פלוני נ' צ. פ. ואח'

א.בקליפת אגוז

1. בעניינינו תביעת פיצויים בגין נזק גוף שהתובע טוען כי נגרם לו בתאונת דרכים מיום 24.4.17.

2. בכתב התביעה נטען כי "בתאריך 24.4.17 בשעה 14:30 או בסמוך לכך, ברחוב יוסף בורג בראשון לציון, המתין התובע ברמזור אדום וכשהתחלף הרמזור לירוק, החל התובע את נסיעתו ופנה שמאלה. בהיותו במרכז הצומת, רכב הנתבעת 1 חצה את הצומת באדום והתנגש בעוצמה ברכב התובע" (להלן: "התאונה").

3. התובע טוען, ולאחר מכן גם מצהיר, כי במועד התאונה לא היה ביטוח חובה בתוקף לשימוש התחבורתי שעשה ברכב בו נהג במועד התאונה (להלן: "הרכב הנפגע"). בהתאם מוגשת התביעה נגד הנתבעת 1, הנהגת שנהגה ברכב שפגע ברכב התובע (להלן: "הנהגת" ו-"הרכב הפוגע" או "רכב הנהגת" - בהתאמה) ונגד המבטחת של השימוש התחבורתי שעשתה הנהגת ברכבה במועד התאונה, הנתבעת 2 (להלן: "המבטחת").

4. התביעה הוגשה בטענות של התרשלות והפרת חובה חקוקה מצד הנהגת בעת שעשתה שימוש תחבורתי ברכב הפוגע, שגרמו לתובע נזק גוף; כשהמבטחת ביטחה את השימוש התחבורתי ברכב בעת התאונה, כאמור. הנתבעות, הנהגת והמבטחת - הכחישו את היריבות הנטענת, ולחילופין – את האחריות הנטענת כלפי הנהגת והחבות הנטענת כלפי המבטחת.

5. אקדים ואבהיר, כי מצאתי שבנסיבות ענייננו עומדות לתובע העילות של רשלנות והפרת חובה חקוקה נגד הנהגת, וכי הרים את הנטל להוכיחן, בכפוף לאשם תורם מסוים מצדו. מצאתי גם כי המבטחת חבה כלפי התובע מכוח פוליסת ביטוח החובה שהוציאה.

6. כפי שיפורט, הצדדים חלוקים גם בענין שיעור הנזק שנגרם והפיצויים שבנסיבות יש ליתן בגינו.

7. בתיק זה מונו ארבעה מומחים רפואיים למתן חוות דעתם בעניינו של התובע בתחומי רפואה שונים. הצדדים בחרו שלא לזמן מי מהמומחים למתן עדות בחקירה על חוות הדעת שנתן בנדון, וכפי שיפורט - הנכות הרפואית המשוקללת הצמיתה שקבעתי בגין התאונה עומדת על שיעור של 18.4%.

8. במסגרת המוצגים מטעם התובע הוצגו מספר תצהירים: תצהיר שהוא נתן, וכן תצהירים שנתנו אמו ושלושה אחים שלו. אך בפתח הדיון הודע מטעם התובע, שהוא מסתפק במתן עדותו ועדות אחיו לפניי, תוך הוצאת יתרת התצהירים מתיק בית המשפט [עמ' 6 לפרו']; כך שבפועל מסרו עדות בחקירה לפניי - התובע ואחיו בלבד. מטעם הנתבעות הוגש תצהירה של הנתבעת 1, הנהגת, שמסרה עדותה בחקירה לפניי.

   ב.בנסיבות ענייננו - קיימת יריבות בין התובע לנתבעות

   1. עצם קיומה של תאונה בענייננו, היינו מפגש פגיעה בין הרכבים שגרם לנזק ברור לרכב הנפגע – אינו במחלוקת; להבדיל - מקיומו של נזק גוף והיקפו. כטענה מקדמית טוענות הנתבעות להיעדר יריבות, באשר, בנסיבות, גם אם אכן לא היה במועד התאונה ביטוח בתוקף לשימושו של התובע ברכב הנפגע - היה על התובע לתבוע את קרנית.

   2. אקדים ואומר כי, מעיון במכלול הראיות שלפניי מצאתי, שבנסיבות - המבטחת מחויבת בתשלום פיצויים לתובע (ככל שתוכח גרימתו של נזק גוף בתאונה), באשר לא הוכח קיומו של ביטוח חובה לשימוש התחבורתי ברכב הנפגע במועד הרלוונטי ובאשר לא מצאתי לקבל את טענת המבטחת שבנסיבות ענייננו עומדת לתובע עילה תביעה נגד קרנית.

   3. הנתבעות טוענות בסיכומיהן כי יש לדחות את התביעה על הסף, מאחר שהתובע לא נפגע כהולך רגל אלא כמשתמש ברכב אשר לא היה מבוטח ע"י הנתבעת 2, ולפי הוראת סעיף 3 (א) לחוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, תשל"ה – 1975 (להלן: "חוק הפיצויים") קיימת לתובע עילת תביעה כנגד מבטחת רכבו (הרכב הנפגע) בלבד, ומכח עקרון יחוד העילה הקבוע בסעיף 8 לחוק הפיצויים לתובע אין עילת תביעה נגד הנתבעות לפי פקודת הנזיקין [נוסח חדש] (להלן: "פקודת הנזיקין").

   4. הנתבעות טוענות עוד כי בהתאם לחוק הפיצויים, ככל שהתובע יצליח להוכיח היעדרו של ביטוח חובה בתוקף - לתובע עילת תביעה נגד קרנית לפי הוראת סעיף 7א לחוק הפיצויים, אשר שולל את האפשרות לתבוע לפי פקודת הנזיקין את הנתבעות.

   5. התובע טוען מנגד, כי במועד התאונה לא היה ביטוח חובה לרכב הנפגע, ובהתאם – מכוח הוראתו של סעיף 8(ג) לחוק הפיצויים – בנסיבות, על הנתבעות לפצותו על נזקיו לפי הוראות פקודת הנזיקין.

   6. התובע מציג מטעמו בנדון אישור מ'קרנית', שבו אושר לגבי הרכב הנפגע כי: "בהתאם למספר הרכב ותאריך תאונת הדרכים, כמפורט בבקשתך, לא אותרה (ההדגשה- במקור) במאגר שהוקם לפי התקנות הנ"ל כל רשומה הנוגעת לביטוח רכב חובה העשויה להיות רלבנטית לפנייתך". למול אישור זה, לא מצאו הנתבעות להביא ראיה מטעמן שממנה עולה קיומו של ביטוח חובה לרכב הנפגע במועד התאונה.

   7. בחקירתו העיד התובע כי במועד התאונה אמו הייתה בעלת הרכב, והוא היה עושה שימוש באופן יומיומי ברכב עד שקיבל רכב חדש. התובע העיד כי במועד התאונה ידע שאין לרכב אמו ביטוח חובה בתוקף: "שאלת אם אני יודע בדרך כלל אם היא מסודרת, בזמנו לא היה ביטוח וידעתי שאין ביטוח. אבל היא בדרך כלל מסודרת ויש לה ביטוח" [עמ' 19 לפרו'].

   8. אבהיר, כי אינני מקבל את טענת הנתבעות כי מעדות התובע עולה כי לא ידע במועד התאונה שאין לרכב ביטוח חובה. כפי שצוטט לעיל, התובע הבהיר כי (לשאלה שהופנתה אליו מטעם הנתבעות: "אמא מסודרת בדרך כלל? אתה יודע שיש לה ביטוח בדרך כלל?") שאמנם אישר בעדותו שאמו מסודרת בדרך כלל, אך, במועד הרלוונטי לענייננו - ידע שאין לרכב הנפגע ביטוח חובה בתוקף [עמ' 19 לפרו'].

   9. הוראת סעיף 8(ג) לחוק הפיצויים מלמדת כי במקרה של נזק גוף בתאונת דרכים, למי שלא קמה עילת תביעה לפי חוק הפיצויים - אין בכך כדי למנוע ממנו עילת תביעה לפי פקודת הנזיקין. בהתאם, אני קובע כי תביעה זו תידון למול הוראות פקודת הנזיקין.

      ג.השיפוי בגין הוצאות תיקון הרכב הנפגע – אינו 'הודאת בעל דין' מליאה

      1. אקדים ואומר, כי מצאתי שבנסיבות ענייננו השיפוי שנתנה המבטחת בגין הוצאות תיקון הנזקים שנגרמו לרכב הנפגע בתאונה, איננו מהווה 'הודאת בעל דין' מטעם הנתבעות באחריות מליאה של הנהגת לתאונה, אך יש לייחס לה משקל של ראיה המצביעה על הודאה באחריות כלשהי – בעת בחינת הטענות באשר לחלוקת האחריות לגרימת או אי-מניעת התאונה; כמפורט להלן.

      2. התובע צירף לראיותיו מסמכים מהם עולה כי המבטחת שילמה עבור תיקון הנזקים שנגרמו לרכב הנפגע בתאונה בסך 10,876 ₪ (בהעברה למוסך שתיקן, שבוצעה בשלהי 2017), כאשר לפי אומדן השמאות מיוני 2017 התיקון כלל, בין היתר, החלפת דלת שמאל קדמית ודלת שמאל אחורית של הרכב הנפגע.

      3. התובע מפנה לכך שהנתבעת 2, המבטחת, שילמה על פי חבותה בפוליסת צד שלישי שהוציאה לנהגת את מלוא החבות בגין נזקי הרכוש אשר נגרמו לרכב הנפגע בעקבות התאונה. הוא טוען כי יש לראות בכך הודאה של חברת הביטוח באשר לאחריות הנהגת לתאונה הנטענת ולחבותה של המבטחת לפצותו בגין נזק הגוף שנגרם לו בתאונה (על פי פוליסת ביטוח החובה שהוציאה לנהגת). מהמסמכים נחזה גם שהיתה גבייה של השתתפות עצמית מאת הנהגת.

      4. ובכן, מעיון בפסיקה עולה כי תשלום דמי הביטוח על פי פוליסת ביטוח מקיף לרכב - אינה מהווה אוטומטית הודאה מצד המבטחת באחריותה הנזיקית של הנהגת המבוטחת לקרות או אי-מניעת התאונה. כך ניתן ללמוד בהיקש מדברי כב' השופט עמית בענין ת"א (חי') 270-00 סקאי קלאב בע"מ נ' סוכנויות פלתורס ביטוח בע"מ בסעיף 7 (פורסם; 24.4.2009) במקרה בו מבטחת משלמת בהסתייגות של 'מבלי לפגוע בטענות', בפשרה: "הסכם הפשרה כשמו כן הוא, נעשה מבלי לפגוע בטענות מי מהצדדים, על פי שיקולים של קניית סיכון שעשה כל צד, ואין להסיק ממנו את שמבקשת התובעת להסיק (ונזכיר כי במסגרת הסכם הפשרה הסכימו המעורבים הנוספים לשאת ב-40% מערך גוף המטוס)".

      5. עם זאת, אין להתעלם מכך שלפי הראיות שהובאו בענייננו שולמו לתובע על ידי המבטחת - מלוא הוצאות התיקון שנדרש לרכבו בתאונה הנדונה; זאת – לאחר שקיבלה דיווח על התאונה מאת הנתבעת 1, נהגת הרכב הפוגע, ולכאורה לאחר שבדקה ובחנה עם הנהגת תפיסתה לגבי האחריות לתאונה [ראו הודעתה בכתב של הנהגת למבטחת, הנתבעת 2: "בעת חציית צומת פגעתי ברכב צג שהגיע מצד ימין שלי"; ועדותה בעמ' 79 לפרו']. במיוחד כשהנהגת מאשרת בעדותה לפניי שגם לבאת-כוחה אמרה שהיא אשמה בתאונה [עמ' 73 לפרו'].

      6. לענין משמעות בחירתה של מבטחת לשלם על פי פוליסה נוספת שהוציאה לאותו מבוטח, שחלה לגבי אותו אירוע ביטוח, יפה הבהרתו של כב' השופט אבי פורז בענין ת"א (מרכז) 16776-06-16 פלוני נ' מגדל חברה לביטוח בע"מ (פורסם; 16.8.2021): "למעלה מן הצורך אוסיף, כי מצב הדברים שהנתבעת 2 כמבטחת הרכב בו נהג התובע בביטוח מקיף שילמה פיצויים בגין נזקי הרכוש שנגרמו לאופנוע (צד ג') מלמד על כך שהיא סברה שקיים אשם מצד התובע בכך שנשמט מטען מרכבו שגרם לתאונת האופנוע ולנזק שנגרם לאופנוע. עדיין, ברור שבתיק דנן עסקינן בתביעה לפי חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים אשר חל במקרה של נזקי גוף שעניינה שונה מתביעת נזקי רכוש, כאשר יש לבחון את ענייננו בהתאם לראיות שהוצגו בהליך שבפני, ובהתאם לחוק הפיצויים".

      7. בענייננו, נחזה מהנסיבות שהמבטחת סברה שייקל על בעל הרכב להוכיח בבית המשפט את אשמה של הנהגת לגרימת נזקים לרכב הנפגע, שאחרת היתה, לכל הפחות, מנהלת עמו מו"מ (למתן שיפוי חלקי בלבד להוצאות תיקון הרכב) - לפני או אחרי הגשת תביעה בגין נזק הרכוש לבית המשפט. יש להניח שסברה זו של המבטחת מבוססת על בחינה מדוקדקת של סיכויי ההגנה בהמשך לבירור נוקב עם הנהגת לענין נסיבות התאונה (למול הגרסה הלקונית שמסרה לגבי התאונה). אני מוצא כי בבואנו לבחון את האחריות לגרימת או אי-מניעת התאונה בענייננו וחלוקתה, יש לזקוף את התנהלות הנתבעת בענין השיפוי כאמור, כניסיון לקניית הסיכון של הליכה להכרעה שיפוטית בענין נזק הרכוש שעלול היה להוביל לקביעת אחריות מליאה ולמעשה בי-דין נגד המבטחת. מאידך אבהיר כי, לנוכח הדין - אין לראות בהתנהלות המבטחת משום 'הודאת בעל דין' מליאה.

      8. אעיר כבר כי, מכל מקום, כפי שיפורט להלן, אחריות הנהגת לתאונה עולה ממילא מפרשת הראיות שהוצגה לפניי, גם בלא הסתמכות יתרה על העולה מעצם תשלום הוצאות תיקון הרכב, כאמור.

