כללי:
1.לפני תביעת עמידר החברה הלאומית לשיכון עולים בישראל בע"מ (להלן: "התובעת") להורות על פינויה של הנתבעת מהדירה ברח' הנביאים 6/43 בפ"ת (להלן: "הדירה"). כמו כן, עותרת התובעת לחייב את הנתבעת בסך של 6,275 ₪ בגין דמי שכירות.
התובעת נטלה נגד הנתבעת פסק דין בהעדר הגנה ביום 31.3.09. פסק הדין בוטל בהחלטת כב' הרשם רגב ביום 22.11.15.
עם ביטול פסק הדין הגישה הנתבעת תביעה שכנגד בה התבקש ביהמ"ש להכריז עליה ועל מר ב. מ. ז"ל כידועים בציבור (להלן: "התביעה שכנגד").
טענות התובעת:
2.לטענת התובעת, היא המחזיקה ומנהלת את נכסי המדינה ומתוקף תפקידה השכירה לנתבעת ולמר ב. מ. ז"ל את הדירה בהסכם שכירות מיום 23.12.85. התובעת ומר מ. ז"ל היו נשואים זה לזו בעת כריתת הסכם השכירות. ביום 21.12.03 התגרשו התובעת וממר מ. ז"ל ואזי עזבה הנתבעת את הדירה וחתמה על טופס עזיבה במשרדי התובעת.
ביום 23.8.08 נפטר מר מ. אשר היה השוכר החוזי החוקי ובדירה שוהה הנתבעת שלא כדין, ובלא היתר מהתובעת.
3.בקשות הנתבעת להכיר בה כדייר ממשיך נדחו מהטעם שלא התגוררה עם מר מ. ז"ל בתקופה של שלוש שנים ברציפות עובר לפטירתו ועל כן הוגשה התביעה דנן.
4.הנתבעת חתמה במשרדי התובעת על טופס עזיבת הדירה.
טענות הנתבעת:
5.היא אכן התגרשה ממר מ. ז"ל ביום 23.12.85 אולם תוך מספר שבועות חזר שלום הבית לדור בין הנתבעת ומר מ. ז"ל והיא שבה להתגורר בדירה עם מר מ. ז"ל עד למועד פטירתו ועד היום.
למעט פרקי זמן קצרים היא שהתה בדירה כל התקופה ונעדרה ממנה לתקופות קצרות בשל מצב בריאותי לקוי.
6.הגם שלא שבה והתחתנה עם מר מ. ז"ל הרי שהיא ניהלה עמו משק בית משותף וחיים משותפים כבני זוג לכל דבר וענין ועל כן היא זכאית להיחשב כידועתו בציבור. לחיזוק טענה זו טוענת הנתבעת בכתב ההגנה כי טיפלה במר מ. ז"ל עד יום מותו.
7.לא זו אף זו, טוענת הנתבעת, כי הוחתמה על טופס עזיבת הדירה כאשר אינה יודעת קרוא וכתוב ואינה דוברת את השפה העברית, אלא אמהרית בלבד. בנוסף מתמודדת הנתבעת עם העובדה כי ביום 24.9.08 שלחו באי כוחה דאז מכתב לתובעת ובו נכתב בסעיף 5 א' כי היא התגוררה עם מר מ. ז"ל שנתיים עובר לפטירתו. לשיטת הנתבעת עקב קשיי שפה לא הבינו באי כוחה דאז את דבריה כי התגוררה עם מר מ. ז"ל תקופה של למעלה משלוש שנים עובר לפטירתו.
8.בתביעה שכנגד טוענת הנתבעת, כי התגוררה בדירה עם מר מ. ז"ל מיום עלייתה לארץ
וב- 2003, לאחר שפרץ המשבר ב. ובין מר מ. ז"ל והיא התגרשה ממנו, היא עזבה את הדירה על מנת לקבל את הגט, אולם לאחר מספר שבועות שב שלום הבית לשכון ב. ובין מר מ. ז"ל והיא שבה והתגוררה עמו עד למועד פטירתו – 23.8.08 ומאז היא מתגוררת בדירה.
