1. התובע הגיש תביעה כנגד הנתבעים, במסגרתה נטען כי על הנתבעים לפצות את התובע בסכום של 345,520 ₪ כפיצויי קיום בגין אובדן רווחים שנגרמו לו.
לטענת התובע, הנתבעת 1 (להלן: "האגודה") פרסמה ביום 25.8.14 הזמנה להציע הצעות לחברי האגודה בנוגע להשכרת שטחים חקלאיים לצורך עיבודי "בעל" לתקופה של 3 שנות עיבוד.
התובע, חבר באגודה, הגיש הצעת מחיר וכן הוגשה הצעת מחיר של הנתבע 2 ושותפו. לטענת התובע, הצעת הנתבע 2 ושותפו היתה נמוכה משמעותית מהצעת התובע וכן לא עמדה בתנאי הסף של המכרז ולכן נפסלה על ידי האגודה.
הצעתו של התובע נבחרה כהצעה הזוכה והוחלט לחתום עימו על הסכם שכירות לתקופה של 3 שנים, כפי שעולה מפרוטוקול האגודה מיום 6.9.14.
לטענת התובע, עוד באותו ערב נמסר לו מפיו של חבר ועד כי הצעתו זכתה, והדבר אומת בשיחת טלפון עם יו"ר הועד ובקבלת פרוטוקול הישיבה למחרת היום ממזכירות האגודה.
התובע טוען כי לאחר מכן הופעל לחץ על יו"ר ועד האגודה תוך איומים להדחתו, אשר הובילו לביטול ההחלטה, האגודה חזרה בה מהחלטתה לחתום עם התובע על הסכם, וביום 9.9.14 קיבל ועד האגודה החלטה חדשה – לערוך התמחרות בין המציעים בגיבוי חוות דעת משפטית שניתנה על ידי היועץ המשפטי של האגודה.
התובע פנה לבית המשפט המחוזי בבקשה למתן צו מניעה אשר ימנע את קיום ההתמחרות, אולם לאחר דיון שהתקיים בפני בית המשפט המחוזי, נמחקה הבקשה למתן צו מניעה.
משכך, ועל מנת לעמוד בחובה לעשות כל פעולה סבירה על מנת לצמצם נזקיו, התובע השתתף בהתמחרות תחת מחאה, אולם הצעתו לא זכתה.
2.תביעת התובע הוגשה כנגד האגודה וכנגד הנתבעים 2 – 5 כחברי ועד האגודה אשר הפעילו לחץ ואיימו על יו"ר האגודה על מנת שההחלטה על תוצאות המכרז תבוטל.
3.לטענת התובע נגרמו לו נזקים אשר הוערכו, על פי חוות דעת מומחה השמאי עמוס רגב, בסך של 345,520 ₪, בגין הרווח שנמנע ממנו.
4.הנתבעים טוענים כי במסגרת ההזמנה להצעת הצעות לעיבוד פלחה מיום 25.8.14 נקבע בין היתר כי האגודה שומרת לעצמה את הזכות לניהול משא ומתן ולהתמחרות לא רק עם המציעים אלא גם עם אחרים שלא הגישו הצעות, וכן את הזכות לבטל את ההליך ולעבד את הפלחה בעצמה. כן נטען כי ביום 7.9.14, היום בו פורסם הפרוטוקול של הישיבה מיום 6.9.14, התקבל בועד האגודה מכתב מטעם 4 חברי ועד, לרבות הנתבע 2 שהיה אחד המציעים האחרים, אשר ביקשו לכנס ישיבת ועד דחופה ולבטל את החלטות הועד בנושא עיבוד הפלחה נוכח פגמים שנפלו בהליך הבחירה.
בעקבות פניית חברי הועד, פנתה האגודה לקבלת ייעוץ משפטי ממנו עלה כי נפלו פגמים שונים בהליך הבחירה ובין היתר נוכחותו של חבר הועד – הנתבע 2 בישיבה למרות שהגיש הצעה וכן שהמידע שניתן לחברים על ידי יו"ר הועדה, לפיו עליהם לבחור בהצעה הגבוהה ביותר אחרת יהיו חשופים לתביעות משפטיות, אינו מדויק. על כן הומלץ לאגודה כי ייקבע מועד חדש להתמחרות בין המציעים.
בהמשך לקבלת חוות הדעת, התקיימה ישיבה נוספת ביום 9.9.14 ובה הוחלט על ביטול החלטת הועד מיום 6.9.14 ואימוץ הוראות היועץ המשפטי לקיום התמחרות חדשה.
