רקע:
1."כִּי-עַזָּה כַמָּוֶת אַהֲבָה" (שיר השירים, ח.ו). זוהי תמציתה של הטרגדיה שנפרשה לפניי.
ענייננו בתביעת עיזבון המנוח עלי פ' ז"ל לפיצוי בגין אירוע טרגי בו קיפח המנוח את חייו, והוא בן 24 במותו (יליד 1983). (להלן: "המנוח").
התובע מס' 2 הינו אביו של המנוח ויורשו היחיד (להלן: "התובע").
2.המנוח מצא את מותו בתאריך 22/10/2007. ערב פטירתו, עבד המנוח בתור מאבטח ו/או בודק ביטחוני במעבר הגבול עם ירדן, גשר אלנבי.
בתאריך 22/10/2007, בסמוך לשעת חצות, נפגע המנוח מכדור שנורה, או נפלט, מאקדח שהחזיק ברישיון, עת שהה בדירת חברתו בקיבוץ ג' בעמק הירדן.
3.בקצירת האומר, טוען התובע כי המנוח נהרג מפליטת כדור מאקדחו, וכי הדבר אירע כתוצאה מרשלנות הנתבעת מס' 1, היא חברת השמירה שהעסיקה אותו בתפקידו כמאבטח. מנגד טוענות הנתבעות, כי המנוח התאבד בירייה מאקדחו, ובכל מקרה, הירי, או פליטת הכדור הנטענים, אינם תוצאה של רשלנות הנתבעת מס' 1, אלא תוצאה ממעשה מכוון של המנוח, ולכל הפחות תוצאה של רשלנותו שלו בלבד.
4.התביעה הוגשה תחילה נגד ארבע נתבעות: חברת השמירה, שמירה וביטחון בע"מ שמה (הנתבעת מס' 1), (להלן: "הנתבעת"); כנגד איילון חברה לביטוח בע"מ (הנתבעת מס' 2), בתור מי שביטחה בעת הרלוונטית את הנתבעת מס' 1 בביטוח אחריות מעבידים, אחריות כלפי צד ג', ואחריותה המקצועית.
התביעה הוגשה גם נגד משטרת ישראל (נתבעת מס' 3), ומדינת ישראל – משרד הפנים (נתבעת מס' 4), אלא שהיא נמחקה מאוחר יותר נגד שתי נתבעות אלו, ונותרה נגד הנתבעות 1 ו- 2 בלבד.
התביעה:
5.נטען בתביעה, כי בתאריך 22/10/2007 שהה המנוח עם חבריו לעבודה בדירת חברתו, א.ש שמה, בדירתה שבקיבוץ ג', ולאחר שחבריו עזבו לדרכם, דנו המנוח וחברתו בהמשך הקשר ביניהם, ככל הנראה משום שחברתו עמדה להיפרד ממנו, על רקע היותו דרוזי, והיותה יהודייה, וככל הנראה אף ביקשה ממנו לעזוב את דירתה. וכך תואר בתביעה האירוע אשר גרם למות המנוח: "המנוח עמד לצאת מהדירה עם מטלטליו שהיו כבר ארוזים. משום כך נטל את אקדחו האישי שהיה אותה העת על השולחן, ובמהלך תנועת הנטילה נפלט ממנו כדור אשר פגע בקודקוד הימיני האחורי לראשו של המנוח". (ר' סעיף 12 לכתב התביעה). (להלן: ה"התאונה", או "האירוע").
6.נטען בתביעה, כי הדעת נותנת כי העובדה שפליטת הכדור אירעה כפי שאירעה, הרי ברור שהכדור היה בבית הבליעה של האקדח, וכי האקדח היה דרוך, ללא ידיעתו של המנוח, ו/או בהיסח דעתו ו/או כתוצאה מהתערבות גורם אחר (סעיף 15 לתביעה); הדעת נותנת גם, לטענת התובע, כי אם הכדור נפלט מאקדח המנוח, ללא שהיה דרוך, הרי סביר שהדבר נבע מליקוי או פגם באקדח עצמו (סעיף 16 לתביעה).
7.כך או כך, לטענת התובע, מות המנוח היה תוצאה מרשלנותה של הנתבעת, ואשר התבטאה כדלקמן (הטענות מפורטות בתמצית, וככל שהן מתייחסות לנתבעת מס' 1 לבדה, לאחר שהתביעה נגד הנתבעות 3 ו- 4 נמחקה):
א.הנתבעת לא ערכה מטווחים לאקדח שהחזיק המנוח אחת לחודש, כמתחייב על פי חוק כלי ירייה ותקנותיו.
