פלונית נ' קרנית - קרן לפיצוי נפגעי תאונות דרכים

לפניי תביעה לפיצוי שעילתה מאורע טרגי שבעטיו קיפח המנוח פלוני ז"ל את חייו. המנוח רכב על סוס בשטח המושב שבו הוא התגורר. לפתע נבהל הסוס, ניער אותו מעליו; המנוח נפל, נחבל בראשו, הובהל לבית החולים, וכעבור כשלושה שבועות נפטר. לטענת התובעת (אלמנת המנוח) אופנועים שנסעו סמוך לסוס הבהילו אותו וגרמו לו להפיל את המנוח. התובעת טוענת שמאורע זה הוא "תאונת דרכים" כמובנה בסעיף 1 לחוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ה-1975 ("החוק"). הואיל וזהות רוכבי האופנוע לא הייתה ידועה לתובעת, היא הגישה את התביעה נגד קרנית. האם יעלה בידי התובעת להוכיח שאופנועים גרמו להפלת המנוח? האם מאורע זה בא בגדר תאונת דרכים כהגדרתה בחוק? שאלות אלו ואחרות תוכרענה בפסק דין זה.

כתבי הטענות ורקע דיוני

1.בכתב התביעה נטען כי ביום 21.7.2014 רכב המנוח, יליד 1939, על סוס בשטח מושב גנות. לפתע הגיחו רוכבי אופנוע אשר רעשי פליטת המנוע בשילוב עוצמתם הגבוהה גרמו לבהלה רבה של הסוס, אשר העיף את המנוח מעל גבו והחל במנוסה. כתוצאה מכך הוטח המנוח בעוצמה רבה על הכביש ונגרמו לו נזקי גוף קשים. הוא הובהל לבית החולים, נותח, ולאחר תקופת אשפוז של כשלושה שבועות נאלצו הרופאים (ביום 10.8.2014) לקבוע את מותו. בכתב התביעה נטען כי המאורע הוא תאונת דרכים כהגדרתה בחוק, וכי קרנית חבה לפצות את התובעת (יורשת המנוח) משום שפרטי כלי הרכב שגרמו לתאונה לא ידועים. נתבע נזק מיוחד בדמות הוצאות קבורה ומצבה; הפסדי הכנסות וקצבאות של המנוח ושל התובעת; הוצאות בתקופת האשפוז ועזרת הזולת; אובדן תמיכה ושירותי אב ובעל לעבר; וכן נזק כללי: נזק לא ממוני, אובדן תמיכה ואובדן כושר השתכרות בשנים האבודות.

2.בכתב ההגנה הועלו טענות במישור הדיוני (שנזנחו כולן בסיכומים); הכחשה כוללת של נסיבות האירוע; כפירה בטענה שמדובר בתאונת דרכים; וטענה שזהות רוכבי האופנוע ידועה או הייתה יכולה להיות ידועה לתובעת ועל כן אין עילת תביעה כלפי קרנית. פרטי הנזק הוכחשו אף הם.

3.התביעה הגישה כתב תשובה אשר נותן מענה הולם לטענות הדיוניות שהועלו בכתב ההגנה.

4.בית המשפט הורה על הגשת ראיות בתצהירי עדות ראשית. מטעם התביעה הוגשו תצהירים של שמונה עדים. ארבעה מתוכם העידו על נסיבות הקשורות לאירוע ואלה הם: (1) התובעת, רעיית המנוח והיורשת היחידה; (2) מר יעקב שיטריט, שהיה עד לאירוע; (3) מר אברהם נוימן, שפגש במנוח לפני האירוע וראה את הסוס דוהר ללא המנוח עליו; (4) מר צבי סינגל, שהצהיר על תדירות נסיעת אופנועי שטח בתוך המושב. יתר העדים העידו על אודות הנזק שנגרם מהמאורע: (5) גב' ג', בתו של המנוח; (6) מר נ', בן של המנוח; (7) מר ז', בן של המנוח; (8) מר מקס חזות, מנהל גן אירועים שהתובעת עבדה עמו בתקופה הרלוונטית. התביעה הגישה את תיק המשטרה שבמסגרתו נחקרו נסיבות האירוע.

5.ההגנה הגישה תיק מוצגים שכלל הודעות שנמסרו במשטרה במסגרת חקירת נסיבות האירוע כדלקמן: (1) הודעת יעקב שיטריט; (2) הודעה של מר פטריק דנינו; (3) הודעה של מר אשר אושרי כתב (שני האחרונים הם רוכבי אופנוע שנסעו בשטח המושב ביום האירוע ונחקרו במשטרה בחשד לגרימת מות המנוח ברשלנות). כמו כן הוגשו תיעוד מן המל"ל, דוח אירוע של מוקד מגן דוד אדום ותמלול של השיחה בין המדווח (מר שיטריט) למוקדנית; חוות דעת אקטוארית; תיעוד רפואי.

6.בדיוני ההוכחות נחקרו כל מצהירי התביעה, למעט מר ז'. ההגנה זימנה לעדות את מר דנינו ומר כתב. הם העידו בבית המשפט, וההודעות שמסרו במשטרה הוגשו באמצעותם.

דיון והכרעה

7.בשלב ראשון יש לקבוע אם עלה בידי התביעה להוכיח שהסוס נבהל והפיל את המנוח כתוצאה מכף שאופנועים נסעו סמוך לו. אם יעלה בידה הדבר, יש לבחון אם האירוע בא בגדר תאונת דרכים כהגדרתה בחוק. אם התשובה חיובית, יש לקבוע אם קרנית חבה לפצות את התובעת בגינה. אם ייענה בחיוב גם כאן, או אז יהיה מקום להעריך את הנזק ואת הפיצוי הנגזר ממנו. אדרש לפלוגתות לפי סדרן.

פלוגתה ראשונה: האם עלה בידי התביעה להוכיח שהמנוח נפל מהסוס כתוצאה מרעש אופנועים?

נטל ההוכחה

8.דין מיוסד הוא שכדי שקרנית תימצא אחראית לפצות נפגע נדרש בראש ובראשונה כי הלה יהא זכאי לפיצוי לפי החוק. בע"א 422/78 סלמון נ' תאגיד לפי חוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, פ"ד לג(2) 701, 704-703 (1979) פסק בית המשפט העליון:

אין חולקין, שאין בידי המערער לתבוע פיצויים מאת מבטח מחמת שאין לו ביטוח כאמור; אבל כדי שמתפקידה של הקרן יהא לפצות אף אותו, תנאי הוא שיהא "נפגע הזכאי לפיצויים לפי חוק זה". השאלה היחידה העומדת לפנינו היא אם אמנם זכאי המערער לפיצויים לפי החוק – וזכאות זו צריך ותהא נובעת מהוראה אחרת של החוק זולת אותו סעיף 12(א), שאם לא תאמר כן, אלא תאמר שהזכאות יכול ותהא נובעת מעצם תפקידה או קיומה או תכליתה של הקרן, הרי בעל כרחך אתה אומר שהמלים "הזכאי לפיצויים לפי חוק זה" שבסעיף 12(א) מיותרות הן; ובידוע חזקה על המחוקק שאין הוא משחית מילותיו לריק. ויש דברים בגו, שסעיף 12(א) אינו מנוסח כיוצר חבות: לא נאמר שם שהקרן חייבת או חבה או אחראית כלפי הנפגע, אלא נאמר שמתפקידה של הקרן הוא לפצותו; "והחבות הנדונה" האמורה בסעיף קטן (א)(2) היא חבות שנוצרה מחוץ לסעיף 12 ושהיא קיימת בלאו הכי, אלא שמחוסר ביטוח אין היא באה עוד על סיפוקה.

9.אכן, "התובע, אשר עליו להוכיח קיומה של עילת תביעה נגד קרנית, להוכיח את העובדות הדרושות לקיומה של העילה" (ע"א 2176/95 חלבי נ' קרנית קרן לפיצוי נפגעי תאונות דרכים, פסקה 12 (11.8.1997); רע"א 3909/08 קרנית קרן לפיצוי נפגעי תאונות דרכים נ' קורן, פסקה 9 (10.9.2009)). לנוכח הלכה זו, נטל ההוכחה להראות שהתובעת זכאית לפיצוי חל על התובעת ועליה בלבד. בכלל זה עליה להוכיח שהמנוח נפגע במאורע שעונה להגדרת "תאונת דרכים" כמשמעותה בחוק, על כל רכיביה של הגדרה זו.

הראיות

10.אין חולק שהעד היחיד שראה את נפילת המנוח היה מר שטריט. הפעם הראשונה שהוא דיווח על האירוע היה כשטלפן למד"א. הוא דיווח למוקדנית: "שלחי דחוף לפה אמבולנס מישהו עף מסוס הוא ממש במצב גוסס" (נ/8, עמ' 56 למוצגי ההגנה). ביום 21.7.2014 (יום התאונה) בשעה 22:57 מסר מר שטריט עדות במשטרה (נ/1, עמ' 1 למוצגי ההגנה), וכך נכתב:

היום בשעה 18:20 בערך יצאתי מרחוב התאנה ביישוב גנות, פניתי שמאלה וראיתי רוכבי אופנוע ולידם היה סוס, רוכב הגיעו לכיכר ומשום מה הסוס התחיל להשתולל ונעמד על 2 רגליים והעיף את הרוכב מהסוס ונפל על הכביש, רוכבי האופנוע היו מאחוריו, צמודים אליו, הם ראו את הרוכב נופל אבל משום מה המשיכו בנסיעה, ראיתי את הבנאדם שוכב ויורד לו דם מהראש, התקשרתי למשטרה והזמנתי לו אמבולנס, הסוס ברח לכיוון הכביש, הגיעו אנשים מכיוון הכביש וטענו כי יש סוס מתפרע, התקשרתי שוב למשטרה והודעתי שיש סוס משתולל.

ש.ראית מה גרם לסוס להשתולל

ת.לא, לא היה שם כלום

ש.היה איזשהו קשר בין הרוכב לבין רוכבי האופנוע

ת.לא יודע, לא יודע למה הם לא עצרו, הם ראו שהוא נפל

ש.ראית מספר אופנוע

ת.לא ראיתי, הכל היה ממש מהר, זה היה לי מוזר שלא עצרו

ש.יש לך משהו להוסיף

ת.לא

11.מר שטריט גרס בתצהירו [מספרי סעיפים הושמטו]:

ביום 21.7.14, ביקרתי במושב גנות שם קיימתי פגישת עבודה.

כשסיימתי את הפגישה, יצאתי לכיוון היציאה מהמושב, הגעתי לצומת T שם עצרתי בתמרור עצור.

בזמן עצירתי חלפו על פני סוס דוהר ואחריו אופנועים עם רעש עוצמתי.

לאחר שחלפו על פני התחלתי בנסיעה שמאלה בנתיב שבו הם חלפו על פני ואז פתאום ראיתי שהסוס הגיע לכיכר ואיך שהאופנועים התקרבו אליו מאחור וצמצמו את המרחק, אז הסוס קפץ לגובה, הרים 2 רגליים קדמיות והפיל את הרוכב מהסוס.

