1. דרך-מקרה היא, שענינם של הצדדים שב והונח לפתחו של מותב זה. אפשר היה לקוות כי פסק-דין בהליך קודם, שיצא תחת ידי בתאריך 13.6.2016, ישים קץ למחלוקת. עוגנה בו הסכמה, שאִפשרה לתובעים לממש הֵיתר-בנייה שבידיהם במעט הפגיעה האפשרית בנתבע, הדר במקרקעיהם. למרבה הצער לא כיבד הנתבע הסכמה זו. כך נולדה התביעה דנן.
הרקע
2.התובעים הם בעליהם של מקרקעין בנווה-צדק שבתל אביב-יפו. לפי הֵיתר מן הוועדה המקומית לתכנון ולבנייה הם ביקשו לשמר בנין, העומד במקרקעין וידוע בשם: "בית אמזלג", ולהוסיף לו שטחי-מגורים. מימושו של ההיתר לא שלל מן הנתבע את זכותו להחזיק בדירה בקומת-הקרקע של הבנין ומעמדו בה הוא של דייר מוגן (כנדמה, "נגזר"). אולם השימור המחמיר לא אִפשר להותיר על כנה תוספת-בנייה, שנבנתה בדירה הזו וכללה חדר-רחצה אשר חרג מתחומיו של הבנין המקורי. הריסתה של התוספת הזו הייתה מן התנאים שבהיתר-הבנייה.
3.הנתבע ערם קשיים בדרכם של התובעים, עד כי אלה נאלצו לפנות לבית-משפט זה בתביעה לסילוק-ידו מתוספת-הבנייה ולהריסתה (ת"א (שלום תל אביב-יפו) 30038-07-15 לבני נ' גדפור (לא פורסם)). לסופה של התדיינות ממושכת ולאחר ייסורים לא מעטים נבטה ההסכמה אשר עוגנה בפסק-דין. הוסכם כי תוספת-הבנייה תיהרס ובמקומה יבנו התובעים, על חשבונם, חדר-מקלחת בתוך תחומי-דירתו של הנתבע. זאת, לפי תוכנית מאושרת שעליה חתמו, לאחר משא-ומתן ושקילה, תובע 2 ונתבע 1 גם יחד. למפקח על המלאכה מינה בית-המשפט, כמומחה בלתי-תלוי מטעמו, את המהנדס מרדכי (מוטי) בס. היה זה על חשבונם של התובעים, ששילמו לבדם את שכרו של מפקח זה. עוד התחייבו התובעים, וגם בהתחייבותם זו הם עמדו, לשלם לנתבע כסף. סך של 290 אלף ש"ח (בניכוי סכום נמוך, שחב להם הנתבע) הופקד בידיו הנאמנות של בא-כוחם דאז של התובעים, עבור הנתבע. הסיבה להפקדה בנאמנות הייתה מנגנון, שגם עליו הוסכם בפסק-הדין: לנתבע ניתנה בחירה אם לקבל לידיו של הסכום הזה והוא פרי של שמאות קודמת; או להעמיד את הדברים לבחינתו העדכנית של שמאי מוסכם ואת הסכום, שיקבע הלה, ישלמו התובעים לנתבע. הסכום שהופקד מוחזק, כנדמה עד היום, בנאמנות עבור הנתבע.
4.דא עקא כי בבוֹאם לממש את פסק-הדין המוסכם שבוּ התובעים ונתקלו בהתנגדותו של הנתבע. גם פנייה לאכיפה באמצעותה של פקודת-ביזיון בית-המשפט לא הועילה, שכן הנתבע לא מילא אחר התחייבותו לבית-המשפט לקיים את פסק-הדין, במועדים שהציע הוא עצמו ובכלל. תחת זאת הניח הנתבע מכשולים בדרכם של המפקח מטעמו של בית-המשפט ושל פועלים, ששכרו התובעים לביצוע-המלאכה. הנתבע הוסיף והציף את בית-המשפט בבקשות נגד התובעים אך אלו נדחו אחת לאחת בידי שורה של מותבים במהלכה של פגרת-הקיץ. סופו של ענין היה כי עבודה, שצפויה הייתה לארוך כשלושה שבועות הושלמה, תוך מריטת-עצביהם של התובעים ושיבוש של תוכניותיהם, מקץ קרוב לחודשיים.
התביעה
5.את נזקיהם המתמשכים, מיום שניתן פסק-דיני הראשון, ביקשו התובעים בהליך דנן. שלושה ראשים הם לתביעתם זו וסכומה הכולל: 196,385 ש"ח. ראשונה עתרו התובעים לחיובו של הנתבע בשיעורם של דמי-השכירות, שניתן היה לגבות משוכרים של הדירות שבמיזם ונגרעו בתקופת-העיכוב. שני נתבקש התשלום, שנאלצו התובעים לשלם לפועליהם אשר עמדו בטלים ממעש. שלישית דיברה התביעה בשכר-הטרחה, ששילמו התובעים לבא-כוחם בבקשות ההדדיות שלפי פקודת בזיון בית-המשפט. את הגנתו מיקד, מנגד, הנתבע בטענה כי כל תכליתה של התביעה היא להלך עליו אימים, לסלקו מביתו ולשלול הימנו את הפיצוי, שנפסק לזכותו בהסכמה.
