א.פ. ואח' נ' סרגיי טבצ'נקוב ואח'

צדדי ג':

1. הראל חברה לביטוח בע"מ ע"י  עו"ד ע' סמט

2. איילון חברה לביטוח בע"מ ע"י  א' ולדמן

3. מגדל חברה לביטוח בע"מ ע"י עו"ד י' מדר

1. לפניי תביעה שהגישו תובע 1 (להלן: "התובע") והמוסד לביטוח לאומי, בגין תאונה שארעה לתובע ביום 23.11.03, עת נפל מגג מוסך בשם "מוסך דניאלה", שפעל בתקופה הרלוונטית באזור התעשייה הצפוני באשקלון (להלן: "המוסך"). כתוצאה מהתאונה נפגע התובע באורח קשה.

2. התביעה הוגשה נגד נתבע 1, מר סרגיי טבצ'נקוב, שהיה בעל המוסך (להלן: "הנתבע"); נגד נתבעת 2, הדר חברה לביטוח בע"מ, אשר ביטחה את הנתבע, כאשר גבולות האחריות הן בסכום של כמיליון ₪ (להלן: "הדר"); נגד נתבעת 3, גב' רבקה שור, בעלת המבנה שהושכר לנתבע; ונגד נתבעת 4, עיריית אשקלון, אשר בתחום שיפוטה מצוי המבנה בו פעל המוסך (להלן: "העירייה").

3. במהלך הדיון שהתקיים ביום 17.4.16 נעתרו התובעים לבקשת נתבעת 3 למחוק אותה כצד להליך, והתביעה נגדה נמחקה. נותרו, אפוא, שלושה נתבעים: הנתבע, הדר, והעירייה.

4. לתביעה שני ראשים: הראש האחד מופנה נגד הנתבע (בעל המוסך) ונגד הדר (המבטחת שלו), ועיקר עניינו בטענות התובעים בדבר התרשלות הנתבע כלפי התובע. הראש השני של התביעה מופנה נגד העירייה, ועיקר עניינו בטענות התובעים בדבר הפרת חובות העירייה כלפי התובע.

5. העירייה שלחה הודעת צד ג' לשלוש חברות ביטוח שביטחו אותה: הראל חברה לביטוח בע"מ (להלן: "הראל"); איילון חברה לביטוח בע"מ (להלן: "איילון"); ומגדל חברה לביטוח בע"מ (להלן: "מגדל"). לטענת העירייה, בתקופה הרלוונטית היא הייתה מבוטחת בביטוח אחריות מקצועית בהראל; בביטוח חבות מקצועית באיילון; ובביטוח נזקי צד שלישי במגדל.

    

   מהלך הדיון בתביעה

    

6. התביעה הוגשה ביום 11.11.10, פחות משבועיים לפני שעילת התביעה התיישנה. הראיות נשמעו ביום 17.4.16 וביום 18.4.16, ובמהלך ישיבות אלה נשמעו עדויותיהם של שמונה עדים. סיכומי הצדדים נשמעו בעל-פה בישיבה שהתקיימה ביום 10.5.16, כאשר לקראת הישיבה הגישו חלק מבעלי הדין עיקרי טיעון בכתב. דא עקא – ובעניין זה ארחיב בהמשך הדברים – שבמהלך ישיבת הסיכומים הוברר לבית המשפט, כי יש צורך בהבהרות וחידוד עניינים הנוגעים לעילת התביעה שהוגשה נגד העירייה. בשל כך נערך "סיבוב" נוסף של הבאת ראיות והשלמת סיכומים ככל שמדובר בתביעה נגד העירייה. במסגרת זו, ובהתאם להחלטת בית המשפט, העירייה הגישה תצהיר משלים של אחת העדות שהעידו מטעמה, גב' עינב דוד. בתגובה לתצהיר המשלים הגישו התובעים חוות דעת של מומחה מטעמם, מר צבי אילון, אשר נחקר על חוות דעתו בישיבה שהתקיימה ביום 24.1.17. בנוסף, התבקשו הצדדים, ביוזמת בית המשפט, להתייחס להנחיית היועץ המשפטי לממשלה אליה אתייחס בהמשך. בתום הדברים ניתנה לצדדים אפשרות להגיש סיכומים משלימים בעניין אחריות העירייה, ורוב בעלי הדין אכן ניצלו את האפשרות שניתנה להם. הסיכומים המשלימים האחרונים הוגשו ביום 12.12.17.

7. כאמור לתביעה שני ראשים. תחילה אדון בתביעה שהוגשה נגד הנתבע ונגד הדר; אחר כך אדון בתביעה שהוגשה נגד העירייה; בהמשך אדון בשאלת האשם התורם; אחר כך אדון בהודעה לצדדים שלישיים שהעירייה הגישה נגד חברות הביטוח; לבסוף אדון בשאלת גובה הנזק.

    

   התביעה נגד הנתבע והדר

    

   העובדות שאינן שנויות במחלוקת:

    

8. ביום התאונה, 23.11.03, בשעות אחר הצהריים, הגיע התובע למוסך במכוניתו. הנתבע טוען, כי התובע הגיע למוסך על מנת לתקן את רכבו. מנגד, במהלך הדיון הועלתה טענה, כי בין התובע לבין הנתבע נרקמה מעין "עסקת חליפין" לפיה הנתבע יאפשר לתובע לצבוע את מכוניתו במוסך, ובתמורה לכך התובע יבצע עבור הנתבע עבודות חשמל. על פי טענה זו, התובע לא הגיע כדי להכניס את המכונית למוסך, אלא אך כדי לתאם את המועד בו הדבר ייעשה. יש לציין, כי בין אחיו של התובע, ש. פ. , לבין הנתבע ישנה היכרות קודמת, וכי האח הגיע למוסך במכונית אחרת זמן קצר לאחר הגעת התובע, וזאת לאחר שהתאונה אשר תתואר להלן כבר התרחשה.

9. בעת שהתובע הגיע למוסך שהה הנתבע על גג המוסך ועסק בשלבים האחרונים של תיקון נזילה בתעלת הניקוז. בעת הזאת, עובד המוסך, מר ולדימיר נפרין (להלן: "ולדימיר"), עבד למטה במוסך.

10. אין חולק על כך – ועניין זה עומד במוקד התביעה – כי בשלב כלשהו עלה התובע אל גג המוסך. לדברי המומחה מטעם נתבעים 1-2, מר דוד אופיר, מדובר בגג מהסוג המכונה "גג קל". הגג הוא גג בעל שיפוע, ועיקרו עשוי מלוחות אסבסט אטומים, בתוכם "שובצו" לוחות פרספקס שקופים שנועדו לאפשר כניסת אור למוסך. לאחר שהתובע עלה לגג הוא החל להתקדם, על גבי הלוחות, לעברו של הנתבע. אלא שאחד מלוחות הפרספקס נשבר, והתובע נפל אל תוך המוסך. כתוצאה מהנפילה התובע נפגע באורח קשה. הוא נותר משותק בפלג גופו התחתון, עם חבלה מוחית, ונקבעו לו 100% נכות לצמיתות.

     

    השאלה העובדתית השנויה שבמחלוקת ותמצית עמדות הצדדים

     

11. המחלוקת העובדתית העיקרית הקיימת בין הצדדים היא בשאלה, באילו נסיבות עלה התובע אל הגג. עיקר המחלוקת היא בשאלה, האם התובע הוזמן ו/או הודרך לעלות לגג על ידי הנתבע ו/או על ידי ולדימיר, או שהתובע עלה לגג ביוזמתו, מבלי שאיש ביקש זאת ממנו או הדריך אותו לעלות.

12. התובע טוען, כי הוא הוזמן לעלות לגג ו/או הודרך כיצד לעשות זאת על ידי הנתבע ו/או על ידי ולדימיר, וזאת למרות שהנתבע ידע היטב כי הגג מסוכן. מכאן האחריות אותה מייחס התובע לנתבע. הנתבע דוחה טענה זו וטוען, כי הוא ו/או ולדימיר לא הזמינו את התובע לעלות לגג ולא הדריכו אותו כיצד לעשות זאת. לטענת הנתבע, התובע עלה לגג מיוזמתו ועל אחריותו, ועל כן הוא האחראי הבלעדי לתאונה שאירעה לו. הנתבעים 1 ו-2 טוענים לחלופין, כי אפילו ייקבע שהנתבע ו/או ולדימיר הזמינו את התובע לעלות אל הגג או הדריכו אותו כיצד לעשות זאת, יש להטיל על התובע אשם תורם בשיעור של 100% וזאת בשל העובדה שהתובע טיפס אל הגג למרות הסכנה הברורה שהייתה כרוכה בכך.

     

    העליה לגג

     

13. כפי שעולה מהתמונות שהוגשו כראיה ומהעדויות שנשמעו, לא הותקנה דרך "מסודרת" לעלות אל הגג. לא מדרגות. לא סולם קבוע. ואף לא חבל. הדרך המובילה אל הגג (דרכה עבר גם הנתבע באותו יום בדרכו אל הגג), היא דרך מאולתרת שאינה גלויה לעין. זוהי דרך חתחתים פתלתלה הדורשת מעבר דרך דלת (ואף שתי דלתות) וטיפוס מורכב אל הגג. על מנת לעלות לגג נדרשה מלאכת טיפוס לא פשוטה. וכך תיאר הנתבע בעדותו כיצד הוא טיפס אל הגג ביום התאונה: עבר דרך דלת כחולה אל עבר החצר המשותפת, לאחר מכן עבר דרך דלת נוספת המובילה לחדרון (חדרון הנראה בתמונה מס' 10 בתיק המוצגים של התובע). ברגלו האחת דרך על גדר ברזל שנמצאה במקום, ברגלו השניה דרך על "פרופיל" שהיה מרותך לקיר, המשיך וטיפס על קיר הברזל שבמקום (בסמוך לארובה שנמצאת במקום ונראית אף היא בתמונה מס' 10), משם הגיע לגג המבנה השכן, ומשם התקדם אל עבר תעלת הניקוז והלך לאורכה (עמ' 45-46 לפרוטוקול). כפי שכבר צויין, הגג עצמו הוא "גג קל" בעל שיפוע, העשוי מלוחות אסבסט ולוחות פרספקס. הנתבע מסר בעדותו, כי הוא היה מודע לסכנה הכרוכה בהליכה על הלוחות, ולכן הוא הקפיד ללכת על גבי תעלת הניקוז ולא על הלוחות עצמם.

    ראיות התובע

     

14. התובע ביקש תחילה להוכיח את העובדות להן הוא טוען בדבר נסיבות אירוע התאונה, באמצעות שתי ראיות שכל אחת מהן עומדת בפני עצמה: הראיה האחת היא, עדות התובע שתיאר בתצהירו בצורה בהירה ומפורטת את נסיבות אירוע התאונה. הראיה השנייה היא, עדות אחיו של התובע, ש. פ. . כפי שצוין, האח ש. הגיע למוסך לאחר אירוע התאונה, ולכן הוא לא היה עד ראיה לתאונה עצמה. עם זאת, האח מסר בתצהיר שהגיש, כי מספר ימים לאחר התאונה הוא הגיע למוסך ביחד עם ב"כ התובע, עו"ד מיימרן, ועם אביהם של התובע וש. . האח ש. מסר בתצהירו, כי השלושה פגשו בנתבע, וזה סיפר להם את נסיבות אירוע התאונה. ש. מסר בתצהירו, כי הנתבע סיפר לנוכחים שהוא הזמין את התובע לעלות אל הגג והדריך אותו כיצד לעשות זאת, וכי גם ולדימיר הדריך את התובע כיצד לעלות לגג בהתאם להוראותיו של הנתבע.

15. כך מסרו התובע ואחיו בתצהירים שהגישו, אלא שבמהלך עדויותיהם בבית המשפט, הם לא חזרו על הדברים שנכתבו בתצהיריהם, והם התקשו למסור גרסה של ממש.

16. באשר לתובע - אשר פירט בתצהירו בבהירות רבה את השתלשלות האירועים שקדמו לתאונה - הרי שבעת שהעיד בבית המשפט הוא אמר כי אינו זוכר מה בדיוק אירע. התובע מסר בעדותו, כי הוא אינו יכול לומר האם מה שידוע לו היום לגבי נסיבות אירוע התאונה נובע מזכרונו העצמי, או שמא הידיעה שלו מבוססת על דברים שסיפרו לו אחרים מאוחר יותר.

17. ובאשר לאח ש. - בעוד שבתצהירו מסר האח כי בפגישה שהתקיימה עם הנתבע סיפר הנתבע שהוא הזמין את התובע והדריך אותו כיצד לעלות לגג, הרי שכאשר האח עלה על דוכן העדים, הוא אמר שאינו זוכר מה נאמר על ידי הנתבע באותה פגישה.

18. כזכור, באותה פגישה נכחו גם עו"ד מיימרן ואביהם של התובע ואחיו. לשמע עדותו של האח, הביע עו"ד מיימרן פליאה גדולה על דבריו של האח וזאת, בין היתר, לנוכח העובדה שיום קודם למתן העדות התקיימה בין עו"ד מיימרן לבין האח פגישה ממושכת, במהלכה חזר האח בפני עו"ד מיימרן על הדברים שמסר בתצהירו. בית המשפט ביקש לברר עם האח את פשר שינוי גרסתו, ובתשובה לשאלת בית המשפט אמר האח, כי איש לא ביקש ממנו לשנות את עדותו; איש לא איים עליו; ואיש לא רמז לו דבר (עמ' 19 לפרוטוקול).

19. על רקע השינוי שחל בגרסת האח (ואפשר שגם על רקע השינוי שחל בגרסת התובע עצמו), ביקש ב"כ התובע, עו"ד מיימרן, להעיד על אודות הפגישה שהתקיימה במוסך, בה נכח אף הוא. עו"ד מיימרן הביע נכונות להתפטר מייצוג התובע אם יידרש לעשות כן. ב"כ הנתבעים והצדדים השלישיים התנגדו לכך, ואולם החלטתי להיעתר לבקשה (עמ' 24 לפרוטוקול). לנוכח החלטתי, ניגש עו"ד מיימרן מייד לדוכן העדים וללא הכנה מוקדמת העיד על הפגישה שהתקיימה במוסך ועל הדברים שלטענתו נאמרו על ידי הנתבע באותה פגישה.

20. יוצא, אם כן, כי לנוכח האופן בו התובע ואחיו העידו בבית המשפט, לא ניתן לבסס את גרסת התביעה על דבריהם. הראיה העיקרית עליה מבקשים עתה התובעים לבסס את תביעתם נגד נתבעים 1 ו-2 היא עדות ב"כ התובע, עו"ד מיימרן, על דברים שלטענתו שמע מפיו של הנתבע בעת ביקורו במוסך מספר ימים לאחר התאונה. בנוסף טוענים התובעים, כי לנוכח העובדה שדרך העליה אל הגג אינה גלויה לעין, מתבקשת המסקנה שהנתבע ו/או ולדימיר הסבירו לתובע כיצד לעלות.

     

    הערה מקדמית

     

21. יש להעיר בראשית הדברים, כי במקרה שלפנינו קיים קושי של ממש לקבוע ממצאים ברמה גבוהה של הסתברות. גרעין המחלוקת בין הצדדים נוגע להתרחשות שאירעה טרם נפילת התובע, ולשם כך נדרש שחזור של שברי מילים וחצאי דו-שיח שהתנהל בעיצומו של רגע בודד, וזאת בחלוף למעלה משתיים עשרה שנים מאז אירעה התאונה. קשיים אלה באו לידי ביטוי גם בעת העדת העדים על דוכן העדים בבית המשפט, כאשר חלקם הפגינו קושי משמעותי להזכר בדברים ולפרט בפרטי פרטים את אשר אירע. לכך גם מצטרפת העובדה כי מיד לאחר התאונה אבדה הכרתו של התובע, וכפי שהעיד על דוכן העדים, אין הוא יכול לומר היום מה זכור לו מהתאונה.

     

    האם התובע הוזמן ו/או הודרך לעלות אל הגג – דיון והכרעה

     

22. ניתן להעלות על הדעת שלוש אפשרויות באשר לאופן בו מצא התובע את דרכו אל הגג: האפשרות הראשונה היא, שהנתבע הזמין את התובע לעלות לגג, והוא הדריך את התובע כיצד לעשות זאת, ו/או ביקש מולדימיר כי ידריך אותו כיצד לעלות. האפשרות השנייה היא, שהנתבע לא הזמין את התובע לעלות לגג ואף לא הדריך אותו כיצד ניתן לעשות זאת, אך עובד המוסך, ולדימיר, אשר שהה במוסך, הסביר לתובע כיצד לעלות. האפשרות השלישית היא, שהתובע, אשר לא רצה להמתין עד אשר הנתבע יירד מהגג, מצא בכוחות עצמו את הדרך אל הגג וטיפס אל הגג מבלי שאיש הזמין אותו לעלות לגג או הדריך אותו כיצד לעשות זאת.

