ובעניין:היועץ המשפטי לממשלה
ע"י ב"כ עו"ד לימור חלד-רו
1.לפני בקשה לאישור הסדר פשרה מתוקן בשתי בקשות לאישור תובענות ייצוגיות, בהתאם לסעיפים 19-18 לחוק תובענות ייצוגיות, התשס"ו-2006 (להלן - חוק תובענות ייצוגיות).
רקע עובדתי ודיוני
2.ביום 12.9.2006 הגישה שרנוע מכונות ממוחשבות תל אביב בע״מ (להלן: "שרנוע״), לבית המשפט המחוזי בתל-אביב, בקשה לאישור תובענה ייצוגית כנגד בנק הפועלים בע״מ, בנק לאומי לישראל בע״מ ובנק דיסקונט לישראל בע״מ (להלן: ״הבנקים״).הטענה המרכזית בבקשת האישור היא, כי בין הבנקים התקיים הסדר כובל אסור, אשר במסגרתו תיאמו את מחירי הריביות שגבה כל אחד מהם מלקוחותיו בגין אשראי שלקחו במסגרת חשבונות עו״ש וחח״ד (ולהוציא הלוואות ספציפיות והלוואות לדיור), ובכלל זה תיאמו את ריבית הפריים, תוספת הסיכון, תוספת הריבית לחריגה ממסגרת האשראי, עמלת הקצאת אשראי ודמי ניהול קבועים.
לטענת שרנוע, התנהלות זו של הבנקים מקימה לה ולחברי הקבוצה עילה מכוח חוק ההגבלים העסקיים, התשמ"ד-1988 (להלן: ״חוק ההגבלים העסקיים״), וכן מכוח חוק הבנקאות (שירות ללקוח), התשמ״א-1981 (להלן: ״חוק הבנקאות״).
הסעד שנתבקש על יסוד הנטען בבקשת האישור הוא התאמת שערי הריבית לשערים ראויים שפורטו בבקשת האישור, ופיצוי הקבוצה בהפרש שבין הריביות שנגבו מהם, לבין הריביות המתוקנות; לחלופין, התבקש בית המשפט להורות על מתן סעד לטובת כלל חברי הקבוצה או לטובת הציבור כפי שימצא לנכון בנסיבות העניין.
3.ביום 23.11.2006 הגישו גם פרופ׳ שמואל קניאל, פרופ׳ גרשון וולנסקי ומר שלמה אלגרבלי (להלן: ״המבקשים בתיק קניאל"), לבית המשפט המחוזי בירושלים, בקשה לאישור תובענה ייצוגית כנגד הבנקים. ביום 7.5.2007 הגישו המבקשים הנ"ל בקשה מתוקנת.
לטענת המבקשים בתיק קניאל, הבנקים מנצלים את מעמדם בשוק שירותי הבנקאות למגזר משקי הבית - בו קיימת, לפי הנטען, ״קבוצת ריכוז״, תוך יצירת הסדר כובל בניגוד לחוק ההגבלים העסקיים, על-ידי קביעת רמת מחירים בלתי הוגנת של השירות; וכן נטען להטעיה ולניצול מצוקת הצרכנים לפי חוק הבנקאות וחוק הגנת הצרכן, התשמ״א-1981 (להלן: "חוק הגנת הצרכן").
הסעד שנתבקש על יסוד הנטען בתובענת קניאל הוא החזר ריבית בשיעור ממוצע של 2.2% לשנה, בגין האשראי שנטל כל אחד מחברי הקבוצה בתקופה של שבע השנים הקודמות להגשת בקשת האישור.
4.הבנקים הגישו תשובות לבקשות האישור האמורות, בגדריהן דחו את טענות המבקשים.
5.ביום 21.1.2008 אישר כב׳ השופט (בדימ׳) נ׳ ישעיה את בקשת האישור בתיק שרנוע, בכל הנוגע לעילה המבוססת על חוק ההגבלים העסקיים, ודחה את העילה שנסמכה על חוק הבנקאות, וזאת בשם כל לקוחות הבנקים שנטלו מהם אשראי שקלי.
6.ביום 15.5.2008 נעתר בית המשפט המחוזי בירושלים לבקשת הבנקים לעיכוב ההליכים בבקשת קניאל, עד למתן החלטה חלוטה בבקשת האישור בתיק שרנוע. בקשת רשות ערעור שהוגשה לבית המשפט העליון על החלטה זו, על ידי המבקשים בבקשת קניאל - נדחתה.