הפרת-ההסכם בידי-הנתבע
6.המומחה, מר בס, ניגש לביצוע-מלאכתו זמן קצר לאחר שמוּנה בידיו של בית-המשפט. כשבוע בלבד מיום-מינויו הוא התייצב במקרקעין, תוך שהוא מסתמך על הודעתם של התובעים כי הביקור תואַם עם הנתבע. דא עקא כי הנתבע לא היה בבית ובלעדיו לא ניתן היה לקיים את הביקור כמתוכנן. לפי פנייתו של הנתבע שב המהנדס אל המקרקעין מקץ תשעה ימים, על מנת להסביר לנתבע, בנוכחותו של בא-כוחו דאז, את התוכנית ולקבל את אישורו לה.
לאחר שווידא כי הנתבע מבין את התוכנית ומאשרה, קבע המהנדס את תחילתן של העבודות ליום 3.7.2016. כאן אשוב לרגע אל ההליך הקודם. כשקבע בית-המשפט מועד לשמיעתן של הראיות שם, ענין שביקש לשים סוף לגרירת-רגליים מצדו של הנתבע, הודיע לפתע בא-כוחו דאז כי לא ניתן יהא להמשיך בבירור קודם לאישור מאת אפוטרופסה של נתבעת 2. תירוץ קלוש זה, שנזכר להשמיע את עצמו קרוב לשנה מיום-פתיחתו של ההליך ההוא, שב והועלה לפניו של מר בס בגלגולה השני של הפרשה, בניסיון נוסף לעכב את תחילתן של העבודות. "כשנאמר ל[נתבע]", כתב המומחה בדוח שחיבר, "כי ביום א' הקרוב [3.7.2016] אמורים הפועלים להגיע להתחיל בעבודות הוא אמר כי הוא נדרש להתייעץ עם אפוטרופוס או מישהו דומה. לא ברור לי מיהי אותה דמות שנוספה לתמונה" (הנספח השני לתצהירו של תובע 2). מאוחר יותר באותו יום הודיע בא-כוחו של הנתבע למומחה כי הנתבע, כך או כך, "מתנגד לקיום ההסדר וביצוע העבודות בביתו" (נספח מס' 6).
ניסיונו של מר בס לחזור אל בא-הכוח העלה חרס, לאחר שזה הודיע כי שוב אין הוא מייצג את הנתבע. יום 3.7.2016 הגיע; פועלים ומפקח מטעמם של התובעים התייצבו בפתח-דירתו של הנתבע וזה סירב לפתוח להם את הדלת. "דני [הנתבע] נכח בדירה מאחורי דלת נעולה", כתב נציג-התובעים למומחה של בית-המשפט בו ביום, "ניסיתי לשכנע אותו במשך מספר דקות כי עדיף שיאפשר את ביצוע העבודות אך הוא המשיך בסירובו ונשאר מאחורי הדלת הנעולה" (הנספח השלישי לתצהירי-התביעה). הפועלים שבוּ כלעומת שבאו ומר בס נאלץ לפְנות לבית-המשפט בבקשה למתן-הוראות. בד בבד פנו התובעים בבקשתם הנזכרת לפי פקודת-ביזיון בית-המשפט. בדיון, שהתקיים בתאריך 13.7.2016 הבטיח הנתבע באוזנַי: "אני מתכוון לקיים את ההסכם בהתאם להחלטת בית-המשפט. תמיד סברתי ואמרתי שאני אקיים אותו. אני לא מעכב את העבודה. הם [התובעים] הפסיקו את העבודה מיוזמתם. מעולם לא סירבתי לפתוח את הדלת. לא הייתי בבית. הייתי בעבודה. ביום שלישי הקרוב [19.7.2016] אני לוקח שבוע חופש מהעבודה [כדי לאפשר את ביצוע העבודות]. דיברתי עם [המעסיק] שלי" (ת"א 30038-07-15, פרוטוקול מיום 13.7.2013, בעמ' 30, ש' 10 ו-22; בעמ' 32, ש' 21; בעמ' 33, ש' 18 ו-28 ובעמ' 34, ש' 17).