         ד.ממצאים לגבי נסיבות התאונה

         1. אקדים לדיון בראיות, בהצגת ריכוז ממצאי לגבי נסיבות התאונה; כדלקמן:

            • התאונה ארעה בצומת מרומזר של הרחובות יוסף בורג ויעקב פריימן בראשון לציון (להלן: "הצומת").

            • מדובר בצומת שבו מרחוב בורג ניתן לפנות רק שמאלה. רחוב בורג הוא דו-סיטרי, עם הפרדה, בעל שני נתיבים בכל צד. שני הנתיבים מובילים מרחוב בורג לצומת, מיועדים למי שמעונין לפנות שמאלה ולהשתלב בתנועה שברחוב פריימן לכיוון צפון-מערב. להשלמת התמונה, אעיר כי קיימת לצד אותו צומת גם פניה ימינה מרחוב בורג, אך היא נפרדת מהצומת עצמו, בהיותה יציאה במסלול נפרד, בצורת נתיב בודד המתעקל בהפרדה מרח' בורג ימינה - עוד קודם להגעה לצומת עצמו.

            • רחוב פריימן 'פוגש' את הצומת מהצד הצפון מערבי שלה, כשהמשכו מהצומת לכיוון דרום מזרח הוא רחוב מנחם גינדי. רחוב פריימן הוא רחוב דו-סיטרי, עם הפרדה, בעל שני נתיבים בכל צד; היינו הוא בנוי מארבעה נתיבים, כשמרכזו הפרדה שמפרידה בין - שני נתיבים שמובילים אל הצומת מכיוון צפון מערב, ובין שני נתיבים שמובילים מהצומת לאותו כיוון. התובע התכוון להשתלב לתנועה בשני הנתיבים האחרונים, אך התאונה מנעה ממנו מלהגיע אליהם.

            • ביום התאונה, עמד הרכב בו נהג התובע, הרכב הנפגע, בצומת – כרכב ראשון בנתיב השמאלי משני הנתיבים שמובילים לצומת מרחוב יוסף בורג, והמתין ב'קו העצור' מול מופע אדום ברמזור שמולו. כאמור, שני הנתיבים מיועדים לביצוע פנייה שמאלה לרחוב פריימן.

            • כשמופע הרמזור שמולו התחלף לירוק החל התובע להסיע את רכבו לתוך הצומת. התובע הבחין כבר אז, מזווית עינו, משמאלו במספר רכבים עומדים בנתיב השמאלי משני הנתיבים שמובילים לצומת מרחוב פריימן (במנח שהוא מאונך לכיוון נסיעתו).

            • תוך כדי התקדמות הרכב לתוך הצומת במגמה להגיע לפנייה שמאלה לרח' פריימן, כאמור, התובע הביט גם לצדדים, ואז הבחין משמאלו בתנועת רכב בנתיבים של רח' פריימן המובילים לצומת. הרכב שבו הבחין התובע נע ברח' פריימן לכיוון הצומת כשהוא מגיע מהנתיב השמאלי בעקיפה מהירה מימין של מספר רכבים, שכאמור, עמדו בנתיב השמאלי משני הנתיבים שמובילים ברח' פריימן לצומת.

            • הרכב שזיהה התובע כשהוא בתנועת עקיפה מימין, כאמור, היה הרכב הפוגע שהיה נהוג על ידי הנהגת.

            • נחזור אחורה בזמן מספר שניות ל'זמן אמת', שבו הרכב הנפגע עומד ממתין ברמזור למול מופע אדום ברמזור שמולו, עוד טרם הופיע לעיני התובע ברמזור שמולו מופע אדום וצהוב לקראת המופע הירוק, כשהצומת עדיין פנוי מרכבים שעתידים להגיע מרחוב בורג. אחורה בזמן - לאותו שלב שבו הרכב הפוגע נהוג על ידי הנהגת נמצא בתנועה בנתיב השמאלי של רחוב פריימן לכיוון הצומת ושהנהגת מזהה לפניה מספר רכבים עומדים. בשלב הזה, הנהגת גם מזהה מרחוק מעל לצומת מופע צהוב ברמזור שמולה, והיא מחישה את רכבה - בעקיפת המכוניות העומדות מימין, בכוונה לצלוח את הצומת לפני מופע אדום.

            • אינני יודע לקבוע במדויק את מהירות נסיעתה של הנהגת בעת מפגש המכוניות בתאונה, מהירות - שהתובע מעריך בפנייתו למבטחת כ-60 קמ"ש. אך אני מוצא כי ניתן ללמוד מהנסיבות הבסיסיות שהנהגת עצמה גורסת שהיו בענייננו (מופע צהוב וצומת פנוי) כי, בניגוד להצהרתה שנכנסה לצומת "לא במהירות" (ניסוח מעורפל שלא נותן תמונה לגבי המהירות בפועל) - בפועל, היא החישה את מהירות נסיעתה על מנת 'לצלוח' את הצומת מבעוד מועד.

            • למרות התכנונים והכוונות, כאמור, בפועל - בשל טעות בשיקול דעת שהפעילה הנהגת (תפיסת המרחק של רכבה מהצומת בעת שהבחינה שהמופע של הרמזור מולה הוא צהוב, למול משך הזמן של המופע הצהוב ברמזור שהוא - שלוש שניות) - מהלך זה לא צולח, ומתרחשת תאונת דרכים של מפגש הרכבים. ממכלול הראיות, לרבות תמונות הצומת ותמונות הפגיעה במכוניות, עולה כי בפועל – הנהגת לא הספיקה להגיע לצומת תחת המופע הצהוב, והמופע ברמזור המיועד לנהגת הפך מצהוב אדום טרם כניסת הרכב הפוגע בו נהגה לצומת עצמו.

            • עוד עולה, שגם המופע של הרמזור המיועד לתובע הפך לירוק (לאחר שתי שניות של אדום-צהוב) - טרם שהרכב הפוגע נכנס למרכז הצומת. כך שתנועת הרכב הנפגע, נהוג על ידי התובע, היתה כבר בתוך הצומת כאשר הרכב הפוגע נכנס לצומת. כך אירע שבמרכז הצומת - הרכב הפוגע 'נכנס' בעוצמה בצידו השמאלי של הרכב הנפגע בו נהג התובע.

            • במוקד הפגיעה ניכרת מעיכה תנועתית של חלק מהדלת השמאלית הקדמית (דלת הנהג) ושל כל הדלת השמאלית האחורית, שהיא תוצאה של פגיעה מהחלק הקדמי שמאלי של הרכב הפוגע (שהיה בתנועה שמגמתה לחצות את הצומת במהירות), ברכב הנפגע (שהיה בתנועה לחציית הצומת על מנת להגיע לפנייה שמאלה מול הנתיב השמאלי שברח' פריימן שמוביל מהצומת לכיוון צפון מערב).

            • לאחר התאונה פינו הצדדים את הצומת ועצרו להחליף פרטים. התובע גם התקשר למשטרה להזעיק ניידת בטענה שהנהגת עברה באדום, והובהר לו כי בהיעדר פצועים - לא תישלח ניידת. התובע חש בפגיעות גוף בתאונה רק מאוחר יותר, ופנה לטיפול רפואי למחרת התאונה.

            • הרכב שנפגע תוקן, בין היתר - בהחלפת הדלתות שבצד השמאלי של הרכב, בעלות כוללת של 10,876 ₪; עלות, שכאמור, בשלהי 2017 נשאה בה בפועל - המבטחת.

         2. ולהלן הראיות שהוצגו לפניי בפרשת הראיות, ששימשו אותי לקביעת ממצאי לעיל. כבר ביום 15.5.17, כשלושה שבועות לאחר התאונה, כחלק מתהליך דרישתו מאת המבטחת לכסות את הוצאות תיקון הנזק שנגרם לרכב הנפגע בתאונה, כתב התובע במייל למבטחת:

            "עצרתי בצומת בורג פינת פריימן הרמזור היה אדום למשך חצי דקה

            ואז התחלף לירוק ולפני שהתחלתי בפניה לכיוון רחוב פריימן

            הסתכלתי שמאלה לראות שהרכבים עצרו ואכן הם עצרו היו 5 מכוניות שעצרו ברמזור בצד שמאל והנתיב הימני היה פנוי לגמרי ורק אז כשראתי שהרכבים עצרו התחלתי את הנסיעה שלי לכיוון רחוב פריימן ולפתע מיכונית עקפה את כל המכוניות שעצרו בצד שמאל של הרחוב במהירות שעולה על 60 קמש לפחות ועברה באדום אני הייתי באמצע הצומת והיא נכנסה בי מהצד.

            מספר תיק: [מספר התיק אצל המבטחת]

            המוסך שלי: מוסך [שם המוסך]".

         3. מעיון בתכתובות מייל שהיו בין התובע לבין המבטחת, עולה כי בעקבות פנייה זו אישרה המבטחת כשבוע לאחר מכן, ביום 22.5.17, כי פנייתו מועברת לטיפול הגורמים המתאימים אצלה, אך הבהירה גם כי: "והיה לא הועבר טופס הודעה + פרטי הפוגע, יש להעביר במייל חוזר את המסמכים למטפל".

         4. בעקבות האמור, עוד באותו יום, 22.5.17, היינו - כחודש לאחר התאונה, מילא התובע טופס של המבטחת שבו דיווח על התאונה ומיקומה, כשבענין תיאור התאונה כתב: "עמדתי בצומת המפורטת למעלה, הרמזור היה אדום, שהתחלף לירוק, רציתי לפנות לרח' פריימן, מכונית עקפה את המכונית ונכנסה בי מהצד. פירטתי במייל ששלחתי ביום 15.5.17".

         5. בתצהירו הצהיר התובע באשר לנסיבות התרחשות התאונה: "בתאריך 24.4.17, בשעה 14:30 או בסמוך לכך, ברחוב יוסף בורג פינת רחוב פריימן בעיר ראשון לציון, המתנתי ברמזור אדום, כשהתחלף הרמזור לירוק, התחלתי את הנסיעה שלי ברכב ופניתי שמאלה בצומת, בהיותי במרכז הצומת, רכב הנתבעת 1 חצה את הצומת ברמזור אדום והתנגש בעוצמה ברכב שבו נהגתי מהצד. חשוב לי להדגיש כי מהכיוון שהגיע ממנו הרכב הפוגע, רכבים אחרים עמדו וצייתו לרמזור אדום, הרכב שפגע בי עקף את אותם רכבים שעמדו ברמזור ולא ציית לרמזור אדום, כתוצאה מאי ציות הנתבעת מס' 1 היא פגעה ברכב שלי אשר היה כבר בתוך הצומת" [סעיפים 1-2 לתצהיר התובע].

         6. באשר לנסיבות התאונה, עולה מעדות התובע בחקירתו לפני כי הוא זוכר שהנהגת עקפה רכבים בטרם נכנסה לצומת. אמנם זכר 'רק' שני רכבים (ולא – חמישה), ואמנם לא זכר את צבע הרכבים שעקפה הנהגת, אך אני מוצא לייחס זאת לקשיי זיכרון שנובעים מחלוף הזמן, כשהתובע העיד לפניי קרוב לשבע שנים לאחר קרות התאונה.

         7. למול הגרסה המפורטת שמציג התובע בפניותיו הראשוניות למבטחת, מציגה הנהגת בטופס 'הודעה על מקרה ביטוח - רכב' שלפי המועד המצוין בו ,לכאורה, מסרה למבטחת ביום התאונה, גרסה לקונית: "בעת חציית צומת פגעתי ברכב צג שהגיע מצד ימין שלי", כשהיא ממלאת במקום המיועד לכך בטופס, שניזוקו בתאונה - חזית הרכב שלה וצד שמאל של הרכב של צד ג' (הרכב הנפגע בענייננו).

         8. ודוק; הנהגת איננה טורחת לציין בהודעתה למבטחת באיזה צומת מדובר או כי מדובר בצומת מרומזר. למותר לציין, שהנהגת גם לא מציינת בהודעתה - איזה מופע היה מולה ברמזור בעת שחצתה את הצומת, וגם לא מבקשת לייחס לנהג הרכב צד ג' שהגיע מימינה אשם כלשהו בתאונה. בהודעתה זו, בעצם מודה הנהגת שרכב צד ג' נפגע על ידי הרכב בו נהגה לאחר שהרכב הנפגע כבר היה בצומת לפניה, כשהוא מגיע לצומת מימין לכיוון נסיעתה.

         9. זהו מסמך שבו לכאורה נרשמה בהודעה גרסתה הראשונית של הנהגת לתאונה, כאשר אם קוראים את הודעת הנהגת כפשוטה, עולה ממנה שהנהגת מאשרת שפעלה בניגוד להוראות הדין. זאת - בהתחשב בהוראת תקנה 64(א)(1) לתקנות התעבורה, תשכ"א-1961 (להלן: "תקנות התעבורה"), שמורה על סדר הקדימויות - מקום בו מדובר בצומת שאיננו מרומזר ואין בו שילוט לגבי חובת עצירה או מתן זכות קדימה: "נתקרבו לצומת כמה כלי רכב מצדדים שונים, יתן נוהג רכב את זכות הקדימה לכלי רכב הבאים מימין"; כאשר הפגיעה מלמדת שרכבה של הנהגת נכנס לצומת לכאורה מבלי ליתן זכות קדימה ומבלי לבחון שהוא פנוי. בהקשר זה מורה תקנה 65 לתקנות התעבורה: "לא ייכנס נוהג רכב לצומת או למפגש מסילת ברזל אלא אם ביכלתו לעבור ולהמשיך בנסיעתו ללא הפרעה, גם אם תמרור הכוונה (רמזור) מתיר כניסה לצומת או למפגש כאמור".

         10. גרסה מפורטת לגבי התאונה, המשלבת טענות לגבי המופע ברמזור שמולה, מציגה הנהגת בנדון לראשונה – רק בתצהירה, שניתן רק כשש שנים לאחר אירוע התאונה. אמנם הנהגת מכחישה בתצהירה שהיו רכבים עומדים בצומת שעקפה, אך למול גרסת התובע בתצהירו שממקמת את מקום התרחשות התאונה "במרכז הצומת", ולמול גרסתו הראשונית המפורטת שנמסרה למבטחת (במייל ובטופס הודעה) בסמוך לאחר התאונה וצורפה לתצהירו, ששם מבהיר התובע שמספר מכוניות עמדו לפני הצומת בנתיב השמאלי של רחוב פריימן ורכב הנהגת עקף אותם מימין – היה מצופה שהנהגת תבהיר כבר בתצהיר עדותה הראשית באיזה נתיב חצתה את הצומת – השמאלי או הימני. יש לזקוף לחובתה שבחרה לא לעשות זאת.

