בפני שתי בקשות שהוגשו על רקע תביעה לקבלת סעד לאכיפת הסכמות שנטען כי הושגו בין הצדדים, סעד הצהרתי וכן סעד כספי להם עותרת התובעת.
הצדדים והרקע לבקשות
התובעת הינה בעלת זכויות הבעלות בשתי דירות הידועות כתת חלקות 2 ו-3 המצויות ברחוב שנקין 46 בגבעתיים.דירות התובעת כיום הינן בקומה נמוכה.
הנתבעת 1, לוינסקי עופר בע"מ (להלן: "הנתבעת") הנה חברה יזמית העוסקת בייזום פרוייקטים בתחום ההתחדשות העירונית, אשר התקשרה בהסכם עם התובעת ובעלי דירות נוספים לביצוע פרוייקט תמ"א 38 ברחוב שנקין 46 בגבעתיים.
הנתבע 2, עו"ד גדי בלושטיין (להלן: "הנתבע") הנו מי שייצג את בעלי הדירות בכריתת ההסכם מול הנתבעת ובתוך כך את התובעת.
ביום 17.9.2014 נחתם הסכם פרוייקט פינוי בינוי בין הנתבעת וחלק מבעלי הדירות (להלן: "ההסכם"). התובעת ביקשה לקבל שתי דירות צמודות בקומה גבוהה יותר. בשנת 2015 הועברה לתובעת תוספת לחוזה, שעיקרה שדרוג דירותיה מבחינת הקומה וקבלת שתי דירות צמודות (להלן: "התוספת"). בתוספת נקבע כי אם וככל שיהיה הפרש בגין השדרוג, תשולם התמורה בהתאם לקביעת שמאי מאת הבנק ובניכוי של 10%.
התובעת חתמה על התוספת וזו הועברה לנתבעת. לאחר פניות חוזרות ונשנות לנתבעת שנותרו, לטענת התובעת, ללא מענה קיבלה התובעת ביום 19.2.2018 הודעת דוא"ל, מאת עוה"ד שייצג את הנתבעת, ממנו עולה כי התובעת מקבלת את הדירות בקומה 6 ובמיקום אותו ביקשה.
התובעת פנתה ביום 19.2.2018 בשאלה, האם יהא עליה לשלם בגין השיבוץ. במענה לכך ענה הנתבע "אין תוספת תשלום".
במהלך חודש פברואר 2021 החלה הנתבעת לפנות לבעלי הדירות לצורך חתימה על תוכניות הדירות, טרם הגשתן לרשויות. בתקופה זו ביקשה התובעת לערוך פגישה במשרדי היזם, שכן ביקשה לברר אפשרות לרכישת דירה עבור אחיה, שהתעניין ברכישת דירה בפרוייקט. במהלך פגישה זו נאמר לה לראשונה, כי שדרוג דירותיה הינו בעלות של כ- 400,000 ₪.
על רקע האמור נתגלעו מחלוקות בין הצדדים.
ביום 23.9.2021 פנתה הנתבעת למוסד לבוררות עסקית ועתרה למינוי בורר, בהתאם למנגנון ישוב מחלוקות שנקבע בהסכם. ביום 11.10.21 מונתה כב' השופטת (בדימ') ד"ר דפנה אבניאלי כבוררת (להלן: "הבוררת").
בהתאם להוראת הבוררת הגישו התובעת והנתבעת את כתבי הטענות מטעמם. ביום 22.12.2021 התנהל דיון מקדמי, בעקבותיו הגישה התובעת בקשה לסילוק התובענה על הסף ולחילופין לעיכוב ההליכים, עד לבירור תביעה שהגישה ביום 7.12.2021, היא התביעה שפנינו. טענתה של התובעת בהליך בפני הבוררת, היתה, בין היתר, כי המחלוקת אינה נוגעת להסכם שנחתם בין הצדדים, אלא להסכמה חדשה שנרקמה שנים לאחר ההסכם ואינה קשורה בהוראותיו. לדבריה, ההסכמה החדשה התגבשה בעל פה ובחילופי מסרים, כאשר הובטח לה על ידי הנתבע כי תהיה פטורה מתשלומי איזון, אם תבקש לרכוש את דירות הנתבעת במקום הדירות שיועדו לה.