הנתבעים טוענים כי הישיבה השנייה ביום 9.9.14 התקיימה בטרם פרסמה האגודה את זהותו של המציע הזוכה וכי דבר זכייתו לכאורה של התובע נודע לו באופן לא פורמלי.
לטענת הנתבעים, הועד רשאי לקבל החלטה המשנה או מתקנת החלטה קודמת.
עוד מציינים הנתבעים כי התובע לא הגיע להתמחרות אולם הוא לא ביקש לבטלה אלא הגיש הצעתו בכתב וזאת לאחר שהישיבה נדחתה מספר פעמים לבקשתו. במכתבו הציע התובע סכום של 260 ₪ לדונם בצירוף מע"מ תוך ציון כי ההצעה הינה סופית. על כן טוענים הנתבעים כי משבחר התובע להשתתף בהתמחרות ואף להעלות את הצעתו מעבר להצעתו המקורית שעמדה על 210 ₪, מושתק התובע מלטעון כנגד ההתמחרות.
הנתבעים מציינים כי הואיל והמציעים האחרים העלו הצעתם ל – 270 ₪ לדונם, זכו הם (ובהם הנתבע 2), בהתמחרות.
הנתבעים טוענים עוד, כי התובע אינו זכאי לפיצוי קיום שכן זכאות זו קמה רק במקרים חריגים ומיוחדים שאינם מתקיימים בענייננו שכן ההתקשרות לא השתכללה לידי חוזה וכן אינו זכאי לפיצויי הסתמכות שכן לא נגרם לו כל נזק.
5.במסגרת שמיעת הראיות בתיק העידו מטעם התובע, התובע עצמו, מר שמואל יוסף – יו"ר הועד בתקופה הרלוונטית, הגב' עפרה ליאונוב – מזכירת האגודה בתקופה הרלוונטית והשמאי מר עמוס רגב. מטעם הנתבעים העיד מר דוד מיכאל - מזכיר האגודה.
דיון והכרעה
6.ראשית יש לדון בשאלה האם נכרת חוזה בין התובע לבין האגודה וזאת בשים לב לפרוטוקול ועד האגודה מיום 6.9.14.
מפרוטוקול ישיבת ועד האגודה מיום 6.9.14 עולה כי הישיבה התקיימה במוצ"ש בשעה 21:00 בהשתתפות שמואל יוסף, יצחק עמרם, דוד קסטו, עידו דוד, גיל עזרא, שמשון שלום ורחמים דינו, וכן עזרא אליחי ורפאל לוי מועדת הביקורת.
על סדר היום עמדה, בין היתר, "פתיחת מכרז עיבוד פלחה".
בהחלטה נקבע כדלקמן:
"הצעות מחיר – מכרז עיבוד פלחה
א.אבשלום נחום ודוד קסטו – מציעים 170 ₪ לדונם + מע"מ.
הוגשו צ'קים אישיים של החברים ולא צ'ק בנקאי לפי הנדרש במפרט לקבלת הצעות מחיר.
ב.משה עזרא – מציע 210 ₪ לדונם + מע"מ. הוגש צ'ק בנקאי כנדרש.
החלטה
הוועד מקבל את ההצעה של החבר משה עזרא משק 58.
כמו כן, הוועד מאשר לחתום עם משה עזרא הסכם לשנה עם אופציה לשנתיים נוספות. על השנה השלישית ידרש המציע לשלם תוספת של 5% על הצעתו".
התובע טוען כי בעקבות ההזמנה להציע הצעות, הציע הצעה ומשהצעה זו התקבלה בישיבת ועד האגודה, מהווה הדבר קיבול ועל כן נכרת הסכם.
לעניין זה מציין התובע כי עצם קבלתו את ההודעה בדבר החלטת ועד האגודה מהווה חלק מהקיבול.
מנגד, טוענים הנתבעים כי לא היה קיבול שכן רק הודעה רשמית של האגודה עולה לכדי קיבול. לטענתם, גם אם התובע קיבל הודעה לא רשמית מאחד מחברי הועד כי הצעתו היא שזכתה, הרי שכל זמן שלא הוצאה הודעה רשמית של הועד על זכייה, לא היה קיבול. העובדה כי התובע הגיע למשרדי המושב ועיין בפרוטוקול, אינה מהווה תחליף להודעה רשמית של האגודה.
7.אין בידי לקבל את טענת הנתבעים בעניין זה.
