ת"א 1502-03-09 סגלוביץ עבודות עפר ופיתוח בע"מ נ' החברה לפיתוח הרצליה בע"מ

א.מבוא וטענות הצדדים

1.לפני תביעה ותביעה שכנגד שעניינן סכסוך שנתגלע בין חברה קבלנית לבין מזמינת עבודה. התובעת בתביעה העיקרית והנתבעת בתביעה שכנגד הינה חברה קבלנית המבצעת בין היתר עבודות עפר, פיתוח, סלילה, ביוב, ניקוז וכיוצ"ב ותקרא מטעמי נוחות "התובעת" או "הקבלן". הנתבעת והתובעת שכנגד, החברה לפיתוח הרצליה בע"מ, היא תאגיד עירוני בבעלות עיריית הרצליה המבצעת עבור העירייה פרויקטים שונים ברחבי העיר הרצליה ותקרא מטעמי נוחות "החברה" או "הנתבעת". הנתבעת התקשרה עם התובעת במכרז לביצוע עבודות סלילה, ריצוף, פיתוח, ביוב, ניקוז, מים, תאורה, השקיה וגינון במתחם רחוב אילנות בעיר הרצליה (להלן: "הפרויקט").

2.בשנת 2006 פרסמה הנתבעת מכרז לביצוע הפרויקט, הוגשו מספר הצעות וועדת המכרזים של הנתבעת אישרה את הצעת התובעת. ביום 26.6.06 נחתם בין הנתבעת לתובעת הסכם מפורט לביצוע עבודות המכרז (להלן: "ההסכם") בהיקף של 3,907,160₪.

3.על פי ההסכם ובהתאם לצו התחלת עבודה שניתן ביום 26.6.06 היה על התובעת להתחיל בעבודה בתוך 14 ימים, לסיימה תוך שבעה חודשים ולכל המאוחר ביום 26.1.07, אלא שהפרויקט לא הסתיים במועד הקבוע בהסכם.

4. לטענת התובעת, משך ביצוע הפרויקט התארך מכמה טעמים. האחד, כי לא סופקו לה תוכניות עבודה שאפשרו להתחיל בעבודה תקינה וגם תוכניות הסדרי התנועה שסופקו לה שונו על ידי הנתבעת ועיכבו את התובעת בביצוע העבודה. בנוסף, במהלך הפרויקט החליפה הנתבעת את משרד הפיקוח ההנדסי והוחלפו מספר מפקחים אשר נאלצו ללמוד מחדש כל פעם את הפרויקט ולעמוד על טיבו דבר שהכביד על ניהול הפרויקט. לטענתה, העבודות באתר ולמעשה העבודות שהיו לאחר מכן בוצעו במסגרת תחזוקה שוטפת בתקופת הבדק.

עוד הוסיפה התובעת וטענה, כי במהלך כל אותה תקופה אושרו חשבונות התובעת על ידי הפיקוח ושולמו על ידי הנתבעת באופן שוטף בהתאם להסכם בין הצדדים. הסכסוך נתגלע לאחר שהתובעת הגישה חשבון סופי ביום 10.9.07 עבור העבודות שבוצעו עד לאותה עת לרבות עבודות חריגות שאושרו על ידי הפיקוח אולם, הנתבעת עד היום לא שילמה לתובעת את שכר עבודתה בסך 2,659,667 ₪ הכולל סכום שאינו שנוי במחלוקת אותו אישרה הנתבעת בסך 248,960 ₪ ולכן הוגשה התביעה דנן.

5.מנגד טענה הנתבעת, כי התובעת הפרה את ההסכם הפרות יסודיות. התובעת לא עמדה בזמנים והתעכבה בביצוע הפרויקט, בקשות התובעת להארכת ביצוע נדחו על ידי הפיקוח שאף התריע כי על התובעת להגביר את קצב העבודה על ידי הוספת כח אדם וכלים אלא שהתובעת לא השלימה את העבודות ולא סיימה את הליך המסירות. בנוסף, מסרה התובעת עבודות בפרויקט לקבלני משנה ללא אישור מוקדם של הנתבעת בניגוד להסכם.

כמו כן טענה הנתבעת, כי במהלך הפרויקט נוצרו באתר, המצוי בשכונה בה מתגוררים אלפי תושבים ומצויים בה בתי ספר וגנים, ליקויי בטיחות חמורים ומפגעים אשר גרמו לנזקי גוף ורכוש לתושבי השכונות, וזאת חרף הערותיו החוזרות ונשנות של המפקח לתובעת בעניין זה. עד כה הוגשו 9 תביעות בגין נזקים ובמוקד העירוני התקבלו מספר חסר תקדים של תלונות תושבים על מטרדים ומפגעי בטיחות. גם במערכות הביוב והניקוז היו ליקויים רבים ואף נוצר מפגע בטיחותי חמור ביום 1.9.08 כאשר קטע כביש קרס מעל לקו ניקוז והתובעת לא טיפלה במפגע באופן מידי. כתוצאה מכך סולקה התובעת מהפרויקט ביום 3.9.08 והנתבעת נאלצה לשכור קבלנים אחרים שביצעו את מלאכתה של התובעת.

לטענת הנתבעת, על התובעת לשלם כתוצאה מהפרה זו פיצוי מוסכם בגין 585 ימי איחור במסירת הפרויקט עד לסילוקה בסך 1,689,188 ₪ וכן סכום של 271,514 ₪ בגין התקשרות עם קבלנים אחרים לצורך תיקון הליקויים והשלמות נוספות בפרויקט.

6.עובר להגשת התביעה, ניסו הצדדים לסיים את הסכסוך ביניהם על ידי פניה לבורר מוסכם אלא שבמהלך אפריל 2008, ביכרו שלא להידון בפניו. במרץ 2009 הוגשה התביעה דנן ובמאי 2009 הוגשה התביעה שכנגד.

7.לאחר שהתקיימו מספר ישיבות קדם משפט הסכימו הצדדים ביום 3.5.10 על מינוי מומחה מוסכם מטעם בית משפט, כדלקמן:

"אנו מסכימים שבית המשפט ימנה מומחה מטעמו, ואולם המינוי יכנס לתוקף אך ורק לאחר שהנתבעת תצרף חוות דעת מטעמה לתיק בית משפט".

נוכח הסכמה זו, מונה המהנדס שרגא גורמן כמומחה מוסכם מטעם בית משפט (להלן: "המומחה") והצדדים העבירו לידיו את כל המסמכים הרלוונטיים שברשותם לרבות יומני עבודה וחוות דעת מטעמם. המומחה קרא את המסמכים (בהיקף של למעלה מאלף עמודים), נפגש עם הצדדים הפנה אל הצדדים שאלות הבהרה ובמרץ 2012 הוגשה חוות דעתו.

8.בדיון מיום 31.10.13 ביקשה הנתבעת לפסול את חוות הדעת של המומחה והתובעת התנגדה לבקשה. בהחלטתי דחיתי את הבקשה מהנימוקים הבאים:

"חווה"ד של מומחה בימ"ש הגיעה לתיק ביהמ"ש באפריל 2012, היינו לפני כשנה וחצי. תצהירי עדות ראשית של הנתבעים הגיעו אך ורק לפני 10 ימים, כשנה בדיוק לאחר תצהירי התובעת. אני סבורה שהיה די והותר זמן לנתבעת להגיש בקשה למינוי מומחה אחר כדי לפסול את חווה"ד של מומחה בימ"ש.

כבר בדיון ממרץ 2012, הודיעה עו"ד לירון ב"כ הנתבעת כי היא שוקלת לשאול שאלות הבהרה את המומחה, דבר שלא נעשה עד היום למרבה הצער, וכן הודיעה כי בדעתה לחקור את המומחה. לא נאמרה מילה וחצי מילה לגבי העובדה שבדעתה להגיש בקשה לפסול את חווה"ד.

גם אין אפשרות פרקטית לביהמ"ש לפסול את חווה"ד שכל כולה חוו"ד מקצועית, מבלי לחקור את המומחה על חוות דעתו, שהרי לא מדובר בפגם פרוצדורלי אלא בביקורת מקצועית על חווה"ד. אם יתברר לאחר חקירת המומחה כי נפלו פגמים מהותיים בחווה"ד שלא ניתן לתקנם, אשקול את הבקשה לאחר חקירת המומחה, אך לבטח לא בשלב זה. כמו כן, ביהמ"ש מזכיר לצדדים כי מומחה ביהמ"ש התמנה בהסכמת הצדדים.... המשמעות של ההסכמה, היא ויתור על הסתמכות על חוו"ד מטעם הצדדים, כך שבפני ביהמ"ש תהיה רק חווה"ד אחת בלבד".

בהתאם לתקנה 130 לתקנות סדר הדין האזרחי, כאשר מונה מומחה מטעם בית משפט בהסכמה, לא יוגשו חוו"ד המומחים מטעמי בעלי הדין ויראו את חוו"ד שהוגשו על ידי בעלי הדין קודם למינוי המומחה מטעם בית משפט, כאילו לא נתקבלו כראיה. בהקשר זה יצוין, כי בעלי הדין לא הודיעו על רצונם לחקור את המומחים כולם או מקצתם או לשמור לעצמם זכויות באשר לחוו"ד מטעמם. לפיכך, משמעות ההסכמה, כי חוות הדעת היחידה בתיק הינה חוו"ד המומחה מטעם בית משפט.

9.ביום 14.5.14 התקיימה ישיבת הוכחות בה נחקר מומחה בית משפט, המהנדס שרגא גורמן על חוות דעתו. עוד בטרם נחקר המומחה, הסביר כי הספיק לקרוא את החומר, אך לא לעבור על כולו (מדובר בכמות גדולה של מסמכים), מסיבות אישיות. עוד ציין, כי הצדדים לא הפנו אליו שאלות הבהרה ואין מניעה כי תחת זאת ייחקר, אך ביקש "שלא יתקילו אותי במסמכים כי אני לא כל כך זוכר אותם".

הנתבעת בחרה לא לשלוח למומחה שאלות הבהרה וחקירת המומחה כשנתיים לאחר חוות דעתו על מאות המסמכים בהם עיין, לא אפשרה לו לתת תשובות מדויקות, כפי שהשיב, כדלקמן:

"בעניין התייחסות למסמכים עם כל הכבוד אני כבר המון תיקים עברתי, אני חושב שראוי היה שתוגש רשימת שאלות הבהרה ובבית אתמודד עם כל שאלה ושאלה ואתן תשובה מסודרת, ולא כמו שהעו"ד עושה כעת, אני חושב שזה לא ראוי".

