב. מקום בו עסקינן בטענות המופנות כלפי עורך דין, מקבלת מסקנתי זו משנה תוקף.
בסופו של יום, מטה לחמו של עורך הדין תלוי לא אך ביכולותיו המשפטיות או ניסיונו, כי אם גם בשמו הטוב.
האמירות הנקובות במכתב יש בהם משום הטלת רפש והשחרת שמו של נשוא המכתב.
אוסיף ואציין, כי בכל הנוגע להתייחסותו של הנתבע במסגרת אותו מכתב להתנהלות התובעים מול עורכת הדין גרוס, אין באמור באותו מכתב כדי לשון הרע, ועצם ציון המונח "פרשת גרוס", אין בה כדי להביאני למסקנה אחרת.
פרסום מוגן ופרסום מותר
28. מקום בו נמצא כי יש בפרסום כדי פגיעה בשמם הטוב של התובעים או מי מהם, עלי להוסיף ולבחון האם מדובר בפרסום מוגן כמו גם האם מתקיימות במקרה דנן הגנות הוראות חוק איסור לשון הרע.
29. משנתתי דעתי לכלל טענות הצדדים והראיות אשר הוצגו בפני, באתי לכלל מסקנה כי פרסומו של הנתבע, בכל הנוגע לעניינה של הגב' רופא, אינו חוסה תחת הגנות הוראות חוק איסור לשון הרע.
30. ממכתבו של הנתבע עלה כי התובעים או מי מהם מנעו, בפועל, חשיפתן של עובדות חמורות המגיעות, לשיטת הנתבע, כדי הטיית מכרז.
עוד נטען כי התובעים הפכו עצמם לפרקליטי ראש המועצה ועובדיה בכך שמנעו את חשיפת העובדות הרלוונטיות.
מדובר בטענות חמורות מאוד, אשר יש בהן כדי להטיל צל כבד על יושרו המקצועי והאישי של התובע 1, כמו גם על שמן הטוב של התובעות 2-3.
31. נוכח ריבוי הטענות של הצדדים באשר לאותו פרסום, כמו גם התייחסותם להוראות החוק השונות, מצאתי להוסיף ולבחון את אותו פרסום, עקב בצד אגודל, תוך מתן הדעת להוראות סעיפי החוק.
32. אתחיל ואבהיר כי אין לראות את הפרסום כ"פרסום מותר" כמשמעות מונח זה בסעיף 13 לחוק איסור לשון הרע, אין המדובר בפרסום המחויב על פי דין והנתבע לא קיבל כל היתר מרשות כלשהי לעשותו.
למעשה המכתב הראשון הוא פנייתו בטענות לעניין התנהלותה של אותה רשות.
33. במסגרת כתב ההגנה טען הנתבע כי האמור במכתביו השונים הינו בגדר אמת, או לכל הפחות אמת כפי שהייתה ידועה באותה עת, וממילא עומדות לו, במקרה דנן, הגנות סעיפים 15(2), 15(4), 15(5), 15(7) ו-15(8) לחוק.
במסגרת הסיכומים כמו גם בהודעה מאוחרת ביקש הנתבע להפנות לפסקי דין שונים אשר יש בהם כדי תמיכה בטענותיו.
בהינתן טענותיו אלו של הנתבע היה עלי להוסיף ולבחון האם יש אמת בפרסום, האם פעל הנתבע בתום לב ביחס לאותו פרסום, בהיקף סביר ותוך שעמדו לו חובה או זכות לבצע את אותו פרסום מכוח הוראות הדין.
34. לעניין זה, אני מוצאת לציין כי לא ברור היה מתוך מכתבו של הנתבע, באיזה שלב לשיטתו היה על התובעים או מי מהם לחשוף את "העובדות החמורות" או שלא למנוע את חשיפתן, האם קודם להגשתה של המרצת הפתיחה, במהלכה או לאחריה.
בנוסף, לא ברור היה לאלו "עובדות חמורות" הוא מתייחס.
נוכח חשיבות הדברים אני מוצאת להתייחס לכל אחת מהתקופות והטענות, בנפרד.
טרום הגשת המרצת הפתיחה
35. בכל הנוגע לשלבים אשר קדמו להגשת המרצת הפתיחה, הוכח כי הנתבע כמו גם אלו אשר היו שותפים להגשת המרצת הפתיחה, לא פנו לתובעים או למי מהם בתלונה לעניין קיומם של אי סדרים אלו אחרים, התנהלות לא תקינה ביחס למכרז נשוא המרצת הפתיחה או מכרזים קודמים, או לעניין אי התאמתה של הגב' רופא לתנאי סף של המכרז.
למעלה מכך, לכאורה גם לא הוגשו תלונות על ידי צדדים שלישיים אחרים, לרבות ובמיוחד אלו אשר נגשו בעצמם לאותו מכרז.
לא הוצגה ואף לא נטענה טענה על פיה פנה אדם כלשהו לתובעים, העלה חשד, חשש או תלונה – וזו לא נדונה או לא הופנתה לטיפול של גורם רלוונטי זה או אחר, ביחס למכרז ( או אפילו מכרזים קודמים).
לא הוכח ולא נטען כי הנתבע פנה למבקר הפנימי של המועצה האזורית בתלונה כלשהי לעניין דרך התנהלות גורמים שונים במועצה ביחס למכרז למינוי מנהל מח' החינוך וזו לא טופלה.
לא נטען ולא הוכח כי התובעים היו מודעים לקיומו של נתון כלשהו ומנעו גילוי אותה עובדה המגיעה כדי הטיית מכרז כלשהו.
36. בהינתן האמור, לא ניתן לראות בתובעים כמי שכשלו בהתנהלותם לא כל שכן מנעו באופן אקטיבי גילוי של נתון או עובדה זו או אחרת.
המרצת הפתיחה
37. לעניין ניהולו של ההליך המשפטי, המרצת הפתיחה, יש להוסיף ולציין את הנתונים הבאים:
בבסיס המרצת הפתיחה עמדה עתירה לסעד הצהרתי על פיו הגב' רופא אינה עומדת בתנאי הסף המאפשרים להשתתף במכרז או להתמנות לתפקיד של מנהלת מח' החינוך במשיבה 1 וכי המועצה פועלת שלא כדין להכשיר מינוי זה.