טענת התובע, כי נודע לו בו ביום על ההחלטה המקבלת את הצעתו וכי למחרת, ביום 7.8.14 קיבל את פרוטוקול הישיבה, לא נסתרה. הנתבעים אף לא הכחישו את טענתו בכתב הגנתם וציינו "לא מוכחשת העובדה כי יו"ר הוועד שוחח עם התובע וכי נמסר לו הפרוטוקול" (סעיף 30.12 לכתב ההגנה). יוער כי טענת הנתבעים לפיה התובע לא ציין את שמו של חבר הוועד אשר מסר לו את ההודעה אינה נכונה שכן הדבר צויין מפורשות בפרק ה' סעיף 20 לכתב התביעה (גיל עזרא).
מהעדויות בתיק עולה כי הודעות על זכיית הצעה נמסרות בעל פה.
כך, מר שמואל יוסף, יו"ר הוועד במועד הרלבנטי, בתשובה לשאלה באיזו דרך מודיעים על זכיה, השיב כי:
"במקרה של מנוחה, זה מקום קטן זה בין חברי האגודה ולמיטב ידיעתי אני לא בטוח, מוציאים הודעה טלפונית או פונים לחבר ומודיעים לו בעל פה" (עמ' 20 ש' 16 – 17 לפרוטוקול).
ובהמשך דבריו, "אני לא זוכר שיחת טלפון איתי. זה שמישהו הוציא הודעה מההחלטה של הוועד, זה בסדר, הכל שקוף יש שקיפות מלאה. יש החלטה של הוועד וההוצאה לפועל עדיין לא הייתה" (עמ' 20 ש' 20 – 21 לפרוטוקול).
גם בהתייחס להודעה לזוכים בהתמחרות השיב "אני לא זוכר. לדעתי זו היתה הודעה טלפונית" (עמ' 22 ש' 9 לפרוטוקול).
גם מעדותו של דוד מיכאל, העד מטעם הנתבעים, עולה כי הודעות נמסרות בעל פה (עמ' 44 ש' 11 – 12 ועמ' 45 ש' 8 – 9 לפרוטוקול).
לא נעלמה מעיני העובדה כי העד מר שמואל יוסף העיד, כאשר נשאל אם היתה הודעה רשמית, כי "כפי שעניתי קודם, בהודעה רשמית אנו מודיעים ודבר שני מתאמים מועד לחתימה על הסכם וזה לא נעשה" (עמ' 23 ש' 16 – 17 לפרוטוקול).
ואולם, אף אחד מהעדים לא ציין האם יש גורם מסויים אשר רק הוא מוסמך להודיע והאם יש נוסח פורמלי להודעה שכזו.
למעשה, מזכירת האגודה דאז, הגב' עפרה ליאונוב, העידה כי היא זו שהתקשרה אל הזוכים וכי בשיחתה עם שמואל יוסף נאמר לה "להריץ" כלומר להודיע לזוכה (עמ' 32 ש' 1 – 9 לפרוטוקול). אמנם, בהמשך עדותה ציינה כי אינה זוכרת אם התקשרה או לא (עמ' 34 ש' 24 לפרוטוקול) אולם באשר למתן הפרוטוקול לתובע, ציינה כי מדובר בדבר טריוויאלי וכי או שנתנה לו את הפרוטוקול במזכירות או שעברה בדרך ונתנה לו את הפרוטוקול (עמ' 34 ש' 9 – 11 וש' 26 – 27 לפרוטוקול). משכך, נלמד כי אין הבדל בין קבלת פרוטוקול המציין את הזכייה לבין הודעה בעל פה.
מהעדויות אני למדה כי בפועל אין נוסח פורמלי או אדם מוסמך בנוגע למסירת הודעה רשמית וכי ההתנהלות המקובלת היתה מסירת הודעה בעל פה, בין אם על ידי יו"ר הוועד ובין אם על ידי המזכירה.
מכאן, שדי בידיעתו של התובע על זכייתו ובקבלת הפרוטוקול ביום המחרת כדי לקבוע כי נמסרה לתובע הודעה על הקיבול.
על כן, הואיל ונודע לתובע על זכיית הצעתו והוא אף קיבל העתק מפרוטוקול הדיון, אין זה משנה אם הייתה הודעה פורמלית, אם לאו, ומשכך ניתן לראות זאת, לכל הפחות, כמצב בו "המשא והמתן בין הצדדים הגיע לשלב כה מתקדם, עד כי תוכנו של ההסכם שאותו מבקשים הצדדים לכרות הוא ידוע". (ע"א 6370/00 קל בנין בע"מ נ' ע.א.מ. רעננה לבניה והשכרה בע"מ פ"ד נו(3) 289, 301).