לאחר שהתחלתי בנסיעה לכיוון הכיכר הבחנתי בשני הרוכבים בורחים ימינה לכיוון היציאה מן המושב לאחר שראו בוודאות שהוא נפל מהסוס.

כשהגעתי ראיתי את הרוכב ללא תזוזה שוכב על הכביש והזעקתי את כוחות המשטרה ומד"א. [...]

אציין כי מזג האוויר ושדה הראיה היה טוב וראיתי את האירוע בצורה ברורה.

12.מר שטריט אישר בחקירתו שזכרונו סמוך לאירוע היה כנראה טוב יותר ("יכול להיות שכן"), אך כשנשאל אם ראה מה גרם לסוס להשתולל, השיב: "חד משמעית כן. [...] הרעש של האופנועים שהיו צמודים אליו" (עמ' 12, שו' 27, 29). הוא עומת בחקירה עם הודעתו במשטרה, ונשאל: "למה כשנחקרת במשטרה ב-21.7.14 שזה יום האירוע, שאל אותך השוטר – ראית מה גרם לסוס להשתולל, ענית לא, לא היה שם כלום – מה ההסבר שלך?"; תשובתו הייתה: "אני לא יודע... מה זה לא היה שם כלום?". מר שיטריט השיב לשאלות בית המשפט:

ש.כאן אמרת חד משמעית כן?

ת.זו פעם ראשונה שאני רואה את העדות.

ש.תסתכל בשורה 3 אתה כותב רוכב הגיע לכיכר ומשום מה הסוס החל להשתולל?

ת.אני יכול להגיד דבר כזה. יכול להיות שבאותו יום, באמת, זה היה יום מאוד דרמטי, סוס מעל הראש, ואני בהיסטריה. יכולתי [כך במקור] שאמרתי את זה באותו זמן אמרתי לא, אבל הסוס אין לו סיבה סתם לקפוץ באוויר. זה נכון שבאותו יום הלכתי למשטרה.

13.החקירה הנגדית נמשכה ומר שטריט נשאל: "השוטר שאל ראית מה גרם לסוס להשתולל, למה לא ענית כלום?", ומר שטריט השיב: "באותו זמן לא, אבל אחר כך אתה משחזר, זה קרה הכל באותו יום. אחרי שבוע בערך שיחזרתי. לא חשבתי לפנות שוב למשטרה. אני לא מכיר את זה שנפל מהאופנוע ולא את האופנועים" (עמ' 13, שו' 22-19). על רקע תשובה זו שאל בית המשפט (עמ' 13, שו' 32-25):

ש.אמרת בדיעבד אני משחזר. חשוב לי להבין כדי לברר את האמת, האם כשאתה משחזר אתה עושה היסק שבהיגיון, ז"א הגיוני שהרוכב נפל בגלל שהאופנועים עברו לידו, או שראית שאופנועים עברו לידו, או שעשו רעש או שלא עשו רעש, והוא נפל בגלל זה?

ת.למה אני חושב אחרי המקרה שזה קרה...

ש.ראית או לא?

ת.שמעתי גם, שמעתי את האופנועים שיש להם את הרעש החזק הזה, של מרוצים. בדיעבד יכול להיות שאמרתי במשטרה ככה אבל בדיעבד אני חושב שהאופנועים גרמו לסוס לקפוץ. הסוס קפץ בגובה רב.

14.ב"כ הנתבעת הקשה על מר שטריט ושאל מדוע הגרסה שבתצהיר לא נמסרה כך במשטרה. מר שטריט השיב: "אמרתי ואני חוזר, באותו זמן זה קרה מהר, הגעתי למקום, בדיוק בצומת, הסוס והאופנועים חלפו על פני כשאני פונה שמאלה, ואז ראיתי שהסוס מתקרב. האופנועים ברחו. אני הייתי ברכב שלי, היה קיץ, לא קיץ יכול להיות. [...] אפילו שהאוטו היה במזגן שמעתי את האופנועים. גם כשאתה סגור אתה שומע" (עמ' 14, שו' 15-13, 19).

15.בעקבות הודעתו של מר שטריט, איתרה המשטרה את מר דנינו ואת מר כתב אשר אישרו שרכבו על אופנועי שטח בתוך המושב ביום האירוע. המשטרה חקרה את השניים באזהרה בחשד לעבירות של גרימת מוות ברשלנות והפקרת פצוע, והם מסרו הודעות (נ/2 ו-נ/3 בהתאמה). מר דנינו אישר שנסע עם מר כתב על אופני שטח מסוג "מוטוקרוס" למושב גנות כדי לבקר ידיד של מר כתב, רם שמו. לדבריו (נ/2):

איך שנכנסנו למושב היה בחור עם סוס, הוא היה על הסוס ואנשים עמדו לידו ואנחנו המשכנו לבית של רם הגענו לאיזה בחור שם במושב גנות והגענו לבית של רם שיש לו טרקטורים מאחורי הבית, יש לו שער עם מצלמות מאחורי הבית במושב גנות. אושרי דיבר שם עם בחור אחר, רם לא היה בבית.

יצאנו מהשער של רם אני התעכבתי כי האופנוע לא התניע לי ואושרי יצא ראשון ואני ניסיתי להתניע את האופנוע, אחרי כמה דקות הצלחתי להתניע את האופנוע. אני לא מכיר את הדרך ואושרי כבר התקדם אז התבלבלתי בדרך ולא הספקתי לראות איפה בדיוק זה קרה אז אני המשכתי ישר באיזה מקום שמה וברגע שראיתי שטעיתי בדרך אז חזרתי אחורה קצת וראיתי סוס רץ לבד בלי רוכב עליו. הסוס המשיך ישר ונתקע בחצר של בן אדם שם ואז חזרתי וראיתי בן אדם שוכב על הרצפה ואנשים מטפלים בו ועמדתי ושאנשים מזמינים לו אמבולנס וברגע שראיתי שהזמינו ל[ו] אמבולנס הרשיתי לעצמו ליסוע משם. נסעתי ופגשתי את אושרי ואמרתי לו שנראה לי שאיזה בחור נפל שם מהסוס והוא אמר לי מה אתה דואג יש לי חוות סוסים ואני כל שבוע נופל ולא קורה לי כלום ואני אמרתי לאושרי תזעיק עזרה והוא אמר לי מה אתה מתרגש אני נופל מסוס כל שבוע והמשכנו ליסוע אבל אני בכל מקרה ראיתי בוודאות שמזעיקים לו עזרה ובגלל זה עזבתי, אני לא פגעתי בו אבל עדיין האחריות עליי לעזור לו בגלל זה נשארתי במקום לודא שמזעיקים לו עזרה.

שאלה–למה היית צריך לחזור חזרה לכיוון אותו רוכב אם לא ידעת מראש שקרה לו משהו?

תשובה–בגלל שראיתי את הסוס רץ לבד וראיתי בן אדם על הסוס לפני זה אז כשהבנתי שאולי קרה משהו, חיפשתי לצאת משם כי אני לא מכיר שם את המקום ואז ראיתי אנשים מטפלים בבן אדם.

שאלה– כשרכבת ליד הבן אדם שהיה על הסוס באיזה מהירות נסעת?

תשובה– נסעתי לאט, הם סימנו לי ליסוע לאט ואני האטתי.

שאלה– אם נסעת לאט למה היו צריכים לסמן לך ליסוע לאט?

תשובה– פשוט סימנו לנו אופנועים סעו לאט

שאלה– באיזה מרחק אושרי היה ממך כשנסעתם ליד הבן אדם שהיה על הסוס?

תשובה– נסענו אחד אחרי השני, לא יודע להגיד מה המרחק אבל בקשר עין איתו.

שאלה– היה איזה שלב שאתה ואושרי נסעתם בשני צדי הסוס?

תשובה– מה פתאום אני לא חלפתי על פני הסוס עם הבן אדם עליו חוץ מבכניסה. [...]

שאלה– אני אומר לך שאתה מסלף את האמת ומחומר החקירה עולה כי אתה וחבר שלך נסעתם במהירות תו[ך] הפעלת רעש רב שגרם לסוס להבהל ולרוכב ליפול ממנו ולמות בסופו של דבר, כמו כן כשראיתם שהרוכב נפל החלטתם לעזוב את המקום בלי לתת לו עזרה וכל זאת ביודעין שהאיש נפגע, מה יש לך להגיד על זה?

תשובה– זה שקר וכזב אני בחיים שלי לא יעשה כזה דבר ואושרי לא היה איתי, אני חזרתי אחרי שראיתי שהסוס רוכב לבד

שאלה– ראית את הבן אדם נופל מהסוס?

תשובה– לא, ראיתי רק את הסוס רץ [...]

שאלה– מה תאמר אם אגיד לך שראו אותך ואת אושרי נמלטים מהמקום אחרי שגרמתם לסוס להשתולל והבן אדם נפל מהסוס?

תשובה– שקר אני לא נמלטתי אני ראיתי רק את הסוס רץ לבד וכשחזרתי ראיתי שמטפלים בו, אני לא עשיתי משהו שצריך לברוח, אם אושרי נסע מהר שיגידו עליו

שאלה– למה אושרי נסע מהר?

תשובה– הוא נסע לפני

שאלה– למה היית צריך לברר לאחר המקרה מה קרה לאותו אדם שנפל מהסוס?

תשובה– אושרי רק התקשר אלי ואמר לי שהבן אדם בבית חולים ואני אמרתי לו אתה מכיר את רם כי אושרי אמר לי שזה שנפל שכן של רם אז אמרתי לו שיבדוק עם רם מה קרה שם

שאלה– עוד עולה מהחקירה כי התחרית עם אושרי עם האופנועים, תגובתך?

תשובה– זה שקר וכזב, יש מצלמות היום כל המושבים מצולמים

16.מר דנינו נחקר בבית המשפט. הוא אישר שההודעה שמסר במשטרה היא אמת (עמ' 24, שו' 17-13); העיד על סוג האופנוע שבו נסע (עמ' 24, שו' 22-21); וטען שלא "הרים גלגל" באותו יום, לא השתולל ושהוא לא קשור למקרה (עמ' 27, שו' 11). שאר חקירתו לא נגעה לנסיבות האירוע.

17.מר כתב נחקר אף הוא במשטרה. לאחר שאישר שנהג לנסוע באופנועים "נסיעת מבחן" בשטח, הוא מסר בחקירתו שחבר שלו רם סיפר לו על מקרה שקרה: "לפני חודשיים נפל רוכב סוס אני הייתי במושב באותו היום זהו" (נ/3, שו' 59). בחקירה הוא מסר כך:

שאלה: שאתה אומר שהיית שם, מה עשית בדיוק שם?

תשובה:באתי לבקר את רם אך הוא לא היה בבית ונסעתי

שאלה:איך הגעת אליך לבית?

תשובה:באופנוע

שאלה:איזה אופנוע?

תשובה:אופנוע שטח

שאלה:של מי האופנוע?