עוד טוענת הנתבעת בתביעה שכנגד כי היא ומר מ. ז"ל חיו כבני זוג לכל דבר וענין, הםניהלו משק בית משותף והיא טיפלה במר מ. ז"ל עד למועד פטירתו.
9.בכתב התשובה מבקשת התובעת לדחות את התביעה שכנגד בטענה כי התביעה שכנגד חוזרת על הנטען בכתב ההגנה לתביעה העיקרית וכי הטענות בתביעה שכנגד אינן מגובות בראיות.
ראיות התובעת:
10.מטעם התובעת הוגש תצהירו של מר ליפשיץ אשר בתקופה הצריכה לעניין עבד אצל התובעת כרכז שטח.
בתצהיר טוען מר ליפשיץ כי התובעת מנהלת רישום אמין ומדויק של כל נכס אשר ברשותה וכי הרישום נמצא ב"תיק נכס", תוך כדי הניהול הרגיל של ענייני התובעת, בסמוך להתרחשות האירוע ועל כן, הרישומים עליהם נסמכת התובעת מהווים רשומה מוסדית.
11.בעיקרון חוזר מר ליפשיץ בתצהירו על הנטען בכתב התביעה ומוסיף וטוען כי הנתבעת עזבה את הדירה בהתאם להודעת עזיבה מ- 8.2.04 ופלשה לדירה לאחר פטירת מר מ. ז"ל. מוסיף וטוען, מר ליפשיץ, כי לא הונחו ראיות לפיהן ניתן ללמוד שהנתבעת ומר מ. ז"ל היו ידועים בציבור לאחר מועד הגירושין.
12.לתצהיר צירף מר ליפשיץ אסופה של מסמכים ובהם פניית אם הבית בדיור המוגן בו התגוררה הנתבעת ב- 1.11.08, מכתב עו"ס מיום 18.11.08 וכן הוא מבקש להפנות למכתב עורכי דינה דאז של הנתבעת, שם כתבו בסעיף 5 א' כי הנתבעת התגוררה עם מר מ. ז"ל שנתיים עובר לפטירתו ולא שלוש שנים כפי שמתחייב מכוח חוק הדיור הציבורי.
עוד צירף מר ליפשיץ לתצהירו אישור כי הנתבעת הנפיקה ת.ז. ביום 2.5.05, דהיינו שלושה חודשים לפני מועד פטירת הדייר החוזי, הוא מר מ. ז"ל, כי היא מתגוררת ברח' שבט בנימין 64 בפ"ת, הוא המען של הדיור המוגן, ולא בכתובת בה מצויה הדירה.
13.בנוסף, הפנה מר ליפשיץ לדו"חות ביקורי מעגל שבוצעו בדירה אחת לשנה ומאותם דו"חות עולה כי בשנים 2004, 2005, 2006, 2007 ו- 2008, התגורר מר מ. ז"ל, הוא הדייר החוזי החוקי, בדירה בגפו.
משכך, מוסיף וטוען מר ליפשיץ כי ביום 9.2.09 דחתה הועדה העליונה של משרד השיכון את בקשת הנתבעת להכיר בה כדיירת ממשיכה בדירה.
ראיות הנתבעת:
14.מטעם הנתבעת הוגש תצהירה, תצהיר בתה הגב' אהובה כברתה ותצהיר שכנה, הגב' רות שני.
15.הנתבעת בתצהירה מפנה לגילה המופלג, ילידת 1921, בריאותה הלקויה, וכי מאז עלייתה לארץ מאתיופיה בשנת 1984 היא ומר מ. ז"ל התגוררו בדירה. עוד טוענת הנתבעת כי היא דוברת את השפה האמהרית בלבד, אינה קוראת וכותבת באף שפה ובתה הגב' אהובה כברתה היא בתה היחידה, היא זו שטיפלה בה ובמר מ. ז"ל והיא חתמה על תצהירה לאחר שהב. את האמור בו.
16.בתצהיר הבת, גב' אהובה כברתה, היא חוזרת ומפנה לגילה של הנתבעת, למצבה הרפואי הלקוי ולכך שהנתבעת ומר מ. ז"ל עלו לארץ מאתיופיה בשנת 1984 וכי הנתבעת דוברת אמהרית בלבד ואף אינה קוראת וכותבת באף שפה.
