ת"א 1743-10 י. נ' ד"ר מיקלר

מבוא

1. תביעה בגין נזקים שנגרמו לתובעת לטענתה בעקבות טיפול שיניים שבוצע בידי הנתבע, רופא שיניים במקצועו.

2. התובעת, ילידת 1980, פנתה לנתבע לשם קבלת טיפול שיניים. על פי האמור בכתב התביעה המתוקן (להלן- "כתב התביעה") ביצע הנתבע במסגרת הטיפול מבנה בשן 24 וטיפול שורש בשן 25. במהלך החודשים מרץ ואפריל 2007 החלה התובעת לסבול מכאבים עזים בפניה. באותה עת שהתה בחו"ל וכאשר שבה ארצה פנתה לנתבע. חרף הטיפול שטיפל הנתבע בשן המשיכה התובעת לסבול מכאבים. לאחר מספר טיפולים נוספים מצא הנתבע כי התובעת סובלת מציסטה, למרות שהתובעת ציינה בפניו כי הכאבים הם בלחייה, וכי פניה התעוותו בעטיים של הכאבים. לשם הטיפול בציסטה ביצע הנתבע ניתוח אפיסטקומי, אשר כשל. חיי התובעת הפכו על פי המתואר בכתב התביעה לקשים מנשוא, ובפניה החלה תופעה של אסימטריה. התובעת פנתה לנתבע ואולם הוא הטיל ספק בתלונותיה ובאמינותה. בעקבות זאת הפסיקה התובעת את הטיפול אצל הנתבע ופנתה למומחה לשיקום הפה אשר קבע כי שיניה של התובעת שטופלו בידי הנתבע אינן ניתנות לשיקום ויש לעקרן. לאחר שהגיעה לטיפול בבית החולים הדסה נעקרו שתי השיניים. גם לאחר העקירה לא פחתו כאביה, והיא סובלת מנזקים שונים עד היום.

3. לטענת התובעת התרשל התובע בטיפול הרפואי שטיפל בשיניה, ובעטיו של הטיפול היא סובלת בין היתר מנכות נוירולוגית. הרשלנות שייחסה התובעת לנתבע הייתה בשל ביצוע טיפולי שורש לקויים, שימוש ביתדות ארוכים מדי, ואי הפניית התובעת למומחים לשם ביצוע הטיפולים. התובעת הפנתה להעדר תרשומת רפואית מלאה, לשגיאות שנפלו בתרשומת, הכוללת טעויות גסות אודות מועדי הטיפולים, וטענה גם להעדר הסכמה מדעת לביצוע הטיפולים.

4. הנתבע הכחיש את טענות התובעת, וטען כי לא נפל פגם כלשהו בטיפול שטיפל בשיני התובעת. לטענתו בוצע הטיפול בהתאם לסטנדרטים רפואיים מקצועיים וראויים. הנתבע טען כי קיים סיכוי לכישלון הטיפול גם בהעדר רשלנות, כפי שקבע גם מומחה בית המשפט, ולא ניתן לבסס קיומה של רשלנות רק בשל קיומו של נזק. הנתבע הוסיף כי התובעת הגיעה לטיפול במרפאתו לאחר שבעבר בוצע בחו"ל טיפול לקוי בשיניה, שהוא מקור הנזקים שעליהם הצביעה. עוד טען כי הפסקת הטיפול בעטיה של נסיעתה לחו"ל גרמה אף היא לנזקים. לטענתו של הנתבע, בדיקת מצב שיניה של התובעת בדיעבד, בחלוף הזמן, מגלה כי הטיפול שהעניק לשיניה, לרבות לשיניים 24 ו- 25, הצליח.

5. השאלות השנויות אפוא במחלוקת בין הצדדים הינן האם הייתה רשלנות רפואית בטיפול שטיפל הנתבע בתובעת, או שמא מדובר בפרקטיקה המקובלת; מהו היקף הנזקים שנגרמו לתובעת ומהו הפיצוי הראוי בגינם.

   הרשומה הרפואית

6. עולה מהראיות כי ברישומי הנתבע נפלו שיבושים רבים, בין היתר ברישום מועד תחילת הטיפול ומועדי הטיפולים בשיניים 24 ו- 25. שיבושים אלו גרמו גם לשיבושים בראיות שהוגשו ואשר התייחסו למועדים השגויים. הנתבע טען לראשונה במהלך חקירתו הנגדית כי לפני שנים אחדות הועברו התיקים הידניים לתכנת מחשב בידי הסייעת שלו, אשר הזינה את הנתונים על פי שיקול דעתה, ולעיתים באופן שגוי. ברבות השנים אבדו התיקים הידניים, תוך כדי מעבר ממרפאה למרפאה.

7. אף שלא מצאתי הצדקה למצבה של הרשומה הרפואית, לא התרשמתי כי הפגמים שנפלו ברשומה גרמו לנזק ראייתי או שפגעו באפשרותה של התובעת להוכיח את טענותיה. אתייחס להלן למועדים כפי שעולה מהראיות שהובאו בפני, לאחר תיקונם במהלך שמיעת הראיות.

   רקע כללי

8. ניתן ללמוד מהראיות כי במהלך דצמבר 2006 פנתה התובעת לנתבע לשם קבלת טיפול רפואי, וזאת בעקבות כאבים באחת משיניה, שאינה אחת מהשיניים נושא המחלוקת. על יסוד ממצאיו באשר למצב שיניה החל הנתבע בביצוע טיפול מקיף במספר שיניים.

9. המחלוקת בין הצדדים הינה באשר לטיפול בשיניים 24 ו- 25. הטיפולים בשן 24 כללו חידוש טיפול שורש אשר בוצע ביום 28.2.07, וביצוע מבנה ביום 5.3.07. בשן 25 ביצע הנתבע חידוש טיפול שורש ביום 30.1.07, וביום 6.2.07 בוצע מבנה יצוק.

10. בעקבות הטיפול בשיניים 24 ו- 25 סבלה התובעת מכאבים קשים בלחייה. התובעת העידה כי לאחר טיפול השורש נסעה לביקור משפחתי בחו"ל וסבלה מכאבים קשים, בין היתר בסינוס. במהלך ביקורה בחו"ל לא קיבלה טיפול רפואי כלשהו, ואולם בשיחה שהייתה לה עם מכרה שהיא רופאת שיניים ונוירולוגית יעצה לה מכרתה לפנות לרופא מיד עם שובה ארצה. (עמ' 27 שורות 25-26).

11. זמן קצר לאחר שובה ארצה פנתה התובעת לנתבע. לאחר מספר בדיקות מצא הנתבע כי התובעת סובלת מ"ציסטה" הגורמת לכאבים. על יסוד ממצאיו ולשם טיפול בכאביה ביצע הנתבע ביום 11.6.07 (לפי גרסת הנתבעת היה זה בחודש מאי) ניתוח אפסקטומי בשן 25 (ניתוח לקיטוע חוד השורש).

12. התובעת פירטה בתצהיר עדות ראשית את השתלשלות האירועים לאחר מכן כדלקמן:

    1. לאחר הניתוח החלה התובעת להרגיש כאבים עזים בצד השמאלי של פניה באזור הלחי השמאלית, האף וגלגל העין. כמו כן סבלה מאבדן תחושה ומנפיחות באזור הלחי השמאלית ומתופעת א-סמטריה שבאה לידי ביטוי מהופעת קמט בלחי השמאלית בעת חיוך או בהפעלת שרירי הפנים וכן בלחץ באזור עין שמאל. הכאבים לא שככו והנפיחות ירדה באיטיות. בעקבות הכאבים פנתה לנתבע והוא הפנה אותה לביצוע בדיקת סי.טי. לאחר ביצוע הבדיקה בחן את הממצאים ואמר שאינו רואה שום בעיה. כיוון שהכאבים החלו מאזור הסינוסים, הפנה אותה לבדיקה אצל מומחה אף אוזן גרון.

    2. בשלב זה הפסיקה התובעת את הטיפול אצל הנתבע ובתאריך 9.7.07, נבדקה ע"י ד"ר גל דורון, מומחה לכירורגית פה ולסת במרפאת השיניים כללית סמייל. התובעת התלוננה על כאבים ונפיחות באזור העין והאף והחלק השמאלי בפנים. הומלץ לה על טיפול אנטיביוטי. ביום 16.7.07 נבדקה שנית ע"י ד"ר גל, אשר המליץ על בדיקה בידי רופא שיניים המומחה לטיפולי שורש. בתאריך 19.7.07 נבדקה התובעת ע"י ד"ר אברהם רווח, מומחה לשיקום הפה, אשר הסביר לה כי השיניים 24 ו-25 אינן ניתנות עוד לשיקום ועל כן יש לעקרן. בעקבות המלצתו פנתה ביום 25.9.07 לבי"ח הדסה עין כרם, שם עקרו את שתי השיניים. גם לאחר עקירת השיניים לא פסקו הכאבים והנפיחות בלחי השמאלית נותרה.

    3. ביום 17.12.07 פנתה התובעת פעם נוספת אל ד"ר דורון גל, אשר הבהיר לה שקיים חשש לפגיעה בסינוס ובעצב ועל כן הפנה אותה פעם נוספת למרפאת אף אוזן גרון. ביום 6.3.08 נבדקה בידי ד"ר מיכאל גרוס, מנתח מומחה לא.א.ג. בבית החולים הדסה שהפנה אותה לצילומי סי.טי. וביום 2.4.08 נבדקה על ידו פעם נוספת.

    4. כיוון שהכאבים שמהם סבלה התובעת לא חלפו, היא נבדקה במרפאה לכאב פנים ולסתות בפקולטה לרפואת שיניים בהדסה עין כרם, שם התלוננה על כאבים קבועים בעין שמאל ומתחתיה, המתגברים בעת לחץ באזור הפגיעה. התובעת הסבירה כי הכאבים הופיעו לאחר ביצוע הניתוח בידי הנתבע. במהלך הטיפול אובחן שהתובעת סובלת מכאבים נטורופאתיים וניתן לה טיפול תרופתי אשר לא הטיב את כאביה ואת מצבה.

13. ד"ר זך, המומחה מטעם התובעת בתחום השיניים, ביאר את השתלשלות העניינים על יסוד הרשומות הרפואיות וציין, בין היתר את הנסיבות כדלקמן:

    1. ביום 25.9.07 נבדקה התובעת במחלקה לכירורגיה פה ולסת בהדסה עין כרם. בבדיקה נמצא כי בשיניים 24 ו-25 היו סתימות זמניות, ועל פי גיליון הטיפולים בוצעה בדיקת רנטגן שבה לא נצפו תהליכים פתולוגיים סביב חודי השורשים. נמצא כי השיניים אינן ניתנות לשיקום. השיניים נעקרו באלחוש מקומי, וכשבועיים לאחר מכן הוצאו התפרים והריפוי נראה תקין. בתאריך 24.6.08 נבדקה התובעת במחלקה לכירורגית פה ולסת לפי הפניית ד"ר מנחם גרוס. בבדיקת .T. C נמצא כי "קיים תהליך של .A.P 24, 25 חודר לסינוס ויש עיבוי רירית". התובעת הופנתה למרפאת כאב.

    2. בתאריך 16.9.08 נבדקה התובעת במרפאת הכאב בפקולטה לרפואת שיניים בבית החולים הדסה עין כרם והתלוננה על כאב קבוע בעין שמאל ומתחתיה. לטענתה הופיע הכאב לאחר ביצוע הניתוח להוצאת הציסטה. בבדיקה אובחנו נפיחות ואודם וכן ירידה קלה בתחושה. בוצע צילום סינוס שנמצא תקין. ניתן לתובעת טיפול תרופתי והיא התבקשה להכין יומן כאב. לאחר מכן בוצעו לתובעת ביקורות במרפאת הכאב בתאריכים: 4.11.08, ו- 23.12.08, אך לא הייתה הטבה. ביום 20.1.09 דיווחה התובעת על הטבה בכאב. מאז מטופלת התובעת תרופתית ללא שיפור משמעותי.

    3. במכתבו של פרופ' בן אוליאל מנהל המחלקה לרפואת הפה אשר הופנה לרופא המשפחה, צוין כי עדיין קיימת נפיחות, רגישות למישוש ושינוי בתחושה באותו האזור (אזור אינפרא אורביטלי מצד שמאל) וכן רגישות למישוש ברכס האלבאולרי באזור שן 25.

       חוות הדעת הרפואיות

14. התובעת צירפה לכתב התביעה שתי חוות דעת של מומחים רפואיים מטעמה: חוות דעתו של ד"ר זך, מומחה רפואי בתחום רפואת השיניים, וחוות דעתו של ד"ר אריה קוריצקי בתחום הנוירולוגיה.