         11. כאן המקום לציין כי עיון במוצגים ת/5א' ו-ת/5ב' מעלה כי במוקד הפגיעה ניכרת מעיכה שנחזה שנמרחה בשל תנועת שני הרכבים - של החצי האחורי של הדלת השמאלית הקדמית (דלת הנהג) ושל כל הדלת השמאלית האחורית - שהיא תוצאה של פגיעה מחזית הרכב הפוגע, שהיתה בתנועה שמגמתה לחצות את הצומת במהירות, ברכב הנפגע שהיה בתנועה לחציית הצומת להגעה לפנייה שמאלה מול הנתיב השמאלי שברח' פריימן. נחזה מאופן הפגיעה ששני הרכבים היו בתנועה בעת הפגיעה עצמה.

         12. לסיכום ביניים, אני מוצא לקבל את עיקר גרסתו של התובע, לפיה - כשנע לתוך הצומת היו מספר רכבים שעמדו בנתיב השמאלי שמוביל לצומת מרחוב פריימן בעת שהנהגת בחרה לעקוף אותם מימין, וחזית הרכב הפוגע פגעה בצד שמאל של רכב הנפגע (ליד הנהג, התובע) - בתוך הצומת, כששני הרכבים בתנועה.

         13. התובע נשאל בחקירתו האם כאשר פנה שמאלה בצומת הסתכל לראות כי הצומת פנוי. התובע העיד: "ברור. אני תמיד מסתכל ואני עובר רק ברמזור אדום אחרי שהצומת פנויה" ולאחר שאלת הבהרה - תיקן: "רק ברמזור ירוק, סליחה" [עמ' 22 לפרו']. אבהיר כי אינני מקבל את טענת הנתבעות, שיש לייחס לדברי התובע טרם תיקון הטעות - משקל; בשל הקיצוניות המשתמעת מהאמרה שאמר כפשוטה, לא התרשמתי כי במלים 'אני עובר רק ברמזור אדום' מדובר בענייננו במי ש'מסיח דברים לפי תומו', אלא בטעות לשונית של התובע כשהתבלבל בלהט עדותו בחקירתו.

         14. בחקירתו העיד התובע כי במועד התאונה המתין ברכבו בנתיב הקיצוני השמאלי ביותר כאשר מרחוב בורג מגיעים לכיוון הצומת שלושה נתיבים, כאשר רק שני הנתיבים השמאליים מגיעים לצומת עצמו, ושניהם מיועדים לפנייה בצומת שמאלה. התובע גם העיד כי הוא זוכר שכאשר היה בנתיב השמאלי ביותר היתה מימינו משאית.

         15. במהלך חקירת התובע הוצגה בפניי תמונת landscape של הצומת שהתובע סימן עליה את מקום התרחשות התאונה. מסימון התובע עולה כי התאונה התרחשה כאשר התובע התקדם לתוך הצומת מהנתיב השמאלי ביותר ברחוב בורג לצורך פניה שמאלה לרחוב פריימן, כשעליו לחלוף בתוך הצומת מול שני הנתיבים שמגיעים לצומת מרחוב פריימן [ת/1].

         16. במוצג ת/2 סימן התובע את מיקום התאונה. מסימון התובע עולה כי התאונה התרחשה בצומת עצמו מול הנתיב הימני משני הנתיבים שמגיעים לצומת מכיוון רחוב פריימן, שממנו העיד שהנהגת נכנסה לצומת. בחקירתו גם העיד התובע כי בכביש ממנו הגיע רכב הנהגת היו שני נתיבים, ועמד על כך שראה כי רכבה של הנהגת עקף מימין את הרכבים שעמדו בנתיב השמאלי [עמ' 27-28 לפרו'].

         17. התובע נשאל בחקירתו האם ראה כי רכב הנהגת עקף רכבים אחרים והעיד: "אני הסתכלתי שהצומת פנויה, שמאלה ימינה, התחלתי לנסוע. אני מסתכל לכיוון ההוא, שני רכבים באמצע הפנייה, שני רכבים עומדים זה בזווית העין," [עמ' 27 לפרו']. בהמשך חקירתו חודדה בפני התובע השאלה האם ראה את רכב הנהגת עוקף רכבים מימין או שהוא רק מעריך כי הנהגת עקפה רכבים, והשיב: "שראיתי אותה בזווית של העין,... כן, ראיתי" [עמ' 28 לפרו'].

         18. במהלך חקירת התובע, הופנה מטעם הנתבעות לגרסתו במייל ששלח למבטחת: "התחלתי לפנות שמאלה לרחוב פריימן, הסתכלתי שמאלה לכיוון הפניה". התובע נשאל האם כפשוטה של גרסתו - הסתכל שמאלה רק לאחר שכבר פנה בצומת. התובע השיב: "עמדתי בצומת המוזכרת למעלה, הרמזור היה אדום כשהתחלף לירוק התחלתי לפנות שמאלה לרחוב פריימן, הסתכלתי שמאלה ימינה לכיוון היציאה ופתאום מכונית מסוג מאזדה הופיעה ונכנסה בי... הסתכלתי, כן. לא. הסתכלתי לפני, היא הייתה פנויה, התחלתי לנסוע וגם תוך כדי נסיעה אני מסתכל ימינה, שמאלה שלא בא לי רכב מימין ולא בא לי הרכב משמאל" [עמ' 29 לפרו']. בהמשך חקירתו העיד כי נכנס לצומת כאשר הוא היה פנוי מרכבים והוא חצה את הצומת במהירות נמוכה.

         19. התובע גם העיד כי במועד התאונה התקשר למשטרה ומסר להם על התאונה, כשהוא מתלונן שרכב הנהגת עבר ברמזור אדום, ואמרו לו "לך תגיש תלונה במשטרה", כשהובהר לו שהמשטרה איננה שולחת ניידת למקום בהיעדר פצועים [עמ' 30-31 לפרו']. הוא והנהגת החליפו פרטים ונסעו לדרכם.

         20. התובע גם נשאל בחקירתו, מדוע לא ביקש פרטים של הרכבים שעמדו בצומת והיו עדים לתאונה. התובע הבהיר: "התחילו לנסוע, הייתי בהלם ממה שקורה איתי וכל אחד הלך לדרכו. מבינה? ניסיתי להשיג תצלומים שיראו את המספרי רכב ועניינים שיביאו עדים וזה. לא הצלחתי לדבר עם העירייה שם שיביאו צילומים של הצומת" [עמ' 37 לפרו'].

         21. אל מול גרסת התובע לנסיבות התאונה מסרה הנהגת בתצהירה גרסה לאופן ההתרחשות התאונה; כאמור - הפירוט ניתן לראשונה קרוב לשש שנים לאחר התאונה. בתצהירה הצהירה הנהגת כי היא נכנסה לצומת פנוי באור צהוב, לא במהירות והתנגשה קלות ברכב התובע שהגיח מימין לרכבה. הנהגת הצהירה: "עוצמת ההתנגשות היתה חלשה וגרמה רק לפגיעה קלה בפח ברכבים, ללא פגיעת גוף. התובע לא התלונן בפניי על פגיעה כלשהי או כאבים ואפילו בא לשאול לשלומי. החלפנו פרטים ובזה זה נגמר. כל אחד המשיך בדרכו, ללא מעורבות אמבולנס, גם לא הוזמנה משטרה למקום ולא הועמדתי לדין... הבנתי כי התובע טוען שעקפתי רכבים שעמדו בצומת ונכנסתי במהירות באדום ופגעתי בו קשות. אדגיש כי אני אישה מבוגרת ולא עושה שטויות כאלה. קודם כל, לא היו רכבים שעקפתי, הייתי לבד בצומת. שנית, נכנסתי לצומת בצהוב ולא במהירות, כך שהתובע היה אמור לראות אותי מתקרבת לצומת לפני שנכנס אליה" [סעיפים 3,5 לתצהירה].

         22. בחקירתה אישרה הנהגת כי רכבה פגע ברכב התובע וכי לאחר התאונה התובע והיא החליפו פרטים והמשיכו לדרכם. בתחילה העידה כי חברת הביטוח לא פנתה לקבל את גרסתה לתאונה. ולאחר מכן, לנוכח הודעה בכתב שלה, אישרה הנהגת כי פנתה לחברת הביטוח ומסרה להם כי רכבה פגעה ברכב התובע.

         23. כאמור, לאחר חקירה ארוכה, אישרה הנהגת בעדותה לפניי, שגם לבאת-כוחה אמרה שהיא אשמה בתאונה [עמ' 73 לפרו']. בא-כוח התובע ביקש לוודא עמה שהיא מסכימה שהיא אשמה בגרימת התאונה, והיא השיבה: "לא, אני לא אומרת לך אני אשמה או לא אשמה. אני אמרתי שאני פגעתי ברכב של הבחור, זה מה שאני אומרת... מבחינתי יכול להיות שכן... שנינו אשמים" [עמ' 75 לפרו'].

         24. מעדותה של הנהגת בחקירתה עולה כי איננה בטוחה בגרסה שהופיע לראשונה בתצהירה כי "נכנסתי לצומת בצהוב ולא במהירות"; כעולה מעדותה להלן [עמ' 75-76 לפרו']:

             "עו"ד חורי: בתצהיר שלך את כותבת פה שאת נכנסת לצומת ברמזור צהוב.

             העדה, גב' ברנס: כן.

             עו"ד חורי: נכון?

             העדה, גב' ברנס: כן, זה מה שאני אמרתי.

             עו"ד חורי: יופי. זה מה שאת אמרת, זה מה שהיה?

             העדה, גב' ברנס: כן.

             עו"ד חורי: אז את נכנסת ברמזור צהוב?

             העדה, גב' ברנס: כן.

             עו"ד חורי: שנכנסת בצומת הסתכלת על הרמזור?

             העדה, גב' ברנס: לא, אני אבל קלטתי כבר שזה צהוב.

             עו"ד חורי: קלטת. אז לא ראית?

             העדה, גב' ברנס: כבר הייתי בתוך הצומת, קלטתי שזה,

             עו"ד חורי: אז לא ראית את הרמזור? אז לא ראית את הרמזור? את אומרת לי עכשיו לא ראיתי את הרמזור?

             העדה, גב' ברנס: בוודאי ראיתי את הרמזור.

             עו"ד חורי: את מגיעה לצומת, גברתי עוד פעם אני אשאל אותך את השאלה. את מגיעה לצומת,

             העדה, גב' ברנס: כן.

             עו"ד חורי: ואז את נכנסת לתוך הצומת, בזמן שנכנסת לצומת מה היה הרמזור? ראית אותו?

             העדה, גב' ברנס: צהוב.

             עו"ד חורי: יופי. אז את הסתכלת למעלה כדי לראות?

             העדה, גב' ברנס: לא, הסתכלתי על השמיים. לא, הסתכלתי, ראיתי" (ההדגשות בקו - הוספו).

         25. הנהגת אמנם מנסה לתקן את עדותה הברורה המאשרת שלא ראתה את מופע הרמזור בעת כניסתה לצומת, אלא 'קלטה' אותו, אך בשל האופן בו מתבטאת הנהגת - תיקון גורף זה זה איננו נראה לי אמין, כאשר הנהגת גם 'בורחת' לאירוניה, שאין לה מקום.

         26. בהמשך החקירה העידה כי הסתכלה על מופע הרמזור טרם כניסתה לצומת, "יש לי מולי רמזור", והוא היה צהוב, ולקראת הצומת לא הסתכלה ימינה ושמאלה לראות שהצומת פנוי. כמו כן, העידה הנהגת כי נכנסה אל הצומת כאשר היה פנוי ממכוניות, אך לא הסתכלה ימינה ושמאלה לבדוק את הצומת והסתמכה על האור ברמזור [עמ' 76-77 לפרו'].

         27. הנהגת, בדומה לתובע, התבקשה לסמן על גבי תמונה של הצומת היכן עמד רכבה והיכן התרחשה התאונה. כעולה מהפרוטוקול, שיקפתי בפני הצדדים כי נראה שהנהגת נסעה בנתיב הימני ורכב התובע בא מימינה והתאונה ארעה בפנייה בצומת בנקודה די דומה שסימן התובע כנקודה בה התרחשה התאונה. המוצג שבו סימון זירת התאונה ע"י הנהגת סומן כ-ת/4.

         28. בחקירתה עומתה הנהגת לענין מקום הפגיעה שבו נפגע רכב התובע. ב"כ התובע עימת את הנהגת עם טופס דיווח על התאונה מיום התאונה עצמה שהנהגת דיווחה למבטחת: "בעת חציית צומת,... פגעתי ברכב צד ג' שהגיע מצד ימין שלי". הנהגת אישרה את אשר כתוב בדיווח בעדותה וכן אישרה את זוויות הפגיעה ברכבה – פגיעה בחלק הקדמי של הרכב ואת הפגיעה בצד השמאלי ברכב התובע.

         29. אם לסכם, אמנם מדובר בעדות יחידה מול עדות יחידה, אך אני מתרשם שהתובע איתן בגרסתו שהוא קידם את מכוניתו רק כשהמופע ברמזור התחלף לירוק – כבר מיד לאחר התאונה (פנייתו למשטרה טלפונית לאחר התאונה) וגם בחקירתו לפניי. לעומתו, הנהגת לא התנהלה בכל זמן שהוא כמי שמשוכנעת שנכנסה לצומת בצהוב, לא מיד לאחר התאונה ולא בעדותה לפניי. סימן ברור לחוסר ביטחונה בגרסתה לגבי המופע ברמזור, ניתן לראות בהסתייגות שהביעה בעדותה לפניי [עמ' 84 לפרו']:

             "עו"ד חורי: לא מעניין אותי. עקפת או לא עקפת. אני אומר שאת נכנסת ברמזור אדום, מה יש לך להגיד על זה?

             העדה, גב' ברנס: טוב, בוא נגיד שנכנסתי ברמזור אדום. בוא נגיד, בוא נגיד. נצא מתוך הנחה אבל כולה פגיעת פח.

             עו"ד חורי: מעולה.

             העדה, גב' ברנס: הייתה לנו פגיעת פח".

         30. לאחר בחינת מכלול הראיות והעדויות אני מוצא להעדיף את גרסת התובע לגרסת הנהגת. התובע מסר גרסה מפורטת בסמוך לתאונה. התנהלות הצדדים בעקבות התאונה לא מציגה את הנהגת כמי שמייחסת לתובע כניסה לצומת ברמזור אדום (שהיא, בעצם, משמעות גרסתה המאוחרת לפיה היא נכנסה לצומת ברמזור צהוב).