מוסיפה ומצהירה הגב' כברתה כי הנתבעת ומר מ. ז"ל התגוררו בדירה משנת 1984 ולאחר הגירושין בשנת 2003 עזבה הנתבעת את הדירה לתקופה קצרה אך מספר שבועות לאחר מכן חזר שלום הבית לשכון בין הנתבעת למר מ. ז"ל והיא שבה והתגוררה עמו עד למועד פטירתו ביום 23.8.08 וכי הנתבעת מתגוררת בדירה עד עצם היום הזה.
עוד טוענת הגב' כברתה, כי הגם שהנתבעת ומר מ. ז"ל לא התחתנו כדמו"י לאחר הגירושין, שהם ניהלו משק בית משותף כבני זוג לכל דבר וענין ועל כן זכאית הנתבעת להיחשב כידועה בציבור של מר מ. ז"ל.
17.לעניין חתימת הנתבעת על טופס עזיבת הדירה, טוענת הגב' כברתה, כי החתמת הנתבעת נעשתה בחוסר תום לב, שעה שהנתבעת אינה מבינה על מה היא חותמת ועל כן לא ניתן לייחס לה ידיעה או הבנה של המסמך אשר חתמה עליו.
18.לחיזוק הטענה כי הנתבעת התגוררה בדירה לפחות שלוש שנים עובר לפטירת מר מ. ז"ל מצרפת גב' כברתה אישורים מהעירייה, תאגיד המים וחברת חשמל מהם ניתן ללמוד שהנתבעת רשומה כבעלת הזכויות בדירה.
19.עוד טוענת הגב' כברתה, כי לאחר שהנתבעת ומר מ. ז"ל חזרו לדור ביחד, לא ניהלו הצדדים חשבון בנק משותף, אולם הנתבעת העבירה למר מ. ז"ל כספים שקיבלה על מנת לשלם את הוצאות הבית.
20.הגב' שני הצהירה כי הינה שכנה של הנתבעת מזה כ- 32 שנים, כי היא לא ידעה שהם התגרשו וכי הנתבעת ומר מ. ז"ל "תמיד גרו יחד למעט תקופות קצרות, למיטב ידיעתי, בשל מצבה הרפואי". עוד הצהירה גב' שני, כי הנתבעת טיפלה במר מ. ז"ל למעט במקרים שהיא חשה שלא בטוב ופונתה למספר שבועות.
דיון:
20.אין מחלוקת בין הצדדים כי בהתאם להוראות חוק הדיור הציבורי, תשנ"ח – 1998, על מנת שהנתבעת תיחשב כדייר ממשיך, היה עליה להתגורר שלוש שנים עם מר מ. ז"ל עובר לפטירתו וכי עליה הנטל להוכיח כי היא ידועה בציבור של מר מ. ז"ל, אשר היה הדייר החוזי.
דו"חות המעגל וטופס הודעת עזיבה עליו חתמה הנתבעת ביום 8.2.04 יש לראותם כרשומה מוסדית, זאת מכוח סעיף 35 לפקודת הראיות [נוסח חדש], תשל"א – 1971 הלכה היא כי דו"חות מעגל ורישומים נוספים שביצעה התובעת באמצעות אנשיה, מהווים רשומה מוסדית להוכחת תוכנם ולשם כך ראו לדוגמא ת"א 50936-04 עמידר נ' קורשקוב וכן ת"א 56910-06-13 (פורסמו במאגרים). כן ראו עע"מ 8782/14 מנחם נ' משרד הבינוי והשיכון (פורסם במאגרים).
21.בהחלטה מנומקת דחה ביהמ"ש את בקשת התובעת לראות במכתב ב"כ דאז הנתבעת
מיום 24.9.08 ראיה להוכחת אמיתות האמור באותו מכתב וכן דחה ביהמ"ש את בקשת התובעת לראות במכתבי העובדים הסוציאליים מיום 1.11.08 ו- 18.11.08 ראיות להוכחת אמיתות תוכן האמור במסמכים, שכן אלה לא הוגשו ע"י התובעת באמצעות עורכם ואלה לא נערכו ע"י התובעת אלא נתקבלו על ידה במסגרת ניהול תיק הנכס.