תשובה:בנאדם שרוצה למכור את האופנוע אני ביקשתי לעשות סיבוב ולבדוק את האופנוע נסעתי בו שעתיים והחזרתי אותו בסוף לא קניתי אותו כי לא תכננתי.

שאלה:מי זה בעל האופנוע?

תשובה: אין לי מושג, אני באתי לחנות ושאלתי אם אני יכול לעשות סיבוב כדי לקנות אותו.

שאלה:באיזה אופנוע מדובר?

תשובה:מוטוקרוס.

שאלה:ואיך אתה יודע שאותו אדם נפל מסוס?

תשובה:אני יסביר לך אני לא הייתי לבד על האופנוע שאני רכבתי הייתי עם חבר, פטריק דנינו אני לא יודע מספר טלפון, מתגורר במושב בית עריף, נסענו בשטח הגענו למושב גנות רציתי לפגוש את רם שנסענו בשטח לכיוון הבית של רם הבחנו ברוכב סוסים בעוד כמה אנשים עומדים איתו בצד הדרך האטנו את האופנועים, אני הייתי באופנוע שלי והוא בשלו. האטנו חלפנו על פני האנשים והסוס בצורה איטית ואחרי שעברנו את האנשים פנינו לכיוון הבית של רם הגענו לבית שלו חיפשנו אותו [א]ם הוא שם אני מכיר אותו והבחור שהיה איתי לא ואחד העובדים אמר לנו שהוא לא בבית וחזרנו באותו דרך אחרי שיוצרים מהבית של רם יש פניה שמאלה אנחנו יצאנו מהבית של רם אני רוכב ראשון שהגעתי לפניה שמאלה זיהיתי את רוכב הסוסים בא לכיוון שלנו מנתיב ימני. אנחנו פונים שמאלה מהנתיב שלנו והוא בא הנתיב הנגדי לצד שלנו אבל מהצד השני של הכביש הוא בא לפנות לא לצד שלנו. אחרי שפניתי שמאלה האטתי חלפתי על פניו בצורה איטית פניתי ימינה בכיכר והמשכתי לנסוע איזה 500-600 מטר שראיתי שהחבר שלי מאחורה עם האופנוע מתעכב נעצרתי בכביש שזה בערך 500 מטר, חיכתי לחבר אני עומד איזה דקה 2 בכביש החבר לא מגיע. לא דקה זה המון זמן, אולי 30 שניות עצרתי לראות אם חבר שלי מגיע ראיתי סוס רץ לכיוון שלי בלי רוכב מאותו הדרך שבאתי. האטתי את הסוס, שיעצור (מושיט את [שתי] ידיו כלפי מעלה) [שתי] שניות אחרי מגיע חבר שלי עם האופנוע הוא בא לכיוון שלי ונעצר ואמר לי שהרוכב סוס שרץ שם עם הסוס השתולל לו הסוס והוא נפל, הוא גם אמר שעצרו מכוניות שהיו מאחורי הסוס לבדוק מה קורה עם הרוכב ונסענו חזרנו לשטח ונסענו הביתה. החזרתי את האופנוע וחזרתי הביתה. שחזרתי הביתה התקשר אלי רם החבר שלי וסיפר לי את הסיפור שהשכן שלו נפל מסוס ואמבולנס פינה אותו.

שאלה:אני אומרת לך שאתה לא אומר את כל האמת, אדם אשר נכח באירוע מוסר שאתם ראיתם את הרוכב נופל אך לא הגשתם לו עזרה והמשכתם בנסיעה, מה יש לך לומר?

תשובה:כמו שאמרתי לך שחלפתי על פניו הוא רכב עם הסוס רץ איתו והכל היה בסדר. עכשיו אם אני יכול לצייר לך את זה את יכולה להבין כמה רחוק הייתי אני ישר פניתי ימינה.

שאלה:אני אומרת לך שרוכב הסוס נפל משום שאתה והחבר שלך עשית רעש עם האופנוע שלכם, הבהלתם אותו את הסוס, מה יש לך לומר?

תשובה:חלפתי על פניו של הבנאדם היה נראה שהסוס והוא בסדר גמור ולא מבוהלים, חלפתי על פניו והוא המשיך לרכב. אני חלפתי על פניו וחיכתי את שואלת אותי ברבים אני חלפתי ונסעתי, פניתי ימינה.

שאלה:מדוע לא הגשתם לו עזרה?

תשובה:לא ראיתי אף אחד נופל.

שאלה:מה מצבו של הרוכב?

תשובה:לא ראיתי את הבנאדם נופל, לא ראיתי את הרוכב

שאלה:האם אתה יודע מה מצבו של הרוכב היום?

תשובה:אני יודע הוא נפטר

שאלה:מאיפה אתה יודע שהוא נפטר?

תשובה:רם חבר שלי שכן שלו.

שאלה:אני אומרת לך שמחומר החקירה אשר מונח בפניך עולה שאתה התקשרת לרם והתעניינת במצבו של הרוכב, מדוע?

תשובה:זה לא נכון. שהתקשרתי הביתה היו לי כבר שיחות שלא נענו מרם.

שאלה:כמה שיחות?

תשובה:1-2 חזרתי אליו

שאלה:אני אומרת לך שמה שאתה טוען אני אינו [כך במקור] ואני אומרת לך כפי שציינתי בפניך ברגע שמחומר החקירה עולה שאתה התעניינת במצבו הבריאותי של הרוכב, התקשרת לרם לבדוק זאת, כמו כן אתה וחבריך עשיתם רעש עם האופנוע הסוס נבהל התרומם על שני רגליו ואבי [כך במקור] נפל מהסוס.

תשובה:אני חוזר ואומר שאני חזרתי הביתה הייתה לי שיחה שלא נענתה מרם חזרתי אליו שהתקשרתי הוא שאל אותי [א]ם הייתי בבית אמרתי לו שהייתי אצלו בבית אבל הוא לא היה ואז הוא סיפר לי על שכן שלו שנפל מהסוס ושפינו אותו באמבולנס. כמובן שקשרתי, שערתי שזה קשור למקרה של הסוס שראיתי שהוא רץ אלי הוא אמר לי הבנאדם, הרוכב נפל מהסוס הוא ראה אנשים עוצרים לברר איתו והכול בסדר.

שאלה:האם זה גם מה שאני [א]ראה במצלמות האבטחה של המקום?

תשובה:בטח זה מה שקרה זה מה שהיה בוודאי. אני בעל חוות סוסים כבר 15 שנה רק החודש נפלתי פעמים מהסוס. נפילה מסוס זה דבר טריוויאלי.

שאלה:אני אומרת לך שמחומר החקירה עולה שזאת לא פעם ראשונה שלך שאתה רוכב באותו אזור, כנות עם האופנוע, מה יש לך לומר?

תשובה:יכול להיות חודשיים לפני לא זכור לי פעם אחרונה שהייתי בגנות אולי כמה חודשים לפני יש חוות סוסים שאני מבקר בה. לא עם אופנוע.

שאלה:יש לך מה להוסיף?

תשובה:לא.

18.מר כתב אישר בחקירה כי אמר אמת במשטרה (עמ' 32, שו' 14). אשר לאירוע עצמו, הוא השיב שחלף על פני המנוח בצורה איטית, על טורים נמוכים: "כי מושב תמיד אני נוסע בטורים נמוכים ובלי גז, זה מתגלגל לבד, יש מושב, יש ילדים, יש הולכי רגל" (עמ' 37, שו' 8-7; עמ' 38, שו' 4).

19.מר נוימן, שגר במושב, הצהיר שביום התאונה הוא הבחין במנוח רוכב על הסוס מחוץ לביתו ויצא אליו עם נכדיו כדי שיראו את הסוס והשניים שוחחו כמה דקות. במהלך השיחה פתאום הגיעו שני אופנועים בפראות עם רעש רב והרימו גלגלים והסוס נבהל, הרים את הרגליים הקדמיות והמנוח ניסה בכל כוחו להשתלט עליו, ולאחר מאמץ רב הצליח. לאחר דקות מספר המשיך המנוח לדרכו כשהוא רכוב על הסוס. לאחר כעשר דקות בערך הוא ראה את הסוס דוהר לכיוון ההפוך (היציאה מן הכפר) כשהמנוח לא רוכב עליו. הוא היה בטוח שהסוס ברח למנוח. מיד הוא טלפן לבית המנוח, אשתו (התובעת) ענתה לטלפון, והוא אמר לה שהוא רואה את הסוס רץ לכיוון היציאה מהכפר. בדיעבד התברר לו כי היא לקחה את הרכב ויצאה לכיוון ביתו כאשר היא אפילו חלפה על פני מקום הנפילה בזמן שטיפלו בו ולא ידעה שזה הוא. נוימן הוסיף כי כתושב הוא מכיר היטב את התופעה של כלי השטח שנוסעים בסביבת היישוב והוא יכול להגיד שהוא שומע את האגזוזים שלהם גם כשהוא בתוך הבית. מר נוימן הוסיף דברים בשבחו של המנוח.

20.מר נוימן התייצב להיחקר על תצהירו, אך ההגנה הסתפקה בהפניית שאלה אחת אליו: אם נתן עדות במשטרה. הוא השיב שלא (עמ' 15, שו' 18-17).

21.מעבר לכך הוגשו ראיות נוספות שאינן קבילות, וכן תצהיר של מר סיגנל שלא היה עד לתאונה ומצאתי שתרומתו לבירור האמת מוגבלת. אין בראיות אלו כדי להשפיע על הניתוח ולכן איני נדרש להן.

ניתוח הראיות וממצאים עובדתיים

22.האם יש בחומר הראיות שנסקר לעיל כדי לעמוד בנטל המוטל על התביעה להוכיח שהסוס נבהל מכך שאופנועים עברו לידו וגרמו לו להפיל את המנוח? התשובה על כך חיובית. תצרף הראיות מוביל למסקנה שזו אכן הגרסה המסתברת. אפרט:

א.ראש וראשון היא עדותו של מר שטריט. הלה מסר במשטרה: "[]ראיתי רוכבי אופנוע ולידם היה סוס, רוכב הגיעו לכיכר ומשום מה הסוס התחיל להשתולל ונעמד על 2 רגליים והעיף את הרוכב מהסוס ונפל על הכביש, רוכבי האופנוע היו מאחוריו, צמודים אליו, הם ראו את הרוכב נופל אבל משום מה המשיכו בנסיעה". בתצהיר ציין מר שיטריט שהאופנועים הקימו רעש כשעברו ליד הסוס, ובעדות הוסיף ששמע את הרעש גם כשחלון הרכב היה סגור. מר שטריט העיד בביטחון רב שנוכחות האופנועים גרמה לסוס להיבהל, אך אישר בהגינותו שדבריו שבתצהיר נסמכו על שחזור בדיעבד של האירוע. אכן, במשטרה הוא אמר כי "לא היה שם כלום" וכי הסוס עלה על שתיים "משום מה". ברם שחזור בדיעבד, הקושר בין קרבת האופנועים והרעש שהם הקימו לבהלה של הסוס ולאיבוד השליטה עליו, הוא הגיוני, ואינו סותר את הגרסה שנמסרה במשטרה אלא משלים אותה. בהיעדר סיבה אחרת לכך שהסוס ייבהל; בשים לב לקרבה ולסמיכות הזמנים בין האופנועים לסוס; ובהינתן שמר שטריט גרס מלכתחילה שהסוס עמד על שתיים כשהאופנועים התקרבו אליו, יש להקנות לעדותו, לרבות להיסק הלוגי שביצע בדיעבד כחלק ממנה, את מלוא המשקל. יודגש כי מר שיטריט אינו מכיר את המנוח, ועדותו נטולת אינטרס.