בעניין זה אין אלא להסכים עם המומחה. בתום חקירתו התבקש המומחה להשיב על מספר שאלות בצורה מסודרת לאחר שיעיין שוב במסמכים המצויים ברשותו.

10.ביום 27.10.14 התקיימה ישיבת הוכחות נוספת. במועד זה העידו עד תביעה 1-מר שלום כהן, עדת הגנה 1-המהנדסת נטע אברהם ועד הגנה 2-מר אברהם אדלר. בפתח הדיון ביקשה הנתבעת לפסול מסמכים שנשלחו למומחה על ידי ב"כ התובעת לאחר הדיון הקודם, על פי בקשת המומחה. הנתבעת טענה כי המסמכים לא הגיעו לידיה, כי הפקס שלה השתנה וכי היה על המומחה להשלים את חקירתו בשלוש נקודות ולא לפתוח את ההליך מחדש על ידי בקשת מסמכים. התובעת התנגדה לבקשה. בהחלטתי קבעתי, כי אינני סבורה שיש לפסול את הפניה של המומחה אל בית המשפט היות והמומחה הפנה עותקים לבאי כח הצדדים מבלי שהיה מודע לכך שהפקס של ב"כ הנתבעת שונה. עוד קבעתי, כי ככל שהנתבעת מסתייגת מהאמור במכתב המומחה, ניתן יהיה להתייחס לכך בסיכומים ואף לא אמנע ממנה לזמן את המומחה להשלמת החקירה בעניין התוספת שנשלחה ו/או לשלוח שאלות הבהרה בעניין זה. בתום הישיבה נקבעו מועדים להגשת סיכומים בכתב.

11.בטרם אדרש לראשי הנזק שפורטו בכתבי הטענות, מצאתי לנכון לדון תחילה בטענות הנתבעת כלפי מומחה בית משפט.

ב.ד י ו ן

ב.1.חוות דעת מומחה בימ"ש:

1. הצדדים התייחסו בהרחבה בסיכומיהם לחוות דעת מומחה בית משפט, ובעצם מרבית הטענות הופנו ביחס לחוות הדעת, כאשר התובעת אימצה את חוות הדעת של מומחה בימ"ש והנתבעת תקפה אותה נחרצות וטענה כי קביעותיו של המומחה אינן נסמכות על עובדות מפורטות או מסמכים המגובים בתצהיר ודינן להידחות.

   בניגוד לטענת הנתבעת, חוות הדעת התבססה על יומני עבודה ותכתובות מזמן אמת שהועברו על ידי הצדדים למומחה והצדדים לא חלקו על תוכנם. סעיף 14.2 להסכם קובע מפורשות:

   "כל רישום ביומן העבודה ע"י הקבלן או מנהל הפרויקט יהווה ראיה חלוטה לאמור בו, בכפוף להסתייגויות מנהל הפרויקט, כפי שנרשמו בצדו...".

    

   בנוסף, התבססה חוות דעת המומחה על פגישות שערך עם הצדדים ועל ביקורו במקום, ולכן אין בידיי לקבל את טענת הנתבעת בעניין זה. חוות הדעת מחזיקה 36 עמודים ומאות מסמכים, היא מקיפה ומעמיקה, שמעתי את עדותו של המומחה, לא מצאתי כי נפל פגם בחוות דעתו ונראה כי המומחה ביצע מלאכתו נאמנה.

    

2. אמנם, על פי החלטת בית משפט במסגרת כתב המינוי נדרש המומחה להתייחס גם לטענות הצדדים בכל הנוגע להתנהלות הפרויקט עצמו ולא רק לחוות הדעת ההנדסיות. אולם בעניין זה, ציין המומחה בהגינותו (עמ' 2 סעיף 2 בחוות דעתו), כי לרוב הוא מתייחס רק לחוות הדעת ההנדסיות ו"משמעות מנדט זה היא כי עלי להתייחס גם לכתבי התביעה וההגנה ולא רק לחוות הדעת ההנדסיות ולקבוע עמדה בכל נושאי הסכסוך בין הצדדים. לאור הנ"ל, אהיה נאלץ להביע את דעתי, גם באשר לפרשנות סעיפים שונים בחוזה ההתקשרות בין הצדדים (נספח א' לכתב התביעה) למרות שאינני משפטן. בית המשפט, מכוח סמכותו רשאי לקבל את הפרשנות שלי או לדחותה" (הדגשה שלי-א.מ.ג.).

    

   יובהר, כי חוות הדעת של מומחה בית משפט היא כלי עזר בלבד המוגשת על מנת שאיש מקצוע אובייקטיבי יחווה דעתו בעניינים מקצועיים שלבית המשפט אין ידיעה בהם, אולם בכך לא די. בית המשפט בוחן את חומר הראיות שבפניו, הוא אינו הולך שבי אחר חוות דעת זו או אחרת וככל שיש צורך הוא עושה שימוש בסמכותו לקבלה או לדחותה, כולה או מקצתה ובתוך כך לקבל או לדחות פרשנות זו או אחרת, כפי שאף ציין המומחה בחוות דעתו.

    

3. יחד עם זאת, חוות דעתו של מומחה בימ"ש, שהינו מומחה אובייקטיבי ולא מטעם אחד הצדדים מהווה חוות דעת מהימנה ובית המשפט ייטה לאמצה, אלא אם כן קיימות סיבות מיוחדות שלא לעשות כן. לעניין זה, ראה ע"א 293/88 חברת יצחק ניימן להשכרה בע"מ נ' מ' רבי ואח' (פורסם 31.12.88) עמ' 2, כדלקמן:

   "משממנה בית המשפט מומחה על מנת שחוות דעתו תספק לבית המשפט נתונים מקצועיים לצורך הכרעה בדיון, סביר להניח שבית המשפט יאמץ ממצאיו של המומחה אלא אם כן נראית סיבה בולטת לעין שלא לעשות זאת. אכן עד מומחה כמוהו ככל עד – שקילת אמינותו מסורה לבית המשפט ואין בעובדת היותו מומחה כדי להגביל שקול דעתו של בית המשפט. אך כאמור לא ייטה בית המשפט לסטות מחוות דעתו של המומחה בהעדר נימוקים כבדי משקל שיניעוהו לעשות כן".

    

4. בענייננו, מומחה בימ"ש כאמור לעיל, ערך חוות דעת מפורטת ומקיפה, לאחר דיון מעמיק. אכן קיימים חלקים בחוות הדעת בהם הביע המומחה את דעתו המשפטית, אך ציין, כי זו דעתו האישית והוא משאיר את הנושא לשיקול דעת בית משפט. אינני רואה סיבה לפסול את כל חוות הדעת בגלל הערות מסוג זה וביהמ"ש יכול להוציא מחוות הדעת את שנדרש להוציא ממנה ולהתעלם מהחלקים שאינם רלוונטיים לה.

    

   ב.התביעה העיקרית של סגלוביץ:-

5. בסעיפים 24-29 לכתב התביעה, טענה התובעת לחוב של כ-2,500,000 ₪ המורכב משלושה פרקים. האחד, חוב של כמיליון ₪ עבור יתרת חוב בגין העבודות המוסכמות, השני חוב של כמיליון ₪ נוספים בגין עבודות חריגות, והשלישי חוב של כחצי מיליון ₪ בגין תשלומים נוספים, כפי שיפורט בהמשך.

    

   ב.1.עבודות מוסכמות:-

6. בתאריך 10.9.07 הגישה התובעת חשבון סופי עבור כל העבודות שבוצעו עד לאותה עת, ואושרו על יד המפקח, אך טרם שולמו על ידי הנתבעת בסך 993,745 ₪. לטענת הנתבעת, העובדה שהפיקוח אישר לתובעת את החשבונות אינה מהווה אישור כנדרש בהתאם להסכם ואינה מחייבת את הנתבעת. מבדיקת הנתבעת יש לשלם לתובעת במסגרת חשבון סופי סך של 248,960 ₪ בלבד.

    

7. כאמור לעיל, אין מחלוקת בין הצדדים, כי הסכום שביקשה התובעת בגין עבודות מוסכמות הינו 860,386 ₪ (בתוספת מע"מ). הנתבעת אישרה לאחר שבדקה את החשבון סך של 215,550 ₪. המומחה בדק את חשבון הסופי של התובעת ומצא כי אלה מסתכמים בסכום כולל של 697,192 ₪ (ראה עמ' 30 לחוות הדעת).

    

8. המומחה קבע, כי שני הסכומים גם יחד, אלה שאושרו על ידו ואלה שאישרה הנתבעת מסתכמים בסך של 912,742 ₪ לפני מע"מ, סכום זה הוא מעבר לסכום אותו תבעה כאמור התובעת (860,386 ₪), לכן הוא מצא שאין מקום להגדיל את הסכום לתשלום. מסקנתו הייתה כי יש להותיר את הסכום המקורי שתבעה התובעת בעינו. בחקירת המומחה, לא ידע המומחה לומר באופן וודאי אם הסך של העבודות הכלולות בהסכם בסך 697,000 כוללות גם את הסכום שאינו שנוי במחלוקת על הנתבעת, וזאת בעיקר כי הנתבעת לא פירטה את התחשיב מטעמה. המומחה התבקש לבדוק נקודה זו, והבהיר ביום 24.10.14 כי על אף בקשותיו הנתבעת לא הגיבה ולא נתנה פירוט לסכום שאושר על ידה בסך 215,550 ₪ + מע"מ. לא מיותר לציין כי הנתבעת אף לא פירטה בסיכומיה נושא זה. היה מצופה מהנתבעת לפרט בפני המומחה את הסכום שמצאה כי הוא איננו שנוי במחלוקת, על מנת שניתן יהיה להשוות את הסעיפים אותם פירט המומחה ולהוריד את אותם סכומים שהסכימה הנתבעת לשלם. דבר זה לא נעשה. הנתבעת כאמור אף לא פירטה דבר בכתב סיכומיה, ולא נותר אלא לצאת מנקודת הנחה כי המומחה בדק את אותם סעיפים השנויים במחלוקת, אשר אותם לא אישרה הנתבעת. לפיכך, אין לי אלא לקבוע כי הסכום שקבע המומחה בגין העבודות המוסכמות הוא בנוסף לסכום שאינו שנוי במחלוקת ואינו כולל אותו.