ביום 19.7.2016 סימנו הצדדים והמומחה, בהסכמה, את מיקומו המתוכנן של חדר-הרחצה החדש בדירת-הנתבע והמומחה שב וקבע את הפעולות לביצוע. ברם אם סברת כי דבר זה סימֵן את עלייתן של העבודות על פסים תקינים הרי שטעות בידך. בתאריך 28.7.2016 כתב המומחה בס לבית-המשפט: "[הנתבע] בא בטענות אינסופיות לגבי הפועלים, אופן עבודתם ופונה אלי בבקשות משונות כמו: שהודיע לפועלים לעזוב את דירתו כי הוא רוצה ללכת לקניות, לרופא וכדומה" (נספח 12 לתצהירו של תובע 2). "בביקור [מיום 1.8.2016]", המשיך המומחה וכתב, "נמצא כי כמו פעמים קודמות, [הנתבע] מסתובב בין הפועלים[,] שוהה במסדרון באופן שמפריע לעבודתם, במיוחד לאור העובדה שהמסדרון צר מלהכיל אותו ואת הפועלים באותו זמן" (נספח 13). בבית-המשפט הוסיף מר בס וביאר:
"היו מספר פעמים שבאו פועלים לדירה והבית היה סגור, למרות שהוא [הנתבע] היה צריך להשאיר את הבית פתוח. פעם אחת זה היה בעילה שהוא לא משאיר בית פתוח, פעם שניה שהוא היה צריך ללכת למכולת, פעם שלישית שהוא היה צריך ללכת לקופת חולים. כל מיני מהסיפורים האלו. בקיצור, הבית היה סגור, הפועלים לא היו יכולים להיכנס. זה גרם לעיכובים ודחיות בעבודה.
...
יש דברים שהיו בצורת ההתנהלות. הבית, הגישה לחדר [ה]רחצה ה[י]א דרך מסדרון ברוחב פחות ממטר. היו צריכים לעבור פועלים שם עם הבלוקים, היו צריכים לעבור עם פיילות ודליים. דני הסתובב כל הזמן במסדרון, או שהוא רצה שכֵּן נפרק סורג, לא נפרק סורג, כן לפתוח דלת, לא לפרוץ דלת. הוא עמד שם באמצע, כל הזמן היו לו טענות. 'תרחיב דלת, להוריד דלת'. אני התייחסתי לכל טענה שלו ממש בכובד ראש. הוא רוצה להגדיל איזו דלת[,] ואז [אומר ש]הדלת לא [מ]תאימה וכן הלאה.
...
לא יודע אם [זה היה] בצורה מכוונת או לא מכוונת, אבל בסופו של דבר זה גרם לעיכובים. באים פועלים בבוקר והבית סגור ולא יכולים להתחיל או [שהנתבע] מבקש לעשות שינויים או שיום אחד [הוא] מבקש לא לפתוח [פתח-גישה אל] חדר [ה]רחצה הישן ואחר כך אחות שלו מגיעה והיא לא יכולה להתרחץ ואני מקבל על זה ים של מכתבים וטלפונים [בדרישה כן לפתוח פתח-גישה]. אתה צריך להתמודד עם החלטות שמשתנות. בבוקר: 'אל תפרוץ פתח', בערב: 'לא יכולים להתרחץ כי אין דלת'" (פרוטוקול, בעמ', 22, ש' 10-5 וש' 32-28; עמ' 33, ש' 12-1).
7.לדאבוני, מאום כמעט בחקירתו של המומחה בידי-ההגנה לא נגע לסוגיה שבמחלוקת. דבריו לא נסתרו כל עיקר. על הקשיים, שהעמיד הנתבע, סיפר גם מנהל-העבודה מטעם-התובעים, מר איתי אקסלרוד. בשיחה עם מר בס, שתמלילה הונח לפנַי באמצעות מומחית מטעם-התובעים, נשמע עֵד זה מלין בזמן-אמת: "אתמול [הנתבע] גירש אותם [את הפועלים] ממש לפני היציקה, ואז בִּמְקום שאני אצק היום וזה היה יבש היום ואני אגמור את הבניה, הפסדתי יום. הוא [הנתבע] כל הזמן מסתובב כאן, הוא פה בחוץ, בפנים" (נספח 14 לתצהירו של תובע 2). בתצהיר של עדותו הראשית פירט מר אקסלרוד וכתב:
"בבוקר יום 3.7.2016 סירב [הנתבע] לפתוח את דלת הדירה ולכן, בלית ברירה, שחררתי את הקבלן ואת בעלי המקצוע לדרכם והושחתו ימי עבודה שלמים ותשלום לכל בעלי המקצוע הללו.
...
[הנתבע] המשיך להטריד ולהפריע בעבודות ולדרוש שוב ושוב שינויים בתוכניות, תוך עיכוב חמור ויומיומי של העבודות וגרימת נזק קשה.
...
במשך כל הזמן המשיך [הנתבע] בפועל לעכב את העבודות באתר עצמו. כפי שראיתי בשטח, [הנתבע] הפריע לפועלים בעבודתם מדי יום, עיכב את יציקת הקיר של המקלחת החדשה (מה שגרם לדחייה של יומיים נוספים בעבודות), הזמין שוב ושוב את המשטרה לבוא לאתר העבודות, פתח לפועלים את דלת ביתו באיחור בבוקר או ביקש מהם לעזוב מוקדם אחר הצהריים, וכן הלאה.
...