23. להלן אסקור את העדויות שהובאו במהלך המשפט ביחס לשאלה הטעונה הכרעה. כפי שציינתי, במהלך שמיעת הראיות התובע ואחיו לא חזרו על מה שמסרו בתצהירים שהגישו. ואולם, על מנת שהתמונה תהיה מלאה, אתאר גם את הגרסות שמסרו השניים בתצהיריהם.

24. התובע טען בתצהירו, כי ביום התאונה הוא הגיע אל המוסך כדי לתאם מועד להכנסת רכבו למוסך, לצורך ביצוע תיקוני צבע ותיקונים אחרים. בהגיעו למוסך, היה הנתבע עסוק בזיפות תעלת ניקוז מי-גשם על גג המוסך. הנתבע הזמין את התובע לעלות אל גג המוסך כדי לדבר איתו ואף הדריך אותו כיצד לעלות אל הגג. בהתאם להדרכת הנתבע ועובד אחר של המוסך ש"הצביע בפני כיצד לעלות על הגג, בהתאם להוראותיו של בעל המוסך", יצא התובע מן המוסך אל מאחורי המבנה, פתח שער ברזל גדול, טיפס על גדר שהייתה במקום וממנה הגיע אל גג המוסך. התובע פסע על הגג עד אשר קרס אחד הלוחות. כתוצאה מכך התובע נפל מגובה כ-5 מטר על ראשו אל רצפת המוסך.

25. בתצהיר שהוגש על ידי אח התובע, ש. , טען האח, כי בהגיעו למוסך ביום התאונה, הוא חיפש את אחיו, התובע, והוסבר לו כי התובע עלה אל הגג ונפל ממנו. כן טען, כי הנתבע אמר לו שהוא הזמין את התובע לעלות לגג וגם הדריך אותו כיצד לעשות כן, מכיוון שמדובר בדרך שאינה גלויה לעין. האח ש. גם טען, כי בביקור שנערך זמן קצר אחרי התאונה, בו נכח גם עו"ד מיימרן, הנתבע הודה במפורש כי הוא ביקש מהתובע לעלות לגג, וכי עובד אחר שהיה למטה באותה עת הדריך את התובע איך להגיע אל הגג. עוד טען האח בתצהירו, כי בזמן הביקור יצא איתם הנתבע אל מחוץ למוסך והסביר להם כיצד ניתן לעלות לגג, ואף הדגיש שאי אפשר לדעת איך לעלות לגג בלי הסבר. עוד טען האח בתצהירו, כי הנתבע הודה בפניהם כי הייתה זאת טעות לבקש מהתובע לעלות לגג.

26. אלא שכאמור, בעת שהתייצבו על דוכן העדים התובע ואחיו לא חזרו על הגרסאות שמסרו בתצהיריהם. מתוך כלל האירוע אשר פורט בהרחבה בתצהירו, הצליח התובע להזכר רק בכך, שבהגיעו למוסך, לאחר ששאל את העובדים ששהו במקום היכן נמצא בעל המוסך, נאמר לו כי בעל המוסך נמצא על הגג, וגם הסבירו לו כיצד לעלות לגג. הוא לא זכר אם היה זה עובד אחד (או יותר) שהדריך אותו כיצד לעשות כן, וגם לא זכר את אשר אירע לאחר מכן, וזאת בשל הפגיעה בראש שנגרמה לו בזמן התאונה (עמ' 10 לפרוטוקול).

27. ובאשר לאח ש. - בכל הנוגע ליום התאונה, הוא העיד כי כאשר הגיע למוסך שאל את עובד המוסך אם ראה את אחיו, העובד אמר לו שלא ראה אף אחד, ואז הבחין באחיו תוך כדי נפילתו מגג המוסך (עמ' 15 לפרוטוקול). האח לא חזר על טענתו (שהובאה בתצהיר) לפיה לאחר התאונה הודה בפניו הנתבע כי התובע הוזמן על ידו לגג. גם באשר לפגישה שהתקיימה לאחר התאונה עם הנתבע, יחד עם עו"ד מיימרן ואביהם של התובע והעד, העיד האח כי אינו זוכר את הדברים שנאמרו על ידי הנתבע באותה פגישה (עמ' 17 לפרוטוקול).

28. כאמור, בעקבות השינוי שחל בגרסת האח ש. (ואפשר שגם על רקע השינוי שחל בגרסת התובע עצמו), ביקש עו"ד מיימרן להעיד. וזו תמצית עדותו: לדברי עו"ד מיימרן, בפגישה שהתקיימה במוסך זמן מה לאחר התאונה, סיפר הנתבע כי מספר ימים לפני התאונה סוכם בינו לבין התובע שהגיע למוסך יחד עם אחיו, כי התובע יעשה שימוש בציוד המוסך לצורך תיקון רכב, ובתמורה יבצע התובע, שהינו חשמלאי מוסמך, עבודות חשמל במוסך. לדברי עו"ד מיימרן, הנתבע סיפר בפגישה, כי ביום התאונה התובע הגיע למוסך בעת שהנתבע שהה על הגג. התובע קרא לנתבע, והנתבע אמר לתובע שהוא נמצא על הגג ו"תיכף יורד". התובע, אשר לא רצה להתעכב, אמר לנתבע שהוא עולה אליו, והנתבע אמר אמר לו: "תעלה". וכך אמר עו"ד מיימרן בעדותו: "שאלתי את השאלה הזו במפורש כי הייתה חשובה, אני זוכר שסרגיי אמר לי שהוא אמר לתובע אני תיכף יורד, והתובע אמר לסרגיי שהוא רוצה לעלות אליו ושאל איך עולים? וסרגיי אמר לו במפורש לבוא מסביב לעלות על הגג. העובד של סרגיי הדריך אותו איך לעלות" (עמ' 29 לפרוטוקול). עו"ד מיימרן אמר בעדותו, כי הנתבע אמר בפגישה כי הוא הבחין בתובע רק כשכבר הגיע לגג, ואז התובע התחיל "לקפוץ" על הלוחות עד שנפל.

29. הנתבע דוחה את הגרסה שהועלתה בתצהירים על ידי התובע ואחיו, והוא מכחיש את הדברים שנאמרו בשמו על ידי עו"ד מיימרן. הנתבע מסר בתצהירו ובעדותו בבית המשפט, כי הוא לא אמר לתובע לעלות אל הגג; לא הזמין אותו לעלות; וגם לא הדריך אותו לעשות כן. הנתבע מסר בעדותו בבית המשפט, כי הוא קבע שהתובע יבוא אליו בשעות הערב למוסך על מנת לסייע לו בתיקון רכבו. ביום התאונה הנתבע עלה אל הגג במטרה לבצע תיקונים אחרונים בזיפות שנדרשו בתעלת הניקוז. בזמן שהיה בתעלת הניקוז, שמע את עובד המוסך מדבר עם מישהו, הציץ למטה, ראה את התובע, ואמר לו שהוא כבר יורד. לאחר מכן שמע רעש אשר לא הבין מה מקורו. מייד לאחר מכן הבחין בתובע כשהוא "מקפץ" על הגג עד שנפל על הפלסטיק. בהבחינו בתובע, הוא נבהל ונדהם עד שלא יכל להוציא מילה מפיו (עמ' 45-51 לפרוטוקול). לשאלה איך ידע התובע לעלות, ענה "כל אחד יכול לדעת. אני לא יודע איך הוא ידע" (עמ' 48 לפרוטוקול).

30. הנתבע טען, כי הוא יודע שעובד המוסך ששהה במקום, ולדימיר, לא הדריך את התובע כיצד לעלות אל הגג. לדבריו, הוא שאל את ולדימיר מספר ימים לאחר התאונה אם הוא הדריך את התובע כיצד לעלות לגג, וכי "ולדימיר לא ישקר" (עמ' 48 לפרוטוקול). באשר לפגישה שהתקיימה אחרי התאונה סיפר, כי פגש בעו"ד מיימרן ומסר לו מסמכים נדרשים (עמ' 51 לפרוטוקול).

31. ולדימיר, עובד המוסך, טען בתצהירו כי פגש בתובע ביום התאונה כאשר זה הגיע למוסך ושאל אותו איפה בעל המוסך. ולדימיר השיב לתובע שבעל המוסך נמצא על הגג והמשיך בעבודתו. כעבור כמה דקות ראה את התובע נופל מגג המוסך. לטענתו, הוא לא אמר לתובע לעלות לגג; לא הדריך אותו כיצד לעשות זאת; ואף לא הבחין כי התובע עלה לגג. לדבריו, "אם הייתי רואה שהוא מנסה לעלות על הגג הייתי קורא לו לעצור מיד בגלל שזה מסוכן" (סעיף 8 לתצהיר).

32. על דוכן העדים התקשה ולדימיר לענות על חלק מהשאלות שנשאל, ותשובותיו החלקיות ברובן, לא היו ברורות. ב"כ התובע שעמד בסמוך אליו, הריח כי נודף ממנו ריח של אלכוהול (עמ' 41 לפרוטוקול). מכל מקום, ולדימיר העיד כי לא ראה כיצד הנתבע עלה אל הגג וכי הוא לא ראה אי פעם את הנתבע עולה לגג (עמ' 38 לפרוטוקול). (על אף שהנתבע העיד כי ולדימיר ידע כיצד עולים לגג (עמ' 49 לפרוטוקול)). ולדימיר העיד עוד, כי הנתבע הורה לו שלא יעלה לגג "אף פעם", וכי: "אסור לי לעלות לגג כי אין לי מה לחפש שם ואני צריך להיות איפה שאני אמור לעבוד" (עמ' 39 לפרוטוקול). כשנשאל שוב למה לא עלה לגג ענה: "הוא אמר לי לא לעלות אף פעם" "כי העבודה שלי למטה" (עמ' 39 לפרוטוקול).

33. באשר לאירוע התאונה, ולדימיר חזר על אשר סיפר בתצהירו כי כאשר התובע הגיע למוסך ושאל איפה בעל המוסך, הוא ענה לו שהוא על הגג, לאחר מכן הוא חזר למוסך ואז ראה את התובע נופל (עמ' 40 לפרוטוקול). הוא גם חזר על כך שלא הסביר לתובע כיצד לעלות לגג (עמ' 42 לפרוטוקול). דברים דומים מסר גם כאשר נחקר על ידי חוקר מטעם חברת הביטוח הדר ביום 3.2.11. כך מסר לחוקר, כי התובע שאל אותו "איפה בעל הבית?" והוא ענה לו שהוא למעלה על הגג, ואחר כך ראה אותו נופל (עמ' 5-6 לתמליל שיחה עם ולדימיר, נספח ז לתיק מוצגים מטעם נתבעים 1 ו-2).

34. הבאתי לעיל את הראיות המונחות לפני בית המשפט, ועתה יש להכריע בשאלה האם עלה בידי התובעים להוכיח את טענתם, כי התובע הוזמן ו/או הודרך לעלות אל הגג על ידי הנתבע ו/או על ידי ולדימיר. מהטעמים עליהם עמדתי, לא ניתן לתת משקל לעדויותיהם של התובע ושל אחיו. בנסיבות אלה, יש להכריע בין עדותו של עו"ד מיימרן מחד, לבין עדויותיהם של הנתבע וולדימיר מאידך. התובעים טוענים, כי בנוסף לעדות עו"ד מיימרן קיימת בתמיכה לגרסתם עובדה נוספת והיא, שהדרך אל הגג היא דרך חתחתים חבויה ונסתרת, ועל כן מתבקשת המסקנה שהנתבע ו/או ולדימיר הסבירו לתובע כיצד לעלות אל הגג.

35. יש לומר, כי התוצאה הנובעת מהשינוי שחל בגרסאות התובע ואחיו אינה מתמצית רק בכך שלא ניתן לתת משקל לגרסתם. העובדה שהשניים מסרו תצהירים מפורטים ואולם בעדותם בבית המשפט הם לא חזרו על דבריהם, מציבה בפני בית המשפט סימן שאלה שלא ניתן לו מענה. הדברים אמורים בעיקר ביחס לאח, ש. , אשר לדברי עו"ד מיימרן חזר בפניו על הגרסה שמסר בתצהיר בעת שהשניים נפגשו יום אחד לפני מתן העדות. אפשר שהתובע ואחיו קיבלו מסר כזה או אחר (הגם שהדבר הוכחש על ידי האח); אפשר שכאשר הגיע "רגע האמת" השניים לא חשו בטוחים מספיק למסור עדות אשר אם תתקבל על ידי בית המשפט המשמעויות העלולות לנבוע מכך ביחס לנתבע הן כבדות ומרחיקות לכת. ואפשר גם אחרת. בהקשר זה יצויין, כי הנתבע מסר בעדותו, כי הוריו של התובע ואחיו באו למוסך (מדובר, כנראה, בביקור אחר מזה בו השתתף עו"ד מיימרן) ו"רצו לדעת איך זה קרה. הסברתי שזה המקום. האמא בכתה. ש. עישן סיגריה. האבא אמר אין לנו אתך כלום לחץ יד והלך. שאלתי אם אני יכול לעזור. אמרו שלא רוצים ממני כלום ואני לא אשם" (עמ' 51 לפרוטוקול). מה שחשוב לענייננו הוא, שסימן השאלה שהוצב בפניו בית המשפט הינו נתון שאינו מסייע לקבלת הגרסה הנטענת בכתב התביעה.

36. ובאשר לעדות עו"ד מיימרן – חלק מבעלי הדין רמזו כי יש להתייחס לעדותו של עו"ד מיימרן בזהירות, שכן שכר הטרחה שלו מותנה בקבלת התביעה. אינני סבור כי יש להטיל ספק בעדותו של עו"ד מיימרן מטעם זה, שכן חזקה על עו"ד מיימרן שהוא מודע היטב למשמעויות הנובעות מקבלת עדותו, בעיקר לגבי הנתבע. נטען, כי לנוכח האופן בו התובע ואחיו העידו בבית המשפט, עו"ד מיימרן נדרש "להציל את המצב" (סעיף 29 לסיכומי נתבעים 1-2). אלא, שמתן העדות הטיל על עו"ד מיימרן אחריות כבדה לא רק כלפי לקוחו, וכאמור אינני סבור כי הוא העיד כפי שהעיד על מנת לזכות בשכר טרחתו.

37. בטרם אתייחס לעדות עו"ד מיימרן אומר, כי לא מצאתי לנכון לקבל את טענות הנתבעים לפיהן אין לקבל את עדותו של עו"ד מיימרן בשל היותה עדות מפי השמועה. הטעם לכך הוא, שעו"ד מיימרן העיד על דברים ששמע מפי הנתבע, ומכאן שמדובר ב"הודאת בעל דין", המהווה חריג לכלל האוסר עדות מפי השמועה (רא' י. קדמי חלק שני, עמ' 631-632 (2009)). עם זאת, גם אם העדות קבילה, עדיין מדובר בעדות שמיעה. עו"ד מיימרן לא היה עד לאירוע התאונה, אלא הוא העיד על דברים ששמע מפיו של מי שהיה נוכח בעת אירוע התאונה (הנתבע). מכאן, שמדובר בעדות "מכלי שני" דבר שיש לו השפעה על המשקל שיש לעדות ועל הזהירות המתבקשת. הנסיון באולמות בתי המשפט מלמד, כי לעתים נדרש מאמץ ועמל כדי להבין מפיהם של עדים את תמונת הדברים כהויתה. במקרה שלפנינו, איננו יודעים מה היה מהלך "גביית העדות" שנעשה על ידי עו"ד מיימרן, ועד כמה הדברים שנמסרו על ידי הנתבע הביאו את התמונה המלאה והם הובנו כהלכה.

38. כפי שצוין, עו"ד מיימרן התייצב על דוכן העדים ללא כל הכנה מוקדמת. הגם שהוא העיד בצורה בטוחה וקולחת ולכאורה מתוך זכרון חי, ספק אם ניתן לזכור בבהירות כה רבה דברים שנאמרו בפגישה שהתקיימה למעלה משתיים עשרה שנים לפני מתן העדות. זאת במיוחד בשים לב לכך, שגרעין המחלוקת בין הצדדים הוא ביחס לשברי מילים וחצאי דו-שיח שהתנהל בעיצומו של רגע בודד.