         31. אזכיר כי לפי הדין, סדר המופעים ברמזור בישראל הוא: צהוב (3 שניות), אדום (ארוך יותר יחסית), צהוב ואדום (2 שניות), לשם מעבר לתנועה בירוק), ואז – ירוק (ארוך יותר יחסית). אני מוצא כי בצומת בענייננו, כאשר לתובע היה מופע ירוק, לנהגת היה כבר מופע אדום. זאת באשר רק לאחר שהמופע של רמזור הנהגת הפך אדום משתנה המופע של רמזור התובע מאדום לאדום צהוב (למשך 2 שניות), וממנו – לירוק.

         32. אציין כי גם אינני מוצא סבירות בעולה מגרסת הנהגת לענין כניסה לצומת במופע צהוב ברמזור, למול מיקום ומנח הרכבים בתאונה, – שהרכב הנפגע נהוג על ידי התובע נע לתוך הצומת מספר שניות טרם התאונה. המשמעות של קבלת גרסת הנהגת היא שהתובע נע לתוך הצומת מספר שניות טרם שהרמזור שמיועד לו שינה מופע מאדום לאדום צהוב ולירוק.

         33. סבירה יותר בעיני גרסת התובע, לפיה נע במופע ירוק לתוך הצומת, המשתלבת עם האפשרות שהנהגת ראתה את המופע הצהוב מעל לצומת במרחק מה מהצומת, והחליטה לעקוף מימין רכבים שעצרו לפני הצומת, ובנסיבות, נכנסה לתוך הצומת רק מספר שניות לאחר שהמופע של הרמזור שלה הפך אדום, ולאחר שהמופע של רמזור התובע הפך ירוק.

         34. לסיכום, בקביעת ממצאי בנדון, כפי שפורטו ברישא לפרק זה, אני מוצא ליתן משקל מסוים לבחירת המבטחת לשפות את מלא הוצאות התובע בתיקון הרכב; אני מוצא לתת משקל לגרסתו הראשונית של התובע באשר לאופן התרחשות התאונה מיום 22.5.17 שניתנה זמן קצר לאחריה ולפיה נע רק לאחר שהמופע ברמזור המיודע לו התחלף לירוק, ושראה את הנהגת נוהגת בחוסר זהירות ובעקיפה מהירה מימין של רכבים עומדים. כאמור, מדובר בגרסה שאמינה עלי וסבירה יותר מגרסתה המאוחרת של הנהגת.

             ה.אחריות ואשם התורם

             1. דומה כי הממצאים שמצאתי מדברים בעד עצמם. הנהגת נכנסה לצומת באדום תוך עקיפה מימין של רכבים שעמדו לפני מעבר חציה, לפני צומת; וזאת - מבלי לעצור, תוך עצימת עיניים, אם לא – מודעות, לאפשרות שהמופע הצהוב שראתה ברמזור בהתקרבה לצומת כבר התחלף לאדום.

             2. אך למען הזהירות והבהירות, אבהיר כי התנהלות הנהגת בכל הקשור לנהיגתה בעת התקרבותה ולהגעתה לצומת והכניסה לצומת תוך גרימת תאונה שהתרחשה במרכזה - מהווה הפרה של מספר חובות חקוקות.

             3. כל זאת, על רקע ממצאי בנדון שמלמדים כי הנהגת נהגה ברכבה באופן שנוגד את חובת הזהירות הכללית, שחלה על כל "עובר דרך" [הוראת תקנה 21(א) לתקנות התעבורה], וחובת הזהירות הכללית שחלה על כל הנוהגים ברכב, כעולה מלשון תקנה 21(ג) לתקנות התעבורה: "לא ינהג אדם רכב בקלות ראש או בלא זהירות, או ללא תשומת לב מספקת בהתחשב בכל הנסיבות ובין השאר בסוג הרכב, במטענו, בשיטת בלמיו ומצבם, באפשרות של עצירה נוחה ובטוחה והבחנה בתמרורים, באותות שוטרים, בתנועת עוברי דרך ובכל עצם הנמצא על פני הדרך או סמוך לה ובמצב הדרך".

             4. להלן חובות חקוקות שיש לייחס למעשי ולמחדלי הנהגת שמצאתי בנדון - משום הפרתן:

                • "נוהג רכב המתקרב לצומת שבו התנועה מוסדרת על ידי רמזור, יציית לאותות שברמזור ולא ייכנס לצומת אלא לאחר שהופיע בו אור ירוק; היה ברמזור אור צהוב מהבהב - יאיט נוהג הרכב ובמקרה הצורך אף יעצור את רכבו כדי לאפשר להולך רגל להשלים את החצייה בבטחה ויתן זכות קדימה לרכב אחר שנכנס לצומת מכביש אחר, או לרכב הבא אל הצומת" [תקנה 64(ה) לתקנות התעבורה].

                • "לא ייכנס נוהג רכב לצומת או למפגש מסילת ברזל אלא אם ביכלתו לעבור ולהמשיך בנסיעתו ללא הפרעה, גם אם תמרור הכוונה (רמזור) מתיר כניסה לצומת או למפגש כאמור" [תקנה 65 לתקנות התעבורה].

                • "התקרב נוהג רכב למעבר חצייה ובנתיב אחר האט רכב לפני מעבר החצייה, יאט את רכבו לפני מעבר החצייה האמור, ואם הרכב בנתיב האחר עצר – יעצור אף הוא; היה הולך רגל חוצה את הכביש במעבר החצייה, ייתן לו זכות קדימה" [תקנה 67(א2) לתקנות התעבורה].

             5. אני קובע כי הנתבעת 1, הנהגת, התרשלה באופן בו נהגה בענייננו (תרתי משמע) וגרמה בהתרשלותה זו נזק גוף לתובע. רשלנות הנהגת עולה גם מעצם העובדה, כאמור, הפרה מספר חובות חקוקות.

             6. הנתבעות טוענות בסיכומיהן כי את מלוא האחריות לתאונה יש להטיל על התובע; ולחילופין, כי היה על התובע לבדוק טרם כניסתו לצומת האם הוא פנוי ויש לייחס לו אשם תורם משמעותי.

             7. התובע טוען כי התאונה ארעה בשל רשלנות הנהגת בלבד, וכי אין להטיל עליו אשם תורם להתרחשות התאונה, באשר הנהגת אחראית בלעדית לקרות התאונה או לאי-מניעתה.

             8. הואיל ומצאתי כי התובע הביט שמאלה וימינה לבדוק האם קיימת סכנה לכניסת רכבים לצומת רק לאחר שהחל בתנועה לתוך הצומת, ורק אז זיהה את הסיכון שיכול שמתקרב לצומת בדמות תנועת רכב הנהגת בעקיפה מימין של רכבים שנעצרו, אני מוצא לייחס לתובע אשם תורם מסוים.

             9. כאמור, תקנה 65 לתקנות התעבורה קובעת: "לא ייכנס נוהג רכב לצומת או למפגש מסילת ברזל אלא אם ביכלתו לעבור ולהמשיך בנסיעתו ללא הפרעה, גם אם תמרור הכוונה (רמזור) מתיר כניסה לצומת או למפגש כאמור."

             10. בעניין ע"א 586/84 גדעון מקלף נ' שרה זילברג (1989) נקבע כי גם נהג שרמזור נסיעתו מתיר לו נסיעה אינו פטור מהחובה לבדוק שכיווני הנסיעה פנויים, טרם נסיעתו: "גם נהג, העומד לחצות צומת כשבכיוון נסיעתו דולק ברמזור אור ירוק מזמן, אינו פטור מזהירות ומהחובה לוודא כי הצומת פנוי וחופשי בכיוונים המצטלבים ולא נותרו בו כלי רכב שלא הספיקו להשלים חצייתם או שמסיבה כלשהי אחרת מצויים בו מכשולים והפרעות שאינם מאפשרים לעבור בו בבטחה (תקנות 51,52 ובעיקר תקנה 65 לתקנות התעבורה, תשכ"א-1961; ע"א 210/60 [1]; ע"א 553/73 [2]; ע"א 112/72 [3]; ע"א 59/69 [4]). כל שכן מתחייבת זהירות משנה לבחון ולוודא את הנעשה בצומת, כאשר מתקרבים אליו במהירות גבוהה יחסית, כאשר ברמזור עדיין אור אדום או צהוב, ורק על קו הצומת או סמוך מאוד אליו מופיע אור ירוק. במצב כזה קיימת סכנה גדולה יותר שכלי רכב החוצים לרוחב טרם הספיקו להשלים חצייתם, וכניסה לצומת במהירות גבוהה מגדילה את הסיכון של התנגשות ללא אפשרות בלימה בעוד מועד".

             11. ובכן, אני מוצא כי בנסיבות, אמנם באופן מופחת הרבה יותר מאשר על הנהגת (שראתה מרחוק מופע צהוב, כאמור), גם על התובע חלה החובה הבסיסית לבדוק טרם כניסתו לצומת "אם ביכלתו לעבור ולהמשיך בנסיעתו ללא הפרעה", ועל פי ממצאי אמנם בדק זאת, אך רק תוך כדי תנועת הרכב בו נהג אל תוך הצומת.

             12. אם כן, הגורם היעיל למניעת התאונה היא הנהגת, כשהרחבתי לגבי פרטי האשם שיש לייחס לה, והקשר הסיבתי בין מעשיה ומחדליה לבין התאונה - ברור וגלוי. לצד האמור, יש להפנות לכך שהתובע הבחין בכך שהנהגת מבצעת עקיפה מהמסלול השמאלי דרך המסלול הימני, כשהיא עוקפת לפחות שתי מכוניות (ואולי חמש מכוניות). בהתאם, אני מוצא שבנסיבות כאלה - יש לייחס סיכוי מסוים (אמנם קטן) לאפשרות, שאלו התובע - עוד טרם התקדם לתוך הצומת - היה פועל לבדוק במבט שמאלה "אם ביכלתו לעבור ולהמשיך בנסיעתו ללא הפרעה", היתה נמנעת התאונה או היתה מתרחשת תאונה שבה נגרם נזק גוף קטן יותר.

             13. בנסיבות של פרטי ההתרחשות של התאונה בענייננו, ולמול האשם של הנהגת, אני קובע כי יש לייחס לתובע אשם תורם בשיעור 20%.

                 ו.הנכות הרפואית

                 1. כאמור, בנסיבות ענייננו, אבחן את הנזק שנגרם בגין התאונה בהתאם להוראות פקודת הנזיקין.

                 2. במסמך רפואי מיום למחרת התאונה, יום 25.4.17, נרשם: "הנל נבדק בביתו עקב ת.ד. עם כאבים בגב התחתון, צוואר וכאבי ראש. בבדיקה: ללא חוסר נוירולוגי רגישות מקומית בלבד...".

                 3. ביום 19.2.18 פנה התובע לחדר מיון בבית חולים ובדיקת EMG אליה הופנה הדגימה פגיעה שורשית בידיים.

                 4. בתצהירו הצהיר התובע שבעקבות התאונה התלונן על כאבים והגבלה בתנועות צוואר, כאבים בכתפיים ורגליים, נימול והירדמות הגפיים ועוד. התובע גם הצהיר כי נזקק לפיזיותרפיה, הידרותרפיה ושימוש במשככי כאבים.

                 5. עוד הצהיר התובע: "כמו כן, מאז התאונה ובעקבותיה, התחלתי לסבול מכאבי מכאבי ראש, מסחרחורות, מהתעלפויות, מבחילות, מהקאות, משלשולים, מבלבול במילים, מחוסר ריכוז, מריחוף, מתשישות, מהפרעות שינה כרוניות, מחוסר שינה, מנדודי שינה הדורשים שימוש ניכר בכדורי שינה, מסיוטים בלילה, מעצבנות יתר, מהתפרצויות זעם, מחלומות על התאונה, מפלאשבקים, מדריכות יתר, מפחדים, מבהלה בלתי מוסברת, מחוסר סובלנות, מריחוק, מהסתגרות, מבדידות, לא יוצא מהבית, מדפיקות לב, ממחשבות חודרניות, מלחצים, מחרדות, מזיעה בכל הגוף, מחוסר שמחת חיים, ממתח, מחוסר עניין בחיים, מדיכאון ומתופעות נפשיות ונוירולוגיות נוספות. לאחר התאונה ובעקבותיה, אובחנתי כסובל מתסמונת הפיברומיאלגיה" [סעיפים 15-16 לתצהירו].

                 6. מאחר ותובענה זו נדונה לפי פקודת הנזיקין הוגשו מטעם כל אחד מהצדדים חוות דעת רפואיות – במספר תחומים רפואיים, כמפורט להלן.

                 7. מטעם התובע הוגשו חוות דעת רפואיות בתחומי הרפואה הבאים: האורתופדיה, הפסיכיאטריה והראומטולוגיה; כלהלן.

                    • ד"ר ליאור דיין, מומחה מטעם התובע בתחום האורתופדיה, מצא לתובע מגבלת בתנועות הצוואר והגב בתחתון בדרגת חומרה קלה ומלווה בספאזם שרירי העורף והגב התחתון, ובהתאם מצא לייחס לתובע בגין התאונה נכות בשיעור 10% בגין מגבלת תנועת הצוואר לפי הוראת סעיף 37 (5)(א) לתוספת לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה), תשט"ז-1956 (להלן: "תקנות המל"ל"). בנוסף, קבע המומחה 10% נכות לפי הוראת סעיף 37 (7) (א) לתקנות המל"ל בגין מגבלת תנועה עמוד שדרה מתני.

                    • ד"ר גורדצקי לאוניד, מומחה מטעם התובע בתחום הפסיכיאטריה, מצא לייחס לתובע בגין התאונה נכות בשיעור 35% לפי סעיף 34 (ב) (4-5) מותאם לפי תקנות המל"ל. המומחה גם קבע כי התובע יצטרך מעקב וטיפול פסיכיאטרי תרופתי, טיפול קוגניטיבי – התנהגותי אשר התובע יכול לקבל במסגרת ציבורית אך ממליץ לאור זמני ההמתנה לקבל CBT במסגרת פרטית בעלות כל מפגש טיפולי 350 ₪.

                    • ד"ר גבריאל ברויאר, מומחה מטעם התובע בתחום הראומטולוגיה, מצא לייחס לתובע בגין התאונה נכות בתחום הפיברומיאלגיה בשיעור 30% לפי סעיף 35 (1) (ד) לתקנות המל"ל.