בשל העיכובים וההפרעות המכוונים של [הנתבע] (גירוש הפועלים מהדירה לפני סיום יום העבודה, הפרעות בעבודה וניהול ויכוחים עם הקבלן ועם הפועלים, הזמנת משטרה שעצרה מספר פעמים את העבודות באמצע יום [ה]עבודה לצורך חקירת הפועלים, וכדומה), נאלצו בעלי הקרקע לשלם לקבלן תשלומים עודפים ומיותרים בגין ימי ושעות בטלה" (פסקאות 7, 13, 19 ו-22 לתצהירו. הסוגריים העגולים הם במקור).
בחקירתו הנגדית הוסיף מפקח זה וסיפר על שינויים חוזרים ונשנים בעמדתו של הנתבע ועל הפרעות מתמשכות מצדו לעבודות: "הוא רצה תכנון ככה, אחרי זה הוא רצה אותו ככה, 'תזיז לי אותה ימינה', אחרי זה 'תזיז לי אותה שמאלה'. באו אנשים לעבוד, הוא לא נתן להיכנס. עיכובים היו כל הזמן, הפרעות היו כל הזמן. הפרעות של לקרוא למשטרה אין ספור פעמים" (פרוטוקול, בעמ' 57, ש' 18-9; עמ' 60, ש' 27-21).
8.עם התקדמותן של העבודות נתברר כי בנייתו של החדר החדש תמנע, בשל מיקומה, גישה אל חדר-הרחצה הישן. נדרש אפוא לפרוץ, באורח זמני, פתח באחד הקירות ויאפשר, קודם שיושלם החדר החדש, שימוש בקודמו. מר בס הציע כי הפתח הזמני ייפרץ בקיר-המטבח. לאור התנגדותו הנחרצת של הנתבע לכך בחן המומחה חלופה. הוא סיפר:
"היו המון שיחות טלפון. דני התנגד לפריצת הפתח מהמטבח לכיוון המקלחת הישנה, ואני חשבתי לתומי שאולי אפשר כן להקל עליו, כי הוא מאוד התנגד לנושא ובזמן שבונים את המקלחת החדשה, את הקיר בגב המקלחת החדשה, לפרוץ שם פתח שיוכל לעבור ולהשתמש במקלחת הישנה. לא דרך המקלחת, דרך המקלחת החדשה. אבל אחרי שגם כתבתי את זה, חשבתי שטעיתי, הבנתי שזה פתרון בלתי אפשרי. אי אפשר לגמור את המקלחת החדשה מהסיבה הפשוטה: צריך להכניס צנרת, לגמור חיפוי קרמי, לעשות איטום. אי אפשר להשאיר פתח בתוך תא מקלחת, מעֲבר" (פרוטוקול, מעמ' 20, ש' 26).
גם לפתרון זה התנגד הנתבע בכל תוקף. כה עזה הייתה התנגדותו עד כי הוא הודיע למר בס כי הוא מוותר לחלוטין על אפשרות להשתמש בחדר-הרחצה, עד שתושלם בנייתו של החדר החדש. "במענה לשאלתי היכן הוא יתרחץ", כתב מר בס בזמן-אמת, "הוא [הנתבע] השיב: 'אני לא אתרחץ עד להשלמת בניית המקלחת החדשה'" (הודעה מיום 24.7.2016; הנספח התשיעי לתצהירי-התביעה). "בסיכומה של שיחה ככה נקבע", הוסיף המהנדס וכתב למחרת (הנספח העשירי).
על הענין הזה נמצא לי מקום להתעכב הואיל ובה בעת, בעוד השיחות הללו מתקיימות והסיכום האמור – אי-פתיחתו של פתח – מגובש לפי עמדתו של הנתבע, פנה הלה לבית-המשפט בבקשה למתן סעד זמני, המורה לתובעים לפרוץ פתח בקיר. כשנדחתה הבקשה וסעד זמני לא ניתן (כבוד סגנית-הנשיא טל לוי-מיכאלי, 27.7.2016) חזר הנתבע והגיש את בקשתו, הפעם כבקשה לפי פקודת בזיון בית-המשפט. הוא טען כי התובעים הפרו את הוראתו של פסק-הדין, שיסוד מרכזי בו היה כי החדר הישן ייהרס רק לאחר שייבנה זה החדש. גם בקשה זו נדחתה (כבוד השופט אריאל צימרמן, 8.8.2016), לרבות מן הטעם שהכול נעשה על דעתו של הנתבע אשר, ממילא, דחה כל הצעה לפתרון חלופי.