15. הנתבע הגיש את חוות דעתו של פרופ' צבי שוורץ, מומחה בפריודונטיה (מחלות חניכיים, ביצוע שתלים וכירורגיה), ושל פרופ' אלדד מלמד מומחה בנוירולוגיה.

16. לאור הפערים בין חוות הדעת של המומחים מטעם הצדדים בתחום השיניים, מינה בית המשפט את פרופ' ישראל קפה כמומחה מטעמו.

    האם הייתה רשלנות רפואית בטיפול הנתבע בתובעת

    חוות דעתו של ד"ר זך

17. ד"ר זך, מומחה לטיפולי שורש, התייחס בחוות דעתו למספר ליקויים בטיפול השיניים בעטיים חיווה את דעתו כי הטיפול שטיפל הנתבע בתובעת היה טיפול רשלני. על פי האמור בחוות דעתו, רשלנותו של הנתבע באה לידי ביטוי בכך שביצע טיפולים שאינו מיומן בהם, מבלי להיות מודע למגבלותיו המקצועיות. הליקויים שאותם ציין היו כדלקמן:

    1. חידוש הטיפול בשן 25 מבלי לציין מהו אורך השורש, מידת ההרחבה וחומר המילוי;

    2. מילוי מתכתי או יתד המבנה היצוק עד לקצה השורש, בניגוד לכללי הטיפול בשורש, ויצירת הנזק הגורם לכאבים הנטורפטיים שמהם סובלת התובעת עד היום;

    3. ביצוע טיפול שורש לשן 24 תוך גרימת הרס כותרתי. פעולות אלו הובילו להרס כותרות שיניים 24 ו-25, כך שלא נותרה ברירה אלא לעקרן;

    4. ביצוע הליך אפסקטומי שמטרתו טיפול בדלקת, שספק אם הייתה קיימת, וסתימת קצה תעלת השורש במידה ואינה סתומה על ידי טיפול בשורש, כדי לפתור את בעיית הכאב. ביצוע הטיפול מצריך מיומנות, לא ברור האם היה בו צורך, והוא לא השיג את מטרותיו, שכן הכאבים עדיין קיימים.

18. ד"ר זך פירט כי בצילומים פנורמיים שבוצעו בימים 14.11.06 ו- 12.12.06, היינו לפני תחילת הטיפול על ידי הנתבע, נראית שן 24 משוחזרת על ידי חומר רדיואופקי (כנראה מתכתי) ללא יתד בתעלת השורש, בצורה החורגת מאוד מציר שורשי השן. בשן 25 טיפול שורש תקין כותרת הרוסה מאוד. קיים רק קיר דיטלי. לא נראו תהליכים פתולוגיים סביב שתי השיניים.

19. ביום 24.2.07 בוצע טיפול חידוש שורש בשן 24, מבלי שצוינה הסיבה לכך ומבלי שבצילום הרנטגן קיימת לכך הצדקה. מצילומי הרנטגן ללא תאריך ניתן להתרשם שהוכנסו פינים מתכתיים, מבלי שצוין סוגם. הכנסתם נעשתה ברשלנות חמורה, ויצרה ניקובים בדופן תעלות השורש, נזק שלא היה אמור להיווצר.

20. ביום 5.3.06 (צריך להיות 5.3.07, בעקבות תיקונים שתיקן הנתבע טעויות סופר ברשומה הרפואית) בוצע מבנה בשן 24. על פי האמור בחוות דעתו של ד"ר זך, מצילומי הרנטגן אשר בוצעו בחודשים נובמבר ודצמבר 2006 ניתן ללמוד כי המבנה שהיה בעבר היה ללא יתד בתעלת השורש, ובכך הוא מחליש עד מאוד את כותרת השן. בתצלומים לא נראה תהליך סביב חודי השורשים של שיניים 24 ו-25, והתובעת לא התלוננה על כאבים. חרף האמור החליט הנתבע לבצע טיפול של חידוש שורש בשן 25, ומאוחר יותר להכין גם מבנה יצוק. בהשוואת התצלומים שנערכו לפני חידוש טיפול השורש ולאחר המבנה היצוק, ניתן לראות כי יתד המבנה היצוק ממלאת את כל אורך השורש, וזאת בניגוד לכללים להכנת המבנה. בעבר דובר בספרות על יתד שאורכה 2/3 השורש, וכיום מדובר על שליש בלבד מאורך השורש, כדי לא לגרום להחלשת השורש או לסדיקתו. לחילופין יתכן שמילוי תעלת השורש נעשה בגוף מתכתי, בניגוד למקובל.

21. בצילום מיום 11.2.07 נראים תהליכים רדיולוצנטים סביב חודי השורשים של שיניים 24 ו-25, שלא היו שם בצילום מיום 14.11.06, שקדם לטיפול. בצילומים נראית חדירה של שורש 25 לתוך הסינוס המקסלרי לפני ביצוע האפקטומי, ונראה כי הסיבה לכאבים מקורה בחידוש טיפול השורש בשן 25 בגלל טיפול לא זהיר ומילוי תעלת השורש שלא כראוי. ד"ר זך חיווה דעתו כי טיפול היתר הממושך באזור "וההתערבות הכירורגית שכנראה לא הייתה מקצועית (ד"ר מיקלר אינו מומחה לכירורגית פה ולסת או אנדודונטיה)" גרמו לפגיעה הנוירולוגית שממנה סובלת התובעת. כמו כן כיון ששיניים 24 ו- 25 לא שוחזרו על ידי כתרים שהיו יכולים לשמור על כותרות השיניים, ולו כתרים זמניים, נהרסו כותרות השיניים ונרקבו עד שלא ניתן היה לשקמן ולא היה מנוס מעקירתן, כפי שניתן ללמוד ממכתבו של ד"ר אברהם רוח ומהרישום בגיליון הרפואי של המחלקה לכירורגית פה ולסת מיום 25.9.07.

    חוות דעתו של פרופ' שוורץ בתחום השיניים

22. פרופ' שוורץ שהגיש חוות דעת מטעם הנתבע, טען כי לא הייתה כל רשלנות בטיפול שטיפל הנתבע בשיניה של התובעת.

23. בחוות דעתו ציין כי התובעת עברה טיפול שיניים ברוסיה בשנת 2004, ובשנת 2006 החלה טיפול נרחב במרפאתו של הנתבע. התובעת נשלחה לצילומי רנטגן, ונערכה תכנית טיפולית לטיפול נרחב בפיה אשר כלל חידוש טיפולי שורש במספר שיניים, כולל בשיניים 24 ו- 25. במהלך הטיפול טיפל הנתבע ב- 10 שיניים פרט לשיניים 24 ו- 25 שהן נושא התביעה, ועקר שן בינה, כולל טיפולי שורש וחידוש טיפולי שורש.

24. אשר לטיפול בשיניים 24 ו- 25, ציין המומחה כי ביום 28.2.07 בוצע חידוש טיפול שורש בשן 24, שלאחריו החלה התובעת להרגיש כאב באזור, הכולל הצרות חריץ באזור אחורי לשפה. לאחר שהכאב לא חלף, בוצע צילום נוסף שבו נמצא תהליך פריאפקלי בקצה שן 25. הנתבע הציע לתובעת לבצע ניתוח אפיאקטומי, וזה בוצע ביום 11.6.07. לאחר הניתוח לא חל שיפור בכאב, והנתבע הפנה את התובעת לרופא א.א.ג.

25. התובעת הפסיקה את הטיפול אצל הנתבע ועברה לטיפול אצל ד"ר רווח, אשר לא מצא פתולוגיה, אך החליט כי יש לעקור את שתי השיניים כיון שלא ניתן לשקמן. השיניים נעקרו במחלקת כירורגיה פה ולסת, אשר ציינו כי פרט להרס כותרתי אין כל בעיה בשיניים. למרות העקירה לא פחת הכאב, והתובעת פנתה לטיפול בבית החולים הדסה, למחלקת א.א.ג. ולמחלקת כירורגיה פה ולסת ומרפאת הכאב. הטיפולים לא עזרו והכאב לא חלף. מקור הכאב לא הוברר עד היום. בהמשך עברה התובעת לסיום השיקום במרפאת סמייל כללית.

26. בבדיקה שביצע המומחה לתובעת ביום 7.9.10 נמצא שהשיניים 24 ו- 25 חסרות (כיון שנעקרו). הרקמה נראתה בריאה ללא חוסר או בעיה. באזור שמעל השיניים נמצאה רגישות במישוש, ללא רגישות בסינוס. נמצא קמט בלחי בתנוחות מסוימות. התובעת התלוננה על כאב ספונטני ומטריד.

27. המומחה התייחס לצילומי רנטגן כדלקמן:

    1. בסטטוס מיום 14.11.06 שבוצע לפני תחילת הטיפול, נראה הרס נרחב של כותרת 25 ומבנה של 24 עם טיפולי שורש לא מושלמים. ממצאים דומים ניתן לאבחן בצילום הפנורמי;

    2. בצילומים הבודדים שבוצעו לפני הניתוח ניתן לאבחן תהליך רחב בעל מבנה ציסטי בשן 25. בצילום שבוצע ביום הניתוח ושבוע אחריו נראה האזור כצפוי. בסי.טי מתאריך 20.6.07, שבוע לאחר האפיקואקטומי ניתן לראות עצם אפיקאלי כצפוי;

    3. בסי. טי. מיום 9.3.08 לא נמצאה פתולוגיה.

28. בפרק הדיון ציין פרופ' שוורץ כי התובעת הגיעה לטיפול מקיף בפיה ולאחר ביצוע צילום נעשתה תכנית רפואית וניתנה הסכמת התובעת לתכנית. מרבית הטיפול הייתה לשביעות רצונה המלאה. בשיניים 24 ו-25 היה הרס כותרתי קודם וכן טיפולי שורש לקויים שבוצעו לפני הטיפול שטיפל הנתבע בשיניה. הנתבע ביקש לנסות ולהצילן, וביצע חידוש טיפולי שורש, מבנים וכתרים זמניים. כיון שהטיפול לא הושלם בשל הפסקת הטיפול על ידי התובעת, (טרם בוצעו כתרים), לא ניתן לאבחן האם הטיפול הצליח.

29. פרופ' שוורץ הדגיש כי לאחר שהובחן כאב באזור השיניים 24 ו-25, נמצא בצילום רנטגן אבחנתי פריאקפיקלי הנראה כציסטה. הוחלט על ניתוח לשם הסרתו והניתוח בוצע לאחר קבלת אישור מצד התובעת. כל הטיפולים שקיבלה התובעת היו טיפולים שנדרשו על פי מצב השיניים וההחלטות היו נכונות. יתרה מזו, הטיפול בבעיות שנבעו מטיפולי שורש לקויים הצליח ברובו, ואכן ביום 25.7.07, צוין ע"י המחלקה לכירורגיה פה ולסת כי קיימת הבראה מלאה של האזור הפריאפיקאלי, כך נמצא בסי.טי מתאריך 9.3.08, אשר אושר ע"י דר' הירשזון בפענוח התוצאות וצוין במכתב המחלקה לכירורגית פה ולסת מתאריך 2.4.08.

30. ההרס הכותרתי שגרם לאיבוד השיניים נבע לדעתו של פרופ' שוורץ משני גורמים: האחד, הרס כותרתי נרחב שהיה עוד לפני טיפולו של הנתבע והשני אי רצונו של הנתבע לבצע שיקום סופי לפני שפרוגנוזת השיניים תהיה ברורה, כך מצופה מרופא טוב. הצורך בעקירת השיניים לא נבע מפעולה שגויה או רשלנית של הנתבע. הכאב ואי הנוחות שהרגישה התובעת החל לאחר חידוש טיפול שורש בשן 25 והוא לא חלף גם לאחר הניתוח וגם לאחר עקירת השיניים. עד היום מקור הכאב אינו ברור ולכן ישנה סבירות גבוהה שזו הסיבה שלא מצליחים לטפל בו. למרות סמיכות הכאב לטיפול השיניים, אין להוציא מכלל אפשרות כי מקורו של הכאב נוירולוגי ואינו קשור בטיפול הדנטאלי. כאב יכול להופיע לאחר טיפול שיניים, למרות שזו תופעה נדירה ביותר, ואולם מדובר בתופעת לוואי לטיפול שאינה נובעת מרשלנות.

31. המומחה התייחס לחוות דעתו של דר' זך. לדבריו, הדיון בצילומי הרנטגן הינו אקדמי בעיקרו, שכן הדבר הקובע הינו האם הטיפולים הצליחו והאם הושגה בריאות סביב השורשים. אשר לטענתו של ד"ר זך שלפיה מראה צילום הסי.טי מיום 24.6.07 על פתולוגיה, דבר המעיד על נזק שמקורו בניתוח שביצע הנתבע, קבע המומחה כי סי.טי זה בוצע 13 יום בלבד לאחר הניתוח וצפוי כי בשלב זה יראה על חוסר עצם בקצה השורשים. לעומת זאת, בסי.טי שבוצע ביום 9.3.08 נראה ריפוי מושלם ומכאן ניתן ללמוד על הצלחת הטיפול ולא על כישלונו. המומחה הוסיף כי הוא מקבל את הערכתו של דר' זך על עלות שיקום שיניים 24 ו-25 ואולם מאחר שתכנית הטיפול המקורית כללה כתרים לאותן שיניים והיה בה הסכמה על החלפה עתידית של הכתרים, אין להשית עלות זו על הנתבע.