                 8. מטעם הנתבעות הוגשו חוות דעת רפואיות נוגדות - כלהלן.

                    • פרופ' יעקב נרובאי, מומחה מטעם הנתבעת בתחום האורתופדיה, מצא כי לתובע לא נותרה נכות צמיתה בתחום האורתופדיה כתוצאה מהתאונה, ומפנה לכך שהתובע התלונן במשך שנים קודם לתאונה על כאבי גב, וכי כבר בשנת 2012 אובחנו קשרי שמורל בעמוד השדרה של התובע.

                    • פרופסור אברהם פלד, מומחה מטעם הנתבעת בתחום הפסיכיאטריה, מצא כי לתובע לא נותרה נכות צמיתה בתחום הפסיכיאטריה כתוצאה מהתאונה.

                    • ד"ר זלר ליאור נעם, מומחה מטעם הנתבעת בתחום הראומטולוגיה, מצא בחוות דעתו, בין היתר, כי תלונות התובע בתחום הנפשי חופפות במלואן או בחלקן עם התלונות המתייחסות לתסמונת כאב כרוני בדמות פיברומיאלגיה, ומצא לייחס לתובע נכות בשיעור 5% בגין פיברומיאלגיה.

                 9. הואיל והצדדים לא הסכימו למיצוע נכויות רפואיות, מונו בנדון מומחים מטעם בית המשפט; כלהלן.

                 10. ד"ר להב עופר, המומחה הרפואי שמונה מטעם בית המשפט בתחום האורתופדיה, בדק את התובע ורשם את תלונותיו. התובע התלונן בפני המומחה על כאבי צוואר, גב וגב תחתון עם הקרנה לכתפיים ולרגל ימין. המומחה גם בדק את התובע בדיקה קלינית ומצא מגבלה קלה בחלק מתנועות עמוד שדרה צווארי, ללא מגבלת עמ"ש מותני, ללא חוסר נוירולוגי. המומחה גם מציין בחוות דעתו כי מחומר רפואי קודם עולות תלונות כי עובר לתאונה התובע התלונן על כאבי גב תחתון עובר לתאונה בשנים 2011,2012,2013. לבסוף מצא המומחה לייחס לתובע נכות צמיתה בתחום האורתופדיה בשיעור 5% עקב מגבלה קלה בתנועות עמוד שדרה מתני לפי הוראת סעיף 37 (7) א לתקנות המל"ל, כאשר 4% מתוך הנכות הם בגין התאונה ואחוז אחד הוא בגין תחלואה קודמת. המומחה גם המליץ לאשר לתובע את ימי המחלה שנופקו לאחר התאונה.

                 11. ד"ר אדם דרנל, המומחה הרפואי שמונה מטעם בית המשפט בתחום הפסיכיאטריה, לא מצא לקבוע לתובע נכות צמיתה בתחום זה. יחד עם זאת, הוא מצא לייחס לתובע בגין התאונה נכות זמנית לתקופה של שלוש שנים מיום התאונה בשיעור 5% לפי הוראת סעיף 43 ב 1-2 לתקנות המל"ל. המומחה גם קבע: "התובע נזקק למעקב פעם בשנה אצל פסיכיאטר לשם חידוש האישור לקנאביס "רפואי"".

                 12. פרופסור שי קויתי, המומחה הרפואי שמונה מטעם בית המשפט בתחום הראומטולוגיה, מצא בחוות דעתו כי התובע סובל מתסמונת הפיברומיאלגיה, ומצא לייחס לתובע בגין התאונה נכות בשיעור 15% לפי הוראת סעיף 35(1)(ב) לתקנות המל"ל. המומחה גם קבע כי: "הטיפולים הרפואיים/שיקומיים להם יזדקק התובע בעתיד הם בעיקר תרופות וטיפולים המצויים בסל כדוגמת פיזיוטרפיה והידרוטרפיה. כמו כן מומלץ מעקב ראומטולוגי ו/או מעקב מרפאת כאב".

                 13. לאחר קבלת חוות הדעת מטעם המומחה בתחום הראומטולוגיה (להלן: "המומחה"), הציגו הנתבעות למומחה שאלות הבהרה באשר לחפיפה אפשרית בין תסמיני הפיברומיאלגיה עם תסמינים אחרים הנובעים מתחומי רפואה אחרים. בתשובותיו אישר המומחה כי קיימת חפיפה מסוימת, והבהיר: "אני סבור שיש חפיפה של שליש בין התחום הפסיכיאטרי ופיברומיאלגיה".

                 14. בעקבות תשובותיו של המומחה, כאמור, הציג התובע שאלות הבהרה מטעמו למומחה, ושאל: "כעת, ולנוכח העובדה כי מומחה מטעם בית המשפט קבע כי אין בעיה פסיכיאטרית הקשורה לתאונה, האם כבודו עומד על חפיפה בין הנכויות בתחום הראומטולוגי לבין התחום הפסיכיאטרי?" המומחה השיב לשאלה זו: "אם לא ניתנה נכות פסיכיאטרית – אין חפיפה. הכוונה היתה למקרה שתינתן כזאת".

                 15. מטעם התובע נשאל המומחה גם לענין אישור שימוש בקנביס לטיפול בתופעות תסמונת הפיברומיאלגיה, והמומחה השיב: "אינני יכול לאשר שימוש בקנביס – יכול לציין שחלק מהלוקים בתסמונת נהנים מתרופה זאת, אך אין מספיק מחקרים טובים שמוכיחים זאת".

                 16. אם כן, בנדון הוגשו חוות דעת רפואיות מטעם הצדדים, ולאחר מכן ניתנו חוות דעת על ידי מומחים רפואיים שמונו מטעם בית המשפט. הצדדים לא מצאו לזמן מי מהמומחים למתן עדות בחקירה לפניי על חוות הדעת שנתנו בנדון.

                 17. כאמור, המומחה שמונה מטעם בית המשפט בתחום הפסיכיאטריה לא מצא לקבוע לתובע נכות צמיתה בתחום זה, לאחר נכות זמנית בשיעור 5% שמצא לייחס לתובע בגין התאונה - לתקופה של שלוש שנים מיום התאונה.

                 18. בנסיבות אלה, אני מוצא לקבל את דעת המומחים שמונו מטעם בית המשפט בחוות הדעת שניתנו, ובהבהרות שניתנו למול שאלות ההבהרה שהוצגו, כאמור, ולהעמיד את נכותו הרפואית המשוקללת הצמיתה של התובע בגין התאונה על שיעור של 18.4% [4% - אורתופדית, ו-15% ראומטולוגית].

                 19. בשלוש השנים הראשונות שלאחר התאונה (עד לאפריל 2020) באופן זמני, תעמוד הנכות הרפואית המשוקללת שתיוחס לתובע בגין התאונה על שיעור של 21%, בגין התוספת הזמנית שיש לייחס לנכות הפסיכיאטרית (זאת - בחפיפה מסוימת, כפי שקבע המומחה בתחום הריאומטולוגיה).

                     ז.השתכרות התובע והפגיעה התפקודית

                     1. אקדים ואומר, כי מצאתי שבגין התאונה נפגע התובע תפקודית, אך לא קרוב לשיעורים להם הוא טוען בסיכומיו, ולא באופן שניכר משמעותית עד היום.

                     2. כעולה מהפירוט להלן, תנודות השתכרותו של התובע לפני ואחרי התאונה אינם מצביעים אובדן שכר משמעותי בגין התאונה עד היום.

                     3. מפת תעסוקתו של התובע לפני התאונה איננה חדה, והתובע לא טרח להבהיר אותה. לפי דו"ח רציפות הביטוח שמציגה הנתבעת, עבר התובע (יליד X.X.1991) בין מספר לא מבוטל של מעסיקים במהלך השנים שחלפו מאז שהחל לעבוד ועד למועד התאונה (שארעה ביום 24.4.2017, כשהתובע היה כבן 25).

                     4. לא נמסרו מטעם התובע נתונים לגבי סך השתכרותו במהלך כל אחת מהשנים בהן עבד עד לשנת 2015, כשמתברר מעיון בדו"ח רציפות הביטוח, שבשנים 2015 ו-2016 עבד חלקית בלבד, כחצי שנה בכל אחת מהן. בשנת 2016 השתכר התובע משני מעסיקים שונים סך שנתי כולל של 12,998 ₪. לפי עדותו במהלך אותה שנה פתח גם תיק של 'עוסק מורשה', כשבשנת 2017 הפעיל עסק עצמאי, וכשכיר עבד והשתכר רק בחודשים ינואר ופברואר – בסך כולל של 982 ₪.

                     5. לשון אחר, השכר שהתובע היה רגיל להשתכר טרם התאונה היה נמוך מאוד, כשתעסוקתו מתאפיינת בכך שאינו מתמיד בעבודה אצל אותו מעסיק, ונוהג להחליף מעסיקים בטווחי זמן קצרים יחסית.

                     6. גם מפת תעסוקתו של התובע לאחר התאונה נמסרת במקוטע, בלי הסבר מספק - מדוע במשך תקופות ארוכות לא נרשמו לתובע הכנסות כלל.

                     7. בטרם אפרט, כאמרת ביניים – אבהיר, כי במקרה כבענייננו, שבו הנכות הרפואית של התובע משתקללת לשיעור שאינו עולה על 19%, חלה על התובע חובת הקטנת הנזק; במיוחד, שכפי שאפרט להלן, מהנתונים עולה שהיו שנים לאחר התאונה שנחזה שהתובע בחר לא לעבוד בהן.

                     8. לגבי חובת הקטנת הנזק, אזכיר כי בענין ת"א (מחוזי י-ם) 450/95 אוחנה חיים נ' "מגדל" חברה לביטוח בע"מ (1998), מפנה כב' השופט עזרא קמא להלכה הידועה, לפיה על תובע מוטלת חובה לנקוט בכל צעד סביר להקטין את ההפסד שנגרם לו כתוצאה ממעשה העוול של הנתבע, והוא אינו יכול לזכות בפיצוי על הפסד כזה אשר היה יכול למנעו אלא שמחמת מעשה או מחדל בלתי סביר לא השכיל למנעו; שומה על התובע לעשות כמיטב יכולתו לא רק לטובת האינטרס שלו, כי אם גם לטובת האינטרס של הנתבע. כך, קבע כב' השופט ברק (כתוארו אז) כבר בענין ע"א 320/87 שלמה גנזך נ' אריה חברה לביטוח בע"מ פ"ד מה(1) 743 (1991) בקשר עם תביעתו של עובד שנפגע בתאונה בנכות אורתופדית בשיעור של 31.5% ולא חזר לעבוד: "במסגרת חובתו של ניזוק כאמור, עליו לעשות באופן סביר גם כדי למנוע נזק של הפסד כושר ההשתכרות, אם את כולו ואם את חלקו. אם מסוגל הוא לחזור לעבודה או להמשיך בעבודה בה מוצא הוא את פרנסתו, אך מטעמים שאינם סבירים אינו עושה כן אין המזיק חייב לפצותו בגין הפסד ההשתכרות שנגרם בעקבות התנהגות בלתי סבירה כזו (ע"א 348/78 [4], בעמ' 662, וע"א 449/81, 492[3] הנ"ל, בעמ' 77, וכן בספרו של ד' קציר פיצויים בשל נזק גוף (תמר, מהדורה 2, תשמ"ו) 605-607). ניזוק אשר מסוגל לחזור לעבודה קודמת בה עבד, ומקום העבודה שמור לו, או ניזוק אשר יכול למצוא עבודה אחרת בה יעשה לפרנסתו, אך "מחליט" שלא לעשות כן, ללא כל סיבה סבירה, אין לומר, שאותו נזק שנגרם לו בשל הימנעותו לעבוד לפרנסתו כאמור הינו נזק הנובע מהתאונה. לא די שניזוק יוכיח שלא חזר לעבודה או לא התמיד בעבודתו לאחר התאונה, כדי שיפוצה בגין נזק ממון שנגרם לו עקב כך. עליו גם להוכיח שלא חזר לעבודה או לא התמיד בה מנימוקים שהתאונה גרמה להם".

                     9. האקראיות שמשתקפת ממפת ההכנסות המקוטעת של התובע לאחר התאונה – שתפורט להלן, מלמדת שהתובע עשה את הבחירות שלו לגבי תעסוקתו, כאשר - בהתחשב בפרטים - לא שוכנעתי שלפגיעתו בתאונה או נכותו הרפואית היתה השפעה ממשית עליהן.

                     10. עיון במפת השתכרותו של התובע מאז התאונה מלמד, שבמשך למעלה משנה וחצי לאחר התאונה – סך השתכרותו – עלה, ולאחר מכן עשה הפוגה מלאה בעבודתו משך כשנה וחצי, ומאז ששב להפעיל עסק חדש ועד היום - השתכרותו עלתה באורח משמעותי; כדלקמן:

                         • למרות שלפי דו"ח רציפות הביטוח היה התובע עצמאי ('עוסק מורשה') כבר בשנת 2017 ולפי עדותו פתח (למיטב זכרונו – כבר בסוף שנת 2016) עסק עצמאי להפקת אירועים ותיאטרון, בו עבד לבד, לא נמסרו נתונים לגבי רווח לפני מס לגבי שנה זו. עם זאת, לפי מסמך 'סיכומי דווח' למע"מ לשנת 2017 שבחר התובע להציג במצורף לסיכומיו, עולה כי היו לעסק מחזור עסקאות חייבות שמסתכם בסך של 222,603 ₪, כשפירוט הסכומים שנכנסו בכל דיווח דו-חודשי מלמד שההכנסות של העסק המשיכו להיכנס באין מפריע גם לאחר התאונה (אפריל 2017).

                         • לגבי שנת 2018 - הוצג מטעם התובע דו"ח שומה (00) מיום 6.10.2021, לפיו סך הרווח לפני מס לאותה שנה עמד על 30,172 ₪. התובע בחר שלא להציג את פירוט העסקאות או סך המחזור באותה שנה.

                         • לגבי שנת 2019 - לא נמסרו נתונים. יש לציין, כי לפי מסמך 'סיכומי דווח' למע"מ לשנת 2019 שבחר התובע להציג במצורף לסיכומיו, עולה כי לא נרשמו לעסק לשנה זו - הכנסות בעסקאות חייבות. זאת אמנם לא ראייה חזקה (בהיעדר שומה), אך היא נתמכת במכתב מס הכנסה לתובע מיום 8.1.2020, שבו מודיעות לו רשויות המס שהדוחות שהגיש מאז דצמבר 2018 מעידים על היעדר פעילות עסקית, ועל כן מבטלות לו את רישומו כ'עוסק מורשה'.

