פלוני נ' ווישיי ישראל בע"מ ואח'

צד שלישי             מנורה מבטחים ביטוח בע"מ

                            עו"ד ע. אמגור

פסק דין

תביעה לפיצויים בגין נזקי גוף לפי פקודת הנזיקין [נוסח חדש] (להלן: "פקודת הנזיקין").

רקע כללי

1. התובע יליד X.X.82, נפגע לטענתו בתאונת עבודה ביום 1.8.18 כאשר עבד במפעלה של הנתבעת. לדבריו, במהלך עבודתו, מלגזה עלתה על כף רגלו. בתום משמרת העבודה נסע התובע בהסעת העבודה אל עיר מגוריו באר שבע. משם נסע, לטענתו במונית, לחדר המיון בבית חולים סורוקה, נבדק בחדר המיון ושוחרר לאחר מכן לביתו. בתעודה רפואית של חדר המיון צוין כי "בבדיקה מצב כללי טוב, מתהלך, יציב ונינוח ללא סימן חבלה חיצוני, נפיחות קלה מעל מסרקים 3-5[...] בצילום: ללא עדות לשבר"; הוא נחבש אלסטית ושוחרר עם המלצות לימי מנוחה ומעקב אצל הרופא המטפל.

    

2. המלגזה המעורבת בתאונה היתה מבוטחת בביטוח חובה אצל צד ג', מנורה מבטחים ביטוח בע"מ (להלן:"מנורה"). התובע בחר להגיש את תביעתו לפי פקודת הנזיקין נגד הנתבעת-המעבידה, בבית משפט השלום. הנתבעת שלחה הודעת צד ג' נגד מנורה, וטענה כי היא זכאית לשיפוי ממנורה מכח פוליסת ביטוח חובה שהוציאה מנורה למלגזה, וזאת לנוכח פסק דין בע"א 5757/97 אליהו חברה לביטוח בע"מ נ' חמאדה (נבו 18.1.99) (להלן: "עניין חמאדה").

    

3. בשלב מסוים, התובע פיטר את בא כוחו מהייצוג וניהל את התיק בעצמו. לאחר השלמת הליך מינוי המומחים והגשת תחשיבים מטעם הצדדים, הועבר הדיון בתביעה לבקשת התובע, מבית משפט השלום לבית המשפט המחוזי.

    

4. לאורך כל ההליך תיאר התובע את התאונה כאירוע קשה וחמור, שגרם לו פגיעה קשה וחמורה בכף רגלו הימנית ובחזה. במהלך הגשת הראיות התברר כי התאונה תועדה בסרטון וידאו (נספח 4 בתיק מוצגי הנתבעת). צפייה בסרטון מעלה כי מדובר באירוע מינורי, אשר זכה להתייחסות מינורית על ידי האנשים שסבבו אותו. כך, בסרטון נראה התובע עובד בעמדה שלו, המורכבת ממכונה שבמרכזה מסך מחשב; לצד העמדה קיים מסלול הולכה של חומרי העבודה באמצעות מלגזה, המסומן בפס צהוב על הרצפה, שבו מעבירים את המטענים שנכנסים ויוצאים מהמחלקה; לצד עמדתו של התובע קיימת עמדה נוספת; בשלב מסוים התובע קם מעמדתו וניגש לשבת בעמדה השמאלית סמוך למסלול ההולכה כשהוא מוסתר; המלגזה עם המטען חולפת על פניו על מסלול ההולכה המסומן בצהוב ללא כל התרחשות חריגה, וממשיכה בדרכה; נראה כי בשיהוי מסוים העלה התובע את הטענה שהמלגזה עלתה על כף רגלו, ומשלב זה התפתח מהלך דברים שאינו מתועד, שהתובע ציין בתצהירו ובעדותו.

    

   צפיה בסרטון אינה שוללת את האפשרות כי המלגזה אכן עלתה על כף רגלו של התובע. אך גם אם נקבל אפשרות זו, נראה כי מדובר באירוע מינורי ביותר, שאפילו התובע שם לב אליו בשיהוי מסוים. כאמור, התובע נשאר במקום העבודה עד לסיום המשמרת, נסע בהסעת העבודה עד לעיר מגוריו, ומשם נסע במונית לבית החולים, שם נבדק ושוחרר בו ביום עם חבישה אלסטית.

    

   אני מוצא לנכון לציין ולהדגיש דברים אלה, וזאת לנוכח התיאור הקודר והסוער של התאונה על ידי התובע במהלך ניהול הליכי התביעה, הן במוסד לביטוח לאומי (להלן: "המל"ל") והן בבית המשפט, בכל הנוגע לנזקים שנגרמו לו עקב אירוע זה, כפי שיובהר עוד בהמשך.

    

5. התאונה הוכרה על ידי המוסד לביטוח לאומי כתאונת עבודה, ולתובע נקבעו נכויות על ידי הוועדות הרפואיות של המל"ל בשיעור 10% בתחום הפסיכיאטריה בגין הפרעת דחק בתר חבלתית – PTSD , ו - 10% בתחום הראומטולוגיה.