39. בהקשר זה יש לציין, כי במהלך עדותו של עו"ד מיימרן נשאלה השאלה, האם הוא ערך תרשומת ביחס לאותה פגישה. עו"ד מיימרן אמר, כי הוא מוכן לבדוק זאת בתיקיו המצויים במשרדו, ואולם בעלי הדין האחרים, כך ניתן היה להתרשם, לא ששו לאפשרות הזאת. לדברי עו"ד מיימרן, בנסיבות אלה הוא לא מצא לנכון לבדוק בתיקיו האם מצויה תרשומת. "השורה התחתונה" היא, שבסופו של יום איננו יודעים האם קיימת תרשומת בה נרשמו "בזמן אמת" הדברים שנאמרו באותה פגישה.

40. לכך יש להוסיף, כי אביו של התובע, אשר לפי הטענה נכח אף הוא בפגישה, לא הוזמן להעיד, דבר שיש לזקוף לחובת התובע. לא מן הנמנע שעדותו הייתה יכולה לשפוך אור על הסיטואציה החמקמקה שלפנינו. נטען, כי הסיבה לכך שאביו של התובע לא הוזמן להעיד היא, שהוא מתקשה בשפה העברית וממילא לא נכח באופן מלא בפגישה. אלא שאפילו כך, ראוי היה לזמנו.

41. ובאשר לעדות הנתבע – הרי שבעיקרו של דבר העדות הותירה רושם מהימן. מה שצד במיוחד את העין בעדותו, היה תיאור התדהמה והבהלה שאחזו בו בעת שראה לפתע את התובע על הגג, כשהוא מנסה להתקדם לעברו ותוך שהוא "מקפץ" על גבי הלוחות (עמ' 47 לפרוטוקול).

42. הצדדים לא נחלקו בעניין הנסיבות בהן הנתבע הגיע אל הגג באותו יום. כך, הנתבע תיאר את דרך הילוכו בתעלת הניקוז, כשהוא עסוק בתיקונים אחרונים של זיפות התעלה אליהם נדרש בעקבות נזילה. הנתבע היטיב להביע את הסכנה הטמונה בעלייה אל הגג, ואת מודעותו לחשש מפני נפילה אפשרית במצב דברים זה. על כן, לדבריו, הוא גם בחר ללכת בזהירות במסלול העוקף את לוחות הגג, בתוך התעלה עצמה, כשהוא אוחז בברזל. מדברי הנתבע עולה, כי הוא היה מודע היטב לסכנה הצפויה למי שיעלה אל הגג. מודעות זו תומכת בטענת הנתבע כי לא הזמין את התובע לעלות לגג.

43. כפי שעולה מהדברים שהבאתי לעיל, בין הצדדים יש מחלוקת בשאלה, האם התובע הגיע למוסך באותו יום על מנת שהנתבע יטפל במכונית, או כדי לתאם מועד בו התובע יביא את המכונית לטיפול. הנתבע טוען, כי התובע הביא את המכונית לטיפול ולכן לא הייתה כל סיבה ולא הייתה כל תועלת בהזמנת התובע אל הגג, שכן היה על הנתבע לרדת מהגג, לנקות את עצמו מעבודת הזיפות, ולהתפנות לצורך "פתיחת כרטיס" ללקוח, דבר שיכול להתבצע רק במוסך עצמו (עמ' 49 לפרוטוקול). התובע טוען מנגד, כי הוא הגיע למוסך רק כדי לתאם מועד להכנסת המכונית למוסך, ולשם כך הנתבע לא היה צריך לרדת למוסך.

44. אני מוכן לקבל את גרסת התובע בעניין זה, ואולם עובדה זו כשלעצמה אינה מובילה למסקנה שהנתבע הזמין את התובע לעלות אל הגג. כפי שצויין, הנתבע היה מודע היטב למצבו הרעוע של הגג ולסכנה הכרוכה בהליכה עליו. עובדה זו מקטינה את ההסתברות לכך שהנתבע הזמין את התובע לעלות אל הגג. זאת בין היתר לנוכח העובדה שהתובע אינו חבר של הנתבע אלא הוא בגדר לקוח. לכך יש להוסיף, כי לדברי הנתבע הוא תכנן לשהות על הגג זמן קצר, שכן הוא עלה לגג לצורך סיום תיקון הזיפות שביצע ברובו מתוך מוסך, בעבודה שהוגדרה על ידו כ"פינישים" בלבד (עמ' 47 לפרוטוקול). עוד יש להוסיף, שאם כל שהיה צריך לעשות הוא לתאם את המועד בו התובע יביא את מכוניתו למוסך, הדבר היה יכול להיעשות בחילופי דברים בעת שהתובע נמצא במוסך או בסמוך אליו והנתבע נמצא על הגג. לצורך תיאום מועד, כאמור, לא היה צורך בכך שהתובע יעלה לגג.

45. בעניין הטענה כי הנתבע הזמין את התובע לעלות לגג יש לציין, כי התובע בעדותו בבית המשפט זכר באופן חלקי אך את מפגשו עם ולדימיר, אך לא זכר כל מפגש או שיחה שהתרחשה בינו לבין הנתבע. הגם שבחינת עדותו של התובע נעשית ביתר זהירות בהתחשב בפגיעה הקשה שנפגע רגעים מספר לאחר מכן, אין להתעלם מכך שחרף העובדה שהתובע העיד על חילופי דברים שהיו בינו לבין ולדימיר, בעדותו בבית המשפט התובע לא זכר כל שיח ושיג עם הנתבע.

46. באשר לעדותו של ולדימיר, הרי שכפי שצויין הוא לא הכחיש כי שוחח עם התובע כאשר זה נכנס למוסך, ואולם הוא הכחיש כי הדריך את התובע כיצד לעלות לגג. עדותו של ולדימיר אינה תומכת בגרסת התובע אלא בגרסת הנתבע. עם זאת, לנוכח התרשמותו של בית המשפט מאופן מסירת העדות, בית המשפט אינו סבור כי יש לתת לה משקל רב.

47. העולה מכל האמור הוא, שהגעתי לכלל מסקנה שלא עלה בידי התובע להוכיח במידה ההוכחה הנדרשת את האפשרות הראשונה אותה הצגתי והיא, שהנתבע הזמין את התובע לעלות לגג, וכי הוא הדריך את התובע כיצד לעשות זאת, ו/או ביקש מולדימיר כי ידריך אותו כיצד לעלות. הגעתי גם לכלל מסקנה שלא עלה בידי התובע להוכיח במידת הההוכחה הנדרשת את האפשרות השנייה אותה הצגתי והיא, שולדימיר הסביר לתובע כיצד לעלות לגג, וזאת ללא הזמנתו ו/או ידיעתו של התובע. אין להוציא מכלל אפשרות שכך היה. ואולם נטל הראיה מוטל על התובע ומצאתי כי לא עלה בידו להרימו.

48. באשר לאפשרות השנייה יש להעיר, כי התובע לא צירף את ולדימיר לרשימת הנתבעים. ככל שניתן להבין, בהיות הנתבע מעבידו של ולדימיר, התובע מייחס לתובע אחריות שילוחית בגין מעשיו של ולדימיר (סעיף 13 לפקודת הנזיקין [נוסח חדש]). אלא שאפילו הייתי קובע כי ולדימיר הסביר לתובע כיצד לעלות אל הגג (ללא הזמנתו ו/או ידיעתו של הנתבע), היה מקום לבחון את שאלת אחריותו של ולדימיר וכפועל יוצא מכך את שאלת אחריותו השילוחית של הנתבע ביחס למעשיו של ולדימיר, תוך בחינת ידיעותיו ומודעתו של ולדימיר לסכנה הכרוכה בהליכה על הגג, ולא תוך בחינת ידיעותיו ומודעותו של הנתבע.

49. לא בנקל ניתן היה להתרשם מעדותו של ולדימיר, אם הוא היה מודע באופן מלא ואותנטי לסכנה הטמונה בעליה אל הגג. אומנם בתצהירו טען כי "אם הייתי רואה שהוא מנסה לעלות על הגג הייתי קורא לו לעצור מיד בגלל שזה מסוכן" (סעיף 8 לתצהיר, ההדגשה אינה במקור), אך על דוכן העדים אמר העד שהוזהר שלא לעלות לגג בשל שיקולים הקשורים לאופי עבודתו במוסך ולחלוקת התפקידים בינו לבין מעבידו, ולא בשל סכנה הטמונה בעליה אל הגג. כך גם כאשר העיד כי הנתבע הורה לו שלא יעלה לגג והוא נשאל ע"י ב"כ התובע למה אסור היה לו לעלות לגג, הבהיר: "אין לי מה לחפש שם ואני צריך להיות איפה שאני אמור לעבוד" (עמ' 39 לפרוטוקול). וכי הנתבע הורה לו לא לעלות "אף פעם" כי "העבודה שלי למטה" (עמ' 39 לפרוטוקול).

50. יוצא, אפוא, שלא ניתן לקבוע ברמת ההוכחה הנדרשת, כי ולדימיר היה מודע לסכנה הקיימת בעליה אל הגג ובהליכה עליו. ואם ולדימיר לא היה מודע – אין לומר שהתרשל. ואם ולדימיר לא התרשל – לא ניתן להטיל על הנתבע אחריות שילוחית בגין מעשי עובדו.

51. אמנם כן, העובדה שהדרך אל הגג אינה גלויה לעין היא בעלת משקל לא מבוטל בענייננו, והיא תומכת בטענת התובע כי מישהו מאנשי המוסך – בין אם היה זה הנתבע ובין אם היה זה ולדימיר – הסביר לתובע מהיכן עולים אל הגג. עם זאת, וחרף העובדה שהדרך אל הגג אינה גלויה לעין, אין להוציא מכלל אפשרות שהתובע הצליח למצוא את הדרך בכוחות עצמו. אין להוציא מכלל אפשרות שהתובע הוא אדם בעל יוזמה ותושיה, וכאשר הוא הגיע למוסך ונוכח לדעת שהנתבע נמצא על הגג, הוא לא רצה להמתין עד שיירד, אלא החליט לעשות מעשה ולעלות אל הגג. אפשר שהתובע ראה את "הדלת הכחולה" פתוחה והוא נכנס דרכה והבין בעצמו כיצד עולים לגג; אפשר שהסולם שהיה מצוי במקום בעת הביקור שנערך על ידי עו"ד מיימרן והאח ש. (לאחר שכבר נכסים דרך "הדלת הכחולה"), היה קיים גם בעת האירוע, דבר שסימן לתובע את הדרך אל הגג; אמנם הדרך אינה גלויה לעין, ואולם עדיין ניתן לגלות אותה, ואין להוציא מכלל אפשרות שכך אכן היה.

52. יש אפוא לסכם את הדברים ולומר את שכבר נאמר, כי במקרה שלפנינו קיים קושי של ממש לקבוע ממצאים ברמה גבוהה של הסתברות. זאת, לא רק משום שגורלה של התביעה תלוי בדברים שנאמרו, או לא נאמרו, בעיצומו של רגע בודד, אלא בשל התמונה החלקית והמעורפלת שהראיות שהובאו מציבות בפני בית המשפט. כפי שנאמר, על עדותם של התובע ואחיו לא ניתן להסתמך, ולעדותו של ולדימיר לא ניתן לתת משקל רב. בסופו של יום בית המשפט נותר עם עדותו של עו"ד מיימרן מחד, ועדות הנתבע מאידך. בצד אלה יש שיקולי הגיון. מצד אחד, העובדה שהדרך אל הגג אינה גלויה אל העין, ואולם מצד שני שיקולים התומכים בטענת הנתבע כי לא הזמין את התובע אל הגג, ובהם העובדה שהיה מודע לסכנה; שהוא אינו חברו של התובע; ושעמד לסיים את עבודתו על הגג תוך פרק זמן לא רב ולרדת למוסך.

53. בהגיע זמן חשבון, כאשר מעמידים אלה מול אלה את העדויות והראיות ואת השיקולים והנימוקים בעד ונגד, המסקנה העולה היא שלא עלה בידי התובע להוכיח את טענתו כי הנתבע ו/או ולדימיר הזמינו אותו לעלות לגג. אין בידי לאמץ, אפוא, את הגרסה העומדת ביסוד תביעתו של התובע נגד נתבעים 1 ו-2.

     

    האם הייתה מוטלת על הנתבע חובה להציב שלטי אזהרה או לגדר את הגג?

     

54. הבאתי לעיל את דבריו של המומחה מטעם נתבעים 1 ו-2, המהנדס דוד אופיר, כי הגג שהותקן במבנה מושא דיוננו הוא מהסוג המכונה "גג קל". לדבריו, גג מסוג זה, מעצם טיבו ותכליתו, אינו מיועד לשאת משקל גופו של אדם. לטענת המומחה, הגג שהתוקן במבנה נפוץ ביותר במבני תעשייה ובמבנים אחרים, ובמדינת ישראל קיימים אלפי מבנים אשר להם גגות מסוג זה (סעיפים 3.1.1 ו-3.3.1 לחוות דעתו). זאת ועוד, פרט לכך שהחומר ממנו עשוי הגג לא מיועד לכך שאנשים יתהלכו עליו, הרי שהגג במבנה מושא דיוננו היה בעל שיפוע. לדברי מר אופיר, הואיל ולעתים מתעורר הצורך לעלות על גגות מסוג זה למטרות תיקון, הותקנו תקנות הבטיחות בעבודה (עבודה על גגות שבירים או תלולים), תשמ"ו-1986, המגדירות בצורה ברורה ומדויקת את הדרכים ואמצעי הבטיחות בהם יש לנקוט לצורך עלייה על הגג למטרות אלה.

55. במצב דברים זה עולה השאלה, האם הייתה מוטלת על הנתבע חובה להציב שלטי אזהרה או לגדר את הגג על מנת שאיש לא יוכל לעלות אליו ועליו. שאלה זו מתעוררת גם ככל שמדובר בטענות התובעים בדבר אחריות העירייה.

56. התובעים משיבים על שאלה זו בחיוב. בתשובתם זו הם מסתמכים, בין היתר, על פסק דינו של בית המשפט העליון בע"א 3573/15 פלוני נ' יפים פרידמן ובניו בע"מ (4.6.17) (פורסם בנבו). בפסק דין זה קיבל בית המשפט העליון ערעור של אדם שטען כי הקבלן שבנה את בית המגורים שעניינו נדון באותה תביעה, התרשל בכך שהותיר בעליית הגג של הבית פתח מכוסה בלוח גבס שביר, ללא גידור או אזהרה, דבר שהביא לנפילת המערער לאחר שעלה על לוח הגבס וזה נשבר.

57. אכן, יש דימיון מסויים בין עובדות פרשת פלוני לעובדות הפרשה שלפנינו. דימיון זה בא לידי ביטוי, בין היתר, בכך, שבשני המקרים מדובר באדם שניזוק לאחר שהמשטח עליו עמד נשבר וכתוצאה מכך הוא נפל מגובה רב, ובשני המקרים מדובר באדם שהגיע למקום ממנו נפל לאחר שעבר "דרך חתחתים". ואולם בצד הדימיון יש גם הבדל בין שני המקרים. בפרשת פלוני נקבע, כי ניתן היה לצפות לכך שהמערער יגיע לאותה עליית גג וידרוך על לוח הגבס. יתרה מכך, נקבע כי התקיימה צפיות בפועל (ר' סעיפים 13-16 לפסק הדין). מנגד אני סבור, כי במקרה שלפנינו הנתבע, כמו גם העירייה, לא היו צריכים לצפות את האפשרות שהתובע יעלה על הגג. מטעם זה, לא הייתה מוטלת עליהם חובה לדאוג לגידור הגג או להצבת שלטי אזהרה.

58. המוסך מושא דיוננו נמצא באזור תעשיה ולא במקום מגוריהם או במקום עבודתם של בני הציבור, או בקרבתם של ילדים. גג המוסך לא "מזמין" את העוברים והשבים (ככל שישנם) לטפס אליו, ולא את הלקוחות. הלכה למעשה, לאף אדם זר אין סיבה כלשהי לעלות אל הגג. זאת בשונה מעליית הגג המצויה בבית המגורים שעניינו נדון בפרשת פלוני.

