1.מבוא
מונחת בפני תביעה במסגרתה עותר התובע לחיוב הנתבעת בתשלום פיצויים בסך 300,000 ₪ בגין נזקים שנגרמו, לטענת התובע, לדירתו הנמצאת בקומת הגג בבניין ברח' פאיירברג 7 פינת ברנדה 55 בפתח תקווה (להלן – הדירה ו-הבית המשותף בהתאמה), במהלך ביצוע פרויקט שיפוצים ובנייה בהתאם לתמ"א 38 על ידי הנתבעת, ובגין אובדן דמי שכירות בעקבות אותם נזקים.
2. טענות התובע
ביום 13.6.11 חתמו דיירי הבית המשותף על הסכם עם הנתבעת לביצוע עבודות חיזוק בהתאם להוראות תמ"א 38 (להלן – ההסכם).
כהיערכות לעבודות הבניה הצפויות העתיקו התובע ומשפחתו את מקום מגוריהם לדירה שכורה. בינתיים השכיר התובע את הדירה. בחודש יוני 2015, כארבעה חודשים לאחר שהחל ביצוע העבודות ע"י הנתבעת, עזבה השוכרת את הדירה, וזו נותרה ריקה.
3.במהלך חודש אוגוסט 2015, הגיע התובע לדירה באופן אקראי. הוא גילה את הדירה, כשהיא פרוצה ופתוחה, מנעול דלת הכניסה שבור ולא ניתן לנעול את הדירה באמצעותו, שלושת המזגנים שבדירה פעלו, חימום המים החשמלי בדוד השמש פעל וכך גם כל האורות בבית דלקו. כך מצא גם, כי מנעולי החלונות נפרצו ונשברו, בדירה היו פזורים מזרונים, שמיכות, כריות, כלי רחצה, בגדים ושאריות מזון. עוד גילה התובע, שלדירה נגרמו נזקים רבים עקב עבודות הבניה.
4.ביום 18.9.15 שלח התובע מכתב לנתבעת באמצעות דודי, אשר צורף כנספח ד לכתב התביעה. במכתב תיאר התובע את הפלישה לדירה ואת הנזקים, שנגלו לו בעת ביקורו בדירה. נערכו מספר סיורים של התובע עם נציגי הנתבעת ומפקחי העבודה באתר. במהלך סיורים אלו ניתנה התחייבותה של הנתבעת לפעול לתיקון הנזקים ולמניעת הישנות מקרי פלישה. לנוכח התחייבות זו מסר התובע את מפתח הדירה למנהל העבודה מטעם הנתבעת, על מנת שיעשה בו שימוש בעת ביצוע העבודות הנדרשות בדירה.
5.הנתבעת אשר אמורה היתה לבצע עבודות אלומיניום בחלונות הדירה, לא עשתה כן, ובפועל הסיר את חלון המטבח וחלון חדר הילדים, ניסר חלק מהחלון בסלון ולא דאג לסגור את הפתחים.
6.כעבור מספר ימים, חזר התובע לדירתו וגילה, שהנתבעת המשיכה לעשות שימוש בדירה. השירותים והכיורים היו סתומים והדירה הייתה מלוכלכת ומצחינה. בתגובה ניתק התובע את חיבור החשמל מארון החשמל, וביקש מהנתבעת לחדול ממעשיה לאלתר. חרף האמור, הוסיפו עובדי הנתבעת לעשות שימוש בלתי חוקי בדירה, תוך שימוש במים וחשמל לצרכי בנייה, והפיכת הדירה למחסן לציוד בנייה.
על אף הבטחותיה, לא פעלה הנתבעת לתיקון הנזקים שהלכו והחמירו. עקב הגשמים ויציקות הבטון בגג, התפרקה התקרה והקירות נרטבו.
7.התובע פנה אל נציגי הנתבעת, גם באמצעות בא כוחו, על מנת שימסרו את מפתח הדירה לידיו ויפנו את מטלטלי הנתבעת מהדירה, אך פניותיו נפלו על אוזניים ערלות. הנתבעת הטילה את סיבת העיכובים לפתחו של התובע והכחישה את הטענות נגדה.
8.משלא נענתה התובעת לבקשות התובע לתקן את הליקויים, פנה התובע לקבלת חוות דעת הנדסית, לצורך הערכת הנזקים שנגרמו לדירה. בהתאם למסקנות חוות דעת המומחה מטעמו, עותר התובע לקבלת פיצוי בסך 130,000 ₪ בגין הנזקים בדירה.