    

   שאלת האחריות

6. התובע יכול היה להגיש תביעתו נגד מנורה – מבטחת המלגזה, בהתאם להלכת חמאדה, ולזכות בפיצוי ללא הוכחת אחריות לפי חוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, תשל"ה-1975 (להלן: "חוק הפלת"ד"); אך בחר באופן מחושב, והייתי אומר אף מתוחכם, להגיש תביעתו כנגד המעבידה; ככל הנראה משום שהנכויות שנקבעו במל"ל לא השביעו את רצונו.

    

   התובע ביקש לבסס את אחריות הנתבעת מכח עוולת הרשלנות, בטענה כי הנתבעת לא סיפקה לו סביבת עבודה בטוחה, התקינה קו ייצור לא בטיחותי, התירה מעבר עגלות במקום צפוף בקרב העובדים, לא הזהירה את התובע ולא התריעה בפניו בדבר הסכנות הטמונות בישיבה במקום עבודתו, ועוד כהנה וכהנה טענות להתרשלות של הנתבעת.

    

7. מנגד נטען על ידי הנתבעת, בהתבסס על תצהירו של ממונה הבטיחות של המפעל, מר איפרגן, כי היא נקטה בכל אמצעי הזהירות המתחייבים; מדובר במפעל מסודר, שניתנו בו הנחיות מפורטות; התובע פעל בניגוד להנחיות כאשר עזב את עמדת העבודה שלו וישב בתוך מסלול ההולכה של המטענים באמצעות המלגזה; העד איפרגן מסר בתצהירו כי התובע עבר הדרכות בטיחות, קיבל הנחיות ונהלים; התאונה, ככל שאירעה, היא נגרמה עקב כך שהתובע פעל בניגוד לנהלים; מדובר בעובד מנוסה וותיק שקיבל הנחיות ברורות.

    

8. בנסיבות העניין, לאחר שנתתי דעתי לטענות הצדדים, הגעתי לכלל מסקנה, לא בלי התלבטות, כי הנתבעת התרשלה כלפי התובע, וזאת בעיקר נוכח חובת הזהירות "המוגברת" החלה על מעביד כלפי עובדו. כידוע, על פי הפסיקה חובת הזהירות של מעביד כלפי עובדו מחייבת אותו לנקוט באמצעים הסבירים על מנת לוודא שעובד יכול לבצע את עבודתו בצורה בטוחה, ואין היא מצטמצמת לנקיטת אמצעים למניעת סכנות בלתי רגילות או יוצאות דופן (ראו: ע"א 663/88 שירזיאן נ' לבידי אשקלון בע"מ, פס' 5 (נבו 12.5.93)).

    

   חובת זהירות זו כוללת הנהגת שיטת עבודה בטוחה, דאגה לקיומה, והדרכת העובד לגבי שיטת העבודה הבטוחה (ראו: ע"א 707/79 וינר את טיקו נ' אמסלם, פס' 3 (נבו 23.9.80); ע"א 477/85 בוארון נ' עיריית נתניה, פס' 7 (נבו 28.3.88)).

    

   כמו כן, כוללת חובת הזהירות של המעביד את חובתו לצפות רשלנות, ואפילו פזיזות בביצוע העבודה מצד העובד (ראו: ע"א 211/63 יחזקאל נ' קלפר, פס' 15 (נבו 30.4.64)).

    

9. בענייננו, עיון בסביבת העבודה מעלה כי היא סביבת עבודה צפופה; אמנם העמדות ברורות, וקו ההובלה מסומן, אך רוחבו צר ביותר, ודי בבליטה קלה בגופו של העובד לכיוון מסלול ההובלה, כדי שיהיה חשוף לפגיעה על ידי מלגזת המטען; אמנם התובע עזב את עמדת העבודה שלו (ללא הסבר ברור) והתיישב בעמדה הסמוכה לה, סמוך למסלול ההולכה, אבל התאונה היתה יכולה לקרות באותה מידה כשהתובע התיישב בעמדתו והושיט רגלו או ידו ללא שימת לב, לכיוון מסלול ההובלה של המלגזה.

    

   אשם תורם

10. כידוע, הכלל המנחה בפסיקה, כי בתאונת עבודה במסגרתה נפגע עובד, לא בנקל יוטל אשם תורם על העובד, אלא במקרים בהם אשמו לקרות התאונה בולט וברור (ע"א 1815/09 סופריור כבלים בע"מ נ' אלבז (נבו 27.12.10); ע"א 8133/03 יצחק נ' לוטם שיווק בע"מ (נבו 27.10.04)).