אין העתירה כוללת בקשות לסעדים אחרים או נוספים, ומקום בו הנתבע עצמו במסגרת הדיון טען (על אף המלצת כב' בית הדין) כי אינו רואה מקום לתיקון המרצת הפתיחה, היה מקום להוסיף ולבחון את טענותיו של הנתבע והפרסום בו נקט, תוך מתן הדעת לנקוב באותה המרצת פתיחה.
38. לא מצאתי לקבל את טענת הנתבע בדבר "מניעת" חשיפת העובדות, כאמת עובדתית, או אפילו כזו אשר הנתבע יכול היה להאמין בה באופן סביר ובתום לב, וזאת ממספר טעמים, כמפורט להלן:
א. אקדים ואציין כי בפרשת רופא ייצג משרד התובעים את המועצה האזורית, ראש המועצה וסגן ראש המועצה – כפרקליטם של אלו.
שירותיו של עורך הדין פלד ממשרד התובעים נשכרו לצורך ייצוג משפטי, ובמסגרת המרצת הפתיחה.
במתן שירות משפטי על דרך של הצגת עמדתה וגרסתה של הרשות או מי נציגיה, גם זו העומדת בניגוד לעמדת הצד שכנגד, אין כדי להביא למסקנה על פיה היועץ המשפטי חטא לתפקידו.
נקודת המוצא הינה כי עורך דין המייצג לקוח – מקבל את הנתונים והטענות מאותו לקוח, ופועל בתום לב ובשקידה סבירה על מנת להציג את אותה גרסה ואותה עמדה בפני הערכאה השיפוטית.
מטיעוני הנתבע ניתן היה להניח כי עצם העובדה כי התובעים או עורך הדין ממשרדם, ייצגו עמדה שונה מזו של הנתבע, יש בה משום מניעת חשיפת עובדות וזאת בשל העובדה כי ליועץ המשפטי של רשות מקומית יש תפקיד של שומר סף.
מקום בו לא היה בכל הראיות אשר הוצגו בפני כדי ללמד כי התובעים ידעו על אמת עובדתית אחרת, כזו אשר יש בה משום הטיית מכרז, ופעלו בכוונת מכוון על מנת למנוע גילוי, לא ניתן לקבל את טענות הנתבע ביחס לאלו.
(לעניין זה מפנה לעדות עוה"ד פלד בחקירתו הנגדית עמ' 22 ש' 10-20 לפרוטוקול).
בניגוד לנטען על ידי הנתבע במסגרת כתבי הטענות והסיכומים לא אך שלא הוכח כי התובעים היו מודעים לקיומם של נתונים חמורים, אלא כי לכאורה הם יכולים היו גם להישען על מסמכים אותם הנפיקו צדדי ג', במקרה זה משרד החינוך אשר אישר את מועמדותה של הגב' רופא, וזאת כחיזוק לגרסת המועצה על פיה לא נפלו כשלים מהותיים בדרך התנהלותה.
ב. וככל שבמניעה עסקינן - מניעת חשיפתן של עובדות, מלמדת או לכל הפחות מרמזת באופן בוטה על פעולה אקטיבית של כיסוי אפשרות גילויו של מידע.
לא הוצגה, ולו ראשית ראייה, כי התובעים פעלו באופן כלשהו או נקטו בצעד כלשהו, אשר יכול והיה בו כדי למנוע גילוי עובדות אשר היו ידועות להם.
העובדה כי במסגרת הדיון בבית הדין, הודיע עורך הדין ממשרד התובעים כי לא יסכים להרחבת היריעה והסכסוך מעבר לאלו הנקובים בהמרצת הפתיחה אלא כנגד תיקונה בפועל, אין בה ולא ניתן לראות בה כדי מניעת חשיפת עובדות, אלא משום מילוי תפקידו.
על מנת שלא תמצא החלטתי כחסרה אוסיף ואדגיש כי עורך הדין פלד אישר בחקירתו הנגדית, בתום לב, כי התנהלות הרשות לא הייתה נטולת ליקויים והוא אף מצא להביא בפני גורמים שונים ברשות את ביקורתו.
אין בעובדה זו כדי להביא למסקנה על פיה מדובר בעובדות חמורות, לא כל שכן כי אלו הגיעו כדי הטיית מכרז, ולמעלה מכך - כי היו אלו התובעים אשר מנעו גילוים.
ככל וטענות הנתבע מתייחסות לסוגיית הסכם הפשרה בין הצדדים, ראה מסקנותיי להלן.
ג. באשר לעצם התקיימן של אותן "עובדות חמורות", אני מוצאת לאבחן בין אלו אשר מצאו ביטוי במסגרת המרצת הפתיחה, לאלו החורגות מכך.
בכל הנוגע לעובדות החורגות מאלו אשר נזכרו בהמרצת הפתיחה או סעדים אשר לא התבקשו במסגרת המרצת הפתיחה, לא ברור מדוע לא נכללו באותו הליך ככל ואכן מדובר היה ב-"עובדות חמורות".
הנתבע הבהיר במסגרת הדיון אשר התקיים כי אינו מעונין בתיקון כתב הטענות, וממילא לא הוכח כי התובעים היו מודעים לקיומן של עובדות החורגות מאלו הנקובות במסגרת המרצת הפתיחה.
מקום בו הנתבע עצמו לא מצא לנכון לכלול במסגרת כתב טענות בהליך משפטי נתונים או עובדות שונות, יש בכך כדי ללמד כי הוא עצמו לא ראה באלו משום עובדות בעלות משמעות, לא כל שכן כאלו אשר יש לראותן כ"חמורות".
עוד יובהר כי הניסיון להוסיף ולהציג ביחס לכך נתונים במסגרת ההליך הנוכחי, אינו רלוונטי שכן לא ניתן לטעון כלפי התובעים כי מנעו גילוי מידע, אשר אליו נחשפו, רק במסגרת ההליך הנוכחי.