59. כפי שצוין, מהראיות שהובאו עולה, כי במבנה בו פעל המוסך לא הייתה קיימת דרך "מסודרת" לשם עליה לגג. לא מדרגות. לא סולם. ולא חבל (סעיף 3.2.3 לחוות דעת דוד אופיר). מהתמונות שהובאו ומעדות הנתבע עולה, כי הוא טיפס אל הגג בדרך מאולתרת, דרך חתחתים פתלתלה, אשר ראשיתה ב"דלת הכחולה" שבדרך כלל סגורה ונעולה (ר' תמונות 2 ו-9). במהלך הביקור שנערך במקום על ידי עו"ד מיימרן והאח ש. , היה במקום סולם מעץ (תמונה 10). כפי שניתן לראות בתמונה, אין מדובר בסולם יציב המונח על קרקע יציבה, אלא בסולם שהיה מונח באופן רעוע למדי על גבי גרוטאות. הנתבע טען בתצהירו כי הסולם שנראה בתמונות אינו שלו; כי הוא לא עשה בו שימוש כדי לעלות לגג; והוא חושב שהסולם לא היה שם בזמן התאונה. בעדותו בבית המשפט טען הנתבע, כי ביום התאונה לא היה סולם במקום (עמ' 46 לפרוטוקול). לא ניתן לקבוע בבטחון האם הסולם הנראה בתמונה היה במקום ביום אירוע התאונה. ואולם גם אם היה, לא היה בכך כדי לחייב את הנתבע להציב שילוט. יש להבהיר, כי הסולם המדובר נמצא אחרי "הדלת הכחולה" אשר בדרך כלל נעולה, ואחרי דלת נוספת שאף היא נעולה (עמ' 46 לפרוטוקול). הסולם אינו גלוי לעוברים והשבים (ככל שישנם) ולעיני הלקוחות, וניתן להבחין בו רק לאחר שעוברים את "הדלת הכחולה" ואפשר שגם רק לאחר שעוברים את הדלת הנוספת.

60. התובעים טוענים, כי היה על הנתבע ו/או העירייה להציב שלטי אזהרה מכוח הוראת תקנה 7 לתקנות הבטיחות בעבודה (עבודה על גגות שבירים או תלולים), התשמ"ו-1986 הקובעת, כי "במקומות הגישה והעלייה לגג שביר יוצגו שלטי אזהרה עליהם ייכתב באופן ברור לעין "זהירות, גג שביר". אלא, שכפי שצויין, לגג המבנה שבו פעל המוסך לא הייתה קיימת דרך גישה מסודרת, והדרך היחידה להגיע לגג הייתה דרך חתחתים מאולתרת.

61. העולה מכל האמור הוא, שלא מצאתי כי הייתה מוטלת על הנתבע, או על העירייה, חובה לדאוג לכך שהגג יהיה מגודר או שיוצבו מסביבו שלטי אזהרה.

     

     

     

    סיכום הדיון ביחס לתביעה נגד נתבעים 1 ו-2

     

62. מהטעמים עליהם עמדתי, הגעתי לכלל מסקנה שלא עלה בידי התובעים להוכיח את התביעה שהגישו נגד שני נתבעים אלה, ועל כן אני מחליט לדחות את תביעתם.

     

    התביעה נגד העירייה

     

    כללי – מהלך הדיון

     

     

63. עיון בכתב התביעה שהוגש על ידי התובעים מעלה, כי הטענות שהם העלו כלפי העירייה הן טענות כלליות ולא ממוקדות. כך למשל נטען בכתב התביעה, כי העירייה "לא נקטה באמצעים מן הטיב ו/או מן ההיקף שנדרשו בנסיבות העניין, שהם במסגרת סמכותה וחובתה על פי דין, לשם איתור, תיקון, ופיקוח על מפגעים בשטחים שבתחום שיפוטה בכלל, ובמקום אירוע התאונה בפרט" (סעיף 11(ג) לכתב התביעה). ובהמשך נטען, כי העירייה "לא דאגה באמצעות פיקוח יעיל ובאמצעים העומדים לרשותה לכפות על הבעלים ו/או המחזיק בעסק, כי העסק יתנהל במבנה בטוח ולא התנתה את מתן רישיון העסק ו/או חידושו בתיקון כל הטעון תיקון ו/או לא מנעה ניהול העסק במבנה מסוכן" (סעיף 11(ד) לכתב התביעה).

64. גם הטענות שהועלו בתצהירי התובעים כלפי העירייה לא היו ממוקדות, ובשלב הראשון התובעים לא הגישו חוות דעת של מומחה ביחס לעניינים הטעונים הוכחה וטיעון ככל שמדובר בתביעתם נגד העירייה. מנגד, העירייה הגישה תצהיר של הגב' עינב דוד, שהינה הנדסאית אדריכלות בהכשרתה, ואשר משמשת כמנהלת מחלקת רישוי בניה בעיריית אשקלון מאז שנת 2014. בנוסף, הגישה העירייה תצהיר של מר אילן אמסלם, אשר משמש כמנהל היחידה לרישוי עסקים בעיריית אשקלון מאז שנת 2005. לתצהירי העירייה צורפו מסמכים שונים, ושני המצהירים העידו במהלך פרשת שמיעת הראיות.

65. עיקר הדיון בשלב הראשון של שמיעת התיק התמקד בשאלת אחריותם של נתבעים 1 ו-2. מיקוד טענות התובעים כלפי העירייה נעשה, בעיקרו, רק בישיבה שהתקיימה ביום 10.5.16 ואשר במהלכה נשמעו סיכומי הצדדים בעל-פה. בתום אותה ישיבה נתתי לצדדים אפשרות להשלים בכתב את טענותיהם בעניין התביעה נגד העירייה, וכך הם אכן עשו.

66. אלא, שבשל התפתחות שאירעה במהלך ישיבת הסיכומים, התעורר הצורך להשלים את הראיות. כוונת הדברים היא לכך, שבמהלך ישיבת הסיכומים הודיע ב"כ העירייה כי דברים שמסרה גב' דוד בתצהיר שהוגש על ידה ובעדותה בבית המשפט אינם מדויקים, והוא ביקש להעמיד את הדברים על דיוקם. מדובר בכך, שבתצהיר שהוגש על ידי גב' דוד ובעדותה בבית המשפט נטען על ידה, כי בהיתר הבניה שהוצא למבנה בשנת 1970 נקבע, כי גג המבנה צריך להיות עשוי מאסבסט. בעדותה בבית המשפט אמרה גב' דוד, כי ככל ששולבו בגג לוחות פלסטיק שקופים, הדבר מנוגד להיתר (עמ' 59 לפרוטוקול). מנגד, בפתח ישיבת הסיכומים נטען על ידי ב"כ העירייה, שגב' דוד טעתה וכי הדרישה לכך שהגג יהיה עשוי מאסבסט לא התייחסה להיתר הבניה המקורי, אלא לבקשות למתן היתר שהוגשו לאחר שהמבנה כבר נבנה, ואשר התייחסו לתוספת סככה ו/או תוספת מחסן למבנה.

67. לנוכח דברים אלה, קבעתי בהחלטתי מיום 28.6.16 כי על גב' דוד להגיש תצהיר משלים ובו תתייחס לשני עניינים: ראשית, גב' דוד התבקשה להתייחס לשאלה האם בהיתר הבניה המקורי שניתן למבנה בשנת 1970 נקבע כי על גג המבנה להיות עשוי מאסבסט. ושנית, גב' דוד התבקשה להבהיר האם בהיתר הבניה שניתן למבנה בשנת 1970 הייתה קיימת דרישה שגג המבנה יהיה עשוי כך שיוכל לשאת משקלו של אדם, והאם החישובים הסטאטיים שהוגשו במסגרת הבקשה למתן היתר נועדו לאשר שכך הדבר.

68. בהתאם להחלטתי הגישה גב' דוד תצהיר משלים. באשר לשאלה הראשונה הצהירה גב' דוד, כי בהיתר הבניה המקורי משנת 1970 לא צוין במפורש חומר הגמר ממנו עשוי גג המבנה (לא סומן דבר במשבצת הרלוונטית בתכנית). עם זאת ציינה גב' דוד, כי מעיון בתוכן התכניות ובתשריט ניתן להבחין כי גג המבנה עשוימבנייה קלה, ולא מבטון. לדבריה, התצורה הגלית המתוארת בשרטוט שקשור להיתר מאפיינת, בין השאר, גם גג מבניה קלה העשוי אסבסט (סעיפים 2 ו-3 לתצהיר המשלים).

69. ובאשר לשאלה השנייה כתבה גב' דוד בסעיף 7 לתצהירה המשלים, כי בבדיקה שנעשתה מול מתכנני שלד העובדים עם העירייה באופן שוטף, נמסר לה כי גג משופע העשוי מבניה קלה (כולל אסבסט) אינו אמור לשאת משקלו של אדם. גב' דוד הפנתה לתקן הישראלי שמספרו ת"י 412 ואשר בו נאמר כי עומס אופייני של גגות מכוסים כיסוי קל שאינם מיועדים לשהיית אנשים, הוא שווה ערך ל-20 ק"ג  למ"ר. גב' דוד סיכמה את דבריה בנקודה זו בכך שאמרה: "כלומר: גג העשוי בניה קלה (כדוגמת אסבסט) כגון מבנה המוסך נשוא כתב התביעה, אינו מתוכנן לשהיית אנשים וניתן להניח כי החישובים הסטטיים לא נועדו לאשר ולהתייחס לאפשרות זו של נשיאת משקל אדם."

70. בעקבות הגשת התצהיר המשלים ביקשו התובעים להגיש חוות דעת של מומחה שתתייחס לשאלה השנייה ולהתייחסותה של גב' דוד לשאלה זו בסעיף 7 לתצהירה. בהחלטתי מיום 10.10.16 התרתי לתובעים להגיש חוות דעת כזו, ובהתאם לכך הגישו התובעים את חוות דעתו מיום 7.11.16 של המהנדס-קונסטרוקטור, מר צבי אילון. ביום 24.1.17 התקיימה בתיק ישיבה נוספת, במהלכה נחקר המומחה מטעם התובעים על חוות דעתו.

71. בסמוך לאחר הישיבה שהתקיימה ביום 24.1.17, מצא בית המשפט במהלך בדיקה שעשה במאגרי המידע, את הנחיית היועץ המשפטי לממשלה שמספרה 8.1151, הנושאת את הכותרת "מתן רשיון עסק לעסק שאינו עומד בדיני התכנון והבניה". בהחלטתי מיום 25.1.17 הפניתי את תשומת לב הצדדים להנחיה זו והודעתי, כי "בית המשפט ישקול לזמן לעדות גורם מוסמך ממשרד הפנים המופקד על רישוי עסקים, או גורם מוסמך אחר, על מנת שיביא בפני בית המשפט מידע באשר להנחיות, לנהלים ולאמות המידה שהיו קיימים במועד הרלבנטי, ביחס למצב דברים כגון זה שהתובעים טוענים שהתקיים במקרה שלפנינו". מאוחר יותר, בהחלטה שניתנה ביום 2.4.17, הודעתי לצדדים, כי "לאחר ששקל בדבר מצא בית המשפט שלא יהא זה נכון שהוא יזמן עד מיוזמתו. עם זאת, ככל שמי מהצדדים יבקש לזמן עד בעניינים שפורטו באותה החלטה, בית המשפט ישקול בקשה זו בחיוב". אלא, שאיש מהצדדים לא ביקש לזמן עדים נוספים, ובכך הסתיים "הסבב השני" של שמיעת הראיות, והצדדים הגישו סיכומים משלימים.

     

    תמצית טענות התובעים

     

72. כאמור, בשלב הראשון של הדיון בתיק זה טענות התובעים נגד העירייה לא היו ממוקדות. עתה, בתום ההליך, ניתן לזהות שתי טענות שהתובעים מעלים נגד העירייה, בהן אדון להלן. הטענה הראשונה מתייחסת לשנת 1970, המועד בו ניתן היתר הבנייה למבנה. הטענה היא, שהעירייה התרשלה בכך שהתירה כי גג המבנה יהיה מסוג "גג קל" שאינו מיועד לשאת משקלו של אדם. הטענה השנייה מתייחסת לשנת 2003, המועד בו העירייה נתנה לנתבע רישיון עסק למוסך שהקים במבנה. התובעים טוענים – ודומה כי זו הטענה העיקרית שהם מעלים עתה נגד העירייה – כי העובדה שבאותה עת גג המבנה שעיקרו היה עשוי אסבסט היה משובץ בלוחות פרספקס, הייתה מנוגדת להיתר הבנייה שניתן בשנת 1970. מכאן טענת התובעים, שהעירייה הייתה צריכה להתנות את מתן רישיון העסק בכך שהנתבע יחליף את לוחות הפרספקס בלוחות אסבסט. אילו הייתה עושה כן – כך טוענים התובעים – התאונה הייתה נמנעת.

    טענה ראשונה – האם העירייה התרשלה במתן היתר הבנייה?

     

73. המבנה מושא דיוננו הוא אחד מתוך מספר מבני מלאכה שנבנו על ידי חברת מבני תעשייה בע"מ בשנת 1970, או בסמוך לכך. היתר הבניה למבנה הוצא על ידי הוועדה המקומית לתכנון ובניה אשקלון, לחברת מבנה תעשייה בע"מ, בשנת 1970. בשנת 1976 ניתן היתר להוספת סככה למבנה. לטענת ב"כ העירייה, הלכה למעשה הסככה לא נבנתה. בשנת 1978 ניתן היתר נוסף להוספת מחסן למבנה. לטענת ב"כ העירייה, וטענה זו לא נסתרה, המחסן הוקם.

74. עמדתי לעיל על הדברים שנאמרו על ידי גב' דוד בשאלת התייחסות היתר הבניה לטיבו של הגג. כפי שנאמר, בתחילה מסרה גב' דוד כי בהיתר הבניה נקבע שעל הגג להיות עשוי מאסבסט, ואולם בתצהיר המשלים שהוגש על ידה מסרה גב' דוד, כי בהיתר הבניה המקורי משנת 1970, לא צוין במפורש חומר הגמר ממנו עשוי גג המבנה (לא סומן דבר במשבצת הרלוונטית בתכנית). עם זאת ציינה גב' דוד, כי מעיון בתוכן התכניות ובתשריט ניתן להבחין כי גג המבנה עשוימבנייה קלה, ולא מבטון. לדבריה, התצורה הגלית המתוארת בשרטוט שקשור להיתר מאפיינת, בין השאר, גם גג מבניה קלה העשוי אסבסט.

75. הגם שלא ניתן לקבוע בוודאות מה היו תנאי ההיתר משנת 1970 בדבר טיבו של הגג, נראה לי כי לנוכח כל האמור סביר יהיה לקבוע, שדרישת ההיתר הייתה שגג המבנה מושא דיוננו יהיה עשוי מאסבסט.

76. כפי שעולה מתקנה 1 לתקנות הבטיחות בעבודה (עבודה על גגות שבירים או תלולים), תשמ"ו-1986, אסבסט-צמנט הוא "חומר שביר", היינו "חומר לסיכוך גג שמבחינת חוזקו איננו בטוח לנשיאת משקלו של אדם". מכאן, שמקובלת עליי טענת העירייה, שהיתר הבניה שניתן בשנת 1970 לא הציב דרישה לבניית גג המיועד לשאת משקלו של אדם. טענת התובעים היא, כי היה על העירייה לקבוע שהגג יהיה עשוי מחומר המסוגל לשאת משקלו של אדם, ומשלא עשתה כן - העירייה התרשלה. מהטעמים אותם אפרט להלן הגעתי לכלל מסקנה שאין לקבל את טענת התובעים בנקודה זו.

77. מחוות דעתו של המומחה, מר דוד אופיר, עולה, כי ישנם מבנים רבים הנבנים בהיתר, מתוך ידיעה ברורה שגגות המבנים לא יהיו מסוגלים לשאת משקל גופו של אדם. לדברי מר אופיר, הגג שהותקן במבנה מושא דיוננו הוא "גג קל מהסוג הנפוץ ביותר במבני תעשייה וגם במבנים אחרים. הגג הוא חד או דו שיפועי... שכיסויו מחומר קל כגון אסבסט (בעבר) פח מיוחד לכיסוי גגות, רעפים וכדומה... בגג מסוג גג קל לא נדרש להחליף את הכיסוי בגג קשיח למניעת הסכנה מנפילה ממנו לאותם אלו המורשים לעלות עליו, והעבודה עליו מתבצעת בדרכים מקובלות כגון הכנת מסלול מיוחד לתנועה עליו, קשירה בחגורת בטיחות וכו'" (ההדגשה במקור - סעיף 3.1 לחוות הדעת).

78. דבריו של מר אופיר לא נסתרו על ידי המומחה מטעם התובעים. גם הוא מסכים לכך שבאופן עקרוני ניתן לאשר הקמתו של מבנה שהגג שלו אינו אמור לשאת משקל גופו של אדם. ראיה לכך שזה מצב הדברים ניתן למצוא בעובדה, שמחוקק המשנה התקין תקנות שנועדו לקבוע את האופן בו יש לבצע עבודות בגגות שבורים או תלולים. תקנות הבטיחות בעבודה יוצאות מנקודת הנחה שניתן לאשר הקמתם של מבנים שגגותיהם אינם אמורים לשאת משקלו של אדם, ועניינן של התקנות הוא אך בשאלה, כיצד, מבחינת בטיחותית, יש לבצע עבודות על גגות מסוג זה. כך, למשל, נקבע בתקנות, כי נדרשת עבודה בשניים לפחות, עם לוחות דריכה ולוחות זחילה, ומפקח שישגיח על העבודה (סעיף 7 לעיקרי טיעון מטעם תובע 1 שהוגשו ביום 18.5.16).