     

    סבורני כי בנסיבותיו, מקרה זה נופל בגדר המקרים החריגים שיש בהם כדי להטיל אשם תורם על העובד. כאמור, התובע עזב את עמדת עבודתו והתיישב על כסא הסמוך למסלול ההולכה של המלגזה, ללא הסבר ברור, ולא נזהר שכף רגלו לא תסטה אל מסלול ההולכה, דבר שתרם לאירוע התאונה בצורה משמעותית; מדובר בהתנהגות רגילה שכל אדם רגיל אמור להיזהר מפניה, ולא נדרשת בהכרח הנחיה מקצועית מיוחדת או פיקוח מיוחד של המעביד כדי להימנע ממנה. בנסיבות אלה סבורני כי יש להטיל על העובד אשם תורם בשיעור 25% (השוו: ע"א 1062/15 ווהבי נ' נזאל (נבו 10.5.16)).

     

    שיעור הנזק והפיצויים

11. אפתח בכך כי אם קביעת האחריות בתיק היתה כרוכה בקושי לא מבוטל, הרי הקושי שעלה במסגרת בירור שאלת הנזק והפיצויים, היה גדול אף יותר. זאת שכן, בחינת מכלול חומר הראיות שהוגש בתיק על רקע התנהלות התובע במהלך ניהול משפטו, יצרה רושם חזק לפיו התובע ביקש ליטול אירוע מינורי עם פגיעה קלה ביותר בכף רגלו, ולמנף אותו לכדי קטסטרופה בריאותית, תוך שהוא מצליח לתאר בפני המומחים הרפואיים תלונות ותיאורים לגבי מצבו, אשר קשה עד בלתי ניתן ליישב אותם עם היקף פגיעתו ואופן התנהלותו והופעתו במהלך ניהול התביעה, כפי שיפורט בהמשך.

     

    הנכות הרפואית

    תחום הפסיכיאטריה:

12. התובע צירף לתביעתו חוות דעת מומחה בתחום הפסיכיאטריה, ד"ר רבקה כהן, אשר העריכה את נכותו בתחום הפסיכיאטריה בשיעור 40% בגין הפרעה בתר חבלתית – PTSD, בגינה נגרם לו אובדן כושר עבודה מלא.

     

13. מומחה רפואי בתחום הפסיכיאטריה מטעם הנתבעת, ד"ר גורביץ איליה, העריך את נכותו של התובע בתחום הפסיכיאטריה בתחום 10% לצמיתות בגין PTSD בהתאם לקביעת המל"ל.

     

14. בשל הפער בין חוות הדעת של המומחים מטעם הצדדים, מונה מומחה מטעם בית המשפט בתחום הפסיכיאטריה, ד"ר גיא אור. בחוות דעתו תיאר ד"ר גיא אור את מכלול תלונותיו של התובע, אותן הציג לאורך כל ההליך הטיפולי בפני הגורמים השונים, לרבות המומחה הרפואי מטעמו, המוסד לביטוח לאומי, והרופאים שטיפלו בו. כך צוין, כי כחודשיים לאחר התאונה החל התובע לסבול מתסמינים נפשיים. התובע תיאר זיכרונות חוזרים של התאונה שעה שמנסה להירדם וסיוטים ליליים הקשורים לתאונה, תחושת פיצול בין עצמו וקולו, הזיות שמיעה, תכני רדיפה, מצב רוח ירוד וחוסר חשק, קשיי ריכוז, התרחקות והימנעות מהעיר דימונה כדי להימנע מחשיפה למקום העבודה, חרדה כי יידרס, והימנעות מלצאת מהבית; עוד מתואר כי התובע לא חזר לעבודתו ואינו עובד מאז התאונה, ובשל מצבו הנפשי נמצא רוב הזמן בבית; בנוסף, בת זוגו נפרדה ממנו.

     

15. בתיאור הבדיקה שערך לתובע ציין ד"ר אור כי, התובע צלע בהליכתו ונראה מעט מרושל בהופעתו; בתחילת הבדיקה נראה מתוח וחשדני וביקש לסגור את הווילון בחלון, וזאת משום שחשש שאנשים במפעל מסתכלים עליו; גם בסוף הבדיקה השיב כי הוא עדיין מרגיש שמסתכלים עליו; בתיאור התאונה נראה מתוח וחרד, ונצפו סימני חרדה גופניים; תוארו הזיות שמיעה בעבר, ותוארו הזיות ראייה בהווה, אך הוא לא נראה הזייתי; נמצאה הפרעת זיכרון לטווח קצר והודגם חוסר זכרון לטווח הארוך; נמצאה הפרעת ריכוז; שיתוף הפעולה של התובע לא היה מלא, ונדרשו לעיתים בירורים חוזרים; הוא נראה לא מאורגן והתקשה מידי פעם להשיב לשאלות שנשאל; אך בירור חוזר העלה כי הוא מבין יותר ממה שנראה תחילה. הרושם היה כי יש מגמתיות מסוימת בהתנהגותו ודיווחיו.