ביום 20.2.2022 דחתה הבוררת את הבקשה, בקובעה, בין היתר, כי התוספת מפנה מפורשות להוראות ההסכם וקובעת כי כל הוראותיו תחולנה במלואן וללא שינוי. מכאן, שאין שינוי גם בתניית הבוררות. לפיכך, קבעה הבוררת כי אין יסוד לטענת התובעת כי התוספת וההסכמות הכלולות בה, אינה יכולה להוות חלק מהליך הבוררות. באשר לטענת התובעת, לפיה בשלב מאוחר יותר הושגה הסכמה חדשה כי תהיה פטורה מתשלומי איזון, קבעה הבוררת כי טענה זו צריכה אף היא להתברר במסגרת הבוררות, משמדובר בטענה עובדתית הנובעת וקשורה בטבורה להסכם ולתוספת ולכן חלה עליה תניית הבוררות.
בתביעה שבפני עתרה התובעת לקבוע: כי על הנתבעים לפעול בהתאם למצגיהם לפיהם התובעת לא תישא בתשלום, בגין שדרוג דירותיה ולאכוף את ההסכמה בין הצדדים; לחייב את הנתבעים בפיצוי על רקע הצגתה כמי שפועלת מאינטרסים אישיים ומעכבת את הפרוייקט ולאור עוגמת הנפש שנגרמה לה כתוצאה מכך; וכן לחייב את הנתבעים בהוצאותיה.
הבקשות שבפני
במסגרת בקשה לעיכוב הליכים מכח הוראה סעיף 5 לחוק הבוררות, תשכ"ח-1968 (להלן: "חוק הבוררות") עותרת הנתבעת להורות שהסמכות לדון במחלוקות, שנתגלעו בין הצדדים, מסורה לבוררת.
התובעת טענה בתגובה כי הסעד המבוקש הינו על פי האמור בבקשה, הינו סעד הצהרתי ועל אף שבכותרת הבקשה מבוקש עיכוב ההליכים, בפועל מבקשת הנתבעת לאחד את הדיון בתובענות. סעד שאיננו מצוי, לטענתה, בסמכותו של בית משפט זה.
לטענת התובעת מהות המחלוקת בתביעה זו הנה - האם גובשה הסכמה לאחר חתימת ההסכם, לפיה הוסכם כי יינתנו לתובעת דירות בקומה השישית ללא תשלום. מדובר בהסכמות המאוחרות להסכם שאינן קשורות לתנאיו והמערבות צדדים שלישיים. לטענתה, המדובר בסעדים שונים, בעילות תביעה שונות ובצדדים שונים. משכך, תניית הבוררות אינה חלה על התביעה כאן.
התובעת סבורה כי יש לעכב את הליכי הבוררות עד לבירור תביעתה. לטענתה, ניהול הליך הבוררות במקביל לתביעה כאן יסב לתובעת נזק, שכן הדיון בבוררות תחום להוראות ההסכם ולצדדים לו, כאשר בירור התובענה כאן, יביא לדיון במחלוקת כולה ובין הצדדים כולם.
הנתבע מצידו עתר בבקשה למחיקת התביעה על הסף. לטענתו, עניינה של התביעה הוא בבעלות במקרקעין. התובעת עותרת לקבל שתי דירות בקומה 6 ללא תמורה נוספת, כשבפועל היא זכאית לדירות בקומה השלישית בלבד. משכך, מדובר בסעד המצוי בסמכות בית המשפט המחוזי. לכך השיבה התובעת כי המחלוקת הינה כספית בלבד. התובעת הוסיפה כי הנתבע הציג בפניה מצג לפיו לא תידרש לתשלום בגין שדרוג דירותיה. לכן השאלה העומדת להכרעה היא- האם בהתאם להסכמות בין הצדדים, על התובעת לשאת בתשלום או לא.
לחילופין עותר הנתבע להעמיד את התביעה, עד לסיום הליך הבוררות בין התובעת לנתבעת. לטענתו, המדובר באותו הסכסוך המצוי בפני הבוררת- המחלוקת היא אותה המחלוקת סביב ההסכם משנת 2014 וסוגיות הדירות אותן תקבל התובעת ובאיזה מחיר; מסכת הראיות והמסמכים זהים והצדדים הם אותם הצדדים, כאשר הוספת הנתבע לתביעה זו הינה מלאכותית.
לעניין זה טענה התובעת כי הנתבע אינו צד להליך הבוררות, כך שאין לנתבע מעמד לבקש העמדת התביעה כאן בשל הליך תלוי ועומד שהוא אינו צד לו.
התובעת מוסיפה כי בהליך הבוררות לא החל דיון לגופו של הליך, אלא לעניין סמכותה של הבוררת. משכך, הליך הבוררות אינו מתקדם יותר מבירור התובענה כאן. הדיון בבוררות הינו נקודתי ועוסק בסעד נקודתי ביחס להסכם והוא לא יעלה ולא יוריד לעניין התובענה. זאת בעוד שבירור תביעת התובעת תביא לדיון במחלוקת כולה ובין הצדדים כולם.