9.מן התובע נמנעה האפשרות להשכיר את דירתו, ועד עצם יום הגשת התביעה נותרה הדירה ריקה, מבלי שניתן להשכירה ומבלי שהתובע ובני משפחתו יכולים לשוב ולהתגורר בה. התובע ומשפחתו נאלצו להישאר בדירה שכורה ולשאת בדמי שכירות חודשיים בסך 5,000 ₪. בגין רכיב נזק זה עותר התובע לקבלת פיצוי החל מחודש אוגוסט 2015 ותוך צפי להפסד מתמשך, עד שתהיה אפשרות לעשות שימוש בדירתו, הנאמד בסך 80,000 ₪.
10.עוד עותר התובע לקבלת פיצוי בגין הפלישה והשימוש בדירתו, ללא ידיעתו וללא הסכמתו תוך גרימת עגמת נפש, בסך 100,000 ₪.
לצרכי אגרה העמיד התובע את סכום התביעה על סך כולל של 300,000 ₪.
11.טענות הנתבעת
התובע הגיש תביעה זו לבית המשפט למרות קיומה של תניית בוררות בהסכם. טענותיו של התובע הנוגעות לעילות נזיקיות, הן במסגרת בירור זכויות והתחייבויות הצדדים, העולות מן המערכת החוזית בין הצדדים. יצויין, כי הנתבעת נמנעה מלבקש עיכוב ההליכים בשל תניית הבוררות וזנחה טענה זו בכתב סיכום טענותיה.
12.דירת התובע לא הייתה אמורה להיות מושכרת בחלק ניכר מהתקופה הנדונה, בשל העובדה שהשוכרת - שהתגוררה בדירה קודם לכן - בחרה לסיים את השכירות חודשים ספורים לאחר תחילת ביצוע העבודות בפרויקט, והתובע - אשר לא כלכל את צעדיו כיאות - נותר עם דירה ריקה ללא יכולת להשכירה בתוך תקופת ביצוע העבודות. ככל שהיה התובע מצליח למצוא שוכר בתקופה זו, הרי שדמי השימוש היו וודאי נמוכים באופן משמעותי.
13.דירת התובע הייתה במצב רעוע עוד קודם לתחילת ביצוע עבודות הפרויקט. יצויין, כי מדובר בבניין, אשר הוגדר כ"מבנה מסוכן". מרבית מערכות התשתית בדירת התובע היו בלויות ורעועות והיוו מקור לליקויים, לרבות נזקי רטיבות.
התובע חיבר באופן בלתי תקני ורשלני, צנרת שעוברת דרך גג הבניין באזור ביצוע העבודות, וזאת מבלי שהדבר הובא לידיעת הנתבעת כמתחייב מן ההסכם בין הצדדים. בדיעבד התברר, כי מחדלו של התובע הוביל לפגיעה בצינור ולנזילת מים לדירתו. חרף הפרה זו מצדו של התובע, עשתה התובעת - באמצעות הקבלן מטעמה - כל שביכולתה כדי לתקן את נזקי הרטיבות, שנגרמו בעטיו של אותו צינור פיראטי.
14.בחלק ניכר מהתקופה הרלוונטית, קיבל הקבלן מטעם הנתבעת את החזקה בדירה, בהסכמת התובע, לשם ביצוע עבודות שנדרשו מכוח הפרויקט עצמו ולצורך תיקון ליקויים שנוצרו במהלך העבודות - כגון ליקויי רטיבות.
בבניין המשותף ובבניינים הסמוכים לו, מתגוררים עובדים זרים רבים, המועסקים בפרויקטים אחרים. אנשי הקבלן מטעם הנתבעת התריעו בעניין זה, והתובע התבקש לפעול לשם שמירה על דירתו ולוודא, כי היא אינה מהווה דירת מפלט לאותם עובדים זרים, שאינם שייכים לנתבעת. לפנים משורת הדין, נציגי הקבלן מטעם הנתבעת לקחו אחריות על היווצרות נזקים כגון שימוש בחשמל ומים, שנעשו על ידי פריצה לדירה, והעניין טופל על חשבונם.