7.על החלטת האישור בתיק שרנוע הגישו הבנקים לבית המשפט העליון בקשות רשות ערעור. כן הוגש ערעור מטעם שרנוע, בשל הקביעה לפיה אין לה עילה כלפי המשיב 3, בנק הפועלים בע״מ, וכי ההליך נגדו יימשך באמצעות תובע ייצוגי אחר אשר יבוא תחתיה (להלן: ״הליכי הערעור״).
8.ביום 26.4.2009 פרסמה הממונה על ההגבלים העסקיים (להלן: ״הממונה״) מסמך שכותרתו: ״קביעה לפי סעיף 43(א)(1) לחוק ההגבלים העסקיים, התשמ״ח-1988 בעניין: הסדרים כובלים בין בנק הפועלים, בנק לאומי, בנק דיסקונט, בנק המזרחי והבנק הבינלאומי, שעניינם העברת מידע הנוגע לעמלות״ (להלן: ״קביעה הממונה״ או ״הקביעה״).
9.הבנקים הגישו לבית הדין להגבלים עסקיים (להלן: ״בית הדין״) עררים על הקביעה ובהם טענו, בין היתר, כי אף אחד מהבנקים לא היה צד לכל הסדר שעניינו העברת מידע הנוגע לעמלות או לכל הסדר כובל אחר. הבנקים עתרו בגדרם של העררים לביטולה של הקביעה, וזאת משורה של טעמים, שפורטו בהרחבה בעררים.
10.בעוד העררים דלעיל תלויים ועומדים, ניתן ביום 28.7.2013 פסק דינו של בית המשפט העליון בהליכי הערעור על החלטת האישור בתיק שרנוע. במסגרת פסק הדין ביטל בית המשפט העליון את החלטת האישור והחזיר את תיק שרנוע לבית המשפט המחוזי בתל אביב לדיון מחודש בבקשת האישור, וזאת בשל כך שייתכן כי לקביעת הממונה עשויה להיות השלכה משמעותית על אישורה של התובענה הייצוגית. בשלב זה, ונוכח פרישתו של כב' השופט ישעיה לגמלאות, נותב התיק לטיפולי.
11.לאחר הגשת תשובת הממונה לעררים שהגישו הבנקים, קבלו הבנקים והממונה את הצעת בית הדין לקיים הליך גישור בפני כב׳ השופט (בדימ') יהונתן עדיאל. בהמשך לכך, ולאחר מו״מ נוסף, הגיעו הבנקים והממונה להסכמה, אשר בית הדין התבקש לאשרה כצו מוסכם.
בהתאם להסכמה זו, קביעת הממונה תבוטל, לא יינקטו הליכים נוספים בעניין זה כמו גם בעניינים אחרים כנגד הבנקים, וזאת בכפוף לכך שחמשת הבנקים (הבנקים 3-1 דכאן, וכן בנק מזרחי טפחות בע״מ והבנק הבינלאומי הראשון לישראל בע״מ) ישלמו יחדיו סך של 70 מיליון ש״ח, אשר ישולם לפי החלוקה הבאה: סך של עשרים ואחד מיליון וארבע מאות עשרים וחמש אלף (21,425,000) ש"ח ישולם על ידי בנק לאומי; סך של עשרים ואחד מיליון וארבע מאות עשרים וחמש אלף (21,425,000) ש"ח ישולם על ידי בנק הפועלים; סך של ארבעה עשר מיליון ושלוש מאות אלף (14,300,000) ש״ח ישולם על ידי בנק דיסקונט; סך של שמונה מיליון (8,000,000) ש״ח ישולם על ידי הבנק הבינלאומי; סך של ארבעה מיליון ושמונה מאות וחמישים אלף (4,850,000) ש״ח ישולם על ידי בנק מזרחי טפחות. יוער, כי יחס החלוקה בין הבנקים נגזר מהיחס שהוצע על ידי המגשר, כב׳ השופט (בדימ') עדיאל.