ב.גרסתו של מר שיטריט נתמכת בגרסתו של מר נוימן. הלה העיד שקודם לאירוע הוא עצמו ראה שהסוס נבהל מהאופנועים, נעמד על שתיים, ורק בקושי רב המנוח הצליח להשתלט עליו. מר נוימן לא נחקר על תצהירו. הוכח אפוא שלפני שמר שטריט ראה שהסוס נבהל מהאופנועים ועלה על שתיים כתוצאה מכך, מר נוימן היה עד מכלי ראשון לאותה תופעה בדיוק. שני אנשים נפרדים, שאינם מכירים זה את זה, גרסו שהסוס נבהל ונעמד על שתיים כתוצאה מקרבת אופנועים ומרעש שעשו. המסקנה המסתברת היא שבפעם הראשונה שהסוס נבהל המנוח הצליח להחזיר לעצמו את השליטה עליו ולא נפל ממנו. בפעם השנייה הדבר לא עלה בידו. עדויות אלו במצטבר עוברות מעל משוכת הנטל שחלה במשפט האזרחי.

ג.גרסותיהם של מר דנינו ומר כתב, שלא לובנו די צרכן, תומכות אף הן במסקנה האמורה. אין חולק שהשניים נסעו על אופנועי שטח במושב ביום התאונה. הגרסה המסתברת היא שהם היו אלה שנסעו בקרבת הסוס, הבהילו אותו וגרמו לאירוע המצער. במהלך מסירת העדות ניכר היה שהמעמד לא נוח להם (בעיקר למר דנינו). קשה להעריך אם מקור אי-הנוחות ברגשות אשם, אם עצם המעמד והתוצאה הטרגית הם שגרמו לחוסר הנוחות, או אולי חשש שבית המשפט יקשור אותם לאירוע באופן שיזיק להם בעתיד. הואיל והשניים אינם בעלי דין, יש לנהוג זהירות יתרה בקביעת ממצאים עובדתיים בעניינם. עם זאת, קשה להשתחרר מן הרושם שהם ניסו להרחיק את עצמם מהאירוע כאילו לא היו מעורבים בו, ולא היא. הצדדים שניהם בחרו שלא לחקור את מר דנינו ואת מר כתב חקירת שתי וערב על הגרסה שמסרו במשטרה, ובאופן כללי ביכרו שלא להרחיב את הבירור על נסיבות התאונה. בישיבת ההוכחות הראשונה ביקש בית המשפט להרחיב את הבירור מיוזמתו, לרבות בעניין מיקום רוכבי האופנוע ביחס לסוס בעת הנפילה (תוך הסתייעות בתכנת "גוגל מפות"). התביעה הסכימה אך ההגנה התנגדה (עמ' 12, שו' 18). כפועל יוצא הבירור לא הורחב, לא עם העדים האחרים אך גם לא עם מר דנינו ומר כתב. בסופו של דבר ניצבות זו מול זו גרסתו של מר שטריט – עובר אורח נטול אינטרס – כשהיא נתמכת בגרסתו של מר נוימן, אל מול גרסותיהם הנוגדות של מר דנינו ושל מר כתב, שנהגו באופנועים בשטח היישוב שלא כדין, ונחקרו במשטרה בחשד שגרמו למות המנוח ברשלנות. האינטרס שלהם בתוצאה ברור. על כן יש להתייחס לגרסותיהם – שעל פניהן מעוררות שאלות ולא עמדו במבחן החקירה הנגדית – בזהירות. משיקולים אלו יש לקבוע שגרסתו של מר שטריט נהנית מעדיפות ראייתית, ולמצער די בה כדי להרים את נטל ההוכחה המוטל על התביעה.

ד.אין לקבל את טענת ההגנה שלפיה הודעתו של מר שטריט במשטרה עדיפה על עדותו בבית המשפט בהיותה מסמך בכתב שנהנה מעדיפות ראייתית על עדות בעל פה. אמרתו במשטרה ועדותו בבית המשפט נמסרו שתיהן בעל פה והועלו על הכתב במועד מסירתן. מבחינה זו מעמדן זהה.

23.לא נעלם מעיני שהתביעה נמנעה מלטעון שמר דנינו ומר כתב היו נהגי האופנועים שגרמו לסוס להשתולל. לטענת התביעה, זהותם של נהגי האופנוע שגרמו לסוס להשתולל אינה ידועה. מר דנינו ומר כתב לא נחקרו על הגרסה שמסרו במשטרה. בהיעדר בירור עובדתי מעמיק בסוגיה זו, טוענת ההגנה שגרסתם לא נסתרה, ושלא הוכח שהסוס השתולל כתוצאה מאופנועים שעברו לידו. כטיעון חלופי טענה ההגנה שאם היה עולה בידי התביעה להוכיח שאופנועים גרמו למנוח ליפול, אזי היו אלה אופנועי מוטוקרוס (סעיף 136 לסיכומיה). משנקבע שמר דנינו ומר כתב היו אלה שרכבו על האופנועים המדוברים וגרמו לסוס להשתולל, יוצא שבית המשפט קבע את התשתית העובדתית על סמך גרסה שלא נטענה ישירות מצד מי מהצדדים.

24.לכך אשיב בשניים: ראשית, ההגנה טענה כקו טיעון ראשון שלא עלה בידי התביעה להוכיח את נסיבות האירוע, וכקו טיעון משני וחלופי – שמר דנינו ומר כתב היו נהגי האופנועים. גם התביעה טוענת כקו טיעון חלופי שמר דנינו ומר כתב היו נהגי האופנועים. לא ראיתי מניעה לקבוע את התשתית העובדתית על סמך קו טיעון חלופי ששני הצדדים התייחסו אליו בסיכומיהם.

25.שנית, תכלית חשובה ומרכזית של המשפט היא לברר את האמת. בהיעדר ראיה כלשהי שאופנועים אחרים נסעו במושב במועד התאונה; בשים לב לקרבתם של מר דנינו ושל מר כתב לאירוע, כעולה מעדותם במשטרה (שהם אישרו את נכונותה בחקירה); ובהינתן הרושם שעדותם הותירה – הגרסה המסתברת היא שהם היו אלה שרכבו על אופנועי מוטוקרוס מרעישים סמוך לסוס וגרמו לו להשתולל. הם, ולא אופנוענים עלומים אחרים שלא באה ראיה עליהם מצד מי מהצדדים או העדים. אין מקום שבית המשפט יתעלם מהעובדות שהוכחו ויקבע אחרת.

26.ודוקו: אין נפקא מינה שהמשטרה החליטה משיקוליה שלה שלא להעמיד את השניים לדין. רף ההוכחה הנדרש בהליך הפלילי הוא אחר, ושיקולי המשטרה אחרים. שיקוליה לא התבררו במסגרת הליך זה. אין להסיק מהחלטת המשטרה שאופנועים אחרים עברו ליד הסוס והבהילו אותו. לכן אין בידי לקבל את טענת התביעה שזהות הנהגים לא נודעה. העובדה שהתביעה בחרה שלא להעמיק את הבירור בנושא זהות הנהגים, שעה שאפשר היה להעמיק אותו באמצעות חקירה נגדית של מר דנינו ומר כתב, לא הייתה מובילה בנסיבות להחלת סעיף 12(א)(1) לחוק (זהות הנהג לא ידועה). מקום שהיה באפשרות התביעה לברר את זהות הנהגים באמצעות העמקת החקירה הנגדית והיא לא עשתה כן משיקוליה שלה, הרי שאם לא היה מוכח במאזן ההסתברות שהם אלה שגרמו לסוס להיבהל, ייתכן שהדבר היה מוביל לדחיית התביעה מחמת אי-הרמת נטל ההוכחה. נזכיר כי הנטל מוטל על התביעה מהחל ועד כלה. הוא לא עבר לכתפיה של קרנית. במצב כזה ייתכן שהיה מקום לקבוע שהתביעה לא שקדה כנדרש לאתר את הנהגים הרלוונטיים, וכפועל יוצא לדחות את התביעה.

27.ואולם, משמצאתי שמר דנינו ומר כתב היו רוכבי האופנועים שגרמו לסוס להיבהל ולמנוח ליפול; ובעיקר בהינתן שהנתבעת אינה חולקת על כך שהאופנועים שעליהם רכבו השניים הם בגדר "רכב מנועי" כהגדרתו בחוק (על כך יורחב בהמשך) – מתייתר הצורך לדון בטענה זו של התביעה, ובכלל זה בטענתה הנחרצת לשינוי חזית מצד ההגנה.

28.למעלה מהצורך יוער שאת טענת שינוי החזית שהעלתה התביעה היה מקום לדחות. זהות נהגי האופנוע וסוג האופנועים (ככל שהנתבעת הייתה חולקת על כך שהם באים בגדר רכב מנועי שעיקר ייעודו למטרת תחבורה) הן פלוגתות רלוונטיות למחלוקת שלא ניתן לחמוק מבירורן בנסיבותיו של תיק זה ולו מהטעם שנטל ההוכחה מוטל על התביעה.

29.סיכום ביניים: הוכח במידה הנדרשת במשפט אזרחי שהסוס שעליו רכב המנוח נבהל מאופנוע (אחד או שניים) שנסע בצמוד אליו. הסוס עלה על שתיים, הפיל את המנוח ופתח במנוסה. ככל שאופנוע אחד הבהיל את הסוס, היה זה האופנוע של מר דנינו. ככל ששני אופנועים הבהילו את הסוס יחד (כפי שהעיד מר שטריט), היו אלה האופנועים של מר דנינו ושל מר כתב. האופנועים שמר דנינו ומר כתב רכבו עליהם היו מסוג "מוטוקרוס". המנוח נפל, נחבל ולימים נפטר כתוצאה ממאורע זה.

פלוגתה שניה: האם המאורע בא בגדר תאונת דרכים כהגדרתה בחוק?