     

16. ד"ר אור המשיך וציין כי לאור התיאורים הנ"ל הוא סבור כי התובע פיתח בגין התאונה הפרעת דחק בתר חבלתית – PTSD, בעוצמה משמעותית; כי קיימים תסמינים דיסוציאטיביים ותסמינים ספק פסיכוטיים המעידים על פיתוח סימני חרדה גופניים בתגובה לזיכרון התאונה; יחד עם זאת, הרושם שהתקבל הוא כי קיימת מגמתיות מסוימת בתמונה הקלינית, והדגשה מסוימת של קשייו. בהתאם לכך העמיד ד"ר גיא אור את נכותו הנפשית של התובע בשיעור 20% לצמיתות.

     

17. מייד ייאמר, כי תיאור התלונות שנמסרו על ידי התובע למומחים, ואשר צוינו בחוות דעתו של ד"ר גיא אור כאמור, מעוררים תמיהה ותהייה ממשיות לנוכח התנהלותו של התובע במסגרת ניהול ההליכים המשפטיים בבית המשפט. כאמור, התובע פיטר את עורך דינו בשלב מוקדם, וניהל את תביעתו ביד רמה, תוך שהוא מתמודד ואף מקשה בצורה משמעותית על עורכי הדין, באי כח הנתבעת וצד ג'; הוא התגלה כאדם מתוחכם, חדור מטרה, עקבי, מרוכז, נמרץ ונחרץ; הוא הצליח באופן מרשים להתמודד עם כל המטלות המתחייבות במסגרת ניהול התיק, תוך עמידה בזמנים.

     

    התנהלות זו של התובע רחוקה מאד מלהתיישב עם התלונות שנמסרו על ידו למומחים לגבי מצבו הנפשי, לרבות הזיות, תכני רדיפה, מצב רוח ירוד וחוסר חשק, קשיי ריכוז, התרחקות והימנעות. כאמור, התובע התגלה כחדור מטרה, מרוכז, עומד במשימות בצורה קפדנית, נמרצת ונחרצת; לא נרתע מלהתמודד עם האירוע, להזמין את המומחה בתחום הנפשי לחקירה ואף לחקור אותו, וכן לחקור את העד מטעם הנתבעת.

     

18. ואכן, כשד"ר גיא אור נחשף לסרטון המתעד את התאונה ולהופעתו של התובע במשפט במהלך דיון ההוכחות, הוא הטיל ספק באמינות התלונות של התובע כפי שהוצגו בפניו ובפני המומחים הנוספים; הוא הבחין כי התובע לא הפגין כל מתח או אי שקט כשהוצג בפניו סרטון התאונה, ואף התמודד עימו; ד"ר אור אף לא הוציא מכלל אפשרות כי התובע "עבד עליו" בתיאור מצבו. כך השיב במהלך חקירתו על ידי התובע:

     

    "ת. התשובה שלי היא שאת החלק הזה של הסרטון אני לא ראיתי, אבל מה שאני כן ראיתי בסרטון, ראיתי שראית את האירוע עצמו ולא הייתה פה תגובת חרדה גדולה.

    ש. מה זה?

    ת. לא הייתה פה, כשאתה (הכוונה לתובע- ע.ע.) הראית את זה.. לא ראית[י] תגובת חרדה גדולה... לא ראיתי תגובה שיש למשל פוסט טראומה חמורה שרואים תגובה קוראים לזה אבריאקציה שכאילו חווים באותו רגע את הדבר. התיאור שאתה רואה דברים מסוימים ואז אתה חווה את זה, את זה למשל לא ראיתי שממש הראו לך את התאונה, אתה למשל אמרת שאתה לא יכול להיות בדימונה כי אתה לא יכול להיות קרוב לזה. עכשיו ראית סרט שממש על התאונה עצמה ולא היתה תגובה גדולה, התלבטתי אם לשאול את בית המשפט אם אני יכול לבדוק לך את קצב הלב אבל הרגשתי שזה התערבות לא נכונה." (עמ' 51 לפרוטוקול מיום 18.12.23).

     

    ובהמשך הוסיף ד"ר אור:

    "זאת היתה השאלה שלך, איך שאני רואה את יכולת התפקוד שלו, מה אני מסיק מזה. אז אני מנסה להגיד תראי, יש בדברים האלה לכאן ולכאן, גם אני אמרתי רגע מה זה הדבר הזה, אבל ואגב יכול להיות שטעיתי, יכול להיות שהוא עבד עלי ומצבו טוב יותר ויכול להיות שאני טעיתי ואני קצת הגזמתי ומצבו גרוע יותר. אני לא, אני שוב עשיתי את ההערכה הכי טוב שאני יכול, אני יכול לבדוק אותו עוד פעם אם כולכם תרצו ואני אגיע להערכה נוספת, אני לא יודע זה לא - אבל מה שאני -". (עמ' 57 לפרוטוקול מיום 18.12.23).