39. ככל והטענה הינה כי התובעים, או מי מהם, מנעו את חשיפת העובדות החמורות, בעצם ניהולו של ההליך המשפטי ומכוח ההסכמות הנקובות בהסכם הפשרה, מצאתי להידרש בתחילה לתוכנו של אותו הסכם פשרה.
40. כאמור, במסגרת הדיון אשר נערך ביום 17.1.2012, הגיעו הצדדים לכלל הסכם, אשר ניתן לו תוקף של פסק דין. במסגרתו של אותו הסכם נקבע, בין היתר, כדלהלן:
"2. המכרז הנוכחי יבוטל ויפורסם מכרז חדש בתוך 14 יום מיום שהמשיבה 1 ( המועצה האזורית ה.ס.) תמנה מזכיר או מזכירת ועדת בחינה חדשה.
3. התובעים מודיעים כי בכפוף לכך שיינתן תוקף של פסק דין להסדר זה על כל סעיפיו, הם מודיעים כי לא יעלו טענות ו/או תביעות כלשהן בקשר לעמידתה של הגב' רופא בתנאי הסף במכרז ו/או בקשר להתנהלות המועצה ו/או ועדת המכרזים ו/או מי מחבריה ו/או ראש המועצה ו/או הגב' פנינה אמוייל, בכל ערכאת שיפוטית ו/או בכל פורום שיפוטי ו/או מעין שיפוטי ו/או גופי ביקורת למיניהם...."
4..
5...
6. אין לתובעים כל התנגדות כי הגב' רופא תוכל להציג מועמדות במכרז החדש ללא תנאי או התנגדות ולא תעלה טענה כי היא איננה עומדת בתנאי הסף.
7. הצדדים מצהירים כי בכך תמו ונסתיימו כל טענותיהם וכל תביעותיהם, אם בכלל, בעניינים נשוא התביעה והם מתחייבים לא לטעון ולא להמשיך ולפעול בדרכים משפטיות או מעין משפטיות ואחרות כנגד מי מהמעורבים בהליכי המכרז הקודמים נשוא תיק זה, והכל אך ורק בעניינים נשוא תובענה זו."
40. הסכם זה והעובדה כי לאותו הסכם ניתן תוקף של פסק דין, יש בהם כדי ללמד כי הנתבע עצמו הסכים, באופן מפורש ומודע, כי לא אך שהגב' רופא תוכל להציג מועמדותה גם במסגרת מכרז נוסף, אלא כי לא תועלה על ידו טענה כי אינה עומדת בתנאי הסף.
ניתן להניח כי הנתבע נתן הסכמתו לכלל הרכיבים הנקובים באותו הסכם, שעה שמצא כי אין מניעה לעשות כן, דהיינו כי לא מתקיימות אותן עובדות או נסיבות חמורות המונעות השתתפותה של הגב' רופא במכרז הנוסף בכלל או מהצורך להידרש לדיון וחקירה נוספים בנושאים השונים בפרט.
הדעת נותנת כי הנתבע לא היה נותן הסכמתו ולא מגיע להסכם אשר יש בו, כדי להביא לאי גילוין של עובדות חמורות, במיוחד מקום בו הוא עצמו היה אחד מיוזמי ההליך.
מקום בו נמצא כי הנתבע לא סבר כי מתקיימות עוד אותן עובדות חמורות, אין הוא עוד יכול לטעון, בתום לב, כי התובעים מנעו חשיפתן.
מעבר לכך, הוא גם לא יכול לטעון כי האמין, ולו על דרך של "אמת בשעתה", כי אכן אלו הם פני הדברים.
עוה"ד פלד, אשר ייצג מטעם משרד התובעים באותו הליך, טען במסגרת חקירתו הנגדית:
"אם הנתבע סבר שאנו מנסים להסתיר משהו, או להסוות משהו, הנתבע יודע לעמוד היטב על זכויותיו וגם לא היה חותם על הסדר הפשרה שהוא חלק מאותו פרוטוקול".
(לעניין זה ראה ע' 21 שורות 16-17 לפרוטוקול הדיון).
41. אני ערה לטענות הנתבע וה"ה סלטון ולהב, על פיהן ניתנה הסכמתם לנקוב בהסכם הפשרה בשל חשש מפסיקת הוצאות על ידי כב' בית הדין , או עקב לחץ של בית הדין.
לא נמצאה כל אינדיקציה בפרוטוקול הדיון לטענות אלו של הנתבע, בין לעניין ההוצאות ובין לעניין קיומו של "לחץ חזק מאוד", מצד כב' בית הדין.
חשוב מכך, לא מצאתי כל סבירות בטענה כי חשש זה הוא אשר הוביל את הנתבע או מי מהמבקשים האחרים, להגיע לאותו הסכם, ואבהיר;
בתיק זה הוגשו מספר לא מבוטל של בקשות-תגובות-תשובות, והתקיימו מספר רב של דיונים, לרבות מספר ישיבות הוכחות ארוכות מאוד.
התרשמותי הבלתי אמצעית מהנתבע הינה כי עסקינן באדם הבטוח בעצמו ובדעותיו, אינו חושש כלל ועיקר מניהול הליכים משפטיים, רהוט ודבק במסקנותיו שלו.
אין זה אדם אשר מונע או מקבל החלטות על בסיס חשש מפסיקת הוצאות במסגרת הליך משפטי.
42. במסגרת חקירתו הנגדית נשאל הנתבע שאלות לגבי התנהלותו במסגרת ההליך המשפטי הנוסף - העתירה המנהלית, לרבות לעניין העובדה כי כב' הנשיאה בדימוס, השופטת גרסטל, מצאה לציין את האפשרות כי יחויבו בהוצאות.
תשובתו של הנתבע ביחס לכך הייתה כדלהלן:
"לא, לא זוכר. אבל האפשרות הזו תמיד ידועה." (עמוד 94 שורה 16 לפרוטוקול הדיון).
ובהמשך:
"העובדה שיש סיכוי שנחויב בהוצאות הייתה ידועה כלל העותרים שהיו איתי מהרגע שחתמנו על העתירה. עובדה זו לא נסתרת..." (עמוד 94 שורות 19-20 לפרוטוקול הדיון).