32. לסיכום, קבע המומחה כי הטיפול שטיפל הנתבע בשיניה של התובעת הצליח, למרות ששתי השיניים נעקרו בשל חוסר אפשרות לשיקומן ואולם, עקירתן אינה נובעת מטעות בטיפול. הכאב שממנו סובלת התובעת מקורו אינו ברור. אשר על כן מצא המומחה כי הטיפול שנתן הנתבע עומד בקריטריונים של רופא טוב ואין בו כל רשלנות מקצועית.

    חוות דעתו של פרופ' קפה, מומחה בית המשפט בתחום השיניים

33. לאור הפערים בין חוות הדעת של המומחים מטעם הצדדים בתחום השיניים, מינה כאמור בית המשפט את פרופ' ישראל קפה כמומחה מטעמו. בחוות דעתו מיום 28.9.12, אשר ניתנה לפני שהנתבע העביר לידיו את מלוא המסמכים הרפואיים, סקר המומחה את ממצאי הבדיקות הקליניות שערך לתובעת ומצא כי הרקמות הרכות, כולל לשון, לחי, רצפת הפה וחיך תקינים וללא ממצאים פתולוגיים. פתיחת הפה תקינה ללא סטיות ולא היו בעיות פתולוגיות במפרקים. ניתן להבחין בנפיחות קלה בצד שמאל של הלסת העליונה, בהשוואה לצד ימין, ויצירת קמט בצד שמאל בשעת החיוך. בבדיקת דיקור העור בצד שמאל מזווית האף עד לקו זווית העין לא הורגש כאב. בתוך הפה בריריות, מול שיניים 24 ו-25 החסרות, הרגישה התובעת כאב בעקבות דקירה, שהתעורר כחצי דקה לאחר המגע באזור. המומחה ערך צילומי נשך וציין שהשיניים 24 ו-25 חסרות. כמו כן התייחס לממצאי השיניים האחרות.

34. בפרק הדיון ומסקנות ציין המומחה כי על פי צילומי הרנטגן מנובמבר 2006 (לפני הטיפול שטיפל הנתבע בשיניים) ניתן ללמוד שבשן 24 היה מבנה לקוי עם תהליך בסב חוד השורש, ובשן 25 הייתה הכותרת הרוסה. ממצאים דומים ניתן לראות גם בצילום מדצמבר 2006. בתצלומים הפריאפיקליים הבודדים ניתן לראות בחודש פברואר 2007 שבשן 24 סתימת השורש לקויה ובשן 25 מבנה יצוק וחשש לתהליך סב חודי.

35. בצילום מיום 21.5.07 ניתן לראות בשן 24 סתימת שורש חדשה עם שאריות של סתימת השורש הישנה, אך גם הסתימה החדשה לקויה, ועולה חשש מהצילום לניקוב בשורשים. בשן 25 יש סתימת שורש ושחזור הכותרת. תמונה דומה ניתן לראות גם בתצלומים המאוחרים יותר, בתצלום ללא תאריך של שיניים 24, 25, מודגם של סתימת השורש בשן 24 לקויה ובשן 25 יש שחזור הכותרת ההרוסה ותהליך סב חודי. בהתאם לרשומה הממוחשבת של הנתבע, עברה התובעת אפיקואקטומי (קיטוע חוד השורש) של שן 25 בתאריך 11.6.07. לאחר הטיפול חשה התובעת בכאבים וירידה בתחושה באזור הלחי העליונה בצד שמאל. בשל כך הופנתה למומחה אף אוזן גרון.

36. בהתאם לחומר הרפואי שעמד לרשותו, מצא המומחה שכפי הנראה נפגע הענף ה-II של העצב החמישי במהלך ניתוח האפיקואקטומי או חידוש טיפולי השורש בשיניים 24 ו-25. לו היה מבוצע חידוש טפול השורש או הניתוח בידי מומחה לאנדודונטיה – טיפולי שורש או מומחה לכירורגיה פה ולסתות, הסיכוי לכך שהעצב לא ייפגע היה גדול יותר.

37. המומחה הוסיף כי מהמוקדם בצילומי הרנטגן שבוצעו לאחר ביצוע המבנים וחידוש טיפולי השורש בשיניים 24 ו-25, ניתן לראות שהטיפולים היו לקויים. אמנם הייתה הצדקה לביצוע חידוש טיפול השורש בשן 24 ובשן 25, אך הטיפולים היו לא תקינים וניתן היה למנוע את הנזק אילו היו מבוצעים בידי מומחה לטיפולי שורש. יתכן גם שהיה נמנע הנזק לעצב. לסיכום חוות דעתו קבע המומחה כי התובעת זכאית לנכות קבועה בשיעור של 10% בשל הפגיעה בעצב ול-10% נוספים בשל הכאב והירידה במצב הרוח.

38. פרופ' קפה הגיש חוות דעת משלימה מיום 12.11.12 וזאת לאחר שהועברו לרשותו מלוא המסמכים מטעם הנתבע, לרבות חוות הדעת של פרופ' שוורץ. בחוות דעתו המשלימה ציין המומחה כי גם לאחר שקרא את חוות דעתו של פרופ' שוורץ הוא נותר בעמדתו, כפי שהובעה בחוות דעתו המקורית. בהתייחסותו להערת פרופ' שוורץ באשר לממצאי סי.טי. מיום 9.3.08, אשר אושרו לדבריו גם ע"י המחלקה לכירורגיה פה ולסת מיום 2.4.08, כתב פרופ' קפה כי בבדיקת החומר שעמד לרשותו בפענוח צילום הסי.טי ע"י דר' הירשזון וברשומות המחלקה לכירורגית פה ולסת, אין כלל התייחסות לטיפולי השורש ולחידושם בשיניים 24 ו-25. גם אם היה ריפוי, הוא היה לאחר שהנזק העצבי נגרם ועל כן אין מקום לכך שהוא ישנה את דעתו. אמנם העקירה בוצעה בעקבות הרס כותרתי, כפי שכותב פרופ' שוורץ, ואולם אילו היו נעשים חידושי טיפול השורש והניתוח האפיקואקטומי ע"י מומחים סבירים, הנזק היה נמנע ולא היה נגרם נזק עצבי. המומחה הוסיף שכיוון שהנזק לעצב החמישי הוא רציני ופרמננטי, זכאית התובעת לנכות בשיעור של 10%.

39. פרופ' קפה זומן על ידי הנתבע לחקירה נגדית, והשיב כי התובעת נבדקה על ידו ביום 27.6.12. על פי המסמכים הרפואיים שהוצגו לו, בשעה שהגיעה לטיפול אצל הנתבע חייב מצב השיניים שלה טיפול דנטאלי, של חידוש טיפולי השורש וביצוע מבנים וכתרים, בין היתר בשיניים 24 ו-25 (עמ' 8 שורות 5-13). עוד לפני הטיפול היה הרס כותרתי בשיניים 24 ו-25 וטיפולי שורש לקויים (עמ' 8 שורות 13-14). החלטתו של הנתבע לנסות ולהציל את השיניים 24 ו-25 ולבצע חידוש טיפולי שורש, הייתה נכונה וסבירה (עמ' 8 שורות 16-18).

40. פרופ' קפה השיב שאמנם מבחינת הוראות החוק ומבחינת הנוהל אין מניעה שרופא שיניים כללי יבצע טיפולי שורש, חידוש טיפולי שורש, וכל פעולה הקשורה לטיפול שיניים, גם אם אינו בעל תעודת מומחה. על פי הסברו קדם החוק לפיתוח מומחיות בתחומים השונים, ורופא שיניים נחשב על פי החוק כמומחה בכל התחומים (עמ' 9 שורות 13-16), גם לגבי הניתוח האפיקואקטומי (עמ' 9 שורות 17-18). לשאלה האם נכון שאין רשלנות כאשר רופא שיניים כללי מחליט לבצע את טיפול השורש, השיב בחיוב וזאת ככל שרופא השיניים חושב שהוא יכול לבצע את הטיפול ושהדבר מצוי בתחום כישוריו (עמ' 9 שורות 25-27).

41. פרופ' קפה אישר שישנו אחוז מסוים של כישלון בטיפולי השורש וכי עצם הכישלון בטיפול השורש אינו מהווה רשלנות (עמ' 9 שורות 28-31). כמו כן אישר כי הסיכוי לכישלון בחידוש טיפול שורש גבוה יותר מאשר בטיפול שורש (עמ' 10 שורה 1).

42. כאשר נשאל לגבי הפרקטיקה המקובלת בהפניית מטופלים ע"י רופאים כלליים למומחים לשם ביצוע טיפולי שורש השיב פרופ' קפה כי לא נעשתה סטטיסטיקה וכי הוא יודע שישנם תורים ארוכים למומחים בטיפולי שורש. עוד השיב כי הוא אישית מפנה כל מקרה של טיפול שורש למומחה והוא לא בדק מה עושים רופאים אחרים (עמ' 10 שורות 2-7). פרופ' קפה הוסיף שיש להבחין בין טיפול שורש לבין חידוש טיפול שורש. לא כל טיפול שורש צריך להיעשות בידי מומחה ואולם חידוש טיפול שורש צריך להיות מופנה למומחה (עמ' 10 שורות 10-11). אמנם גם אצל רופא מומחה יש סיכוי לכישלון טיפול השורש או חידוש לטיפול השורש, אולם הסיכון קטן יותר. הסיכון בחידוש שורש גם אצל רופא מומחה גבוה מטיפול שורש (עמ' 10 שורות 12-16).

43. פרופ' קפה לא הסכים שיש ברכישת מיומנות לאורך השנים ובביצוע טיפולי שורש לאורך קריירה ממושכת כדי להפחית את הסיכון ולהשוות בין הסיכון לביצוע טיפול על ידי רופא שיניים כללי לבין סיכון בביצוע ע"י מומחה שזה עתה סיים את לימודיו. על פי הסברו, ככל שיש צורך בחידוש טיפול שורש, המשמעות היא שמישהו נכשל בטיפול השורש הראשון ועל כן יש צורך באדם עם מיומנות גבוהה, ובהתמחות ספציפית לטיפול זה (עמ' 10 שורות 26-30).

44. לשאלה האם יתכן שהתובעת נזקקה לעקירת השיניים 24 ו-25 בשל ההרס הכותרתי השיב פרופ' קפה כי לדעתו של ד"ר רווח צריך היה לעקור את השיניים בגלל שהכותרות היו הרוסות ואולם לדעתו של פרופ' קפה עצמו היו סיבות נוספות לכך (עמ' 11 שורות 19-23). ההרס הכותרתי נגרם גם בשל מצב שיניה של התובעת לפני תחילת הטיפול של הנתבע, וגם בגלל שהתובעת לא השלימה את הטיפול (עמ' 11 שורות 24-26). עוד השיב, שלא כל הרס כותרתי מצדיק את עקירת השיניים (עמ' 12 שורה 9).

45. פרופ' קפה נשאל האם נכון שהטיפול הצליח והייתה הבראה של האזור, כפי שקבע פרופ' שוורץ בחוות דעתו והשיב, "אבל נותרה נכות" (עמ' 11 שורה 30). כמו כן השיב שגם מבחינת הנזק לשיניים הטיפול לא הצליח שכן אמנם לאחר עקירת השיניים המקום נרפא, ואולם צריך היה לטפל בשיניים ולשקם אותן ולא לעקור אותן (עמ' 12 שורה 4).

46. פרופ' קפה השיב שלדעתו מקור הכאב שממנו סובלת התובעת ברור ואולם הדרך לטפל בו אינה ידועה (עמ' 12 שורה 29). על פי מכתבו של פרופ' בן אוליאל מיום 10.3.09, הייתה אבחנה של כאב ממקור עצבי נוירופטי (עמ' 12 שורה 32). לדבריו סובלת התובעת מכאב בשל הפגיעה בעצב. המומחה השיב כי אמנם לעיתים סובלים מכאב נוירופטי שמקורו או סיבתו אינם ברורים, אבל הכאב לא נגרם בידי רופא (עמ' 13 שורות 1-4). מבחינה תיאורטית יתכן שמקור הכאב אינו מהלך הטיפול, ואולם הדבר בלתי סביר (עמ' 13 שורה 10). על פי הסברו הוא קושר בין הכאב הנוירופטי לבין הטיפול שקיבלה התובעת לא רק בשל סמיכות הזמנים, אלא גם בשל קרבת האזור האנטומי שבו היה הטיפול לעצב שנפגע (עמ' 13 שורה 12). לדעתו נפגע העצב החמישי בשעת טיפול השורש בעקבות לחץ על פתח היציאה של העצב (עמ' 13 שורות 16-18). המומחה הבהיר כי הכאב וחוסר התחושה יכולים להיעלם לאחר תקופה מסוימת ואולם הוא בדק את התובעת בחלוף 4 או 5 שנים מהאירוע כך שלטעמו הנזק הוא כבר בלתי הפיך (עמ' 13 שורות 21-22).