     

19. דברים אלה מטילים צל כבד על הערכת המומחים בעניינו של התובע, לרבות המומחים מטעם בית המשפט, אשר הסתמכו בעיקר על תלונותיו של התובע. כאמור, במסגרת ניהול התיק והופעתו של התובע בבית המשפט, נוצר רושם חזק כי התובע הינו אדם מתוחכם (וזאת בלשון מתונה), יודע ומיטיב ללמוד תחומים שונים, ובעיקר כי הוא ידע ללמוד את נבכי ההליך המשפטי, ולנהל את תביעתו על מורכבותה בצורה מרשימה ביותר. הדבר מקים חשש משמעותי שהתובע גם למד להציג בפני המומחים שבדקו אותו את התלונות המתאימות לצורך השגת נכות רפואית משמעותית. הדברים אמורים במיוחד לנוכח התאונה המינורית והפגיעה הקלה ביותר של התובע בעקבותיה.

     

20. אמנם התובע הוציא מרשמים לתרופות בתחום הפסיכיאטריה ובתחום הראומטולוגיה, ואף הצליח לקבל רישיון לשימוש בקנאביס; ואולם, עיון בקבלות ובחשבוניות שהתובע צירף למוצגים שלו, מעלה כי הן לא כוללות רכישה של קנאביס או של תרופות מהסוג האמור; דבר שמוסיף ספק ותהייה נוספים סביב התנהלותו של התובע, ומקים חשש משמעותי שמדובר בנדבך נוסף במלאכת בניית תיק משפטי בצורה מתוחכמת ומחושבת, על מנת להאדיר את הנזק בגין פגיעה קלה ביותר.

     

21. למרות כל האמור לעיל, ומטעמי הזהירות, סבורני כי בנסיבות המקרה אפשר להעמיד את נכותו הרפואית של התובע בתחום הפסיכיאטריה על שיעור 10%, בהתאם לקביעת המל"ל.

     

    תחום הראומטולוגיה:

22. התובע צירף חוו"ד רפואית מטעמו בתחום הראומטולוגיה, ערוכה על ידי פרופ' הווארד עמיטל, אשר העריך את נכותו בתחום זה בשיעור 30% בגין פיברומיאלגיה תסמינית, תוך קביעה שהתובע אינו כשיר לשוב לעבודה באופן מלא ולצמיתות.

     

23. מומחה רפואי מטעם הנתבעת, ד"ר זלר ליאור נועם, העריך כי לתובע לא נותרה נכות בתחום הראמטולוגיה, וכי הפיברומיאלגיה מהווה מהלך משני ומינורי בלבד שאינו גורם נכות.

     

24. נוכח הפער בין חוות הדעת של המומחים מטעם הצדדים, מונה מומחה מטעם בית המשפט בתחום הראומטולוגיה, ד"ר עומר גנדלמן. גם ד"ר גנדלמן סקר בחוות דעתו את התלונות שנמסרו על ידי התובע לאורך כל ההליך הטיפולי. בין השאר צוין כי, זמן קצר לאחר התאונה החל התובע לסבול מכאבים באזורים אנטומים רבים, שלא היו מעורבים בפגיעה הראשונית, לרבות אמות, שוקיים, גב; התובע תיאר כאב יומיומי רצוף, לרבות בעיות בשינה, כאב בעל אופי שורף, אליו מתלווה תחושת נימול וזרמים; הוא סובל מרגישות יתר תחושתית ועקצוצים בעור, וכל מגע בגופו גורם לו לתחושת זרמים וחוסר נוחות; בנוסף התפתחה רגישות יתר לאור ולקור; שנתו הפכה לקויה מאד; הוא ישן ארבע שעות בלילה באופן לא רציף, מתעורר בנקל, ושנתו אינה מרעננת; במהלך היום חש תחושה של חוסר אנרגיה ועייפות מתמדת, חש ירידת קוגניטיבית לרבות שכחה, חוסר ריכוז, ואף קשיי התמצאות; התובע נבדק פעם ראשונה על ידי ראומטולוג לאחר התאונה בחודש ספטמבר 2019, יותר משנה לאחר התאונה, שאבחן אותו כלוקה בפיברומיאלגיה.

     

25. בעקבות כך, במסגרת מסקנותיו ציין ד"ר גנדלמן כי לפגיעתו של התובע בתאונה היתה השפעה ברורה ומכרעת על התפתחות תסמונת הפיברומיאלגיה, אשר התפתחה לאחר התאונה ואובחנה לראשונה בחודש ספטמבר 2019; ובהתאם לכך קבע את נכותו בשיעור 30%, ללא חפיפה לנכויות אחרות; נכות זו גורמת לפגיעה תפקודית וחוסר יכולת לעבוד ולתפקד באופן עצמאי, ולאי כשירות לשוב לעבודה, באופן מלא ולצמיתות.