ב.הנתבעת הרשתה למנוח לשאת נשק אל מחוץ לאזור בו הועסק, וזאת בניגוד להוראת סעיף 10ג(ב) לחוק כלי ירייה.
ג.הנתבעת הפרה את ההוראה המחייבת בדיקת הנשק עם סיום העבודה, ולוודא כי לא נותר כדור בבית הבליעה, וכי האקדח אינו דרוך, וכן לא וידאה פריקת המחסנית מכלי הנשק.
(במאמר מוסגר, התובע אינו מפנה בתביעתו להוראה המחייבת זאת, ר' סעיף 18. ג.ד. לתביעה).
ד.לוּ העמידה הנתבעת לרשות המנוח במקום מגוריו בקיבוץ ג' מקום מתאים לאחסון האקדח, לא היה צריך לשאת את האקדח מעבר לשעות העבודה, כך שפליטת הכדור הייתה נמנעת.
ה.הנתבעת הפרה את תנאי הרישיון שהוענק לה, והאוסר נשיאת נשק מחוץ למקום ולשעות העבודה.
ו.הנתבעת העניקה שירותי שמירה ללא רישיון מתאים ובניגוד לסעיפים 18 ו- 19(א) לחוק חוקרים פרטיים ושירותים שמירה – 1972 (סעיף 18.ז.ט. לתביעה).
ז.הנתבעת לא הכשירה את המנוח בקורסים ומטווחים מתאימים לצורך השימוש באקדח, ובאשר לאופן השמירה עליו בתום שעות העבודה.
8.באשר לנטל הראייה, נטען, כי בהיות האקדח דבר מסוכן, הרי שבהתאם לסעיף 38 לפקודת הנזיקין, על הנתבעת הראייה שלא הייתה לגבי הדבר המסוכן התרשלות שתחוב עליה. כן נטען, כי הנטל עבר לנתבעת, מכוח כלל הדבר מעיד על עצמו, לפי סעיף 41 לפקודת הנזיקין.
ההגנה:
9.מלבד הכחשה כללית של כל הנטען בתביעה, הנתבעות טענו, כי המנוח התרשל בשימוש באקדחו, ו/או ירה בעצמו מתוך כוונה להתאבד, על רקע פרידתו מחברתו (סעיף 14 לכתב ההגנה).
הראיות:
10.המקרה נחקר, מן הסתם, על ידי משטרת ישראל, אך התיק נסגר משלא נמצא כי המקרה אירע כתוצאה ממעשה עבירה שבוצעה על ידי מאן דהוא.
הצדדים הסכימו, כי תיק המשטרה, על כל חומר החקירה שבו, יוגש כחלק מחומר הראיות, שיובא לפניי (פרוטוקול מיום 14.12.2010).
נוכח בקשת התובע להגיש חוות דעת מומחה באשר לתקינות האקדח, וחוות דעת פתולוגית, ניתנה לו שהות לעשות כן; אך בישיבת יום 15.06.2011 הודיע שאין בכוונתו להגיש חוות דעת. תחת זאת, הוגשה מטעמו חוות דעת מומחה לזיהוי פלילי – אלכס פלג.
11.מטעם התובע העידו:
דניאל מגאמס (עת/1) – מאבטח שהחל עבודתו במעבר הגבול בגשר אלנבי, יחד עם התובע, בחודש 07/2007, כ- 3 חודשים לפני האירוע.
מ' (ח') פ' (עת/2) – אביו של המנוח. עדותו התמקדה בשאלת הנזק, והרקע האישי והתעסוקתי של המנוח. לאבא אין כל ידיעה על נסיבות האירוע.
א' שדה (עת/3) – מי שהייתה חברתו של המנוח, שבדירתה השכורה אירעה התאונה, והייתה עדה לה.
אלכס פלג (עת/4) – מומחה לזיהוי פלילי, חוות דעתו הוגשה וסומנה ת/12.
12.מטעם הנתבעות העידו:
פרופ' היס (עה/1) – פתולוג מומחה. הוגשו שתי חוות דעת שלו (סומנו נ/6 ו- נ/7). הראשונה התמקדה בנתיחת הגופה וקביעת סיבת המוות, והשניה התמקדה ברמת האלכוהול בדמו של המנוח.
יצחק רפאל (עה/2) – מי שעבד בעת הרלוונטית כמנהל יחידת האבטחה במעבר הגבול – גשר אלנבי, מטעם הנתבעת (תצהירו סומן נ/8).
חיים חבשוש (עה/3) – מי שהיה מורשה ע"י הנתבעת לנפק נשקים מטעמה. (לא הוגש תצהיר עדות ראשית שלו).
האם מדובר בפליט�%A