דיון והכרעה
לאחר שנתתי את דעתי לטיעוני הצדדים, באתי לכלל מסקנה כי יש לעכב את ההליכים בתובענה שבפני.
דרך המלך לעיכוב הליכים בתובענה בשל קיומו של הסכם בוררות, הינה בקשה לפי סעיף 5 לחוק הבוררות, תשכ"ח-1968. סעיף זה קובע כי משהוגשה תובענה לבית משפט בסכסוך שהוסכם למסרו לבוררות וביקש בעל-דין שהוא צד להסכם הבוררות לעכב את ההליכים בתובענה, יעכב בית המשפט את ההליכים בין הצדדים להסכם.
בפנינו הסכם הכולל מנגנון יישוב מחלוקות מחוץ לכתלי בית המשפט, כאשר על פי האמור בסעיף 24.6 להסכם, בכל מחלוקת בין הצדדים בקשר להוראות ההסכם ולפרשנותו יכריע בורר. על פי סעיף 24.7 להסכם ככל שהצדדים לא יסכימו לזהות הבורר, תיקבע זהותו על ידי המוסד הישראלי לבוררות עסקית. (להלן סעיפים 24.6 ו-24.7 יחדיו: "תניית הבוררות").
אינני מקבלת את טענת התובעת לפיה מאחר והמדובר בהסכמות מאוחרות להסכם, הן אינן קשורות לתנאיו ומשכך תניית הבוררות אינה חלה על המחלוקת המתוארת בכתב תביעתה. תניית הבוררות מתייחסת ל"כל מחלוקת בין הצדדים בקשר להוראות הסכם זה ולפרשנותו". טענתה של התובעת הינה טענה הנובעת מיחסי הצדדים וקשורה להסכם ולתוספת. מן הראוי שנושאים אלה ידונו במאוחד.
יש לקחת בחשבון את העובדה שהנתבע איננו צד להסכם בו מצוייה תניית הבוררות, ומשכך אין באפשרותו לבקש עיכוב ההליכים בהסתמך על סעיף 5 לחוק.
בת"א (מחוזי מרכז) 1746-01-08 samsung techwin נ' קולומביה ציוד וצרכי צילום בע"מ (07.03.2013) נדרש בית המשפט לדוקטרינה בדבר הליך תלוי ועומד לצורך עיכוב הליכים בתובענה נגד נתבעת שלא היתה צד להסכם בוררות, שנחתם בין הצדדים האחרים ומשכך לא היה באפשרותה לבקש עיכוב הליכים בתובענה נגדה בהסתמך על סעיף 5 לחוק.
בית המשפט מפנה להלכה שנקבעה לעניין הסמכות להורות על עיכוב דיון עד להכרעה בהליך אחר, שתלוי ועומד לפני ערכאה אחרת ושמעורר שאלות דומות.
"... לערכאה הדנה בעניין מסוים מסורה סמכות שבשיקול דעת להורות על עיכוב דיון בהליך שלפניה עד להכרעה בהליך אחר שתלוי ועומד לפני ערכאה אחרת ושמעורר שאלות דומות. תכליתו של כלל ה"עניין תלוי ועומד" (Lis Alibi Pendens) הינה בראש ובראשונה מניעת ניהול הליכי סרק וחיסכון בזמן שיפוטי, אך גם מניעת הכבדה מיותרת על הצד שכנגד ... על מנת להורות על עיכוב דיון עקב קיומו של הליך תלוי ועומד על בית המשפט לוודא שבשני ההליכים נדונה סוגיה זהה במהותה, אך לא נדרש כי תתקיים חפיפה מוחלטת בכל הסוגיות הנדונות. השיקולים שבית המשפט צריך לשקול במסגרת זו הינם, בין היתר: זהות השאלות שבמחלוקת, זהות בעלי הדין, יעילות הדיון חיסכון בזמן שיפוטי והימנעות מכפל התדיינות, ומאזן הנוחות". (רע"א 627/13 סגל נ' פנינת מלכי ישראל בע"מ (19.2.13) והאסמכתאות שם).
בסופו של דבר קבע בית המשפט המחוזי כי הכרעה בהליך הבוררות תשפיע מהותית על ההליך שבפניו. על מנת שלא לנהל הליך שיתברר בסופו של יום כהליך סרק, וייתכן שאף יוביל לקיומן של הכרעות סותרות באותו עניין, עיכב בית המשפט את הבירור בתובענה עד לסיום הליך הבוררות.
פסק דינו של בית המשפט המחוזי, הגיע לפתחו של בית המשפט העליון.