15.באשר לנזקי הרטיבות, יש להבחין בין שני אירועים שונים - האירוע הראשון עניינו נזקי רטיבות עקב פגיעה בצינור הפיראטי, שחיבר התובע לדירתו. בעקבות אירוע זה ביצע קבלן הנתבעת עבודות שיפוץ כוללות לשם השבת המצב לקדמותו. האירוע השני ארע במהלך חודש מרץ 2016. במהלך העבודות להסרת האיטום בגג, שבוצעו לשם יציקת תשתית חדשה על הגג כבסיס להקמת דירות חדשות, החלו נזילות, שחדרו לדירת התובע וגרמו לנזקים חדשים. הקבלן מטעם הנתבעת ביקש לטפל בליקויים שנוצרו, אולם עם קבלת דו"ח המפקח מטעם הדיירים, הקובע, כי הדירה אינה ראויה למגורים, החל התובע לעכב את ביצוע העבודות, שנועדו לתיקון נזקי הרטיבות, שלא בתום לב, ומתוך מטרה להרוויח זמן ולזכות בדמי שכירות נוספים.
בעקבות ממצאי דו"ח המפקח, וכחלק מדרישת המפקח, התקיים ביום 28.3.16 סיור בדירה, בסופו התבקש התובע להעביר לעיונה של הנתבעת רשימת ליקויים לצורך תיקון. התובע בחר שלא להעביר רשימה שכזו לידי הנתבעת.
16.דיון והכרעה
שני הצדדים הגישו חוות דעת מטעמם, והתובע אף הגיש חוות דעת משלימה נוכח ביצוע תיקונים בדירה מאז עריכת חוות הדעת הראשונה, שצורפה לכתב התביעה. לנוכח ההפרשים הקיצוניים בין חוות הדעת, מונה ביום 1.11.17 המהנדס נתן גרשוני כמומחה מטעם בית המשפט (להלן – מומחה ביהמ"ש) לשם מתן חוות דעת באשר לנזקים בדירה. המומחה פעל בהתאם למינוי, ביקר בדירה ביום 7.1.18, והגיש לתיק בית המשפט את חוות דעתו מיום 11.1.18. המומחה לא הוזמן על ידי מי מהצדדים להיחקר על האמור בחוות דעתו.
17.חוות דעת מומחה ביהמ"ש
בחוות דעתו, אמד מומחה בית המשפט את עלות תיקון הליקויים בדירה בסך של 14,700 ₪ (לפני מע"מ). עוד אמד מומחה ביהמ"ש, את משך תיקון הליקויים בשבעה ימים, כאשר לדעתו של המומחה לא תהיה הדירה ראויה למגורים באותה עת.
במענה לשאלות ההבהרה, ששיגר ב"כ התובע למומחה ביהמ"ש, תיקן המומחה את חוות דעתו וקבע, כי יש להעמיד את עלות הארון בחדר הארונות (סעיף 2.12 לחוות הדעת) על סך של 9,000 ₪ (לפני מע"מ), במקום הסך של 2,000 ₪, שצוין בחוות הדעת, אך זאת רק ככל שעלות זו תהיה מגובה במסמכים. מסמכים שכאלו לא הוצגו ע"י התובע. לפיכך, וככל שמתקבלים ממצאי מומחה ביהמ"ש וקביעותיו, אין להוסיף דבר על עלות הארון בחדר הארונות, כפי שצויינה בחוות הדעת.
עוד קבע מומחה ביהמ"ש בתשובות אלו, כי ניתן להעמיד את העלות המוערכת לאיטום החלונות (סעיף 4.12 לחוות הדעת) על 1,000 ₪ במקום 500 ₪ (לפני מע"מ), כפי שצויין בחוות הדעת עצמה.
18.התובע בכתב סיכום טענותיו מאמץ את קביעותיו של מומחה ביהמ"ש, בתוספת הסכומים הנ"ל, שתוקנו במענה לשאלות ההבהרה מטעמו, וזאת לאחר שחזר בו מטענתו, כי מומחה ביהמ"ש נתן מענה חלקי לשאלות הבהרה שנשלחו אליו. הנתבעת מצידה, אינה חולקת על ממצאי חוות הדעת, אך דוחה את אחריותה לנזקים אלו.
הנתבעת חלקה על עצם אחריותה לנזקים, והדברים יפורטו להלן, אך לא חלקה על עלות תיקון הליקויים, שנקבעה בחוות דעתו של מומחה ביהמ"ש. על כן, אני מקבל את האמור בחוות דעתו של המומחה.