תשובות אלו של הנתבע, פרוטוקול הדיון בהמרצת הפתיחה, הראיות הנוספות שהוצגו בפני כמו גם ההתרשמות הבלתי אמצעית מהנתבע עצמו מלמדים כי אין המדובר במי שהחלטתו לעניין הסכם הפשרה נעשתה על בסיס של לחץ, חוסר ברירה או אילוץ, אלא כהחלטה מודעת – אשר נעשתה על ידי שלושת המבקשים, שניים מתוכם עורכי דין, לאחר שניתנה להם האפשרות לשקול עמדתם, ולקבל החלטה.
43. הנתבע אשר ברשותו הנתונים והעובדות החמורות (לשיטתו) והרואה עצמו, לדבריו הוא, כ- "שומר סף" (עמוד 91 שורה 20 לפרוטוקול הדיון), מוצא להגיע, במסגרת הליך משפטי, להסכמות הכוללות לא אך את אפשרות להשתתפותה של הגב' רופא במכרז נוסף אלא גם אי העלאתן של טענות ביחס לעמידתה בתנאי הסף (המהווה את הסעד המרכזי במסגרת המרצת הפתיחה);
נהיר וברור כי הנתבע לא היה עושה כן, אילו סבר כי קיימים נתונים או עובדות חמורות אותן יש לחשוף.
בהינתן דברים אלו, העובדה כי הנתבע העלה במסגרת המכתב הראשון טענות כנגד התובעים, מכוח ובשל היותם "שומרי הסף" על כי לא פעלו לחשיפת אותן עובדות חמורות, אינה יכולה להיטען על ידו תוך שפרסומו זה מוגן מכוח הוראות סעיפים 14-16 לחוק איסור לשון הרע.
44. הנתבע שב וטען כי בעצם הכללת הוראה בהסכם הפשרה על פיה הוא מנוע מלפנות לגופי ביקורת יש כדי להביא למסקנה על פיה חטאו התובעים לתפקידם. (לעניין זה הכוונה הינה בעיקר לסעיפים 3 ו- 7 לאותו הסכם פשרה).
כפי שהובהר לעיל אין המדובר בהכתבה של הסכם חד צדדי או בבעל דין אשר אולץ בעל כורחו להסכים להסדר זה או אחר. הנתבע עורך דין במקצועו, ושני מבקשים נוספים (האחד מהם אף הוא עורך דין), בחרו להגיע לכלל הסכמה הטומנת בחובה קבלת חלק מהסעדים להם עתרו וויתור על טענות אחרות.
משרד התובעים, בכובעו כפרקליטו של צד , מצא לכאורה להמליץ למרשיו לעשות את אותו דבר.
מקום בו נמצא כי הנתבע חתם על ההסכם מבחירה;
עשה כן, יחד עם עורך דין נוסף בהיותו "שומר סף";
ולא הוכח כי התובעים היו מודעים לעובדות אשר יש בהן כדי הטיית מכרז;
בהינתן כל אלא - אין לקבל טענות הנתבע בעניין זה כלפי התובעים.
45. זה גם המקום לציין כי הנתבע אשר לשיטתו התקיימו נסיבות המגיעות כדי הטיית מכרז לא מצא לנכון לפנות ליועץ המשפטי של המועצה האזורית לב השרון גם לאחר סיום ההליך המשפטי, הגם כי במקביל מצא לשלוח לראש המועצה את המכתב הראשון.
היה זה עורך הדין פלד אשר במסגרת החקירה הנגדית הוסיף ואמר:
"... אני מתפלא על חברי, יכול היה חברי לצאת מהדיון בביה"ד לעבודה, לשלוח לי מכתב ובמסגרתו להפנות אותי לנתונים מסוימים לצורך בדיקה. לו הייתי מגלה שיש ממש בטענות, לא הייתי מסתתר מאחורי שום טיעון פורמליסטי.
(לעניין זה ראה עמוד 23 שורות 18-21 לפרוטוקול הדיון).
בנוסף, הגם כי הנתבע מצא להעלות טענות קשות כלפי התובעים כמי שמנעו, אקטיבית, גילוי עובדות חמורות המגיעות לכאורה כדי הטיית מכרז, הוא לא מצא לנכון לפנות למשרד החינוך בעניין זה.
העובדה כי הטענות הועלו אך כנגד בא כוחם של חלק מהמשיבים, בעוד דווקא עורך הדין של הרשות – המדינה, לא נמצא כחשוף לאותה ביקורת, מעוררת קושי של ממש לראות את אותה ביקורת כזו אשר נעשתה בתום לב.
46. עוד ובנוסף אציין כי במסגרת חקירתו הנגדית טען עורך הדין פלד כי תוך כדי הכתבת ההסדר לפרוטוקול, הודיע הנתבע כי בכוונתו ללכת למבקר המדינה.
נוכח הצהרה זו טען עורך הדין פלד כי מקום בו אין בכוונת הנתבע לסיים את הסכסוך בכללותו, הוא מבקש לקיים את הדיון. או כדבריו :
"זה מתייחס רק למה שנאמר על ידי חברי, לא יתכן שיחסמו אותו מלפנות למבקר המדינה, אמרתי שאני לא רוצה לחסום אותו בכלום, אך אז אני רוצה לברר את הטענות פה.
(לעניין זה ראה עמוד 33 שורות 1-2 לפרוטוקול הדיון).
דהיינו מדובר היה בניסיונו של בא כוחו של צד למנוע, באותן נסיבות פרטניות, התנהלות אשר יש בה משום בחירה של זירת בירור חלופית, ורצון לברר את המחלוקות באותו מקום ובאותה עת, ככל שהנתבע ויתר יוזמי ההליך מעוניינים בכך.
47.לעניין זה יש לשוב ולהזכיר כי להסכם הפשרה הייתה שותפה גם הגב' רופא, וכי בכל הנוגע למשרד הפנים (המשיב 4 לאותו הליך) הגיעו הצדדים לכלל הסכמה על פיה העתירה כנגדם תמחק קודם ליתר ההסכמות, שעה שמשרד הפנים לא יכול היה לתת כלל הסכמתו לביטול המכרז.