הגדרת תאונת דרכים

30.נפתח בהגדרות שבסעיף 1 לחוק:

31.המונח "תאונת דרכים", לפי ההגדרה הבסיסית, מתייחס למאורע שבו נגרם לאדם נזק גוף עקב שימוש ברכב מנועי למטרת תחבורה. הקשר הסיבתי בין המאורע לנזק מגולם בדיבור "עקב". המבחן לסיבתיות הוא כפול: מבחן סיבתי עובדתי ומבחן סיבתי משפטי. המבחן הסיבתי העובדתי מתמצה לרוב בסיבה-בלעדיה-אין. המבחן לקיומו של קשר סיבתי משפטי הוא מבחן הסיכון במשולב עם מבחן השכל הישר (ע"א 358/83 שולמן נ' ציון חברה לבטוח בע"מ, פ"ד מב(2) 844, 871-864 (1988); ע"א 6000/93 עזבון קואסמה נ' רג'בי, פ"ד נ(3) 661, 673-671 (1996)). "על-פי מבחן הסיכון, שימוש בכלי רכב הוא גורם ממשי לנזק הגוף, אם הנזק הוא בתחום הסיכון שהשימוש (העיקרי והמשני) ברכב יוצר, ואשר בגינו ביקש המחוקק ליתן פיצוי [...]. הסיכון שמתרחש בפועל ייפול למסגרת החוק, אם הוא מסוג הסיכונים שכלי רכב כרגיל יוצר, והחוק בא לפצות בגינו" (דנ"א 4015/99 רותם חברה לביטוח בע"מ נ' מזאוי, פ"ד נז(3) 145, 151 (2002)). מבחן השכל הישר בוחן "אם השימוש שנעשה ברכב תרם באופן רלוונטי ממשי לקרות הנזק. רק אם התשובה לכך חיובית נאמר שקיים קשר סיבתי מבחינה משפטית בין השימוש ברכב לבין נזק הגוף שנגרם" (שם, בעמ' 162). עיון בפסיקה מעלה שככלל הקשר הסיבתי ניתק במקרים שבהם הרכב שימש זירה בלבד לקרות הנזק, בלא שהשימוש התעבורתי תרם תרומה ממשית להיגרמו, ובמקרים שבהם הנזק נגרם כתוצאה ממעשה מכוון (עניין מזאוי, עמ' 162-156; ע"א 10721/05 אליהו חברה לביטוח בע"מ נ' יונאן, פסקות י"ב-כ"ב (9.11.2006)).

32.אחד התנאים לקיומה של תאונת דרכים כהגדרתה בחוק הוא שהנזק ייגרם כתוצאה משימוש ב"רכב מנועי". הגדרה זו מורכבת משלושה חלקים: (1) הגדרה הבסיסית של המושג "רכב מנועי"; (2) מצבים מיוחדים המתוספים להגדרה הבסיסית; (3) מצבים ממעטים (ע"א 149/89 עזבון בורנשטיין נ' יעקבי, פ"ד מז(2) 630, 636-635 (1993); ע"א 5847/96 חברה ישראלית לקירור והספקה בע"מ נ' סובח, פ"ד נ(3) 819 (1996); רע"א 613/95 קרנית, קרן לפיצוי נפגעי תאונות דרכים נ' נחום, פ"ד נא(4) 659, 666 (1997); ע"א 7984/99 אליהו חברה לביטוח בע"מ נ' זאהי, פ"ד נז(5) 733, 742 (2003)).

33.בע"א 2606/06 שפורן נ' תורג'מן (11.5.2010) נדרש בית המשפט העליון (השופטת א' פרוקצ'יה) בהרחבה להגדרת המונח "רכב מנועי" לצורך דיון בשאלה אם קורקינט מכני בא בגדרו. נקבע כי ההגדרה הבסיסית של רכב מנועי מורכבת מארבעה יסודות: (1) רכב; (2) הנע בכוח מכני; (3) על פני הקרקע; (4) עיקר ייעודו לשמש לתחבורה יבשתית. המונח "תחבורה יבשתית" פורש כהובלת אנשים או מטענים ממקום למקום (עניין נחום, בעמ' 670). "תחבורה היא יבשתית כאשר עניינה הוא הובלת אנשים או מטען ('תחבורה') ממקום 'יבשתי' אחד למקום 'יבשתי' אחר. [...] אין לדבר על 'תחבורה יבשתית' ועל סיכון תעבורתי בגדריו של מקום גיאוגרפי אחד [...] עניין לנו בשני מקומות גיאוגרפיים רק כאשר המעבר מהאחד לאחר יוצר סיכון תעבורתי. סיכון כזה אינו קיים במסגרתו של מקום גיאוגרפי אחד" (עניין סובח, פסקה 16). בעניין נחום הובהר כי המונח "עיקר ייעודו לשמש לתחבורה יבשתית" מגלם שתי דרישות נפרדות ומצטברות: (1) לפחות אחד מייעודיו של הרכב יהיה לשמש לתחבורה יבשתית כאמור; (2) ייעוד תחבורתי זה יהיה עיקר ייעודו של הרכב (שם, פסקה 9). "הדרישה כי 'עיקר ייעודו לשמש לתחבורה יבשתית' משמעותה כי התחבורה היבשתית צריכה להיות הפונקציה העיקרית – אם כי לא הבלעדית – של הרכב" (עניין סובח, פסקה 15). יישום מבחנים אלה אינו תלוי בנסיבות המיוחדות שבהן הופעל הרכב בעת קרות התאונה, אלא בבחינת ייעודו העיקרי של הרכב על פי טיבו. דהיינו לשם מה נועד הרכב לשמש דרך כלל. השאלה היא אפוא מהו אופיו האינהרנטי של הרכב ומהן תכונותיו הבסיסיות (עניין שפורן, פסקות 17-14).

34.התנאי בדבר "תחבורה יבשתית" קשור להגדרת "תאונת דרכים" הדורשת, כאמור, שהמאורע שבו נגרם לאדם נזק גוף נגרם כתוצאה משימוש ברכב מנועי "למטרות תחבורה". השינוי שחל בהגדרת "רכב מנועי" בתיקון מס' 4, והשינוי בהגדרת "תאונת דרכים" בתיקון מס' 8, הביאו להחלפת המבחן הייעודי במבחן התעבורתי. תאונת דרכים מתרחשת כאשר נוצר סיכון תעבורתי. לא די בכך שהרכב שימש לייעודו הרגיל, אלא הדרישה היא כי שימש לייעוד תעבורתי. בשינוי ההגדרה של "תאונת דרכים", על דרך הוספת התנאי של שימוש ברכב מנועי "למטרות תחבורה", נוצר קשר בין הגדרת "רכב מנועי" שעיקר ייעודו לשמש לתחבורה יבשתית לבין הגדרת "תאונת דרכים" כמאורע שבו נגרם לאדם נזק גוף עקב שימוש ברכב מנועי למטרות תחבורה (עניין שפורן, פסקה 18). עוד נקבע בפסיקה כי המונח "מכונה ניידת" מתייחס ל"רכב מנועי שלפי מבנהו מיועד לביצוע עבודות, ואינו מיועד לגרירה" (רע"א 3534/97 אטליס נ' ישראלי, פ"ד נג(4) 780, 790 (1999); עניין שפורן, פסקה 23). הנטל להוכיח שרכב פלוני עונה להגדרות שבחוק מוטל על מי שהטענה מקדמת אותו (עניין שפורן, פסקה ז' לחוות דעתו של השופט א' רובינשטיין).

האם המנוח נפגע מרכב מנועי המיועד למטרת תחבורה?

35.מר דנינו ומר כתב העידו שהם רכבו על אופנועי מוטוקרוס מסוג Honda CR. מר דנינו העיד ששנת הייצור הייתה 2009 (עמ' 24, שו' 21). מר כתב לא נשאל על שנת הייצור (עמ' 32, שו' 23). עוד הם העידו כי אסור לנסוע עם אופנוע כזה בדרך; יש לו מספר רישוי "אפור"; לא ניתן היה לבטח אותו בביטוח רכב מנועי (ביטוח חובה); הוא נטול מראות וספידומטר (עמ' 2, שו' 18-17 להודעת מר דנינו במשטרה (נ/2); עמ' 24, שו' 25-24 לפרוטוקול; עמ' 3, שו' 69, עמ' 4, שו' 76 להודעת מר כתב במשטרה (נ/3); עמ' 33, שו' 8-1 לפרוטוקול). תשתית עובדתית זו תשמש להכרעה.

36.דומה שאין מחלוקת ששלושת היסודות הראשונים של המונח "רכב מנועי" מתקיימים באופנוע מסוג מוטוקרוס: (1) מדובר ברכב; (2) הוא נע בכוח מכני; (3) הוא נע על פני הקרקע. מחלוקת אפשרית בין הצדדים נוגעת לשאלה אם מתקיים היסוד הרביעי: אם עיקר ייעודו של אופנוע מסוג מוטוקרוס הוא לשמש לצרכי תחבורה יבשתית.

37.אף שספק בעיני אם התנאי הרביעי מתקיים באופנוע מסוג זה (בין היתר בשים לב לסעיף 15ב לחוק הפיצויים ולהוראות חוק הנהיגה הספורטיבית, התשס"ו-2005 ותקנות שהותקנו מכוחו), ולמצער אם עלה בידי התביעה להוכיח שמדובר ברכב מנועי שעיקר ייעודו למטרת תחבורה (ולא למשל לנהיגה ספורטיבית: תחרויות ופעלולים), שכן הנטל להוכיח זאת מוטל עליה (כפי שקבע השופט א' רובינשטיין בעניין שפורן) – הרי שכפי שהודגש באותיות של קידוש לבנה פעמיים בסיכומי התשובה (סעיפים 11 ו-26), ההגנה אינה חולקת על כך שאופנוע מסוג מוטוקרוס הוא רכב מנועי (סעיף 139 סיפה לסיכומיה). על כן לא מצאתי מקום לדון בקיומו של תנאי זה מיוזמתי (או להרהר אחר כוונת הנתבעת בדבריה), ונקודת המוצא היא שגם התנאי הרביעי מתקיים.

38.סיכום ביניים: הוכח במידה הנדרשת שרעש וקרבה פיזית של אופנועים מסוג מוטוקרוס גרמו לסוס להשתולל ולהפיל את המנוח. אין מחלוקת שאופנועים אלה באים בגדר רכב מנועי כהגדרתו בחוק. אין מקום שבית המשפט יידרש לשאלה זו מיוזמתו לנוכח עמדת הנתבעת בסיכומיה.

הקשר הסיבתי

39.בשלב הבא יש לבחון אם המנוח נפגע כתוצאה משימוש ברכב מנועי, על אף שלא היה מגע בין האופנועים לבינו, היינו שאלת הקשר הסיבתי העובדתי והמשפטי.