19.מטעם התובע הוגשו תצהיריהם של התובע עצמו ושל מר קובי אורון, המפקח מטעם הצדדים. מר אורון לא התייצב לעדות בבית המשפט, ולכן הוצא תצהירו מתיק ביהמ"ש. מטעם הנתבעת הוגש תצהירו של מר יצחק לוי, מנהל חברת סמארט בילד בע"מ, שהייתה הקבלן המבצע של הפרויקט מושא התביעה.
20.מחיקת סעיפים מתצהיר התובע
ביום 23.10.18 הגיש ב"כ הנתבעת בקשה למחיקת סעיפים ונספחים מתצהירי העדות של התובע. לטענת הנתבעת, אלו כוללים טענות לגבי אירועים, שאירעו כולם לאחר הגשת התביעה. בהחלטתי מיום 29.10.18 קבעתי, כי קבילות האמור בתצהירי העדות על צרופותיהם, יידון בפסק הדין. ב"כ הנתבעת שב והעלה טענות אלו בסיכומיו.
לטענת התובע אין מדובר בהרחבת חזית אלא בנדבך ראייתי נוסף, שנולד לאחר הגשת כתב התביעה.
סבורני, כי הצדק עם התובע, כאשר גם עובדות מאוחרות למועד הגשת התביעה יכולות להיות נוגעות לעילת התביעה ולהוכחתה. לפיכך אין להורות א-פריורית על מחיקת כל אזכור של עובדה מאוחרת מתצהירי עדות של צד. לא כל הוספת פירוט עובדתי, שיש בו כדי להוכיח את התביעה, מהוו הרחבת חזית אסורה. לעניין זה ראה ע"א 4179/17, יותר סוכנות לביטוח (1989) בע"מ נ' רובין, ניתן ביום 6.12.18, בסעיף 52 לפסה"ד, שם נאמר:
"כאשר בעלי הדין פורשים את המחלוקת האמיתית ביניהם במהלך הדיון, אין לראות את כתבי הטענות המקוריים כמעין סד הכובל את בית המשפט לדון בטענות שהובאו במסגרת ההליכים".
ממילא, ככל שמדובר במקרה דנן בפירוט עובדתי נוסף, שיש בו כדי לסייע להוכחת הטענות שבכתב התביעה, אין להורות על מחיקתו של פירוט זה.
21.פיצוי בגין הליקויים בדירה
הנתבעת טוענת בכתב סיכום טענותיה, כי היא אינה אחראית לכלל הליקויים בדירה, אלא אך ורק לליקויים הנובעים ישירות מעבודות החיזוק, שבוצעו על ידה, ואשר מתמקדות בתוספת אגף אחד בדירה – ממ"ד (מרחב מוגן דירתי) ומרפסת. לשיטתה של הנתבעת, הליקויים המפורטים בחוות דעת מומחה ביהמ"ש אינם באחריותה, שכן לא מדובר בליקויים באגף החדש של הדירה, אלא בחלקה המקורי של הדירה, שבו לא בוצעו עבודות כלשהן על ידי הנתבעת, ונוכח העובדה שרוב הליקויים הינם נזקי רטיבות שמקורם בשני אירועי נזילות, שאירעו בדירה.
באשר לאירוע הנזילה הראשון נטען – כאמור לעיל - על ידי הנתבעת, כי זה ארע כתוצאה מחיבורו של צינור פיראטי על גג הבניין על ידי התובע, והדבר מסיר לפיכך את אחריותה לנזקים בגינו.
באשר לאירוע הנזילה השני, הנתבעת אינה מתנערת מאחריותה לעצם קרות הנזילה, אך טוענת, כי התובע סיכל את תיקון הנזקים, בכך שלקח לידיו את מפתחות הדירה, ובכך שנמנע מהעברת רשימת הנזקים, שנגרמו בעטיה של אותה נזילה, באופן המהווה הפרה מכוונת של חובתו להקטין את הנזק.
21.הצדדים חלוקים ביניהם באשר לעצם קיומו של אותו צינור פיראטי. התובע מכחיש את עצם קיומו (עמ' 12 לפרוטוקול, שורות 33-34). אין מחלקות, כי אירוע הנזילה היה בעטיין של העבודות, שביצעה שם הנתבעת. לפיכך, גם אם היה מוכח קיומו של צינור כזה או אחר, אין בכך כדי לפתור את הנתבעת מאחריותה לפגיעה באותו צינור. לא נטען, כי היה מדובר בצינור נסתר ובלתי נראה, שהנתבעת לא יכולה היתה לזהותו בטרם פגעה בו. יתירה מכך, הנתבעת כלל לא הוכיחה קיומו של צינור זה. דבר קיומו לא נזכר בחוות דעתו של מומחה ביהמ"ש, ולא הובאה שום ראיה אחרת להוכחת קיומו של אותו צינור פיראטי, שלקיומו טוענת הנתבעת. איזכור של צינור סתום בחוות דעתו של מומחה ביהמ"ש אין בו כדי להוכיח חיבור מים אלטרנטיבי, שנעשה באופן פיראטי. לפיכך אין לקבל טענות הנתבעת להעדר אחריות לנזקים, שנגרמו בעטיו של אירוע הנזילה הראשון.
