ת"א 15111-11-12 המוסד לביטוח לאומי נ' עיריית אופקים ואח'

לפני בקשת התובע לקבוע כי הנכות הרפואית שנקבעה לנפגעת על ידי ועדת רפואית של המוסד לביטוח לאומי תחייב בתביעה זו, היא תביעת השיבוב שלו נגד המזיק.

רקע

1. בתאריך 13.11.05 חצתה הגב' דיאנה גולוד (להלן: "הנפגעת") כביש המצוי בתחום שיפוטה של נתבעת 1, עיריית אופקים (להלן: "העירייה"). בתביעה שהגישה לתובע, ענף נפגעי עבודה, טענה הנפגעת כי נגרמו לה נזקי גוף בעטיים היא זכאית לגמלה מהתובע.

2. וועדה רפואית של התובע קבעה כי לנפגעת נותרה נכות צמיתה ובהתאמה היא החלה לקבל מהתובע גמלאות.

3. התביעה שלפני היא תביעת שיבוב של התובע נגד מי שהוא רואה כאחראי לנזקי הנפגעת – העירייה והנתבעת 2, חברת הביטוח שלטענתו מבטחת את העירייה בביטוח המכסה נזקי גוף שבאחריותה. במסגרת התביעה הוא עותר לחיובה באותן הגמלאות ששילם ועתיד לשלם לנפגעת

4. התובע מכיר בכך כי בתביעת שיבוב עליו להוכיח את נזקו של הנפגע/מבוטחו. הוא אף מודע לחובת הנפגע להגיש חוות דעת רפואית להוכחת טענותיו שברפואה. אלא שלטענתו, חובה זו איננה חלה עליו בתביעת השיבוב שכן אין לו שליטה על הנפגע. הלה אינו בעל דין בתביעה והוא אינו חייב לעמוד לבדיקה רפואית של מומחה מטעם התובע ואף לא של מומחה מטעם הנתבע כשירצה לבדוק אותו באמצעות מומחה מטעמו. אין לתובע גם כל סנקציה שניתן להטיל על הנפגע, ואין בסיס חוקי להטלת סנקציה מעין זו. על כן, עותר התובע – אשר לא הגיש חוות דעת רפואית - כי בית המשפט זה יקבע שהנכות הרפואית שנקבעה לנפגעת על ידי הועדה הרפואית תהא מחייבת בהליך כאן. בתוך כך, מבקש התובע לסמוך על פסק הדין ברע"א 5123/10 זטולובסקי נ' המוסד לביטוח לאומי (21.8.12) (להלן: "פרשת זטולובסקי") שעסק ביחס בין שעור הנכות הכללית של נפגע לבין שעור נכותו כתוצאה מתאונת דרכים. נקבע כי במקרה בו טרם נקבע במסגרת תביעתו של הנפגע שעור נכותו בגין התאונה, יקבע בית המשפט את שעור הנכות הכוללת של הנפגע ואת שעור נכותו כתוצאה מהתאונה בהסתמך על קביעות הועדה הרפואית של התובע. מדגיש התובע כי מקל וחומר כאשר עסקינן בגמלאות נכות מעבודה המשולמות רק בהתקיים קשר סיבתי בין התאונה לבין הנכות יש מקום להסתמך על החלטות הועדה הרפואית. לדידו של התובע, פרשת זטולובסקי חלה על כל סוגי הגמלאות אותן הוא משלם ועל כל העילות, אם לפי חוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, תשל"ה – 1975 (להלן: "חוק הפיצויים") " אם לפי פקודת הנזיקין [נוסח חדש] (להלן: "פקנ"ז").

5. הנתבעות מתנגדות לבקשה, ותומכות עמדתן בפסק דינו של בית המשפט העליון ברע"א 7474/00 עיריית תל-אביב-יפו נ' המוסד לביטוח לאומי, פ"ד נו(2), 193 (2001) (להלן: "פרשת עיריית תל אביב") המהווה גם "השתק פלוגתא", נוכח היות התובע בעצמו בעל דין באותה פרשה. שם נקבע כי בתביעות שיבוב התובע בא בנעלי הנפגע, ומקום בו הוא מבקש להוכיח עניין שברפואה - עליו להגיש חוות דעת רפואית מטעמו על פי תקנה 127 לתקנות סדר הדין האזרחי תשמ"ד – 1984 (להלן: "התקסד"א") ואין בקביעת ועדות רפואיות של התובע כדי להוות תחליף לכך. עוד הוסיפו הנתבעות כי בית המשפט אמנם רשאי לפטור את התובע מצירוף חוות דעת, אך זאת מטעמים מיוחדים שיירשמו, בעוד התובע לא הציג בבקשתו כל "טעם מיוחד" המצדיק מתן פטור מצירוף חוות דעת כאמור. זאת ועוד; בבקשתו התובע טען באופן ערטילאי כי אין לו שליטה על "נפגעים", ולא טען באופן מפורש (וגם לא הגיש תצהיר על כך) כי הנפגעת איננה משתפת עימו פעולה ואיננה מוכנה לעמוד לבדיקה רפואית לצורך הגשת חוות דעתו מטעמו. עוד מפנות הנתבעות לסעיף 328(ב) לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב] תשנ"ה – 1995 (להלן: "חוק הביטוח הלאומי") לפיו הזכאי לגמלה לפי חוק זה חייב להושיט כל עזרה ולנקוט כל פעולה סבירה כדי לסייע לתובע במימוש זכותו, כאשר לתובע האפשרות לשלול מהנפגע את זכותו לגמלה באם לא ימלא אחר חובתו. מדגישות הנתבעות כי קבלת בקשת התובע עלולה ליצור לו יתרון, שכן לא זו בלבד שאין באפשרותן לחקור את הרופאים שישבו בוועדות הרפואיות וקבעו את נכותה של הנפגעת כפי שקבעו, הן גם אינן יכולות לבדוק את הנפגעת ולהגיש חוות דעת מטעמן. אשר לפסק דין זטולובסקי, אין לו תחולה בנסיבות במקרה דנן שכן שם עסקינן היה בתביעה שעל פי חוק הפיצויים ומכוח ההסכם שנחתם בין התובע לבין חברות הביטוח, בעוד לא ניתן להרחיב האמור בו גם לתביעות שלפי פקודת הנזיקין, כבמקרה דנן.

לאחר שעיינתי בתיק בית המשפט, לרבות בבקשה – בתשובת הנתבעת 2 (אליה הצטרפה הנתבעת 1) ובתשובת התובעת עליה, הגעתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להדחות.

דיון