    

9. הנתבעת בכתב הסיכומים בסעיף 31 עד סעיף 40 מציינת מספר סעיפים בפרופורמת החשבון אשר לטעמה שגה בהם המומחה. לטענת הנתבעת, טעויות אלה מתחלקות למספר סוגים. סוג אחד של טעות אשר לטענת הנתבעת טעה בה המומחה הינו בסעיפים בהם אישר המומחה סכום שרירותי מקום שהתובעת לא הוכיחה את הסכום הנתבע. בסוג זה מדובר בשבעה סעיפים בסכום כולל של 71,270 ₪.

    

10. מעיון בחוות דעתו של המומחה, אכן מצויים שבעה סעיפים בהם התובעת ביקשה בכל אחד סכום מסוים, הפיקוח אישר סכום אחר נמוך יותר והנתבעת לאחר בדיקה אישרה סכום שלישי הנמוך ביותר. התובעת לא הוכיחה את הכמויות המדויקות, כדי לערוך חישוב מדויק כי אכן צדקה בדרישתה, והמומחה כתב בחוות דעתו, כי בחלק מהסעיפים הוא אישר 70% מההפרש שבין קביעת הפיקוח לבין קביעת הנתבעת, ובחלק אישר 50% מההפרש. אינני סבורה כי במקרה זה יש לאשר את קביעת המומחה. קביעת המומחה הייתה שרירותית ומעין הכרעה של בורר ולא של עד מומחה. למומחה לא היו הכלים ואת הנתונים לבדוק נכונה את החישוב בפועל, כל שעשה המומחה הוא לקבוע באופן שרירותי איזה אחוז מהפער שבין הצדדים ייפסק לצורך סיום המחלוקת. שיטה זו טובה הייתה לו הצדדים היו מסכימים לפסוק על דרך הפשרה או על דרך הגישור או על דרך הבוררות. דרך זו איננה נכונה משפטית, שעה שעל ביהמ"ש לתת פסק דין על פי הראיות בתיק. התובעת שעליה נטל הראיה להוכיח את סכום התביעה, הייתה אמורה לספק את הנתונים הכמותיים למומחה, על מנת שהלה יערוך את החישוב המדויק ויגיע למסקנה כי דרך החישוב שלה היא הנכונה. משהתובעת כשלה ולא המציאה כל ראיה לצורך עריכת החישוב, אין לקבל את קביעתו השרירותית של המומחה, ואני סבורה שיש לנכות סך של 71,270 ₪ (בהתאם לחישוב שערכה הנתבעת בסעיף 31 לסיכומיה) מסך החישוב אליו הגיע המומחה בסך 697,192 ₪.

     

11. סוג אחר של טעות לו טענה הנתבעת הם חמישה סעיפים בהם המומחה אישר את הסכום הנטען בכתב התביעה ללא כל הסבר. המומחה נחקר על כך (ראה פרוטוקול עמ' 40 שורה 17 ואילך) וביקש לשוב ולעיין במסמכים וליתן את תשובתו לאחר מכן. ביום 6.6.14 כתב המומחה בתשובת הבהרה, כי סעיפים אלה אושרו מכוח מסמך שנשלח אליו על ידי ב"כ התובעת וסומן נספח ל"ד. לאחר שעיינתי בחוות הדעת ובחשבון הסופי, ובנספח ל"ד ובנספח נ/17, אני מקבלת את קביעת המומחה בחלקה כמפורט להלן:

     

    סעיף 8.2.100 – המומחה אישר לתשלום סך של 7,000 ₪. סכום זה מופיע בחשבון הסופי כיחידה אחת של שוחת בטון יצוקה. אין מדובר במדידה שיש לערוך. סכום זה אושר במלואו על ידי המפקח. הנתבעת כתבה בנספח כ"ח מול אותו סעיף את המילים "יופק אישור". בהערות הכתובות מול אותו סעיף לא מצאתי כל נימוק מדוע אין לאשר את הסעיף שאושר על ידי המפקח מטעמה. הנתבעת מפנה לחשבון סופי של קבלן המשנה זיו ברק (נ/17) ואולם פריט זה לא מצוי בנ/17 ולכן אני מקבלת את קביעת המומחה.

     

    סעיף 8.2.140 – המומחה אישר לתשלום סך של 1,000 ₪. סכום זה מופיע בחשבון הסופי כהתחברות לתא בזק קיים כולל חציבה בבטון והחדרת צנרת לתא. הנתבעת ציינה כי "יופק אישור", בהערות היא מפנה לנ/17. פריט זה איננו מצוי בנ/17 ולא מיותר לציין כי המפקח אישר סעיף זה. מאחר והמפקח אישר פריטים אלה, והמפקח הוא זה שהיה במקום ולא גב' אברהם המצהירה מטעם הנתבעת שערכה את הביקורת על אישור המפקח, אני מניחה כי עבודה זו נעשתה בפועל בשטח, מאחר וסעיפים אלה אינם מופיעים בחשבון של קבלן המשנה של עבודות החשמל יש לשלם פריטים אלה ישירות לתובעת.

     

    סעיף 8.3.020 – המומחה אישר לתשלום סך של 43,620 ₪ ללא כל הסבר, כאמור. בהבהרה ציין כי נעזר בנספח ל"ד. מעיון בנספח ל"ד, לא הובא כל הסבר משכנע למדידה של 827 מטרים על פיה נערך החישוב. מדובר בסעיף כמותי, ועל התובעת הנטל להוכיח את הכמות על מנת לבצע את המכפלה. הנתבעת טענה כי מדובר ב-100 מטרים ולא 827 מטרים שהינו נתון מופרך. הנתבעת נסמכת על סעיף 76 לתצהירה של הגב' אברהם וכן לנספח נ/17, שהינו חשבון של קבלן המשנה בעבודות החשמל. מעיון במסמכים אכן עלה מ/נ17, שהינו מסמך של קבלן המשנה ולכאורה הוא מבית היוצר של התובעת שאמורה לסמוך את ידיה על חשבון של קבלן המשנה העובד עבורה ומטעמה. ב-נ/17, ציין קבלן החשמל בסעיף הרלוונטי כי מדובר בכמות מצטברת של 100 מ' ולא 827 מ'. אין בפניי כל אסמכתא למעט שרבוט בכתב יד המפקח על גבי החשבון הסופי, אשר אין לדעת ממנו האם מדובר בהפחתה של 100 מ' או יש לאשר 100 מ'. מכל מקום, בשעה שמצוין ב-נ/17, הוא החשבון של קבלן החשמל מטעמה של התובעת מאה מטרים יש לערוך את החישוב על פי כמות זו, ולפיכך אינני מקבלת את קביעת המומחה.

     

    סעיף 57.2.450 - המומחה אישר לתשלום סך של 2,938 ₪ שהינם תוספת של 97.94 מ'. המומחה הסתמך אך ורק על נספח ל"ד שהינו מכתב של ב"כ התובעת. במכתב זה מפנה ב"כ התובעת לשני סעיפים בחשבון הסופי אשר חיבורם מביא לתוצאה זו, כאשר לא ברור האם חשבון זה אושר או לא. אין לתובעת כל הסבר האם אין מדובר בכפל תשלום. הנתבעת לא אישרה סכום זה וציינה כי מדובר בטעות בחישוב הכמויות אשר נבדקו על ידי החברה על בסיס רשימות הקבלן ונמצאו טעויות בחישוב הכמויות. מאחר ומדובר בסעיף כמותי נטל הראיה על התובעת להוכיח את הכמות, דבר שלא עלה בידיה.

     

    סעיף 99.1.028 – המומחה אישר לתשלום סך של 18,396 ₪ שאושר על ידי המפקח במלואו. התובעת דרשה 600 מ' המפקח אישר 280 מ' במחיר מעודכן. הנתבעת ברישומה לא הבהירה מדוע אישור המפקח מוטעה ובהערותיה רשמה "חושב בסעיף 99.1.028 על פי תיקון לניתוח מחיר" ואף לא הבהירה בסיכומיה מדוע אין לאשר סכום זה לפיכך אני מקבלת את קביעת המומחה.

     

12. סוג נוסף של טעות לו טענה הנתבעת הינם סעיפים בהם המומחה אישר לתובעת סכומים אשר לטענת הנתבעת חורגים מהסכומים שנתבעו. לטענתה מדובר בשבעה סעיפים בסכום כולל של 291,537 ₪.

     

    סעיף 51.5.10 – סעיף זה עוסק בתשלום שעת עבודת פועל (עבודת רג'י). הקבלן הגיש חשבון בהתאם לאישור המפקח על סך של 7,230 ₪, על פי החישוב של 723 שעות ומכפלת התעריף החוזי של 10 ₪ לשעה. הנתבעת באופן חריג, אישרה לו סכום גבוה יותר בסך 11,230 ₪ (תוספת של 400 שעות נוספות). המומחה אישר כי הנתבעת הוסיפה שעות עבודה לתובעת (ראה חקירתו בע"מ 35), סעיף זה לא היה במחלוקת אם כן. על אף זאת, קבע המומחה סך של כ-60,000 ₪ בפריט זה, מאחר והחישוב נעשה על ידו על פי ממוצע תעריפים בין מחירונים שונים בסך של 54 ₪ לשעה ולא 10 ₪ לשעה על פי המחיר החוזי. אינני מקבלת את קביעת המומחה החורגת מההסכם שבין שני הצדדים. המניע להסכמת הקבלן למחיר הנמוך מהתעריף הקבוע במחירון איננו ממין המחלוקות שבין הצדדים, שיקוליו של הקבלן נעלמים ויש לכבד את עיקרון חופש ההתקשרות החוזית. יש לנכות סכום זה מהסך הכללי שקבע המומחה.

     

    סעיף 99.1.003 עד סעיף 99.1.008 – סעיפים אלה עוסקים בתשלום עבור שעות עבודה בפינוי פסולת. התובעת ביקשה סכום של כ-47,000 ₪, הפיקוח אישר סכום של כ-33,000 ₪, התובעת לא הייתה במחלוקת עם המפקח וקיבלה את חישוב המפקח. ראה חקירת מר כהן פרו' עמ' 39 ש' 1-2: "אני מראה את הדרישה שלי מ-003 עד 008, 47,350 ₪ ואישרו לי 33,000 ₪ בסכום הזה אין לנו ויכוח...". על אף זאת, הנתבעת מצידה לא אישרה אף סכום ובתחשיבה בנספח כ"ח היא מציינת, כי על פי יומן 242 העבודה שולמה לפי חישוב שעות רג'י.