47. פרופ' קפה השיב שכאשר עושים אפיקואקטומיה מרימים את הרקמות והמכשירים שמשתמשים בהם יכולים ללחוץ על העצב או אף לקרוע אותו. במקרה שלפנינו העצב לא נקרע. יחד עם זאת, הייתה פגיעה בעצב חרף העובדה שלא נוצר חתך (עמ' 13 שורות 24-28). לשאלה האם נכון שפגיעה בעצב כתוצאה מלחץ היא נדירה ביותר באזור המדובר, השיב בחיוב (עמ' 14 שורות 1-4). לשאלה האם פגיעה נדירה זו היא בעצם תופעת לוואי לאחר טיפול שיניים, שאינה מעידה בהכרח על רשלנות, והיא תתכן גם בטיפול המבוצע בידי מומחה, השיב פרופ' קפה שלדעתו היא כן מעידה על רשלנות ואם הייתה מתרחשת בטיפול בידי מומחה, הייתה זו רשלנות גדולה יותר (עמ' 14 שורות 5-8).

48. לשאלה האם יתכן לדעתו שטיפול שיניים טוב ונכון יגרום לנזק, השיב בשלילה (עמ' 14 שורות 9-10). עוד השיב כי אם באזור שיניים 24 ו-25 נגרם נזק לעצב החמישי, זוהי רשלנות שכן מדובר בדבר שלא צריך לקרות (עמ' 14 שורות 12-13). יש וטיפולי שורש אכן ייכשלו. קיים אחוז מסוים של טיפולי שורש הנכשלים ואחוז גבוה יותר של חידוש טיפולי שורש שנכשלים, כמתואר בספרות, כיום ידועה הסיבה לכישלונות אלו שכן ניתן לראות את התעלות (עמ' 14 שורות 14-17). לשאלה האם כישלון זה אינו רשלני השיב בשלילה, שכן הרופא אינו יודע שיש תעלה נוספת או פתח נוסף שאותו לא רואים (עמ' 14 שורות 18-19). המומחה חזר והשיב שלדעתו הסיכוי לנזק היה קטן יותר אילו היה הטיפול מבוצע בידי מומחה (עמ' 14 שורות 22-23). לדעתו הפגיעה באזור שבו נפגעה התובעת, לא הייתה מתרחשת בטיפול בידי מומחה בסבירות הקרובה למאה אחוזים (עמ' 14 שורה 25).

49. בחקירה נגדית לב"כ התובעת השיב פרופ' קפה כי לפי הצילומים שנערכו לפני תחילת הטיפול אצל הנתבע, ניתן היה להציל את השיניים, לעשות חידושי טיפולי שורש ומבנים חדשים (עמ' 16 שורות 29-30). לאחר שהנתבע ביצע טיפול בשן 24 בחודש מרץ 2007, נצפה חשש לניקוב השורשים ביום 21.5.07 (עמ' 17 שורות 5-7). לשאלה האם היה בטיפול שורש לקוי ורשלני שגרם לניקוב השיב, כי כנראה טפול השורש גרם לניקוב, אולם הוא לא משתמש במילים "לקוי" או "רשלני" (עמ' 17 שורות 8-9). יחד עם זאת, הוסיף כי הסתימה החדשה המופיעה ב-21.5.07, היא לקויה ויש חשש לניקוב השורשים.

50. המומחה נשאל האם הוא מסכים שיש להסביר למטופל את הסיכונים העומדים בפני הטיפול וכי בחידוש טיפול השורש הסיכון רב יותר, והשיב בחיוב (עמ' 17 שורות 22-25). עוד השיב כי בכל החומר הרפואי שהועבר לעיונו לא ראה תרשומת בדבר הסברים שניתנו לתובעת (עמ' 17 שורות 26-27).

51. לשאלה האם הציסטה הייתה קיימת לפני הטיפול אצל הנתבע השיב המומחה בחיוב והפנה לתצלום סטטוס מתאריך 14.11.06. המומחה פירט כי בשן 24 היה תהליך רדיולוצנטרי בחוד השורש המצביע על קיומה של מה שמכונה לאחר מכן "ציסטה". לשאלה האם התהליך הרדיולוצנטרי שראה בצילום מנובמבר 2006 יכול להיעלם מעצמו השיב בשלילה, והוסיף כי זו הסיבה שבשלה היה צריך לחדש את טיפול השורש (עמ' 18 שורה 14).

52. אשר לעומק המקובל לאורך היתד בטיפול שורש השיב שהאורך המקסימאלי הוא שני שליש מסתימת השורש (עמ' 18 שורות 27-28). הסיכון כאשר משתמשים ביתד ארוכה מהמקובל היא של יציאה מעבר לקצה השורש, פגיעה באטימה של סתימת השורש ופיצול השן אם המבנה ארוך מדי (עמ' 19 שורות 5-6). לשאלה האם יכול להיגרם בשטח גם ניקוב של השורשים השיב שיכול להיגרם ניקוב של השורשים, אולם הדבר אינו קשור לאורך היתד, ויכול לקרות גם במבנים קצרים (עמ' 19 שורות 7-8).

53. המומחה השיב כי ככל שלא מבצעים ניקוי של תעלות השורש כהלכה, וסתימה חדשה כהלכה, שאחר כך מוציאים חלק ממנה כדי לבצע את המבנה, עלולים להיגרם כל הנזקים שעליהם הוא מדבר בחוות דעתו (עמ' 19 שורות 11-12). ככלל הכנסה של מבנה הכרוכה צמנט נוזלי שמתקשה מאוחר יותר יוצר לחץ, העלול לגרום פגיעה בעצב, אך לא בשיניים 24 ו-25 (עמ' 19 שורות 18-19). לשאלה האם יתכן שהחשש לתהליך סב חודי, שאותו רואים בצילום מ-11.2.07, יתכן שמקורו בטיפול שורש לקוי בשן 25 מיום, 30.1 ו-30.2, השיב פרופ' קפה שהדבר יתכן (עמ' 19 שורות 20-23). לשאלה האם טיפול זה יכול היה לגרום ללחץ על העצב החמישי, השיב שהדבר לא סביר (עמ' 19 שורות 24-25).

54. לשאלה האם התהליך הסב חודי הוא תגובה נורמאלית לטיפול שורש, או שהוא מעיד על טיפול שורש לקוי השיב פרופ' קפה שברוב המקרים מעיד הדבר על טיפול שורש לקוי. כמו כן הוסיף שהיום בצילומים תלת ממדים אפשר לראות אם ישנה תעלה נוספת, ואולם בשנת 2007 לא ניתן היה לראות זאת (עמ' 19 שורות 28-29).

55. לגבי התהליך האפיקואקטומי, השיב פרופ' קפה כי בעוד שבטיפול שורש מגיעים דרך כותרת השן לשורש ולקצה השורש, בתהליך האפיקואקטומי מגיעים דרך העצב מבחוץ, סותמים אותו ואז מוצאים את הסיבה והגורם לתהליך. את חוד השורש קוטעים כדי להוציא את הגורם לתהליך וכדי לסתום את התעלה (עמ' 20 שורות 2-5). במקרה שלנו בוצעה קטיעה (עמ' 20 שורות 9-10).

56. המומחה נשאל ביחס לטענתו של פרופ' שוורץ כי טיפולי השורש שביצע הנתבע היו מוצלחים והשיב שלדעתו הם לא היו מוצלחים (עמ' 20 שורות 11-12).

57. לשאלה מה היו הסיבות הנוספות לעקירת השיניים, נוסף להרס הכותרתי, השיב פרופ' קפה כי היו אלה טיפולי השורש הלקויים ומבנה ארוך מדי (עמ' 20 שורה 24). לשאלה האם ישנן שיניים שטיפול השורש בהן מגביר את הסיכון לפגיעה בעצב השיב בחיוב והפנה לניב עליון שן 24 או 14 שהיא בצד השני, שן 24 היא לרוב בעלת שני שורשים, בעוד ששן 25 היא בעלת שורש אחד (עמ' 21 שורות 9-11).

58. לשאלה האם הוא מסכים שככל שיש סיכוי לפגיעה בעצב, יש להפנות את הטיפול למומחה, השיב בחיוב (עמ' 21 שורות 12-14). לשאלה האם לאחר טיפול השורש, כאשר המטופלת חוזרת ומתלוננת על כאבים, האם לא צריך להפנות אותה למומחה, אלא היה צריך לבצע את הטיפול האפיקואקטומי, השיב המומחה כי היה צריך להפנות את התובעת לביצוע האפיקואקטומי לכירורג פה ולסת. כיום מומחים נוספים עושים זאת כגון מומחים לטיפולי שורש וכירורגית הפה (עמ' 21 שורות 18-19).

    חוות דעת בתחום הנוירולוגיה

59. הצדדים הגישו לבית המשפט חוות דעת בתחום הנוירולוגיה. התובעת הגישה את חוות דעתו של ד"ר א' קוריצקי, והנתבע הגיש את חוות דעתו של פרופ' א' מלמד.

    חוות דעתו של ד"ר אריה קוריצקי

60. התובעת הגישה כאמור את חוות דעתו של ד"ר אריה קוריצקי מומחה לנוירולוגיה. במהלך בדיקתה ביום 15.11.09 התלוננה התובעת בפני המומחה על כאבים חזקים מתמיד מאז ביצוע ניתוח לטיפול בציסטה בלסת העליונה. הכאבים הם באזור הלחי העליונה השמאלית, הכוללת חלק מהאף, והקורן לעבר גלגל העין. כמו כן התלוננה על ירידה בתחושה באזור הלחי השמאלית, ללא דיסאסטזיה (אי נוחות במגע). בזמן חיוך מופיע פס בלחייה ותחושה מופחתת בפנים, המפריעים לה.

61. בבדיקה שערך מצא המומחה ירידה בתחושה באזור הלחי העליונה משמאל באזור הענף II של העצב הטריגמינלי הכולל את הלחי וחלק מהאף, ללא דיסאסטזיה. בעת חיוך מופיע קמט ברקמות הרכות על פני עצם הפנים משמאל, רושם של נפיחות קלה באזור. אין הפרעה בתחושה בענפים ה- I וה- II של העצב הטריגמינלי. אין הפרעה בפעולת שרירי הפנים (העצב הפציאלי). יתר הבדיקה נמצאה תקינה.

62. בפרק הסיכום והמסקנות ציין המומחה כי הכאב המתמיד משתנה בעוצמתו וקורן לעבר גלגל העין, מטריד ומפריע בריכוז וגורם לתגובה נפשית של תסכול ומצב רוח ירוד. קיימת ירידה משמעותית בתחושה באזור הענף II של העצב הטריגמינלי, נפיחות קלה בפנים והופעת פס מאורך בלחי השמאלית הגורם לתובעת למבוכה. מדובר בפגיעה עצבית משמעותית, כתוצאה מהתערבות כירורגית לא ברורה באזור.

63. על יסוד ממצאיו קבע המומחה כי נותרה לתובעת נכות בשיעור של 10% בגין ירידת תחושה בפנים משמאל, לפי פרט 29(5)א' I, וכן בשיעור של 10% בגין כאב מתמיד, ירידה במצבי הרוח, וקשיי ריכוז, לפי פרט 34 ב'.

64. לאחר הגשת חוות דעתו של פרופ' מלמד הוגשה חוות דעת משלימה מטעם ד"ר קוריצקי, מיום 7.1.14. בחוות דעתו חלק על פרופ' מלמד אשר העריך את שיעור הנכות שנותר לתובעת באופן חלקי, בשל פגיעה בענף אחד מבין שלושת ענפי העצב, וחיווה דעתו כי ההבחנה שאימצו התקנות מבוססת על היקף הפגיעה: בצורה קלה, בצורה בינונית, בצורה בינונית עם פגיעה תחושתית ניכרת ופגיעה קשה. (הפרט העוסק בקביעה תחושתית ניכרת מקנה 30% נכות). אין בתקנות כל התייחסות לענפי העצב בקביעת הנכות ומצבה של התובעת עונה להגדרה של פגיעה בצורה קלה, המקנה, ללא ספק נכות בשיעור של 10%.