על כן, רשאית הייתה התובעת להגיש את אסופת המסמכים רק לשם הוכחת קיומה ובקשתה במובחן מהוכחה לאמיתות תוכנם.
22.בחקירתו הנגדית העיד מר ליפשיץ ואישר כי הוא עבד כרכז שטח אצל התובעת החל
משנת 2006 ועל כן אירועים שקדמו לשנת 2006 אינם בידיעתו האישית. עוד אישר מר ליפשיץ כי הוא לא זה שהחתים את הנתבעת על טופס עזיבת הדירה וכי טופס עזיבת הדירה חסר חתימת עד. לשיטת מר ליפשיץ אין לכך נפקות שכן מדובר בעזיבה חלקית של הדירה שכן מר מ. ז"ל נשאר לגור בדירה.
23.באשר לדוחות המעגל אשר מר ליפשיץ ערך בעצמו, הוא העיד כי אינו זוכר באם מר מ. ז"ל דיבר עברית, אך זכר כי היה מבוגר. עוד הוסיף מר ליפשיץ כי למיטב זכרונו מר מ. ז"ל חתם על דוחות המעגל שנערכו בנוכחותו לאחר שמר מ. ז"ל שוחח טלפונית עם בתו ולראיה הציג את שמה של בתו, הגב' אהובה ומספר הטלפון הנייד שלה כמופיע על גבי דוחות המעגל הצריכים לעניין.
עוד העיד מר ליפשיץ כי גם אם הדייר החוזי לא היה בבית בעת הביקור השנתי, הרי שנערך ביקור נוסף בסמוך לכך בו נכח מר מ. ז"ל וגם במהלך ביקורים אלה, שוחח מר מ. ז"ל עם הבת, גב' אהובה, אשר אישרה למר מ. ז"ל לחתום על גבי דוח המעגל.
יודגש, כי מר ליפשיץ הכחיש וכפר מכל וכל באפשרות שלא חתימתו של מר מ. ז"ל היא החתימה המתנוססת על גבי דוחות המעגל.
24.מר ליפשיץ נשאל כיצד הוא או עורך דו"ח מעגל אחר יודעים כי מר מ. ז"ל התגורר בגפו בדירה. לשאלה זו השיב מר ליפשיץ כי דו"חות המעגל ממוחשבים ובכותרת של כל דו"ח מופיעים, מודפסים על ידי המחשב, הדיירים הידועים לתובעת בתקופה הצריכה לעניין. מאחר ורק שמו של מר מ. ז"ל הופיע על גבי דו"ח המעגל כשם מודפס, ולא דווח לתובעת על כל שינוי, הרי שהתובעת אם אינה יודעת על שינוי ואינה רואה שינוי כזה, אינה רושמת זאת על גבי דו"ח המעגל.
25.הגב' שני, מטעם הנתבעת, אף היא נחקרה על תצהירה והעידה כי למיטב ידיעתה הנתבעת עזבה את הדירה לתקופות קצרות עת אושפזה בבית חולים או אצל בתה. עם זאת, העידה הגב' שני כי היא יודעת מבתה של הנתבעת, הגב' אהובה כבתה, כי הנתבעת שהתה בדיור מוגן לתקופת מה, אך חזרה לדירה. העדה גב' שני לא ידעה להעיד מתי עזבה הנתבעת את הדירה לדיור המוגן. עם זאת, עולה מעדות גב' שני כי ככלל הנתבעת התגוררה דרך קבע עם מר מ. ז"ל בדירה.
26.הבת, גב' אהובה כברתה העידה בחקירה הנגדית שהנתבעת מתגוררת בדירה כ- 32 שנים.