    המומחה קבע כי יש לפסוק 260,000 ₪. על פי קביעתו אין קשר בין מחיר שעות רג'י לבין הצורך בפינוי פסולת ואני מקבלת את קביעתו זו. פינוי פסולת יש לחשב על פי מספר משאיות ועל פי מחיר להובלה. המומחה קבע סך של 260,000 ₪ סכום שלא נתבע על ידי התובעת ומעולם לא נתבקש בחשבון הסופי. לפיכך, הינו מהווה הרחבת חזית. בפריט זה אני קובעת כי יש לקבל את תחשיב המפקח לפיו יש לשלם לתובעת סך של 33,000 ₪, ולפיכך יש להוריד מהסכום הכללי שקבע המומחה בפרק זה סך של 227,000 ₪ -.

     

13. סוג אחרון של טעות אשר לו טענה הנתבעת, הינם סעיפים בהם אישר המומחה סעיפים שכלל לא נתבעו. לטענתה, מדובר בחמישה סעיפים בהם אישר המומחה סך כולל של 204,954 ₪ בלא כל הצדקה ובלא כל היגיון מתקבל על הדעת.

     

    סעיף 51.1.050 - המומחה קבע כי יש לשלם לתובעת סך של 116,660, ובכך בעצם אישרר את קביעת המפקח מטעמה של הנתבעת אשר קבע בסעיף זה, כי הכמות היא 11,660 מטרים במכפלה של 10 ₪, וזאת בניגוד לבקשת התובעת שביקשה 12,000 מטרים. הנתבעת ברישומה (נספח כ"ח) לא אישרה סעיף זה וציינה, כי הקבלן היה אמור לפרק את כל עובי שכבות האספלט בהתאם לסעיף 51.1.060, ובעצם פירוק העבודה לשני סעיפים נפרדים נעשה באופן מלאכותי על מנת להאדיר את הרווח. מומחה בימ"ש לא קיבל את טענת הנתבעת, וטען כי קרצוף האספלט באופי משתנה בוצע בשלבים על פי הוראות המפקח. גם אופן פינוי האספלט בוצע על פי הוראות המפקח. הנתבעת לא העירה הערותיה בזמן אמת ואף לא השיגה על הוראות המפקח. התובעת פעלה על פי הוראות המפקח, ולפיכך איננה צריכה לשאת בעלות העבודה המפוצלת. אני מקבלת את קביעת המומחה, וזאת ביתר שאת שעה שהמפקח לא הגיע לעדות מטעם הנתבעת ולא ניתן היה לקבל הסבר על פיצול העבודה לשני סעיפים שונים שאושרו על ידי המפקח. לאור זאת אני מקבלת את קביעת המומחה.

     

    סעיף 51.2.030 - סעיף זה דן בהידוק שתית. המומחה אישר לתובעת סך של 7,239 ₪ שהוא מעבר לסכום שאושר לתובעת על ידי הנתבעת בסך של 21,000 ₪, ובעצם המומחה אישר את קביעת המפקח, כי יש לאשר בפרק זה כ- 28,000 ₪. לטענת הנתבעת, מדובר בטעות חישוב כמות שכן חישוב הידוק השתית צריך להיות תואם לשטחי האספלט + ריצוף. המומחה הבהיר בחוות דעתו כי יש לקחת בחשבון גם את סלילת שטחי החניות מחוץ לגבולות התוכנית ולפיכך אישר המפקח מספר מטרים גדול יותר מהסכום שביקשה התובעת (14,120 מ' במקום 12,550 מ'). הנתבעת טענה כי על הקבלן היה להכשיר את שטחי החנייה על חשבונו, שכן סוכם שהוא "יכשיר מגרשני חניה". לא שוכנעתי ולא הובא כל הסבר בפניי מדוע הכשרת המגרש צריכה לכלול הידוק שתית ומדוע אין לשלם עבור שטח זה כפי שאישר המפקח. אינני מקבלת את טענת הנתבעת ובפרק זה אני מאמצת את קביעת המומחה.

     

    סעיף 51.3.60 – סעיף זה דן בעניין ביטון אספלט. לטענת הנתבעת מדובר בכפל תשלום, שכן התובעת ביקשה עלויות לפי סעיפים אחרים בעניין האספלט (51.3.040 וכן 51.3.050). לטענתה התובעת מבקשת כפל תשלום עבור אותה עבודה ממש. הסעיף הנטען דן בהשלמות אספלט נקודתיות, אשר לפי הערכת עדת ההגנה של הנתבעת אין מדובר אלא בלא יותר מעשירית הכמות שהוגשה בכפילות. המומחה עיין בטענת הנתבעת וקבע כדלקמן:

    "אינני סבור שמדובר בכפילות. בחוזה קיים הסעיף הזה לצד סעיפי עבודות ביצוע אספלט הנמדדים במ"ר, כדי לענות על הצורך לביצוע השלמות שונות. אם הפיקוח אישר במפורש נושא זה ביומן 142, הוא לא התכוון לאשר כמות הנמדדת במשקל לצד מדידת שטחים. אני מאשר סעיף זה".

     

    בנקודה זו לא שוכנעתי בטענות הנתבעת, הנתבעת אישרה ביטון אספלט בסעיפים דומים (ראה לעיל), במספר מטרים שונים מאשר אישר המפקח. המפקח אישר בסעיף זה סך של 247 מטרים נוספים אשר לא ברור לאיזה סעיף קודם הם שייכים. לפיכך, עדיפה בעיניי קביעת המומחה ואני מאמצת אותה.

     

    סעיף 99.1.16 – המומחה אישר לתובעת סך של 12,246 ₪ בגין התאמת תאי ביוב. לטענת הנתבעת, תשלום עבור עבודה זו אושר במסגרת סעיף חלופי (99.1.027). לחלופין טענה הנתבעת, כי גם אם רצה המומחה לאשר את הסכום שאושר על ידי המפקח היה מקום לאשר 6,298 ₪ בלבד. עיינתי בטענות הצדדים, לא מצאתי הסבר מניח את הדעת לסעיף החלופי. בסעיף החלופי מדובר על התאמת גובה תאים קיימים. בעוד שהסעיף הנדון מדבר על תאים חדשים אשר אושרו לתובעת. על פי קביעת המומחה אין קשר בין התאמת תאי ביוב חדשים לקיימים ולפיכך יש לאשר את קביעת המפקח. יחד עם זאת אני מקבלת את טענתה החלופית של הנתבעת, כי המומחה טעה בסכום. על פי החשבון הסופי המפקח אישר סך של 6,594 ₪ ולא 12,246 ₪. לפיכך יש לנכות סך של 5,652 ₪-.

     

    סעיף 99.1.018 - המומחה אישר לתובעת סך של 6,963 ₪ בגין פירוק אבן גן והרכבה מחדש. הנתבעת טענה כי המומחה עירב אבן גן יחד עם אבן שפה. כמו כן, נטען כי יומני העבודה מצביעים על כך שהתשלום צריך להיות משולם במסגרת עבודות הריצוף ובמסגרת שעות רג'י. המפקח אישר פריט זה ואף בסכום גבוה יותר. המומחה בדק את 5 יומני עבודה וחישב את הכמויות, כשהוא ער לאבחנה בין אבן שפה לאבן גן כפי שכתב בתחילת הסעיף בחוות דעתו. אני מקבלת את קביעת המומחה בפריט זה.

     

    סה"כ הסכומים בגין העבודות המוסכמות שקבע המומחה הינם 697,192 ₪. מסכום זה יש לנכות את הסכומים הבאים:

    71,270 ₪ - (ראה סעיף 31 לסיכומי הנתבעת).

    43,620 ₪ - (סעיף 8.3.20).

    2,938 ₪ - (סעיף 57.2.450)

    60,642 ₪ - (סעיף 51.5.10)

    227,000 ₪ - (סעיף 99.1.003 עד 99.1.008 פינוי פסולת)

    5,652 ₪ - (סעיף 99.1.016)

    סה"כ על פי קביעת המומחה בניכוי הסכומים כפי שקבעתי לעיל, בפרק של עבודות מוסכמות יש לשלם 286,070 ₪ בתוספת הסכום שאיננו שנוי במחלוקת על ידי הנתבעת בסך 215,550 ₪. סה"כ 501,620 ₪ בתוספת מע"מ.

     

    ב.2.תשלום בגין עבודות "חריגות":-

14. התובעת תבעה סכום של כמיליון ₪ עבור עבודות חריגות. התובעת טענה כי נדרשה לבצע עבודות של פתיחה וסגירת תעלות, אשר גרמה להוצאה נוספת מעבר לעבודות המוסכמות בסכום כולל של כ-900,000 ₪. על כך הצהיר עד התביעה 1, מר שלום כהן בסעיף 13 לתצהירו והסביר כי לאחר שפעלה התובעת בתחילת הפרויקט על פי תוכניות העבודה כמתוכנן, דרש מנכ"ל הנתבעת מר אלקלעי לבטל את כל הסדרי התנועה על מנת לאפשר תנועה חופשית לדיירי האזור. הקלה זו לדיירים הכבידה על התובעת באופן שאילץ אותה לערוך תיאומים חדשים עם הרשויות השונות כגון משטרת ישראל, עיריית הרצליה והפיקוח העירוני. מצב זה גרם לצורך לפתוח תעלות ולסגור אותן בסוף כל יום עבודה ולפתוח אותן מחדש למחרת, כתוצאה מכך נגרמו הוצאות כספיות לתובעת החורגות מן ההסכם.

     

15. בנושא זה טענה הנתבעת, ראשית כי אין ההסכם שבין הצדדים חל במצב דברים זה ועל התובעת לספוג את ההוצאה הכספית בהתאם להוראות ההסכם. בנוסף ולחלופין, טענה הנתבעת כי אין התובעת פרטה את דרישתה בזמן אמת, ולא המציאה קצה ראיה או אסמכתא בדבר ביצוע העבודות הנוספות של פתיחה וסגירת תעלות. בהעדר ראיה יש לדחות את תביעתה ברכיב זה לחלוטין.

     

16. מומחה בימ"ש קבע בסעיף 4.1.11 ג' לחוות דעתו כדלקמן:

    "היא (הכוונה לתובעת –א.מ.ג) לא הגישה את דרישותיה בצורה מסודרת וללא מסמכים נלווים ראויים.