     

26. גם ד"ר גנדלמן, בדומה לד"ר גיא אור, מסר במהלך חקירתו כי הערכתו מבוססת על האנמנזה שנלקחה מהתלונות שתוארו על ידי התובע; כשעומת עם העובדות האובייקטיביות, לרבות נסיבות התאונה והפגיעה הקלות, וכן תפקודו של התובע במהלך ניהול המשפט, כפי שצוין לעיל, לרבות כושר הביצוע, העקביות, החריצות, הנמרצות והריכוז, הוא מסר כי הדבר מעיד על רמת תפקוד גבוהה. ד"ר גנדלמן ציין כי לא היתה לו ברירה אלא לקבל את הדברים שנמסרו לו על ידי התובע, וכי בנסיבות העניין יש מקום להפחית משיעור הנכות שקבע בין 5% ל 10%.

    "ת. עוד פעם אני צריך להבין מה המכלול, זאת אומרת האם, אם הוא עבד כעורך דין וזה הפכה להיות המשרה שלו, אז יכול להיות שהמגבלה התפקודית שנגזרת מפיברומיאלגיה היא פחותה מהאחוז שאני נתתי לו. לי שאני שוחחתי אתו ולקחתי אנמנזה מדוקדקת אז מה שהוסבר לי גם כתבתי את זה בחוות הדעת שהוא לא עובד והוא לא מטפל במשק הבית והוא למעשה הפך לבן אדם לא פונקציונאלי. עכשיו, צריך לראות את הדברים כמכלול...

    ש. ... העניין הוא שאתה למעשה ההערכה שלך מבוססת על מה שהוא אמר לך על התלונות שלו בלבד.

    ת. כן, אני לא פוליגרף.

    ...

    ש. ...הקושי שאתה אומר שקבעת... חוות הדעת שלך מבוססת על מה שהוא אמר לך.

    ת. כן."

    (תמליל החקירה מיום 18.12.23 עמ' 69-70).

     

27. מכאן סבורני כי לנוכח הרושם החזק בדבר חוסר האמינות המשמעותי של האנמנזה שנלקחה על ידי ד"ר גנדלמן מפיו של התובע, וזאת מבלי להטיל ספק במהימנותו של ד"ר גנדלמן, הרי שלא ניתן לקבל את הערכתו לנכותו של התובע, שכאמור מבוססת על תלונות התובע הבלתי מהימנות ובלתי אמינות, כפי שהוסבר לעיל.

     

    לנוכח האמור, ושוב מטעמי זהירות, סבורני כי יש להעמיד את נכותו של התובע בתחום הראומטולוגיה בשיעור 10%, בהתאם לקביעת המל"ל.

     

    סיכום הנכות הרפואית

28. מהאמור לעיל עולה כי נכותו הרפואית של התובע עקב התאונה עומדת על 19%: 10% בתחום הפסיכיאטריה ו- 10% בתחום הראומטולוגיה.

     

    שיעור הפיצויים

    הפסדי שכר וגריעה מכושר ההשתכרות 

29. לטענת התובע לפני לתאונה הוא עבד שמונה שנים ברציפות בעבודות פיזיות כעובד יצור, במשמרות בנות 12, ושכרו הגיע נכון למועד התאונה לשכר הממוצע במשק; מאז התאונה הוא הפסיק לעבוד, ולא חזר לעבוד עד עצם היום הזה; לפיכך הוא מבקש פיצוי על הפסד שכר מלא עד לגיל הפרישה.

     

30. מנגד, נטען על ידי הנתבעת כי שכרו החודשי הממוצע של התובע עובר לתאונה עמד על 10,320 ₪ בהתאם לשכר רבע שנתי שנקבע על ידי המל"ל; התובע "עבד" על כל המערכות, ולפיכך אין לפסוק לו הפסדי השתכרות מעבר ל 10% משכרו.

     

31. בנסיבות העניין סבורני כי יש לקבוע את בסיס השכר של התובע בהתאם לממוצע השכר שלו עובר לתאונה בסך 10,320 ₪, בצירוף הצמדה להיום, סך של 11,700 ₪ במעוגל.

     

32. אשר לנכות התפקודית והגריעה מכושר ההשתכרות, סבורני כי בנסיבות המקרה, בצל הרושם החזק בדבר חוסר אמינות ומהימנות של התובע בהצגת תלונותיו לאורך כל ההליך הטיפולי, והפער המשמעותי בין הדברים שמסר למומחים הרפואיים לעומת הרושם שהתקבל מהתפקוד שלו במהלך ניהול המשפט, סבורני כי יש להעמיד את הפגיעה בכושר ההשתכרות שלו בהתאם לשיעור הנכות הרפואית, וזאת אך מטעמי זהירות כלפי התובע, תוך אימוץ הכלל המקובל שלפיו ככלל, הנכות הרפואית מבטאת את הנכות התפקודית (ע"א 3049/93 גירוגיסיאן נ' רמזי, פס' 9 (נבו 8.6.95)).

     

33. מכאן שיש לפסוק לתובע בגין הפסדי שכר בעבר סך של 180,700 ₪ במעוגל, המשקפים הפסדי שכר בשיעור 19% משכר צמוד בסך 11,700 ₪, ובצירוף ריבית מאמצע התקופה.