באשר למכתב עורכי דינה דאז של הנתבעת, מכתב מיום 24.9.08 אשר בסעיף 5 א' לו נכתב כי הנתבעת התגוררה בדירה כשנתיים עובר לפטירת מר מ. ז"ל, העידה הגב' אהובה כבתה כי היא זו שמסרה את הפרטים לאותם עורכי דין, שכן הנתבעת אינה דוברת עברית. (עמ' 11 שורה 25).
27.הגברת כברתה העידה בחקירה הנגדית כי לא ידעה שאמה, הנתבעת, חתמה על מכתב העזיבה ולשיטתה הנתבעת עזבה את הדירה, שכן ברבנות הסבירו לה שאם לא תעזוב את הדירה למספר שבועות, לא תקבל גט.
28.הנתבעת נחקרה בחקירה נגדית חרף העובדה שהעידה בתחילה שלא חתמה על תצהיר העדות הראשית. העולה מחקירתה הנגדית של הנתבעת שאינה מבינה שהיא נמצאת בבימ"ש ואינה מבינה את מהות ההליך.
עם זאת העידה בחקירתה הנגדית, כי התחתנה עם בעלה המנוח בגיל צעיר והודתה כי התגרשה ממנו לאחר סכסוך. עם זאת, הוסיפה והעידה הנתבעת בחקירתה הנגדית, כי לאחר הגירושין, בחלוף תקופה קצרה, חזר שלום הבית לשרור בינה לבין בעלה המנוח ומאז ועד למותו "אנחנו אוכלים ביחד, שותים ביחד, לא נפרדנו" (עמ' 13 ש' 24-26).
לעניין שלום הבית בין הנתבעת לבעלה המנוח העידה הנתבעת כי לאחר מתן הגט התגוררה עם בתה תקופה קצרה ולאחר מכן שבה להתגורר עם בעלה המנוח.
בחקירתה הנגדית לא ידעה הנתבעת להסביר מדוע שינתה את כתובת המגורים שלה בתעודת הזהות מהדירה נשוא התביעה למען רח' שבט בנימין 64 בפ"ת. כמו כן, לא ידעה הנתבעת להסביר את מכתב באי כוחה דאז, שם נכתב בשמה כי התגוררה עם בעלה המנוח שנתיים עובר לפטירתו.
עוד אישרה הנתבעת בחקירתה הנגדית, כי לעתים נערכו ביקורים של נציגי עמידר בדירה נשוא התביעה.
בתמצית ניתן לסכם את חקירתה הנגדית של הנתבעת לעניין המגורים המשותפים עם בעלה המנוח לאחר מתן הגט כי לשיטתה הם קיימו משק בית משותף, הלכו לקניות ביחד, שילמו חשבונות ביחד וניהלו את חייהם כבני זוג לכל דבר וענין. דווקא מכך שהנתבעת לא הבינה כי היא נמצאת בבית המשפט יש לתת משנה תוקף לעדותה, שכן זו לא מונעת משיקולים זרים ועל כן אמירותיה הן אמירות אמת.
הכרעה:
28.נטל ההוכחה רובץ על הנתבעת שכן לאחר החלטת הגורם המוסמך, וועדת האכלוס, עומדת לתובעת חזקת תקינות המעשה המנהלי. ראו לעניין זה 11405-03-13 עמידר נ' סאופן ות"א 16482/92 (פורסם במאגרים).
29.דו"חות המעגל מהווים רשומה מוסדית להוכחת תוכנם. משכך, ככל שהנתבעת מבקשת לחלוק על האמור ברשומה המוסדית, הנטל הוא עליה. לא זו אף זו, הלכה היא כי ככלל יש לתת משקל מועדף לדוחות המעגל שכן אלה נערכים בזמן אמת. ראו עע"מ 11500-04-09 גזל נ' משרד השיכון, (פורסם במאגרים). עוד ראו עע"מ 8782/14 מנחם נ' משרד השיכון (פורסם במאגרים).
30.כזכור טען מר ליפשיץ כי עובר לחתימתו של מר מ. ז"ל על דו"ח המעגל, התקשר האחרון לבתו אהובה על מנת לקבל אישור לכך. קשה לקבל את עדותו של מר ליפשיץ לעניין זה שכן הוא העיד מזיכרונו וברי שהיו לו ביקורי מעגל רבים נוספים מעבר לביקורי המעגל נשוא התביעה. ראוי היה לא לדלות נושאים אלה מהזיכרון אלא לציין אותם במפורש בדו"ח המעגל.