    חוות דעתו של פרופ' אלדד מלמד 

65. הנתבעת הגישה את חוות דעתו של פרופ' אלדד מלמד, מומחה לנוירולוגיה, אשר ציין בחוות דעתו כי ביום 28.7.10 בדק את התובעת. מסיפורה של התובעת ומעיון במסמכים הרפואיים שהועברו אל המומחה, עולה כי התובעת עברה טיפולי שיניים בשיניים 24 ו-25 בלסת העליונה משמאל בשנים 2006 ו-2007. ביום 11.6.07 עברה ניתוח אפיסקטומיה בשן 25, שבוצע בידי הנתבע, עקב תהליך דלקתי פריאפיקאלי כרוני, אשר לא התרפא לאחר חידוש הטיפול בשן. לאחר מכן התלוננה גם על תחושות כאב בעת נגיעה באזור העליון של הלחי השמאלית. נשלחה לבדיקות במרפאות א.א.ג ופה ולסת, שם התלוננה על כאב באזור האינפראוביטאלי (מתחת לעין) ומשמאל, אשר הופיע לדבריה לאחר הניתוח בשן. בדיקת סי.טי של הסינוסים שללה קיומה של טסיצה נזולביאלית. נראה עיבוי קל של הרירית ברצפת הסינוסים המקסילרים דו צדדית בשן בינה קלועה בעצם המקסילרית משמאל עם חלק שלה, שורש בולט לתוך רצפת הסינוס המקסילארית משמאל.

66. התובעת התלוננה על כאבים מאז הניתוח, המרוכזים בעיקר מתחת ובתוך עין שמאל ומתפשטים גם לאף ולשפה העליונה משמאל. הכאבים הינם בעלי אופי "מושך" ולעיתים "הולם" הם קיימים כל הזמן, מתחזקים ונחלשים לסירוגין. התחושה באזורים אלה עמומה אך אם לוחצים עליהם יותר מדי, הלחיצה כואבת. התובעת חשה נפיחות ומתחת לעין מופיע מעין כפל או שקע.

67. המומחה ציין כי בבדיקה הנוירולוגית נראית התובעת בריאה, מטופחת, ערנית, נבונה מאוד, נעימת הליכות וללא סימנים חיצוניים של מצוקה או סבל, חרדה או דיכאון. האפקט נראה תקין, סף תשומת הלב היה שמור, הליכי ותקני החשיבה היו תקינים. בבדיקת התחושה בפנים מסרה בעיקר על ירידה בתחושה ועל דקירה בפיזור הענף המקסילארי של העצב החמישי משמאל, כולל הלחי, כנף האף ומחצית השפה העליונה. מסרה גם על ירידת תחושה באזורים נוספים של הפנים, כולל המצח, הלסת, מחצית השפה התחתונה והצוואר, האזור הפריאאוריקולרי (שאינו מעוצבב כלל ע"י ענפי אותו עצב) והצוואר שנראה כתוספות לא אנטומיות. הכוח בשרירי הלעיסה היו נמוכים, דו צדדית. לא נצפה פציאליס. שאר הבדיקה הנוירולוגית הייתה תקינה לחלוטין והמומחה פירט את ממצאיה.

68. לסיכום קבע המומחה בחוות דעתו, כי הוא אינו יכול לשלול את האפשרות שבמסגרת טיפול שיניים, ניתוח אפיסקטוריה של שן 25, נגרם נזק טראומתי לאחד מתת הסעיפים של הענף המקסילרי של העצב החמישי משמאל. כידוע העצב החמישי מתפצל לשלושה ענפים תחושתיים. מאחר ואצל התובעת נפגע ככל הנראה תת סעיף של הענף המקסילארי המהווה שליש מהעצב, העריך המומחה את נכותה בשיעור של 3 ושליש אחוזים, לפי שליש מפרט 29(5)(א)(I). המומחה ציין כי לא התרשם מקיומן של הפרעות בריכוז או בזיכרון של תסמונת נפשית דיכאונית או חברתית. כמו כן ציין שהתובעת אינה נמצאת בטיפול נפשי ואיננה נוטלת תרופות ייחודיות.

    עדותו של הנתבע

69. בתצהיר עדות ראשית הצהיר הנתבע כי הוא רופא שיניים משנת 2000. בין השנים 1995 עד 2000 למד בפקולטה לרפואת שיניים באוניברסיטת אודסה. בין השנים 2000-2003 עבד כשכיר במרפאה פרטית באודסה. בשנת 2003 הוא שב ארצה ובשנת 2004 קיבל רישיון ישראלי לעסוק ברפואת שיניים ופתח מרפאת שיניים פרטית. במהלך השנים עבר השתלמויות שונות בתחום כירורגיה אמבולטורית, הכוללות השתלות והרמות סינוס וכל הניתוחים הקשורים לתחום רפואת השיניים. במהלך השנים שהוא עוסק ברפואת שיניים הוא ביצע מאות ניתוחים הקשורים לכירורגית הפה ולסת ובפרט ניתוחי אפיסקטומי, גם במקרים מסובכים יותר, בצורה טובה. במרפאתו ציוד רפואי מתקדם, המאפשר לבצע פעולות רפואיות מורכבות.

70. התובעת הגיעה למרפאתו בתחילת שנת 2006 [מדובר בטעות בשל טעות ברישום מועדי הטיפול, הטיפול התחיל בדצמבר 2006] בעקבות המלצה שקיבלה מחברתה, המטופלת אצל הנתבע עד היום, והתלוננה על כאבי שיניים. מצב שיניה של התובעת היה מוזנח ודרש טיפול נרחב לצורך שיקום. לדבריה, טופלה שנים קודם לכן ברוסיה והוא זיהה כי רמת הטיפולים הייתה ירודה מאוד. לאחר צילום וביצוע בדיקה קלינית ערך הנתבע תכנית טיפול ל-10 שיניים, שכללה חידוש טיפולי שורש, מבנים וכתר, וזאת במטרה לשמר את השיניים ולא לעקרן.

71. הנתבע הצהיר כי הוא אבחן בשן 24 הרס כותרתי נרחב, אשר חייב חידוש המבנה. בעקבות האבחון ביצע ביום 28.2.07 חידוש טיפול שורש חלקי עם סתימה זמנית, שבמהלכו הושם חומר חיטוי לצורך חיטוי התעלות. ביום 5.3.07 בוצעו הכנסת יתדות לשם החזקת המבנה ומבנה מידי מחומר אמלגם. בסיום הטיפול היה אמור לקחת מידות ולבצע כתר זמני וכתר קבוע, ואולם הטפול לא הושלם כיוון שהתובעת נאלצה לנסוע לחו"ל לתקופה ממושכת.

72. אשר לשן 25 הצהיר הנתבע כי הוא אבחן נגע אפיקאלי בשן 25 ונוכח תלונותיה של התובע על תחושות אי נעימות בעת ניקוש סבר שיש לבצע חידוש טיפול שורש. הוא הסביר לתובעת שיש לבצע חידוש טיפול שורש על מנת לסלק את כל הרקמה הנגועה ואת הגורם לדלקת וכדי לשמור על השן, יש צורך במבנה יצוק לאחר חידוש טיפולי שורש. לאחר שקיבל את הסכמת התובעת לביצוע הטיפול, ביצע ביום 30.1.07 חידוש טיפול שורש בשן 25 וביום 6.2.07 ביצע מבנה יצוק. לאחר ביצוע חידוש טיפול השורש, חזרה התובעת והתלוננה את אותן תלונות, כפי שהתלוננה בעבר. בשל כך החליט לבצע ניתוח אפסקטומי, וזאת כדי לסלק את התהליך הדלקתי הפרפיקלי מתעלת השורש ולהביא לריפוי העצם.

73. ביום 11.6.07 בוצע ניתוח אפיסקוטמי. מהלך הניתוח היה תקין, בוצע חתך שמרני הנגע סולק, בוצעה כריתת חוד התעלה (2-) וסגירה בתפרים. כעבור שבוע חזרה התובעת למרפאה להורדת התפרים. היא לא התלוננה על כאבים, מעבר לכאבים המצופים והצפויים לאחר הניתוח שעברה, ולכן לא נצפתה בעיה כלשהי. בחלוף שבועיים חזרה התובעת למרפאה מבלי שנקבע תור והתלוננה על תחושת אלחוש באזור השן ותחושה מוזרה באזור הפנים. האזור שבו בוצע הניתוח רחוק מעצבים היכולים לגרום לסיבוך מסוג זה, ולכן הורה לה להישאר במעקב. הכאבים שעליהם התלוננה נראו לנתבע כחשודים והוא לא זיהה את מקורותיהם ולכן הפנה אותה לבדיקת סי.טי ולבדיקת מומחה א.א.ג. לאחר ההפניה לביצוע הבדיקות, בחרה התובעת שלא לחזור למרפאה. במועד שאינו זכור לו, חזרה התובעת למרפאה, אמרה כי היא חוזרת להתגורר ברוסיה ועל כן לא תוכל להמשיך בטיפולים במרפאתו. לדבריה, היא עתידה להמשיך את הטיפולים ברוסיה במימון הוריה. לשם כך ביקשה שהנתבע יעביר לחברתה את הצילומים שביצע, וזאת על מנת שהיא תוכל להמשיך בטיפול.

    האם הייתה רשלנות בטיפול

74. לשם הוכחתה של עוולת הרשלנות, כאמור בסעיפים 35 ו- 36 לפקודת הנזיקין [נוסח חדש], (להלן- "פקודת הנזיקין"), מוטלת על התובע החובה להוכיח כל אחד מאלה: קיומה של חובת זהירות, התרשלות מצד המזיק, ונזק שנגרם בגינה. (ראו למשל: ע"א 145/80 ועקנין נ' המועצה המקומית בית שמש, פ"ד לז (1) 113 (להלן- "פרשת ועקנין"); ע"א 862/80 עיריית חדרה נ' זוהר, פ"ד לז (3) 757; ע"א 243/83 עיריית ירושלים נ' גורדון, פ"ד לט (1) 113))".

75. אינני מוצאת מקום להכביר במילים בנושא חובות הזהירות המוטלות על רופא שיניים כלפי מטופליו. השאלה בענייננו הינה האם הפר הנתבע את חובתו, והאם הפרת החובה, היינו התרשלותו, גרמה לנזקים שמהם סובלת התובעת.

76. על יסוד חוות דעתם של המומחים, מומחה בית המשפט והמומחה מטעם התובעת, ניתן לקבוע כי הטיפול שטיפל הנתבע בשיניה של התובעת היה טיפול רשלני, אשר גרם לנזק. בראש ובראשונה הוביל הטיפול הרשלני לפגיעה העצבית, אך גם לנזק שנגרם לשיניים 24 ו- 25. בעטיו של הטיפול הרשלני לא הייתה עוד אפשרות לשקם את השיניים ולא היה עוד מנוס מעקירתן.

77. מחוות דעתו של פרופ' קפה ניתן ללמוד כי הייתה הצדקה לביצוע טיפול בשיניים 24 ו-25 בעת שהתובעת הגיעה לטיפולו, בשל מצבן של השיניים. יחד עם זאת קבע פרופ' קפה כי באותה עת ניתן היה לשקם את השיניים, ואולם הטיפול הלקוי והרשלני שבוצע בידי הנתבע, לא אפשר עוד את שיקומן. פרופ' קפה למד על הטיפול הרשלני הן מהתצלומים, אשר העידו בין היתר על שאריות של סתימת השורש הישנה שלא הוצאו כנדרש, ועל טיפול לקוי שבוצע, והן על פי מבחן התוצאה, המעידה על טיפול רשלני, שכן שלבי הטיפול לא תועדו ולא ניתן לדעת מהם בדיוק הצעדים הרשלניים שבוצעו במהלך הטיפול.

78. להלן אדון בטיפול הרשלני ובקשר הסיבתי בינו לבין הנזקים שנגרמו לתובעת.

    הנזק לעצב

79. מחוות דעתו של פרופ' קפה (וכן מחוות דעתו של ד"ר זך), עולה כי הטיפול בשיניים 24 ו- 25 הוא שגרם לנזק לעצב הפנים. אמנם פרופ' שוורץ מטעם הנתבעת טען כי הכאבים שמהם סובלת הנתבעת מופיעים לעיתים ללא סיבה נראית לעין, ואולם פרופ' מלמד ציין מפורשות בחוות דעתו כי הוא אינו יכול לשלול את האפשרות שהנזק נגרם כתוצאה מהטיפול. פרופ' מלמד לא הציע סיבה אחרת לנזק שנגרם לעצב, אף לא ציין כי יתכן שהנזק האמור נגרם באופן ספונטאני או ללא סיבה.