22.באשר להתנהלותו של התובע לאחר אירוע הנזילה השני, משהוכחו נזקי הרטיבות על ידי התובע באמצעות חוות דעת מומחה ביהמ"ש, שעל ממצאיו הנתבעת איננה חולקת, הנטל להוכיח, שהליקויים אינם ליקויים שבאחריות הנתבעת, עובר אל כתפיה של הנתבעת, ועליה להוכיח כי מעשה או מחדל של התובע גרם לליקויים שנמצאו.
לאחר שבחנתי את הראיות שהוצגו בפני, לא מצאתי כי הנתבעת עמדה בנטל זה. לטענת התובע, שלח רשימת ליקויים לנתבעת (עמ' 14 לפרוטוקול, שורה 3 ושורה 31). התובע אף טוען, שטען לאנשי הנתבעת הזדמנות לתיקון הליקויים (עמ' 14 לפרוטוקול, שורה 10). לטענתו של התובע, הגיע תמיד בעת הצורך על מנת לפתוח את הדירה לצורך ביצוע התיקונים (עמ' 14 לפרוטוקול, שורות 20-24). מאידך, מטעם הנתבעת לא העיד איש, למעט קבלן משנה של הנתבעת, מר צחי לוי. איש מטעם הנתבעת לא הגיע כדי לספר, שאין בידי הנתבעת רשימת ליקויים של התובע.
בנסיבות אלו טענות הנתבעת, ולפיהן לא איפשר לה התובע לתקן את ליקויי אירוע הנזילה השני, נדחות. הנתבעת היא זו שאחראית גם לליקויים שבעטיו של אירוע הנזילה השני.
לפיכך זכאי התובע לפיצוי בגין ראש נזק זה, ובהתאם לקביעת מומחה ביהמ"ש, בסך 14,700 ₪ בתוספת 500 ₪ בגין איטום החלונות ובתוספת מע"מ, ובסך הכל 17,784 ₪.
כמו כן זכאי הנתבע לפיצוי בגין דמי שכירות עבור שבוע, במסגרתו יבוצעו התיקונים בדירה.
23.אובדן דמי שכירות
בסעיף 6.12.2 להסכם נקבע:
"זכאות לדמי שכירות ... תהא בכפוף לאישור המפקח כי לא ניתן להמשיך להתגורר בדירה בזמן ביצוע העבודות. הזכאות תהא אך ורק לתקופה שבה לא יהיה ניתן להתגורר בדירה (עפ"י קביעת המפקח)ובכפוף לכך כי בעצם חתימת הבעלים על ההסכם הם מודעים ומקבלים את העובדה, כי ביצוע העבודות מחייב הפרעה מסוימת לבעלים, ולא כל הפרעה שכזו תזכה בדמי שכירות אלא בכפוף לאישורו של המפקח".
בסעיף 7 להסכם נקבע:
"הבעלים מצהירים ומתחייבים כדלקמן:
...
7.24כי הם מודעים לעובדה כי במשך ביצוע העבודות הבניין (כך במקור – נ"ש) יהא 'אתר בניה', וכי תיגרם להם אי נוחות עקב ביצוע עבודות הבניה".
בסעיף 2 להסכם מוגדר המונח "מפקח", כ"מפקח הבנייה שימונה ע"י הבעלים בהתאם להוראות הסכם זה".
העולה מן הדברים, כי התובע היה מודע מראש לכך שעבודות הבנייה בבית המשותף יהיו כרוכות באי נוחות. למרות זאת הסכים התובע לכך שזכאות לתשלום עבור דיור חלופי תהיה רק בכפוף לאישור המפקח.