כלומר מדובר בהליך משפטי, רווי בעלי דין ואינטרסים, אשר במסגרתו הגיעו כל הצדדים, חמישה במספר, לכלל הסכמות, וזאת קודם שהתבררו הטענות לגופן, ובדרך שהיה בה כדי קבלת הסעד שנתבקש על ידי המבקשים באופן חלקי.
בנסיבות אלו הרצון של עורך הדין, כפרקליטו של צד וכמי שנשען על המידע אשר סיפק לו אותו צד, להבטיח כי יהא במתווה כדי להביא לסיום הסכסוך, אינו בלתי סביר, ואילו סבר הנתבע כי יש באותן הסכמות כדי למנוע גילוי עובדות חמורות, יכול היה, בפשטות, להודיע כי הוא מבקש לקיים את הדיון לגופו.
הגנות החוק
48. בהינתן כלל הנתונים אשר פורטו לעיל, לא ניתן לראות את המכתב הראשון כזה אשר עומד בתנאי הוראות סעיף 14 לחוק איסור לשון הרע, דהיינו זה החוסה תחת הגנת "אמת דיברתי".
49. במסגרת סעיף 15 לחוק איסור לשון הרע נקבע כי תהא זו הגנה טובה לנתבע, אם ימצא כי עשה את הפרסום בתום לב באחת מהנסיבות הנקובות באותו סעיף.
הנתבע ביקש להפנות במיוחד להוראות סעיפים 15(2), 15(4), 15(5), 15(7) ו-15(8) לחוק הכוללים, בין היתר סוגיות של חובה חוקית, מוסרית או חברתית לביצועו של אותו פרסום, הבעת דעה על התנהגות התובעים בתפקידם הציבורי, לרבות מעשיהם ולרבות מתוקף תפקידם בהליך המשפטי, היות הפרסום בגדר הבעת עמדה ביחס לתובעים מכוח הוראות הדין או חוזה, והעובדה כי הפרסום נעשה בפני ממונה של התובעים מכוח ההסכם ביניהם.
מיום 29.3.1979
תיקון מס' 2
ס"ח תשל"ט מס' 931 מיום 29.3.1979 בעמ' 82 (ה"ח 1352)
(8)הפרסום היה בהגשת תלונה על הנפגע בענין שבו האדם שאליו הוגשה התלונה ממונה על הנפגע, מכוח דין או חוזה, או תלונה שהוגשה לרשות המוסמכת לקבל תלונות על הנפגע או לחקור בענין המשמש נושא התלונה ואולם אין בהוראה זו כדי להקנות הגנה על פרסום אחר של התלונה, של דבר הגשתה או של תכנה;
50. יש ממש בטענות הנתבע על פיהן ניתן לראות במכתב הראשון משום הבעת עמדה ודעה לעניין אופן ביצוע תפקידם של התובעים.
ואולם, ההגנות הנקובות בסעיף 15 לחוק מותנות בכך שהפרסום נעשה בתום לב.
51. בהתאם להוראות סעיף 16 לחוק ניתן להניח כי הפרסום נעשה בתום לב, ככל שהפרסום לא חרג מתחום הסביר באותן נסיבות. כמו כן , ניתן להניח כי הפרסום נעשה שלא בתום לב, מקום בו הפרסום לא היה אמת והוא לא האמין באמיתותו, או כי לא נקט באמצעים הסבירים להיווכח האם הוא אמת אם לאו, או שהתכוון על ידי הפרסום לפגוע במידה גדולה יותר מזו שהייתה סבירה להגנת הערכים המוגנים מכוח הוראות סעיף 15 לחוק.
(לעניין זה ראה ע"א 7699/11 פלקסר נ' ברנדס (פורסם בנבו), ע"א 778/99 ריימר נ' עזבון המנוח ברקו רייכר פ"ד לו(2)141, וכן פסק הדין אשרצורף בימים אלו על ידי הנתבע ומספר 59088-03-16).
52. במקרה דנן, מקום בו מדובר בפרסום ובו נטען להתנהלות פוזיטיבית של עורך דין למנוע גילוי עובדות חמורות המגיעות כדי הטיית מכרז, והתברר כי :
הנתבע עצמו לא סבר כי מדובר בעובדות חמורות, עת חתם בעצמו על הסכם הפשרה במסגרתו הסכים כי לא תועלנה על ידו טענות לעניין עמידתה של הגב' רופא בתנאי הסף;
ביחס לעובדות אחרות, הנתבע עצמו לא סבר כי מדובר באלו שהינן חמורות, שעה שלא מצא לכלול אותן במסגרת המרצת הפתיחה, ואף לא היה מעונין לתקן את המרצת הפתיחה לצורך הכללתן;
הנתבע בחר, גם עת כי הוא מודע למלוא הנתונים והעובדות, שלא לנהל את ההליך לגופו, אלא להתקשר בהסכם הפשרה;
הנתבע, בהיותו עורך דין, מצא לחתום על ההסכם גם תוך ולאחר שצוינו במסגרתו כל הסייגים, לרבות לעניין המשך ניהול הסכסוך באפיקים אחרים;
הנתבע לא מצא לנכון קודם להגשת המרצת הפתיחה או לאחריה לפנות לתובע 1 – בכובעו כיועץ המשפטי, ולבקש ממנו לבדוק נתונים אלו ואחרים;
הנתבע לא מצא לנכון, לאחר סיום ההליך המשפטי לפנות לתובע 1 ולבקש ממנו לבדוק נתון זה או אחר;
מקום בו "חטאו" של עורך הדין ממשרד התובעים התמצה בכך שייצג לקוח עם דעות וגרסה שונה מזו של הנתבע;
בהינתן כל אלה, לא מצאתי כי ניתן לראות את הנתבע כמי שחוסה תחת הגנות הוראות סעיפים 14-16 לחוק, עת כי לא נמצא אמת בדברים, ולא ניתן לראות בנסיבות העניין את הנתבע כמי שהאמין בתום לב בנקוב במכתבו, גם לא בעת הפרסום.
53. זה המקום להבהיר כי אני ערה לטענות הנתבע באשר לצורך לאזן בין חופש הביטוי לזכות התובעים לשם טוב.