לא חלף זמן רב והנתבע שב ועתר לסעד זמני, המעכב את העבודות. הוא הלין על כך שבחדר-הרחצה החדש, אשר הוקם בינתיים, לא הותקן "מקלחון". אם סברת כי הכוונה היא להיעדרו של מתקן המאפשר רחצה, הרי שלא כך היה. מקלחת הותקנה ועמדה שמישה. לשיטתו של מר בס, הנתבע אפילו השתמש בה בפועל. מה שהתעכב, שוב מסיבות התלויות בנתבע, הייתה התקנתם של קירות-הזכוכית העוטפים מקלחת זו. מר בס כתב לבית-המשפט:
"ניסיון שלי להשיג טלפונית [את הנתבע] בכדי לברר איתו את סוגיית המקלחון – לא צלח כיוון שדני לא השיב לטלפונים שלי. הבנתי מהפועלים במקום כי למרות שחדר הרחצה [החדש] לא נמסר רישמית לדני הרי שהוא עשה בו כבר שימוש והתרחץ בו. בסופו של יום ה' [18.8.2016] חדר הרחצה היה ראוי לשימוש (למרות שהמקלחון לא הותקן). הבנתי כי דני הוא זה שמונע להתקין את המקלחון, שהמידות שלו נלקחו, כיוון שהוא מעוניין בפרספקס במקום בזכוכית מחוסמת. ניסיתי להשיגו שכן פרספקס אסור לשימוש. אין מניעה לשימוש במקלחת שכן היא מושלמת וראוייה לשימוש. אפשר להשתמש במקלחת ללא המקלחון אשר בין כה וכה תוך יום או יומיים יורכב. אין גישה לחדר הרחצה הישן, וכיוון שכך לא ניתן להשתמש בו ולכן הריסתו לא גורמת כל נזק לדני, אך מנגד [אי ההריסה] גורמת לעיכובים בהתקדמות העבודות בבניין" (ת"א 30038-07-15; הודעה מיום 21.8.2018. הסוגריים העגולים הם במקור).
9.רצה הגורל וקודם שניתן בבית-משפט זה (כבוד השופטת נועה גרוסמן; 21.8.2016) צו ארעי, המקפיא את ביצוען של העבודות למשך שבועיים לפחות, נהרס חדר-הרחצה הישן והדיון בבקשה התייתר. ברם מה שנשקף מהתנהלותו של הנתבע, לכל אורכה, היה מאמץ לעכב את העבודות ולמנוע את השלמתן. "זה, בעיניי", סיכם זאת היטב מר בס, "נראה לי שיטתי. מה שנקרא: מקלות בגלגלים" (פרוטוקול, בעמ' 22, ש' 15-14).
10.מסקנה זו נותרה על מכונה אפילו לאחר עיון ושמיעה מקיפים של ראיות-ההגנה. רובן של אלו, ככולן, לא נגעו כלל לשאלה שבמחלוקת. חוות-דעת מטעמו של מהנדס, שהעיד על סכנה ליציבותו של הבית; טענה לסכנת-התחשמלות בעת השימוש בדירה; הריסה נטענת של גדר בחצר-הבית; טענה כי חדר-הרחצה החדש נבנה שלא כיאות ואפילו התחקוּת אחר מספרן של דרכי-הגישה אל הדירה הקנו לפרשת-ההגנה נפח רב, אך התוכן נותר כולו בלתי-רלוונטי בעליל. מה אעשה ולסופו של בירור לא ראיתי מנוס מן הקביעה כי הנתבע הפר את ההסכמה אשר נקשרה בינו לבין התובעים בכך שהכביד, ללא טעם וצידוק, על ביצוען של העבודות, עיכב את השלמתן והאריך את משכן.
הנזק
11.קודם, שאדרש לשאלת-הנזק בעטיה של הפרה זו, ראיתי מקום לנטרל מן המשוואה שתיים. ראשית, לא אופיו של הנתבע עומד כאן למשפט ולא מידת-הרציונאליות שבהחלטות אשר קיבל. דומני כי אילו חולקו מחדש הקלפים היו התובעים בוחרים להוסיף ולעמוד מן הצד של בעלי-קרקע, הנדרשים לפתור מכשול זמני בדרכו של מיזם מפואר, תחת הימצאות בנעליו של דייר מוגן בדירה קטנה ומטה לנפול, שנסיבות-חייו אינן פשוטות. שנית, עיון בראיותיה של התביעה גילה מערכת-יחסים מתוחה, שהלכה ונתפתחה בין הנתבע לבין המומחה מטעמו של בית-המשפט ובין הנתבע לבין המפקח על העבודה מטעם-התובעים. אפשר כי היו לכך סיבות מוצדקות ואפשר שלא. ברם בהערכת-הראיות יש להבחין בין מה, שייתכן כי עדים אלה אמרו מתוך כעס או מתוך תחושה כי הנתבע מטיל דופי בעשייתם, לבין עילתה של התביעה.