79. הנה כי כן, לא קיימת מניעה עקרונית לתת היתרי בניה להקמתם של מבנים שגגותיהם אינם מסוגלים לשאת משקל גופו של אדם. התובעים טוענים, כי ביחס למבנה מושא דיוננו היה על העירייה לכלול בהיתר הבניה דרישה כזו. אלא שהתובעים לא הניחו יסוד לטענה זו, וגם המומחה מטעמם לא טען כך. כפי שכבר ציינתי לעיל, מדובר במבנה תעשייה הנמצא באזור תעשייה, ולא במבנה הנמצא באזור עירוני או בסמוך למקום הימצאותם של אנשים שניתן לצפות כי יעלו על גג המבנה, כגון במבנה הנמצא בסמוך לבית ספר. התובעים הפנו לפסק הדין שניתן בפרשת פלוני, אלא שכפי שציינתי לעיל, בצד הדמיון הקיים בין שני המקרים, קיים שוני אשר מביא לתוצאה שונה.

80. היוצא מכל האמור הוא, שמצאתי כי יש לדחות את הטענה הראשונה שהעלו התובעים.

     

    טענה שנייה – האם העירייה התרשלה במתן רישיון עסק לנתבע?

     

81. גג המוסך היה עשוי בעיקרו מלוחות אסבסט שהונחו על גבי אגדים ומרישים העשויים מפלדה. אין חולק על כך, שבמקומות מסוימים בגג, במקום לוחות אסבסט הותקנו לוחות פרספקס, וזאת על מנת לאפשר חדירה של קרני אור לתוך המבנה. מהראיות שהובאו לא ניתן ללמוד האם לוחות הפרספקס שולבו בגג כבר בעת הבניה, בשנות השבעים, או בשלב מאוחר יותר. גם לא ידוע מי היה זה ששילב את לוחות הפרספקס בגג המבנה. מכל מקום, אין חולק על כך שבמועד בו הנתבע שכר את המוסך מנתבעת 3, לוחות הפרספקס כבר היו משולבים בגג.

82. מחומר הראיות ניתן להבין, כי התובע נפל כתוצאה מכך שהוא דרך על אחד מלוחות הפרספקס וזה קרס תחתיו, והתובע נפל אל תוך המוסך. ולדימיר מסר בעדותו: "התובע נפל במקום בו הגג עשוי פלסטיק" (עמ' 43 שורה 20). והנתבע מסר בעדותו: "אני לא יודע איפה הוא עלה. הוא עלה מפה כי היה רעש. ראיתי אותו עולה ומתחיל לקפוץ. לא ראיתי אותו ברגע הראשון. שמעתי רעש אז החזקתי כדי שלא אפול. ראיתי שהוא יוצא ומתחיל מפה לפה וקפץ ונפל בדיוק על הפלסטיק הזה. לא יכולתי להוציא מילה. נבהלתי. חשבתי גמרנו" (עמ' 47 שורות 6-8).

83. לטענת התובעים, גם אם תתקבל טענת העירייה שהיא הייתה רשאית לאפשר התקנת "גג קל" במבנה מושא דיוננו, הרי שהלכה למעשה אם הגג היה עשוי כולו מאסבסט, כדרישת היתר הבניה, ואם לא היו משולבים בו לוחות פרספקס, התאונה לא הייתה מתרחשת. זאת מכיוון שהיה בכוחם של לוחות האסבסט שהותקנו בגג לשאת את משקל גופו של התובע. את טענתם זו מבססים התובעים הן על חוות דעתו של המומחה מטעמם, מר צבי אילון, והן על העובדה שבעת שהתובע דרך על לוחות האסבסט שעה שהתקדם לכיוון הנתבע, דבר לא אירע, ורק כאשר התובע דרך על אחד מלוחות הפרספקס ששובצו בגג, הלוח נשבר והתובע נפל אל ריצפת המוסך.

84. לטענת התובעים, בעת שהנתבע פנה בשנת 2003 למחלקת רישוי עסקים של העירייה וביקש רישיון למוסך שהקים במבנה, היה על העירייה לערוך ביקור במקום ולהבחין בכך שבניגוד להיתר הבניה משנת 1970 שולבו בגג לוחות פרספקס, ולדרוש את החלפתם בלוחות אסבסט. לטענת התובעים, אילו העירייה הייתה עושה זאת, התאונה לא הייתה מתרחשת. כאמור, דומה שכיום טענה זו הטענה העיקרית שהתובעים מעלים נגד העירייה.

85. בין הצדדים קיימת מחלוקת בשאלה, האם התאונה הייתה מתרחשת אילו הגג היה עשוי כולו מלוחות אסבסט. בהסתמך על חוות הדעת של המהנדס אילון טוענים התובעים, כי יכולת הנשיאה של לוח אסבסט היא 150 ק"ג למ"ר. לנוכח העובדה שהתובע שקל 125 ק"ג טוענים התובעים, שאילו הגג היה מותקן רק מלוחות אסבסט, הלוחות לא היו קורסים והתובע לא היה נופל. מנגד טוענת העירייה וטוענים הצדדים השלישיים, שיכולת הנשיאה של גג אסבסט היא 80 ק"ג למ"ר, ולכן לוחות האסבסט היו קורסים והתובע היה נופל גם אלמלא היו מותקנים בגג לוחות פרספקס.

86. מהחומר המונח בפני בית המשפט לא ניתן להכריע במחלוקת הקיימת בין הצדדים בוודאות. אכן, יתכן שגם אלמלא היו מותקנים בגג לוחות פרספקס התאונה הייתה מתרחשת. ואולם, העובדה היא שהתובע נפל בעת שהוא דרך על אחד מלוחות הפרספקס ולא בעת שדרך על אחד מלוחות האסבסט. מטעם זה אני מוכן לקבל את טענת התובעים, כי לוחות האסבסט היו יכולים לשאת את משקל גופו של התובע, ואם הגג היה עשוי כולו מלוחות אסבסט התאונה לא הייתה מתרחשת. כותבים ב"כ התובעים בסעיף 9 לסיכומים המשלימים שהוגשו על ידם: "התובעים יטענו, כי למעשה בסופו של יום נסיבות התאונה (אשר כאמור לגביהן אין חולק) מוכיחות בפועל את צדקת ונכונות חוות דעתו של המומחה (כאילו נסיבות התאונה הן אותו "ניסוי" שביקשו התובעים לערוך) – לוחות האזבסט של גג ספציפי זה נשאו את משקלו של הנפגע בעוד לוח הפרסקט קרס תחת משקלו".

87. במצב דברים זה, יש כעת להפנות את מבטנו לשנת 2003 ולשאול – וזו השאלה העומדת במוקד תביעתם של התובעים נגד העירייה – האם בעת שהנתבע פנה לעירייה וביקש כי תיתן לו רישיון למוסך אותו הוא ביקש להקים במבנה, היה על העירייה לדחות את בקשתו רק משום שבגג המבנה היו משולבים מספר לוחות פרספקס שנועדו לאפשר חדירת קרני אור למבנה? התובעים משיבים על כך בחיוב, והנתבעת והצדדים השלישיים משיבים על כך בשלילה.

88. נקודת המוצא לבחינתה של שאלה זו היא הוראת סעיף 1(א)(6) לחוק רישוי עסקים, תשכ"ח-1968, הקובעת כי אחת ממטרות החוק היא להבטיח את "קיום הדינים הנוגעים לתכנון ולבניה". מטעם זה, אחד העניינים שעל הגורמים המופקדים על ביצוע החוק לבדוק בטרם יינתן רישיון לעסק, הוא התאמתו של המבנה בו מוקם העסק לדיני התכנון והבניה. אין חולק על כך, שאם המבנה אינו תואם את דיני התכנון והבניה, רשאים הגורמים המופקדים על החוק שלא לתת לעסק רישיון. התובעים טוענים, שכיוון שלוחות הפרספקס שולבו בגג בניגוד להיתר, הייתה העירייה צריכה להתנות את מתן רישיון העסק לנתבע, בכך שידאג להחליף את הלוחות ללוחות אסבסט.

89. השאלה שעומדת כיום במוקד תביעת התובעים נגד העירייה התחדדה רק בשלב מתקדם של ההליך. הדבר היה בעיקר בעת עדותו של מר אילן אמסלם, המשמש כאמור כמנהל היחידה לרישוי עסקים בעיריית אשקלון. מר אמסלם לא התייחס לשאלה זו בתצהיר שהגיש, כנראה משום שטענות התובעים ביחס לאחריותה של העירייה היו בתחילה כלליות. עם זאת, במהלך עדותו אמר מר אמסלם, כי להערכתו שינוי הגג מלוחות אסבסט ללוחות פרספקס הוא בגדר "זוטי דברים", ולכן השינוי לא היה מונע מתן רישיון עסק לנתבע. במילים אחרות הטענה היא, כי העירייה רשאית לתת רישיון לעסק גם אם קיימות בו חריגות בניה שהן בבחינת "זוטי דברים", וזה לטענת העירייה ולטענת הצדדים השלישיים המצב בענייננו.

90. התובעים דוחים טענה זו. בסעיף 15 לעיקרי הטיעון שהוגשו על ידי המוסד לביטוח לאומי ביום 17.5.16 נאמר, כי בדיקה שנעשתה באתר האינטרנט של עיריית אשקלון העלתה, כי מצויה באתר רשימה של עניינים שהם בבחינת "זוטי דברים" ואשר בגינם העירייה לא תרשום דו"ח נגד אדם. לטענת התובעים, החלפת לוחות אסבסט בלוחות פרספקס אינה מופיעה ברשימה זו, ומכאן שאין מדובר ב"זוטי דברים", ועל כן היה על העירייה לעמוד על כך שהנתבע יחליף את לוחות הפרספקס בלוחות אסבסט.

91. העירייה עומדת על טענה כי מדובר ב"זוטי דברים". היא מוסיפה ומפנה לתקנות התכנון והבנייה (עבודות ומבנים הפטורים מהיתר), תשע"ד-2014 וטוענת, כי בתקנות אלה נקבע, כי החלפת רכיב בבניין הניתן להחלפה ברכיב אחר בעל מידות זהות, כגון רעפים, חלונות וכו', פטורה מהיתר ובלבד שהרכיב שהוחלף יהיה במידה זהה ובאותו מיקום (סעיף 9 לסיכומים המשלימים שהוגשו על ידי העירייה ביום 16.8.17). דע עקא, שכפי שהעירייה עצמה מציינת, תקנות אלה הותקנו בשנת 2014, היינו לאחר ההתרחשויות מושא התובענה. טענת העירייה כי התקנות "מעגנות ומאשרות את מה שהיה מקובל טרם כניסתן לתוקף" – לא הוכחה.

92. התובעים טוענים, כי הנחיית היועץ המשפטי לממשלה שעניינה "מתן רשיון עסק לעסק שאינו עומד בדיני התכנון והבניה" תומכת בטענתם, כי אסור היה לעירייה לתת לנתבע רישיון עסק, אלא אם כן היה מחליף את לוחות הפרספקס בלוחות אסבסט, כך שהגג כולו יהיה עשוי מלוחות אסבסט. לשם הבנת טענת התובעים, יש להבהיר את הרקע להנחיית היועץ המשפטי לממשלה ואת תוכנה.

93. כפי שצוין, אחת ממטרות חוק רישוי עסקים היא להבטיח את קיום הדינים הנוגעים לתכנון ולבניה. מדברי הרקע של הנחיית היועץ המשפטי לממשלה הנזכרת עולה, שקיימים בישראל עשרות אלפי עסקים הפועלים ללא רישיון עסק, כאשר חלק ניכר מעסקים אלה אינם זוכים לקבל רישיון עסק בשל אי עמידה בהוראות חוק התכנון והבניה. עובדה זו יוצרת קושי, שכן בעסק הפועל ללא רישיון לא ניתן לפקח על המטרות האמורות בסעיף 1 לחוק רישוי עסקים, אותן נועד הרישיון להבטיח, ובהן – איכות נאותה של הסביבה, מניעת סכנות לשלום הציבור, בטיחות הנמצאים במקום, מניעת מחלות בעלי חיים וזיהום מקורות מים, בריאות הציבור וקיום דיני התכנון והבניה ודיני הכבאות. "התוצאה היא, שהליקוי מתחום דיני התכנון והבניה, המונע קבלת רשיון עסק, גורר אחריו ליקויים נוספים הכרוכים בהעדר רשיון עסק, ותוצאתו העדר פיקוח בכל התחומים וההיבטים האמורים לעיל, אותם נועד להשיג רישוי העסק... מטעם זה פנתה הועדה הבינמשרדית לרישוי עסקים ליועץ המשפטי לממשלה וביקשה לבחון אפשרות לאפשר – בנסיבות מסוימות ובתנאים ובסייגים שייקבעו – מתן רשיון עסק גם לעסקים המתנהלים במבנה שאינו עומד באופן מלא בדיני התכנון והבניה".

94. לאחר שהדבר נבדקו ונשקלו, נקבע בהנחיית היועץ המשפטי לממשלה, כי חוק רישוי עסקים אינו שולל, כשלעצמו, אפשרות של מתן רישיון עסק לעסק שיש בו חריגה מדיני התכנון והבניה. נקבע בהנחיה, כי "תוצאת שילוב הדברים היא, שככלל, החלטה ליתן רשיון עסק לעסק שאינו עומד בדיני התכנון והבניה, תהיה החלטה בלתי סבירה, בהיותה מסכלת מטרה ממטרות החוק. ברם, עדיין מסור לרשות שיקול דעת מוגבל ומצומצם ליתן רשיון לעסק שאינו עומד בדיני התכנון, וזאת בנסיבות מיוחדות וחריגות, כמפורט להלן". (ההדגשות במקור – א.ר.).

95. התובעים טוענים, כי הנחיית היועץ המשפטי לממשלה הוצאה לאחר שהעירייה דנה בבקשת הנתבע למתן רישיון עסק, ולפיכך במועד מתן הרישיון לא היה לעירייה כל שיקול דעת, והיא הייתה חייבת להתנות את מתן הרישיון בכך שהנתבע יחליף את לוחות הפרספקס בלוחות אסבסט (סעיף 12 לסיכומים המשלימים מיום 2.8.17). לחלופין טוענים התובעים, כי מהנחיית היועץ המשפטי לממשלה עולה, כי אי ההתאמה במקרה שלפנינו אינה בבחינת "זוטי דברים", ולכן גם מטעם זה הייתה העירייה צריכה לדחות את בקשת הנתבע למתן רישיון עסק, כל עוד לא יתאים את המבנה להיתר הקיים. בהקשר זה מפנים התובעים לסעיף 8 להנחיית היועמ"ש שם נקבע, שגם כאשר מדובר במקרה חריג שהוא בבחינת "זוטי דברים" "רשיון עסק בנסיבות האמורות יינתן בכפוף לאישור בטיחות שיינתן על ידי מהנדס/יועץ בטיחות, או לאישור מהנדס העיר שהחריגה בה מדובר אינה כרוכה בבעיות של בטיחות" (ההדגשה במקור – א.ר. סעיף 16 לסיכומים המשלימים מיום 2.8.17).

96. בסופו של יום, התמונה המונחת לפני בית המשפט בשאלה זו, כמו גם בשאלות אחרות, רחוקה מלהיות ברורה. העירייה והצדדים השלישיים משליכים את עיקר יהבם על דבריו של מר אמסלם, שכאמור מסר בעדותו, כי להערכתו החלפת לוחות אסבסט בלוחות פרספקס היא בגדר "זוטי דברים", ולכן לא הייתה מניעה לתת רישיון עסק לנתבע. אלא שסבור אני כי בעדותו של מר אמסלם אין די. מעדותו עולה, ולכך אתייחס בהמשך, כי השאלה האם מבנה תואם את היתר הבנייה או שאינו תואם, הייתה מסורה באותה עת לבדיקתו של מנהל ההנדסה ולא לבדיקתה של היחידה לרישוי עסקים. כאשר מר אמסלם נשאל האם החלפת לוחות אסבסט בלוחות פרספקס מהווה חריגה מהיתר הבניה הוא השיב ואמר: "אני לא יודע אם זו חריגה מההיתר. זה לא התחום שלי..." (עמ' 63 לפרוטוקול). מר אמסלם אמר אמנם, כי להערכתו מדובר ב"זוטי דברים" ואולם, כפי שהוא עצמו אמר "זה לא התחום שלו".