עיון בסיכומי הצדדים מלמד כי שני הצדדים מצאו להפנות לפסיקתו של כב' בית המשפט העליון ביחס לכך.
עיון באותה פסיקה מלמד על הצורך באיתורה של נקודת האיזון בין שני האינטרסים אשר יכול וימצאו בחיכוך, זה עם האחר.
מציאתה של אותה נקודת איזון מחייבת מתן הדעת לכלל הנתונים העובדתיים והמשפטיים לרבות חשיבות הפרסום, תפקידו של כל צד, היכולת להביא למימושה של זכות אחת מבלי לפגוע בזו האחרת, השלכות הפרסום וכיוצא באלו.
בהינתן הראיות בתיק זה לא מצאתי כי אותה נקודת איזון, יש בה כדי להטות את הכף לכיוונו של הנתבע.
חופש הביטוי אין משמעותו מתן היתר להשתלחות בעורך הדין המייצג צד אחר, ויש לנהוג משנה זהירות על מנת להבטיח כי עורכי הדין לא ייהפכו לכלי שרת לניגוח.
בהעדר קיומן של הגנות הוראות החוק, יש להוסיף ולהידרש לסוגיית הנזק, קיומו והיקפו.
המכתב השני
53. מקום בו לא הרימו התובעים את הנטל להוכיח כי המכתב השני אכן נשלח לגורם כשלהו למעט ב"כ התובעים, מתייתר הצורך לדון ביתר הסוגיות הנוגעות לאותו מכתב.
עם זאת, ועל מנת שלא יימצא פסק דיני כחסר, מצאתי להוסיף ולהתייחס לסוגיות השונות אשר הועלו על ידי הצדדים ביחס למכתב זה, הגם בקצרה.
54. מגוף המכתב השני עלו טענות הנתבע ביחס לשלוש סוגיות נפרדות: עניינה של משפחת גרוס, בקשתה של הגב' כהן לרשות, ופרשת רופא.
בכל הנוגע למה שכונה על ידי הנתבע פרשת רופא, ראה התייחסותי לעיל.
בעניינן של הגב' הנכבדות כהן וגרוס – נהיר כי טענות לעניין מתן שירות משפטי למועצה האזורית תוך קיומו של ניגוד עניינים, יש בו כדי פגיעה בשמם הטוב של התובעים.
55. משכך, אילו היה מוכח דבר פרסומו של המכתב השני היה מקום להוסיף לבחון שאלת נכונות הנתונים העובדתיים, והשלכות אותם נתונים על ההגנות המוקנות לנתבע מכוח הוראות החוק.
מגוף המכתב השני עלה כי לשיטת הנתבע, ייצגו התובעים או מי מהם את מדינת ישראל במסגרת הליך פלילי אשר התנהל כנגד עורכת הדין גרוס בגין החריגה בגובה בניית גג ביתה, במקביל לניהול משא ומתן וחתימה על הסכם לשיתוף פעולה עם עורכת הדין גרוס לצורך מתן שירות משפטי משותף בתחום ההוצאה לפועל.
בכך ראה הנתבע הפרה בוטה של חובת הנאמנות, כמו גם כניסה מודעת למצב של ניגוד עניינים מובהק.
כאמור, לשיטת התובע 1 הוא לא היה מודע לניהולו של המשא ומתן, ומיד עם קבלת המידע, פעל ליידע את ראש המועצה, כמו גם היועץ המשפטי לממשלה לצורך החלפת הייצוג.
56. בהיבט העובדתי, מצאתי את עדותו של התובע 1 כמהימנה, עקבית וכזו אשר ניתן לתת לה משקל ראייתי של ממש.
נתתי אמון בגרסת התובע על פיה לא היה מודע כלל לקיומם של המגעים בין גורמים שונים במשרדו לבין הגב' גרוס לעניין אפשרות קידום שיתוף פעולה בין הצדדים קודם ליום 16.3.2011.
התרשמותי הבלתי אמצעית מעדותו של התובע 1 הייתה כי מדובר במי שמוצא סיפוק ואף גאווה בהישגיו המקצועיים אותם צבר במהלך שנות עבודתו, לרבות הישגים בתחום הציבורי.
בנסיבות אלו, יקשה עלי לראותו כזה אשר נטל חלק, בכוונת מכוון, בהסתרת קיומו של משא ומתן עסקי עם עורכות הדין גרוס וכהן.
57. תיאורו של התובע את ההתנהלות העסקית של התובעות 2-3, במסגרתה מדובר היה בשני מוקדי פעילות נפרדים, וכן כי התקיימה הפרדה בין ההיבט הניהולי להיבט של השותפות, עומדת בקנה אחד עם גרסתו על פיה לא ידע על קיומו של המשא ומתן קודם ליום 16.3.2011, שאז הוצג הדבר בפניו על ידי שותפו.
58. תיאור התנהלותו באותו מועד בו נודע לו על דרך קיומם של המגעים (לרבות באמצעות עדותו של עוה"ד קמחי) וחשוב מכך התנהלותו לאחר אותו מועד, יש בם כדי לחזק את המסקנה כי התובע 1 לא היה מודע למהלכים מול עורכת הדין גרוס, וכי מרגע שנודע לו הדבר – פעל כדבעי ובתוך פרק זמן קצר.
זה גם המקום לציין כי בניגוד לטענות הנתבע, לא נמצאה בראיות אשר הוצגו בתיק זה כל אינדיקציה, כי לאחר שנודע לתובע 1 על המגעים עם עורכת הדין גרוס, השתהה בטיפול בהעברת הייצוג בתיקה לעורך דין חלופי, אלא כי התכתובת לעניין זה היא כשבועיים לאחר אותו מועד ובמסגרתה נזכר כבר דין ודברים קודם.
זאת ועוד, כל התנהלותו של התובע 1 לעניין זה, לרבות יידוע הגורמים הרלוונטיים ברשות, נעשתה קודם לפנייתו של הנתבע ביחס לכך, ולא הוכח כל קשר בין התנהלותו זו לבין פניותיו של הנתבע.
59. למעלה מכך, לא מצאתי כל הגיון, בין כלכלי ובין מקצועי, בדרך ההתנהלות של התובע 1, אלא ככל שלא היה מודע לקיומו של המשא ומתן קודם לתאריך הנטען על ידו.