כנספח 11 לתצהיר עדותו של התובע מצורף מסמך, שיצא מתחת ידיו של המפקח, "דו"ח שבועי תמ"א 38", והמתייחס לשבוע שבו חל יום 25.3.16, דהיינו, השבוע המתחיל ביום 20.3.16. זהו המסמך הראשון והיחיד של המפקח, אשר הוצג בפני על ידי התובע, ושם נאמר, כי הדירה אינה ראויה למגורים. אין מסמך מאוחר או מוקדם למסמך זה, המאשר כי הדירה אינה ראויה למגורים. מאידך, אין מחלוקת, כי לאחר הוצאת מסמך זה – ולכל הפחות – עד למועד הגשת התביעה, 8.6.16, לא ביצעה תיקונים בדירה באופן שיאפשר את המגורים בה. לפיכך זכאי התובע לדמי שכירות בגין אותה תקופה שמיום 20.3.16 ועד למועד הגשת התביעה, 8.6.16, דהיינו, כחודשיים וחצי.
24.התובע טוען, כי הינו זכאי להחזר דמי שכירות בסך 5,000 ₪ לחודש. אין לקבל טענה זו. התובע הציג את הסכם השכירות, אשר נכרת בינו ובין גב' פלורה מבורך, ולפיו הושכרה הדירה לפלורה מבורך בתמורה לדמי שכירות חודשיים בסך 3,200 ₪ בלבד. בסכום זה, ובהעדר חוות דעת שמאית, שלא הוגשה על ידי התובע, יש בסכום זה כדי לשקף את שווי דמי השכירות המקובלים באזור לדירה מסוג זה, כאשר בסעיף 6.12.1 להסכם נקבע, שאלו דמי השכירות להם יהי זכאי התובע במקרה בו הדירה לא תהיה ראויה למגורים.
ממילא, זכאי התובע לפיצוי בגין ראש נזק זה בסך 3,200 ₪ X 2.5 חודשים, ובסך הכל 8,000 ₪ בלבד.
כמו כן, וכפי שכבר נזכר לעיל, זכאי התובע לפיצוי נוסף בגין שבוע של דמי שכירות, במהלכו יבוצעו התיקונים בדירה, כפי שקבע מומחה ביהמ"ש. הפיצוי בגין ראש נזק זה עומד על סך של 800 ₪.
25.עוגמת נפש
בע"א 6884/09, הראל חברה לביטוח בע"מ נ' ירדני, ניתן ביום 17.8.10, נאמר:
"לא בכל מקרה בו אירוע נזיקי או הפרת חוזה גורמים לנפגע גם עגמת נפש, חובה על בית המשפט לפסוק פיצוי בראש זה. אינני נדרש כאן לשאלה העקרונית של הגישה הראויה לפסיקת פיצוי בגין נזק לא ממוני ... אך כאמור לא כל עגמת נפש באשר היא תזכה בפיצוי, אף שעגמת נפש של ממש בודאי ראויה לכך. גם נדרשת הוכחה במידת מה של עצם קיומו של נזק ...; ובסופו של דבר, מסור הנושא לשיקול דעת".
עדים אנו, איפוא, לגישתה המצמצמת של הפסיקה בכל הנוגע לפיצוי בגין נזק לא ממוני. סבורני, כי במקרה דנן, כאשר לא הוכח, אף לא במידת מה, עצם קיומו של נזק, מעבר לאותם נזקים בגינם נפסק פיצוי, כמפורט לעיל, אין מקום לפסיקת פיצוי כלשהו בגין עגמת נפש, ועל כן התביעה בעניין זה נדחית.
26.סיכום
לנוכח כל האמור לעיל זכאי התובע לפיצוי מהנתבעת לפי הפירוט הבא:
-
נזקים לדירה-17,784₪;
-
דמי שכירות-8,000₪;
-
דמי שכירות עבור משך ביצוע תיקון הליקויים-800₪.
-
סך הכל-26,584₪.
אשר על כן, הנתבעת תשלם לתובע סך של 26,584 ₪ בתוספת הפרשי הצמדה וריבית כחוק ממועד הגשת התביעה, 8.6.16, ועד התשלום המלא בפועל.
כמו כן, תשא הנתבעת בהוצאות התובע בהתאם לשומת הוצאות, שתוגש בתוך 14 יום ממועד קבלת פסק דין זה, ובשכ"ט ב"כ התובע בסך 6,135 ₪ והכל בתוספת הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד התשלום המלא בפועל.
ניתן היום, ט"ז חשוון תש"פ, 14 נובמבר 2019, בהעדר הצדדים.