97. כפי שעולה מהנחיית היועץ המשפטי לממשלה, הואיל ואחת ממטרות חוק רישוי עסקים הוא להבטיח את קיום הדינים הנוגעים לתכנון ולבניה, נמנעות רשויות הרישוי מלתת רישיונות עסק לעסקים רבים שאינם תואמים את דיני התכנון והבניה. העירייה טוענת, כי במקרה הנדון ניתן היה לתת רישיון עסק למוסך של הנתבע, ואולם הנטל להוכיח טענה זו מוטל עליה. אמנם הדברים שאמר מר אמסלם תומכים בעמדת העירייה, אלא שהדברים נמסרו על ידו לראשונה במהלך עדותו בבית המשפט, מבלי שקדמו להם בירורים ובדיקות שנעשו מטעם העד או מטעם כל גורם אחר, ומבלי שהיה לעדות את כוח השכנוע הדרוש בתביעה מסוג זה.

98. כפי שציינתי, לאחר שבית המשפט התוודע להנחיית היועץ המשפטי לממשלה, הוא הפנה את תשומת לב הצדדים אליה. בתחילה, שקל בית המשפט "לזמן לעדות גורם מוסמך ממשרד הפנים המופקד על חוק רישוי עסקים, או גורם מוסמך אחר, על מנת שיביא בפני בית המשפט מידע באשר להנחיות, לנהלים ולאמות המידה שהיו קיימים במועד הרלבנטי, ביחס למצב דברים כגון זה שהתובעים טוענים שהתקיים במקרה שלפנינו". מאוחר יותר, לאחר ששקל בדבר, מצא בית המשפט שלא יהא זה נכון שהוא יזמן עד מיוזמתו. עם זאת בית המשפט קבע בהחלטתו, כי "ככל שמי מהצדדים יבקש לזמן עד בעניינים שפורטו באותה החלטה, בית המשפט ישקול בקשה זו בחיוב". דא עקא, שחרף דברים אלה העירייה לא מצאה לנכון לזמן עד מוסמך אשר יכול היה להבהיר את הדברים, וגם איש מבעלי הדין האחרים לא מצא לנכון לעשות זאת.

99. אמנם כן, אין להוציא מכלל אפשרות שהחלפת מספר לוחות אסבסט בלוחות פרספקס לא הייתה מונעת מהעירייה לתת רישיון עסק למוסך של הנתבע. ואולם אין וודאות שכך הדבר. לבית המשפט לא ברור האם לפני שהוצאה הנחיית היועץ המשפטי לממשלה, עיריית אשקלון נתנה רישיונות עסק לעסקים שהיו בהם חריגות בנייה שהן בבחינת "זוטי דברים". וגם אם העירייה לא הייתה רואה קושי בכך שמספר לוחות אסבסט אטומים הוחלפו בלוחות פרספקס שקופים, אין וודאות שהעירייה לא הייתה עומדת על כך, שמטעמי בטיחות החוזק של לוחות הפרספקס יהיה כחוזקם של לוחות האסבסט. מעדותו של המהנדס אילון עולה, שבגג המוסך מושא דיוננו, אין הדבר כך. אזכיר, כי בהנחיית היועץ המשפטי לממשלה נקבע, שגם כאשר העירייה מחליטה לתת רישיון עסק לעסק שחריגת הבניה הקיימת בו היא בבחינת "זוטי דברים", הדבר מותנה בקבלת אישור בטיחות על ידי מהנדס/יועץ בטיחות, או אישור מהנדס העיר, שהחריגה בה מדובר אינה כרוכה בבעיות של בטיחות.

100. נכון הדבר, שמלכתחילה הגג לא נועד לשאת משקלו של אדם. ואולם, אני מקבל את עדותו של המהנדס אילון, והעובדות עצמן תומכות במסקנתו, כי לוחות האסבסט שהותקנו בגג המבנה יכלו לשאת את משקלו של התובע. מכאן, שיש יסוד של ממש לטענת התובעים, כי אלמלא הוחלפו לוחות האסבסט בלוחות פרספקס, התאונה לא הייתה מתרחשת. מהטעמים שפירטתי, יש גם יסוד לטענת התובעים כי היה על העירייה להתנות את מתן רישיון העסק לנתבע בכך שיחליף את לוחות הפרספקס בלוחות אסבסט. הנטל להוכיח ולשכנע את בית המשפט שלא כך הדבר מוטל על העירייה, ואולם העירייה לא הרימה אותו. "השורה התחתונה" היא, שיש יסוד לטענת התובעים, שאילו העירייה הייתה מקיימת את מה שנראה כחובתה – היינו, להקפיד שגג המבנה יהיה תואם את ההיתר – התאונה לא הייתה מתרחשת ולא היינו מגיעים עד הלום. לחובה המוטלת על העירייה יש היבטים בטיחותיים. קיום החובה נועד, בין היתר, למנוע סכנה לגוף ולנפש בשל אי התאמת הבניה להיתר. משהחובה הופרה וכתוצאה מכך התובע ניזוק בשל אי התאמת הבניה להיתר, יש להטיל אחריות על העירייה גם אם מלכתחילה הגג לא היה מיועד לשאת את משקלו של התובע. מטעמים אלה, בסופו של יום, וחרף אי הבהירות, מצאתי כי יש לייחס לעירייה אחריות לנזקי התובע.

      

     אשם תורם

101. מהראיות שהובאו עולה, כי העלייה לגג הייתה מסוכנת בשלושה מובנים: האחד, העלייה אל הגג, וליתר דיוק: "הטיפוס" אל הגג, נעשה בדרך לא דרך, כאשר הסיכון הכרוך בכך גלוי לעין. היה על התובע להסיק מכך שאין דרך "מסודרת" לעלות אל הגג, ומכך שהוא עלה לגג בדרך חתחתים מאולתרת, שהוא אינו "מוזמן" לעלות לגג והוא אינו אמור להימצא עליו. השני, מדובר בגג בעל שיפוע דבר המלמד כשלעצמו שהוא אינו מיועד לכך שבני אדם יתהלכו עליו, ולו מהטעם שהם יחליקו ממנו. יתרה מכך, מעדותו של הנתבע משתמע, כי ניתן היה להבחין שההליכה על הלוחות, כשלעצמה, היא מסוכנת. והשלישי, מדברי ב"כ נתבעים 1-2 עולה, כי "מהמסמכים שהוצגו עולה שהתובע במועד התאונה שקל בערך 125 ק"ג. מהמסמכים גם עולה שהוא לא גויס לצבא בגלל עודף משקל" (עמ' 54 לפרוטוקול). במצב דברים זה, נדרש מהתובע לנהוג בזהירות יתר.

102. העולה מכל האמור הוא, שיש ליחס לתובע אשם תורם בשיעור ניכר. לאחר ששקלתי בדבר, מצאתי כי יש לקבוע לתובע אשם תורם בגובה של 60%.

      

     הודעת צד ג'

103. כאמור, העירייה שלחה הודעת צד ג' לשלוש חברות ביטוח שביטחו אותה באותה עת: הראל, איילון, ומגדל.

104. הראל ביטחה בביטוח אחריות מקצועית את מחלקת מהנדס העיר בעירייה ואת הוועדה המקומית לתכנון ובניה. הטענה העיקרית של הראל היא, שככל שבית המשפט ימצא לחייב את העירייה, כי אז הביטוח הרלוונטי הוא ביטוח צד ג' שנעשה בחברת מגדל. "...זאת לנוכח היות הארוע בגדר ארוע תאונתי, וכמפורט בהרחבה בסיכומי הראל שהוגשו זה מכבר והפסיקה שהובאה בעניין..." לטענת הראל, מדובר באירוע תאונתי פתאומי ובלתי צפוי אשר אמור להיות מכוסה בפוליסת צדדים שלישיים ולא בפוליסת אחריות מקצועית. לחלופין טוענת הראל, כי הביטוח הרלוונטי הוא הביטוח שנעשה בחברת איילון, שכן המחדל הנטען הוא של מחלקת רישוי עסקים (סעיף 22 לסיכומים המשלימים שהוגשו על ידי הראל ביום 12.12.17).

105. איילון ביטחה את העירייה בביטוח אחריות מקצועית, וזאת רק ביחס לעובדים מקצועיים שעיסוקם דורש הכשרה מיוחדת ורישוי על פי דין. כך למשל נכללים בפוליסה: רופאים, אחיות, פסיכולוגים, וטרינרים וכו'. זולת עובדים מקצועיים אלה הנקובים בעיסוקם, מצוי בפוליסה סעיף נוסף, שנועד לכלול עובדים אחרים שלא פורטו, ואולם זאת בתנאי שעיסוקם דורש רישוי על פי דין. הפוליסה מחריגה במפורש פעולות של מנהל ההנדסה והוועדה המקומית לתכנון ולבניה. לטענת איילון, מעדותו של מר אמסלם עולה, כי מי שהיה צריך לוודא שגג המבנה תואם את ההיתר הם אנשי אגף ההנדסה של העירייה, ולכן ככל שתיקבע אחריות העירייה בעניין זה, הרי שהאחריות מוטלת על עובדי אגף זה. כך או כך טוענת איילון, כי עובדי מחלקת רישוי עסקים אינם מכוסים בפוליסת איילון, שכן הם אינם עובדים מקצועיים שעיסוקם דורש הכשרה מיוחדת ורישוי על פי דין (סיכומי איילון מיום 3.5.16).

106. מגדל ביטחה את העירייה בביטוח נזקי צד שלישי. לטענתה, הטענה המופנית נגד העירייה מתייחסת למחדלים של אנשים המקצוע שלה, ולכן אין תחולה לביטוח צד ג' שנועד לבטח את העירייה למקרים אחרים, מה גם שבמקרה הנדון התאונה אירעה במקרקעין פרטיים ולא במקרקעין העירייה (סיכומי מגדל מיום 9.6.16).

107. כפי שעמדתי על כך בהרחבה לעיל, מצאתי להטיל אחריות על העירייה בשל כך שהיא נתנה לנתבע רישיון עסק, למרות שגג המבנה לא תאם את ההיתר. אמנם כן, רישיון העסק ניתן על ידי היחידה לרישוי עסקים בעירייה. ואולם מעדותו של מר אמסלם, מנהל היחידה, עולה, כי מי שאחראי על בדיקת התאמת המבנה להיתר, הוא מנהל ההנדסה. אביא קטע מעדותו:

     "ש. שמענו מעינב שהבדיקה של התאמת המבנה להיתר נעשית על ידי המחלקה שלך

     ת. לא בדיוק. זה קצת השתנה. בתקופה הרלבנטית כשהיתה מוגשת בקשה לרישיון עסק היא היתה עוברת למנהל הנדסה אם המבנה תואם את דיני התכנון והבניה. אם אדם רוצה להקים עסק במבנה שכבר קיים צריך לבדוק אם הוא הוקם בהתאם להיתר או שנעשו שינויים או אם הוא מתאים לשימוש. כאשר מתקבלת תשובה חיובית משמע שזה תואם מתקדמים עם הליכי הרישוי. כאשר יש תשובה שזה לא תואם – תוספת בניה, גלריה וכו אז אנחנו מודיעים למבקש שהבקשה נדחית בגין אי התאמה. משרדים אחרים שרלבנטיים לרישיון – כיבוי אש וכו גם להם אנחנו מפנים את ההפניה ואם כל התשובות חיוביות אנחנו מפיקים רישיון." (עמ' 62 לפרוטוקול).

      

108. ובהמשך אמר מר אמסלם: "... כשאני מקבל תשובה חיובית ממנהל ההנדסה אני ממשיך לטפל ברישיון." (עמ' 63 לפרוטוקול). ובהמשך נאמר: "... ברגע שאני מעביר בקשה למנהל הנדסה הם אמורים לבדוק כל ההיבטים. אם יש תוספת בניה מחייבת היתר גם יתייחסו לזה" (עמ' 64 לפרוטוקול). ועוד נאמר בהמשך: "אני מעביר למנהל הנדסה בקשה לאישור עסק ואין לי מושג איזה בדיקות עושים או לא עושים. אם מסרבים צריכים לנמק כי אני צריך להגיד לבן אדם למה לא מאשרים". (עמ' 65 לפרוטוקול). בסעיף 4(ג) לתצהירו מסר מר אמסלם, כי בתיק הרישוי שנפתח בעקבות בקשת הנתבע לקבלת רישיון עסק, נמצאים אישורים של כל הגורמים הרלוונטיים והנדרשים על פי חוק, ובכלל זה אישור של מנהל ההנדסה. בעדותו אישר מר אמסלם, כי "העובדה שבשנת 2003 מנהל הנדסה אישר את המבנה אומרת בהכרח שהוא אישר את כל המבנה ובכלל זה הגג" (עמ' 66 לפרוטוקול).

109. עדותו של מר אמסלם לא נסתרה. איש מבעלי הדין לא זימן עד שיסתור את דבריו, כגון נציג מטעם מנהל ההנדסה. העולה מכל האמור הוא, שהאחריות לאירוע התאונה מוטלת על מנהל ההנדסה, אשר נתן ליחידה לרישוי עסקים אישור לכך שככל שמדובר בעניינים שעל מנהל ההנדסה לבדוק, שאחד מהם הוא התאמת המבנה להיתר, אין מניעה לתת רישיון עסק.

110. פעולותיו של מנהל ההנדסה מכוסות על ידי פוליסת הביטוח של הראל. לפיכך, אני מחליט לקבל את הודעת צד ג' שהעירייה הגישה נגד חברת הראל, ואני דוחה את הודעת צד ג' שהעירייה הגישה נגד חברות הביטוח איילון ומגדל.

      

     הנזק

     כללי

111. התובע, יליד 30.8.78, היה בן 25 במועד התאונה. כיום הוא בן 39. כתוצאה מהנפילה בתאונה התובע סבל מפגיעה רב מערכתית לרבות פגיעת ראש חמורה. התובע היה מאושפז במשך תקופה של כשנה לאחר התאונה, רובה בשיקום. אף לאחר מכן, בחמש השנים שלאחר התאונה, התובע אושפז לפרקים לתקופות ארוכות ונותח מספר פעמים. כיום מצבו של התובע התייצב והוא נותר משותק בפלג גופו התחתון והוא רתוק לכיסא גלגלים.

112. התובע הגיש תביעה לנכות כללית במוסד לביטוח לאומי, שם נקבעה לו נכות צמיתה בשיעור של 100%. הוא מקבל מתובע 2 קצבת נכות כללית, קצבת שירותים מיוחדים, קצבת ניידות וכן הטבות נוספות דוגמת הלוואות לצורך רכישת ציוד והתאמתו לתובע.

113. אציין בטרם נתעמק בסוגיית הנזק, כי לא התקיים דיון מקיף על ידי הצדדים לעניין הנזק, והם לא הרחיבו בטיעוניהם בסוגיה זו. על כן, ההחלטה נסמכת בעיקר על הראיות הקיימות בתיק, סיכומי התובע ועיקרי הטיעון שהוגשו על ידי נתבעים 1 ו-2.

      

     הנכות הרפואית ותוחלת חיים צפויה

      

114. התובע הגיש חוות דעת רפואיות של מומחים רפואיים בתחומי האורתופדיה והשיקום. לצורך הוכחת נכותו בתחום הנוירולוגי הגיש התובע מסמכים של שני רופאים מהמחלקה לשיקום נוירולוגי בבית חולים שיבא.

115. המומחה הרפואי בתחום האורתופדי, ד"ר גדעון מן, העריך את נכותו האורתופדית של התובע בשיעור של 100% - 100% נכות בגין פגיעה בעמוד השדרה שגרמה לשיתוק מלא בפלג הגוף התחתון (פרפלגיה); 10% בגין צלקות; 5% בגין שבר מוסט באצבע יד ימין; ונכות בשיעור של אחוז אחד בגין עיוות בזרת יד שמאל.

116. בתחום הנוירולוגי התובע לא צירף חוות דעת אלא צירף אישורים של ד"ר מנואל צווקר וד"ר אלכסיי אובוחוב מהמחלקה לשיקום נוירולוגי בבית חולים שיבא. הרופאים אישרו כי יש לראות את מצבו הנוירולוגי של התובע כקבוע, וככזה המתאים לנכות נוירולוגית בשיעור של 100% בהתאם לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה), תשט"ז- 1956.

117. כן צירף התובע חוות דעת שיקומית של פרופ' אברהם עורי שהתייחס בעיקר לצרכיו השיקומיים של התובע. פרופ' עורי העריך את נכותו של התובע בשיעור של 100% בהתאם לתקנות המל"ל – 100% נכות בגין פרפלגיה; 80% בגין אי שליטה על סוגר אנאלי; 70% נכות בגין אי שליטה על שתן.