הפסד של דמי-שכירות
12.ברם גם בלי ניסיון, שחוששני כי פרשת-התביעה חטאה בו מעט, לשווֹת לדברים ממד חמור מן הראוי, הוליך החומר שהוצג לי למסקנה כי התנהלותו של הנתבע הזיקה לתובעים. זאת, בשני מובנים. ראשית, היא הוליכה לעיכוב בהשלמתו של המיזם. על כך הוסיף והעיד המפקח, מר אקסלרוד:
"הוא [הנתבע] עצר את כל הבניין עד אז. כל הבניין עמד. לא עבדנו. עד שלא הרסנו את המקלחת [הישנה] ובנינו חלופית לא יכולנו להמשיך את העבודה הבניין. לא יכולנו להמשיך לחפור את המרתף. יש מרתף וכל עוד חלק מהמקלחת יושב מעל המרתף, אני צריך לפנות את השטח, לגמור את כל השטח שאני צריך לחפור ואז להמשיך את הבנייה, כי יש שם עמודים ותקרות שהקומות האלה נשענות עליהם. המקלחת הישנה הייתה מעל אזור שבו יש מתקני חניה. כדי שנוכל לבנות את מתקני החניה אני צריך לבצע את הביסוסים, להרים עמודים, עליהם עוד תקרה ועוד תקרה ועוד תקרה. אם יש לי משהו שעומד באמצע ואני לא יכול לבצע את הביסוסים האלו, אני לא יכול לבנות. לא בונים הפוך, בונים מלמטה למעלה" (פרוטוקול, מעמ' 58, ש' 28).
13.משכו המוכח של העיכוב היה קצר מזה שטענו לו התובעים. העבודה לא יכׂלה להתחיל, כטענתם, ביום 13.6.2016 – המועד שבו ניתן פסק-דיני בהליך הקודם ומר בס מונה לתפקידו. שהרי, נדרשו למומחה ימים אחדים להיערך למלאכה. עובדה היא כי הוא לא התייצב במקרקעין קודם ליום 21.6.2016. באותו מועד היה הנתבע במקום-עבודתו (פסקה 26 לתצהירו) ולא הוכח לפנַי די הצורך כי הביקור תואם עמו מראש. הן תובע 2 והן מר אקסלרוד, בתצהיריהם, הפנו בענין הזה לדוח, שחיבר מר בס (נספח 2 לתצהירו של תובע 2). אלא, שבדוח הזה כתב המומחה כי נמסר לו, מפיו של מר אקסלרוד, שהנתבע "קיבל הודעה" על הביקור כמה ימים קודם לכן. מר אקסלרוד לא הוסיף שום פרטים בנדון. ממילא, יש הבדל בין הודעה חד-צדדית על ביקור צפוי לבין תיאומו המתחייב.
המועד המוקדם ביותר, שבו ניתן היה להתחיל בעבודה הוא זה, שקבע מר בס לאחר פגישתו עם הצדדים – 3.7.2016. או-אז הושלמה הצגתה של תוכנית-העבודה לנתבע והוא נתן לה, קודם שחזר בו, את אישורו. לפי עדותו של מר בס (פרוטוקול, בעמ' 24, ש' 24-22), אלמלא הפרעותיו של הנתבע והעיכובים שאלו גרמו, מסתיימת הייתה העבודה בתוך כשלושה שבועות לכל היותר, היינו עד יום 24.7.2016. בפועל, היא הסתיימה בתאריך 21.8.2016, כלומר באיחור בן מעט פחות מחודש וליתר-דיוק: באיחור של 28 ימים.
14.מצאתי טעם בטענתם של התובעים כי העיכוב הזה שקוּל לאובדנם של דמי-שימוש במיזם, וכי קְנה-המידה הנכון הוא זה של דמי-שכירות למגורים. אין חולק כי במועד, שבו נשמעו הראיות, טרם הושלם המיזם וממילא טרם עמדו דירותיהם של התובעים מוכנות להשכרה. אשר על כן נדרשו התובעים לחוות-דעתו של שמאי מומחה. זו נערכה באומדן, מתוך השוואה לעסקאות של שכירות בנכסים שמאפייניהם, מבחינת המיקום, השטח והמפרט, דומים.
שמאי-התובעים, מר ספי רביב, חישב ומצא כי דמי-השכירות, שניתן יהא לקבל בגין השכרתן של שבע דירותיהם העתידיות של התובעים במיזם, יחד, הם 90 אלף ש"ח לחודש. בבית-המשפט הוא הסביר: "לקחתי [עסקאות-שכירות להשוואה] גם מרחוב פינס, גם מרחוב אמזלג, מכל הסביבה. מנווה צדק. דמי השכירות שהבאתי בחשבון לחוות דעת כזאת הם דמי שכירות ממוצעים. זה לא שיש דירה שאני בא, אני רואה אותה ואני מעריך אותה. אני מעריך פה חלקה, שעליה ייבנה בניין ויכיל 7 דירות בהתאם להיתר הבנייה והשטחים שבו. דמי השכירות שהבאתי בחשבון הם דמי שכירות ממוצעים לפרויקט מתוכנן כזה שיכיל דירות חדשות ברמה מאוד, מאוד גבוהה עם סטנדרט גבוה כמקובל בסביבה. אנחנו מדברים על דמי שכירות ממוצעים" (פרוטוקול, מעמ' 45, ש' 24). מומחה זה הוסיף והעיד כי מאז, שנערכה חוות-דעתו בשנת 2016, עלו דמי-השכירות של דירות באזור, לרבות באותו רחוב ממש, באורח ניכר (שם, בעמ' 46, ש' 20-3).