80. ד"ר זך בחוות דעתו סבר כי טיפולי חידוש השורש הם שגרמו לפגיעה בעצב, בעוד שניתוח האפיסקטומיה נועד לפתור את בעיית הכאב, ואולם הוא נכשל ולא השיג את מטרותיו. לעומת זאת פרופ' מלמד השיב כי הוא אינו יכול לשלול את האפשרות כי דווקא האפיסקטומיה היא שגרם לפגיעה בעצב (יתכן שהתובעת התלוננה בפני בעיקר על תוצאות האפיסקטומיה).

81. מבחינה עובדתית ניתן להתרשם כי הכאבים הופיעו לראשונה לאחר טיפולי השורש, עוד לפני ביצוע האפיסקטומיה, אשר נועדה למעשה לטפל בסיבת הכאבים. התובעת תיארה בהרחבה את סבלה בעקבות חידוש טיפולי השורש בשיניים 24 ו- 25, בשעה ששהתה בחו"ל, ולאחר שובה. לטענתה לאחר ביצוע האפיסקטומיה גברו הכאבים והפכו לקשים מנשוא, ובפניה הופיעו נפיחות וחוסר תחושה.

82. בחוות דעתו ציין פרופ' קפה כי הענף ה-II של העצב החמישי נפגע כפי הנראה במהלך ניתוח האפיקואקטומי או בעת חידוש טיפולי השורש בשיניים 24 ו-25. בחקירתו הנגדית השיב כי לדעתו טיפולי השורש הם שגרמו לפגיעה בעצב. עוד השיב כי הוא קושר בין הכאב הנוראופטי לבין הטיפול שקיבלה התובעת לא רק בשל סמיכות הזמנים בין הטיפול לבין הופעת הכאב, אלא גם בשל קרבת האזור האנטומי שבו בוצע הטיפול לבין עצב שנפגע (עמ' 13 שורה 12). לדעתו נפגע העצב החמישי בשעת טיפול השורש בעקבות לחץ על פתח היציאה של העצב (עמ' 13 שורות 16-18). אשר לאפיקואקטומיה השיב כי בביצועה מרימים את הרקמות והמכשירים שבהם עושים שימוש עלולים ללחוץ על העצב או אף לקרוע אותו. במקרה שלפנינו העצב אמנם לא נקרע, ואולם חרף העדר חתך העצב נפגע (עמ' 13 שורות 24-28).

83. הפגיעה בעצב כתוצאה מלחץ היא נדירה ביותר באזור המדובר (עמ' 14 שורות 1-4), ואולם לדברי המומחה לא מדובר בתופעת לוואי שאינה מעידה בהכרח על רשלנות, אלא בתופעה המעידה על רשלנות. (עמ' 14 שורות 5-8). פרופ' קפה השיב כי טיפול שיניים טוב ונכון אינו יכול לגרום לנזק שכזה (עמ' 14 שורות 9-10). עוד השיב כי אם באזור שיניים 24 ו-25 נגרם נזק לעצב החמישי, זוהי רשלנות שכן מדובר בדבר שלא צריך לקרות (עמ' 14 שורות 12-13).

84. לשאלה האם ישנן שיניים שטיפול השורש בהן מגביר את הסיכון לפגיעה בעצב השיב בחיוב והפנה לניב עליון שן 24 או 14 שהיא בצד השני (עמ' 21 שורות 9-11).

    פרופ' קפה הבהיר כי הכאב וחוסר התחושה יכולים להיעלם לאחר תקופה מסוימת ואולם הוא בדק את התובעת בחלוף 4 או 5 שנים מהאירוע כך שלטעמו הנזק הוא כבר בלתי הפיך (עמ' 13 שורות 21-22).

85. מחוות דעתו של פרופ' קפה ניתן אפוא ללמוד כי פגיעה בעצב כפי שאירע בענייננו אינה סיבוך מוכר או אפשרי הנלווה לחידוש טיפולי שורש או לניתוח אפיסקטומיה. על פי תשובתו יש וטיפולי השורש אינם מצליחים, ואולם כישלונם אינו מתבטא בפגיעה בעצב. התוצאה של הנזק העצבי מעידה על טיפול רשלני.

86. פרופ' קפה התייחס מבחינת הרשלנות גם לביצוע הטיפולים על ידי הנתבע שאינו מומחה לטיפולי שורש. אמנם לדבריו בפרקטיקה הקיימת יש וטיפולי השורש מבוצעים בידי רופאי שיניים כללים, ואולם לטעמו של פרופ' קפה יש לבצעם בידי מומחים לכך, ועל כן היה על הנתבע להפנות את התובעת לטיפול בידי מומחה לטיפולי שורש, במיוחד כיון שהיה מדובר בחידוש טיפול שורש, המבוצע לאחר שטיפול השורש הקודם נכשל. בחקירתו הנגדית השיב פרופ' קפה כי "ככל שיש צורך בחידוש טיפול שורש, המשמעות היא שמישהו נכשל בטיפול השורש הראשון ועל כן יש צורך באדם עם מיומנות גבוהה, ובהתמחות ספציפית לטיפול זה (עמ' 10 שורות 26-30)". לטעמו של פרופ' קפה בוודאי שהיה על הנתבע להפנות את התובעת למומחה לשם ביצוע ניתוח אפיסקטומיה על רקע הסיבוכים שמהם סבלה.

87. על יסוד כל האמור מצאתי שיש לקבוע כי טיפולי השורש והאפיסקטומיה, אשר בוצעו ברשלנות, הם שגרמו לנזק העצבי.

    הנזק לשיניים

88. בחוות דעתו הביע פרופ' קפה את דעתו כי נכון היה לבצע טיפולי חידוש שורש בשיניים 24 ו- 25 בשעה שהתובעת הגיעה לטיפול הנתבע, לאור מצבן, ועצם ההחלטה לבצע טיפולים בשיניים האמורות לא הייתה מיותרת, ואינה רשלנית. על פי הסברו, מצילום השיניים מנובמבר 2006 (לפני הטיפול שטיפל הנתבע בשיניים) ניתן ללמוד שבשן 24 היה מבנה לקוי עם תהליך בסב חוד השורש, ובשן 25 הייתה הכותרת הרוסה. ממצאים דומים ניתן לראות גם בצילום מדצמבר 2006.

89. יחד עם זאת חיווה פרופ' קפה את דעתו על כי הטיפול הרשלני של הנתבע בשיניים תרם להתדרדרות במצבן ולכך שלא היה מנוס מעקירתן. לדבריו אמנם היה הרס כותרתי בשיניים עוד לפני ביצוע הטיפול בידי הנתבע, ונכון היה לבצע טיפול של חידוש טיפול שורש ומבנים (כפי שאכן ביקש הנתבע לעשות), על מנת להצילן. לדבריו ניתן היה להציל את השיניים בטיפול נכון, ואולם הטיפול הרשלני של הנתבע בשיניים החמיר את הפגיעה והיה אחד מהגורמים שהובילו לחוסר האפשרות לשקם את השיניים וחייבו את עקירתן (ראו למשל תשובתו בחקירה נגדית (עמ' 16 שורות 29-30).

90. המומחה ציין כי בצילום מיום 21.5.07 ניתן לראות בשן 24 סתימת שורש חדשה עם שאריות של סתימת השורש הישנה, אך גם הסתימה החדשה לקויה, ועולה חשש מהצילום לניקוב בשורשים. בשן 25 יש סתימת שורש ושחזור הכותרת. תמונה דומה ניתן לראות גם בתצלומים המאוחרים יותר, בתצלום ללא תאריך של שיניים 24, 25, מודגם שסתימת השורש בשן 24 לקויה ובשן 25 יש שחזור הכותרת ההרוסה ותהליך סב חודי.

91. בפרק הסיכום בחוות דעתו חזר המומחה וציין כי מהמוקדם בצילומי הרנטגן שבוצעו לאחר ביצוע המבנים וחידוש טיפולי השורש בשיניים 24 ו-25, ניתן לראות שהטיפולים היו לקויים. אמנם הייתה הצדקה לביצוע חידוש טיפול השורש בשן 24 ובשן 25, אך הטיפולים היו לא תקינים וניתן היה למנוע את הנזק אילו היו מבוצעים בידי מומחה לטיפולי שורש. יתכן גם שהיה נמנע הנזק לעצב (ראו גם בחוות הדעת המשלימה).

92. בחקירתו הנגדית השיב פרופ' קפה כי מבחינת הנזק לשיניים הטיפול לא הצליח, בניגוד לאמור בחוות דעתו של פרופ' שוורץ, שכן אמנם לאחר עקירת השיניים האזור נרפא, אולם היה צריך לטפל בשיניים [טיפול תקין] ולשקם אותן ולא לעקור אותן (עמ' 12 שורה 4).

93. בחקירה נגדית לב"כ התובעת השיב פרופ' קפה כי לאחר שהנתבע ביצע טיפול בשן 24 בחודש מרץ 2007, נצפה חשש לניקוב השורשים ביום 21.5.07 (עמ' 17 שורות 5-7). לשאלה האם היה בטיפול שורש לקוי ורשלני לגרום לניקוב השיב כי כפי הנראה טפול השורש גרם לניקוב, אולם הוא לא משתמש במילים "לקוי" או "רשלני" (עמ' 17 שורות 8-9). יחד עם זאת, הוסיף כי הסתימה החדשה המצוינת ב-21.5.07, היא לקויה ויש חשש לניקוב השורשים.

94. בין היתר הפנה פרופ' קפה לאורך היתד, בהייתה ארוכה מדי, ושאליה התייחס גם ד"ר זך בחוות דעתו. לדבריו האורך המקסימאלי ליתד הוא שני שליש בלבד מסתימת השורש (עמ' 18 שורות 27-28). הסיכון כאשר משתמשים ביתד ארוכה מהמקובל היא של יציאה מעבר לקצה השורש, פגיעה באטימה של סתימת השורש ופיצול השן אם המבנה ארוך מדי (עמ' 19 שורות 5-6). לשאלה האם יכול להיגרם בשטח גם ניקוב של השורשים השיב שיכול להיגרם ניקוב של השורשים, אולם הדבר אינו קשור לאורך היתד, ויכול לקרות גם במבנים קצרים (עמ' 19 שורות 7-8).

95. פרופ' קפה השיב כי ככל שלא מבצעים ניקוי של תעלות השורש כהלכה, וסתימה חדשה כהלכה, שאחר כך מוציאים חלק ממנה כדי לבצע את המבנה, עלולים להיגרם כל הנזקים לשיניים שנגרמו לתובעת. לשאלה האם החשש לתהליך סב חודי שאותו רואים בצילום מ-11.2.07, יתכן שמקורו בטיפול שורש לקוי בשן 25 מיום, 30.1 ו-30.2, השיב פרופ' קפה שהדבר יתכן (עמ' 19 שורות 20-23). הסיבות הנוספות לעקירת השיניים 24 ו-25, נוסף להרס הכותרתי, היו טיפולי השורש הלקויים שביצע הנתבע והמבנה הארוך מדי (עמ' 20 שורה 24).

96. פרופ' קפה הסכים כי יתכן שגם הפסקת הטיפול תרמה להחמרת המצב ולצורך בדיעבד לעקור את השיניים, ואולם עולה מהראיות כי התובעת נעדרה מטיפול לתקופה של חודשיים בלבד. לאחר מכן ניתנה לנתבע הזדמנות להמשיך בטיפול, כיון שהתובעת חזרה למרפאתו. הנתבע עצמו סבר כי יש לטפל תחילה בבעיית הכאבים, הפנה את התובעת למומחה א.א.ג., ביצע את ניתוח האפיסקטומיה, ולא מיהר לבצע את המשך הטיפול בשיניים 24 ו-25, כך שלכל היותר ניתן לייחס לנתבע רשלנות גם בשל העיכוב בהמשך הטיפול, ובוודאי שאין לזקוף זאת לחובת התובעת, אשר מיד עם שובה ארצה חזרה למרפאתו של הנתבע, ומיד לאחר שעזבה את הנתבע, לא הזניחה את הטיפול בשיניה ופנתה למרפאה אחרת.

97. לאור האמור לעיל מצאתי כי עלה בידי התובעת להוכיח כי הטיפול שניתן לה הוא טיפול רשלני, ושקיים קשר סיבתי בינו לבין הנזקים שנגרמו לה.

    הנזקים

    שיעור הנכות

98. בין המומחים נטושה מחלוקת באשר לשיעור הנכות שנותרה לתובעת בעקבות הפגיעה בעצב.

99. פרופ' קפה השיב בחקירתו הנגדית כי עיקר הנזק שנגרם לתובעת היה נזק עצבי. במהלך חקירתו הנגדית תיקן את הערכתו בחוות הדעת באשר לנזק העצבי (עמ' 15 שורות 17-19), ובסופו של יום קבע כי לטעמו שיעור הנכות שנותרה לתובעת בגין הפגיעה בעצב עומד על 10%. עוד הוסיף כי בגין אבדן השיניים, שלטענתו היה צריך ואפשר להצילן אלמלא הטיפול של הנתבע, נותרה לתובעת נכות בשיעור של 1% (עמ' 22 שורות 29-31).