118. נתבעים 1 ו-2 צירפו גם הם חוות דעת רפואיות מטעמם. חוות דעת בתחום האורתופדי של פרופ' יעקב נרובאי, שהעריך את נכותו של התובע בשיעור של 100% בגין פרפלגיה; חוות דעת לעניין קיצור תוחלת החיים שנערכה על ידי ד"ר טובי רסין, שהעריך כי לתובע קיצור תוחלת חיים של 12 שנים; חוות דעת של ד"ר ראובן לנגר, מומחה שיקום, שהעריך את צרכיו השיקומיים של התובע ואת תוחלת חייו ככזו שתגיע עד פחות מגיל 67.7.

119. כאמור, התובע פנה גם בתביעה לנכות כללית למוסד לביטוח לאומי. בסופו של ההליך מול המל"ל נקבעה לתובע נכות בשיעור של 100% בגין פרפלגיה, אי שליטה במתן שתן וצלקות, וכן נכות בשיעור של 10% בגין קיבוע שנעשה בגבו התחתון וכאבי גב.

120. מכל האמור לעיל יוצא, כי אין חולק על כך שנכותו הרפואית של התובע עומדת על 100%. זאת בגין פרפרלגיה; היעדר שליטה בסוגרים; נכות אורתופדית עקב הקיבועים בגבו של התובע; וצלקות.

121. באשר לנכויות אורתופדיות נוספות. ביחס לפגיעה בידו הימנית, המומחה מטעם התובע העריך נכות זו בשיעור של 5% בגין שבר מוסט באצבע ביד ימין. המומחה מטעם הנתבעים ציין כי השבר "התחבר עם וורוס אך תנועתיות האצבע מלאה" ולא מצא לקבוע נכות בגין האמור. לאחר ששקלתי בדבר, ומבלי שהצדדים העמיקו בסוגיה, מצאתי לערוך ממוצע בין עמדות הצדדים ולקבוע כי לתובע נכות בשיעור של 2.5% בגין פגיעה זו. ביחס לעיוות בזרת יד שמאל, בגינו קבע ד"ר מן אחוז נכות אחד, לא מצאתי לקבוע נכות בגין רכיב זה בהעדר התייחסות גורמים נוספים לבד מד"ר מן לפגיעה זו.

122. לנוכח האמור אני קובע כי נכותו הרפואית של התובע עומדת על 100%.

123. ביחס לתוחלת החיים הצפויה לנוכח מצבו הרפואי של התובע, המומחים מטעם נתבעים 1 ו-2 התייחסו לשאלה זו, תוך התייחסות גם להשמנת היתר ממנה סובל התובע כגורם נוסף המקצר את תוחלת חייו. ד"ר ראובן לנגר העריך בחוות דעתו כי תוחלת החיים הצפויה בגין הפגיעה בתאונה עומדת על 67.7 שנים כשצפוי קיצור נוסף עקב השמנת היתר ממנה סובל התובע. ד"ר טובי רסין העמיד את תוחלת החיים על גיל 68, כשעשר שנים מתוכן הן בעקבות הפגיעה בתאונה. המומחים מטעם התובע לא התייחסו לסוגיה זו. לנוכח האמור, אני מעמיד את תוחלת חייו הצפויה עד גיל 68.

      

     נכות תפקודית והגריעה מכושר ההשתכרות

      

124. במסגרת התביעה שהתובע הגיש למוסד לביטוח לאומי נקבעה לו דרגת אי כושר בשיעור של 75% בהחלטה מיום 1.3.07. בחוות דעתו של רופא מוסמך מטעם המוסד לביטוח לאומי מיום 20.2.07 נקבע כי התובע "מסוגל לעבודה חלקית בתנאים מיוחדים" שהם "עבודה קלה בישיבה, עם שירותים נגישים למשך 1/2 יום. עבודה משרדית".

125. ממצאים אלה תואמים באופן מסוים את התמונה שעולה מעדותו של התובע. התובע, שרתוק לכסא גלגלים וסובל מהיעדר שליטה בסוגריו, מתגורר עם הוריו ואחיו הצעיר, והוא נעזר בהוריו במהלך היום; אמו מכינה לו את האוכל, אביו עוזר לו עם ההתארגנות בבוקר (עמ' 11-12 לפרוטוקול). התובע עובד בשירות לקוחות טלפוני, במשמרות בנות 8 שעות ביום, 5 פעמים בשבוע. הוא נוהג במכונית ומגיע לעבודה וממנה באופן עצמאי ברכב מסחרי שהותאם עבורו. כן מציין התובע כי הוא עושה סידורים, כגון ללכת לדואר או לשלם חשבונות.

126. ואולם, לתובע לקח זמן רב להגיע לרמה זו של תפקוד. בעדותו תיאר התובע את ניסיונותיו הממושכים לשוב לשוק העבודה. במסגרת הליך שיקומו התובע השלים בשנים 2006 ו-2007 קורס של הנהלת חשבונות, ואולם לאחר סיומו של הקורס הוא לא הצליח למצוא עבודה בתחום זה. לכן התובע נאלץ לעבוד בעבודה בה עבד יום אחד בחודש בלבד, כך משך שנה. לאחר מכן, בשנת 2010, עבד מספר חודשים בעבודה אחרת שממנה פוטר עקב שינוי במיקום המשרד שלא אפשר לו להגיע למשרד בצורה נוחה. מאז, התובע ניסה למצוא עבודה ללא הצלחה, זאת עד לאפריל 2016, אז התחיל התובע לעבוד בעבודתו הנוכחית בשירות לקוחות.

127. לנוכח האמור החלטתי להעמיד את הנכות התפקודית של התובע על שיעור של 75%, כפי שנקבע על ידי המוסד לביטוח לאומי. בקביעה זו הבאתי בחשבון כי למרות מצבו כיום שנראה טוב מכפי שהיה בעבר, יש בסיס להניח שעם חלוף השנים מצבו של התובע יחמיר וכושרו לעבוד ייפגע. הדבר תואם את דבריהם של המומחים בתחום השיקום – פרופ' אבי עורי מטעם התובע וד"ר ראובן לנגר מטעם נתבעים 1 ו-2.

      

     בסיס השכר

      

128. התובע טוען כי יש להעמיד את בסיס השכר על סכום של 13,822 ₪. זאת לנוכח עברו התעסוקתי, גילו הצעיר במועד אירוע התאונה וניסיונותיו להשביח את שכרו טרם התאונה. הנתבעים טוענים מאידך כי יש להעמיד את בסיס השכר של התובע לעבר על סכום של 4,750 ₪, ולעתיד על סכום של 6,000 ₪. זאת לנוכח העובדה שהתובע לא עשה את מירב המאמצים לחזור לשוק העבודה ולהקטין את נזקו, לטענתם.

129. התובע, בוגר 13 שנות לימוד ובעל תעודת טכנאי חשמל ואלקטרוניקה. הוא לא שירת בצה"ל עקב עודף משקל. הוא החל לעבוד בגיל 19 והתמיד בעבודה רציפה, כשלאורך השנים הוא החליף מספר מקומות עבודה. בבחינת נתוני השכר של התובע עולה, כי בשנת 2000 התובע השתכר כ- 7,000 ₪ לחודש; בשנת 2001 השתכר כ- 7,240 ₪ לחודש; בשנת 2002 התובע השתכר כ- 7,274 ₪ לחודש; בחודשים הראשונים של שנת 2003 התובע השתכר כ- 8,400 ₪ לחודש. בהמשכה של שנת 2003 וכחצי שנה לפני התאונה, התובע התחיל לעבוד במשתלה ושכרו ירד משמעותית - הוא הרוויח כ- 3,500 ₪ בחודש. לטעמי, יש לתת משקל גבוה יותר לנתוני השכר שמתפרסים על מספר שנים, מאשר נתוני השכר ממחצית השנה שקדמה לתאונה. הצמדה של נתוני ההשתכרות במקומות העבודה שקדמו למקום העבודה האחרון לשכר הממוצע במשק שווה לשכר של כ-10,000 ₪ כיום.

130. בקביעת בסיס השכר, מצאתי שיש להביא בחשבון את העובדה שלתובע הייתה תעודה של טכנאי חשמל ואלקטרוניקה; את שכרו של התובע בשנים שלפני התאונה, שהיה גבוה יחסית למרות גילו הצעיר; את העובדה שהתובע עבד בצורה רציפה וללא הפסקות, גם כשהחליף מקומות עבודה במשך 5 השנים שקדמו לתאונה; ואת העובדה שהתובע ככל הנראה וכפי המקובל בשוק העבודה, היה עתיד להשביח את שכרו במשך חייו. לנוכח האמור, מצאתי שיש להעמיד את בסיס השכר ביחס לעתיד על סכום של 11,000 ₪ לחודש. את בסיס השכר ביחס לעבר אני מעמיד על סכום של 7,500 ₪ לחודש, עקב הירידה בשכרו של התובע בחודשים שלפני התאונה. שכר זה נקבע בערכו כיום, ולכן לא תתווסף עליו תוספת ריבית והצמדה בחישוב ההפסדים לעבר.

      

     הפסדי שכר וזכויות סוציאליות לעבר

      

131. התובע לא עבד במשך רוב השנים לאחר התאונה. הוא עשה ניסיונות לשוב לשוק העבודה לאחר שהשלים קורס בהנהלת חשבונות, וכאמור, לא הצליח להשתלב בתחום מעבר לעבודה בצורה חלקית ביותר (אחת לחודש), או למספר חודשים בלבד. באפריל 2016 התובע החל לעבוד בשירות לקוחות שם הוא משתכר כ-4,500 ₪ לחודש.

132. כפועל יוצא מדברים אלה, הפסדו של התובע עד אפריל 2016 יחושב באופן מלא, ואילו החל מאפריל 2016 ינוכה שכר חודשי של 4,500 ₪ מההפסד של התובע ויחושב לפי הפסד שכר חודשי בגובה של 3,000 ₪.

133. בהתאם לכך, הפיצוי בגין הפסדי שכר לעבר עומד על סכום של 1,173,000 ₪.

134. לכך יש להוסיף פיצוי בגין הפסדי פנסיה, בחישוב מדורג על פני שנים בהתאם לשיעור ההפרשה המתחייב על פי חוק בכל שנה החל משנת 2008. פיצוי זה עומד על סכום של 63,594 ₪.

     הפסדי שכר וזכויות סוציאליות לעתיד

135. הפסד השכר של התובע עד לגיל 67, לפי בסיס השכר שנקבע ביחס לעתיד ונכות תפקודית בשיעור של 75% עומד על סכום של 1,855,945 ₪.

136. לכך יש להוסיף את הפרשות המעביד עבור פנסיה בשיעור של 12.5% מהפסד השכר לעתיד שנגרם לו. ההפסד המלא בגין הפסדי פנסיה לעתיד עומד על 231,993 ₪.

137. ואולם, מהסכומים שנקבעו בגין הפסדי הפנסיה (לעבר ולעתיד) יש לנכות בגין הקיצור הצפוי בתוחלת החיים. לכן יינתן פיצוי מלא בגין תקופה של שנה מגיל 67 עד גיל 68 (תוחלת חיים צפויה); ומגיל 68, בשנים של הקיצור בתוחלת החיים, יינתן פיצוי בגובה של 30% מהפיצוי המלא בהתאם לעקרונות החישוב שהותוו על ידי כב' השופטת י' וילנר בפסק דינה בת"א (חי') 16951-04-10 ע.מ.מ. ואח' נ' ע.מ.ר. ואח', (31.12.13)[פורסם בנבו]. יוצא אפוא כי הפיצוי בגין רכיב הפנסיה לעבר ולעתיד עומד על סכום כולל של 104,590 ₪.

      

     עזרת הזולת

      

138. התובע מתגורר עם הוריו שעוזרים לו ומלווים אותו במהלך היום באופן שוטף. לצד עדותו של התובע בעניין סדר היום שלו שהובאה מעלה, התובע נבדק על ידי המוסד לביטוח לאומי במסגרת תביעה לקבלת שירותים מיוחדים שהגיש. בדו"ח מיום 15.2.05 מצוין כי התובע "זקוק לסיוע מועט" בפעולות של ניידות בתוך הבית, הלבשה, רחצה ואכילה; ביחס לרכיב "הפרשות" נמצא כי התובע "זקוק לסיוע במידה רבה"; במסקנות נכתב כי התובע "תלוי בעזרה רבה מהזולת בביצוע רוב פעולות היום-יום ברוב שעות היממה". בסופו של יום נקבע על ידי המל"ל כי התובע זקוק לקצבה לשירותים מיוחדים בשיעור של 50%. בהתאם לכך, התובע מקבל קצבה בגובה של כ- 1,360 ₪ לחודש.

139. לכך יש להוסיף, כי על פי המומחים הרפואיים בתחום השיקום שהובאו מטעם הצדדים, עולה כי בחלוף הזמן התובע יידרש לעזרה הולכת וגוברת באופן יומיומי עד למצב בו יידרש לשהות של מטפל סביבו בכל זמן נתון.

140. ד"ר לנגר, המומחה מטעם נתבעים 1 ו-2 כתב בחוות דעתו כך:

     "מסוגל לבצע את רוב פעולות היום יום בכוחות עצמו אך עקב משקלו החריג וקיבוע עמוד השדרה המותני זקוק לעזרה של הזולת בפעולות יום יום מסוימות. כמו כן, נזקק לעזרה מלאה במשק בית.

     בסביבה מותאמת, צרכים אלה מהווים כ-4 שעות עזרה ביום עד תום תוחלת החיים.

     ... אני מניח בעוד 10 שנים יזדקק לאדם בסביבתו משך כל שעות היממה. סידור עם עובד זר, במקום שעות עזרה, כפי שמקובל בישראל, מתאים למר פ. כדי למלא את כל הצרכים שציינתי בפעולות היום יום ומשק בית."

      

141. המומחה השיקומי מטעם התובע, פרופ' עורי כתב בחוות דעתו כך:

     "בעת שיעבור לגור בבית המתאם, יצטרך לעזרה ביתית בעבודות הבית ובסידורים שונים בסך של ממוצע שעות כ 4-5 ביום. מלבד זה, זקוק לעזרה/ליווי/השגחה בביצוע פעולות היום יום. למרות שהוא עצמאי כיום, הרי שהשילוב של משקל גופו והעלייה בגיל, תידרש נוכחות אדם נוסף. כלומר מלווה/מטפל במשך 24 שעות ביממה."

      

142. יוצא אפוא כי המומחים של הצדדים אינם חלוקים ביחס לצרכיו של התובע, הן ביחס למועד בו נבדק על ידם (בהפרש של חצי שנה, בפברואר ובאוגוסט 2015), והן ביחס לעתיד – שני המומחים העמידו את צרכיו של התובע בזמן הבדיקה על כ-4 שעות יומיות של עזרה; ושניהם מצאו כי בעתיד התובע יידרש לעזרה של מטפל במשך 24 שעות ביממה. יצוין, כי פרופ' עורי הוסיף ביחס למצב כיום כי התובע זקוק לעזרה, ליווי או השגחה בביצוע פעולות היום יום מלבד שעות העזרה הביתית. אוסיף, כי אמנם פרופ' עורי לא הצביע על המועד בו יידרש התובע לעזרה וליווי צמודים, ואולם ניתן ללמוד בהקשר זה מקביעתו של ד"ר לנגר, כי התובע יידרש לליווי צמוד כ-10 שנים לאחר מועד הבדיקה (2015).

143. לכן, ולאחר ששקלתי בדברים, מצאתי לנכון לחלק לשלוש תקופות את הפיצוי בגין רכיב זה, בהתאם למצבו הרפואי והתפקודי של התובע והעזרה שנדרשה ותידרש עבורו בתקופות השונות. תקופה ראשונה, היא תקופת ההחלמה והטיפולים במשך כ-5 שנים ממועד התאונה ועד לסוף שנת 2008, בסמוך לאחר שחרורו משיקום לאחר ניתוח בעמוד השדרה; התקופה השנייה, בה צרכיו של התובע מיוצבים במידה מסוימת והוא פעיל בצורה יחסית, משנת 2009 ועד לסוף שנת 2024; התקופה השלישית, משנת 2025 ועד לתום תוחלת חייו של התובע, היא התקופה המשוערת בה יידרש התובע לליווי של מטפל צמוד.

144. ביחס לתקופה הראשונה, שכשליש ממנה (581 ימים כגרסת התובע, כ-19 חודשים) העביר התובע באשפוז בבתי חולים ובמחלקות שיקומיות, מצאתי לפסוק פיצוי בגובה של 3,000 ₪ בגין כל חודש אשפוז, ופיצוי בגובה של 4,000 ₪ לחודש בגין יתרת התקופה. לנוכח האמור, הפיצוי בגין 61 חודשים אלה עומד על סכום של 225,000 ₪.