    ... צודק בכך המהנדס אלון רייך שלא ניתן להגיש דרישה מעין זו בדיעבד (סעיף 3 בחוות דעתו הראשית). הקבלן סגלוביץ, עם קבלת הבקשה לפתוח ולסגור תעלות, היה צריך לקיים רישום מדויק ודפי מדידה, שבהם מצוינות עובדות אלה על בסיס יום יומי. לאחר מכן היה צריך להגיש דרישה כספית, המבוססת על נתונים אלה. כל נתון מסוג זה היה צריך להיות מאושר על ידי הפיקוח, מבחינת העובדות, גם אם האישור לתשלום, בגין עבודות אלה, נתון במחלוקת, משום שיתכן שהיו קטעים שבהם הפתיחה והסגירה לא היו הכרחיים"(הדגשה שלי-א.מ.ג.).

     

17. המומחה קבע בחוות דעתו, כי יש לפסוק ברכיב זה סכום גלובאלי של כ-100,000 ₪, המהווה כ-10% מדרישת התובעת מהנימוק, כי אין למומחה ספק ברמה העקרונית ויש צדק בדרישת התובעת, וזאת בהתבסס על העובדה כי הנתבעת נעתרה להארכת משך הביצוע של הפרויקט בגין שינויי התנועה. לדעת המומחה, הסכמה זו היא הנותנת כי אכן היה צורך לסגור ולפתוח תעלות.

     

18. לטעמי, לא ניתן ללמוד מן העובדה שהנתבעת "באה לקראת הקבלן" כאמור בפרוטוקול שם אושרה ארכה לביצוע הפרויקט בעקבות שינויים בהסדרי התנועה וכו', כי היה זה עקב אילוץ פתיחת וסגירת התעלות בכל יום ופרשנותו של מומחה בימ"ש בעניין זה לקחה בחשבון כי טענה זו נכונה בחלקה אלא שהיא לא הוכחה ולא גובתה באסמכתאות.

     

19. מר כהן לא נחקר בנושא זה, אך אין די בכך להוות ראיה על עלות ביצוע העבודות הנוספות להן טענה התובעת. מר כהן הצהיר באופן כללי על בעיית הסדרי התנועה. מר כהן לא פירט בתצהירו באילו ימים ושעות בוצעו אם בכלל פתיחת וסגירת התעלות וכיצד חושבה עלות העבודה. מר כהן לא יכול היה להציג אסמכתא כלשהי ביחס להוראה שניתנה על ידי מי מהנתבעת לפתוח ולסגור את התעלות. בסעיף 10 לתצהירו הפנה מר כהן ליומן עבודה המתייחס ליום 27.7.06. עיון ביומן זה (נספח ב' לתצהיר התובעת) מגלה כי אין קשר בין ההערות הכתובות בו לבין הצורך הספציפי של פתיחה וסגירה של התעלות עקב שינוים בהסדרי התנועה.

     

20. נוכח האמור לעיל, לא אוכל לומר כי התובעת הרימה את נטל הראיה להניח תשתית ראייתית מספקת על מנת לשכנע כי יש לחייב את הנתבעת בהוצאות חריגות אלו.

     

21. זאת ועוד, גם מהפן ההסכמי לא שכנעה התובעת כי יש ממש בדרישתה. היא לא הפנתה לאף סעיף מההסכם המאפשר לה לדרוש שכר בגין עבודות חריגות ספציפיות אלו. בניגוד לתובעת, הפנתה הנתבעת לסעיף 18.6 להסכם על פיו על הקבלן להגיש מידי חודש במסגרת חשבונות חלקיים בגין השינויים שביצע, וכי אם לא דרש הקבלן בחשבונות החלקיים את תביעותיו בגין השינויים ייחשב הדבר כוויתור עליהם. כמו כן, הפנתה הנתבעת לסעיף 18.8 להסכם לפיו הקבלן לא יהיה רשאי לבצע כל שינוי על דעת עצמו ללא הוראות מנהל הפרויקט. כל שינוי כזה ללא הוראות מנהל הפרויקט יהיה על חשבון הקבלן. בענייננו, לא הובאה בפניי ראיה כאמור לעיל, כי מנהל הפרויקט או המפקח נתן הוראה כלשהי לפתוח ולסגור תעלות לצורך שינויי הסדרי התנועה. עובדה זו איננה מקבלת ביטוי באף לא אחד מיומני העבודה. הדרישה לתוספת שינויים חריגים לא מופיעה בתשלומים החלקיים בזמן אמת אלא בסוף הפרויקט במסגרת החשבון הסופי.

     

22. לפיכך, אינני רואה מקום לקבל את קביעת המומחה לפסוק לתובעת סך של 100,000 ₪ שנקבע באופן שרירותי ובלתי מבוסס בגין רכיב זה.

     

    ב.3.תשלום בגין "שונות":- 

23. התובעת דרשה סך של 250,000 ₪ בגין אחזקת האתר במשך חמשה חודשים נוספים וכן סך של כ-170,000 ₪ בגין "ניהול מתמשך" (הסכומים אינם כוללים מע"מ). מומחה בית המשפט קבע כי ברמה העקרונית הוא מקבל את דרישת התובעת. מומחה בית המשפט ציין בחוות דעתו, כי דרישותיה של התובעת לא נתמכות באסמכתאות. התובעת דרשה תשלום של 1,500 ₪ לכל יום עבודה בגין אבטחה. המומחה ביקש מב"כ התובעת להמציא חשבוניות, וב"כ התובעת המציא חשבונית אחת (נספח כ"ג) המתייחסת ליום אחד בעלות של 1,271 ₪. המומחה ציין ובטעם רב בסעיף 4.1.12 לחוו"ד, כי אין חשבונית בודדה זו יכולה להוות אסמכתא לתשלום למשך 120 ימי עבודה, כפי שדרשה התובעת. עוד ציין המומחה באותו סעיף, כדלקמן:

    "אין כל ביטחון שבכל יום ביצוע היה איש אבטחה. אולי הסתפקו בחלק מהתקופה בשילוט נייד בלבד. כמו כן, קיימים יומנים בהם רשומה הדרישה לאיש אבטחה ובו בזמן מתקיימת פעילות מלאה באתר".

     

    לאור זאת קבע המומחה ברכיב זה סכום גלובאלי של 50,000 ₪ והשאיר זאת להכרעת בית המשפט.

     

24. עוד דרשה התובעת הוצאות נוספות בגין "ניהול מתמשך" כמפורט בסעיף 27.ב. לכתב התביעה. מומחה בימ"ש חזר על האמור ברכיב הקודם, כי לא הומצאו לו אסמכתאות להוצאה זו, אך העריך כי היה צורך באמצעים נוספים לצורך אחזקת האתר במשך ארבעה חודשים נוספים ולפיכך אישר שכר כולל של 128,000 ₪, שהינם מכפלה של 32,000 ₪ לחודש כפול ארבעה חודשים. הסכום החודשי נובע משכרו של מנהל העבודה ושמירה. עוד קבע המומחה תוספת עלות בגין צוות כוננות, פועלים, מחפרון ובובקט בעלות של 17,360 ₪.

     

25. לא מיותר לציין, כי אף לא אחד מההוצאות אותן דרשה התובעת מגובים באסמכתאות כגון חשבוניות, שמות פועלים ושומרים שעבדו במועדים הנוספים וכן חשבונות חלקיים המאושרים על ידי המפקח בעניין זה. התובעת כשלה מלהוכיח את דרישתה ברכיבים אלה. הערכת המומחה נעשתה באופן כוללני ובלתי מבוסס ורק על סמך טענת התובעת, כי הארכת מועד הביצוע בארבעה חודשים הסבה לה נזקים נוספים. רק מטעם זה היה מקום לדחות את דרישת התובעת.

     

26. עיון בסעיפי ההסכם מלמד כי יש לדחות את דרישת התובעת גם מן הפן ההסכמי, סעיף 15.8.3 קובע כדלקמן:

    "למען הסר ספק מובהר, כי הקבלן לא יהא זכאי לכל תשלום נוסף עקב הארכת לוח הזמנים" (הדגשה שלי-א.מ.ג.).

     

    מכאן מסקנתי, כי אין לקבל את קביעת המומחה על פיה יש לפסוק כ-225,000 ₪ (במקום כ-500,000 ₪ כדרישת התובעת) בגין רכיב של ניהול מתמשך ואחזקת האתר, שרובו ככולו נטען בגין הארכת מועד של הפרויקט במשך ארבעה חודשים. כפי שיובהר בהמשך, אני סבורה כי התמשכות הפרויקט רובצת לפתחם של שני הצדדים גם יחד. אין מקום לפסוק לתובעת פיצוי נוסף בגין ארבעה החודשים הנוספים שאושרו לה, הן מן הטעם החוזי והן מן הפן הראייתי.

     

27. לסיכום התביעה העיקרית אני פוסקת כי על הנתבעת לשלם לתובעת את הסכום הנובע מהעבודות המוסכמות בסך 501,620 ₪ בתוספת מע"מ.

     

    ג.התביעה שכנגד של הנתבעת:-

    1. התביעה שכנגד כוללת שני רכיבים האחד פיצוי מוסכם בגין איחור במסירת הפרויקט והשני הוא החזר עלויות שנגרמו לנתבעת, עקב שכירת קבלנים אחרים לצורך השלמת עבודות, שהתובעת לא סיימה בפרויקט.

        

       ג.1. פיצוי מוסכם בגין איחור במסירת הפרויקט:-

    2. הנתבעת מפנה לסעיפים 15.9 ו-26.3 להסכם שבין הצדדים על פיהם בגין כל יום איחור במסירת הפרויקט על התובעת לשלם לנתבעת פיצוי מוסכם בסך של 2,500 ₪ ליום. לטענת הנתבעת, מדובר באיחור של 585 ימים המהווים סך של 1,689,188 ₪ (כולל מע"מ).

        

    3. את חישוב מניין הימים ערכה הנתבעת בהתאם למועד תחילת הפרויקט שהינו 26.1.07, מועד זה הינו 7 חודשים כקבוע בהסכם לאחר צו תחילת עבודה שניתן ביום 26.6.06 (נספח נ/6), ובהתאם למועד מסירת הפרויקט, שהינו בעצם מועד הפסקת עבודתה של התובעת בפרויקט לאחר שהנתבעת הורתה לה על הפסקת עבודה בראשית חודש ספטמבר 2008.