40.בכמה פסקי דין קבעו בתי המשפט שמאורע שבמהלכו רוכב על סוס נפל כתוצאה מבהלה של הסוס מרעש שהקים כלי רכב שנסע בצמוד לו, עונה להגדרת תאונת דרכים. בפרשה ראשונה מדריך רכיבה על סוסים רכב על סוס בחוף הים. קבוצת רוכבי טרקטורונים התקרבו אליו וגרמו לרעש, אבק ובהלה. התובע פנה לכיוונם וסימן להם לרחק מהמקום, אך הם התעלמו, הגבירו את מהירותם וקרבו במהירות וברעש עצום אל התובע ואל סוסו. הסוס נבהל, החל להשתולל, נפל ומחץ תחתיו את גוף התובע. לא הייתה מחלוקת שטרקטורון הוא רכב מנועי, ושלא היה מגע בין הרכב לסוס. השופט א' רובינשטיין קיבל את גרסתו העובדתית של התובע, וקבע שיש לראות את הסוס כחלק ממכלול התנועה בדרך, כך שרעש המבהיל בעלי חיים היה גורם לתאונה. הוא הזכיר כי לשונית והיסטורית הסוס היה "רכב", אף כי לא רכב מנועי, ולעניין זה היה האירוע במפגש בין שני מיני רכבים, "יצורי הדרך". הוטעם כי הבהלת הסוס שהפיל את רוכבו נמצאת בתחום הסיכון שיצרה התנהגות נוסעי הטרקטורונים; וגם מבחן השכל הישר מתקיים. עוד נקבע שאין מדובר במעשה מכוון המוציא את המקרה מגדר תחולת החוק (ת"א (מחוזי י-ם) 936/95 עדרי נ' קרנית – קרן לפיצוי נפגעי תאונות דרכים (2.7.1996)). פסק דין זה אוזכר בחוות דעתו של השופט רובינשטיין, הפעם כשכיהן בבית המשפט העליון, בעניין יונאן שאוזכר לעיל, כאסמכתה לכך שאף שאין חובה שיתקיים מגע פיזי בין הרכב הפוגע לבין הנפגע, נדרש יסוד של שכנות (פסקה כ"א). בפרשה שנייה נדונו נסיבות דומות: התובע הוביל סוס בחוף הים במסגרת עבודתו. לפתע הופיע טרקטורון שהחל בסיבובי ראווה סביב התובע והסוס. כתוצאה מכך הסוס החל להשתולל, תוך שהוא מתרומם על רגליו האחוריות פעם אחר פעם, עד שבסופו של דבר נחת עם שתי רגליו הקדמיות על התובע וגרם לו נזק גוף. בית משפט השלום פסע בדרכו של השופט רובינשטיין בעניין עדרי, ואימץ את מסקנותיו (ת"א (שלום חד') 1188/05 רווח נ' ארבל (19.3.2007)). מקרה שלישי נגע אף הוא לטרקטורון שנסע בקרבת סוס, נבהל והפיל את התובעת. נקבע שמדובר בתאונת דרכים (ת"א (שלום ת"א) 35955-12-10 יזדי נ' חוות עולש (15.4.2013)). פסק הדין בעניין עדרי אוזכר ללא הסתייגות גם אצל אליעזר ריבלין תאונת הדרכים – תחולת החוק, סדרי דין וחישוב הפיצויים 269 (מהדורה רביעית, 2012).

41.הנסיבות דנן דומות במאפייניהן לנסיבות שנדונו בפסקי הדין שנסקרו לעיל. כמו שם, גם בענייננו המנוח רכב על סוס. נקבע, כממצא שבעובדה, כי אופנוע (או שניים) שהקים רעש גדול התקרב אליו והבהיל אותו יותר מפעם אחת, וכתוצאה מכך הסוס נבהל, הפיל את המנוח והוא נפצע ומאוחר יותר נפטר. הוכח שהאופנועים נסעו קרוב למנוח והקימו רעש גדול. די בכך כדי לקיים את אותם יחסי שכנות הקושרים את הנסיעה והרעש בקשר סיבתי עובדתי לתאונה ולנזק.

42.אשר לקשר הסיבתי המשפטי, בחרתי לדבוק בהלכה מנחה של בית המשפט המחוזי בעניין עדרי (לפי סעיף 20(ב) לחוק יסוד: השפיטה), הלכה שאוזכרה לחיוב גם בבית המשפט העליון ובספרות. אני קובע אפוא שמתקיים קשר סיבתי משפטי בין השימוש ברכב לבין הנזק.

43.סיכום ביניים: המנוח נפגע בתאונת דרכים כהגדרתה בחוק.

פלוגתה שלישית: האם חלה על קרנית חובה לפצות את התובעת?

44.קו הטיעון העיקרי של התביעה היה שסעיף 12(א)(1) לחוק (בעניין נהג לא ידוע) חל בענייננו (עמ' 13 לסיכומיה). קו טיעון זה נדחה לאחר שמצאתי שזהות הנהגים הוכחה במאזן ההסתברות. כקו טיעון חלופי טענה התביעה לתחולתו של סעיף 12(א)(2) רישה לחוק (אין לנוהג ביטוח לפי פקודת ביטוח רכב מנועי) (סעיף 49 לסיכומיה). במענה לכך טוענת קרנית שהיא אינה חבה בפיצוי משום שהוכח שלא ניתן לבטח את האופנועים שגרמו לתאונה (אופנועים מסוג מוטוקרוס) בביטוח רכב מנועי ("ביטוח חובה"). לשיטתה, השאלה אם אפשר לבטח את האופנועים הללו בביטוח חובה היא "השאלה היחידה הרלוונטית" (סעיף 142 לסיכומיה). אין בידי להסכים עם טענה זו של קרנית. נראה לי שכדי שקרנית לא תחוב, יש לברר כמה שאלות נוספות: הראשונה היא אם עלה בידי התביעה להוכיח שאופנוע מסוג "מוטוקרוס" הוא רכב מנועי שעיקר ייעודו למטרת תחבורה. הואיל וכאמור קרנית אינה חולקת על כך שאופנוע מסוג מוטוקרוס הוא "רכב מנועי", מתייתר הצורך להכריע בשאלה זו. שאלה שנייה שיש לדון בה היא אף בהנחה שאי-אפשר לבטח אופנוע מסוג מוטוקרוס בביטוח חובה (והנטל להוכיח טענה זו מוטל על קרנית, ולא בטוח שהיא עמדה בו), האם די בעובדה זו כשלעצמה כדי לפטור את קרנית מחבות? קרנית מניחה שאלה הם פני הדברים. ספק אם כך הוא. אפתח בלשון החוק. סעיף 12(א)(2) לחוק הפיצויים קובע:

45.סעיף 12(א)(2), לפי לשונו, מגדיר את אחד מהתפקידים של קרנית: לפצות נפגע הזכאי לפיצויים לפי החוק ואין בידו לתבוע פיצוי מאת מבטח משום שאין לנוהג-הפוגע ביטוח לפי פקודת ביטוח רכב מנועי. הסעיף אינו מחריג פגיעה מרכב מנועי שאי-אפשר לבטח אותו בהתאם לפקודת ביטוח רכב מנועי. חוק הפיצויים בכללותו אינו כולל החרגה כזו. טענה זו של קרנית אינה נתמכת בהסבר נורמטיבי או בפרשנות תכליתית של הסעיף. הדיון בפרשת שפורן (בעניין הקורקינט המכני) מבהיר שהפרשנות שקרנית מציעה רחוקה מלהיות מובנת מאליה. מְהלך הדיון בעניין שפורן ניתן לכאורה להסיק שאם בית המשפט היה מוצא שקורקינט מכני בא בגדר רכב מנועי (על אף שלא ניתן היה לבטח אותו וגם אסור היה לייבאו לארץ אותה עת), הוא היה קובע שמדובר בתאונת דרכים המזכה בפיצוי לפי החוק. אם טענתה של קרנית שלפיה די בעובדה שאי-אפשר לבטח רכב מנועי מסוים כדי לפטור מתחולת החוק הייתה נכונה, חזקה על בית המשפט בעניין שפורן שהיה מסתפק בעובדה זו כדי לדחות את התביעה. בית המשפט העליון לא נהג כך.

46.שאלה זו דומה בשינויים המחויבים לשאלה אם קרנית חבה לפצות הולך רגל שנפגע מאופניים חשמליים הרכובים בידי אחר. באחד מפסקי הדין נקבע שאופניים חשמליים הם רכב מנועי כהגדרתו בחוק, ומי שנפגע מהם כהולך רגל יהיה זכאי לתבוע פיצוי מקרנית (ת"א (שלום כ"ס) 43305-07-16‏ ‏פלוני נ' ישיר איי. די .איי חברה לביטוח בע"מ, פסקה 22 (16.8.2017)). בפסק דין אחר נקבע שאופניים חשמליים אינם רכב מנועי כהגדרתו בחוק. העובדה שלא ניתן לבטחם בביטוח רכב מנועי שימשה שיקול לתמיכה בתוצאה, אך לא השיקול היחיד (ת"א (שלום ת"א) 52142-03-16‏‏ א' מ' נ' ט' נ' (10.11.2018)). החלטה נוספת של בית משפט השלום פירטה, אגב אורחא ומבלי להכריע בדבר, את מסגרת השיקולים הסבוכה ששאלה זו מעלה. אם אופניים חשמליים מוגדרים כרכב מנועי, הרי שהולך רגל שנפגע בתאונה עם אדם ש"נהג" בהם יוכל לתבוע פיצוי מקרנית מכוח סעיף 12(א)(2) לחוק. מנגד, אדם ש"נהג" באופניים חשמליים ונפגע ממכונית עלול להיחשב כמי שאינו זכאי לפיצוי לפי סעיף 7(5) לחוק, משום שהוא נהג ברכב מנועי ללא ביטוח חובה. זאת על אף שכפי הנראה אין לו אפשרות לבטח את האופניים החשמליים בביטוח חובה אפילו רצה בכך. אם ההנחה הסבירה שתוחלת הנזק שעלול להיגרם לרוכב אופניים שנפגע ממכונית גדולה מתוחלת הנזק שעלול להיגרם להולך רגל שנפגע מרוכב אופניים חשמליים היא נכונה, הקושי הטמון בתוצאה פרשנית זו ברור (ת"א (שלום ת"א) 41949-12-17‏ פלוני נ' סדן זוסמן, פסקות 44-30 (1.4.2018)). תהייה זו אינה מתחילה למצות את הקשיים ששאלה זו מעוררת. איני מתיימר להכריע בה או להביע בה עמדה, ולמיטב הידיעה היא תלויה ועומדת בבית המשפט המחוזי בתביעה שגם הרגולטור התבקש להביע בה את עמדתו. כך או אחרת, הואיל והחוק יכול, באופן עקרוני, לחול על רכב מנועי שלא ניתן לבטחו (כך לכאורה עולה מפרשת שפורן), אזי הנטל לטעון ולשכנע שקרנית פטורה מחבות (בהינתן שהמנוח נפגע מרכב מנועי, ושסעיף 12(א)(2) כלשונו חל בנסיבות) – מוטל עליה. קרנית לא הצביעה על שיקולים נורמטיביים ועובדתיים כאלה, ולא הניחה תשתית מספקת לפטור אותה מחבות.