בחקירתו הנגדית של מר רביב לא נסתר מאום מן האמור בחוות-דעתו. חוות-דעת סותרת לא הוגשה. גישת-ההשוואה היא גישה מקובלת לעריכתן של שומות במקרקעין, שטרם הושלמה בנייה עליהם ועל כן טרם ניתן לדעת את ערכיהן הנכונים של עסקאות נדל"ן בם. מרכיבי-ההשוואה, כפי שלקחם בחשבון מומחה זה, היו רלוונטיים ומפורטים כל צורכם. אשר על כן נמצא לי מקום לקבל את האומדן שערך כמשקף את ההפסד, שנגרם לתובעים בשל העיכוב. לענינם של דמי-שכירות לא ראיתי הבדל, מכל מקום לא לחובתם של התובעים, בין השכרה למשך 28 ימים לבין השכרה לחודש שלם.
שכר-בטלה של פועלים
15.התובעים חישבו ומצאו כי העיכוב המצטבר בביצוען של העבודות וההפרעות המתמשכות לפועלים במהלכן, גרמו להשחתה של ששה ימים וחצי של עבודה. הם פירטו ששה תאריכים שבהם שולמה לקבלן תמורה, אפילו שלא ניתן היה לעבוד; את מספר הפועלים שהועסקו במועדים הללו ואת מספרן של השעות הבטלות. את אלו האחרונות כפלו התובעים במחירה של שעת-עבודה של פועל אחד, בתוספת של 12 אחוזים והיא שיעורו של הרווח לקבלן. המפקח מטעמם, מר אקסלרוד, העיד:
"שישה וחצי ימי עבודה בוזבזו לריק. שישה וחצי ימי עבודה של הפרעה ישירה לעבודה. אנחנו שילמנו יומית, 550 שקל ל[פועל] [עבור] 8 שעות. 137 שקל לשעה לפני מע'מ לשני פועלים [יחד]. אם אתה מחבר את כל השעות בסוף היום, אתה מגיע לשישה וחצי ימים" (פרוטוקול, בעמ' 48, ש' 11; ומעמ' 52, ש' 31).
במרבית-הזמן עמדו בטלים מעבודה שני פועלים; במועד אחד – פועל אחד ובמועד נוסף שלושה פועלים. את החישוב שערכו תמכו התובעים בחשבון יומי מפורט, ששיגר להם הקבלן (נספח 16 לתצהירו של מר אקסלרוד). הקבלן לא נקרא אמנם להעיד בבית-המשפט, אך מר אקסלרוד אישר בעדותו (פרוטוקול, מעמ' 54) את נכונותו של החשבון הזה והוסיף ופירט את פרקי-הזמן שבהם לא ניתן היה לעבוד. הנתונים הללו לא נסתרו בידי-ההגנה ולפיכך גם אותם מצאתי משקפים נכונה את נזקם של התובעים. הסכום, ששולם עבור שעת-עבודתו של פועל היה מעט יותר מ-90 ש"ח, כולל מע"מ (68.75 ש"ח, לפני מע"מ, לשעת-עבודה לפי תעריף-הקבלן; בתוספת 12 אחוזים לרווח קבלני בסך של 8.25 ש"ח, לפני מע"מ, לשעה; בתוספת מע"מ בן 17 אחוזים). מכפלתו של סכום זה במספרן הכולל של שעות-הבטלה – 52 שעות – העמיד את נזקם של התובעים בראש זה על סך (מעוגל) של 4,685 ש"ח כולל מע"מ.
שכר-טרחה של עורך-דין
16.התובעים מצאו את עצמם נאלצים לפנות לבית-המשפט בבקשה להורות לנתבע לקיים את פסק-הדין, שניתן בהליך הקודם. בא-כוחם נדרש להגיש בקשה בכתב ולהתייצב לדיון במעמד-הצדדים. הדיון לא הסתיים בהכרעה, וממילא לא בפסיקתן של הוצאות, היות שהנתבע התחייב לפניו של בית-המשפט כי פסק-הדין יקוים ואף נקב מועד לכך. על ההוצאות, שנגרמו להם בעטיו של מרכיב זה בהליך, לא ויתרו התובעים. אילו הסתיימו הדברים כמובטח, אפשר שהם היו מוכנים "לספוג" עלות זו. אלא, שכאמור, התובעים שבוּ ונתקלו בהתנהלות מפרה מצדו של הנתבע. את טרונייתם על כך, שהנתבע לא עמד בהתחייבותו, לא הניחו התובעים לפניו של בית-המשפט אלא בהליך זה שלפנַי. מטעם זה היה ההליך דנן האכסניה הראשונה, שבה יכׂלו התובעים לעתור גם להחזר של שכר-הטרחה, שהיה עליהם לשלם לבא-כוחם בעטיה של הבקשה לפי פקודת-הביזיון שהגישו.