8.טוענים הנתבעים כי גם אם היה מקבל התובע הודעת קיבול פורמלית, רק חתימה על חוזה מחייבת את הצדדים. ראשית, טענה זו לא נטענה במפורש בכתב ההגנה של הנתבעים. שנית, אי חתימת החוזה היה בעטיה של האגודה. כאשר האגודה היא זו שמנעה את חתימת החוזה, אין היא יכולה להישמע בטענה זו.
9.טוענים הנתבעים כי לא התקיימו תנאים מתלים לתחילת ההתקשרות והם – חתימת חוזה ותשלום במזומן של מלוא תמורת העיבוד.
ואולם, לא ניתן לקבל טענה זו שכן, כאמור, חתימת התובע על חוזה בכתב לא התאפשרה בשל התנהלות הנתבעים אשר לא אפשרו חתימת חוזה זה, ומשכך גם לא שולמה על ידו מלוא תמורת העיבוד.
מדובר בטענה תמוהה שכן הנתבעים אינם מכחישים שלא אפשרו את חתימת החוזה על ידי התובע ומשכך אין הם יכולים להלין על כי לא חתם על חוזה.
10.טענה נוספת של הנתבעים היא כי התובע ידע שלאגודה שמורה הזכות לבטל את זכייתו שכן בין תנאי הזמנה להציע הצעות נכתב במפורש כי "האגודה שומרת לעצמה את הזכות לבחור בהצעה שנראית לה הטובה ביותר עבורה והיא אינה מחויבת לקבל את ההצעה הגבוהה ביותר ומבלי לגרוע מהאמור לעיל, האגודה שומרת לעצמה את הזכות לערוך התמחרות בין מגישי ההצעות ו/או צדדי ג' אחרים, כולם ו/או חלקם, כמו כן, האגודה אינה מתחייבת לקבל הצעה כלשהיא ושומרת לעצמה את הזכות לעיבוד הפלחה".
לעניין זה נטען כי מאחר שההודעה על זכיית הצעת התובע לא נמסרה, די בכך כדי להביא למסקנה שהאגודה רשאית היתה להחליט אחרת, ואף רשאי ועד האגודה לקבל החלטה או לחזור בו מהחלטה קודמת.
אין בידי לקבל טענה זו.
זכות האגודה לבחור את ההצעה הטובה או לערוך התמחרות או לא לקבל הצעה כלשהי שמורה לאגודה עד המועד בו מתקבלת הצעה.
הואיל והתקבלה הצעת התובע, ממילא לא עומדת עוד לאגודה הזכות לבטל את זכייתו באופן בו נעשה הדבר.
יודגש כי ביצוע התמחרות הינה בגדר אפשרות ולא תנאי לעצם קבלת הצעה מההצעות המוגשות, והדבר עולה באופן מפורש מההזמנה להציע הצעות.
11.כמו כן, עצם העובדה שהיועץ המשפטי של האגודה ציין בחוות דעתו (נספח ד' לכתב ההגנה ולתצהיר מטעם הנתבעים), שניתן יהיה להשאיר את ההחלטה שהתקבלה על ידי הוועד ביום 6.9.14 על כנה, די בה כדי להעיד שלא נפל בהחלטה מיום 6.9.14 פגם כה יסודי המצדיק את ביטולה.
יצויין לעניין זה כי שני הפגמים שנזכרו בסעיף 13 לכתב ההגנה כפגמים שנפלו בהליך הבחירה הם השתתפות הנתבע 2 בישיבת ועד האגודה והטענה כי נאמר לחברי הועד שעליהם לבחור בהצעה הגבוהה ביותר או שיחשפו לתביעות משפטיות.
באשר לפגם ראשון, הרי שכאשר מי שזכה אינו הנתבע 2, ממילא אין בפגם האמור כדי לפגום בהליך. למעשה מדובר בביטול בשל ניגוד עניינים של מי שיש לו אינטרס לבטל את ההחלטה, קרי הנתבע 2, בבחינת החוטא יוצא נשכר, והדבר אינו יכול לפעול לחובת התובע.