47.סיכום ביניים: הנחת המוצא בענייננו (בהינתן שאין חולק שאופנועי מוטוקרוס הם רכב מנועי) היא שהמנוח נפגע בתאונת דרכים. אין בידה של יורשתו-התובעת לתבוע פיצוי מאת מבטח משום שאין לנוהג ביטוח לפי פקודת ביטוח רכב מנועי. בכך מתקיימים תנאיו של סעיף 12(א)(2) לחוק לפי לשונו. קרנית לא הניחה את התשתית הנדרשת לפטור אותה מחבות. על כן היא חבה לפצות את התובעת בגין הנזק שנגרם ממות המנוח. יש לעבור אפוא לדון בהערכת הנזק.

פלוגתה רביעית: הערכת הנזק

נתוני הבסיס

48.המנוח יליד 19.1.1939. התאונה אירעה ביום 21.7.2014. הוא היה בן 75 וחצי במועד התאונה. הוא נפטר ביום 10.8.2014, לאחר עשרים ימי אשפוז שבהם הוא היה מחוסר הכרה. תוחלת החיים של המנוח במועד פטירתו הייתה 12 שנה (מעוגל). מיום התאונה עד היום חלפו כ-56 חודשים. מקדם היוון 3% עד תוחלת חיים (7.5 שנים): 78.1016. התובעת היא היורשת היחידה של המנוח והתלויה היחידה בו. תאריך לידתה: 7.8.1943. תוחלת החיים שלה כיום היא 13 שנה. מקדם היוון 3% עד תוחלת חייה: 129.0454. על יסוד נתונים אלה נפנה לחשב את הנזק.

אובדן הכנסת המנוח בשנים האבודות (לרבות קצבת זקנה)

49.בעברו היה התובע טכנאי קירור. הוא חדל לעסוק בכך שנים לפני התאונה. רעייתו, התובעת, הפעילה עסק לעיצוב אירועים בפרחים. לטענתה המנוח סייע לה בעסק, בעיקר לשנע את מערך החשמל אך גם לעצב חופות ולהרים משאות כבדים. טענת המנוחה בדבר מעורבות התובע בעסק נתמכה בעדות של ילדיו: ג', נ' וז', וכן בעדותו של מר מקס חזות. הוצג תצלום שצולם ארבעה ימים לפני התאונה של המנוח מסייע לעיצוב במת חופה (נספח ב' לתצהיר התובעת).

50.לאחר מות המנוח חלה ירידה בהכנסות העסק, עד שבסוף שנת 2016 התובעת נאלצה לסגור אותו (זולת עבודה קטנה שנטלה על עצמה בשנת 2017 עבור 3,000 ש"ח). מבחינת נתוני ההכנסות, בשנת 2012 העסק הכניס 125,941 ש"ח (10,495 ש"ח לחודש); בשנת 2013 הוא הכניס 102,785 ש"ח (8,565 ש"ח לחודש); בשנת 2014 הוא הכניס 57,689 ש"ח (בהנחה שמרנית המיטיבה עם התביעה שלפיה העסק לא עבד מאז התאונה עד סוף השנה הממוצע החודשי הוא 7,691 ש"ח); בשנת 2015 העסק הכניס 74,907 ש"ח (ממוצע חודשי של 6,242 ש"ח). אין חולק שהמנוח לא היה רשום כעובד בעסק. לא הוצא לו תלוש משכורת. הוא לא דווח בביטוח הלאומי. התובעת ייחסה את כל ההכנסות העסק אליה (עמ' 6, שו' 28-22; עמ' 7, שו' 32-23).

51.התביעה טוענת שיש לייחס למנוח 75% מהכנסת העסק. ההגנה טוענת שאין לייחס לו הכנסות כלל. הדין בעיקרו של דבר עם ההגנה. הנטל לשכנע שהתובע עבד בעסק על אף שלא דווח ככזה הוא נטל כבד. כשמדובר בהכנסה לא מדווחת הוא כבד במיוחד משיקולי מדיניות משפטית (ע"א 4351/13 ‏כלל חברה לביטוח בע"מ נ' וינטר, פסקה 5 (11.11.2013)‏). מודגש היטב שאין כל טענה שהמנוח קיבל כסף ב"שחור". לכן הלכה זו אינה חלה בענייננו ישירות. ואולם מקום שהמנוח עבד בעסק והיה כה פעיל בו, להבדיל ממתן סיוע ספורדי, יש לזקוף את הקושי הראייתי לחובת התביעה. לו המנוח היה מדווח כעובד בעסק, כפי שנטען שהיה, הצורך לברר את שאלת היקף משרתו ותרומתו לא היה נוצר. הקושי הראייתי פועל לחובת התביעה.

52.בצד האמור, אני מוכן להניח שהמנוח סייע לרעייתו ותרם לעסק תרומה מסוימת שהיקפה לא התברר במדויק. הנחה זו סבירה בשים לב שהמנוח לא עבד בעסק משלו, ואך טבעי שיסייע לאשתו בעסק שהפעילה. אולם מכאן ועד לייחס לו הכנסה קבועה כעובד, שעה שהוא לא דווח ככזה, יש מרחק לא מבוטל, שהתביעה אינה צולחת אותו. עם זאת, לתרומת המנוח לעסק יינתן ביטוי מסוים באב נזק של אובדן שירותי בן זוג. הטעם לכך הוא שאבות נזק אלה קשורים זה בזה בנסיבות. סביר שאם המנוח לא היה מסייע בעסק, היה מתפנה לו זמן, וסביר שהוא היה מנצל אותו, לפחות בחלקו, לפעילות התומכת במשק הבית. שירותים אלה אבדו עם מותו, והתלויה זכאית לפיצוי מסוים בגינם.

53.הצדדים חלוקים בדבר הסיבה לסגירת העסק בשלהי 2016. התובעת טענה שהסיבה לכך הייתה קושי להפעילו לבד, ללא עזרת המנוח (עמ' 9 לפרוטוקול). ההגנה טוענת שהסיבה העיקרית היא סגירתו של גן האירועים שהיה מקור ההכנסה העיקרי של העסק ("קאסה דל סול"). טענה זו של ההגנה התבררה במהלך החקירה הנגדית של מר חזות, שניהל את גן האירועים לפני שחלו בו חילופי בעלים ולימים הוא נסגר. מר חזות (שהעיד ביום 18.6.2018) מסר כי הוא חושב שהגן נסגר לפני כשנתיים (קרי: בחודש יוני 2016, סמוך להפסקת הפעילות של העסק). מר חזות העיד: "החליפו בעלים והחליפו כל הצוות אחרי זה המקום המשיך להיות פעיל במשך שנה ולאחר מכן נסגר לגמרי. לא זוכר בדיוק מתי נסגר" (עמ' 21, שו' 31-30). במהלך עדותו התברר לראשונה שמאז שהפסיק לעבוד בגן האירועים, הוא עובד בעסק שבבעלות משפחת המנוח. לכן מדובר בעד בעל אינטרס. בית המשפט העיר שהיה צריך לציין עובדה זו בתצהיר (עמ' 22, שו' 6-5). עוד טוענת ההגנה שהתובעת סבלה מבעיות בריאות, ובכלל זה עברה ניתוח לב בשנת 2015 (עמ' 8, שו' 12-11). על כן טוענת ההגנה שהוכח כי העסק נסגר מסיבות שאינן קשורות במות המנוח.

54.גרסתה של ההגנה בסוגיה זו עדיפה עלי. עוד לפני התאונה וללא קשר אליה ניתן להבחין במגמת ירידה שנתית בהכנסות של העסק. בשנת התאונה הייתה ירידה שאינה קשורה אליה (אלא אם כן עיקר ההכנסות נצברות בחודשי קיץ. לא צורפו דוחות מע"מ של העסק, ולא הוסבר מדוע חלה ירידה בחודשים שקדמו לתאונה ובהתעלם ממנה). בשנה שלאחר התאונה (2015) העסק עבד. הראיות מלמדות שלא הייתה מניעה להפעילו גם ללא המנוח לו הייתה התובעת חפצה בכך, וזאת גם אם משמעות הדבר הייתה שהוא היה פחות רווחי (למשל בדרך של שכירת עובד שיחליף את הפונקציה הפיזית שהמנוח מילא). לכך יש להוסיף שגן האירועים הממוקם במושב ושעמו העסק עבד נסגר בשנת 2016, סמוך למועד שבו העסק הפסיק לפעול. התובעת הייתה אז בגיל 73 לערך, וסבלה מבעיות בריאות (הגם שאיני מייחס להן משקל רב, שכן אופיין לא התברר עד תום). הגרסה המסתברת היא שאף שמותו של המנוח הפחית מהמוטיבציה של התובעת להמשיך להפעיל את העסק ללא תמיכתו הפיזית והרגשית, ספק אם העסק היה ממשיך לפעול בגני אירועים אחרים, מרוחקים יותר, לאחר שהגן הסמוך החליף בעלים ולימים נסגר. מעבר לכך, מתקבל הרושם שהתובעת לא הייתה תלויה בהכנסת העסק לצורך פרנסה שוטפת, ושיש בידה להתקיים שלא בדוחק גם בלעדיו.

55.התביעה טוענת בסיכומי התשובה שהתובעת עבדה עם אולמות נוספים, ושאם היא הייתה נשאלת על כך היא הייתה מוכיחה זאת. לטענתה, אין להסיק מעדותו של מר חזות שהתובעת סגרה את העסק משום שקאסה דל סול נסגר. אין בידי לקבל טענה זו. התמונה שהתובעת הציגה בעניין קאסה דל סול הייתה חלקית, ואין לה אלא להלין על עצמה. היה על מר חזות לציין בתצהירו מתי הגן הפסיק לפעול, כמו גם את הקשר הקרוב בינו לבין המשפחה. אם מראש הייתה ניתנת תמונה מלאה בנושא זה, חזקה שלא היו נותרים פערים בסוף. הנטל להראות שהתובעת עבדה עם גני אירועים אחרים מוטל עליה, המידע נמצא ברשותה, ולא הייתה מניעה שתביא אותו לצורך הוכחת טענותיה. העובדה שהתובעת לא גילתה שהגן הפסיק לפעול ומתי פועלת אפוא לחובתה.

56.עובר לתאונה קיבלה התובעת קצבת זקנה בסך של 2,082 ש"ח לחודש, והתובע קיבל קצבה של 2,297 ש"ח. כמו כן הייתה לבני הזוג הכנסה חודשית של כ-8,000 ש"ח מהשכרת נכס, אך אין להביאה בחשבון משום שהכנסה זו תמשיך להניב פירות ללא קשר לפטירת המנוח, ואינה הכנסה מיגיעה אישית שאבדה בעקבות פטירתו (ת"א (שלום ת"א) 51391-06-11 עזבון כהן נ' המאגר הישראלי לביטוח רכב – הפול, פסקה 25 (25.11.2013)).

57.התביעה מבקשת לחשב את ההכנסה החודשית של התובעת מהעסק כממוצע של השנתיים שקדמו לתאונה (2012 ו-2013) – סך של 9,530 ש"ח. ההגנה מבקשת לחשב את ההכנסה לפי ממוצע של ארבע השנים שבהן העסק פעל (2012 עד 2015) – סך של 7,527 ש"ח. סביר בעיני לחשב את ההכנסה מהעסק כממוצע של שנת 2013 וה-7 חודשים וחצי שבהם העסק פעל עד התאונה (19.5 חודשים). מתקבל סך של 8,229 ש"ח לחודש. הצדדים שניהם הניחו שהכנסת העסק הייתה פטורה ממס ולא אסטה מכך.