        

       4.מספר מחלוקות נטושות בין הצדדים בנושא זה, אשר גם לגביהן נתן המומחה את דעתו בחוות הדעת. מחלוקת אחת היא בשאלה מהו מועד תחילת העבודה. מחלוקת שניה, מהו משך הזמן לביצוע הפרויקט שהוסכם בין הצדדים, מהו מועד סיום הפרויקט. כמו כן הצדדים חלוקים בשאלה אם קיים עיכוב מי האחראי לעיכוב ומדוע.

        

       5.מועד תחילת הפרויקט - על פי צו תחילת עבודה, מועד תחילתה הינו ביוני 2006. מומחה בימ"ש קבע בסעיף 4.1 לחוות דעתו כי התאריך שממנו ניתן למנות את תחילת העבודה הוא לא אחר מאשר 5.10.06 מחמת העדר תוכניות עבודה מספקות.

        

       6. לטענת הנתבעת, אשר איננה חולקת כי בהתאם לסעיף 11.2 להסכם, היה עליה לספק תוכניות עבודה טרם תחילת העובדה, לשיטתה תוכניות אלה אכן סופקו כפי שעלה מנספחים 4 ו-13 לתצהיר הנתבעת. לטענת התובעת, התוכניות לא היו מעודכנות ולא ניתן היה לעבוד על פיהם.

        

       7.מיומן עבודה מספר 0226 (נספח ב' לתצהירי התובעת) עלה, כי התוכניות שהתקבלו לא היו מעודכנות, לכן נרשם ביומן, כי המפקח, המהווה למעשה זרועה הארוכה של הנתבעת בשטח (כפי שהוגדר בהסכם "מנהל הפרויקט") הורה לתובעת ביום 27.7.06 להמתין לתוכניות חדשות מעודכנות. בעקבות הנחיה זו, ביקשה התובעת הארכת המועד לביצוע העבודה.

        

       8.אף על פי שמעיון ביומני עבודה 0227 ו-0236, אנו למדים כי עד לקבלת התוכניות, התובעת לא ישבה בחיבוק ידיים והחלה לבצע חלק מהעבודות, אני סבורה, שנסיבות אלו אכן גרמו לעיכוב כלשהו, שאינו בשליטתה של התובעת.

        

       9.יצוין, כי אין ביומני העבודה שצורפו תיעוד מתי התקבלו תוכניות עבודה מעודכנות ואף אחד מהצדדים לא נקב במועד בו התקבלו התוכניות האמורות. מומחה בימ"ש בחר להסתמך על נספח 1 לחוות הדעת של המומחה מטעם התובעת וקבע, כי יש לראות בתאריך 5.10.06 כמועד בו התקבלו בידי התובעת תוכניות עבודה מעודכנות והוא נחקר על קביעה זו.

        

       10.המומחה הופנה לכך שמדובר על אחד מהתאריכים בהם נמסרו לתובעת גרסאות מעודכנות של תוכניות עבודה, משום שמאותו נספח עלה, כי בתאריך 28.9.06 נמסרו לקבלן תוכניות ביצוע מעודכנות של חשמל, ביוב, ומים. בעדותו הסביר המומחה, כי "הנושא של יכולת לקבוע לו"ז לא רק נובעת מסדר עבודה בשטח, היא נובעת מיכולת לעבוד במקביל או לא יכולת לעבוד במקביל. היא נובעת מהעובדה כן סגרו כבישים או לא, זה מכלול שלם" (פרו' 14.5.14 עמ' 23 ש' 10 ואילך).

        

       11.הנתבעת חלקה על קביעתו של המומחה וביקשה לשכנע את ביהמ"ש, כי ההסכם שבין הצדדים כולל גם את "עבודות הגישוש" כחלק מעבודות הפרויקט, אלא שהמומחה קבע בסעיף 4.1.1 לחוות דעתו באופן חד משמעי, כי אין לדרוש מהקבלן להשקיע בעבודות גישוש במצב של חוסר תוכניות וחוסר וודאות מוחלטת. המומחה אף התבסס על אמירתו של המהנדס רייך מטעם הנתבעת, אשר ציין בסעיף ג' – 3 לחוות דעתו, כי ברוב המקרים התוכניות שמתקבלות מהרשויות, אינן תואמות למה שמתרחש בשטח ולפיכך, הקבלן נדרש לבצע פעולות גישוש, כדי שניתן יהיה לעדכן את התוכניות ולהתחיל בעבודה מידית.

        

       12. המומחה נחקר על חוות דעתו ואבחן בין המועד ה"פורמאלי" לבין המועד המעשי, וכך העיד המומחה:

       "באופן כללי אגיד שני דברים, ובו נמסר שתוכניות התשתית של עיריית הרצליה לא היו מעודכנות וכללו הרבה מאוד אי הבנות, כאשר זהו המצב לומר לקבלן תגשש, זה כמו לשים לפני עיוור מכשול" (עמ' 20 ש' 6-8).

        

       "...שנמסרו תוכניות במבחן המציאות הקבלן לא יכל לעבוד איתם, כי היו בעיות, והוא גם לצורך המטרה הזו נדרש לגשש ועל כך אמרתי קודם את מה שאמרתי" (עמ' 20 ש' 18-20).

        

       עוד הוסיף המומחה לעניין מועד קבלת צו התחלת עבודה, כדלקמן:

       "יש לבצע חפירות גישוש לצורך גילוי קווי מקורות, היינו עוד לא מצאו את זה. הוא קיבל צו התחלת עבודה, אז מה יש מאחורי הצו הזה?" (עמ' 21 ש' 6-8).

        

       לגבי טיבן של התוכניות שנמסרו בתחילת העבודה העיד המומחה:

       "אבל זו הבעיה העיקרית של עבודות גישוש, כאשר מבצעים עבודות גישוש צריך לקבל תוכניות שהם בקירוב למציאות, אבל גם אם זה לא קיים אז הוא הולך בחושך לחלוטין. הוא יכול לגשש שנה, והבעיה העיקרית בגישוש היא הסכנה לפגוע בקווים קיימים, אם זה קווי חשמל זה יכול לגרום לאסון....(עמ' 21 ש' 17-20).

        

       13. עובדה נוספת עליה הצביע המומחה, היא העובדה שבסופו של יום הנתבעת הסכימה להארכת מועד ביצוע הפרויקט בארבע חודשים. נתון זה תואם את המועד שבו נוקב המומחה כתחילת עבודה, היינו 5.10.06 שהוא למעלה משלושה חודשים מיום מתן הצו.

       14. לאור זאת אני מקבלת את קביעת המומחה כי יש למנות את התחלת העבודה מיום 5.10.06.

        

       15. משך זמן הפרויקט – משך הזמן שנקבע בהסכם הינו שבעה חודשים. המומחה קבע בחוות דעתו כי יש לאשר לתובעת ארבעה חודשים נוספים, הן מהנסיבות העולות מהתיק כאמור לעיל והן על פי הסכמה מפורשת מהנתבעת. אני מקבלת את קביעת המומחה מהנימוקים הבאים:

        

       מסיכום פגישה מיום 1.2.07 עלה כי המועד המתוכנן של סיום הפרויקט שונה בהסכמה מזה שנקבע בהסכם (נספח 24 לתצהיר הנתבעת), כדלקמן:

       "הובעה אי שביעות רצון המפקח מאיכות וקצב התקדמות עבודות הביוב-ניקוז בפרויקט. עבודות אלו מהוות את צוואר הבקבוק של הפרויקט וקבלן המשנה לעבודות אלו לא מספק את הסחורה. הקבלן נדרש לתגבר את הפרויקט באיש צוות אשר יתפקד כמנהל הפרויקט ואשר יבקר באופן אישי את קבלן המשנה לעבודות ביוב-ניקוז, וידאג להתקדמות הרצויה של עבודות אלו על מנת לסיים את הפרויקט במועד המתוכנן (אומדן חודש מרץ 07)" (הדגשה שלי-א.מ.ג).

        

       עוד עלה מהראיות, כי גם שינוי הסדרי התנועה שבוצעו במהלך הפרויקט השפיעו על לוחות הזמנים ולכן אישרה הנתבעת לתובעת ארכה נוספת. בעניין זה הפנה המומחה לפרוטוקול הנתבעת מיום 11.9.08 שם נרשם בסעיף 3, כדלקמן:

       "תקופת הביצוע המקורית היתה עד 02/07, בשל שינוי תכנון תנועה וכד', אושר עקרונית לבוא לקראת הקבלן ולהחל במניין זמן הפיגורים מסוף 07/08".

        

       המומחה נשאל על כך והשיב:

       "...ולהערכתי יש שגיאה, ואני לא מקבל את זה כעובדה מוגמרת, אני מקבל את זה שהיתה הצדקה לתוספת זמן וכמה אני הערכתי, הערכתי בארבעה חודשים לא יותר"(פרו' 14.5.14 עמ' 24 ש' 19 ואילך).

        

       יצוין, כי פרוטוקול זה לא הוגש כראיה לבית המשפט על ידי התובעת. יחד עם זאת, אני סבורה כי העובדה שהנתבעת חקרה את המומחה בעניין זה ולא חלקה על תוכנו של המסמך לא בדיון ולא בסיכומיה (סעיפים 64-66 לסיכומים), אלא רק חלקה על קביעת המומחה, לצד העובדה שנספחים 13-15 לתצהיר הנתבעת מעידים, כי במהלך ביצוע העבודות שונו הסדרי התנועה בעקבות אילוצי תנועת התושבים בשכונה, מיקום תשתיות שונות, המלצות יועץ תנועה עירוני וכו', וכן גרסתה של התובעת, כי "רק בטווח של כארבעה חודשים מתאריך צו תחילת העבודה החלה העבודה בקצב שוטף ורגיל בו הייתה העבודה אמורה להתנהל מלכתחילה" (סעיף 14 לכתב התביעה), מובילים למסקנה לפיה יש לקבל את קביעת המומחה, כי תוספת הזמן שניתנה לתובעת על ידי הנתבעת נוכח מכלול הנסיבות הייתה לכל היותר ארבעה חודשים. נוכח האמור בנספח 24 לתצהיר הנתבעת המועד המתוכנן על פי אומדן היה מרץ 2007 ולפיכך, תוספת ארבעה חודשים מביאה אותנו למועד סיום על פי דרישת הנתבעת לחודש יולי 2007. מועד זה אף תואם את הפרוטוקול שלא הוגש כאמור לעיל בחוות דעת המומחה, כי יש להתחיל במניין זמן הפיגורים מסוף יולי 2007 ולא 2008, שכן כפי הנראה מדובר בטעות קולמוס.