לעניין זה יש לזכור כי ככל שהיה התובע 1 מודע לקיומם של המגעים עם עורכת הדין כהן וגרוס, יכול היה מלכתחילה להודיע על כך לראש המועצה כמו גם לפרקליטות, ולהימנע מאותו ייצוג.
מדובר בכתב אישום בודד, בתחום התכנון והבנייה אשר לכאורה אינו חורג בתוכנו מכל תיק אחר באותו תחום.
הגיונם של דברים מכוון למסקנה על פיה היה התובע בוחר שלא לייצג את מדינת ישראל באותו תיק, וכפי שציין הנתבע – קיימים עשרות עורכי דין אשר יכולים היו לייצג כתובעים במסגרת אותו הליך.
60. באופן דומה יש להתייחס לנוכחותה של עורכת הדין כרמית רבי, בדיון של וועדת המשנה של הוועדה המקומית לתכנון ובנייה במסגרתה נדונה, מכוח סעיף 37 לסדר היום, בקשה אשר הוגשה על ידי עורכת הדין שרון כהן.
לא הונחה בפני כל ראיה המלמדת כי עוה"ד רבי הייתה מודעת לקיומו של המשא ומתן עם עוה"ד כהן קודם לחודש ספטמבר 2011, ומצאתי את עדותה של עורכת הדין, על פיה לא הייתה מודעת לאותו דין ודברים, כמהימנה.
לעניין זה יש לזכור כי מדובר במי שלא הייתה שותפה במשרד בזמנים הרלוונטיים.
61.במסגרת חקירתה הנגדית של עורכת הדין רבי היא אשרה כי אילו הייתה יודעת כי מדובר מי שחתמה/עתידה לחתום על הסכם שותפות עם משרדה, הייתה מיידעת בכך. כאמור מצאתי את עדותה בעניין זה כמהימנה, וממילא לא הוצג כל אינטרס של התובעים בכלל ושל עורכת הדין רבי בפרט, שלא ליידע בדבר אותם נתונים, אם וככל שהייתה היא עצמה מודעת לקשר.
62. מקום בו נמצאו כלל הראיות בתיק זה כאלו המכוונות למסקנה על פיה יש לאמץ את הגרסה העובדתית כפי שנטענה על ידי התובעים, ועת כי נהיר כי טענות לעניין מתן שירות משפטי תוך קיומו של ניגוד עניינים יש בם כדי פגיעה בשמם הטוב של התובעים, היה עלי להוסיף ולבחון האם מתקיימות במקרה דנן הגנות הוראות חוק איסור לשון הרע, וזאת אם וככל שהיה מתברר כי המכתב אכן פורסם.
63. באשר לכך אקדים ואבהיר כי אין בעובדה כי התובע 1 לא היה מודע לקיומם של המגעים עם עורכות הדין כהן וגרוס, או לעובדה כי שותפו של התובע 1 לא היה מודע להגשתו של כתב האישום, (וכאמור נמצא על ידי כי עובדתית אלו היו פנים הדברים), כדי לשנות מציאות אחת פשוטה:
במהלך מספר חודשים בשנת 2011 התנהל בין התובעים (או מי מטעמם) לבין עוה"ד גרוס, משא ומתן אשר מטרתו שיתוף פעולה עסקי, וזאת כאשר במקביל תלוי ועומד כנגד עורכת הדין גרוס כתב אישום אשר עורך דין, ממשרד התובעים, הוא זה אשר מונה כתובע מייצג באותו תיק.
64. בהינתן נתון עובדתי זה, ובניגוד למסקנותיי בעניין אשר כונה "פרשת רופא", מצאתי כי גם אילו היה מתברר כי המכתב השני אכן פורסם, דברי הנתבע, ככל שהם מתייחסים לעניינן של עורכות הדין גרוס וכהן, וביחס לאותו מכתב, חוסים תחת הגנות הוראות הדין , או ליתר דיוק הוראות סעיף 15 לחוק איסור לשון הרע.
מקום בו מדובר בחבר במועצה האזורית לב השרון, אשר הביא בפני ראש הרשות וחברי הרשות את הנתונים כפי שתוארו לעיל, ועל אף כי הוא מוסיף לכך את דעותיו לעניין החומרה והמשמעות שיש לייחס לנתונים אלו, והגם כי ניתן היה לכאורה לנסח חלק מהאמרות בצורה שונה, לא ניתן להורות כי עסקינן באמירות אשר אין הנתבע זכאי להגנת הוראות חוק איסור לשון הרע ביחס אליהן.
65. ויודגש, אני ערה לכל טענות התובעים באשר למערך יחסיו של הנתבע עם עורכת הדין גרוס, לרבות סוגית קרבת המגורים, היקף המעורבות בהליכים בוועדות התכנון, הגשתה של תלונה, קבלתה של חוות דעת מומחה דווקא ביחס לעניינה של הגב' גרוה, העובדה כי לכאורה התמודדו עורכת הדין גרוס והנתבע על הזכות לייצג את היישוב נורדייה כחבר במועצה האזורית בשלהי שנת 2012, וכיוצא באלו.
ואולם, גם מקום בו לשיטת התובעים פעל הנתבע ממכלול הטעמים כפי שפורטו על ידם במסגרת כתב התביעה והסיכומים, אין בכך כדי לגרוע מהחובה של בית המשפט "לקלף" את הסיבות השונות תוך הותרת סוגיה עובדתית פשוטה, כמפורט ברישא של סעיף זה, דהיינו שאלת הביקורת לעניין קיומה של חפיפה בזמנים בין ניהול המשא ומתן בין הצדדים לבין מתן השירות המשפטי ליועץ המשפטי לממשלה לעניין הגשת כתב האישום. (כל זאת – תוך מתן הדעת להוראות סעיף 16 לחוק איסור לשון הרע).
