1.בפניי בקשה לחיוב התובעת בערובה להבטחת הוצאות הנתבעים בגין ניהול ההלך המשפטי, על בסיס הוראות הדין וההלכות בסוגיה זו, כאשר התובעת הינה חברה בעירבון מוגבל.
הרקע ותמצית טיעוני הצדדים
2. התובעת, חברה לאחזקה וניהול המתחזקת ומנהלת את קניון לוד סנטר, הגישה תביעה לתשלום דמי ניהול בסך של 85,970 ₪ המתייחסים לתקופה שבה החזיקו הנתבעים בחנות בקניון, עבורה נטען שלא שולמו דמי ניהול.
3.הנתבעים עתרו בבקשה לחיוב התובעת בהפקדת עירבון או ערובה להבטחת הוצאותיהם, סכום של 50,000 ₪ לפחות, וזאת מאחר ולטענתם, התובעת אינה חברה סולבנטית כפי שעולה מהצהרותיה בכתב התביעה ומעיון במאזניה.
עוד נטען, כי מעבר לקושי הכלכלי של התובעת, סיכויי התביעה קלושים שכן התובעת הסתירה עובדות מהותיות מכתב התביעה, ויש לראות בכך אף התנהגות בחוסר תום לב מצד התובעת, על-כן יש להבטיח כי הנתבעים יוכלו להיפרע בגין הוצאותיהם, ככל שהתביעה תידחה.
טענות הנתבעים הועלו בישיבה המקדמית שהתקיימה בתיק זה, והתובעת ביקשה להשלים את טיעוניה בכתב. לאחר קבלת השלמת תגובתה לבקשה, ניתנה לנתבעים אפשרות להגיב לתגובה, אולם תגובה כזו לא הוגשה מטעמה חרף הזמן הרב שחלף מאז, ועל כן ניתנת כעת החלטה בהעדר תשובת המבקשים.
4.התובעת, בתגובה לבקשה מטעמה, סבורה שאין מקום לבחון את מצבה הכלכלי, כי אם גם את עילת התביעה, ולשיטתה, מדובר בעילת תביעה טובה, שהרי מדובר בשוכרים בבית משותף המחויבים בתשלום דמי ניהול (כעולה מפרוטוקול מישיבת הועד המצורף לתגובה לבקשה), ועל כן הסיכוי שהתביעה תידחה הינו אפסי.
עוד נטען על-ידי התובעת, כי עומדים בידה מזומנים מספקים להבטחת הוצאותיהם של התובעים. התובעת צירפה דף חשבון עדכני והודעה של בעל תפקיד הפועל לאיסוף כספים עבורה בתיק אחר (ה"פ 10532-03-12, להלן: ההליך הנוסף).
התובעת הוסיפה וטענה כי באם יוחלט לחייבה בהפקדת הערובה, יש לפסוק סכום נמוך בהתאם לפסיקה שצורפה על-ידי התובעת לתגובה לבקשה.
המסגרת המשפטית:
5. סעיף 353א לחוק החברות קובע, כדלקמן:
"הוגשה לבית משפט תביעה על ידי חברה או חברת חוץ, אשר אחריות בעלי המניות בה מוגבלת, רשאי בית המשפט, לבקשת הנתבע, להורות כי החברה תיתן ערובה מספקת לתשלום הוצאות הנתבע אם זכה בדין, ורשאי הוא לעכב את ההליכים עד שתינתן הערובה, אלא אם כן סבר כי נסיבות הענין אינן מצדיקות את חיוב החברה או חברת החוץ בערובה, או אם החברה הוכיחה כי יש ביכולתה לשלם את הוצאות הנתבע אם יזכה בדין".
6.כאמור ברע"א 857/11, מועצה אזורית באר טוביה נ. נוריס לפיתוח והובלות בע"מ [23.05.2011], בפסקה 5 לפסק הדין:
"סוגיית חיובה של חברה-תובעת בהפקדת ערובה נבחנת בשלושה רבדים; ראשית, יש לבחון את מצבה הכלכלי של החברה. שנית, יש לבחון אם נסיבות העניין מצדיקות את חיובה של החברה בהפקדת ערובה, וההנחה היא כי לגבי חברות החיוב בהפקדת ערובה הוא הכלל והפטור הינו החריג; לבסוף יש לבחון את סיכויי התביעה ובעניין זה הנטל להוכיח שנסיבות העניין מצדיקות לפטור את החברה מהפקדת ערובה הוא נטל המוטל על כתפי החברה-התובעת, ועל דרך הכלל אין מקום לבחינה מעמיקה של סיכויי ההליך ויש להיזקק לשיקול אחרון זה רק מקום שבו מדובר בסיכויים גבוהים ביותר או קלושים ביותר. עם זאת, גם משהגיע בית המשפט לכלל מסקנה כי יש הצדקה לחיובה של החברה התובעת בהפקדת ערובה, עליו לקבוע את שיעורה באופן מידתי המאזן כראוי בין כלל השיקולים הצריכים לעניין".
בע"א 7193/13, ש.א. פתרונות בע"מ נ. פרופ' אמיר ברנע [22.09.2014], נקבע (בפסקה 12 לפסה"ד):
"בתמצית, בית המשפט יפטור חברה מהפקדת ערובה בשני מצבים: (א) כאשר ניתוח מצבה הכלכלי של החברה מעלה כי יהיה ביכולתה לשלם את הוצאת הנתבע אם תידחה תביעתה; (ב) כאשר בית המשפט סבור כי נסיבות העניין אינן מצדיקות את חיוב החברה... שאלת סיכויי ההליך אף היא יכולה להישקל על ידי בית המשפט, אולם לזו תהא השפעה רק כאשר מדובר בסיכויים גבוהים מאוד או קלושים מאוד".
דיון והכרעה:
7.אקדים אפילוג לפרולוג ואבהיר כי לאחר ששקלתי את טענות הצדדים, מצאתי כי יש לקבל הבקשה לחיוב החברה בהפקדת ערובה להבטחת הוצאות הנתבעים, אולם בסכום נמוך מזה שנתבקש על ידי הנתבעים, כפי שיפורט להלן.
8.הנתבעים הפנו בבקשתם להלכה על פיה הנטל להוכיח יכולת כלכלית לשאת בתשלום הוצאות, אם ייפסקו לטובתם, מוטל על התובעת, ונטען כי התובעת אינה סולבנטית, כפי שעולה מהצהרת התובעת מכתב התביעה וממאזניה.