לפניו של בית-המשפט הניחו התובעים את העתקיהן של קבלות אשר, לפי המפורט בהן, נרשמו ביום 20.7.2016 בגין שכר-הטרחה בבקשה ההיא. תובע 2, עורך-הדין צפריר, העיד בתצהירו כי התשלומים הללו שולמו בפועל. כל אחד מהתובעים (או מי מטעמו) שילם את חלקו בשכר-הטרחה, כנדמה לפי חלקו בבעלות במקרקעין. סכומן המצטבר של החשבוניות שהוצגו היה 28,815 ש"ח, כולל מע"מ. לא מצאתי כל יסוד לפטור את הנתבע מתשלומו של הסכום הזה.
17.שונים הם פני-הדברים בכל הנוגע לשכר-הטרחה, ששילמו התובעים בגין הצורך להתגונן מפניה של הבקשה לפי פקודת-הביזיון, שהניח הנתבע לפניו של בית-המשפט ביום 28.7.2016. נהיר אמנם כי היה עליהם להוסיף ולשלם לבא-כוחם בשל טרחתו במענה בכתובים לבקשה. אלא שבנדון פסק כבר כבוד השופט צימרמן, בהחלטתו בבקשה ההיא, וקבע: "אך בדוחק איני עושה צו להוצאות" (הפִּסקה השביעית להחלטתו מיום 8.8.2016). יסוד לעקוף, חלילה, החלטה זו באמצעותה של תביעה נפרדת – אין. בהתאם, אין יסוד לראש זה של התובענה אשר לפנַי.
18.נמצא לי, אפוא, מקום לחייב את הנתבע בכל אחד משלושה ראשי-הנזק – אובדן של דמי-שכירות; הוצאות-שווא לשכר-הפועלים ושכר-טרחה של עורך-דין בבקשה הראשונה לפי פקודת-הביזיון – כל אחד כפי שיעורו המוכח. ברם קודם שאחתום את פסק-דיני זה, אטעים את הרציונאל להכרעה זו: התנהלותו של הנתבע עמדה בניגוד מפורש לרוּחה של ההסכמה, שגובשה בין הצדדים בהליך הקודם. יסוד של עיקר בנכונותם של התובעים לשלם לנתבע סכום לא מבוטל של כסף, ואין לו מקור משפטי זולת הסכמתם לשלמו, נסמך על הבנתם כי הנתבע לא יוסיף ויתקע מקלות בגלגליו של המיזם. היכולת להשלים את המיזם ללא הפרעות שווה הייתה כסף, והיא שהוליכה את התובעים לחלוק בו עם הנתבע. יכולת זו נפוצה אל הרוח אל מול התנהלותו המפרה של הלה, ועמה נעלם גם הצידוק לשלם לנתבע את חלקו. מן החלק הזה נדרש לגרוע את שווה-הערך של הפרעותיו לתובעים.
התוצאה
19.בגין עילותיה של התובענה אני מחייב את הנתבע לשלם לתובעים, יחד ולחוד, סך של 123,500 ש"ח. עוד ישלם הנתבע לתובעים, יחד ולחוד, הוצאות-משפט בסך 9,600 ש"ח. אלו מקיפות את החיוב באגרה לפי סכום-הזכייה; את עלות-התייצבותו של תובע 2, עורך-דין במשלח-ידו, לכל הדיונים בתיק זה, ארבעה במספר; ואת שכר-טרחתם של המומחים (שכרם של השמאי ושל המתמללת מטעם-התובעים ומחצית-ההוצאות בגין התייצבותו של מר בס למסירתה של עדות). בנוסף לאלה ישלם הנתבע לתובעים, יחד ולחוד, שכר-טרחה של עורך-דין בסך, כולל מע"מ, של 15,550 ש"ח. זהו הסכום המינימאלי לפי כללי לשכת עורכי הדין (התעריף המינימלי המומלץ), התש"ס-2000.
הסכום הכולל, שעל הנתבע לשלם לתובעים, הוא 148,650 ש"ח. סכום זה ישולם על דרך של קיזוז מן הכסף, שמוחזק בנאמנות לזכותו של הנתבע מן ההליך הקודם. התובעים יורו כך לבא-הכוח המחזיק את הכסף, ללא דיחוי; וככל שלא יעשו כן לא יהא בדבר לחייב את הנתבע בהפרשי-הצמדה ורבית נוספים. ככל שהכסף הועבר כבר מן הנאמן לנתבע, יהא על הנתבע לשלם לתובעים את הסכום שנפסק כאן בתוך 30 ימים מיום, שקיבל לידיו פסק-דין זה. או-אז יישא סכומם של ההוצאות ושל שכר-הטרחה הפרשי-הצמדה ורבית כחוק מיום-החיוב ועד למועד-התשלום בפועל.
20.את העתקו של פסק-דין זה תשגר המזכירות לצדדים באמצעותם של באי-הכוח וכן למומחה, המהנדס מרדכי בס, שפרטי-ההתקשרות עמו מצויים בידיה.
ניתן היום, י"ד בתשרי התשע"ט, 23 בספטמבר 2018, שלא במעמד-הצדדים.