לעניין זה יוער כי הנתבעים 2 – 5 במכתבם כלל לא הלינו על עניין זה והדבר נזכר לראשונה בחוות הדעת המשפטית. עם זאת, גם בחוות הדעת המשפטית לא נאמר כי יש בנוכחותו משום פגם אשר מצדיק את ביטול ההחלטה, והדבר נטען לראשונה בכתב ההגנה.
באשר לפגם השני, לא הובא לעדות מטעם הנתבעים כל אדם שנכח בישיבת הוועד ויכול היה להעיד כי נאמר לחברי הוועד שעליהם לבחור בהצעה הגבוהה ביותר או שיחשפו לתביעות משפטיות, כך שלא הונחה התשתית הראייתית להוכחת טענה זו.
ההיפך הוא הנכון.
העד היחיד שנכח בישיבה, מר שמואל יוסף, העיד בהתייחס לטענה העולה ממכתב הנתבעים 2 – 5 מיום 7.9.14 (נספח ג' לכתב ההגנה ולתצהיר מטעם הנתבעים), לפיה אמר לחברי הוועד בישיבה שעליהם לבחור בהצעה הגבוהה ביותר אחרת הועד יהיה חשוף לתביעות משפטיות, כדלקמן: "אין לי מה לומר, אני לא יודע על מה מדובר שם. אני לא יודע במה שיקרתי. אני לא יודע. לא מפורט שם." (עמ' 21 ש' 1 – 6 לפרוטוקול).
ובהמשך,
"ש.בשורה 3 כתב פה שאתה לא אמרת אמת לעניין הפלחה והזהרת את הנוכחים בישיבה שהם יהיו חשופים לתביעה משפטית ונטען במכתב נגדך שועד האגודה לא חייב לקבל את ההצעה הגבוהה ביותר, מה שטענת והצגת כאילו חברי הועד חייבים לקבל את ההצעה הגבוהה היותר, אחרת יהיו חשופים לתביעות משפטיות.
ת.לא הצגתי את זה ככה. הצגתי שהיו שתי הצעות ושאלתי מי מתנגד לקבל את אחת ההצעות שאחת היא הצעה גבוהה ומטיבה עם האגודה, ולא היתה התנגדות." (עמ' 21 ש' 7 – 12 לפרוטוקול).
על כן, לא ניתן ללמוד מעדותו את שמבקשים הנתבעים, קרי שאמר לנתבעים כי עליהם לבחור בהצעה הגבוהה ביותר אחרת יהיו חשופים לתביעות משפטיות.
הנתבעים בחרו להביא לעדות מטעמם רק את מר דוד מיכאל, מזכיר האגודה. דא עקא, שמעדותו עולה כי הוא כלל לא היה מזכיר הועד בתקופה הרלוונטית ולא השתתף בישיבות הועד הנזכרות בתובענה ומשכך, כל עדותו לגבי מה היה בישיבות מהווה עדות שמועה שלא ניתן לייחס לה כל משקל. אמנם, מר מיכאל דוד מתייחס בעדותו למה שנאמר לו על ידי חברי הוועד אולם בכך יש כדי להוכיח שזה מה שנאמר לו על ידם אולם אין בכך כדי להוכיח שזה מה שנאמר להם בישיבת הוועד.
הנתבעים 2 – 5 בחרו שלא ליתן תצהיר עדות על אף שנכחו בישיבת הועד ופעלו לביטול ההחלטה, ועל אף היותם בעלי דין הנתבעים בתובענה.
הלכה היא כי הימנעות מהבאת עד מטעמו של צד, פועלת לחובת הצד שנמנע מהבאתו. כאן מדובר בבעלי דין שבחרו שלא להעיד והדבר פועל לחובתם.
יודגש לעניין זה כי הואיל והנתבעים הם שטוענים לקיומו של פגם המצדיק לטענתם את ביטול ההחלטה, הנטל עליהם בעניין זה. משלא העידו הנתבעים שנכחו בישיבה על שאירע בה, ולאור עדותו של מר שמואל יוסף, לא עמדו הנתבעים בנטל המוטל עליהם.
יוער כי אינני נדרשת למסקנה המשפטית שבחוות דעת היועץ המשפטי, לפיה אין חובה על האגודה לקבל את ההצעה הגבוהה ביותר, שכן, בענייננו, ועד האגודה החליט לקבל את ההצעה הגבוהה ביותר – היא הצעתו של התובע, ללא התנגדות, ולא הוכח כי הדבר נעשה בשל הטעיה שהוטעו חברי הוועד, כטענתם.