                         • לגבי שנת 2020 - לא נמסרו נתונים על הכנסות, כאשר בדו"ח רציפות הביטוח נפקד רישומה של שנה זו. לפי מסמך 'סיכומי דווח' למע"מ לשנת 2020 שבחר התובע להציג במצורף לסיכומיו, עולה כי לא נרשמו לעסק לשנה זו - הכנסות בעסקאות חייבות.

                         • בשלהי שנת 2021 חוזר התובע לעבוד. הוא מחדש את רישומו כ'עוסק מורשה' במס הכנסה, ובמקביל עובד בחודשים נובמבר ודצמבר ומשתכר כשכיר סך כולל של 42,220 ₪. דו"ח השומה לשנת 2021 משקף את הכנסותיו כשכיר בלבד.

                         • בשנת 2022 מקדיש התובע את זמנו לפיתוח העסק שלו למחזור שמסתכם לסך כולל של 4,844,907 ₪, שמניב לו סך רווח לפני מס של 247,005 ₪. בנוסף עובד התובע כשכיר בחודש ינואר וברבעון האחרון לשנת 2022, ומשתכר סך כולל של 20,583 ₪.

                         • בשנת 2023 מסתכם המחזור של העסק לסך 8,755,381 ₪, שמניב לו סך רווח לפני מס גבוה ממזה של שנת 2022 (אך זה על פי דוחות לא סופיים). התובע מציג טופס 106 שלו משנת 2023 לפיו הוא גם משתכר כשכיר סך של 118,895 ₪ לפני מס.

                     11. לשון אחר, תעסוקתו של התובע טרם התאונה איננה יציבה, כשמספר חודשים טרם התאונה הוא פותח עסק שממשיך להתנהל במשך למעלה משנה וחצי לאחר התאונה; ואז התובע מפסיק לעבוד משך למעלה משנה וחצי, וחוזר ופותח בשלהי שנת 2021 עסק למתן שירותי ניקיון שבו הוא עושה חייל עד היום.

                     12. על רקע נתונים אלה, נעיין בעדויות התובע לגבי הפגיעה בכשירותו או תפקודו.

                     13. התובע טוען כי בעקבות התאונה ומגבלותיו הרפואיות העסק שפתח בשנת 2016 והחל להפעיל בשנת 2017 חדל מלפעול בשלהי שנת 2018. התובע גם מעיד שלאחר התאונה ועל מנת שעסקו ימשיך לתפקד, הוא נעזר בבני משפחתו כאשר הוא שילם להם שכר בגין עזרה זו. התובע גם גורס שבשלב מסוים החל לעבוד כשכיר, ולאחר מכן שילב את עבודתו עם עסק חדש שהקים בתחום מתן שרותי ניקיון.

                     14. הנתבעות טוענות כי מהראיות שהוצגו בנדון עולה שלתובע נכות מזערית, שאין לה כל השפעה ממשית על תפקודו של התובע. הנתבעות גם טוענות כי בעיסוקיו - התובע הינו 'מארגן' את הדברים ושוכר שירותי קבלני משנה, ולמעשה הוא ממילא אינו נדרש לבצע כל פעולה פיזית. אעיר שמדוחות התובע למס הכנסה בשנים 2022 ו-2023 עולה כי אף שהכנסות העסק נראות גבוהות, ניתן לראות שלמולן הוצאו הוצאות של תשלום לקבלני משנה בסכומים שקרובים להכנסות.

                     15. בתצהירו הצהיר התובע כי למיטב זכרונו בסוף שנת 2016 פתח עסק עצמאי בו עבד לבדו. התובע הצהיר גם כי: "לאחר התאונה ולאור מצבי הקשה מחוסר ברירה ועל מנת שהעסק ימשיך לתפקד, נאלצתי להיעזר בבני משפח אשר פשוט לקחה את המושכות והתחילה לעזור בניהול העסק אשר כלל פגישות עם לקוחות, הזמנות, טיפול מול ספקים, נוכחות פיזית... חשוב לי להדגיש בפני בית המשפט כי אני רוצה שהעסק שלי ימשיך לתפקד ולהתנהל, לכן פניתי לעזרתם של בני משפחתי אשר הסכימו לעזור לי, אבל אין ספק שברגע שמשפחתי עוזרת בניהול העסק זזה לא בחינם ואני צריך לשלם להם משכורת – כאמור שכר שאני לא הייתי מוציא אילו לא נפגעתי ובתאונה והייתי ממשיך לנהל את העסק לבד" [סעיפים 26 ו-28 לתצהירו].

                     16. בחקירתו העיד התובע כי במועד התאונה עבד בהפקת אירועים ותיאטרון. התובע גם העיד בעניין כי תיקו כעוסק מורשה נפתח רשמית בשנת 2017. התובע העיד כי קיבל עבודה מקרן מסוימת אשר עבד עימה מסוף שנת 2016 ועד תחילת שנת 2018. התובע גם סיפק שירותים לעסק נוסף.

                     17. באשר לעבודתו בעסק לאחר התאונה העיד התובע: "...עברתי את התאונה, המצב שלי התחיל להידרדר לאט לאט, ביקשתי מבני המשפחה שיעזרו לי להמשיך את הפרויקטים שיש לי ובשביל לסיים אותם עד הסוף. הם ניסו להחזיק את העסק, עזרו לי ועד תחילת 18 עד שזהו, קרסתי סופית. זה המשיך עד שנסגר העסק" [עמ' 11 לפרו']. התובע גם העיד באשר לעבודתו בשנת 2018, שנה לאחר התאונה: "...התחלתי את הטיפולים בתחילת 2018, המשפחה החליטו שהם לא יודע, כל אחד לכיוונו וגם סיימתי כמה פרויקטים. החלטתי לא להמשיך , לא לקחת פרויקטים חדשים כי אני לא יכול" [עמ' 14 לפרו'].

                     18. התובע העיד כי עובר לתאונה בעסקו הקשור בתחום התיאטרון אחות התובע עזרה לו במציאת העבודה מול הקרן, ולאחר התאונה: "...ואחרי זה כשהייתה התאונה אז היא נכנסה קצת יותר לתמונה אבל היא הייתה כאילו מעורבת בהתחלה אבל היא לא עבדה שם" [עמ' 17 לפרו'].

                     19. התובע העיד כי אחיו עבד בעסקו "עד שהתאושש", ולמעשה מגדיר תקופה זו מ"אחרי התאונה, מ-2017, אחרי שהתדרדר המצב אחרי התאונה עד שסיימתי את הפרויקטים, 2018" (עמ' 51 לפרוטוקול). התובע העיד כי בתקופה זו לא שילם לאחיו שכר וכל משפחתו עזרו לו בעסק. לאחר התאונה אחיו של התובע, עזר לו בעסק. הוא דיבר עבורו עם ספקים, קבלנים ולקוחות וכן הלך לפגישות שהתובע לא היה יכול ללכת אליהן.

                     20. התובע העיד כי בשנת 2020 היו עיקולים ותביעות הקשורות לעסק שניהל התובע תחת תיק ה'עוסק מורשה' שלו (שכאמור נסגר על ידי רשויות המס בתחילת שנת 2020).

                     21. בשנת 2021 החליף התובע את עיסוקו, והוא מתעסק עד היום – תחת תיק ה'עוסק מורשה' שלו - במתן שירותי ניקיון. באשר לעבודה זו העיד: "יש לי שני עובדים, שתי ערכות ניקיון, מנקים את הבית למסירה. פאנלים, דברים קטנים כאלה" [עמ' 16 לפרו']. התובע העיד כי בעסקו הקודם הוא תפעל את עסקו, ובעסק כיום של מתן עבודות הניקיון הוא אינו מבצע בעצמו את עבודות הניקיון. התובע העיד כי הלקוחות מגיעים לעסקו כיום: "מפה לאוזן, מפה לאוזן. אני הולך לאתרים, אני הולך לחברות שאני מכיר, שעבדתי איתם אז. שומע מה יש להם להציע. כן" [(עמ' 17 לפרו'].

                     22. בחקירתו העיד התובע כי החל מסוף שנת 2021 הכנסתו עלתה, וכן כי עבד במקביל כשכיר בעבודה משרדית, וכאשר פתח את עסקו בתחום הניקיון עזב את עבודתו כשכיר. בעבודתו המשרדית בשנת 2021 עבד במשרה מלאה מהשעה שמונה בבוקר ועד חמש הצהריים כאשר העבודה כללה הקלדה במחשב.

                     23. באשר לעלייה בשכרו של התובע בשנת 2022 העיד התובע כי העלייה התלולה בשכר חלה בגלל קבלת פרויקטים חדשים ובפרט פרויקט בשווי שלושה מיליון שקלים.

                     24. באשר לפרויקטים עליהם עבד התובע בשנת 2022 העיד: "יש לך נציגי יזמות ובנייה ויש את BD דירות, יש את לול זן בע"מ ויש עוד כמה שהפסקתי לעבוד איתם אבל אז בתקופה עבדתי איתם. יש מלא לקוחות, הם מתחלפים כל הזמן לפי פרויקט, לפי אזור" [עמ' 47 לפרו'].

                     25. התובע גם נחקר בעדותו באשר לדו"ח רווח והפסד לשנת 2022 ונשאל מדוע היחס בין ההוצאות להכנסות של העסק בסוף שנת 2022 לעומת תחילתה של שנה זו. התובע העיד בעניין: "החצי הראשון עבדתי גם עם קבלני משנה, הרוב עם קבלני משנה. עד שהתחלתי את העבודה וגייסתי עובדים וכל מיני דברים, עד שהשגתי דברים ואז המשכתי את הפעילות" [עמ' 49 לפרו']. התובע גם העיד כי יותר זול עבורו לעבוד עם עובדים מאשר עם קבלני משנה וכי העובדים עצמם אשר התובע משלם להם שכר משתנים, וכן כי לפעמים גם בני משפחה עובדים בעסקו.

                     26. התובע גם העיד כי בעסקו החדש בתחום הניקיון אחיו עזר ללא שכר וכן אשת אחיו ואחותו עזרו בשכר. התובע גם העיד כי הוא מעסיק בשוטף בכל חודש בין 25 ל-30 עובדים שאינם בני משפחתו. לפי עדות התובע כיום ביום עבודה הוא מעסיק חמישה אנשים.

                     27. באשר לעבודתו כיום הסביר התובע בעדותו כי השתכרותו תלויה בזכייה במכרזים ובפרויקטים שונים שהתובע מבצע: "...זה שוק מאוד גדול, אני יכול עכשיו לזכות במכרז של 50,000,000 ואני יכול לא לקבל עבודה חצי שנה. תלוי במאמצים שלי וכמה אני מתאמץ בשביל להביא עבודה וכמה, את יודעת איך זה" [עמ' 54 לפרו']. התובע גם הסביר כי עבודתו כיום היא בהתאם להסכמים ואינה מוגבלת בזמן.

                     28. כאמור, מטעם התובע הוגש גם תצהיר עדות ראשית של אחיו. בתצהירו הצהיר האח בין היתר: "הנני להצהיר כי, התובע פנה אליי ולמשפחה בבקשה לעזור לו לנהל את העסק, אני באופן אישי נאלץ ללכת לפגישות במקומו, לעשות את כל העבודות המצריכות מאמץ פיזי, נסיעות, פגישות, הזמנות ועוד. כל זאת לאור העובדה כי הוא בקושי מתפקד ובקושי יוצא מהבית. אני באופן אישי מלווה את התובע מאז התאונה ועד היום במיוחד בכל הקשור לניהול העסק" [סעיפים 8-9 לתצהיר האח].

                     29. אחיו של התובע העיד לפניי כי כיום הוא עובד בעבודה משרדית במשרד שעוסק בתחום הבנייה. בחקירתו הבהיר כי מאז תאונת התובע הוא עוזר לו במישור העסקי והנפשי. בניגוד לעדות התובע, אחיו העיד כי לאחר התאונה עזר לתובע בעסקו בשכר ואף הוצאו לו תלושי שכר. אחיו גם העיד כי הוצאו תלושי שכר גם עבור אשתו. אציין כי התובע צירף כחלק ממוצגיו תלושי שכר בודדים שחברתו הוציאה עבור בני משפחתו במהלך חודשים בודדים בשנת 2022 כאשר נתוני השכר החודשיים עבור בני משפחתו אינם עולים על 5,000 ₪ שכר חודשי.

                     30. עוד העיד אחיו של התובע כי לאחר התאונה קרס עסקו של התובע, והוא לא יכול היה לקחת עוד פרויקטים.

                     31. אחיו של התובע העיד כי כיום הוא עוזר לתובע בתדירות של אחת לשבוע, שבועיים בנסיעות ארוכות ובפגישות עם ספקים. הוא הבהיר כי כיום הוא עדיין עוזר לתובע בעסקו, אך לא באותה התדירות שעזר לו בסמוך לתאונה: "אני עוזר לו אבל אני לא, יש לו את העובדים שלו, אני עוזר לו מתי שהוא צריך. אני לא איתו כמו שהייתי. אני עוזר לו במה שהוא צריך. אם הוא יבקש עזרה, אני עוזר לו אבל לא כמו שקרתה התאונה ובעסק שב-2017" [עמ' 66 לפרו']. עוד אישר האח בעדותו, כי בעסק התובע כיום יש לו עובדים אשר עוזרים לו בעבודות הפיזיות.

                     32. הנתבעות טוענות בסיכומיהן כי התובע נמנע מלהביא ראיות חיצוניות לתמיכה לפגיעה בשכרו ועדותו בעניין היא 'עדות בעל דין יחידה', כשעדות האח היא עדות עד בעל אינטרס.

                     33. אכן, מלבד דוחות השומה לשנת 2018 ו-2022 התובע לא צירף דוחות שומה סופיים באשר להכנסתו עובר לתאונה, כמו, למשל, דוח שומה לגבי שנת 2017. התובע גם לא הביא ספקים או קבלני משנה אשר יעידו באשר לאופן השכר והפרויקטים שאותם מבצע התובע. למעשה, התובע לא הציג נתונים בכדי להצביע על ירידת שכר בעסקו העצמאי בשל התאונה, כשכאמור עולה מהרציפות הביטוח שבשנתיים שקדמו לתאונה לא התמיד בעבודות ועבד חודשים בודדים כשכיר בעבודות שונות, ובשנה וחצי לאחר התאונה היתה עלייה בהשתכרותו.