100. המומחים בתחום הנוירולוגיה נחלקו ביניהם בשאלה האם מקנה הפגיעה הקלה בענף אחד מבין שלושת הענפים של העצב שליש בלבד מהנכות הקבועה בפרט, כפי שגרס פרופ' מלמד, או שמא את מלוא הנכות, כפי שגרס ד"ר קוריצקי.

101. במחלוקת זו מצאתי שיש לקבל את עמדתו של ד"ר קוריצקי. פרט 29 (5) (א) לתוספת לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה), התשט"ז- 1956, (להלן- "התוספת לתקנות"), הקובע את שיעורי הנכות בשל פגיעה בעצב 5, הוא העצב הטריגמיניאלי, קובע כדלקמן:

     "(5)פגימות בעצבי המוח

     (א)עצב TRIGEMINUS) V)

     (I)בצורה קלה10%

     (II)בצורה בינונית20%

     (III)בצורה בינונית עם הפרעות תחושתיות ניכרות30%

     (IV)בצורה קשה40%"

      

102. עולה מלשון פרט המשנה כי קביעת הנכויות נעשית בהתאם לארבע דרגות המתייחסות לעוצמתה של הפגיעה: האם היא קלה, בינונית, בינונית עם הפרעות תחושה ניכרות, או בצורה קשה, ולא בהתאם להיקפה הפיזיולוגי, בכמה ענפים של העצב היא קיימת. ניתן להשוות את התייחסותו של מחוקק המשנה לקביעת הנכות בפרט משנה זה לקביעות אחרות שנקבעו בתוספת לתקנות, שבהן התייחס גם להיבטים פיזיולוגיים לשם קביעת דרגת הנכות, כגון מספר האצבעות שנפגעו, או הפרקים שנפגע. מחוקק המשנה היה אפוא מודע למבחן הפיסיולוגי הבוחן את היקף הפגיעה, וסביר להניח כי אילו היה סבור שההבחנה הפיזיולוגית מביאה לביטוי נכון ומדויק יותר של הנכות, היה משתמש בה, וקובע את הנכות בהתאם למספר ענפי העצב שנפגעו. גם מבחינת תכליתה של התוספת לתקנות, נכון לטעמי להתייחס למידת עוצמתה של הפגיעה בעצב תוך התייחסות לעוצמתה, בין אם נפגע ענף אחד, בין אם נפגעו מספר ענפים (אף שיתכן שתוצאת פגיעה במספר ענפים תוביל לעוצמת פגיעה בצורה קשה).

103. אין בדברים אלו כדי לפגוע בסמכותו של מומחה רפואי לקבוע חלקיות נכות בלבד, תוך עריכת התאמה נדרשת בהוראת הפרט, בהתאם לעצמת הפגיעה. ואכן כפי שאירע באחדים מפסקי הדין שצוטטו על ידי הנתבע (וכן בפסקי דין אחרים), יש ומומחים רפואיים מוצאים שנוכח שיקולים רפואיים ועוצמת הפגיעה ראוי לבצע התאמה באשר לשיעור הנכות, שכן ארבע הדרגות בפרט המשנה המגדירות את עוצמת הפגיעה אינן מתאימות לכל טווח אפשרויות הפגיעה. הקריטריון לטעמי אינו מספר ענפי העצב שנפגעו, אלא כאמור עוצמת הפגיעה, אף שלעיתים מספר הענפים שנפגעו יהווה אינדיקציה לעוצמת הפגיעה. כך למשל בת"א 44361/06 גלית נ' אריה חברה לביטוח (מיום 31.3.09), נקבעה נכות בשיעור של 3% על פי הפרט, כיון שדובר בתלונות תחושתיות סובייקטיביות, ללא עדות לנזק כלשהו למערכת העצבים). בענייננו העדפתי את חוות דעתם של ד"ר קוריצקי ושל פרופ' קפה, אשר העריכו את שיעור הנכות ב- 10%, הן מאחר שפרופ' מלמד קבע שליש משיעור הנכות רק בגלל פגיעה באחד הענפים, ולא בשל עוצמת הפגיעה. זאת ועוד, מדובר בפגיעה בתחושה, כאבים, וכן גם פגם אסטטי, ועל כן לא מצאתי הצדקה להתרשמות לפיה מדובר כאמור בנכות בשיעור של 10%.

104. לפיכך מצאתי כי יש לקבוע שלתובעת נותרה נכות בשיעור של 10%, כאמור בפרט 29(5)(א)(I), בגין פגיעה קלה בעצב, ונכות בשיעור של 1% בגין הפגיעה בשיניים (חצי אחוז לכל שן).

     נזק בלתי ממוני

105. התובעת הצהירה בתצהיר עדות ראשית כי מיום האירוע הוא סובלת באופן יום יומי מנזקי הטיפולים שאותם ביצע הנתבע. תפקודי היום יומי ואיכות חייה נפגעו בצורה קשה. היא סובלת מכאבים בפניה, בפיה ומסביב לעינה השמאלית בכל שעות היום והלילה ואין בתרופות לשיכוך כאבים כדי להקל בכאבים אלו. הכאבים גורמים לה לכאבי ראש עזים ותשישות. לעיתים אין באפשרותה להמשיך ולתפקיד והיא נאלצת לשכב ולנוח. הכאבים מתגברים בביצוע פעולות הכרוכות בהנעת הלסת, כגון אכילה ודיבור מהיר, בפעולה הכרוכה בהטיית הראש קדימה ולמטה, כגון קריאה ואכילה. בפעולות הכרוכות בפעילות מהירה ומאומצת כגון: הליכה מהירה וריצה. מצב רוחה הפך לירוד. היא אינה מסוגלת להתרכז בלימודיה.

     השיתוק בעצב הפנים גורם לה סבל רב ועגמת נפש. כתוצאה מהשיתוק הופיע קמט בפניה ונפיחות בלחי השמאלית. העפעף השמאלי שקוע יותר כך שנוצרו פגמים אסטטיים בפניה, הדבר גרם לפגיעה בביטחון העצמי, לדיכאונות ולמצבי רוח ירודים, לחוסר סבלנות ולעצבים.

106. כתוצאה מנזקי הטיפולים היה צורך לעקור את השיניים 24 ו-25, ונגרם לה חוסר בשיניים, היוצר פגם אסטטי משמעותי ומפריע בתפקודה היום יומי. אין באפשרותה לדבר באופן טבעי מול הלקוחות והיא נמנעת מלחייך. בשל הכאבים לא ניתן לשקם את הפה בתקופה הקרובה באזור השיניים שנעקרו.

107. בסיכומיה טענה התובעת כי היא סובלת מכאבים יומיומיים בפניה, מסביב לעינה השמאלית, הכאבים גורמים לכאבי ראש, לתשישות, ומפריעים לתפקוד היומיומי. בשל כל אלו עתרה לפיצוי בסכום של 250,000 ₪.

108. בשים לב לאופיים ולטיבם של הנזקים שנגרמו לתובעת, לכלל הנכות הרפואית שנקבעה, לטיפולים שקיבלה ושהיא עתידה לקבל, מעבר לטיפולים שהיו צפויים לה בשל מצב השיניים הבסיסי טרם תחילת הטיפול בידי הנתבע, בשים לב לסבל היומיומי בשל הכאבים ובשל הנזק האסטטי, כמתואר על ידי התובעת, מצאתי שיש לפסוק לתובעת פיצוי בסכום של 75,000 ₪ בראש נזק זה, בערכי יום מתן פסק הדין.

     הפסדי הכנסות

     כללי

109. התובעת הצהירה בתצהיר עדות ראשית כי היא בעלת תואר ראשון במשפטים מהאוניברסיטה ללימודי המדעים ההומניים במוסקבה, ולאחר שסיימה את לימודיה בשנת 2001, הוסמכה כעורכת דין ברוסיה. בין השנים 2001 עד 2003, עבדה כעורכת דין בחברת "לים" ו"אגרופריבור". בשנת 2005 החליטה לעלות ארצה והחלה לעבוד בעבודות זמניות שונות. בשנת 2007, החלה לימודי תואר שני בתקשורת ועיתונאות באונ' העברית, ואולם בשל הכאבים העזים שמהם סבלה בעקבות הטיפול, אשר הפריעו לה בריכוז, וכתוצאה מנזקי הטיפולים, לא היה באפשרותה להתמיד בלימודיה והיא הפסיקה אותם. בשנת 2009 החלה על פי עדותה בהליכי הכשרה להסמכה כעורכת דין בישראל, תהליך המצריך תקופת התמחות ובחינה במבחני לשכת עורכי הדין. עד כה עברה חלק ממבחני הלשכה והיא מתראיינת במשרדי עורכי דין בכדי להשלים את מטלת תקופת ההתמחות. כיוון שנזקי הטיפולים הרשלניים מקשים עליה להתרכז בלימודיה ולשוב לקריירה כעורכת דין, היא נאלצת לעבוד בעבודות זמניות כגון בחנות תכשיטים. את טענותיה בדבר עמידה בחלק מהבחינות וניסיונות להשתלב בעבודה משפטית, לא תמכה התובעת בראיות כלשהן.

110. בחקירתה הנגדית השיבה התובעת שהיא עדיין לא הוסמכה כעורכת דין בארץ, חסרים לה מספר מבחנים לשם כך וכן התמחות (עמ' 32 שורות 15-16). בשנים 2005 עד 2006 עבדה במקביל ללימודיה באולפן (עמ' 32 שורות 23-30). לשאלה מדוע בתצהיר תשובות לשאלות השיבה שלא עבדה לפני האירוע, השיבה שהיא עבדה מספר שעות בשבוע, ומאחר שקיבלה כסף ממשרד הקליטה, לא הייתה צריכה לעבוד. בעיקרון לא עבדה, למעט פעם בשבוע (עמ' 33 שורות 1-6). מאז 2007 עבדה באירוקה, הי-שטרן.

     הפסד הכנסות בעבר

111. כידוע, הפסד שכר בעבר הוא ראש נזק הטעון הוכחה. מעיון בראיות שהובאו בפני עולה כי אמנם עבדה בעת שהותה בחו"ל כעו"ד, ואולם משעה שעלתה ארצה בשנת 2005 לא החלה בהליכים כלשהם לשם הסמכתה כעו"ד בארץ, וזאת ללא כל קשר לטיפול השיניים. גם בשנת 2007 לא ניסתה להשתלב במקצועה, אלא פנתה ללימודי תחום אחר. על פי עדותה, היא לא עבדה בעת האירוע, אלא לכול היותר יום בשבוע, בעבודות מזדמנות.

112. אף שהתובעת לא הוכיחה הפסדי הכנסות בעבר, ולא התרשמתי שהייתה לטיפול או לתוצאותיהם השפעה כלשהי על הכנסותיה, (כך למשל עולה כי בשנת 2008, השנה שלאחר הטיפול, היו לה ההכנסות הגבוהות ביותר מאז עלייתה ארצה) מצאתי כי יתכן שהייתה השפעה למצבה בעקבות הטיפול השפעה כלשהי על הכנסותיה, במיוחד בחודשים הסמוכים לשובה ארצה מרוסיה. לעניין זה יש להביא בחשבון את עוצמת הכאבים וכן את הטיפולים הרבים שנדרשו. בנסיבות האמורות מצאתי שיש מקום לפסוק פיצוי גלובאלי, על דרך האומדן, המביא בחשבון גם את הזמן שחלף מאז האירוע, בסכום כולל של 10,000 ₪ בערכי יום מתן פסק הדין.

     גריעה מכושר השתכרות

113. אשר לגריעה מכושר ההשתכרות, כפי שקבע בהלכה הפסוקה, אין בהכרח זהות בין שיעור הנכות הרפואית לבין שיעור הנכות התפקודית או שיעור הגריעה מכושר ההשתכרות. עמד על כך בית המשפט העליון עוד בע"א 237/55 סטוצינר נ' פומרנצ'יק, פ"ד י' 1050, 1060 (1956)). כב' השופט ברנזון קבע באותו עניין-

     "יש ומום קל באופן יחסי גורם לירידה גדולה בכושר העבודה וההשתכרות; ויש ופגיעה קשה אינה נושאת בכנפיה נזק כספי גדול ביותר. הדבר תלוי לא במעט במי מדובר: בעברו של האיש, גילו הנוכחי, בעבודתו או במקצועו, ביכולתו להסתגל למצבו החדש או - אם יש צורך בכך - ביכולתו לעבור למקצוע מתאים אחר ולמצוא בו עבודה ומקור פרנסה, ועוד נסיבות כהנה וכהנה. כי תפגענה למשל, שתי אצבעות של יד שמאלו של כנר מקצועי מבלי יכולת לכפפן כדבעי, הרי זו מכה קשה שתוצאותיה חמורות ביותר בשבילו. ואילו חנוני או מורה במצב דומה כמעט ולא ירגיש במומו, מבחינה כלכלית".