        

       16. מועד המסירה של הפרויקט - לטענת התובעת, מועד מסירת הפרויקט היה ביוני 2007 (סעיף 20 לכתב התביעה), ובאפריל 2008 נמסרו כל הפרוטוקולים של ביצוע התיקונים, כפי שנרשם ביומן עבודה 152 (נספח 52 לתצהיר הנתבעת). מנגד טענה הנתבעת, כי הפרויקט לא נמסר לידיה עד היום ויש לראות בספטמבר 2008, מועד סילוק התובעת מהפרויקט כמועד המסירה.

        

       17. המומחה קבע בחוות דעתו, כי על פי פרוטוקול הנתבעת, ניתנה לתובעת ארכה לסיום הפרויקט עד ליולי 2008, על אף שסבר כי מדובר בטעות. בעדותו הבהיר כי 7 חודשים מתחילת הפרויקט שהחל לשיטתו באוקטובר 2006 מביא למועד סיום באפריל 2007.

        

       18. עוד קבע המומחה בסעיף 4.1.8 לחוות דעתו, כי בוצעה מסירה כנדרש על בסיס מסמך מיום 11.6.07 בו נרשם: "לא נדרשת פתיחת כבישים וחפירות לצורך ביצוע התיקונים הנ"ל ואין התנגדות מצד התכנון לביצוע אספלט עליונה", וכן על בסיס יומן עבודה 152 שם נרשם: "נמסרו כל הפרוטוקולים של המסירות שבוצעו בתאריך 11/6/07, נמסרו כל הפרוטוקולים של ביצוע התיקונים לדו"ח מתאריך 11.6.07. נמסר גם כי אין לחברת סגלוביץ מהתאריך הנ"ל שהוא 11/6/07 מה לתקן יותר. ובוצעה כל העבודה לשביעות רצונו של המפקח בצורה הטובה ביותר".

        

       19. לכאורה, ניתן היה לראות ממסמכים אלו כי אכן הושלמה המלאכה, וכי התובעת יכולה הייתה להניח את שכבת האספלט העליונה, גם אם נותרו מספר תיקונים הנחזים כמינוריים. כפי שסבר תחילה גם מומחה בית המשפט בחוות דעתו ואף נחקר על כך והשיב, כי ברגע שהמפקח נותן אישור לפרוס אספלט כאמור במסמך מיום 11.6.07, הוא מגלה דעתו יותר מכל דבר אחר, כי בעצם העבודה ברמה העקרונית גמורה. מסמך זה מהווה ראיה, כי המסירה בוצעה, גם אם נותרו תיקונים נוספים (שם, עמ' 27 ש' 10 ואילך).

        

       20. אולם, בהמשך אותה חקירה, הופנה המומחה לנספח 39 לתצהיר הנתבעת, שם נרשם בהדגשה בסעיף 1 כי, "לא אושר על ידי המתכנן ביצוע אספלט, כפי שזה צוין בדו"ח המפקח מ-11.6.07, מסיבות הבאות:

       1.תוכניות AS MADE לא הושלמו כנדרש.

       2.יש לקבל אשור מח' הביוב של העירייה לקטעים שבהם השיפועים נמוכים מהמתוכננים...

       3.בתוכניות AS MADE חסרים ניתונים רבים הנדרשים לבדיקה – גבהי שוחות/ אינם/קולטנים...

       4.בתוכנית AS MADE חסרים חלק מהקווים והשוחות שתוכננו...

       ....

       ביצוע האספלטים לא אושר".

        

       תשובתו הייתה, כי המסמך נכתב על ידי המהנדס, אבל מי שקובע בשטח זה המפקח והוא הסמכות האחרונה (שם, עמ' 28 ש' 12 ואילך).

        

       21. עוד הופנה המומחה לכך שבתחתית יומן עבודה 152, נרשם על ידי המפקח "תקבע מסירה בשטח על מנת לבדוק את התיקונים בהתאם לדו"ח מ-11.6.07" וזאת בניגוד לרישום הקבלן כי בוצעה מסירה לשביעות רצון המפקח.

        

       22. על פי סעיף 14.2 להסכם נקבע כדלקמן:

       "כל הערה ביומן שתרשם ע"י הקבלן ושלא יתקבל אישור מפורש של מנהל הפרויקט לגביה לא תחייב את החברה ולא תוכל לשמש עילה לדרישת תמורה" (הדגשה שלי-א.מ.ג).

        

       לאחר עיון מעמיק במסמכים אלו, שוכנעתי כי הם אינם מהווים ראיה למסירת הפרויקט כנדרש. לא זו בלבד שהמתכנן חזר בו מהאישור לפרוס אספלט הרי שהמפקח קבע ביומן 152, כי המסירה תקבע לאחר תיקון הליקויים, כך שלא בוצעה מסירה לשביעות רצונו כפי נכתב על ידי הקבלן.

        

       23.בנוסף, סעיף 26.1 להסכם קובע כי "בגמר ביצוע הפרויקט, כשהוא מוכן למסירה לחברה, ובהתאם ללוח הזמנים של הפרויקט יזמין הקבלן את מנהל הפרויקט לבדיקה. הבדיקה תתבצע בתוך 7 (שבעה) ימים ממועד קבלת הודעת הקבלן כאמור" (הדגשה שלי-א.מ.ג.), אולם הודעה זו לא הוגשה כראיה לתיק בית משפט והתובעת אף לא הציגה "תעודת גמר לפרוייקט" כאמור בסעיף זה.

        

       24. יחד עם זאת, לא ניתן להתעלם מנספח 28 לתצהיר הנתבעת שכותרתו "הרצליה רח' האילנות עבודות לסיום הפרויקט", אשר נכתב ביום 3.5.07 על ידי המפקח מטעם הנתבעת ותוכנו מתייחס למסירה של מערכות המים/הביוב/ניקוז, סיור בדיקת מערכת ההשקיה, מסירת מערכת התאורה וכו' וניתן לקבוע, כי במועד זה החלה התובעת לבצע מסירות ובמקביל התבקשה לתקן ליקויים.

        

       25. כמו כן, לא ניתן להתעלם מ"צ'ק ליסט מסירות" (נספח 36 לתצהיר הנתבעת) מיולי 2007, אשר חתום בחלקו על ידי הנתבעת או מי מטעמה באוגוסט 2007. נספח זה מהווה ראיה לכך שביולי 2007 בוצעה מסירה של מערכת המים ומערכת המאור לידי הנתבעת, והאחרונה אישרה זאת בחתימתה באוגוסט 2007. על אף העדר הודעת התובעת על סיום הפרויקט, הרי שנספחים אלה מעידים על מסירה חלקית של הפרויקט כאמור בסעיף 26.6 להסכם.

        

       26. הגם שמר כהן הודה בעדותו כי חלק מהעבודות נמסרו גם במהלך 2008, הרי יש לזכור כי מרבית העבודות נמסרו במועד, חלק מהעבודות שבגינן לא נמסר הפרויקט היו עבודות של תיקון ליקויים במסגרת תקופת הבדק, כפי שקבע המומחה. לעניין זה, די אם נעיין בעבודות הנוספות להשלמת הפרויקט בנושא ביוב וניקוז (ראה נ/58) המלמדות כי הקבלן החלופי עסק בעיקר בניקוי, שטיפה ותיקון קווי ביוב וניקוז. היינו, המערכת הייתה קיימת, אלא שלא הייתה מושלמת.

        

       27. עוד יש לזכור כי הצדדים היו שרויים בסכסוך משפטי בסוף שנת 2007, עורכי הדין מטעם הצדדים החלו בהתכתבויות באותה תקופה ואף החלו הליך בוררות שלא צלח.

       התובעת המציאה חשבון סופי שאושר לכאורה על ידי המפקח ואולם לא נענה על ידי הנתבעת ובעצם עד בסמוך להגשת התביעה לא קיבלה התובעת כל מענה מפורט מאת הנתבעת מדוע היא איננה משלמת את הסכום שאיננו שנוי במחלוקת.

        

       28. לכל זאת יש להוסיף את העובדה כי שני הצדדים גרמו לעיכוב בפרויקט. מחד גיסא, התובעת פעלה בניגוד להסכם ולא הציבה מנהל עבודה מטעמה באופן קבוע בפרויקט לעניין זה ראה מכתבו של המפקח מיום 2.4.07 (נספח 25 לתצהיר הנתבעת). מאידך, שינויי הסדר התנועה גם הם תרמו את חלקם בעיכוב העבודה ולא בכדי נעתרה הנתבעת לאורכה, עוד ציינה התובעת כי הנתבעת החליפה מספר משרדי פיקוח במהלך הפרויקט ובין הצדדים קיימת הסכמה כי החלפת משרד פיקוח אינו דבר שנעשה בשגרה (ראה עדות עדת הגנה 1 עמ' 52-53). אף המומחה קבע בעניין זה, כי החלפת חברת פיקוח תוך כדי הפרויקט איננו מהלך רצוי.

        

       29.בסעיף 4.2.3 קבע מומחה ביהמ"ש כי התובעת איננה צריכה לשלם פיצויים בגין איחור במסירת עבודה משום שלא היה איחור בביצוע עבודותיה. בנוסף, ציין המומחה כי כאשר קבלן מסיים את עבודתו ומתברר כי נותרו ליקויי ביצוע, זה עדיין אינו מאפשר לנותן העבודה להחליט כי זכותו להפעיל סעיף של קנסות כבדים. במקרה זה מציין המומחה כי קיימים בחוזה סעיפים המחייבים את הקבלן לתיקונים הנדרשים הן ברמה המיידית והן בטווח של תיקוני שנת האחריות (או שנתיים במקרה דנן).

        

       30.עיון כאמור בדו"חות המסירה נ/36, מלמד כי מרבית המערכות (מים, מאור ומדרכות) נמסרו באוג' 2007, והבעייתיות היתה ונותרה עם מערכת הביוב והניקוז. כפי שאוזכר לעיל, השלמת מערכת זו נעשתה באמצעות קבלן חלופי (קבלן ונטורה אשר בע"מ), ומפירוט החשבון כפי שהוסבר לעיל (נ/58), עולה כי המסירה עוכבה מאחר ונדרשו תיקונים סופיים של המערכת וכן ניקוי ושטיפה של קווי הביוב.