עוד הוסכם בין הממונה לבין הבנקים, כי הסך של 70 מיליון ש״ח ישולם לאוצר המדינה ולחלופין במסגרת הסדרי פשרה בבקשות לאישור תובענות ייצוגיות, ככל שיוגשו ויאושרו, בהליכים שבכותרת והליכים נוספים: ת״צ 1714/08 בשארי ואח׳ נ׳ בנק דיסקונט לישראל בע"מ ואח׳; ת״צ 1346/08 ישפה נ׳ בנק דיסקונט לישראל בע״מ ואח׳; ת״צ 1347/08 לוי נ׳ בנק דיסקונט לישראל בע״מ ואח׳; ת״צ 1463/09 קוסטרינסקי ואח׳ נ׳ בנק דיסקונט לישראל בע״מ ואח׳ (להלן: ״הבקשות הנוספות״) . יוער, כי בבקשות הנוספות הוגשה לבית המשפט הדן בתיקים בקשה לאישור הסדר פשרה, ביום 16.11.2014, במסגרתו הוסכם על תשלום סך של 35,000,000 ש״ח ללקוחות (עסקיים כפרטיים) של חמשת הבנקים הבנקים שם. לאחר ביצוע תיקונים מסוימים (שאינם נוגעים לסכום הפשרה או לגובה הגמול שישולם לתובעים ובאי-כוחם) אישר בית המשפט (כב' השופט א' בכר), ביום 31.5.2015, את הסדר הפשרה בבקשות הנוספות, אחרי שמצא, בין היתר, כי מדובר בהסדר ראוי, הוגן וסביר מכל היבטיו (להלן: ״פסק הדין בבקשות הנוספות״).
12.בין לבין, ביקשו המבקשים בבקשת קניאל, בחודש אוגוסט 2013, מבית המשפט המחוזי בירושלים לחדש את הדיון בתביעתם. בהחלטה מיום 21.1.2014 נעתר בית המשפט (כב׳ השופט ר׳ וינוגרד) לבקשתם, והורה על חידוש הדיון בבקשת קניאל. כן הוא הורה על העברתה אל בית משפט זה, בהתאם להוראות סעיף 7(א) לחוק תובענות ייצוגיות.
13.ביום 15.6.2014 ניתן פסק דינו של בית הדין להגבלים עסקיים בתיק ה״ע 42214-03-10 (ויתר התיקים שאוחדו עמו) (להלן: ״פסק דינו של בית הדין״), במסגרתו אושרה ההסכמה שבין הממונה לבין הבנקים, וניתן לה תוקף של צו מוסכם לפי הוראת סעיף 50ב לחוק ההגבלים העסקיים. בגדר זה נדחתה התנגדותו של פרופ׳ קניאל לאישור ההסכמה. במסגרת פסק דינו של בית הדין נקבע, בין היתר, כי ״לא הייתה בקביעה כל טענה לפיה הבנקים העוררים תיאמו ביניהם מחירים״ (סעיף 20 לפסק דינו של בית הדין). כמו כן קבע בית הדין, כי ״המתווה שגובש ולפיו התשלום עליו הוסכם יועבר ישירות ללקוחות הבנקים ככל שיגיע ולפשרה בתובענות הייצוגיות הוא לטובת הלקוחות. אין לזלזל גם בזמן השיפוטי המשמעותי העשוי להיחסך ככל שיגיעו הצדדים לאותן תובענות להסדרי פשרה, כשיש במתווה כדי להקל על כך" (סעיף 29 לפסק דינו של בית הדין). בין היתר, על רקע האמור, הגיע בית הדין למסקנה, ״כי ההסכמה שגובשה בין הממונה לבין הבנקים העוררים היא ראויה, ולטובת הציבור״ (סעיף 31 לפסק דינו של בית הדין).
14.ביום 11.9.2014 הפקידו הבנקים (וכן בנק מזרחי טפחות בע״מ והבנק הבינלאומי הראשון לישראל בע״מ) את הסך האמור של 70 מיליון ש״ח אצל נאמן (חברה לנאמנות של בנק איגוד בע״מ) ובהתאם קביעת הממונה הפכה לבטלה, כפי שנקבע בצו המוסכם.