כמו כן, יש לזכור כי ביקורי המעגל נערכים אחת לשנה למספר דקות. בהינתן עובדה זו אפשרי כי הנתבעת לא הייתה בבית בעת ביקור המעגל. לכך יש להוסיף את גילו המבוגר של מ. ז"ל, קשיי השפה של מ. ז"ל שלא ידע עברית למול מר ליפשיץ אשר אינו דובר אמהרית, כך שקשה לקבל נתונים מדויקים מהשיחות שנערכו, ככל שנערכו, בין השניים.
כאשר עסקינן באנשים מבוגרים שאינם דוברים את השפה העברית ובענייננו ברור שהנתבעת אינה דוברת את השפה העברית כלל ועולה שאף מר מ. ז"ל לא דיבר עברית, ראוי שיתרגמו להם את המסמכים עליהם הם חותמים והדבר יצוין במפורש על גבי המסמך. יתירה מזו, אין להלום את הסברו של מר ליפשיץ כי משדווח לתובעת שהנתבעת עזבה את הדירה ובהיעדר דיווח על שינוי לא נערכה בדיקה מתאימה ולא נשאלו השאלות המתאימות בביקורי המעגל. יש לזכור כי הנתבעת ומר מ. ז"ל היו אנשים מבוגרים, חולים שאינם יודעים עברית כלל ואינם בקיאים בנהלים ובבירוקרטיה. משכך, אך סביר הוא שלא ידעו שעליהם לעדכן את עמידר בעת ביקור המעגל. ראוי היה שנציג עמידר ישאל וידרוש בעניין ולא יחכה לדיווח. ויוגש, נוכח החשיבות הראייתית הגבוהה ולעתים מכריעה שיש לדו"חות המעגל בהיותם רשומה מוסדית, קיימת חובה להקפיד כי אלה ימולאו כראוי ועל בית המשפט לוודא כי הממצאים המצוינים שם משקפים את המציאות לאחר חקירה ודרישה. יש לזכור כי אלו הזכאים לדיור ציבורי לא תמיד מודעים לנבכי הבירוקרטיה, אינם יודעים מה לדווח וכיצד לדווח. יש לצפות מהגוף האחראי ובענייננו, התובעת, כי לא תמתין לדיווח של הדייר החוזי אלא בשעת הביקור תברר לעומק אם מתגוררים עמו אנשים נוספים. כמו כן, אין לתת משקל לעדות מר ליפשיץ כי מר מ. ז"ל חתם על דו"ח המעגל לאחר ששוחח עם בתו אהובה. השיחה הייתה – אם הייתה – באמהרית. לא ידוע מה הבין מר מ. ז"ל שעליו לשאול את בתו אהובה, לא ידוע מה שאל מר מ. ז"ל את בתו ולא ידוע מה זו השיבה לו.
נוכח החשיבות של דו"חות המעגל יש לוודא כי החותם הבין היטב על מה הוא חותם והאם נשאלו השאלות הנכונות.
31.אין לקבל את עמדת הנתבעת כי יש להכיל בעניינה על גבי הודעת העזיבה את הכלל של "לא נעשה דבר".
משמעה של טענת לא נעשה דבר היא העדר מפגש רצונות לצורך כריתת החוזה ואכן ישנם מקרים שטענה זו הוכרה בהם חתם קשיש אנאלפבית או קשיש חולה על הסכם. ראו לעניין זה את פסק דינו של כבוד השופט עמית בת"א (מחוזי חיפה) 284/05 בנק לאומי לישראל (פורסם במאגרים).