מהאמור עולה כי טענת הנתבעים בדבר קיומו של הפגם השני לא הוכחה וממילא לא הוכח כי היה בכך כדי להצדיק את ביטול ההחלטה.
12.בשולי הדברים יוער כי ממכתב הנתבעים 2 – 5 מיום 7.9.14 וכן מחוות הדעת המשפטית עולה כי הנתבעים 2 – 5 טענו טענה נוספת, לפיה המציעים האחרים (הנתבע 2 ושותפו) לא ידעו שהוגשה הצעה נוספת ונאמר להם כי הצעתם היא ההצעה היחידה. ראשית, טענה זו לא נטענה במפורש בכתב ההגנה של הנתבעים. שנית, לא נטען, וממילא לא הוכח, כי יש בכך משום פגם שיש בו כדי להצדיק את ביטול זכייתו של התובע.
13.גם הטענה של הנתבעים לפיה הצעתו של התובע הייתה פגומה אינה יכולה לעמוד מקום בו התקבלה ההצעה בהחלטת וועד האגודה מיום 6.9.14.
14.טוענים הנתבעים כי משבחר התובע להשתתף בהתמחרות, מאיין הדבר את טענותיו ביחס להצעתו הראשונה.
אין בידי לקבל טענה זו.
השתתפות התובע בהתמחרות נעשתה לאחר שהתובע פנה לבית המשפט המחוזי וממילא, לאור האמור במכתב בא כוחו מיום 23.9.14, אין מדובר בוויתור על טענותיו שכן במכתב זה נאמר, בין היתר, כי התובע שומר על זכויותיו בכל הקשור להצעת המחיר להשכרת הקרקע.
15.לאמור יש להוסיף כי סקירת השתלשלות העניינים אשר הובילה לביטול החלטת הועד, מעלה כי הנתבעים פעלו בחוסר תום לב.
כפי שעולה מפרוטוקול הישיבה מיום 6.9.14, הנתבעים 2 – 5 נכחו כולם בישיבה ואף היוו רוב בה. אין כל הסבר מדוע לא העלו את השגותיהם בישיבה האמורה. גם טענתם לפיה נאמר להם כי יש לבחור בהצעה הגבוהה, טענה שלא הוכחה, לא מוצאת ביטוי בפרוטוקול הישיבה.
למעשה, נראה כי מה שאירע הוא שהנתבע 2 ושותפו, כמו גם הנתבעים 3, 4 ו- 5, סברו ככל הנראה כי הצעתם היא ההצעה היחידה, כפי שעולה ממכתבם מיום 7.9.14, ומשהתברר כי לא כך הדבר, וכאשר הצעתו של התובע זכתה, בהיעדר כל טעמים שלא לקבלה, פעלו כדי לסכל את ההחלטה.
לעניין זה יודגש כי הצעתם של הנתבע 2 ושותפו היתה נמוכה מהצעת התובע וכי להצעתם לא צורף שיק בנקאי כנדרש.
התנהלותם של הנתבעים 2 – 5 לאחר מכן, ובפרט העובדה כי במכתבם מיום 7.9.14 ביקשו לכנס ישיבת ועד אשר תדון גם בהדחת יו"ר הועד, נועדה כך נראה, להשפיע על יו"ר הועד ולהביאו לפעול כפי שפעל.
העד מטעם הנתבעים, העיד כי הוא זה אשר ניסח עבורם את המכתב (עמ' 39 ש' 24 – 25 לפרוטוקול), עניין שלא בא זכרו בתצהירו, על אף שראוי היה כי יצויין. על פי עדותו, הדחת יו"ר הועד נגעה לשני עניינים, הצגת מצג לא נכון בנושא הפלחה ונושא אחר של העברת משק (עמ' 39 ש 26 – עמ' 40 ש' 2 לפרוטוקול). דא עקא, במכתב האמור לא נזכר כל נושא אחר מלבד ביטול החלטת הוועד בעניין עיבוד הפלחה.
כאמור, הנתבעים 2 – 5 לא מסרו תצהיר מטעמם ומשכך אין בפני בית המשפט את הסברם לדרישתם לדון בהדחת יו"ר הוועד באותו מכתב. על כן, די באמור כדי לשכנעני שהוספת עניין זה למכתב נועדה להשפיע על יו"ר הועד ומדובר בהתנהלות בחוסר תום לב.
התנהלותם של הנתבעים 2 -5, חברי הוועד, הובילה לביטול החלטת הועד מיום 6.9.14 וכתוצאה מכך לאי חתימה החוזה עם התובע.