על מנת לענות על השאלה האם הליך בוררות יכול להצדיק עיכוב הליכים בתובענה, דן בית המשפט העליון בסוגיית היקפה של דוקטרינת מעשה בית דין בהליכי בוררות. ויפים הדברים שנאמרו:
"על אף שאין זהות מוחלטת בין הצדדים להליך הבוררות לצדדים לתובענה שעוכבה, לא מן הנמנע שכאשר תוכרענה פלוגתאות מסוימות במסגרת הליך הבוררות, יוכל אחד הצדדים לתובענה להעלות טענה מסוג השתק פלוגתא לא הדדי הגנתי. במצב זה, בו קיים פוטנציאל להכרעה בפלוגתאות זהות המתבררות בשני ההליכים, וכאשר אחד הצדדים להליך שעיכובו נדון יוכל להעלות טענת השתק ביחס לאותה פלוגתא, הרי שמתקיימים התנאים המצדיקים את עיכוב התובענה עד להכרעה בהליך המקביל." (רע"א 2812/13 קולומביה ציוד וצרכי צילום בע"מ נ' דלתה דיגיטל בע"מ (11.07.2013)
אינני מקבלת את טענת התובעת כי מהות המחלוקת בתביעתה שונה ממהות המחלוקת המצויה בפני הבוררת.
התובעת טוענת כעת, כי מהות המחלוקת בתביעתה הנה האם גובשה הסכמה לאחר חתימת ההסכם, לפיה הוסכם כי יינתנו לתובעת דירות בקומה השישית ללא תשלום. מדובר, לשיטתה, בהסכמות המאוחרות להסכם שאינן קשורות לתנאיו והמערבות צדדים שלישיים.
טענה דומה העלתה התובעת בפני הבוררת. בהחלטתה קבעה הבוררת כי תניית הבוררות מתייחסת גם להגדרת דירות הבעלים החדשות שיבנו בבניין (סעיף 4 להסכם), להסכמות בדבר תשלום שיידרש מדייר המבקש לרכוש מהיזם דירה אחרת במקום דירתו החדשה, ולאופן בו יחושב ההפרש בגינה (סעיף 15.3.6 להסכם). עוד קבעה הבוררת כי התוספת וההסכמות הכלולות בה, כלולות גם הן בתניית הבוררות, שכן התוספת מפנה להוראות ההסכם וקובעת כי כל הוראותיו תחולנה במלואן וללא שינוי.
באשר לטענה כי הושגה הסכמה חדשה בשלב מאוחר יותר, קבעה הבוררת כי טענה זו צריכה אף היא להתברר במסגרת הבוררות, שכן מדובר בטענה עובדתית הנובעת וקשורה בטבורה להסכם ולתוספת ולכן חלה עליה תניית הבוררות.
התובעת טענה עוד כי הצדדים אינם אותם הצדדים משבתביעתה נתבע גם הנתבע 2, אשר לא היה חלק מההסכם. לעניין זה אשוב ואפנה לדבריו של בית המשפט העליון בפרשת קולומביה, כפי שהובאו מעלה, לעניין עיכוב תובענה על אף שאין זהות מוחלטת בין הצדדים להליך הבוררות לצדדים בתובענה שעיכובה מבוקש. יתר על כן הנתבע 2 הודיע כי יסכים להצטרף להליך הבוררות כצד ישיר בה.
לא למותר לציין כי התובעת עצמה העלתה טענה כי קיימת חפיפה בין ההליכים. בסעיף 21 לתגובתה לבקשה למחיקת על הסף טענה כי בירור התביעה שבפני יביא לדיון במחלוקת כולה ובין הצדדים כולם; בתגובתה לבקשה לעיכוב הליכים טענה כי יש לעכב את הליכי הבוררות עד לבירור תביעתה, על מנת לייתר "דיון כפול, מסורבל וארוך בשתי תובענות הזהות במהותן..."; בבקשה שהגישה לפסילת הבוררת טענה כי מדובר "באותה מחלוקת ואותם צדדים (כמעט)" (סעיף 34 לבקשה, נספח 2 לבקשה למחיקת התביעה על הסף). לא למותר לציין כי הליך הבוררות מעצם טבעו מיועד לספק מענה מהיר ויעיל לסכסוך, דבר שהינו נחוץ במקרה דנן, כאשר על הפרק עומד פרויקט בניה.
לפיכך אני קובעת כדלקמן:
הדיון בתביעה נגד הנתבעים יעוכב עד להכרעה בהליך הבוררות.
עם קבלת הודעה מטעם הצדדים על סיום הליך הבוררות, ובמידת הצורך יחודש הדיון בתביעה שלפני.
ניתנה היום, י"ז אדר ב' תשפ"ב, 20 מרץ 2022, בהעדר הצדדים.