בענייננו, מקובל על בית המשפט כי הנתבעת הייתה קשישה בעת חתימתה על הודעת העזיבה, כי הייתה חולנית, לא דיברה את השפה העברית ולא קראה או כתבה באף שפה אחרת. עם זאת, מפגש הרצונות קיים. הדברים נכונים לשעתם. בסמוך למתן הגט פעלה הנתבעת בהתאם לפסק הדין לגירושין והודיעה על עזיבתה. אולם, לאחר תקופה קצרה חזר שלום הבית לשרור בין מר מ. ז"ל ובין הנתבעת והם שבו להתגורר ביחד כבני זוג לכל דבר וענין מבלי שפעלו להסדיר את הרישומים במוסדות הפורמליים.
פסק הדין לגירושין ניתן על ידי כבוד בית הדין הרבני האזורי בפתח תקווה ביום 31.12.2003. בפסק דין זה נקבע כי הנתבעת תוותר על זכותה לגור בדירה ואסור לה לגור בדירה כל עוד שמר מ. ז"ל מתגורר שם. הודעת העזיבה נחתמה על ידי הנתבעת ביום 8.2.2004, כלומר בסמוך לפסק הדין לגירושין ובהתאם לפסק הדין לגירושין. דהיינו, היה גם היה מפגש רצונות בין הצדדים. על כן, יש לדחות את טענת "לא נעשה דבר".
32.כמו כן, יש לדחות את טענת הנתבעת העולה במשתמע כי חתימתה על גבי הודעת העזיבה נעשתה מבלי שהנתבעת גילתה באופן הולם את משמעות ואופי ההודעה. מקובל על בית המשפט כי חובה על התובעת להסביר ללקוחותיה ובהם הנתבעת, משמעות הטפסים עליהם הם חותמים. אולם, בענייננו, הודעת העזיבה, נחתמה, כאמור לעיל על ידי הנתבעת, בסמוך לפסק הדין לגירושין ובהתאם לו.
כלומר המסקנה היא כי הנתבעת היא זו שביקשה לחתום על הודעת העזיבה על מנת לכבד ולמלא אחר פסק הדין לגירושין. לאחר מכן שבו הצדדים להתגורר ביחד. אלא מאי, שלאחר העזיבה חזרו הנתבעת ומ. ז"ל להתגורר בדירה והתובעת לא בדקה הנושא כראוי בזמן אמת.
33.באשר למכתב באי כוחה של הנתבעת, מכתב מיום 24.9.08 שם נכתב בסעיף 5 א' כי הנתבעת התגוררה עם מ. ז"ל שנתיים עובר לפטירתו, הרי שגם כאן קשיי השפה, התרבות, התרגום גוברים על הכל. הרושם שנוצר ע"י ביהמ"ש הוא כי הנתבעת שכבר אז הייתה באה בימים, שאינה דוברת עברית, עם תרגום לא ברור של בתה, והמעבר לשפה העברית המשפטית הוא זה שיצר את תקלת התאריכים ואי ההבנה.
34.את החסר בתצהיר הנתבעת השלימה החקירה הנגדית בצוותא חדא עם תצהירי ועדויות הבת והגב' שני.
35.לעניין ההוכחה כי בני הזוג הינם ידועים בציבור, נקבע בעמ"ש (מחוזי חיפה) 418-12-08 ס.ג. נ' ג.ג. (פורסם במאגרים) (להלן: "פרשת ס.ג.") כי נוכח ההשלכה המשמעותית למעמד הידועים בציבור, נדרש בית המשפט לנקוט משנה זהירות בטרם יכיר בבני זוג החיים ביחד חיי משפחה כידועים בציבור מבחינה משפטית. עוד נקבע בפרשת ס.ג. כי ההגדרה לבני זוג שהינם ידועים בציבור, "בני זוג אשר החליטו בין במפורש ובין במשתמע, להחיל על מערכת היחסים ביניהם, את מכלול דיני הנישואים והגירושין, הן הזכויות והן החובות – ללא האקט הפורמלי של הנישואים".
והסביר בית המשפט בפרשת ס.ג. כי הבחינה של עומק דעת הצדדים תעשה על פי כללי דיני החוזים.
37.בענייננו, הנתבעת ומר מ. ז"ל לא הסדירו את מערכת יחסיהם בהסכם שותפות. לפיכך, יש צורך לעקוב אחר כוונותיהם ועומק דעתם.