א.תקופה ראשונה (מהתאונה עד סגירת העסק, יוני 2016): הקופה המשותפת בתקופה זו היא 12,608 ש"ח. למשפחה ארבע ידות: ידת התובעת, ידת המנוח, ידת משק בית וידת חיסכון. שווי כל ידה: 3,152 ש"ח. הכנסת המנוח בתקופה זו: 2,297 ש"ח. המנוח צרך יותר משהכניס לתא המשפחתי, דהיינו ידת הקיום שלו גבוהה מהפסד ההכנסה שנגרם ממותו, ולכן אין לפסוק פיצוי בגין תקופה זו.

ב.תקופה שנייה (מאז סגירת העסק עד היום, 33 חודשים): הכנסת התובעת היא 2,176 ש"ח (בסכום זה גולם סך של 3,000 ש"ח בגין עבודה שהתובעת נטלה על עצמה בשנת 2017). הכנסת המנוח היא 2,297 ש"ח. הקופה המשותפת היא 4,473 ש"ח. שווי כל ידה: 1,118 ש"ח. ההפסד: 2,297 ש"ח (הכנסת המנוח) פחות 1,118 ש"ח (ידת הקיום) שווה 1,179 ש"ח, במכפלת 33 חודשים, מתקבל 38,907 ש"ח, ובצירוף ריבית מאמצע תקופה: 39,500 ש"ח (מעוגל).

ג.תקופה שלישית (מהיום עד תוחלת חיי המנוח, 7.5 שנים): הקופה המשותפת היא 4,379 ש"ח. שווי כל ידה: 1,095 ש"ח. ההפסד: 2,297 ש"ח פחות 1,095 ש"ח, שווה 1,202 ש"ח. במכפלת מקדם היוון 3% ל-7.5 שנים (78.1016), מתקבל 94,000 ש"ח (מעוגל).

ד.סך הכול הפסד בשנים האבודות (לעבר ולעתיד): 133,500 ש"ח (מעוגל).

אובדן שירותי בעל, אב וסב

58.התובעת טוענת שהמנוח היה בעל "ידי זהב". הוא תחזק שטח חקלאי בשטח של 12 דונם הדורש כשירות פיזית רבה. מדי חודש היא מוציאה כ-2,000 ש"ח לצורך תחזוקת הבית שהמנוח היה מבצע, וכ-1,000 ש"ח לצורך עיבוד של מטע זיתים. לא צורפו אסמכתאות לסכומים אלה. עוד נטען כי לפני שהמנוח הלך לעולמו, הם נהגו להשתמש בקמין. מאחר שאין באפשרותה להפעילו עוד, היא רכשה מזגן בעלות של 5,500 ש"ח. היא עותרת לפצותה בגין צריכת חשמל מוגברת. בשל חששה לגור לבד, היא נאלצה להתקין מערכת אזעקה בעלות של 8,850 ש"ח ולרכוש משאבת ביוב בעלות של 1,495 ש"ח (צורפו קבלות). עלות נוספת שנוצרה בעקבות מותו של המנוח היא תיקון חדר קירור שבבעלותם בסך של 5,265 ש"ח. הצורך בכסף נזיל הוביל את התובעת לממש נכס בסך 900,000 ש"ח. על יסוד נתונים אלה טוענת התביעה כי יש לפצותה בסך של 2,500 ש"ח לחודש, לעבר ולעתיד, עד תוחלת חיי המנוח, סכום המגיע כדי 262,000 ש"ח. ההגנה מצדה טוענת שהסכום שראוי לפסוק אינו עולה על 25,000 ש"ח.

59.אשר לאובדן שירותי בן זוג: מקובל עלי שהמנוח היה אדם פעיל, בריא וחיוני. הוא הרים תרומה ממשית למשק הבית במובנו הרחב: לעיבוד ותחזוקת המשק החקלאי, לתיקון מכשירים שהתקלקלו, לתיקון חדר הקירור שהיה בבעלות בני הזוג. הוא גם תרם לפעילות העסק של התובעת בדרך של תמיכה בה, הגם שלא כעובד מן המניין, וזאת כל עוד העסק פעל. מנגד, לא הובאו אסמכתאות לשכר שלטענת התובעת משולם לבעלי מקצוע מדי חודש. בהינתן שהתובע היה בן 75.5 בעת הפטירה, ושמטבע הדברים ככל שהגיל עולה היכולת לעבוד בעבודה פיזית פוחתת בהדרגה, סכום של 80,000 ש"ח נראה סביר בנסיבות בשים לב לאמת המידה הנוהגת.

60.אשר לאובדן שירותי אב וסב: ילדי המנוח הצהירו על תרומתו הרבה לטיפול בנכדיו. הוא היה עורך עבורם קניות; מסייע בשיפוץ הבתים ובתיקון פריטים שהתקלקלו. ברם ילדי התובע ונכדיו אינם יורשי המנוח ואף לא היו תלויים בו. על כן אין מקום לפסוק להם פיצוי בגין אובדן שירותים (השוו לע"א 8961/16 פלוני נ' המאגר הישראלי לביטוח חובה, פסקה 20 (14.6.2017)).

הוצאות במהלך תקופת האשפוז

61.המנוח היה מאושפז תקופה של 20 יום כשהוא מחוסר הכרה. בגין כך זכאית התובעת לנסיעות ולפיצוי בגין שהייתה לצד מיטתו. התביעה עותרת לפיצוי בסך של 5,000 ש"ח. ההגנה טוענת שמדובר בנזק מיוחד שלא הוכח. סך של 3,000 ש"ח באב נזק זה נראה סביר.

הוצאות קבורה ומצבה

62.התביעה עותרת לפיצוי בסך של 30,000 ש"ח בראש נזק זה. צורפה קבלה על רכישת מצבה בסך של 6,700 ש"ח. ההגנה טוענת שיש לנכות מכל סכום שייפסק דמי פטירה ששולמו לתובעת בסך של 8,757 ש"ח ודמי קבורה בסך של 4,298 ש"ח שהתובעת הייתה זכאית לקבל. בשים לב לטענות ההדדיות של הצדדים ולנהוג בכגון דא, ראיתי לפסוק סך של 15,000 ש"ח באב נזק זה (השוו לת"א (מחוזי ת"א) 1498-08 עזבון מטמון נ' כלל חברה לביטוח בע"מ, פסקות 77-73 (29.12.2015)).

נזק לא ממוני

63.אין מחלוקת על הסכום: 45,790 ש"ח.

ניכויים

64.ההגנה הגישה שתי חוות דעת אקטוארית עדכניות: האחת (נ/11) מחושבת לפי ריבית היוון של 3%; השנייה (נ/12) מחושבת לפי ריבית היוון של 2%. הואיל והחישוב לעתיד בוצע לפי ריבית היוון של 3%, נראה לי שכדי לשמור על סימטריה יש להידרש לחוות הדעת האקטוארית שחושבה לפי ריבית של 3%, כפי שטוענים הצדדים שניהם. לפי חוות דעת זו, הסכום המהוון של מחצית קצבת השארים נכון ל-31.1.2018 הוא 152,721 ש"ח, וזאת לתוחלת חיי התובעת. מחצית קצבאות השארים ששולמו עד ליום 31.1.2018 הן 57,071 ש"ח. לכך יש להוסיף הצמדה לתשלומי העבר בסך של 29 ש"ח, וכן ריבית על תשלומי העבר בסך של 793 ש"ח, ובסך הכול 210,614 ש"ח.

65.התביעה טוענת שאין לנכות את קצבת השארים לכל תוחלת חיי האלמנה, אלא יש לנכותה עד תוחלת חיי המנוח. לטענתה, התובעת הייתה זכאית לקצבת שארים מאז שהמנוח היה נפטר מוות טבעי, וסכומים אלה אין לנכות. על כן היא עותרת לחשב את הניכוי לפי מחצית קצבת השארים שצוינה בחוות הדעת (ההגנה טוענת שצוין 1,148 ש"ח אך בחוות הדעת צוין 1,151 ש"ח) למשך 11.8 שנים. ההגנה מצדה טוענת שמקום שהתביעה לא ביקשה לחקור את האקטואר ולא הגישה חוות דעת אקטוארית נגדית יש להיצמד לחוות הדעת ולא לסטות ממנה.

66.עמדת התביעה עדיפה בסוגיה זו. ההגנה לא נתנה מענה ענייני לטענה, וכל שאמרה בסיכומיה הוא שיש להיצמד לחוות הדעת האקטוארית. טענה זו אין בידי לקבל מקום שהנחות היסוד שעליה נשענת חוות הדעת מעוררות את הקושי שמניתי, וכוללות ניכוי של סכום שהיה משולם לאלמנה אלמלא התאונה וללא קשר אליה, ולא מצאתי טעם מבורר לנכותו. על כן ניתנה לנתבעת אפשרות להגיש חוות דעת אקטוארית התומכת בסכום הניכוי הנכון על פי עקרונות החישוב האמורים (השוו לת"א (שלום ת"א) 10293-08 קמנצ'ב נ' טורלין איי די בע"מ, פסקה 44 (27.12.2015); ת"א (שלום ת"א) 75427-04 בן צור נ' קבוצת גולף א. ק. בע"מ, פסקה 59 (7.3.2011)). חוות דעת כזו אכן הוגשה (לפי היוון בשיעור 3%, כפי שחושבו פיצויי העבר, כפי שההגנה טענה שיש לחשב, וכפי שחישבה התביעה גם היא), ולפיה יש לנכות סך של 142,114 ש"ח (לעבר ולעתיד), בצירוף ריבית בסך של 1,396 ש"ח לעבר, ובסך הכול 143,510 ש"ח (להיום).

סוף דבר

67.התביעה מתקבלת. התובעת זכאית לפיצוי כדלקמן:

הפסד בגין השנים האבודות133,500 ש"ח

אובדן שירותי בן זוג80,000 ש"ח

הוצאות קבורה ומצבה15,000 ש"ח

הוצאות עד פטירת המנוח3,000 ש"ח

נזק לא ממוני45,790 ש"ח

סך הכול277,300 ש"ח (מעוגל)

ניכויים(143,510- ש"ח)

סך הכול133,800 ש"ח (מעוגל)

לסכום זה יש להוסיף את אגרת המשפט וכן שכר טרחת עורך דין בשיעור של 15.21% (הסכום מגלם מע"מ). הסכומים ישולמו תוך 30 יום שאם לא כן יישאו הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום פסק הדין ועד התשלום בפועל.

זכות ערעור לבית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו תוך 45 יום ממועד המצאת פסק הדין.

המזכירות תמציא את פסק הדין לצדדים.

ניתן היום, י"ז באדר ב' התשע"ט, 24 במרץ 2019, בהעדר הצדדים.