15.על רקע האמור, ביום 11.12.2014, הגישו הצדדים לבקשת שרנוע בקשה לאישור הסדר פשרה, אשר ביום 4.1.2015 הוריתי על פרסומה. ביום 6.1.2015 הגישו המבקשים בבקשת קניאל בקשה לבטל את ההחלטה האחרונה, שניתנה, לטענתם, בהעדרם וקודם שהוכרעה שאלת היחס בין שתי התובענות. בדיון שנערך ביום 25.3.2015 הצעתי לצדדים בשתי הבקשות, מטעמים שפורטו ותועדו בפרוטוקול הדיון, להידבר כדי לנסות ולתקן את הסדר הפשרה. בהמשך לכך הוגש ביום 25.2.2016 הסדר פשרה מתוקן, במסגרתו הובאה לאישור בית המשפט פשרה כוללת, הן בתיק שרנוע הן בתיק קניאל.
עיקרי הסדר הפשרה המתוקן
16.הקבוצה עליה יחול הסדר הפשרה היא כל אדם (לרבות תאגיד) אשר החזיק בחשבון עו״ש ו/או חח״ד ו/או חש״ק אצל מי מהבנקים, במהלך התקופה שבין 12.9.1999, לבין 23.11.2006 (להלן: ״התקופה הקובעת״ ו- ״חברי הקבוצה״, בהתאמה).
17.בהתאם להסדר הפשרה, סכום התשלום הכולל לחברי הקבוצה יעמוד על 47,000,000 (ארבעים ושבעה מיליון) ש״ח, המורכב מהסכומים הבאים:
(א)סך של 35,000,000 (שלושים וחמישה מיליון) ש״ח, שישולם מתוך סך כל הסכומים שהופקדו אצל הנאמן במסגרת הצו המוסכם;
(ב)סך נוסף של 12,000,000 (שנים עשר מיליון) ש״ח, שישולם על ידי הבנקים לפי החלוקה הבאה: בנק הפועלים - סך של 4,500,000 (ארבעה וחצי מיליון) ש״ח; בנק לאומי - סך של 4,500,000 (ארבעה וחצי מיליון) ש״ח; בנק דיסקונט - סך של 3,000,000 (שלושה מיליון) ש״ח (להלן: ״הסכום הנוסף״);
(סכום שני הסכומים דלעיל יכונה להלן יחד: ״סכום התשלום הכולל״)
18.ההסדר מגדיר את חברי הקבוצה שיהיו זכאים לתשלום על פיו, בהתאם למנגנון המפורט בהסדר, ככל אחד מחברי הקבוצה אשר במהלך התקופה הקובעת היה לקוח של אחד מהבנקים ובמועד הקובע (כמוגדר בהסדר הפשרה) הוא עדיין לקוח שלו (להלן: ״לקוחות ההווה״); וכן כל אחד מחברי הקבוצה אשר במועד הקובע הוא אינו לקוח של אותו משיב, שהיה לקוח שלו במהלך התקופה הקובעת ובתנאי שהוא הגיש הצהרה או תצהיר לנאמן כאמור בסעיף 13(א) להסכם הפשרה (להלן: ״לקוחות העבר״).
19.סכום התשלום הכולל יחולק בין מספר חברי הקבוצה שהם לקוחות הווה או לקוחות עבר כאמור, כך שכל אחד מהם יהיה זכאי לקבל, כמפורט בהסדר, את הסכום המתקבל מחלוקת סכום התשלום הכולל בסך לקוחות ההווה והעבר גם יחד (להלן: ״סכום הזכאות״). כל לקוח הווה של מי מן הבנקים יהיה זכאי לקבל מאותו בנק סכום זכאות אחד בגין כל חשבונות העו״ש ו/או החח״ד ו/או החש״ק שהחזיק כלקוח אצל אותו בנק בכל מהלך התקופה הקובעת. מובהר, כי חובת הגשת ההצהרות או התצהירים לשם קבלת סכום הזכאות תחול רק על לקוחות העבר. במסגרת ההסדר מפורטים פרטי מנגנון התשלום. יצוין, כי סכומים אשר מסיבה כלשהי לא ניתן יהיה להעבירם לחברי הקבוצה, יוותרו אצל הנאמן או יושבו אליו, לפי העניין, והוא יעבירם לאוצר המדינה בהתאם לצו המוסכם.