        

       31. לאחר שעיינתי בטענות הצדדים ושמעתי את עדות המומחה ואת עדות המצהירים, אני מקבלת את קביעתו של המומחה כפי שכתב המומחה בסעיף 4.2 לחוות דעתו על כל סעיפי המשנה שבו, כי להערכתו התובעת סיימה את הפרויקט ואין עליה לשלם פיצויים מאחר ולא היה איחור בביצוע עבודותיה.

        

       אכן, המומחה בחקירתו הנגדית שינה את קביעתו באשר להארכת זמן שניתנה לתובעת, וקבע כי: "לא כל הפיגור היה באשמת הקבלן. זו הסיבה שאני מאשר 4 חודשים בלבד ולא יותר....לשאלת ביהמ"ש, עד 4 חודשים איחור זה לא באשמת הקבלן, מעבר לכך זה בהחלט אשמתו" (שם, עמ' 31 ש' 2 ואילך).

        

       32.ואולם לענייננו, המועד הקובע לעניין האיחור הינו מועד המסירה, הוא המועד השנוי במחלוקת, שכן כפי שפרטתי לעיל גם לפי שיטת הנתבעת המועד שבו יש להתחיל את מנין ימי הפיגורים הוא סוף יולי 2007. על פי קביעת המומחה, מסירת החלק הארי של הפרויקט נמסר במועד וכל שנדרש הוא תיקון ליקויים והשלמות מזעריות, ואלה נמשכו עד סוף שנת 2008 כפי שעולה מדוחות המסירה. חיזוק לכך נמצא ב-נ/41, שם כותבת הנתבעת לתובעת את הדברים הבאים: "מכיוון שלא עמדתם בתאריך היעד 25.12.07 לסיום תיקון הליקויים והגשת תוכניות עדות (AS MADE) מתוקנות.." מסמך זה שנכתב ב-7.1.08 מלמד כי בסוף שנת 2007 לא היו לתובעת כל דרישות באשר להשלמת העבודות, אלא באשר לתיקונים בלבד והגשת תוכניות מתוקנות. עובדה זו מחזקת את קביעת המומחה, כי מועד המסירה נעשה במועד ולא יאוחר מיולי 2007. אני מאמצת אפוא את קביעת המומחה כי התובעת מסרה במועד את הפרויקט, למעט השלמות ותיקונים שאלמלא פרץ הסכסוך בין הצדדים היו אלה מושלמים כסדרם.

        

       אינני מוצאת מקום לחייב את התובעת בפיצוי מוסכם בגין איחור במסירה, ואני כאמור מאמצת את קביעת המומחה בעניין זה.

        

       ג.2. עלויות עבודות השלמה

       33. לטענת הנתבעת, ביום 1.9.08 קיבלה התובעת קריאה דחופה מהנתבעת לתקן קטע כביש שקרס מעל לקו ניקוז בצומת הרחובות האילנות-הזיתים, אך התובעת לא טיפלה בכך באופן מידי למרות אחריותה מכוח ההסכם, ולכן ביום 3.9.08 הודיעה הנתבעת לתובעת, כי התיקון יבוצע באמצעות קבלן אחר ויש לראות בתאריך 3.9.08 מועד סיום היחסים בין הצדדים.

        

       34.הנתבעת טענה, כי נאלצה להתקשר עם קבלנים אחרים לצורך ביצוע תיקונים ועבודות השלמה בעלות 242,433.40 ₪. לסכום זה יש להוסיף 12% מכוח סעיף 19.3 להסכם ובסך הכל יש לחייב את התובעת בסך של 271,514 ₪. לטענות אלו, לא התייחסה התובעת בסיכומיה.

        

       35.מר שלום כהן אישר בעדותו כי את סיום עבודות הניקוז ביצעה חברה אחרת (שם, עמ' 48 ש' 5 ואילך), ומומחה בית משפט אישר בחקירתו את הצורך בביצוע עבודות השלמה ואף אישר כי הן בוצעו (שם, עמ' 31-32).

        

       36.המומחה לא אישר חלק מהסכומים שהוצאו על ידי הנתבעת, בטענה שהנתבעת הפרה את חובתה להודיע לקבלן על ליקוים שהתגלו. מכיוון שעל פי סעיף 19.2 להסכם הקובע שההחלטה להפסיק את הפרויקט אינה משחררת את הקבלן מהתחייבותו על פי ההסכם וטרם הסתיימה תקופת הבדק היה עליה לעשות זאת. בעניין זה, אני סבורה, כי המומחה נתפס לכלל טעות ואינני מקבלת את פרשנותו.

        

       37. סעיף 19.1.11 להסכם קובע כי הנתבעת רשאית לפעול כדלקמן:

       "להפסיק, דרך קבע או באופן ארעי, את המשך ביצוע הפרויקט, כולו או מקצתו,.... החברה רשאית להורות לקבלן להפסיק את עבודתו כאמור הן לאלתר והן לאחר תקופת זמן שתאפשר לחברה להתארגן להמשך ביצוע הפרויקט".

        

       בהמשך, קובע סעיף 19.1.13 להסכם, כי הנתבעת רשאית להשלים את הפרויקט בעצמה או באמצעות קבלן אחר או בכל דרך הנראית לה ולמעשה, אין שום סעיף בהסכם המחייב את הנתבעת לנהוג כפי שסבר המומחה בסעיף 4.1.9.2 לחוות דעתו.

        

       38.הנתבעת נתנה לתובעת בתחילת שנת 2008 מספר הזדמנויות לתקן את הליקויים ולהשלים את עבודות הביוב והניקוז ואף התרתה בה, כי אם לא תתקן אותם בזמן, תאלץ הנתבעת להפעיל קבלן מטעמה להשלים את העבודות (נספח 41 לתצהיר הנתבעת). העובדה שעד לאוגוסט 2008 לא הסתיימו העבודות לצד העובדה שהתובעת לא טיפלה באופן מידי במפגע שנוצר עם שקיעת הכביש, לא הותירה בידי הנתבעת ברירה אלא להפקיע את הפרויקט מידי התובעת ולהעבירו לקבלן אחר (נספח 45 לתצהיר הנתבעת).

        

       39.סעיף 19.3 להסכם קובע כדלקמן:

       "... מבלי לגרוע באמור לעיל, אם תבחר החברה להשלים את העבודה באמצעות קבלן אחר, ישא הקבלן על חשבונו, בכל ההוצאות הכרוכות בכך, במישרין או בעקיפין..." (הדגשה שלי-א.מ.ג.).

        

       סעיף זה אינו משתמע לשני פנים ולא מותיר צל של ספק, כי הנתבעת הייתה רשאית להפסיק את ההתקשרות עם התובעת, להתקשר עם קבלן חדש ביחס לביצוע העבודה ולדרוש מהקבלן לשאת בהוצאות אלו. למען הסר ספק סעיף 23.1.3 להסכם מבהיר, כי פירוש המונח "על חשבונו" הוא, כי "הקבלן יישא בלעדית, מבלי לחייב את החברה בתשלום הרלוונטי עבור החומרים ו/או הציוד ו/או המבנה ו/או העבודה ו/או כל תשלום אחר, הנוגעים לנושא אליו מתייחס המושג לרבות כל ההוצאות הישירות והעקיפות של הקבלן, נשוא התשלום".

        

       40.התובעת לא חלקה בסיכומיה על החשבוניות שהוגשו על ידי הנתבעת ואני מקבלת אותם כראיה לאמיתות תוכנם. אמנם, בחשבון שהוגש על ידי הקבלן ונטורה (נספח 57 לתצהיר הנתבעת) נרשם "כפר יונה" במקום הרצליה, אך הנתבעת הסבירה כי מדובר בטעות סופר ובהמשך הוצגה חשבונית שהוצאה על ידי הקבלן ונטורה והיא תאמה להצעת המחיר שאושרה על ידי הנתבעת. נוכח האמור לעיל, אני מקבלת את תביעת הנתבעת בראש נזק זה בסך 271,514 ₪ (כולל מע"מ).

        

       סוף דבר:

       1.בשולי הדברים מבלי להמעיט בחשיבותם, יש לציין כי התובעת לא הגישה תיק מוצגים שלם במסגרת תצהיר עדות הראשית מטעמה, אלא הפנתה למסמכים שנשלחו למומחה מטעמה. דרך זו פגעה באופן הבאת הראיות לביהמ"ש. כמו כן, עיקר תצהירו של עד התביעה מטעם התובעת נעשה על דרך ההפנייה לחווה"ד של מומחה ביהמ"ש, והמצהיר לא העיד על כך מכלי ראשון. גם כתב הסיכומים של התביעה נסמך בעיקר על חווה"ד של מומחה ביהמ"ש, מבלי להפנות לראיות או אסמתכאות לחלק נכבד מהדרישות הכספיות.

        

       2.אני קובעת כי בתביעה העיקרית הנתבעת תפצה את התובעת בסך 501,620 ₪, ובתוספת מע"מ של 16% (דאז), סך של 597,166 ₪.

        

       3.אני קובעת כי בתביעה שכנגד, התובעת תפצה את הנתבעת בסכום של 271,514 ₪ (כולל מע"מ).

        

       4.סה"כ ההפרש בין שני הסכומים הינו 325,652 ₪, הנתבעת תשלם לתובעת סכום זה בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מיום הגשת התביעה ועד התשלום בפועל.

        

       5.לאור הפער בין סכום התביעה לבין התוצאה בפועל, אני מורה כי כל צד יישא בהוצאות האגרה של תביעתו.

        

       6.כמו כן, אני קובעת כי מאחר והצדדים הסכימו למינוי מומחה מטעמו של ביהמ"ש, כל צד ישא בהוצאות המומחים מטעמו. הנתבעת תשיב לתובעת את החזר ההוצאות של מומחה ביהמ"ש, בצירוף ריבית והפרשי הצמדה מיום ההוצאה ועד התשלום בפועל.

        

       7.הנתבעת תשלם לתובעת שכ"ט בשיעור כולל של 50,000 ₪.

        

       המזכירות תשלח עותק מפסה"ד לבאי כח הצדדים.

        

        

       ניתן היום, ח' חשוון תשע"ו, 21 אוקטובר 2015, בהעדר הצדדים.