66. נוכח ריבוי הטענות במסגרת הסיכומים אציין, כי אין סוגיות הנוגעות לדין ודברים שהתקיים במסגרת ישיבות המליאה או דין ודברים אשר התקיים בין הנתבע לבין צדדים שלישיים (כגון ה"ה שרייר), כדי לשנות ממסקנותיי וזאת משני טעמים:
האחד - תביעה זו עניינה שני המכתבים אשר נשלחו על ידי הנתבע ופורטו בכתב התביעה. הא ותו-לא. כפי שהובהר לצדדים, לא תותר במסגרת הליך זה, הרחבת חזית.
האחר - גם ככל שביקשו התובעים לראות בנתונים הנוספים כאלו המלמדים על דרך התנהלותו של הנתבע, אין בכך, לעניין זה, כדי לאיין את הגנות הוראות החוק.
67. לעניין זה אוסיף ואציין כי תמוהה הייתה העובדה כי מי מהצדדים לא מצא לנכון לזמן את עורכת הדין גרוס לעדות, וזאת בין אם לעניין מערך היחסים שבין הנתבע לעורכת הדין (כראייה למטרת הפרסום), ובין אם לעניין הדיווח לתובע 1 באשר לניהולו של ההליך הפלילי (כראייה לידיעת התובע 1).
הנזק שיעורו והיקפו
68. על מנת שבית המשפט יפסוק פיצוי בגין הפרת הוראות חוק איסור לשון הרע, יש מקום להוכחת עצם קיומו של נזק, הגם שאין חובה להוכיח קיומו של נזק ממון.
69לעניין זה, שבו התובעים וציינו כי מתן השירותים המשפטיים על ידם הופסק לאחר שנים רבות במסגרתן ניתן אותו שירות למועצה האזורית לב השרון.
ואולם, ההחלטה בדבר הפסקת קבלת שירותיהם של התובעים התקבלה קודם למשלוח המכתב הראשון ובמסגרת ישיבת מליאה אשר התקיימה עוד בחודש דצמבר 2011.
לכל היותר, תרמו מכתביו של התובע לקידום מהיר יותר של הליך הפרידה אך לא יצרו אותו וממילא לא ברורות היו השלכות אותם מכתבים.
לעניין זה אישר גם התובע 1 ,במסגרת חקירתו הנגדית, כי באותו מכתב היה אך כדי להביא לסיום מהיר יותר של ההתקשרות. (לעניין זה ראה עמוד 56 שורות 20-23 לפרוטוקול הדיון מיום 16.6.2017).
לשיטת הנתבע, לא היה במכתבים אלו כדי לשנות מאומה עד כי הוא נדרש להגיש את העתירה המנהלית.
כך או כך, מקום בו התביעה אינה עוסקת בפרסומים אשר נעשו, ככל שנעשו, במסגרת ישיבות המליאה של המועצה האזורית, אלא בשני המכתבים בלבד, לא ניתן לקשר בין הנזק הכלכלי הנובע מהפסקת מתן השירות המשפטי עצמו, לבין המכתבים.
70. בהתאם להלכתו של כב' בית המשפט העליון, יכול ויהא מקום לראות, בנסיבות המתאימות, את עצם הפרסום כזה אשר יש לצדו נזק. בעניינם של הצדדים להליך זה, מצאתי כי אלו אכן פני הדברים.
נמצא כי בעצם הפרסום היה כדי פגיעה של ממש בשמם הטוב של התובעים, ומשכך יש להידרש להוסיף ולבחון את סוגית שיעורו של הפיצוי אשר ראוי לפסוק במקרה דנן, מכוח הוראות חוק איסור לשון הרע ובהינתן פסיקתו של כב' בית המשפט העליון.
בתיק זה מצאתי את הפגיעה המהותית, כזו המתייחסת בעיקר לתובע 1, אשר זוהה על ידי כלל המעורבים כ"יועץ המשפטי".
71. רבים הם השיקולים המנחים פסיקתו של פיצוי בגין הפרת הוראות חוק איסור לשון הרע, ושיעורו בהתאם להוראות סעיף 7 לחוק.
בין היתר, נבחנים מהות הפרסום, זהות הנמען, דרך ביצוע הפרסום, תפוצה, התנהלות הצדדים קודם לפרסום, במהלכו לאחריו, השלכת הפרסום על הנפגע, יכולת המפרסם למנוע את הפרסום, אפשרות צמצום הנזק והתנהלות הצדדים לצורך כך, עגמת הנפש שנגרמה , והראיות לעניין קיומו ושיעורו של הנזק. (בעניין זה ראה לדוגמא ע"א 4740/00 לימור אמר ואח' נ' אורנה יוסף ואח' פ"ד נה(5.) 510).
ההכרעה על בסיס כל אלו, נעשית בסופו של יום, על בסיס אומדן.
72. בעניינם של הצדדים נתתי דעתי לחומרת הטענות, לעובדה כי מדובר בפרסום בודד, ובנמען בודד, לעובדה כי עמדה בפני הנתבע האפשרות להעלות טענותיו בפני התובעים עצמם, קודם פנייה בעניין זה לראש המועצה, כמו גם האירועים העובדתיים – כפי שהוכחו בפני, ואשר הובילו לאותו פרסום.
73. משנתתי דעתי לכלל השיקולים והנתונים הצריכים לעניין, מצאתי להעמיד את שיעור הנזק על סך של 25,000 ₪ וזאת כפיצוי לתובע 1 בלבד.
סוף דבר
הנתבע ישלם לתובע 1 סך של 25,000 ₪. סכום זה יישא הפרשי הצמדה וריבית כדין מיום הגשת התביעה ועד התשלום המלא בפועל.
כן יישא הנתבע בהוצאות ההליך בסך של 10,000 ₪. סכום זה יישא הפרשי הצמדה וריבית מהיום ועד התשלום בפועל.
סכום ההוצאות נקבע על ידי תוך מתן הדעת לכלל השיקולים הצריכים לעניין לרבות להיקפה של התביעה, דרך התנהלות הצדדים במהלך ניהולו של ההליך, הטענות אשר התקבלו ואלו אשר נדחו ומהותו של ההליך.
המזכירות תמציא העתק פסק הדין לצדדים באמצעות הדואר.
זכות ערעור לבית המשפט המחוזי בתוך 45 יום.
ניתן היום, ח' תמוז תשע"ז, 02 יולי 2017, בהעדר הצדדים.