                     34. אני מוצא כי, כטענת הנתבעות עדותו באשר לשכרו היא 'עדות בעל דין יחידה' והוא לא הביא עדות נוספת של ספקים, קבלני משנה או גורמים אחרים אשר יכולים להסביר את הרכב הכנסתו, איתנות עסקו והתנודות שהיו לו כשנה וחצי לאחר התאונה. זאת, לאחר, שכאמור - חלה על התובע חובת הקטנת הנזק.

                     35. אזכיר, כי הכלל הוא שקביעת הנכות התפקודית "היא מהנושאים המובהקים הנמצאים בליבת שיקול הדעת של הערכאה הדיונית" [ע"א 9703/10 חאג' יחיא סאמר נ' מנורה חברה לביטוח בע"מ פסקה 5 (פורסם; 12.6.2011)].

                     36. אזכיר עוד, כי על פי הדין כפי שהוא מקבל ביטויו בפסיקה, ככלל, אין בהכרח זהות בין הנכות הרפואית לבין הפגיעה התפקודית, ובין אלה לבין הגריעה מההשתכרות או מכושר ההשתכרות של הנפגע, וייתכנו פערים ביניהן. המלאכה להבחין בין אלה מסורה לערכאה הדיונית השומעת את הראיות, וקביעתה נסמכת על מכלול הנתונים שיש בהם כדי להשליך על תפקודו ועל השתכרותו וכושר השתכרותו של הנפגע בנסיבותיו הפרטניות, כגון: גילו, השכלתו, כישוריו, משלח ידו, עיסוקו לפני התאונה ולאחריה, האפשרויות שעומדות בפניו לנתב בעתיד את עיסוקו במומו, הגריעה בפועל בהשתכרות בעקבות התאונה ויכולתו לשוב ולעסוק באותו המקצוע ובאותו מקום העבודה בו עבד קודם לתאונה, והימצאותו של מקום עבודה שבו מובטח כי הנפגע יוכל להמשיך ולעבוד [ר' פסיקת כב' השופט יצחק עמית, בע"א 2577/14 פלוני נ' המאגר הישראלי לביטוחי רכב בע"מ (פורסם; 11.1.15); וכן - אליעזר ריבלין, תאונת הדרכים, תחולת החוק, סדרי דין וחישוב הפיצויים, 636-633 (מהדורה רביעית, 2011)].

                     37. מודע אני גם לכך, שבית המשפט העליון נוהג זהירות בשימוש ב"מעין חזקה" של קביעת נכות תפקודית על פי הנכות הרפואית במקרה של תובע בגיר, וקורא לבחינה אינדיווידואלית של הנסיבות של התובע הבגיר (בניגוד לקטין) [כב' השופט עמית בענין ע"א 4919/09 עיסא עזאם נ' דנית בר (פורסם; 14.6.2011); וכב' השופטת וילנר בענין רע"א 6572/21 המאגר הישראלי לביטוחי רכב (הפול) נ' פלוני (פורסם; 20.10.2021) (להלן: "ענין המאגר")].

                     38. כפי שאפרט להלן, בבוחני את הפגיעה התפקודית בגין התאונה כפי שהיא משתקפת בהקשר של תעסוקתו של התובע עד היום בענייננו, למול גרסתו לגבי קשיים בביצוע עבודתו, אני מוצא כי ההשענות על "המעין חזקה" הזאת – היא דרך ראויה לביסוס השבת המצב לקדמותו בענייננו.

                     39. התובע בענייננו הוא עדיין צעיר יחסית, כבן 32 ותשעה חודשים כיום, והוא עדיין בתחילת כתיבת 'סיפור חייו', כאשר אין לו מקצוע שהוא ברור ומובהק. ניתנה לפניי עדות לפיה בשנים האחרונות עובד התובע מול מחשב, ובפועל הוא מפעיל כיום עסק שמכניס לו הכנסה יפה. עם זאת, אני מתרשם מעדותו של התובע ועדות אחיו שנכותו הרפואית מקשה עליו בעבודתו. עוד אציין, כי בסוג עסקו של התובע, של 'עוסק מורשה' שהתובע מסביר שבנוי על שיווק והשגת הסכמים פר-פרויקטים, כשהלקוחות משתנים בסיום פרויקטים או בצוק העיתים - תמיד קיים חשש לשינויי, ולא לא לעולם חוסן.

                     40. בקביעתי את שיעור נכותו התפקודית של התובע בגין התאונה יש משום מענה לקיומו של סיכון שהתובע ימצא עצמו מתמודד בשוק העבודה, בנסיבות בהן לנכותו הרפואית יהיה ביטוי של פגיעה תפקודית שתצמצם את סוג העבודות שיוכל ליטול על עצמו ואת יכולתו להפיק מעצמו את המיטב.

                     41. לפי הדין, במקרים בהם עתידו המקצועי של התובע, בנכותו, אינו ברור ואין בנמצא נתונים שיהיה בהם לסייע בקביעת הגריעה מכושר ההשתכרות עקב התאונה, יכול שיעור הנכות הרפואית אף לשמש מודד למידת הפגיעה בכושר ההשתכרות. במקרים אלה, נזקק בית המשפט לחזקה שכושר זה נפגע בשיעור אחוזי הנכות הרפואית [ע"א 3049/93 גירוגיסיאן נ' רמזי פ"ד נב(3) 729, 798 (1995)].

                     42. אשר על כן, בהתחשב בטיב ושיעור הנכויות הרפואיות של התובע בענייננו שמיוחסות לאירוע התאונה, ובכל מה שפירטתי לעיל, אני מוצא לקבוע כי נכותו התפקודית של התובע בגין אירוע התאונה היא כפי נכותו הרפואית, היינו - נכות תפקודית צמיתה בשיעור 18.4%.

                         ח.הנזק והפיצוי

                         1. סיכום ביניים של נתוני היסוד בעניינו של התובע טרם קביעת שיעור הפיצוי בראשי הנזק הנטענים:

                            • יליד: X.X.1991.

                            • מועד התאונה: 24.4.2017.

                            • גיל במועד התאונה: 25 שנים וארבעה חודשים.

                            • גיל כיום: 32 שנים ותשעה חודשים.

                            • שיעור הנכות הרפואית הצמיתה בגין התאונה – 18.4%.

                            • שיעור הנכות התפקודית בגין התאונה – 18.4%.

                         2. התובע מבקש לפסוק לו פיצויים בראשי הנזק הבאים: הפסד שכר לעבר, אובדן שכר לעתיד, הפסד תנאים סוציאליים, עזרת הזולת (לעבר ולעתיד), כאב וסבל והוצאות רפואיות ונסיעות (לעבר ולעתיד).

                            הפסד שכר לעבר

                         3. כאמור, התובע הצהיר וטען כי לאחר התאונה פנה לבני משפחתו שיעזרו לו בניהול העסק והדבר כרוך בתשלום שכר.

                         4. הנתבעות טוענות בסיכומיהן כי הפסד שכר לעבר הינו נזק מיוחד והתובע לא הוכיח בראיות הפסד שכר לעבר. בנוסף, טוענות הנתבעות כי מהראיות שצורפו לא ניתן לקבוע מה היה ממוצע שכרו של התובע עובר לתאונה.

                         5. אכן, כפי שדנתי בפרק הנכות התפקודית בהתאם לראיות בתובענה זו לא ניתן ללמוד באשר לממוצע שכרו של התובע עובר לתאונה (מעבר להתרשמות שמדובר בסכום נמוך מאוד), ובאיזה מידה נפגעו הכנסותיו כתוצאה מהתאונה עד היום, ככל שנפגעו.

                         6. יחד עם זאת בהתאם לתצהיר והעדויות התובע העסיק בשכר את בני משפחתו ואף צירף תלושי שכר כאשר עובר לתאונה בהתאם לעדויות והראיות פעל בעסק לבדו, ללא עזרה מבני משפחתו. עוד עולה מהראיות שלא נרשמו הכנסות לתובע משך תקופה של כשנה וחצי, שכפי שקבעתי, למול חובתו להקטין את נזקו, לא ניתן הסבר מספק להפסקה ארוכה זו, שנחזית להיות בחירה.

                         7. אמנם, נפסק לא פעם, כי ככל שמדובר בהפסדי עבר מדובר ב'נזק מיוחד' שיש להוכיח במסמכים ובראיות [ע"א 810/81 לוי נ. מזרחי, פ"ד לט (1)477], שכן, לאור טבעו ואופיו של הנזק – ניתן בדרך כלל להביא נתונים מדויקים ועל התובע חלה החובה להביא נתונים אלה.

                         8. מאידך, כפי שנפסק לא פעם, המציאות מורכבת, וכאשר לא ניתן לחשב את הפסדי ההשתכרות בעבר מטעמים אובייקטיביים של העדר נתונים מדויקים וחד-משמעיים, אין מניעה לפסוק בגין ראש נזק זה פיצוי בהתאם לאומדן, המתיישב עם הנתונים שהוכחו. השווה בהתאמה ל-ת"א (מחוזי ת"א) 1714/04 עזבון המנוח תומר נעים ז"ל נ' קיינר יזהר (פורסם; 18.11.2009), שם נאמרו הדברים הבאים: "גם בעניין זה קבעה הפסיקה כי ניתן לחייב בסכום גלובלי בגין הפסדי השתכרות בעבר שנקבע על דרך האומדן המתבסס על מכלול הראיות בהיעדרם של נתונים מדויקים וחד-משמעיים (ראו: קציר, כרך א, עמ' 17-18, לרבות האסמכתאות המפורטות שם)". ראה גם: ע"א (ת"א) 37453-01-13 ע.נ בית נוי בע"מ נ' אהרון אבולוף (פורסם; 5.3.84).

                         9. בבואי לשקול את הסכום הגלובלי שיישקף, בנסיבות ענייננו, את אובדן השכר לעבר, עלי להתחשב גם בטיב הנכות ובשיעורה, וגם בסיכוי שהנכות שנגרמה לתובע בגין התאונה גרמה לו להפסד שכר מסוים, למרות המפה החסרה שהוצגה לי לגבי התנודות בהכנסות התובע ולגבי סיבותיהן לאשורן.

                         10. בהתאם, בכל הקשור להפסד השכר האפשרי לעבר בענייננו - אני מוצא לייחס כפיצויי לתובע בגין הפסד שכר זה סך גלובלי של 20,000 ₪.

                         11. כעולה מהאמור, אני קובע כי בגין הפסד שכר לעבר בגין התאונה (כולל הפסדי פנסייה) זכאי התובע לפיצוי בסך של 20,000 ₪.

                             אובדן כושר השתכרות לעתיד

                         12. הנתבעות טוענות כי שנת 2022 הינה שנה חריגה בהכנסותיו של התובע. הנתבעות גם טוענות כי לאור נכות התובע, אופי עבודתו והשבחת שכרו בפועל לא ייגרמו לו הפסדי שכר לעתיד כתוצאה מהתאונה.

                         13. כאמור, כיום התובע הינו עצמאי (שלעיתים עובד גם כשכיר) והוא אינו עובד בעבודה פיזית, אלא מנהל של עסק לניקיון כאשר הוא מפעיל לצורך זה עובדים, ובעיקר – קבלני משנה. לפי שומת המס לשנת 2022 סך 'הכנסה חייבת' שנתית של התובע לפני מס הינה 285,234 ₪. אך עיון בנתונים העולים מדיווח המס מגלים כי 'הרווח לפני מס' באותה שנה עומד על סך כולל של 247,005 ₪ (ואליו נוספים באותה שנה 38,229 ₪ בגין 'התאמות לפי דיני המס', שככל שלא מוכח אחרת, נחזות להיות תוצאת התחשבנות עם הכנסות נמוכות יותר בשנים קודמות). היינו, סך הכנסותיו של התובע בגין הרווח של העסק שלו בשנת 2022 הוא 247,005 ₪, שמשמעו שבכל חודש השתכרותו של התובע ברוטו בשנת 2022 עמדה על סך של 20,584 ₪.

                         14. אינני רואה לקבל את טענת הנתבעת כי מדובר בשנה חריגה שיש להתעלם ממנה. אזכיר כי בהערכת נזק עתידי מקובל לסמוך על חזקת ההמשכיות, לפיה 'מה שהיה הוא שיהיה' [ע"א 8673/02 פורמן נ' גיל פ"ד נח(2) 376, 382 (2004); ע"א 9703/10 סאמר נ' מנורה חברה לביטוח בע"מ פסקה 9 (פורסם; 12.6.2011)]. לא הוכח לי שסך השתכרותו של התובע מאז 2022 ירד, וממה שכן הוצג לגבי שנת 2023 (שבהתחשב במועדים - נראה כי מוקדם לדרוש הצגת שומה סופית לגביה), אני מתרשם שבשלב זה התובע מתמיד בהגדלת ההכנסות מעסקו. מדובר בעסק שמתנהל מאז שלהי שנת 2021, ובמשך זמן ארוך מספיק על מנת שיהיה בו להצביע על כושר השתכרותו של התובע. מכל מקום, הנטל היה על הנתבעת להוכיח שראוי בנסיבות ענייננו לחרוג מהחזקה, ונטל זה לא הורם.

                         15. מאחר ותביעה זו נדונה לפי פקודת הנזיקין, אני קובע כי בענייננו - הכנסה זו, בסך חודשי ברוטו של 20,584 ₪ תשמש כבסיס שכרו של התובע לאומדן גריעת השכר לעתיד.

                         16. בשורה של פסקי דין הובהר כי פסיקת הפיצוי לעתיד בעניין הפסד כושר ההשתכרות אינה משימה פשוטה; כך נוכל גם לראות בקביעת סגן הנשיא כב' השופט נאיל מהנא בעניין ת"א (ירושלים) 35182-06-16 פלוני נ' הכשרה חברה לביטוח בע"מ (פורסם; 8.4.2019), העוסק במורכבות של ההכרעה, ובכך שהיא תלוית נסיבות ספציפיות, כאשר המבחן הוא על-פי ההשתכרות המוחשית, שהתובע עשוי להשתכר על-ידי ניצול יכולתו, הלכה למעשה.