     

    בגין אובדן כושר עבודה לעתיד, יש לפסוק לתובע סך של 473,800 ₪ במעוגל, המשקף הפסדי שכר של 19% ומקדם היוון מתאים עד גיל 67.

     

    הפסד פנסיה והפרשות סוציאליות

34. יש לפסוק בגין הפסד תנאים סוציאליים 12.5% מהפסדי השכר והגריעה מכושר ההשתכרות (ראו: ע"א 8930/12 הפניקס הישראלי חברה לביטוח בע"מ נ' טוויג (נבו 31.7.14)), סך של 81,800 ₪ במעוגל.

     

    כאב וסבל ונזק לא ממוני

35. כידוע, ברגיל, הערכת הפיצוי בגין כאב וסבל היא משימה קשה; משימה זו מוקשית עוד יותר בנסיבות המקרה הנדון, בו מדובר בפגיעה מינורית בצד רושם חזק להאדרת נזק מתוכננת ומתוחכמת, וחוסר מהימנות ואמינות של תלונות התובע. בנסיבות אלה ובשים לב לשיעור הנכות הרפואית שנקבעה לתובע, אני מחליט לפסוק לתובע פיצוי בגין כאב וסבל סך של 80,000 ₪.

     

    אין מקום לפסוק לתובע פיצוי בגין פגיעה באוטונומיה ופיצויים עונשיים, כפי שתבע, בהיעדר בסיס לכך.

     

    עזרת הזולת

36. לטענת התובע מאז התאונה הוא נזקק לשכור עוזרת לעבודות משק הבית, הגב' טטיאנה קביקוב (להלן: "קביקוב"), ושילם לה 60 ₪ לשעה לפי 8 שעות שבועיות. התובע צירף תצהיר לקוני של קביקוב. בנוסף הוא צירף לתיק המוצגים שלו (נספח 30) אישורים בכתב יד על תשלום חודשי קבוע לקביקוב בסך 1,920 ₪.

     

37. גם עדותה של קביקוב היתה לקונית ולא הותירה רושם אמין ומהימן; כך למשל היא מסרה במהלך עדותה כי היא עובדת במפעל במשמרות, וכשנשאלה מתי מספיקה ללכת לביתו של התובע לעזרה, היא השיבה כי היתה נוהגת לקחת יומיים חופשה בשבוע בשביל לעבוד אצל התובע (תמלול פרוטוקול מיום 1.1.24, עמ' 9-10). מדובר בגרסה תמוהה ובלתי אמינה; קשה למצוא הגיון בכך שעובדת תיקח חופשה מעבודתה הקבועה כדי לעשות עבודת חלטורה זמנית אצל התובע.

     

38. מכל מקום, כאמור, בשים לב לפגיעתו הקלה והמינורית של התובע עקב התאונה כפי שתואר לעיל, הרושם החזק בדבר חוסר אמינותו ואמינות גרסתו ותלונותיו, הרי שלא ניתן לקבל את גרסתו, הן בדבר הצורך בעזרה בהיקף שטען לו, והן בעניין עצם קבלת עזרה זו בפועל. בנסיבות אלה אני פוסק סכום גלובלי בגין עזרת הזולת לעבר ולעתיד בסך של 20,000 ₪.

     

    הוצאות

39. התובע ביקש לפסוק לו הוצאות בגין משלוחים מהסופר, התאמת דיור, הוצאות נסיעה וניידות, וכן הוצאות רפואיות לטיפולים.

     

    עיון בתיק המוצגים שצירף התובע מעלה כי הוא צירף רשימה של תעודות משלוח מהסופר (נספח 28 לתיק המוצגים של התובע); תעודות אלה כללו את הסכום הסופי ששולם בגין כל משלוח ללא פירוט תוכן המשלוח, למעט מקרים בודדים בהם עולה כי מדובר בצרכי מזון או מכולת רגילים, לרבות ביצים, בצל, טחינה וכו', שהתובע ממילא היה אמור לרכוש, ככל אדם רגיל אחר.

     

    כאמור, במסגרת התלונות שמסר למומחים הרפואיים השונים, ציין התובע כי קיבל מרשמים לתרופות בתחום הפסיכיאטריה והראומטולוגיה, לרבות רשיון לקבל קנאביס רפואי; ואולם כאמור לא צירף קבלות על רכישת תרופות ומרשמים אלה, דבר שכאמור הגביר את החשד והרושם להאדרת נזק מתוכננת ומתוחכמת מצדו.

     

    הוסף על כך, שכאמור, התאונה הוכרה על ידי המל"ל; לפיכך התובע זכאי להחזר הוצאות וגמלאות בעין בגין ריפוי, החלמה, שיקום רפואי ומקצועי (סע' 86 לחוק הביטוח לאומי [נוסח משולב], תשנ"ה-1995).

     

    בנסיבות העניין, כפי שתוארו לעיל, גם אין ממש בתביעת התובע לפיצוי בגין התאמת דיור.