פרשת ס.ג. דנה במפורש ברף ההוכחות הנדרש להוכחת הטענה של ידועים בציבור כאשר עסקינן בבני זוג גרושים שחזרו לחיות ביחד. באשר לעוצמת הראיות, נקבע שם כי "נדרשת לגביהם עוצמת ראיות כבדה כדי להוכיח לגביהם "שותפות זוגית", מאחר ואלה כבר הביעו דעתם כי ברצונם להתנתק ממחויבויות האחד כלפי השני."
38.בחינת הראיות אשר באה לפני בית המשפט לאור הפסיקה שהובאה לעיל, מלמדת כי הנתבעת עמדה בנטל ההוכחה המוטל עליה. ראו לעניין זה את עדות הבת גב' אהובה כברתה, ממנה ניתן ללמוד על כך שהנתבעת ומ. ז"ל חזרו לנהל משק בית משותף בסמוך למועד הפרידה. עוד ראו את עדות הגב' שני ועדות הנתבעת. מן העדויות המצטברות ניתן ללמוד כי לאחר מתן הגט קיימו הנתבעת ומ. ז"ל אורח חיים ממנו ניתן ללמוד על היותם ידועים בציבור. הנתבעת ועדיה העידו על ניהול משק בית משותף, קניות משותפות, נשיאת הוצאות משותפות והעולה מהעדויות הוא שהצדדים החליטו להחיל על מערכת היחסים ביניהם את מכלול דיני הנישואין והגירושין ללא האקט הפורמלי.
39.התובעת ביקשה להסתמך על העובדה שהנתבעת שינתה בתעודת הזהות שלה את מענה ממען הדירה לכתובת אחרת. כמשקל נגד הציגה הנתבעת דרישות תשלום ממוסדות שונים שהופנו כלפיה בגין הדירה.
במשקל הראיות שהובאו על ידי הנתבעת עולה כי אין לייחס לשינוי המען במשרד הפנים את המשקל המבוקש וכאמור עלה בידי הנתבעת להוכיח כי התגוררה עם המנוח מ. ז"ל כידועה בציבור שלוש שנים עובר לפטירתו.
התביעה הכספית
40.הן בכתב התביעה והן בתצהיר מר ליפשיץ מטעם התובעת כי הנתבעת לא שילמה לתובעת דמי שימוש בדירה המגיעים כדי 6,275 ₪.
מר ליפשיץ כלל לא נחקר על ידי ב"כ הנתבעת בנקודה זו. הן הנתבעת והן בתה לא חלקו על התביעה הכספית בתצהיריהן.
לכאורה, היה מקום לקבל התביעה ולחייב הנתבעת בתשלום דמי שימוש ראויים. אולם, משנקבע כי הנתבעת הינה דייר ממשיך עליה לשלם דמי שכירות בהתאמה ולא דמי שימוש ראויים. משלא הוגשה תביעה לתשלום דמי שכירות כפי מעמד הנתבעת כדייר ממשיך, התביעה הכספית, כפי שהוגשה, נדחית. אין בכך כדי למנוע מהתובעת לתבוע מהנתבעת דמי שכירות שהיו משתלמים על ידי הנתבעת כדייר ממשיך.
התביעה שכנגד
41.דינה של זו להידחות.
בתביעה שכנגד תבעה הנתבעת את התובעת וביקשה כי תוכר כלפי כולי עלמא כידועה בציבור של המנוח מר מ. ז"ל.
בתביעה כזו היה עליה לצרף כנתבעים את בתה וזו לא צורפה.
לבית המשפט הייתה סמכות להידרש לטענתו הנתבעת כי הייתה ידועה בציבור של מר מ. ז"ל כאשר טענה זו היוותה טענת הגנה ובית המשפט הכריע בשאלה זו כבשאלה שבגררה.
על כן, התביעה שכנגד נדחית.
בשים לב כי שתי התביעות נדחו – אין צו להוצאות.
לבית המשפט המחוזי מרכז – לוד זכות ערעור בתוך 45 יום.
ניתן היום, כ"ח אב תשע"ז, 20 אוגוסט 2017, בהעדר הצדדים.