כמו כן, כל תשלום ו/או העברה בכל דרך או אמצעי למי מחברי הקבוצה, יבוצע על ידי הבנקים או על ידי הנאמן (במקום בו מדובר בלקוחות עבר שאינם לקוח אצל מי מהבנקים במועד הקובע), ועל חשבונם, ולא ינוכה כל סכום בגין עצם ביצוע פעולות התשלומים מסכומי הזכאות ולא תיגבה כל עמלה עבור ביצוע התשלומים.
20.הצדדים ציינו כי הם סבורים שהמתכונת המוצעת, לפיה סכום הזכאות יהא אחיד לכל אחד מחברי הקבוצה בכפוף להוראות הסדר הפשרה, היא הדרך הנכונה, היעילה והראויה לביצוע הסדר הפשרה בנסיבות העניין. זאת, בין היתר, הן לאור גודלה והיקפה של הקבוצה, והן מאחר שמדובר בדרך פשוטה, יעילה וחסכונית לביצוע הבדיקות והחישובים הנדרשים בנסיבות העניין (וזאת במנותק מהשאלה האם מתכונת אחרת בכלל אפשרית בנסיבות העניין).
21.הצדדים ציינו כי כב׳ השופט בכר אישר מנגנון דומה במסגרת פסק הדין בבקשות הנוספות, תוך שקבע, כי הוא אינו רואה ״כל בעיה בדרך הוכחת בעלות בחשבון כפי שהוגדרה בהסכם הפשרה לשם תשלום הפיצוי״.
22.בד בבד עם הגשת הבקשה לאישור הסדר פשרה זה פנו הבנקים אל הממונה על מנת לקבל הסכמתו להאריך את התקופה הקבועה בסעיף 2(ג) לצו המוסכם, והגישו לבית הדין בקשה מתאימה להארכת התקופה האמורה. ביום 30.3.2016 אישר בית הדין את הבקשה והמועד הוארך עד ליום 15.1.2017.
פרסום הסדר הפשרה המתוקן להתנגדויות
23.ביום 29.2.2016 הוריתי לצדדים לפרסם בעיתונות הודעה בדבר הגשת הבקשה לאישור הסדר הפשרה המתוקן ולשלוח העתק ממנה ליועץ המשפטי לממשלה (להלן - היועמ"ש), למפקח על הבנקים, לממונה על ההגבלים העסקיים ולמנהל בתי המשפט. במסגרת ההודעה שפורסמה כאמור, פורטו עיקרי ההסדר והוגדרה הקבוצה. בנוסף, צוין בה, בין היתר, כי בתוך 45 ימים ממועד הפרסום רשאים חברי הקבוצה להגיש התנגדויות להסדר או לבקש רשות לצאת מן הקבוצה. הליכים אלו ננקטו בהתאם לנדרש בסעיפים 19-18 לחוק תובענות ייצוגיות.
24.לאחר הפרסומים הנ"ל לא הוגשו התנגדויות מצד חברי הקבוצה ואף לא אחד מהם ביקש שלא להימנות עליה לעניין הסדר הפשרה. היועמ"ש הודיע, באמצעות באת כוחו, כי הוא מותיר את ההכרעה בבקשה לשיקול דעתו של בית המשפט.
דיון והכרעה
25.אקדים ואומר, כי אני סבור שהסדר הפשרה המתוקן הינו הסדר הוגן, ראוי וסביר בהתחשב בעניינם של כל חברי הקבוצה המיוצגת, ומשקף באופן נאות וראוי את מאזן הסיכויים והסיכונים של כל אחד מהצדדים בהמשך ניהול ההליך. אבקש להדגיש נקודות מספר:
(א) ביטול קביעת הממונה על ידי בית הדין להגבלים עסקיים יקשה באופן משמעותי על הוכחת הטענה העומדת ביסוד בקשת שרנוע, ונטענת כאחת העילות בבקשת האישור של קניאל, קרי - קיומו של הסדר כובל שהתאפיין בתיאום גובה שיעורי הריביות בין הבנקים (טענות המוכחשות על ידי הבנקים). עמד על כך גם כב' השופט בכר בפסק דינו בבקשות הנוספות, בציינו, כי ״מרגע ביטולה של קביעה זו... הסיכוי לקבל הבקשה ובעקבותיה התובענה כייצוגית, הפך להיות סיכוי נמוך ביותר״.