     

    נוכח כל האמור, אני מחליט לפסוק לתובע סכום גלובלי בגין הוצאות בסך של 10,000 ₪.

     

    ניכוי תגמולי מל"ל 

40. כאמור, התביעה הוכרה על ידי המל"ל כתאונת עבודה, והתובע קיבל תגמולי מל"ל כדלקמן: ביום 29.10.2018 סך של 20,895 ₪ משוערך להיום 25,480 ₪; במהלך שנת 2019 סך של 68,745 ₪, משוערך מאמצע התקופה 82,280 ₪; במהלך שנת 2020 סך של 52,489 ₪ משוערך ממועד התשלום 5.1.2020, סך של 63,066 ₪; בשנת 2021 סך של 48,470 ₪ משוערך מאמצע התקופה 56,881 ₪; סה"כ תגמולי המל"ל 227,700 ₪ במעוגל, אותם יש לנכות מהפיצוי (יש לציין כי הנתבעת כללה בסכום הניכוי הנטען על ידה סכום מענק שקוזז מגמלאות הנכות במשך השנים. ראו נספח 15 למוצגי הנתבעת).

     

    סיכום הפיצויים

    55.לנוכח כל האמור, התביעה מתקבלת. הנתבעת תשלם לתובע את הסכומים כדלקמן:

    א. הפסדי שכר לעבר180,700 ₪

    ב. גריעה מכושר השתכרות 473,800 ₪

    ג. הפסדי פנסיה81,800 ₪

    ד. כאב וסבל80,000 ₪

    ה. עזרת הזולת20,000 ₪

    ו. הוצאות 10,000 ₪

    846,300 ₪

    -

    בניכוי אשם תורם-25% (211,575) ₪

    634,725 ₪

    בניכוי תקבולי מל"ל(227,700) ₪

    407,025 ₪

     

    כאמור התובע לא היה מיוצג, ולכן אין מקום לפסוק עבורו שכר טרחת עורך דין. בנוסף, בשים לב לכל מה שתואר לעיל, לעניין אמינות תלונותיו ומהימנותו של התובע, אינני רואה מקום לפסוק עבורו החזר הוצאות להכנת חוות דעת רפואיות, הן משום שאלה לא תרמו במידה ראויה לבירור התביעה, נוכח תלונותיו הבלתי אמינות של התובע, והן משום שלנוכח התוצאה של פסק דין זה, לא היתה כל הצדקה לכך שהתובע יבחר בהליך תביעת חבות לפי פקודת הנזיקין, ובכך להגדיל את עלויות ההליך המשפטי, מקום שהיה יכול לחסוך זאת על ידי הגשת תביעה לפי הלכת חמאדה נגד מבטחת המלגזה, שהייתה מתבררת לפי הכללים של חוק הפלת"ד.

     

    בנוסף לכך, בשים לב לסכום הכולל שנפסק, התובע ישא בתשלום האגרה המתחייב מניהול ההליך בבית המשפט המחוזי, בניכוי האגרה החלה על הליך המתנהל בבית משפט השלום, שישולם על ידי הנתבעת, וזאת בהתאם לתקנה 5(ג)לתקנות בתי המשפט (אגרות), התשס"ז-2007.

     

    הסכום ישולם תוך 30 יום, שאם לא כן, הוא יישא הפרשי הצמדה וריבית מהיום ועד ליום התשלום בפועל.

     

    ההודעה לצד שלישי

    56. דרך הילוכו של התובע לפיה הוא בחר לתבוע את הנתבעת בתביעה לפי פקודת הנזיקין, במקום את מנורה בתביעה לפי כללי חוק הפלת"ד בהתאם להלכת חמאדה, כפתה על הצדדים להידרש לשאלות מורכבות הנוגעות ליחס בין המעבידה (הנתבעת), המבטחת שלה בגין חבות מעבידים (חברת AIG לביטוח), ומבטחת המלגזה של הנתבעת (צד ג'-מנורה). חלק מהשאלות שיכולות לעלות בין גורמים אלה הועלו במסגרת פס"ד חמאדה, אך לא ניתנה עליהן בנסיבות אותו מקרה, תשובה סופית.

         

        עיון בטענות שהועלו על ידי הנתבעת וצד ג', מעלה כי הן לא התייחסו בצורה ממצה ומלאה לשאלות הרלוונטיות שהועלו בפס"ד חמאדה כאמור. בנסיבות אלה סבורני כי בשים לב להכרעה בתביעה העיקרית, יש מקום כי הנתבעת וצד ג' ידברו ביניהם על מנת להגיע לפשרה מוסכמת ללא צורך בהכרעה בשאלות המשפטיות שהוזכרו לעיל.

         

        הנתבעת וצד ג' יגישו הודעת עדכון בעניין זה עד ליום 10.8.24.

         

        ניתן היום, ג' תמוז תשפ"ד, 09 יולי 2024, בהעדר הצדדים.