1.המבקשת עותרת לקבלת היתר לפיצול סעדים, כך שלאחר מתן סעד בתובענה למתן חשבונות בתביעה בנוגע ל"פרויקט המכללה למנהל", יתאפשר לה להגיש תובענה נפרדת בגין הסעד הכספי לו היא זכאית לגישתה, מכוח הסכם שבינה לבין המשיבה.
רקע ותמצית טענות הצדדים
2.ביום 21.02.11, נחתם בין הצדדים הסכם "אישור קבלה וסילוק תביעות", לפיו היה על המשיבה לשלם למבקשת סך של 2,212,487 ₪ בגין עבודות שביצעה המבקשת (כקבלן משנה של המשיבה), בהתאם להזמנה של המכללה למנהל (להלן: המזמינה). עוד סוכם כי במידה ויתקבלו כספים נוספים מהמזמינה מעבר לסכומים שהתקבלו עד לאותו מועד, תתבצע בין הצדדים התחשבנות נוספת.
3.המבקשת טענה כי הועבר סכום של 1,464,115 ₪, כך שהיתרה לתשלום היא בסך של 748,372 ₪ בנוגע לתקבולים הידועים לה. עוד טענה המבקשת, כי לידיעתה, קיבלה המשיבה כספים נוספים מהמזמינה, לגביהם לא קיבלה פירוט ומסמכים ועל כן הוגשה התביעה למתן חשבונות, בגין סכומי כסף שהעבירה המזמינה. בתובענה נרשם סכום הסעד הכספי שיתבקש אם וכאשר תתקבל התביעה למתן החשבונות, והמבקשת ציינה שהיא שומרת לעצמה את הזכות לתקן את סכום כתב התביעה על פי המידע שיתקבל בעקבות הליך זה.
בהתאם, הוגשה הבקשה דנן למתן רשות לפיצול סעדים, על מנת להגיש תביעה כספית, לאחר שתידון התביעה למתן חשבונות.
4.המשיבה טענה בתגובתה, כי במקרה דנן, יודעת המבקשת מהם הסכומים להם היא זכאית לגישתה בגין יתרת התמורה המגיעה מהפרויקט, והיה עליה לציין סכום זה בכתב התביעה שהוגש בשנת 2015, ולא לחשוף זאת לראשונה בבקשה שבנידון.
לטענת המשיבה, יש לראות בהתנהלות זו הרחבת חזית מצד המבקשת, ומכל מקום יש לדחות את התביעה על הסף בשל העובדה שלא שולם סכום האגרה המתבקש לפי סעיף 16(ב) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984.
עוד טענה המשיבה, כי אין ליתן רשות לפיצול סעדים כעניין שבשגרה, והדין מחייב את התובע לכלול בתובענה את כל הסעדים שהוא מבקש, ועל כן, דרך המלך לבירור הזכויות הכספיות הנטענות של התובע, הינה בתביעה אחת, המתבררת בשני שלבים.
5.בתשובה לתגובה לבקשתה, טענה המבקשת שאין ממש בטענות המשיבה, ואין בידה לשער ולהעריך מהם סכומים שהתקבלו מהמזמינה, טרם יחשפו בפניה החשבונות האחרונים שהעבירה המזמינה למשיבה.
עוד טענה המבקשת כי שילמה אגרה בהתאם לתקנה 3 לתקנות בתי המשפט (אגרות), תשס"ז-2007, משום שהסעד בהליך זה אינו ניתן לביטוי בכסף, ומכל מקום אם תוגש בהמשך תביעה כספית, תשלם אגרה נוספת בהתאם לסכום שייתבע.
דיון והכרעה
6.אקדים אפילוג לפרולוג, ואבהיר כי לאחר שעיינתי בבקשה, בתגובה ובתשובה, מצאתי כי יש להתיר לתובעת רשות לפיצול סעדים בהתאם לתקנה 45 לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד-1984, ואנמק.
7.תקנות 44 ו-45 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984, קובעות כי על תובע לכלול את כל הסעדים העומדים לרשותו בגין עילת תביעה ביסוד התובענה שהגיש, אלא אם כן קיבל היתר מבית המשפט לפצל את סעדיו.
בענייננו, אין חולק כי הן התביעה למתן חשבונות, והן התביעה הכספית, נובעות מאותה עילה והיא נוגעת לכספים המגיעים למבקשת מהמשיבה, מתוך הכספים ששילמה המזמינה למשיבה.
8.אמנם, לעתים אין מניעה שהתובע יכלול בהליך העיקרי עתירה למתן סעד כספי, בדרך של אומדן, אפילו בתביעה למתן חשבונות, כאשר הסכום המדויק של סעד זה אינו ידוע לו במועד הגשת התביעה.
העובדה שחישוב הסכום נעשה במועד מאוחר יותר, אינה שוללת את אופייה של התביעה כתביעה כספית הנלווית לתביעה לצו עשה למתן חשבונות. לפיכך, הדרישה מהתובע היא שישער, גם אם לא באופן מדויק, את היקפו של הסעד הכספי, ובהתאם לכך ישלם אגרה כנדרש (ת.א. (מחוזי חיפה) 279/00, אונקל הנדסה בטיחות ובדיקות בע"מ נ. יגאל גניאל, תשנט (2) 97 [2000]).
כאמור בספרו של אורי גורן, סוגיות בסדר דין אזרחי, מהדורה תשיעית, תשס"ז-2007 בעמ' 135:
"אם התובענה היא תביעה למתן חשבונות על התובע להעריך את שווי תביעתו ולשלם את האגרה בהתאם, ואין להראות את ההליך לעניין אגרה כהליך ששוויו אינו ניתן לביטוי בכסף... יש לחייב את התובע לפרש בכתב התביעה את הסכום הנתבע לפי המשוער וכן לחייבו לשלם את האגרה המגיעה בגין הסכום האמור...".
עוד נקבע בפסיקה כי אין כל הצדקה לאפשר לתובע להטריד בעל דין שכנגד פעם נוספת, לבירור טענות לקיום זכות לסעדים כספיים: האינטרס הציבורי מחייב בירור כל המחלוקות בהליך אחד (בש"א (מחוזי תל אביב) 15699/02, ט.ל. רהיטי תינוקות בע"מ נ' משכל בע"מ, [04.06.2003]).