(ב)אף ללא קשר לביטול קביעת הממונה, הרי בשים לב לטענות שהועלו בתשובות הבנקים לבקשות האישור, עמדו בפני המבקשים קשיים ראייתיים ומשפטיים ניכרים, לרבות בסוגית הנזק הנטען. בהקשר זה לא למותר להזכיר כי הקביעה לא עסקה בריביות אלא בעמלות. זאת ועוד: סמוך לאחר פרסום הקביעה התבטאה הממונה, כי ״הקביעה מפרטת העברות מידע ולא תיאום״ בנוגע ל״מחירי העמלות״ (וממילא, כאמור, לא ריביות). שאלות נכבדות הן, אפוא, האם הקביעה רלוונטית לענייננו ומהו משקלה.
(ג) יש לכאורה יסוד לטענת הבנקים, כי אם רשות ההגבלים העסקיים, על סמכויותיה המפליגות ושפע האמצעים העומדים לרשותה, לא מצאה לאחר חקירה רחבת היקף כי בין הבנקים התקיימו הסדרים כובלים של ״תיאום מחירי העמלות״, ספק רב אם המבקשים, באמצעים הדיוניים המוגבלים העומדים לרשותם, יהיו מסוגלים להוכיח את טענותיהם בהקשר זה.
(ד)אפילו היו המבקשים צולחים את הקשיים הראייתיים דלעיל, עדיין מוטל עליהם להוכיח קיומו של נזק שנגרם, על פי הטענה, למבקשים ולחברי הקבוצה - לקוחות הבנקים, כתוצאה מכך.אף עניין זה אינו פשוט כלל עיקר.
(ה)ביחס לעילה נוספת שעליה נסמכת תביעת קניאל, שהיא הטענה לקיומה של "קבוצת ריכוז" שקבעה, על פי הטענה, רמת מחירים בלתי הוגנת לשירותיה, הרי בהיעדר קביעה של הממונה בדבר קיומה של "קבוצת ריכוז" המורכבת מהבנקים או ממי מהם, שאלה היא האם כלל התקיימו יסודותיה ההכרחיים של עילת התביעה.
(ו)מנגד לכל אלו, סיום ההליכים בהסדר פשרה זה, יזכה את חברי הקבוצה בסכום כסף שיועבר ישירות לידיהם במזומן, וזאת מבלי שידרשו להוכיח את עילות התביעה והנזק הנטען, על הקשיים המרובים והלא מבוטלים הכרוכים בכך, בנסיבות העניין.
(ז)לכל האמור לעיל יש להוסיף, כי במהלך השנה האחרונה החליטה ממשלת ישראל לנקוט במהלכים להגברת התחרותיות בשוק הבנקאות, ובאופן מיוחד בתחום מתן האשראי למשקי הבית ולעסקים הקטנים, ובהקשר לכך הוקמה ביום 3.6.2015 על ידי שר האוצר הוועדה להגברת התחרותיות בשירותים הבנקאיים והפיננסיים הנפוצים בישראל, אשר הגישה מסקנות ביניים ביום 14.12.2015. פעילות ממשלתית זו מקדמת את אחת המטרות שעמדו בבסיס הגשת הבקשות הייצוגיות במקרה דנן, לאמור: עידוד תחרות בתחום מתן האשראי.
(ח)שיקול נוסף שיש להביאו בחשבון הוא פרק הזמן הרב שחלף למן תחילת ההליכים, והעובדה כי מיצויים עד תום היה אורך, מן הסתם, זמן רב נוסף.
(ט)עוד יש להביא בחשבון, כי הסכום שישולם לחברי הקבוצה בהתאם להסכם זה כולל תוספת של 12 מיליון ש״ח מעבר לסכום שנקבע בצו המוסכם ואשר נכלל בנוסח הסדר הפשרה המקורי שהוגש על ידי הבנקים ושרנוע. סכום זה נוסף בעקבות המו״מ שהתנהל בין הבנקים לבין ב״כ המבקשים בתיק קניאל.
(י)ולסיום יודגש, כי לא זו בלבד שלא הוגשו התנגדויות כלשהן להסדר המוצע, אלא שגם היועמ"ש, האמון על שמירת האינטרס הציבורי, לא ראה להתנגד לו.
26.נוכח המפורט לעיל בעניין תוחלת הזכייה הנמוכה בתובענות, בפרט לאחר ביטול קביעת הממונה, איני רואה טעם או תכלית במינוי בודק.