145. באשר לתקופה השנייה, תקופה זו מתחלקת לשניים: מ-2009 ועד היום, ומהיום ועד לסוף שנת 2024. ביחס לתקופה זו נקבע פיצוי בגין 4 שעות עזרה יומיות, כקביעת המומחים השיקומיים מטעם הצדדים. ביחס לעבר, הפיצוי בגין עזרה זו עומד על סכום של 520,128 ₪. ביחס לעתיד, הפיצוי עומד על סכום של 360,576 ₪.

146. התקופה השלישית, משנת 2025 ועד לסוף תוחלת חייו של התובע. זו התקופה בה צפוי התובע להיזקק לעזרת מטפל צמוד עקב ירידה ביכולת התפקוד שלו. הצדדים צירפו חוות דעת ביחס לעלויות של צרכי השיקום של התובע. המומחית מטעם התובע, גב' מוריה כובשי, העריכה את עלותו של מטפל צמוד בסכום חודשי של 13,005 ₪. מר גדעון האס, המומחה מטעם נתבעים 1 ו-2, העריך עלותו של מטפל צמוד בשיעור של 8,748 ש"ח לכל היותר. המומחים לא נחקרו, והמחלוקת הקיימת ביניהם לא לובנה. לכן, ולאחר ששקלתי בדברים מצאתי להעמיד את הפיצוי בגין רכיב זה בגובה של 11,000 ₪ בחודש כממוצע בין חוות הדעת מטעם הצדדים. התוצאה העולה מכך היא, שהפיצוי בגין תקופה זו עומד על 2,095,387 ₪.

      

     הוצאות ניידות

      

147. התובע נוהג ברכב מותאם והוא מקבל קצבת ניידות מהמוסד לביטוח לאומי בגובה של כ-5,400 ₪ בחודש. הנתבעים טוענים כי לתובע אין צורך ברכב מסחרי מותאם, והם לא טענו בקשר לגובה הפיצוי בגין ראש נזק זה. התובע מאידך מפנה לקצבת הניידות שנקבעה ומשולמת לו על ידי המוסד לביטוח לאומי.

148. המומחים מטעם הצדדים חלוקים בשאלה זו. פרופ' עורי כתב בחוות דעתו כי התובע נדרש ל- "מכונית אישית מותאמת לפי המלצת המכון לבטיחות בדרכים". ואילו ד"ר לנגר סבור כי התובע "היה יכול לנהוג ברכב משפחתי עם סידור לאחסון כסא הגלגלים בגגון". לאחר ששקלתי בדבר מצאתי לקבל את ממצאי המוסד לביטוח לאומי ביחס לתובע. בפרוטוקול מיום 21.02.05 של הוועדה במוסד לביטוח לאומי שדנה בגודל הרכב העונה על צרכי התובע, שחבריה כוללים רופא ויועץ, נכתב כך:

     "נבדק ברכב שאיתו הגיע לבדיקה (מונית).

     נבדק במושב שליד הנהג.

     לאחר שהתקרב עם כסא הגלגלים לפתח הכניסה, עבר למושב הנוסע שליד הנהג בעזרת קרש החלקה, ולאחר מכן העביר את רגליו באופן פסיבי בעזרת ידיו.

     נבדק בשטח = ברכב מסוג שברולט אימפלה; הכניסה לרכב לוותה בקשיים עד לסכנת הנפילה.

     הועדה בדעה כי רכב פרטי לא יתאים למגבלותיו בניידות, וכי רכב המתאים ביותר למגבלותיו הינו רכב מסחרי לאביזרים מיוחדים, אליו יוכל להכנס הצורה נוחה ובטוחה תוך כדי ישיבה בכסא הגלגלים שברשותו וכך לנהוג מתוך כסא הגלגלים.

     לעניין זה נבהיר כי על פניו, מתרשמת הועדה כי המוגבל יהיה תלוי בזולתו בכל רכב פרטי, זאת ועוד הועדה בדעה כי כניסתו ו/או יציאתו מהרכב פרטי יסכן את הנ"ל..."

      

149. אם כן, התמונה העולה מהדברים היא, כי התובע אכן זקוק לרכב מסחרי מותאם על מנת לאפשר את עצמאותו ככל הניתן. בהעדר התייחסות הצדדים לגובה הפיצוי בגין ראש נזק זה, מצאתי לפסוק בהתאם לקצבה המשולמת על ידי תובע 2. הפיצוי לעבר עומד על סכום של 857,980 ₪ והפיצוי לעתיד בגין רכיב זה בהיוון ליום 1.1.18 עומד על 979,398 ₪. סה"כ הפיצוי בגין ראש נזק זה עומד על 1,837,378 ₪.

      

      

     הוצאות רפואיות ונלוות

      

150. הצדדים הגישו חוות דעת של מומחים מטעמם על מנת לשום את ההוצאות הרפואיות של התובע. גב' מוריה כובשי מטעם התובע, ומר גדעון האס מטעם נתבעים 1 ו-2, הגישו חוות דעת בהתאם לצרכי השיקום כפי שהוגדרו על ידי המומחים הרפואיים מטעם הצדדים, פרופ' עורי וד"ר לנגר.

151. בעבור טיפולים רפואיים ופרא-רפואיים. לבד ממעקב רפואי קבוע ורציף פרופ' עורי כתב בחוות דעתו כי התובע יזדקק לטיפולי פיזיותרפיה כ-3 פעמים בשבוע, פעילות ספורטיבית כמו שחייה טיפולית פעמיים בשבוע, וייעוץ מיני. ד"ר לנגר קבע כי נדרש טיפול פיזיותרפי פעמיים בשבוע וכן פעילות ספורטיבית המיועדת לנכים. לנוכח האמור, מצאתי לפצות את התובע בסעיף זה לפי סכום של 700 ₪ לחודש. על כן, סכום הפיצוי לעבר עומד על 118,300 ₪ ואילו לעתיד הפיצוי הינו 160,793 ₪ שלהם יש להוסיף סכום גלובאלי של 50,000 ₪ להוצאות בגין טיפולים, בדיקות והליכים רפואיים שחורגים מהאמור, כגון ייעוץ רפואי פרטי וטיפולים פסיכולוגיים.

152. בעבור ציוד נלווה. המומחים מטעם הצדדים אינם חלוקים על העובדה כי התובע נדרש לכיסא גלגלים, וכיסא לרחצה\שירותים. עלויות אלה הוערכו על ידי המומחים בסכומים של כ-140 ₪ בחודש. יצוין, כי לא מצאתי לפצות את התובע בגין כיסא גלגלים רזרבי או כרית לכסא גלגלים אותה מקבל התובע ממשרד הבריאות.

153. מיטה מותאמת ומזרון למניעת פצעי לחץ. אין מחלוקת בין הצדדים לגבי הצורך של התובע בציוד זה, אלא לעניין העלות שלו. הפיצוי בגין רכיב זה חושב על בסיס של הוצאה חודשית של 200 ₪, כממוצע בין ההערכות של גב' כובשי ומר האס בחוות הדעת שלהם.

154. כיסא עמידה ומאחזים. העלות החודשית של תחזוקת והחלפת רכיבים אלה הוערכה על ידי גב' כובשי בסכום של כ-340 ₪ לחודש. ואילו מנגד מר האס העריך עלות זו בכ-60 ₪ לחודש (בהינתן שכיסא העמידה יוחלף אחת ל-10 שנים). התמונה שעולה היא כי הפערים נובעים מהבדלים הקיימים בין המומחים לגבי טיב המוצרים הדרושים. לנוכח האמור, מצאתי לפסוק פיצוי על בסיס עלות של 200 ₪ לחודש, כממוצע בין הערכות הצדדים.

155. ביגוד וציוד מתכלה. ההוצאה בעבור רכיבים אלה הוערכה על ידי גב' כובשי בגובה של כ-900 ₪ לחודש, ואילו מר האס העריך אותה בסכום של 170 ₪. גם ביחס לרכיב זה מצאתי לפסוק פיצוי בהתאם לממוצע של הערכות המומחים, בסכום של 485 ₪ לחודש.

156. אציין כי לא מצאתי מקום לפסוק פיצוי בגין הוצאות מיזוג אוויר או בגין ציוד מחשוב. לא שוכנעתי כי השימוש לו נדרש התובע בעקבות התאונה חורג מגדר הרגיל בצורה המצדיקה פיצוי.

157. יוצא אפוא כי הפיצוי הכולל בגין הרכיבים השונים של ציוד נלווה יחושב לפי סכום חודשי כולל של 1,025 ₪ לחודש. הפיצוי לעבר עומד על סכום של 173,225 ₪, ואילו הפיצוי לעתיד בחישוב על תום תוחלת חיים צפויה עומד על סכום של 235,447 ₪. לכך יש להוסיף פיצוי בסכום גלובאלי של 10,000 ₪ בגין שימוש מוגבר במכונת כביסה ומייבש.

158. תרופות. המומחית מטעם התובע העריכה את ההוצאה בסכום של כ-344 ₪ לחודש, ואילו המומחה מטעם נתבעים 1 ו-2, ד"ר לנגר, העריך את ההוצאה החודשית ב-180 ₪. מצאתי לפסוק בגין רכיב זה סכום חודשי של 262 ₪ כהוצאה חודשית, כממוצע בין חוות דעת המומחים. סה"כ הפיצוי בגין תרופות לעבר עומד על 44,278 ₪ ולעתיד על סכום של 60,182 ₪.

      

     התאמת דיור

      

159. התובע עותר לפיצוי בגובה של 800,000 ₪ בגין ראש נזק זה, לטענתו כעלות של מחצית דירה, אך זאת ללא צירופה של חוות דעת או נתונים בהקשר זה. נתבעים 1 ו-2 טוענים כי אין ליתן פיצוי בגין ראש נזק זה, היות והתובע לא הוכיח את גובה הנזק.

160. המומחה הרפואי בתחום השיקום מטעם התובע, פרופ' עורי, קבע בחוות דעתו ביחס לתובע כי "דירתו צריכה להיות מותאמת לתנועה על כסא גלגלים, כלומר, רחבה, עם מפתחים רחבים, שירותים מתאימים, בקומת קרקע או בדירה עם מעלית". המומחה מטעם נתבעים 1 ו-2, ד"ר לנגר, קבע כי מגוריו של התובע צריכים להיות "ללא מדרגות או עם מעלית, נגישות טובה לרחוב ולחנייה. פתחים ומעברים עבירים לניידות בכסא גלגלים. מקלחון נגיש לכסא גלגלים".

161. גב' כובשי מציינת בחוות דעתה כי יש לאפשר לתובע, שמתגורר עם הוריו, לגור בדירה באופן עצמאי. גב' כובשי מפרטת את הצרכים של התובע ביחס לגודל הדירה וחדריה, ואולם לא מציינת עלויות או מחירים. מר האס בחוות דעתו גם הוא מתייחס לתוספת הגודל הנדרשת לדירה רגילה על מנת שתתאים לנכה. התוספת הנדרשת לטענתו היא בגובה של 9%-22% ואולם, מר האס לא מתייחס לעלויות של תוספת כזו. יוצא אפוא, כי אמנם אין חולק שהתובע נדרש להתאמה בדיור (והתובע אף תיאר בעדותו כי מתגורר בבית צמוד קרקע עם הוריו), אך לא הובאו נתונים ביחס לעלותה של התאמה שכזו. לנוכח האמור מצאתי לפסוק סכום גלובאלי בראש נזק זה.

162. בשים לב לעובדה שהפיצוי בראש נזק זה תפקידו לפצות על הפער בין דירה רגילה לדירה המותאמת לצרכיו של התובע (ר' סעיף 15 לפסק דינו של כב' השופט י' עמית בע"א 4767/13 המאגר הישראלי לביטוחי רכב נ' שובבו נתן, (פורסם בנבו, 25.11.13), מצאתי להעמיד את הפיצוי בראש נזק על סכום גלובאלי של 250,000 ₪.

      

     כאב וסבל

      

163. התובע עותר לסעד בסכום של 1,500,000 ₪. זאת נוכח גילו הצעיר בזמן התאונה והפגיעה הקשה ממנה הוא סובל ויסבול כל חייו. הנתבעים מאידך, מעמידים את שיעור הפיצוי בגין ראש נזק זה על סכום של 250,000 ₪.

164. בבואי לקבוע את הפיצוי המתאים בעניינו של התובע הבאתי בחשבון את העובדה שהתובע היה בן 25 במועד התאונה; הוא נפגע בראשו ובגבו; הוא נותר משותק בפלג גופו התחתון, איבד של השליטה בסוגריו, והוא רתוק לכסא גלגלים. לכך יש להוסיף שהתובע היה מאושפז במשך 591 ימים בתקופה של חמש השנים לאחר התאונה. הוא עבר ניתוחים רבים, טיפולים, הליכי שיקום וסביר להניח שיידרש לטיפולים רפואיים משמעותיים גם בעתיד (ר' חוות דעתו של פרופ' עורי). כן התובע נזקק למגוון רחב של תרופות באופן יומיומי, הוא חסר שליטה על סוגריו ומצנטר את עצמו מספר פעמים ביום, ונגרם לו קיצור בתוחלת החיים בעקבות התאונה.

165. כל השיקולים לעיל הביאו אותי לכלל מסקנה כי בנסיבות המקרה שלפנינו, יש להעמיד את הפיצוי המגיע לתובע על סכום של 1,000,000 ₪.

      

166. סיכום הפיצוי בראשי הנזק השונים

     נזק לא ממוני -	1,000,000 ₪
     הפסד השתכרות בעבר -	1,173,000 ₪
     אבדן השתכרות לעתיד -	1,855,945 ₪
     הפסדי פנסיה לעבר ולעתיד -	104,590 ₪
     עזרת הזולת לעבר -	745,128 ₪
     עזרת הזולת לעתיד -	2,455,963 ₪
     התאמת דיור -	250,000 ₪
     הוצאות ניידות -	1,837,378 ₪
     הוצאות רפואיות ונלוות -	852,225 ₪
     סה"כ	10,274,229 ₪

      

      

     ניכויים

167. כאמור, קבעתי כי לנוכח נסיבות התאונה לתובע אשם תורם בגובה של 60% אותם יש לנכות מסכום הפיצוי הכולל שנקבע. לכן, בניכוי האשם התורם, הפיצוי המגיע לתובע בגין נזקיו עומד של 4,109,691 ₪.

168. התובע פנה למוסד לביטוח לאומי. הוא קיבל ומקבל מהמוסד לביטוח לאומי קצבת נכות כללית; קצבה לשירותים מיוחדים; וקצבת ניידות. קצבאות אלה, בעבר ולעתיד, מהוונות ליום 14.1.18 עומדות על סכום של 4,524,047 ₪. היינו, סכום הגמלאות שישולמו לתובע עולה על הפיצוי המגיע לו. במצב דברים זה, ובהתאם להוראות סעיף 330(א) לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], תשנ"ה-1995, התובע יקבל 25% מנזקו, ותובע 2 יקבל 75% מהפיצוי בגין נזקו של התובע.

      

      

     סוף דבר

      

169. תביעת התובעים נגד נתבעים 1 ו-2 נדחית. תובע 2 ישלם לנתבעים 1 ו-2 הוצאות משפט בסכום של 150,000 ₪.

170. תביעת התובעים נגד העירייה מתקבלת. העירייה תשלם לתובע סכום של 1,027,423 ₪, בתוספת 20% בגין שכ"ט עו"ד (שיעור זה כולל את החיוב בגין מע"מ). כמו כן, העירייה תשלם לתובע 2 סכום של 3,082,268 ₪ בתוספת 20% בגין שכ"ט עו"ד (שיעור זה כולל את החיוב בגין מע"מ).

171. לסכומים הנקובים בסעיף 170 יש לצרף הוצאות המשפט (הכוללות את האגרה, הוצאות נסיעה ואיתור מסמכים, עלויות חוות-הדעת, וההוצאות עבור העדת העדים, כאשר כל אלה נושאים הפרשי הצמדה וריבית כדין מיום הוצאתן ועד ליום התשלום בפועל).

172. הודעת צד ג' שהעירייה הגישה נגד הראל מתקבלת. הראל תשלם לעירייה את הסכומים שהעירייה חויבה לשלם לתובעים כמפורט לעיל. בנוסף, הראל תשלם לעירייה הוצאות משפט בסך של 100,000 ₪.

173. הודעת צד ג' שהעירייה הגישה נגד איילון ומגדל נדחית. העירייה תשלם לכל אחת מחברות ביטוח אלה, הוצאות בגובה של 50,000 ₪.

174. הסכומים לעיל ישולמו בתוך 45 ימים, שאם לא כן הם יישאו הפרשי הצמדה וריבית כדין מהיום ועד ליום תשלומם בפועל.

      

     ניתן היום, ח' שבט תשע"ח, 24 ינואר 2018, בהעדר הצדדים.