114. קביעת הפיצוי לו זכאי נפגע בשל הגריעה מכושר השתכרותו תלויה אפוא בטיבה של הנכות, בטיב התעסקותו של הנפגע, במידת הסתגלותו לעבודתו על אף נכותו, בתפקודו, בכישוריו וסגולותיו (ראו לעניין זה גם ע"א 516/86 אררט נ' אזולאי, פ"ד מ' (4) 687; ע"א 586/84 מקלף נ' זילברברג, פ"ד מג (1) 137, 152 (1989); ע"א 286/89 מיכאל קז נ' המאגר הישראלי לביטוח רכב, (פורסם במאגרים); וע"א 3049/93 גירוגיסיאן נ' רמזי, פ"ד נב (3) 792, 797).

115. בקביעת הנכות התפקודית ושיעור הגריעה מכושר ההשתכרות, יש לשקול אפוא, ראשית, את הנכות הרפואית של הנפגע, שיעורה וטיבה. השפעתה התפקודית של נכות רפואית בתחום הנוירולוגיה, במיוחד שהשפעתה אסטטית ברובה, אינה זהה בהכרח להשפעתה התפקודית של נכות בתחום אורתופדיה, התואמת בדרך כלל את הנכות הרפואית. (ראו למשל קביעתו של כב' השופט י' עמית בע"א 8930/12 הפניקס הישראלי נ' טוויג (מיום 31.7.14), אשר קבע כי-

     "חלק מהנכויות שנקבעו למערער, כמו צלקת, פזילה, טינטון וחוסר עצם בגולגולת (10% בגין כל אחת מנכויות אלה), אינם תפקודיים במובהק, ומבלי שנעלם מעינינו כי לצירוף נכויות בתחומים שונים עשויה להיות השפעה מצרפית גבוהה יותר מסך הנכויות".

116. נכות נוירולוגית או נכות שיניים אינה מלווה בהכרח בנכות תפקודית ואינה משפיעה בהכרח על כושר ההשתכרות.

117. בסיכומיה טענה התובעת כי יש לקבוע ששיעור נכותה התפקודית עומד על 20%. לטענתה קיימת משמעות תפקודית הן לכאב הנוירופטי והן להשפעה התחושתית והאסטטית.

118. מההיסטוריה התעסוקתית של התובעת ניתן ללמוד כי לאחר בואה ארצה היא לא נחפזה כאמור להשתלב בשוק העבודה. לאחר האירוע עלה בידה להשתלב בעבודה בחנויות תכשיטים, עבודה הכרוכות בקבלת קהל. ניתן להתרשם גם לאחר חקירתה של התובעת בפני, כי מדובר בליקוי אסטטי קל, אשר לטעמי אינו פוגם בהופעתה הנאה. לא מדובר חלילה בצלקות מכערות בפנים, או בנזק אחר המכער את הפנים, כי אם בנזק אסטטי קל וכמעט בלתי מורגש. יחד עם זאת אין להתעלם מהכאבים המתמידים בפנים, אף שהתרשמותי הינה כי עלה בידי התובעת להתמודד עמם באמצעות משככי כאבים וכי קיים מרכיב בלתי מבוטל של העצמה בתלונותיה. התרשמתי כי עוצמת הכאבים שמהם סובלת התובעת היום אינם באותם סדרי גודל של הכאבים שמהם סבלה בשנים הראשונות שלאחר הטיפול. על פי המסמכים הרפואיים משנת 2009 התובעת אינה מטופלת עוד במרפאת הכאב.

119. מעבר לדרוש אציין כי לאבדן השיניים אין כל השפעה תפקודית או השלכה לעניין כושר השתכרותה של התובעת, במיוחד לאחר שבוצע טיפול שיקומי.

120. מנתוני השכר החלקיים שהוצגו על ידי התובעת עולה כי שכרה בחודשים שבהם עבדה אינו עולה על 5,000 ₪.

121. בשים לב לכלל השיקולים, מצאתי שיש לפסוק בעיקר מטעמי זהירות פיצוי בסכום של 20,000 ₪ בראש נזק זה. (סכום זה מקביל במקורב ובמעוגל לשליש תחשיב אקטוארי בהנחה של בסיס שכר של 8,500 ₪ ו-3% שיעור גריעה מכושר השתכרות). סכום זה כולל גם את הפיצוי בגין הפסדי הפנסיה.

     הוצאות

122. עולה מחוות דעתו של פרופ' קפה כי בעקבות אבדן השיניים זקוקה התובעת לכתרים, שאותם יש לחזור ולבצע כל 12 עד 15 שנים (עמ' 21 שורות 2-11). פרופ' קפה הדגיש כי נוכח מצבה של התובעת לפני הטיפול, היה צריך לבצע כתרים, שגם אותם צריך היה לבצע מדי כ- 10 שנים (עמ' 23 שורות 14-18).

123. בחוות דעתו ציין כי מכיוון שהשיניים 24 ו-25 נעקרו, הנזק בלתי הפיך ועל כן יש צורך בשיקום האזור באמצעות גשר משן 23 ו-26, כלומר 4 כתרים בעלות של 10,000 ₪ או בעזרת שתלים בעלות שני שתלים (8,000 ₪), שני מבנים (2,000 ₪), ושני כתרים על השתלים (בעלות של 7,000 ₪).

124. לשם הערכת עלות הטיפולים הרפואיים מצאתי שיש לאמץ את הערכת המומחה, בניכוי עלות הטיפול בגין הכתרים, שהיא עלות הטיפול שלו הייתה התובעת נזקקת גם אלמלא הטיפול הרשלני שביצע הנתבע, בגין ביצוע כתרים והחלפתם מדי 10 שנים. כמו כן מצאתי שיש לאמץ את תחשיב התובעת באשר לעלויות, תוך עריכת ההתאמה הנדרשת. כמו כן מצאתי שיש לקבוע פיצוי בגין טיפול השיקום שקיבלה התובעת בעבר בהתאם לאותו מפתח, ובתוספת של הפרשי הצמדה וריבית.

125. אשר לסכום ששילמה התובעת לנתבע בגין הטיפולים בשתי השיניים, מצאתי כי כיון שמדובר בטיפול רשלני, יש לפסוק לתובעת את החזר התמורה ששילמה. כמו כן מצאתי שיש לפסוק סכום מה נוסף בגין הוצאות רפואיות אחרות, כגון עבור משככי כאבים, וכן הוצאות נוספות, כגון נסיעות בעבר ובעתיד.

126. סה"כ מצאתי שיש לפסוק בראש נזק זה פיצוי בסכום של 45,000 ₪ בערכי יום מתן פסק הדין, לעבר ולעתיד.

     פגיעה באוטונומיה

127. בראש ובראשונה אציין כי אינני מוצאת לנכון לקבוע פיצוי בראש נזק זה במקביל לפיצוי בגין נזק לא ממוני, (ראו לעניין זה את פסק דינו של כב' השופט עמית, בע"א 1303/09 מרגלית קדוש נ' בית החולים ביקור חולים (מיום 14.2.11, להלן- "פרשת קדוש").

128. לגוף העניין אציין כי על פי האמור בתצהיר עדות ראשית של התובעת (בסעיף 28) מעולם לא הסביר לה הנתבע על הסיכונים הכרוכים בטיפולים, ואת האלטרנטיבות הטיפוליות אשר היו מונעות את הנזקים. מעולם לא הסביר לה שכתוצאה מהטיפולים היא עלולה לסבול משיתוק בפניה ומנזקים תפקודיים ואסטטיים שונים ומעולם לא החתים אותה על טופס הסכמה מדעת לביצוע הטיפולים. התובעת הוסיפה כי אמנם לטענתו של הנתבע הוא נתן לה הסברים מקיפים באשר למצבה ובאשר לטיפולים, ואולם טענה זו איננה נכונה. כל שאמר לה לפני הטיפול האפיסקטומי היה כי על מנת למנוע את המשך הכאבים עליה לעבור את הטיפול, מבלי שהסביר לה מהו מצבה הרפואי, מה משמעות הטיפול ומה האלטרנטיבות. כמו כן לא הסביר לה שהוא עומד לבצע טיפולים בתחומים שבהם הוא אינו מומחה ולא הסביר לה את הסיכונים בשל ביצוע טיפולים בידי רופא שאיננו מומחה בתחומי טיפול אלו. אילו היה ניתן לה הסבר אודות הסיכונים ואילו הייתה יודעת שהנתבע אינו מומחה בתחום טיפולי השורש, לא הייתה מבצעת את טיפולי השורש כלל או שהייתה בוחרת לפנות לרופא מומחה בתחום טיפולי השורש.

129. התובעת הצהירה כי עם שובה ארצה פנתה לנתבע כדי לבדוק מה מקור הכאבים. כעבור כחודשיים ביצע הנתבע צילום שיניים ואמר לתובעת כי קיימת ציסטה הגורמת לכאבים ועל כן יש להוציאה. הנתבע לא הסביר לתובעת לטענתה מה משמעות הדבר אלא נתן לה זריקה והחל לנתחה. לאחר הניתוח נתן לתובעת אנטיביוטיקה והיא שבה לביתה.

130. בחקירתה הנגדית השיבה התובעת כי האפיקואקטומי בוצע לא ביום הצילום, כפי שניתן היה להבין מתצהירה הראשי, אלא ביום 23.5, (ולא ב-11.6, כפי שנכתב ע"י הנתבע). התובעת חזרה והבהירה שהניתוח לא בוצע באותו היום שבו בוצע הצילום, בניגוד לאמור בתצהירה (עמ' 29 שורות 15-17).

131. הנתבע הצהיר מנגד כי בכל טיפול, לרבות טיפול מסוג זה, הוא נוהג באופן מתמיד וקבוע לתת הסבר מלא למטופל עד הבנתו המלאה את התהליך ואת כל מה שקשור בו. מוסבר למטופל מהו התהליך הניתוחי, מהם הכאבים הצפויים, האם יכולים להיות סיבוכים, מה הסיכוי להצלחה ומדוע התעורר צורך לבצע טיפול זה וכן מדוע נבחרה דרך טיפול זו.

132. לא התרשמתי כי התובעת לא קיבלה את ההסברים הדרושים מהנתבע. בחקירתה הנגדית השיבה כי פנתה דווקא לנתבע בשל בקיאותו בשפה הרוסית, כדי להסביר לו את תלונותיה, מן הסתם גם על מנת שיהיה באפשרותה להבין את הסבריו. עוד העידה כי הם אכן שוחחו ביניהם ברוסית (עמ' 25 שורות 13-16). התובעת כאמור היא עורכת דין בהכשרתה, וסביר להניח כי היא לא הייתה מסכימה לביצוע טיפולים כלשהם מבלי שניתנו לה הסברים אודותיהם, במיוחד כאשר אחד הקריטריונים לבחירת התובע הייתה בקיאותו בשפה הרוסית. האפיקואקטומי לא בוצע באופן מידי, בניגוד לאמור בתצהירה של התובעת, אלא כעבור למעלה מחודש, והיה בידי התובעת די זמן לשקול את ביצוע הטיפול האמור. לא מצאתי שהנתבע היה צריך להסביר את הסיכון לפגיעה בעצב, שהינו סיכון נדיר, הנובע למעשה מהטיפול הרשלני, ואין לצפות כי הנתבע יבהיר למטופל שהוא עלול לבצע טיפול רשלני, ועל כן מתמזג למעשה ראש נזק זה עם ראש הנזק של הנזק הבלתי ממוני. (על היקף הגילוי הנדרש ראו בפסק הדין בפרשת קדוש הנ"ל).

     סיכום

133. בהתאם לאמור זכאית התובעת לפיצוי בסכום כמפורט להלן-

     נזק לא ממוני- 75,000 ₪;

     הפסד הכנסות בעבר 10,000 ₪;

     גריעה מכושר השתכרות- 20,000 ₪;

     הוצאות- 45,000 ₪;

     סה"כ- 150,000 ₪.

      

134. בנוסף לסכום האמור ישלם הנתבע לתובעת את הוצאותיה, לרבות בגין שכר טרחתו של המומחה, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כדין, וכן שכר טרחת עו"ד בשיעור של 23.6%

135. הסכומים האמורים ישולמו בתוך 30 ימים מהיום שבו הומצא פסק הדין לבאי כוחם של הצדדים, שאם לא כן יישאו הסכומים ריבית והפרשי הצמדה כדין.

      

      

     ניתן היום, ז' אייר תשע"ה, 26 אפריל 2015, בהעדר הצדדים.