27.אני מוצא, אפוא, כי הסדר הפשרה הינו ראוי, סביר והוגן בהתחשב בעניינם של חברי הקבוצה, וכי סיום ההליך בפשרה הוא הדרך היעילה וההוגנת להכרעה במחלוקת בנסיבות העניין. לפיכך, אני מאשר את הסדר הפשרה ונותן לו תוקף של פסק דין.
28.מובהר בזה כדלקמן:
א.עילות התביעה עליהן התבססה בקשת האישור הן כמפורט בסעיפים 3-2 לעיל.
ב.חברי הקבוצה הם כמפורט בסעיף 16 לעיל.
ג.השאלות המהותיות שבעובדה ובמשפט, המשותפות לכאורה לכל חברי הקבוצה, הינן: האם בין הבנקים התקיים הסדר כובל אסור, אשר במסגרתו תיאמו את מחירי הריביות שגבה כל אחד מהם מלקוחותיו בגין אשראי שלקחו במסגרת חשבונות עו״ש וחח״ד; האם הבנקים ניצלו את מעמדם בשוק שירותי הבנקאות למגזר משקי הבית בו קיימת, לפי הנטען, ״קבוצת ריכוז״, תוך יצירת הסדר כובל כאמור, ובאמצעות קביעת רמת מחירים בלתי הוגנת של השירות; האם הבנקים הטעו את הצרכנים או ניצלו את מצוקתם.
ד.הסדר הפשרה יהווה מעשה בית דין לגבי כל חברי הקבוצה ביחס לכל העילות והסעדים שנטענו בבקשות האישור.
29.הצדדים המליצו, כי לשרנוע ישולם גמול בסך 650,000 ש"ח ומע"מ, וכי לב"כ שרנוע ישולם שכ"ט עו"ד של 3.5575 מיליון ש"ח ומע"מ; לשלוש התובעים בתיק קניאל ישולם גמול בסך כולל של 1.15 מיליון ש"ח (רובו לפרופ' קניאל) ואילו לב"כ בקשת קניאל ישולם שכ"ט עו"ד של 1.15 מיליון ש"ח ומע"מ. מובהר, כי סכומים אלו מתווספים לסכום התשלום הכולל לחברי הקבוצה בסך 47 מיליון ש"ח.
נוכח השיקולים המפורטים בסעיפים 23-22 לחוק תובענות ייצוגיות, ובפרט בהתחשב במהות העניין ומורכבות והיותו תלוי ועומד שנים רבות, כמו גם בתועלת שתצמח לחברי הקבוצה - נראה כי הגמול ושכה"ט המומלצים סבירים וניתן לאשרם. לא נעלם מעיני כי הגמול המומלץ לפרופ' קניאל עומד על הצד הגבוה וחורג מהשיעור המקובל, אלא שנחה דעתי כי יסודו בתרומתו הייחודית של פרופ' קניאל להליך, אשר הייתה יוצאת דופן בהיקפה ובמשמעותה, והתבטאה, בין היתר, בעריכת מחקר מקיף, משך תקופה של למעלה משנה, אשר אפשר את גיבוש התשתית העובדתית לתובענה.
על מנת לתמרץ את המבקשים ובאי כוחם לפקח על קיום הסדר הפשרה, בשלב זה ישלמו הבנקים מחצית הגמול ושכר הטרחה. המחצית הנותרת תשולם לאחר אישור בית המשפט, שיינתן בכפוף להגשת תצהירים מפורטים מטעם גורם מוסמך בכל בנק בדבר קיום כלל התחייבויותיהם של הבנקים בהתאם להסדר הפשרה.
30.אני מורה על פרסום הודעה לפי סעיף 25(4) לחוק תובענות ייצוגיות. הפרסום ייעשה בשני עיתונים יומיים נפוצים בשפה העברית, בפונט אריאל בגודל 10. ב"כ הצדדים יגישו לאישורי בתוך 10 ימים את נוסח הפרסום.
31.הדיון הקבוע ליום 14.6.2016 התייתר ואני מורה על ביטולו.
המזכירות תדאג לעדכון פנקס התובענות הייצוגיות ותמציא את פסק הדין לצדדים ולפמת"א.
ניתן היום, ז' אייר תשע"ו, 15 מאי 2016, בהעדר הצדדים.