גם העובדה כי הנתבעים מבקשים לעשות שימוש בפגם שבהתנהלותו של הנתבע 2 עצמו, כדי להביא לביטול ההחלטה, מהווה חוסר תום לב.
מכאן שהנתבעים הפרו את החובה לנהוג בתום לב לפי סעיף 12 לחוק החוזים.
16.ויודגש, כל טענות הנתבעים בדבר חשיבות ההתמחרות והשאת התמורה לטובת כלל החברים נכונות עד לשלב בו התקבלה הצעת התובע בהחלטת הועד. לאחר קבלת הצעת התובע, לא היו רשאים הנתבעים לבטל את ההחלטה באופן בו נעשה הדבר, והתנהלותם בעניין זה, כמפורט לעיל, מהווה חוסר תום לב.
17.התובע טוען כי הוא זכאי לפיצויי קיום.
בפסיקה נקבע לעניין זה כדלקמן:
"במצב הדברים הרגיל התרופה בגין הפרת החובה לנהל משא ומתן לקראת כריתתו של חוזה בתום-לב היא בפיצוי על הנזק שנגרם לנפגע מעצם הכניסה למשא ולמתן ("פיצויים שליליים"; "פיצויי הסתמכות"). עם זאת ישנם מקרים חריגים שבהם זכאי הנפגע לפיצויים בגין הנזק שנגרם לו בכך שההסכם שעמדו לכרות לא נכרת ולא הוגשם (פיצויים חיוביים"; "פיצויי קיום"). המאפיין מצבים מיוחדים אלה הוא שהמשא והמתן הבשיל, למעשה, לכדי חוזה, ורק ההתנהגות חסרת תום-הלב מנעה את שכלולו. על-כן אין לומר כי סעיף 12(ב) לחוק מוגבל אך ל"פיצויים השליליים", כשם שאין לומר שכל הפיצויים הנפסקים על-פיו הם אך "פיצויים חיוביים". הכל תלוי בנסיבותיו המיוחדות של המקרה תוך התחשבות במידת חוסר תום-הלב, בצפיות של הצדדים, בשלב שבו מצוי המשא והמתן ובנתונים אחרים העשויים להיות רלוונטיים" (ע"א 6370/00 קל בנין בע"מ נ' ע.ר.מ. רעננה לבניה והשכרה בע"מ, פ"ד נו(3) 289, 302).
בע"א (ת"א) 47167-11-10 אירוס הגלבוע בע"מ נ' עומר הנדסה בע"מ (7.12.11) (להלן: "אירוס הגלבוע"), נקבע כי:
" אמנם, לכאורה טענת המערערת יכולה לשבות את הלב ממבט ראשון, בו ישאל הקורא הכיצד "מתעשרת" לכאורה המשיבה בסכום הנכבד שנפסק לטובתה, וזאת בזמן שחלף יום אחד בלבד בין ההודעה על זכייתה במכרז לבין ההודעה על נישולה מכך.
יחד עם זאת, לאחר קריאה מעמיקה ומקיפה בחומר הראיות יש לדחות טענה זו מכל וכל.
מדובר, כפי שקבע בית משפט קמא בהתנהלות פסולה וחסרת תום לב של המערערת, המהווה הן הפרה של עקרונות דיני המכרזים, בין היתר חובת השוויון וההגינות, והן הפרה של חובת תום הלב הן במו"מ לפי סעיף 12 לחוק החוזים והן מכח עקרון העל של תום הלב וההגינות וכן סעיף 39 לחוק החוזים" (סעיף 10 לפסק הדין).
כמו כן נקבע שם כי רק במקרים חריגים ונדירים יש לפסוק פיצויי קיום. (סעיף 14 לפסק הדין).
בקשת רשות ערעור כנגד פסק הדין נדחתה בהחלטת בית המשפט העליון (רע"א 235/12 אירוס הגלבוע בע"מ נ' עומר הנדסה בע"מ (27.2.12)).
בעניין "אירוס הגלבוע" נבחנו שלושה תנאים מצטברים לפסיקת פיצויי קיום על פי סעיף 12 לחוק החוזים (סעיפים 14 – 15 לפסק הדין):
(1) להראות התנהגות שלא כדין.
(2) הוכחה שקיים קשר סיבתי בין ההתנהגות לבין אי הזכיה במכרז (שאלמלא ההתנהגות היה זוכה במכרז).