                         17. אמנם, כאמור, לא מצאתי פגיעה ברורה בשכרו של התובע עד היום, שאך עלה וטיפס. אך, מדובר בתובע שלפניו תוחלת שנות עבודה של למעלה משלושים וחמש שנה. אין מדובר בענייננו במעסיק ציבורי, ומהנסיבות לא עולה כי מדובר בעבודה שניתן להבטיח את קיומה לאורך עשרות שנים. כידוע, תמיד קיים סיכון שדברים ישתנו, בנסיבות שלא תלויות בתובע. בהתאם, אין להתעלם מכך שהנכות התפקודית שמיוחסת לתאונה בענייננו עלולה לבוא לידי ביטוי מעשי בעתיד, בעיקר - מקרה בו התובע יאלץ להתמודד על עבודה, משרה או תפקיד – חדשים שאולי כרוכים גם בעבודה פיזית, בשוק החופשי.

                         18. לצד האמור, עיון בפסיקה מעלה כי במקרים בהם השפעת התאונה איננה ניכרת עד למועד מתן פסק הדין בית המשפט העליון מאשר כי יש מקום לבחון היטב את הגריעה האפשרית לעתיד (לברר את הגריעה המסתברת), ולקבוע כפיצוי - גריעה חלקית בלבד.

                         19. כך, לדוגמא, במקרה בו הפסיקה קבעה כי ראוי לפסוק פיצויים על הפסד השתכרות עתידית בשל החשש שמומו עלול להפריע בקידומו ובמציאת מקום עבודה אחר ברמת השתכרות דומה אם יפלט לשוק העבודה גם אם אין הפסד השתכרות לעבר - בפועל [ע"א 4837/92 אליהו חברה לביטוח נ' בורבה פ"ד מט (2) 257, 262 (1995) (להלן: "ענין אליהו")], צמצם בית המשפט את הגריעה האפשרית – למחצית התחשיב האקטוארי.

                         20. באותו מקרה נקבעו לתובע, כבן 45, בגין תאונת דרכים 15% נכות אורתופדית בגין פגיעה ביד ימין לאדם שחלק מעיסוקיו הם פיזיים, ובית המשפט המחוזי קבע לו פיצוי בגין אובדן כושר השתכרות לעתיד על פי אומדן, המתבסס על מחצית התחשיב האקטוארי של ההפסד על פי הנכות הרפואית; בית משפט העליון הודיע כי איננו מצא להתערב בהערכה וקביעה זו, והבהיר [בעמ' 262 לפסה"ד]: "עוד טוענת המערערת נגד קביעת בית המשפט קמא בעניין הפסד השתכרותו של המשיב בחברת "אלול". בית המשפט קמא (בעמ' 21 לפסק הדין) קבע ש"התובע (המשיב שלפנינו - צ' א' ט') חזר לעבודתו המלאה כקצין רכב משני ... למעשה כמעט שלא נגרם לו שום הפסד שכר בפועל במסגרת עבודתו בחברת 'אלול'". אף-על-פי-כן, קבע לו בית המשפט הפסד השתכרות עתידה בשיעור 7.5%, דהיינו לפי מחצית משיעור הנכות הרפואית. ואולם, מקובל הדבר לקבוע הפסד השתכרות בעתיד לאדם שחזר לעבודתו בלא הפסד השתכרות, מפני החשש שמומו עלול להפריע לקידומו ולמציאת עבודה ברמת השתכרות דומה לכשייפלט מאותו מקום עבודה. בית המשפט קמא אמד הפסד זה לפי מחצית שיעור הנכות, ואין מקום להתערב בכך" (ההדגשה בקו - הוספה).

                         21. בענייננו מדובר בנכות בשיעור נמוך מזה שנקבעה בענין אליהו לעיל; שמורכב משתי נכויות חלקיות; ולעומת הנכות בידו הדומיננטית של אליהו, בענייננו עיקרה של הנכות היא בגין תסמונת הפיברומיאלגיה ממנה סובל התובע, כשהמומחה בתחום הראומטולוגיה מבהיר לגביה בחוות דעתו כי: "ישנן עדויות כי המגבלות התפקודיות של התובע תלויות בהקפדה על מעקב רפואי, טיפול ופעילות גופנית סדורים". בענייננו לא רק שאין פגיעה בגובה שכרו של התובע (כבענין אליהו), אלא שהוא גם עלה באורח חריג במהלך השנים לאחר התאונה. התובע בענייננו הינו אדם צעיר יותר מהמקרה בענין אליהו, כך שמצד אחד יכול ויצליח לדבוק באופני התנהלות שיאפשרו לו להתגבר על הפגיעה בתפקודו ולהמשיך להשתכר כפי שעשה בשנים האחרונות (ראה הבחנת המומחה לעיל), ומאידך - לפניו קרוב לשלושים ושבע שנות עבודה (עד גיל 70 כעצמאי), ותמיד קיים סיכון מסתבר שביום מן הימים יאלץ התובע לפנות ולחפש עבודה בשוק העבודה; אולי אף יותר מפעם אחת במהלך תקופת תוחלת עבודתו, כשאין לו מקצוע מובהק. בהתאם אני מוצא לייחס לתובע גריעת שכר לעתיד של כ-40% מההפסד העתידי האקטוארי הכולל.

                         22. בחישוב על פי הנתונים שקבעתי וגילו של התובע כיום גריעת השכר המלאה בשל אובדן כושר ההשתכרות לעתיד הינו 1,015,014 ₪ (18.4% נכות תפקודית* 20,584 ₪ בסיס שכר * מקדם היוון ל-37 שנים עד גיל 70 בהיותו של התובע עצמאי 267.9936= 1,015,014 ₪). בהיותו עצמאי אין להוסיף לסכום זה פיצוי בגין הפרשות סוציאליות.

                         23. בנסיבות, כאמור, מצאתי שיש מקום לקצוב את הגריעה האפשרית בשכרו לעתיד, ובנסיבות ענייננו אני מוצא להעמידה על סך של 400,000 ₪ (קרוב ל-40% מהסך האקטוארי המלא).

                         24. אשר על כן, סך הפיצוי בגין הפסד השכר בשל גריעת שכרו של התובע בגין אובדן כושר השתכרות בעתיד, בנסיבות, הוא 400,000 ₪.

                             עזרת הזולת

                         25. בסיכומיו ובתצהירו טוען התובע כי לאחר התאונה קיבל עזרה מבני משפחתו. גם בחקירתו העיד כי עובר לתאונה היה עושה את פעולות הכביסה והניקיון בעצמו ואילו לאחר התאונה בני משפחתו עוזרים לו במטלות הבית.

                         26. גם אחיו העיד כי לאחר התאונה בני משפחתו עוזרים לו: "אשתי עוזרת לו, אחותי הגדולה עוזרת לו, אחותי הקטנה. אמא עוזרת, כל אחד עוזר. זה אח. אם אני, אם הוא מתקשר אלי אני מגיע אליו, אני נותן לו את העזרה או אמא שלי גם, עד היום היא עושה את זה והיא עשתה את זה,... הוא לא ילד לפני התאונה, הוא בריא הוא, לפני התאונה הוא לא היה צריך את העזרות האלה. הוא היה עושה לבד, מבשל, אוכל, מכבס, תולה. יש לנו גינה, עושה ניקיונות. היום הוא צריך מישהו שיישב איתו גם כל יום" [עמ' 64 לפרו'].

                         27. התובע לא טוען כי בעקבות התאונה לקח עזרה חיצונית בשכר.

                         28. בהתחשב בגיל התובע ובנכותו, ועל פי הראיות שהוצגו אני פוסק לתובע בגין אירוע התאונה - פיצוי בגין עזרת הזולת לעבר, לתקופה שחלפה ממועד התאונה ועד היום, וגם לעתיד, על דרך האומדן ובסכום גלובלי -סך של 30,000 ₪ נכון למועד מתן פסק הדין.

                             הוצאות רפואיות ונסיעות

                         29. בתצהירו הצהיר התובע שכתוצאה מהתאונה הוא סובל מפגיעה אורתופדית, מפיברומיאלגיה ומבעיות פסיכיאטריות. כמו כן, הצהיר כי הוא מטופל בכדורים ונזקק לשימוש בקנאביס רפואי. לפי תצהיר התובע, יש לו מרשם עבור 50 גרם קנאביס רפואי בחודש וכן הוא נזקק לאביזרים נלווים לשימוש כך שהעלות החודשית הכוללת בהתאם לתצהירו הינה 1,300 ₪. כמו כן, הצהיר כי יזדקק לשימוש בקנאביס רפואי כל ימי חייו.

                         30. גם בחקירתו העיד התובע כי כבר לאחר התאונה החל לעשות שימוש בקנאביס רפואי בגלל הקושי לתפקד בעקבות התאונה: "...לא תפקדתי, הנה אני חי, אני יכול להציג, על כדורים, כל יום קנאביס. לא יכולתי לתפקד. סיממו אותי, בהתחלה הייתי עם כאבים, לא יכולתי לקום, כלום לא יכולתי לעשות." [עמ' 40 לפרו'].

                         31. התובע לא הציג בנדון מסמכים המוכיחים הוצאה בעין בגין רכישת קנביס רפואי. אמנם הוצגו לפניי רשיונות לשימוש בקנביס רפואי בהתייחס לתקופות מאוד מסוימות: יולי 2020 עד מרץ 2021 ופברואר 2023 עד פברואר 2024.

                         32. מכל מקום, אני מוצא כי המומחים הרפואיים שמונו מטעם בית המשפט בנדון אינם מוצאים לאשר את השימוש בקנביס לנכויות שנקבעו לתובע בנדון.

                         33. בחוות דעתו של פרופסור שי קיויתי, המומחה שמונה בנדון מטעם בית המשפט בתחום הראומטולוגיה שניתנה באוקטובר 2021, מצא כי התובע סובל מתסמונת הפיברומיאלגיה בעקבות התאונה. המומחה ציין כי התובע מטופל בליריקה, אקסיל, דפלפט עבור כאבי ראש וקלונקס. המומחה גם ציין כי התובע נוטל קנאביס ומקיים שיחות עם פסיכולוג.

                         34. המומחה בתחום הראומטולוגיה לא קבע בחוות דעתו כי התובע יזדקק לתרופות שאינן בסל הקופה.

                         35. בחוות דעתו של ד"ר אדם דרנל, המומחה בתחום הפסיכיאטריה אשר כאמור לא מצא לקבוע לתובע נכות צמיתה בגין התאונה נרשם: "התובע נזקק למעקב פעם בשנה אצל פסיכיאטר לשם חידוש האישור לקנאביס "רפואי"". מדובר בקביעה שאיננה רפואית במהותה, באשר המומחה לא מצא נכות צמיתה אצל התובע, וציין זאת רק לאחר שמצא שהמוטיבציה לטיפולים הפסיכיאטריים של התובע "אינה נובעת תמיד ממצוקה נפשית אוטנטית, אלא בחלקם רצון לקבל אישור לרישום קנאביס 'רפואי' ועדכון לקראת הבדיקה שלי".

                         36. יחד עם זאת, בשל תסמונת הפיברומיאלגיה אני סבור כי התובע יעשה שימוש בתרופות שונות ובטיפולים שונים גם בעתידו, שיכול שיגרמו לו להוצאות נוספות, אם בשל השתתפות עצמית ואם משום חריגה ממה שמאפשר סל הבריאות. כך גם לענין הנסיעות לצורך הטיפולים שידרשו ורכישת התרופות.

                         37. בנסיבות של תובענה זו אני מוצא לפסוק לתובע פיצוי גלובאלי לעבר ולעתיד בראש נזק זה בסך 20,000 ₪.

                             כאב וסבל

                         38. פקודת הנזיקין מחייבת פסיקת פיצויים בגין כאב וסבל, על-יסוד הכאב והסבל של הניזוק [ע"א 702/87 מדינת ישראל נ' כהן פ"ד מח (2), 705, 727 (1994)]. את שיעור הפיצוי יש לקבוע בהתחשב בכל נסיבות העניין, כאשר בית-המשפט נדרש להעריך את הכאב והסבל של הנפגע, בהתחשב במהות הפגיעה וכלל הנסיבות הרלוונטיות ועל-פי אמות המידה שנקבעו לעניין זה בהלכה הפסוקה. בענייננו, לאחר ששקלתי את השיקולים הרלוונטיים, ובכלל זה, בין היתר, התרופות והטיפולים שנדרשים לתובע בגין תסמונת הפיברומיאלגיה ממנה הוא סובל ושיעור הנכות הרפואית שקבעתי לו בגין התאונה - אני מוצא לפסוק לתובעת בגין כאב וסבל פיצוי בסך 85,000 ₪.

                             סך הפיצויים

                         39. כעולה מהמפורט בפסק דין זה עד כה, מצאתי לקבל את התביעה, כשהסכום לפיצוי לתובע בסך כולל של 555,000 ₪ (לפני הפחתת אשם תורם), כפי שעולה מסיכומים של הפיצויים בראשי הנזק, כדלקמן:

                             א. אובדן השתכרות לעבר - 20,000 ₪

                             ב. אובדן כושר השתכרות לעתיד -400,000 ₪

                             ג. עזרה הזולת בעבר ובעתיד -30,000 ₪

                             ד. הוצאות רפואיות וניידות -20,000 ₪

                             ה. כאב וסבל -85,000 ₪

                             סה"כ: 555,000 ₪

                         40. כפי שקבעתי, יש לייחס בענייננו לתובע אשם תורם בשיעור של 20%, כך שסך הפיצויים לתשלום בענייננו עומד על 444,000 ₪ [555,000 X 80%].

                             סוף דבר

                             לאור כל האמור לעיל, אני פוסק כי:

                             • התביעה הנדונה מתקבלת, כך שהנתבעות ישלמו, ביחד ולחוד, לתובע סך של 444,000 ₪.

                               • עוד ישלמו הנתבעות, ביחד ולחוד, לתובע - החזר שכר טרחת עורך דין בסך 103,896 ₪, וכן – יישאו הנתבעות בהחזר האגרה ששילם התובע בנדון ובהחזר הוצאות המומחים השונים בנדון (לפי חשבוניות), הכל - בצירוף ריבית והצמדה מיום התשלום.

                               • סכומים אלה ישולמו על ידי הנתבעות לתובעת באמצעות בא-כוחו, וזאת - בתוך 30 ימים מיום קבלת פסק הדין על ידי הנתבעות; שאם לא כן, יישאו הסכומים הפרשי ריבית והצמדה מיום מתן פסק הדין ועד ליום התשלום בפועל.

                                  

                                 המזכירות תעביר את פסק הדין לצדדים כמקובל.

                                 זכות ערעור - כדין.

                                  

                                 ניתן היום, ה' תשרי תשפ"ה, 07 אוקטובר 2024, בהעדר הצדדים.