(3) אי הזכיה במכרז הסבה נזק כלכלי.
18.בענייננו, מתקיימים התנאים שנקבעו בעניין "אירוס הגלבוע" שכן, ביטול זכיית התובע ולמעשה ביטול ההסכם עימו בחוסר תום לב, הינו התנהגות שלא כדין, וקיים קשר סיבתי בין התנהגות הנתבעים לבין ביטול החלטת הוועד במסגרתה זכתה הצעת התובע. כמו כן, ברי כי הדבר הסב לתובע נזק כלכלי בדמות אבדן הרווח הצפוי.
למעשה, האגודה בהחלטת הועד מיום 6.9.14 קבלה את הצעת התובע ומכאן שניתן לומר כי הבשיל חוזה ורק התנהלות הנתבעים מנעה את חתימתו.
לאור האמור לעיל, משנקבע כי הנתבעים פעלו בחוסר תום לב וכי התנהלותם זו הביאה לאי חתימת החוזה, נראה כי מתקיימים התנאים לפסיקת פיצויי קיום במקרה זה.
19.בהערת אגב יצויין כי לטענת האגודה אין מדובר במכרז אלא בהזמנה להציע הצעות. התובע טוען כי האגודה השתמשה במילה "מכרז" אולם ממילא, לטענתו, גם אם אין מדובר במכרז, די בדיני החוזים כדי לקבוע כי האגודה חבה בפיצוי. כפי שנקבע בעניין "אירוס הגלבוע" לעיל, אכן די בעקרונות תום הלב וההגינות מכח חוק החוזים, וממילא אין צורך להידרש לסוגיה אם מדובר במכרז, אם לאו.
20.טוענים הנתבעים כי ההתמחרות הביאה להשאת הרווח כך שבסופו של דבר נחתם הסכם לפי 270 ₪ ולא לפי 210 ₪ ואולם, השאת רווח אינה עיקרון יחיד ויש לאזנה עם עקרונות של תום לב, הוגנות ושוויון.
21.מקבלת אני את טענת הנתבעים לפיה ההזמנה פורסמה לשנה עם אופציה לשנה נוספת, בעוד ששומת הנזק שנערכה על ידי השמאי מטעם התובע נערכה עבור תקופה של 3 שנים. על כן יש להתייחס רק לעיבוד הקרקע בתקופות 2014/2015 ו – 2015/2016. מכאן שיש להפחית את הפיצוי שהוערך בהתייחס לתקופה של 2016/2017.
על פי חוות הדעת מטעם התובע, הפיצוי בגין עונות 2014/2015 ו- 2015/2016 הינו 239,200 ₪.
22.הואיל והצעת התובע אשר התקבלה בישיבה מיום 6.9.14, עמדה על שיעור של 210 ₪ לדונם, הרי שזה הסכום שלפיו יש לחשב את הפיצוי של פיצויי הקיום ואינני מקבלת את טענת הנתבעים לפיה יש לערוך את החישוב לפי 260 ₪ לדונם.
23.חוות הדעת מטעם התובע לא נסתרה במהותה, למעט הפחתה כאמור, נוכח שינוי משך התקופה.
יצויין כי הנתבעת לא הביאה כל חוות דעת נגדית.
על כן מקובלת עלי קביעת המומחה מטעם התובע לפיה שיעור ההפסד הינו 239,200 ₪ (בגין 2 עונות גידול).
עם זאת, לא ניתן להתעלם מכך שמדובר בהערכה בלבד, תוך שנמנעו מהתובע הוצאות וסיכונים בלתי צפויים נוספים, בפרט כאשר מדובר בגידולים חקלאיים. על כן, כפי שנקבע גם בעניין "אירוס הגלבוע", אני סבורה כי יש להפחית 20% מהסכום.
נוכח האמור אני מעמידה את הפיצוי המגיע לתובע על סך של 191,360 ₪.
24. אשר על כן, אני מחייבת את הנתבעים לשלם לתובע סך של 191,360 ₪.
סכום זה ישא הפרשי הצמדה וריבית כחוק ממועד הגשת התביעה ועד התשלום בפועל.
כמו כן, אני מחייבת את הנתבעים לשלם לתובע שכר טרחת עו"ד בסך של 20,000 ₪ וכן הוצאות משפט בסך של 7,500 ₪.
זכות ערעור כחוק
ניתן היום, י"ח אב תשע"ז, 10 אוגוסט 2017, בהעדר הצדדים.
